איגרתו הראשונה של יוחנן — שיעור מס' 1 — פרק א, פסוקים 4-1

Print Friendly

התחברות עם אלוהים

איגרתו הראשונה של יוחנן השליח

מבוא:
מחבר האיגרת, נושא כללי, רקע היסטורי, מטרת האיגרת, המסר התיאולוגי/

פרק א פסוקים 4-1:

מחבר האיגרת:

ישנן שלוש איגרות הנקראות "איגרות יוחנן", אף־על־פי שלא צוין בהן שם מחבר. באיגרת השנייה והשלישית הכותב מציג את עצמו כ"הזקן", ובראשונה אין כלל ברכת פתיחה.

אם כן איך אנחנו יודעים שהמחבר הוא יוחנן השליח?

א. בכתביהם של אבות הכנסייה הראשונים קיימות עדויות מהימנות שמשייכות את האיגרות ליוחנן השליח:

אירניוס — 203-140 לספירה;

קלמנט מאלכסנדריה — 215-155 לספירה;

טרטוליאן — 222-150 לספירה;

אוריגן — 253-185 לספירה.

אותם אנשים, מנהיגי הקהילות שאליהם הגיעו איגרותיו של יוחנן, השאירו עדויות מהימנות הקובעות כי יוחנן בן־זבדי, תלמידו של ישוע, הוא המחבר של האיגרות (לא מדובר ביוחנן המטביל שראשו נערף עוד לפני כתיבת האיגרות). ככל הידוע לא קיימת טענה קדומה שסותרת את עדותם.

ב. בנוסף לכך ישנו דמיון מפליא בסגנון הכתיבה בספר הבשורה על־פי יוחנן לבין הכתוב באיגרות אלה. במיוחד בולט הדמיון בין הבשורה לבין האיגרת הראשונה של יוחנן. שתיהן נכתבו ביוונית פשוטה, ובשתיהן מובעות דוגמאות לניגודים: אור וחושך, חיים ומוות, אמת ושקר, אהבה ושנאה.

ראה לדוגמה את הדמיון בין מראי המקומות הבאים:

איגרת יוחנן           בשורת
הראשונה              יוחנן

א 1                      א 1, 14
א 4                      טז 24
א 7-6                  ג 21-19
ב 5                      יד 23
ב 6                      טו 4
ב 7                      יג 35-34
ב 8, ג 11             יג 34
ב 14-13              יז 3
ג 8                      ח 44
ג 14                    ה 24
ד 6                      ח 47
ד 9                      א 14, 18, ג 16
ה 9                      ה 32, 37
ה 12                    ג 36
ה 13                    כ 31
ה 14                    יד 14
ה 20                    יז 2

נושא כללי:  התחברות עם אלוהים

איגרת יוחנן הראשונה פרק א 4-1:

1 אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית, אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ, אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, אֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בּוֹ וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ, עַל־אוֹדוֹת דְּבַר הַחַיִּים, — 2 וְהַחַיִּים נִגְלוּ וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ, וַהֲרֵינוּ מְעִידִים וּמוֹדִיעִים לָכֶם אֶת חַיֵּי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ אֵצֶל הָאָב וְנִגְלוּ לָנוּ — 3 אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם, לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ גַּם אַתֶּם. וְאָכֵן הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 4 זֹאת אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים לְמַעַן תִּהְיֶה שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה.

רקע היסטורי ומטרת האיגרת

יוחנן השליח המשיך לשרת את הקהילות למרות גילו המתקדם. הוא הגיע לגיל מופלג, והיה השליח היחיד שנותר בחיים לקראת סוף המאה הראשונה לספירה.

יוחנן היה השליח הקרוב לישוע והאהוב עליו. הוא היה עד־ראייה לאירועים שהתרחשו בחיי האדון ישוע במהלך שירותו כמשיח ועד מותו, תחייתו מן המתים ועלייתו השמיימה.

אבות הקהילה הראשונים מציינים שיוחנן עבר לאפסוס ושם שרת כמורה בקהילות חדשות ועסק בכתיבה.

כשליח של ישוע ועד למעשיו ולדבריו, זכה יוחנן לסמכות רבה בקרב הקהילות. רבים גמעו את דבריו בשקיקה.

לימוד שקר

לפני ששאול השליח עזב את אפסוס, הוא אסף את זקני הקהילות והזהיר אותם מפני מורי שקר ותורות מתעות שעתידות להופיע בקהילות המשיח (מעשי השליחים כ 38-17).

והנה, לא חלפו שנים רבות, בשלהי שירותו של יוחנן השליח, אכן החלו להופיע מורי שקר שהפיצו פילוסופיות מסוכנות בקרב המאמינים.

הלימוד השקרי איים למוטט ולטמא את העקרונות הבסיסים של האמונה.

תורת השקר שיוחנן מזהיר מפניה באיגרתו הראשונה נודעה מאוחר יותר בשם "ידענות" — בלועזית GNOSTICISM מהמילה "גנוסיס" = ידע.

תורות השקר שנכנסו לקהילתו כללו:

1. את עיקרה של הידענות: "החומר הנו דבר נחות לעומת הרוח."

גוף האדם הוא חומר, לכן הוא נחות יחסית לרוח. לעומת זאת, הרוח היא הדרגה הגבוהה שניתן לשאוף אליה. ניתן להגיע לדרגת רוחניות גבוהה מבלי להתייחס לנעשה על־ידי הגוף.

לאותה דרגת רוחניות ניתן להגיע על־ידי רכישת ידע: ככל שהידע גדל, גדלה הרוחניות וכך מגיעים לישועת הרוח מהגוף (גנוסיס = ידע; גנוסטיות / גנוסטיקה = ידענות).

הקבלה של ימינו הנה תוצר דומה לידענות. על פי הקבלה, על האדם להשיג את כל "ניצוצות אלוהים" אשר בבריאה — את הידע הנסתר על אודות הבריאה — וכך להיות דומה לבורא. כשיגיע האדם לרמה שכזו הוא יוכל לברוא בעצמו, ממש כמו אלוהים.

התוצאה של העיסוק בידענות:

אותה פילוסופיה בדרך כלל לא דגלה בטוהר הגוף, בשמירה על מידות המוסר, שהרי "הגוף החומרי הוא כלי נחות". במילים אחרות: "אין חשיבות לחטא שנעשה באמצעות הגוף".

2. התכחשות  לאלוהותו של ישוע:

לדעת מורי השקר, לא ייתכן ששלמות רוחנית תוריד מעצמה ותתגלה בגוף בשר נחות:

  • אם ישוע הוא אלוהים, כי אז הוא לא בא בדמות אדם רגיל — גופו רק נראה כאילו היה אמיתי.
  • אם ישוע היה באמת אדם, כי אז הוא לא יכול להיות אלוהים.
  • לימוד שקרי נוסף טען שרוח אלוהים נחת על ישוע האדם בעת טבילתו, אך הרוח עזבה אותו ממש לפני צליבתו.

