איגרתו הראשונה של יוחנן — שיעור מס' 10 — פרק ה, פסוקים 12-6

Print Friendly

ראשונה ליוחנן פרק ה 6-12.

העדות על הבן

  

בפסוקים 1-5 יוחנן מבהיר את שלושת הנקודות הנחוצות לאדם כדי לנצח את העולם.

א.      אמונה בישוע כמשיח מכפר חטאים

ב.      אהבת ישוע כאלוהים

ג.       קיום מצוות אלוהים

 

לאור הנאמר בפסוקים 1-5, ישאל הקורא:

מדוע שאאמין בישוע?

האם עדותו של ישוע אמינה מספיק כדי שאפקיד חיי בידו?

 

עלינו לזכור שאז כמו היום, רוב העם היהודי דחה את ישוע כמשיח ואדון.

רוב הרבנים וההנהגה הרוחנית טענו שישוע היה כופר.

מכיוון שרוב העם נהה אחר דעת הרבנים, יוחנן מציג עדות גדולה יותר מזו של בני אדם. בדרך זו יכול  היה כל אדם, גם אחד שאינו בקיא ברזי התורה, להבין שישוע הוא אכן מה שהוא אמר על עצמו – אדון ומושיע מכפר חטאים. (להלן אוסף האשמות ודעות של ההנהגה הרוחנית בישראל אודות האדון ישוע: יוחנן א 11, ז 12, 47, לוקס כ"ג 2, כ"ג 5, יוחנן ח 48, 52, י"א 47-48, י 20, מרקוס ג 21, מתי ט 34, י 25, י"א 19, י"ב 24, כ"ז 63).

בפסוקים הבאים יוחנן מבהיר לשומעיו שהעדות אשר התלוותה לישוע, לאורך כל יום מימיו בארץ בינינו, מספיקה כדי לענות על כל הדרישות הנחוצות להאמין בו כאדון ומושיע מן החטא.

משמע, טענתם של המתנגדים לישוע מכל הסיבות האפשריות בטלה לאור העדות המשמעותית והברורה על ישוע – עדות אשר נובעת, לא פחות ולא יותר מאלוהים בכבודו ובעצמו.

אין כל אדם בעולם לאורך כל ההיסטוריה האנושית בעל עדות כמו זו של ישוע. מן הסתם, אף לא אחד מן הפילוסופים ומורי השקר שהצליחו לתעתע בכם…

 

פסוקים 6-12:

6. "זה הוא אשר בא במים ובדם – ישוע המשיח. לא במים בלבד, כי אם במים ובדם. והרוח היא המעידה, שהרי הרוח היא האמת.

7. הן שלושה הם המעידים:

8. הרוח והמים והדם ושלושתם לשם האחד הם.

9. אם מקבלים אנו עדות בני אדם, עדות אלוהים גדולה ממנה, שכן זאת עדות אלוהים אשר הוא העיד על בנו.

10. המאמין בבן האלוהים העדות נמצאת בקרבו. מי שאינו מאמין לאלוהים שם אותו לכוזב, מפני שלא האמין בעדות אשר העיד אלוהים על בנו.

11. וזאת היא העדות: אלוהים נתן לנו חיי עולם, והחיים האלה בבנו הם.

12. מי שיש לו הבן יש לו החיים. מי שאין לו הבן אין לו החיים.

 

הפסוקים הללו העלו רעיונות ופרשנויות רבות לאורך ההיסטוריה.

למה בדיוק התכוון יוחנן כשציין שישוע בא במים ובדם?

אחד מאבות הקהילה, אוגוסטין, קישר את הפסוק לנאמר בבשורת יוחנן יט 34. שם נאמר שיצאו מגופו של ישוע מים ודם בעקבות הדקירה ברומח על ידי החייל הרומי.

ג'ון קלווין ומרטין לותר מקשרים את המים והדם לכתוב בבשורת יוחנן ד ובפרק ו.

בפרק ד ישוע טוען כי הוא נותן מים חיים (ד 10, 14),

בפרק ו ישוע טוען שרק מי שישתה את דמו ויאכל את גופו יזכה לחיים (ו 53-56).