יוחנן דוחה את הטענה הזו באומרו שאותו ישוע אשר נטבל בתחילה היה זה אשר נצלב: "זֶה הוּא אֲשֶׁר בָּא בְּמַיִם וּבְדָם — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ; לֹא בַּמַּיִם בִּלְבַד, כִּי אִם בַּמַּיִם וּבַדָּם…" (ה 6).

מחבר האיגרת אל העברים (פרק ב 18-14) אומר על אלוהותו של ישוע ועל הופעתו בדמות אדם:

14 "וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל־יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת — הוּא הַשָֹטָן, 15 וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. 16 הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. 17 לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם; 18 כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן."

הסכנה בלימוד שקר

ישנה סכנה חמורה בכל הפילוסופיות השקריות הללו. הרי התנאי לישועה הוא האמונה בישוע המשיח כפי שהבשורות מתארות אותו:

  • בהופעתו של בן האלוהים בגוף אדם.
  • בחייו עלי אדמות.
  • במותו.
  • בתחייתו מהמתים.

או לפי ההגדרה הפשוטה והברורה שבאיגרת אל הרומים י 10-9:

"וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלוֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע."

כל תורה שמציגה משיח שונה מאיימת להעלים משומעיה את הדרך לישועה!

יתרה מזו, פילוסופיות שקריות אלה לא דגלו ברמת מוסר גבוהה ולכן היוו גורם מטמא. מי שאימץ את הדעה הגנוסטית (הטוענת שחומר הוא דבר נחות) התייחס לגופו הפיזי בקיצוניות חולנית:

א.  היו אלה שהזניחו את גופם עד כדי פגיעה פיזית (אל הקולוסים ב 23-21): "אֲנָשִׁים הַחַיִּים בָּעוֹלָם …נִכְנָעִים לַחֻקִּים, 'אַל תֹּאחַז, אַל תִּטְעַם, אַל תִּגַּע,' 22 וְכֻלָּם דְּבָרִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְכִלָּיוֹן בְּשִׁמּוּשָׁם וְהֵם לְפִי מִצְווֹת וְהוֹרָאוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם; 23 דְּבָרִים שֶׁאָמְנָם יֵשׁ לָהֶם חָזוּת שֶׁל חָכְמָה וְהֵם מִתְבַּטְּאִים בְּדָת שֶׁהִיא פְּרִי רְצוֹנָם וּבִנְמִיכוּת רוּחַ וְסִגּוּף הַגּוּף, אַךְ אֵין זֶה מוֹעִיל נֶגֶד מַאֲוַיֵּי הַבָּשָׂר."

ב. היו אחרים שנתנו דרור לתאוות הבשר. לדעתם, במילא הגוף הוא חומר נחות והעיקר זה לגדול בידע! לאור זאת, חטא הנעשה בגוף אינו דבר בעל חשיבות.
יוחנן מתייחס לדעה שכזו בפרק א 10-8: "אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ. 9 אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה. 10 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ."
הלך מחשבה שכזה זילזל במצוות תורת אלוהים המחייבת שמירה על טוהר וקדושת הגוף:

ג. 5-4: "כָּל מִי שֶׁחוֹטֵא גַּם עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה; הַחֵטְא הוּא עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה. 5 אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא נִגְלָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת חֲטָאֵינוּ, וּבוֹ אֵין חֵטְא."

ה. 3: "הֵן זֹאת הִיא אַהֲבַת אֱלֹהִים, שֶׁנִּשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. וּמִצְווֹתָיו אֵינָן קָשׁוֹת."

אותן פילוסופיות טענו גם להיות דרך להתחברות עם הבורא. יוחנן מקדיש חלק ניכר מהאיגרת על מנת להוכיח שלא תיתכן התחברות עם אלוהים ללא בסיס משותף של טוהר וקדושה כמו זו של אלוהים. כל תורה שלא דוגלת בחיי טוהר ומוסר כפי שאלוהים מצווה לא יכולה להוביל להתחברות עם אלוהים. ההתחברות היחידה הניתנת לתלמידיה היא בינם לבין עצמם ועם השטן.

סימן היכר של מורה שקר: העדר אהבה.

מורי השקר התמקדו בהוראתם השקרית והמתעה ולא הביעו אהבה לזולת. אדרבא, כל מי שפעל נגדם וחשף את פרצופם האמיתי, זכה להתנגדות חריפה (ג 18-10): "בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלֹהִים וְיַלְדֵי הַשָֹטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו. 11 הֵן זֶהוּ דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ; 12 לֹא כְּקַיִן אֲשֶׁר הָיָה מִן הָרַע וְהָרַג אֶת אָחִיו. וּמַדּוּעַ הֲרָגוֹ? מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשָׂיו הָיוּ רָעִים, אַךְ מַעֲשֵׂי אָחִיו מַעֲשֵׂי צֶדֶק. 13 אַחַי, אַל תִּתְמְהוּ אִם הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם. 14 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי עָבַרְנוּ מִן הַמָּוֶת אֶל הַחַיִּים, שֶׁכֵּן אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ אֶת אַחֵינוּ. אִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ אוֹהֵב נִשְׁאָר בַּמָּוֶת. 15 כָּל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו רוֹצֵחַ הוּא. וְיוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁכָּל רוֹצֵחַ אֵין חַיֵּי עוֹלָם מִתְקַיְּמִים בּוֹ. 16 בָּזֹאת הִכַּרְנוּ מַה הִיא אַהֲבָה, בָּעֻבְדָּה שֶׁהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ. גַּם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִמְסֹר אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּעַד אַחֵינוּ. 17 מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִכְסֵי הָעוֹלָם וְהוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו בְּמַחְסוֹר וּמוֹנֵעַ אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ, אֵיךְ תַּעֲמֹד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים? 18 יְלָדַי, אַל נָא נֹאהַב בְּמִלִּים וּבְדִבּוּר, כִּי אִם בְּפֹעַל וּבֶאֱמֶת."

גרימת פירוד

מורי השקר עודדו את התומכים בהם לנטוש את הקהילות. מקרים שכאלו זעזעו את המאמינים שחשבו כי הישועה היא דבר שניתן לאבד. דמיינו מצב שבו אדם בילה שנים רבות בקהילה על תקן מאמין בישוע, היה שותף לכל הנעשה בקהילה והגדיר את עצמו כשייך לאדון — ופתאום עורק! רבים חושבים מיד כי מקרה שכזה מוכיח שאדם נושע יכול לאבד את ישועתו.

יוחנן השליח כותב בפרק ב 25-18 כי מקרה מסוג זה לא מוכיח איבוד ישועה, אלא ההפך:

18 "יְלָדַי, זֹאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. 19 הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ. 20 וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים. 21 כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. 22 מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. 23 כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב. 24 אַתֶּם, מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר נָא בְּקִרְבְּכֶם. אִם יִשָּׁאֵר בְּקִרְבְּכֶם מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, אֲזַי גַּם אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ בַּבֵּן וּבָאָב. 25 וְזוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ — חַיֵּי עוֹלָם."

אלוהים בריבונותו מאפשר את הפירוד כדי לשמור את ילדיו הנאמנים מוגנים ונפרדים משאר החוטאים. נטישת הקהילה לצמיתות וסירוב להתחבר עם שאר המאמינים בישוע הדוגלים בעקרונות הבסיסיים של האמונה, הם הוכחות לכך שאדם מעולם לא נושע באמת. הם הוכחות לנאמר במשל הזורע (מתי יג 9-3, 23-18):

"3 אָז דִּבֵּר אֲלֵיהֶם רַבּוֹת בִּמְשָׁלִים וְאָמַר: הִנֵּה הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ. 4 כַּאֲשֶׁר זָרַע נָפְלוּ כַּמָּה זְרָעִים בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּבָאוּ צִפֳּרִים וְאָכְלוּ אוֹתָם. 5 אֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אַדְמַת טְרָשִׁים, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם הַרְבֵּה אֲדָמָה, וּמִהֲרוּ לִצְמֹחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם אֲדָמָה עֲמֻקָּה. 6 אוּלָם כְּשֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ נִצְרְבוּ וּבְאֵין שֹׁרֶשׁ הִתְיַבְּשׁוּ. 7 אֲחֵרִים נָפְלוּ בֵּין קוֹצִים, אַךְ הַקּוֹצִים צָמְחוּ וְהֶחֱנִיקוּ אוֹתָם. 8 וַאֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אֲדָמָה טוֹבָה וְעָשׂוּ פְּרִי — זֶה פִּי מֵאָה, זֶה פִּי שִׁשִּׁים וְזֶה פִּי שְׁלוֹשִׁים. 9 מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע!

18 וּבְכֵן שִׁמְעוּ אַתֶּם אֶת פֵּשֶׁר מְשַׁל הַזּוֹרֵעַ: 19 כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבַר הַמַּלְכוּת וְאֵינֶנּוּ מֵבִין, בָּא הָרָע וְחוֹטֵף אֶת מַה שֶּׁנִּזְרַע בִּלְבָבוֹ; זֶהוּ הַנִּזְרָע בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ. 20 הַנִּזְרָע עַל אַדְמַת טְרָשִׁים הוּא הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר וּמִיָּד מְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, 21 אַךְ אֵין לוֹ שֹׁרֶשׁ בְּתוֹכוֹ וְרַק לְשָׁעָה יַעֲמֹד, וּבִהְיוֹת צָרָה אוֹ רְדִיפָה בִּגְלַל הַדָּבָר הוּא נִכְשָׁל מִיָּד. 22 הַנִּזְרָע בֵּין הַקּוֹצִים הוּא הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁדַּאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמַדּוּחֵי הָעֹשֶׁר מַחֲנִיקִים אֶת הַדָּבָר וְלֹא יַעֲשֶׂה פְּרִי. 23 הַנִּזְרָע עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הוּא הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר וּמֵבִין וְגַם עוֹשֶׂה פְּרִי — זֶה עוֹשֶׂה פִּי מֵאָה, זֶה פִּי שִׁשִּׁים וְזֶה פִּי שְׁלוֹשִׁים."

כלים להגנה

יוחנן כתב את איגרתו כשעמדו לנגד עיניו שתי מטרות עיקריות:

  • לזהות את מורי השקר: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם…" (ב 26).
  • העניק למאמינים את הביטחון שבישועה: "זאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלוֹהִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם" (ה 13; ראה גם א 4, ב 1, 14-12, 21).

המסר התיאולוגי של האיגרת: "חזרו למקורות האמונה ולפשטות המצוות!".

יוחנן השליח מדבר ישר ולעניין ובדרך שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא מתאר את החיים המשיחיים והשייכות לאלוהים כדברים מוחלטים:

אור וחושך — א 5, 7:  "וְזֶה דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים לָכֶם, שֶׁהָאֱלֹהִים אוֹר הוּא וְכָל חֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ. … אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא";  ב 11-8: "וּבְכָל זֹאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, דָּבָר שֶׁנָּכוֹן גַּם בּוֹ וְגַם בָּכֶם, שֶׁהֲרֵי הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ. 9 הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֹשֶׁךְ. 10 הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ. 11 אֲבָל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֹשֶׁךְ הוּא; בַּחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו."

אמת ושקר — ב 21-22:  "כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. 22 מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן"; ד 1: "אֲהוּבַי, אַל תַּאֲמִינוּ לְכָל רוּחַ, כִּי אִם בַּחֲנוּ אֶת הָרוּחוֹת אִם מֵאֱלֹהִים הֵן, כִּי נְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָצְאוּ לָעוֹלָם".

ילדי אלוהים לעומת ילדי השטן — ג 10:  "בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלֹהִים וְיַלְדֵי הַשָֹטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו."

  • אלה שחוזרים בתשובה כנה זוכים לנוכחות רוח אלוהים בהם.
  • אמונה כנה בישוע מניבה ציות למצוותיו.

הציות מוביל ל…

  1. אהבה גוברת לאלוהים ולשאר המאמינים בישוע (ג 24-23): "זֹאת מִצְוָתוֹ: לְהַאֲמִין בְּשֵׁם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְלֶאֱהֹב זֶה אֶת זֶה כְּפִי שֶׁצִּוָּנוּ. 24 הַשּׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בֵּאלֹהִים וֵאלֹהִים בּוֹ. וּבָזֹאת נֵדַע שֶׁהוּא שׁוֹכֵן בָּנוּ: בָּרוּחַ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ."
  2. התרחקות מן החטא על כל צורותיו, קדוּשה;
  3. ביטחון הישועה, שמחה.

לאור זאת, אי אפשר לזלזל בטוהר הגוף ובו בזמן להיות בהתחברות רוחנית קדושה עם אלוהים ועם שאר ילדיו.

יוחנן מודע לכך שאנשים מחפשים דברים נעלים, שלמות רוחנית, ולכן הוא מלמד על אודות הדבר האמיתי — החיים האמיתיים אשר לא נמצאים בחפצים או בהתרגשויות מזדמנות, אלא במשיח ישוע.

יוחנן כותב על מנת שנדע איך להתחבר עם ישוע. התחברות עמו מובילה לשמחה שלמה.

"דְּבַר הַחַיִּים"- איגרת יוחנן הראשונה א 1:

"אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית, אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ, אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, אֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בּוֹ וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ, עַל אודות דְּבַר הַחַיִּים…"

ישנם שני אופנים להבין את משמעות המילה "מֵרֵאשִׁית" בפסוק זה:

א. התייחסות לבראשית פרק א ולבשורת יוחנן פרק א.

ב. התייחסות לימים הראשונים של הבשורה (ראה ב 7, 24, ג 11).

הסבר על פי המפירוש הראשון:

 "אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית." — על פי הפירוש הראשון, יוחנן מציין כאן את קיומו של ישוע כאלוהים מאז ומתמיד. האחד שהיה קיים תמיד בא אלינו בדמות אדם. קיבלנו אותו באמונה והתחברנו עמו. שמענו וראינו אותו ואף מיששנו אותו בידינו.

אם כך נבין את הצירוף "אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית." — יוחנן מתחיל את האיגרת בצורה כמעט זהה לבשורה שכתב (בשורת יוחנן). גם שם הוא מתאר את אלוהותו של ישוע המתבטאת קודם כול בעובדת נוכחותו במעמד הבריאה: הוא היה תמיד והוא לא נברא, הוא אלוהים (יוחנן א 3-1):

"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלוֹהִים, וֵאלוֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלוֹהִים. הַכּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה."

יוחנן אינו הראשון או היחיד שמציין את אלוהותו ואנושיותו של ישוע המשיח בפסוק אחד. גם הנביאים, מיכה, ישעיהו ואחרים עשו זאת לפניו:

מיכה ה 1: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם."

הנביא מיכה מנבא שמבית־לחם אפרתה, מהעיירה הקטנה שבתחום שבט יהודה, עתיד לבוא מנהיג (מושל) שתחילתו "מקדם מימי עולם". כלומר, למרות לידתו כאדם, הרי היה קיים מאז ומתמיד.

חבקוק א 12: "הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם, יהוה אֱלֹהַי קְדֹשִׁי, לֹא נָמוּת. יהוה לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ, וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ."

מכאן, התכונה "מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" מציינת את אלוהותו של ישוע המשיח. הוא היה מתמיד ומעולם לא נברא.

ישעיהו ט 6-5: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם. 6 לָמֹרַבָּה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת" (ראה גם פרק יא 10-1, נב 13 – נג 12).

מצד אחד מדובר ב"ילד" ש"יוּלד" — בן אדם לכל דבר — מצד שני הילד הזה זוכה לשמות ששייכים לאלוהים בלבד וממלכתו מתוארת כנצחית.

ירמיהו כג 6-5:  "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־יהוה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. 6 בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ: יהוה צִדְקֵנוּ."

ירמיהו לג 16-15: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה; וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. 16 בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלָיִם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח. וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ: יהוה צִדְקֵנוּ".

מצד אחד ה"צמח הצדיק" צומח מבית דויד — זאת אומרת שהוא מלך בשר ודם — מצד שני שמו "יהוה צדקנו", ואנחנו יודעים שרק לאלוהים מותר לשאת את השם הזה.

הדבר אשר היה מראשית, אלוהים בכבודו ובעצמו, האחד שברא את כל אשר קיים — דומם וחי, האחד שהוא רוח בא אלינו בדמות אדם, בבשר.

"אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ." — על אף היותו אלוהים — זה "אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית"  —  שמענו אדם מדבר בקול.

"אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ" — לא רק שמענו, לא רק ראינו חיזיון תעתועים. היינו עדי ראייה לכל מעשיו של ישוע. ראינו במו עינינו את אֵל שַׁדַּי — את הישות האלוהית שבני אדם רשאים לראות פנים אל פנים.

"וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ" — נגענו בו, הרגשנו אותו. הוא היה "אמיתי". על אף היותו "מראשית", הוא היה בו בזמן בעל גוף בשר ודם כמונו.

הסבר על פי הפרוש השני:

"אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית." — על פי הפירוש השני, "מראשית" משמע: "החל מהימים הראשונים של בשורת המשיח" (ראה ב 7, 24, ג 11).

יוחנן מעיד בפני קוראיו כי מראשית הקשר בין ישוע לתלמידיו לא השתנה דבר מכל אשר המשיח אמר ולימד.

מאז תחילת הפצת הבשורה זכו יוחנן ושאר השליחים לשמוע את ישוע, לראות אותו, לראות את מעשיו, את האותות והנסים שחולל. הם זכו לפעול יחד איתו.

מאז תחילת שירותו של ישוע כמשיח, כל מה שנאמר ונעשה על־ידיו רק מוסיף להוכיח שהוא "מראשית" — שהוא, אלוהים, בא לעולם בדמות אדם כדי לומר לנו את בשורת הכפרה על חטא ולהעניק חיים לכל האוהבים אותו.

"אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ." — מה היה המסר ששמענו מראשית מפי ישוע האדון?

מדובר בבשורה של חיים וניצחון על המוות. מדובר בבשורה שמצילה, ולא על תרגיל אינטלקטואלי שאין בו כוח להמית את החטא ואת תוצאותיו.

גם שאול השליח ושמעון פטרוס מכנים את דברי האדון "דְּבַר הַחַיִּים", "דִּבְרֵי הַחַיִּים" (אל הפיליפים ב 16; מעשי השליחים ה 20).

הכוונה:

אלוהים בא לעולם כדי להושיע אנשים חוטאים מעונש מוות נצחי וריחוק מאלוהים. המסר שבפיו נועד להדריכם לישועה — להצלה מעונש החטא.

כל המתוודים על חטאיהם ומאמינים באמונה כנה שישוע הוא המשיח, האדון שמת מות כפרת חטאים בעבורם, ייוושעו. הנושעים עתידים לבלות את הנצח עם אלוהים ובחברתו בחיים מלאי עשייה קדושה וטהורה.

אין מסר אחר ואין שם אחר אשר בו בני אדם יכולים להיוושע: "וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12).

יוחנן שמע את בשורת החיים מפי ישוע המשיח עצמו. הוא בחן בכל חושיו כי אמת הדבר. ישוע הוא אכן כל מה שאמר על עצמו.

"שָׁמַעְנוּ … רָאִינוּ … מִשְּׁשׁוּ." — מילים אלו מציינות מידה גוברת של קרבה והתחברות.

  • ומה אם אלוהים היה בוחר לגלות את עצמתו דרך הבריאה בלבד (תהילים יט; אל הרומים א 19-20)?
  • ומה אם היה מודיע את רצונו רק דרך התנ"ך — דרך דברי נביאיו?

אז היינו נאלצים להסתפק בכך.

אך אלוהים לא הסתפק בכלים אלו — שהם נפלאים לכשעצמם. הוא הוסיף ולבש בשר ובא למסור לנו את דבר החיים דרך ישוע המשיח, פנים אל פנים ובאהבה.

ישוע המשיח מגלה לנו את מחשבותיו ואת הרגשותיו של אלוהים כלפינו. הוא המתווך החי שדרכו יש לנו התחברות עם אלוהים.

להכיר כראוי את ישוע המשיח, משמע להכיר את אלוהים:

יוחנן ח 19: "אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים."

יוחנן ח 42: "אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי."

מדוע חשוב כל כך לדעת את האמת המדויקת על ישוע?

כי מי שמסלף את האמת על אודות ישוע המשיח, הריהו מסלף את האמת על אודות אלוהים. מי שעושה כך הוא שקרן ומשרת את אבי השקר, את השטן בכבודו ובעצמו (א־יוחנן ב 22: "מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן"; ד 2-3: "בָּזֶה תַּכִּירוּ אֶת רוּחַ אֱלֹהִים: כָּל רוּחַ הַמּוֹדָה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר, מֵאֱלֹהִים הִיא; 3 וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מוֹדָה בְּיֵשׁוּעַ לֹא מֵאֱלֹהִים הִיא. זוֹהִי רוּחַ צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי תָּבוֹא, וּכְבָר כָּעֵת הִיא בָּעוֹלָם".

במילים אחרות: מי שמסלף את האמת על אודות ישוע המשיח מונע מבני אדם לשמוע את דבר הישועה.

בישראל ישנן קהילות שמלמדות "ישוע אחר" — ישוע שאינו אלוהים, ישוע שבהיותו ילד חטא ככל הילדים. קהילות שכאלו אינן מובילות את הצאן למקור החיים, אלא לאבדון.

אם לאדם דעה שגויה בנוגע לישוע הריהו אוחז בדעה שגויה על אודות אלוהים, כי ישוע המשיח הוא התגלותו המושלמת של אלוהים לאדם.

מכל הסיבות המוזכרות לעיל ניתן להבין מדוע יוחנן משקיע מאמץ כה רב להתריע מפני מורי השקר. תורת מורי השקר מונעת משומעיה את הישועה. היא מבטיחה להולכים בדרכה שחרור מחטא וממוות, אך בו בזמן מונעת מהם את הגישה לאחד וליחיד שמסוגל לשחרר מחטא וממוות.

תודה לאל! יש לנו אלוהים שלא רק משמיע הוראות וציוויים כשהוא מסתתר מאיתנו, אלא הוא משתוקק שנהיה קרובים אליו. הוא רוצה התחברות עמנו, כי הוא אוהב אותנו.

אבל אלוהים הוא טהור וקדוש ואין בו כל חטא, לכן הדרך היחידה להתקרב אליו ולהתחבר עמו היא בטוהר ובקדושה, ממש כפי שהוא.

אלוהים לא שלח אותנו לחפש במקומות זרים את הטוהר והקדושה האלה, הוא עצמו בא להשכין בנו את רוחו — את רוח הקודש.

אך יש תנאי להתחברות עם אלוהים האב ולקבלת רוח הקודש: יש לקבל באמונה את הדבר "אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית"  —  את ישוע האדון ומכפר החטאים שלי. אין כל דרך אחרת להתחברות עם בורא העולם.

ישוע המשיח הוא החיים

איגרת יוחנן הראשונה א 2: "וְהַחַיִּים נִגְלוּ וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ, וַהֲרֵינוּ מְעִידִים וּמוֹדִיעִים לָכֶם אֶת חַיֵּי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ אֵצֶל הָאָב וְנִגְלוּ לָנוּ."

בפסוק זה יוחנן חוזר פעמיים על המילה "נִגְלוּ". כלומר, קיים דגש על התגלות ישוע.

השליח מבהיר שכאשר מדברים על ישוע לא מדברים רק על מסר, אלא על אישיות. מדובר על אלוהים בכבודו ובעצמו. — מדובר על מקור החיים, אשר ליוחנן ולשאר השליחים הייתה התנסות אישית עמו (ראה בשורת יוחנן א 4, ה 26, 40, יא 25, יד 6).

"ישוע" ו"חיים" הופכים כאן למילים נרדפות.

"אֲשֶׁר … נִגְלוּ לָנוּ." — להבדיל ממורי השקר שמדברים על דברים שלא ראו, לא שמעו ולא נגעו, יוחנן הוא עד עם הוכחות.

בעוד מורי השקר רק מדברים על רוחניות ונצחיות, יוחנן מזכיר לקוראיו שלו ולשאר השליחים הייתה התנסות אישית עם ישוע. הם אף נגעו בו לאחר שקם מן המתים וניצח את המוות.

יוחנן מציין באופן ברור שכל קביעה שלו מבוססת על עדות אמת ולא על תיאוריה או פילוסופיה כלשהי.

"חַיֵּי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ אֵצֶל הָאָב." — ישוע הוא החיים, והוא היה קיים תמיד אצל אלוהים האב. ההוויה השנייה בשלמות האלוהית אשר נועדה להעניק חיים לבני אדם, בא משמים ונגלה לנו בבשר ככל אדם. הוא מקור החיים עבור כל המאמינים בו.

נא לא לטעות! — יוחנן לא מתנה את הישועה של האדם בקרבה פיזית לישוע. אל לנו לחשוב שליוחנן השליח יתרון בגלל שהוא שמע וראה את ישוע ונגע בו.

אנשים רבים הלכו פיזית ליד ישוע, שמעו וראו אותו, אך בסופו של דבר לא רצו כל חלק בו. אנשים רבים אף נרפאו על־ידי מילת הציווי של ישוע, ולמרות זאת לא האמינו בו כאדון ומושיע מן החטא.

את התופעה המצערת של אנשים ששומעים ולומדים את האמת, חווים את כוח המשיח, נהנים מהקרבה למאמינים — ולבסוף מחליטים ש"ישוע לא בשבילם" מתוארת באיגרת אל העברים ו 8-4:

4 "הֵן אֵלֶּה שֶׁכְּבָר הוּאֲרוּ עֵינֵיהֶם וְטָעֲמוּ מִמַּתְּנַת הַשָּׁמַיִם וְנִתַּן לָהֶם חֶלְקָם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ 5 וְטָעֲמוּ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים הַטּוֹב וְכֹחוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, 6 וְנָסוֹגוּ — אִי אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ אוֹתָם עוֹד לִתְשׁוּבָה, בִּהְיוֹתָם צוֹלְבִים לָהֶם מֵחָדָשׁ אֶת בֶּן־הָאֱלֹהִים וְשָׂמִים אוֹתוֹ לְחֶרְפָּה. 7 הֲרֵי אֲדָמָה הַשּׁוֹתָה אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד עָלֶיהָ פְּעָמִים רַבּוֹת וּמוֹצִיאָה עֵשֶׂב טוֹב לָעוֹבְדִים אוֹתָהּ, נוֹשֵׂאת בְּרָכָה מֵאֵת אֱלֹהִים. 8 אֲבָל אִם תַּצְמִיחַ קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, פְּסוּלָה הִיא וּקְרוֹבָה לִקְלָלָה וְסוֹפָהּ לְהִשָֹרֵף."

גם נוכחות המאמינים בקהילה אינה מקנה ישועה. רק אם ישוע המשיח חי בלב המאמין, אזי אותו אדם נושע. מי שמאמין בישוע ובוטח בו כאדון חייו ומכפר חטאיו, רק הוא יקבל את רוח הקודש. אדם שכזה "נולד מחדש" מבחינה רוחנית. הוא זוכה לחוות את אלוהים ואת כוחו בנפשו ובחייו, באותה מידה כמו שליחיו של ישוע. יבוא יום שכל המאמינים יזכו לראות ולשמוע את ישוע ולהיות בקרבה פיזית אליו — ביום "פְּדִיַּת הַקִּנְיָן" (אל האפסים א 14-13): "וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, 14 אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ."

אלוהים הבטיח זאת ואפילו נתן ערבון: את רוח הקודש ששוכן בלב כל מאמין (א־קורינתים ג 17-16: "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם? 17 אִם יַשְׁחִית אִישׁ אֶת הֵיכַל אֱלֹהִים, אֱלֹהִים יַשְׁחִית אוֹתוֹ; כִּי הֵיכַל הָאֱלֹהִים קָדוֹשׁ, וְאַתֶּם הֵיכָלוֹ"; ראה גם א־יוחנן ב 5, 23, 27, ד 2, 4).\

כיום אנחנו אמנם לא שומעים את המשיח מדבר אלינו בקול אדם, אך מי שמחשיב את דבר אלוהים הכתוב כאמת צרופה וחי על פיו באמונה הריהו נהנה מקריאת כתבי הקודש כאילו שמע אותם ישירות מפיו של אלוהים.

"הֲרֵינוּ מְעִידִים וּמוֹדִיעִים לָכֶם." — במקום לשמור את האמת לעצמו ולהסתפק בידיעה כי הוא והקרובים אליו נושעים, יוחנן מודיע את הבשורה ברבים. בכך הוא מציית למצוותו של ישוע לתלמידיו ולכל הנאמנים לו: "לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים" (מתי כח 20-18; מעשי השליחים א 9-8; ב־קורינתים ה 20-10; יחזקאל ג; א־פטרוס ב 10-9).

אנחנו לא לבד במשימה הזו. אלוהים הבטיח לילדיו כי כל כוחו לצדם כאשר הם יודיעו את דבר החיים לכול.

בכתיבת איגרת זו, כשהוא מזהיר מפני מורי השקר למיניהם, יוחנן מוכיח את אהבתו ואת ציותו לאדון ישוע המשיח. אותה אהבה שהניעה את יוחנן לחלוק את הבשורה פועלת גם בנו היום על מנת שנמשיך לבשר ולהשקיע בכך אמצעים רבים (ב־קורינתים ה 14: "שֶׁכֵּן אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ דּוֹחֶקֶת בָּנוּ, בְּהַכִּירֵנוּ שֶׁאֶחָד מֵת בְּעַד הַכֹּל…").

הכוח שעמד לרשות יוחנן ושאר השליחים עומד לרשותנו גם היום. עלינו רק לציית לאדון באמונה ובאהבה.

הִתְחַבְּרוּת

איגרת יוחנן הראשונה א 3: "אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם, לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ גַּם אַתֶּם. וְאָכֵן הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

אחרי הדגש בפסוק הקודם על התגלות ישוע, כעת יוחנן מדגיש את המילה "התחברות": ישוע המשיח נגלה כדי שתהיה לנו התחברות אתו ועם אלוהים האב.

מה זאת אומרת "התחברות"?

משמעות המילה "קרבה": יש לנו דבר במשותף המחבר אותנו. ההגדרה במילון היא: הִתְחַבְּרוּת (נ') [מן חבר, הִתְחַבֵּר] [בלשון הדיבור] הִתְיַדְּדוּת עִם מִישֶׁהוּ וַהֲפִיכָה לְחָבֵר שֶׁלּוֹ. [הִתְחַבְרוּת, הִתְחַבְרֻיּוֹת], הִצְטָרְפוּת, הִתְאַחֲדוּת (אבן־שושן).

ומה זאת "התחברות עם אלוהים"?

לאדם חוטא אין שום דבר במשותף עם אלוהים הקדוש והטהור. לראיה, אלוהים סילק מגן עדן את אדם וחווה לאחר שחטאו (בראשית ג). החטא הרס את ההתחברות הראשונית בין הבורא לברואיו.

אלוהים בחסדו ובאהבתו שלח את המשיח על מנת לתקן את נזקי החטא. ישוע המשיח בא כדי לקחת על עצמו את אשמת החוטאים וכך לאפשר שוב את ההתחברות של האדם "המתוקן" עם אלוהים.

המשיח בא בדמות אדם, בדיוק כמונו, אך הוא היה נקי מכל חטא. הוא מת על הצלב ושילם בדמו הטהור את מחיר כפרת חטאינו. כעת, על־ידי האמונה בישוע המשיח יכול האדם החוטא לקבל סליחת חטאים. המאמין מטוהר מאשמה ולובש את קדושת המשיח. כך — דרך ישוע המשיח בלבד — אנו יכולים להפוך לחלק ממשפחת אלוהים (א־יוחנן ג 5, ד 9).

על־ידי סליחת החטאים אלוהים מעניק לנו את הצדקה שלו. הוא מחשיב אותנו לצדיקים כפי שהוא צדיק (אל הרומים ה 1):

"עַל כֵּן, לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה, יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

לאחר שהוצדקנו על סמך אמונה כנה בישוע ורוח הקודש שוכן בגופנו (א־יוחנן ד 15; א־קורינתים ג 17-16), אלוהים רואה בנו אנשים בעלי קדושה וטוהר כמו שלו — כעת יש לנו מכנה משותף עם אלוהים, והוא יכול להביט בנו ולומר: "זהו ילד שלי!":

"הֲרֵי לא קִבַּלְתֶּם רוּחַ שֶׁל עַבְדוּת לַחֲזוֹר אֶל הַפַּחַד, אֶלָּא קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זאת אָנוּ קוֹרְאִים 'אַבָּא, אָבִינוּ' " (רומים ח 15).

גם השליח שמעון פטרוס כותב על התחברות של המאמין עם אלוהים (ב־פטרוס א 4):

"בְּדֶרֶךְ זאת נָתַן לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאוֹד וִיקָרוֹת, לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל־יָדָן בַּטֶּבַע הָאֱלוֹהִי" (ראה גם א־פטרוס ה 1; אל הפיליפים א 5).

המילים "שותפים" ו"התחברות" בשפה היוונית באות מאותו שורש.

כיצד מתבטאת התחברותו של האדם המאמין עם אלוהים?

אדם נושע הוא אדם ששואף לציית לדבר ה' בגלל אהבתו לאלוהים. האדם הנושע תמיד רעב ללמוד ולקרוא את דבר אלוהים ולהוציא לפועל את רצון אלוהים בחייו. הוא אוהב את אשר אהוב על אלוהים ולכן ישאף לחיות חיים ללא חטא.

אלוהים מצווה עלינו להתחבר עם מאמינים משיחים. בפי אלוהים אנו נקראים "ילדיו", בני גוף המשיח, הקהילה. כמו שלא רואים איברי גוף פועלים לבד, כך המאמינים לא אמורים להיות לבד. מקומם הוא בתוך גוף המשיח — הקהילה — ובמסגרת הזו הם משרתים את אלוהים ביחד.

התחברות עם הקהילה ושירות דרך גוף המשיח הם ביטויים של קרבה לאלוהים (ב־לקורינתים ו 14; אפסים ד 31-22; א־טימותיאוס ג 15-14).

התחברות מדומה

שים לב! אי־אפשר "לעבוד" על אלוהים. ישנם אנשים שמבלים שנים רבות בתוך מסגרת הקהילות המשיחיות, אך הם מעולם לא נושעו. אנשים אלו אינם בהכרח פועלים נגד המאמינים. אדרבה, חלקם אף עסוקים בעזרה ובפעילות בונה בתוך הקהילה — ובכל זאת הם לא נושעו מעולם.

"מאמינים" אלה דומים לשטר כסף מזויף. השטר עובר מיד ליד ובעזרתו כל סוחר יכול לקנות ולמכור מוצרים. יום אחד השטר מגיע אל הבנק ומזוהה כמזויף. שם מוצא מן המחזור ומושמד.

כך גם נראים חייהם של אלו שאמנם מתהלכים בין ילדי אלוהים, אך מעולם לא בחרו בישוע כאדון ומושיע ומעולם לא מסרו לו את לבם ואת השליטה על חייהם. יום אחד גם הם יעמדו לפני שופט העולם שבוחן לבבות ויודע במדויק מי באמת שייך לו ומי מזויף.

את המזויף הוא מוציא מן המחזור ושולח אותו לשאוֹל, להיות עם שאר הדומים לו. שם הם מחכים לעונשם הסופי — לאגם האש (התגלות כ 15-11):

"רָאִיתִי כִּסֵּא לָבָן גָּדוֹל וְאֶת הַיּוֹשֵׁב עָלָיו אֲשֶׁר נָסוּ מִפָּנָיו הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם, וּמָקוֹם לֹא נִמְצָא לָהֶם. 12 וְרָאִיתִי אֶת הַמֵּתִים, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, עוֹמְדִים לִפְנֵי הַכִּסֵּא וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. גַּם סֵפֶר אַחֵר נִפְתַּח, סֵפֶר הַחַיִּים. וְהַמֵּתִים נִשְׁפְּטוּ מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסְּפָרִים, לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. 13 הַיָּם נָתַן אֶת הַמֵּתִים אֲשֶׁר בּוֹ, מָוֶת וּשְׁאוֹל נָתְנוּ אֶת מֵתֵיהֶם, וְאִישׁ אִישׁ נִשְׁפְּטוּ לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. 14 הַמָּוֶת וְהַשְּׁאוֹל הֻשְׁלְכוּ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ. זֶהוּ הַמָּוֶת הַשֵּׁנִי — אֲגַם הָאֵשׁ. 15 וּמִי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ."

"חיים אמיתיים" או "חיים במציאות" נחשבים לאלה שאנו רואים במו עינינו ואשר עתידים להסתיים במותנו. אך החיים בישוע המשיח הם לא פחות אמיתיים. אדרבה, רק החיים בישוע המשיח הם חיי נצח! אנו זוכים לחוות את החיים האלה רק לאחר שנפקיד את לבנו באמונה שלמה בידיו של ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

יוחנן קורא לנו: "בואו להתחברות הזו! אין התחברות מבורכת ונצחית עם אלוהים חוץ מזו שישוע בא להעניק!" — גם ישוע עצמו מדגיש את הבלעדיות הזו:

יוחנן יד 6: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי."

יוחנן  ח 19, 42: "גַּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי אֵינְכֶם מַכִּירִים. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים… אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי."

עם מי אתה מתחבר?

בפסוק 3 יוחנן מבקש משומעיו להתחבר …

  • עם מאמינים אחרים (לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ);
  • עם אלוהים האב (הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב);
  • עם המשיח (…וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ).

מדוע ההתחברות הזו כה חשובה? התשובה היא בפסוק הבא:

איגרת יוחנן הראשונה א 4: "זֹאת אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים לְמַעַן תִּהְיֶה שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה."

"שמחה שלמה" מהי?

  1. יוחנן מצפה לשמחתו שלו ושל השותפים אתו בכתיבת האיגרת (שִׂמְחָתֵנוּ). אם נמעניו יקפידו על התחברות תקינה וטהורה ביניהם ועם אלוהים, הדבר יגרום לו לשמחה. אין לו שמחה גדולה מזו שהמאמינים נשמרים בהתחברות עם ישוע ולא נופלים במלכודות של מורי השקר (ראה גם ג־יוחנן 4).
  2. "השמחה השלמה" היא גם שמחתם של מקבלי האיגרת. — הבה נשווה את סוגי השמחה המוכרים לנו עם השמחה השלמה שיוחנן כותב עליה.

במהלך החיים קורה שאנו זוכים לרגעי שמחה רבים, כמו לדוגמה:

  • להתאהב בבחורה שגם אוהבת אותך ולהינשא עמה — זוהי שמחה!
  • לראות את ילדך היוצא מרחם אמו בריא ושלם — זוהי שמחה!
  • למצוא מקום עבודה עם משכורת טובה — זוהי שמחה!

מן הסתם ישנן עוד דוגמאות רבות. כל השמחות האלה, למרות גודלן, הן התרגשויות זמניות. מה שהופך אדם להיות בעל "שמחה שלמה" ומתמשכת זו הידיעה כי אלוהים רואה בו חלק ממנו ומכין לו מקום אצלו.

מה שגורם למשפחה להיות שלמה בשמחה זו הידיעה שדבר ה' מקובל ואהוב על־ידי כלל בני הבית.

שמחתי לראות את הולדת כל ילדיי, אבל שמחתי תהיה שלמה כאשר כל ילדיי, ללא יוצא מן הכלל, יהיו מאמינים בישוע המשיח כאדון ומושיע אישי מן החטא.

תארו לכם איך הורה מאמין חש כאשר הוא רואה את ילדיו דוחים את ישועתו של אלוהים! הרי כל הורה מתפלל שילדיו יבלו את הנצח בממלכת אלוהים ולא באגם האש.

יוחנן אומר כי שלמות השמחה נעוצה בסליחת החטאים ובהתחברות עם האב ועם בנו ישוע המשיח.

ההתחברות עם ישוע היא תשובתו של אלוהים לבדידות שכל אדם יכול לחוות בעולם הזה. השמחה שאדם זוכה לה בהתחברותו עם ישוע, היא תשובת אלוהים לריקנות שהעולם שלנו "מתמלא" בו בכל רגע.

השמחה שאלוהים נותן לנו דרך ההתחברות עם ישוע ועם שאר המאמינים אינה תלויה באירועים ובקשיים שנמצאים בעולם הזה. השמחה של המאמין נובעת מנתונים נצחיים התלויים באלוהים, ולכן היא קיימת גם אם המאמין חווה קשיים או צרות בעולם הזה.

הדבר שהרס בראשונה את השמחה שאלוהים העניק לבני האדם הוא החטא. החטא הורס התחברות ומשבית שמחה. לכן, כאשר אנו נסלחים בישוע המשיח שמחתנו מובטחת. גם אם אנו חוטאים, הוא מבטיח לסלוח לנו כשאנו מתוודים על החטא. בדרך זו ניתנת לנו האפשרות לשמור את שמחתנו והתחברותנו נקייה כפי שהייתה בראשונה (א־יוחנן א 9; בשורת יוחנן טו 11, טז 22) — שמחתנו שלמה.

חזרה על תכלית האיגרת

ההבדל בין המטרות לכתיבת האיגרת הראשונה של יוחנן לבין המטרה לכתיבת בשורת יוחנן:

בשורת יוחנן

כ 31:  "אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ."

איגרת יוחנן הראשונה (סיבות ותכלית לכתיבה האיגרת)

א 4: "לְמַעַן תִּהְיֶה שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה."

ב 1:  "יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק."

ב 14-12: למען נחיה חיים משיחיים בוגרים מבחינה רוחנית."כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ. 13 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע. 14 כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע."

ב 21: "כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת."

ב 26: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם".

ה 13:  "זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם."

אם כן יש הבדל בין תכלית כתיבת הבשורה לבין כתיבת האיגרת:

  • הבשורה נכתבה לכלל בני האדם, למען ידעו שישוע הוא "האדון" — למען יאמינו בו ויקבלו חיי עולם בשמו.
  • את האיגרת כתב יוחנן למאמינים הנושעים…

—    למען יזהרו מתורות השקר.
—    למען ידעו לבטח שישועתם נצחית.
—    כדי שלא יסטו מן האמת על אודות ישוע הכתובה בבשורה.
—    כדי שילדי אלוהים יגדלו ויתבגרו מבחינה רוחנית ויידמו לאדונם.

סיכום

שני סוגים של אנשים לא יכולים ליהנות מהתחברות עם ישוע ומשמחת הישועה:

  1. אלו שמעולם לא נושעו.
  2. אלו שנושעו אך מפאת חטא שאינו פתור בחייהם אינם בהתחברות עם אלוהים.

סעיף מס' 1 מאוד ברור, אך איך ניתן להסביר את סעיף מס' 2?

הבה נשתמש במבחן ששאול השליח מציע (ב־קורינתים יג 5): "נַסּוּ אֶת עַצְמְכֶם אִם עוֹמְדִים אַתֶּם בָּאֱמוּנָה, בַּחֲנוּ אֶת עַצְמְכֶם; אוֹ שֶׁמָּא אַתֶּם עַצְמְכֶם אֵינְכֶם מַבְחִינִים שֶׁהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בְּקִרְבְּכֶם? — אִם אָמְנָם לֹא נִכְשַׁלְתֶּם אַתֶּם בַּמִּבְחָן." התוצאות של המבחן העצמי יכולות להיות:

  • אני לא בהתחברות עם אלוהים מפני שאינני חי על פי רצונו. יש חטא פתוח בחיי (חטא שטרם התוודתי עליו) המונע ממני להתחבר עם שאר המאמינים ולשבת נינוח בבית אלוהים.
  • אין לי זמן להתחברות. החיים מלאים ועסוקים. אני מאוד עייף.

הכול אמת, אך למי שיש זמן לאכול יש גם זמן לבוא לקהילה, לשמוע את דבר אלוהים ולהתחבר עם אחיו ואחיותיו הנצחיים. הכל עניין של סדר עדיפויות.

  • אינני מסתדר עם מאמינים אחרים.

אדם שטוען כך, בדרך כלל מתלונן שאחרים לא מבינים אותו או אינם מתנהגים כשורה וכו'. אין לזלזל בשום תלונה, אך יש לבחון אותה ברצינות. האם אותו אדם אינו סובל ביקורת בונה? האם אינו מוכן ללמוד?

  • אני נמנע מהתחברות עם שאר המאמינים, כי אני לא מסכים למה שמלמדים בקהילה.

אדם שמנמק כך את העדרותו מהתחברות סדירה דוגל כנראה בתורת שקר כלשהי. הוא לא מבין את אמת הכתובים (או שלא מוכן להיכנע לאמת) ואינו יודע שהוא טועה.

מטרת האיגרת של יוחנן היא לוודא שהמאמינים בישוע, בני גוף המשיח, לא יפלו במלכודות של תורות השקר כדי שלא תיפגע התחברותם עם ישוע המשיח.

שמחה מושלמת ונצחית אינה תלויה בשום דבר מן העולם הזה. היא תלויה לחלוטין בקשר האישי והאינטימי של האדם עם ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

אמונה כנה ואמיתית תוביל לחיים טהורים מלאי תכלית והתחברות טהורה עם שאר המאמינים בישוע.