לפיכך, קלווין ולותר מקשרים את המים והדם ל"סעודת האדון".

אחרים טענו כי המים והדם מתייחסים למרכיבים הנחוצים לעבודה במקדש במסגרת הקרבת הקורבנות: דם לכפרה ומים להיטהרות.

טרטוליאן[1] אחז בדיעה שלדעתי גם תואמת לכתוב בכתבי הקודש והיא:

המים מתייחסים לטבילתו של ישוע (מתי ג 13-17, מרקוס א 9-11, לוקס ג 21-22).

הדם מתייחס לכפרתו על חטאותינו.

 

שימו לב למילותיו של יוחנן.

הוא אומר: ישוע לא בא במים בלבד…

למה הכוונה?

א.      המחיר שישוע נתן בעבורנו לא הסתכם בהצהרה מילולית ותו לו.

טבילתו של ישוע על ידי יוחנן המטביל היוותה אישור והסכמה להכרזתו ולימודו של יוחנן המטביל אודות ישוע. טבילתו של ישוע נתנה תוקף ואמינות למסר של יוחנן – התכוננו לבוא המלך העתיד להקים את מלכותו. המלך שאנו מחכים לו הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח (ראה גם יוחנן א 29, ג 29-30).

הטבילה במים הייתה הכרזה והצהרה פומבית כי ליבו של הנטבל עשה חשבון נפש ונימצא נקי לפני אלוהים בכל הנוגע לדרישות תורת אלוהים. ישוע המשיח נטבל כראוי ומכאן נמצא ראוי ונקי מבחינת התורה לעמוד לפני אלוהים.

 

ישוע לא רק בא במים אלא גם בדם, אומר יוחנן. משמע, שכפרתנו לא הסתכמה במילים אלא במחיר חייו של ישוע המשיח.

ישע בא לעולם בדמות בשר ומסר את נפשו – שפך את דמו – (כי הנפש בדם: ויקרא יז 11) – וזאת כדי לשלם לאלוהים את מחיר כפרת החטאים שלנו.

 

ב.      מורי השקר, הפילוסופים למיניהם, טענו שישוע אינו אלוהים, שהרי אלוהים שכולו רוח לא יוריד מעצמו ויבוא לעולם בגוף נחות כאדם, לטענתם.

אחרים טענו שהמשיח האציל כוחו על ישוע הבן-אדם בעת הטבילה, אך עזב אותו לפני הצליבה…

 

הצהרתו של יוחנן נועדה לציין שוב שישוע הוא אכן אלוהים והוא באמת בא לעולם בלבוש אדם.

יוחנן הדגיש את הנקודה הזו כבר בפרק ד 2-3:

"בזה תכירו את רוח אלוהים: כל רוח המודה כי ישוע המשיח בא בלבוש בשר, מאלוהים היא. וכל רוח אשר איננה מודה בישוע לא מאלוהים היא."

 

לפיכך, אני מאמין שהמים והדם שיוחנן מציין בנוגע לעדותו של ישוע מתייחסים לטבילתו ולמסירת חייו כקורבן כפרת החטאים שלנו. דמו של ישוע המשיח היה התשלום שסיפק את דרישת אלוהים האב לכפרת חטאי האדם ומנע בעדו להטיל את זעמו על כל נושא חטא.

 

לפני שנמשיך בלימוד הפסוקים, הבה נזכור את שמות התואר המיוחסים לישוע באיגרת הראשונה של יוחנן. הנתונים הללו יעזרו לנו להבין שישוע הוא אלוהים. 

ישוע הוא:

1. היה מראשית (א 1)

2. חיים (א 1)

3. חיי העולמים (א 2)

4. משיח (א 3, ה 1, ב 22)

5. מליץ (ב 1)

6. כפרה (ב 2)

7. נולד מאלוהים (ה 1)

8. בן האלוהים (ה 5)

9. בא בלבוש בשר (ד 2)

10. בנו יחידו של האלוהים (ד 9)

11. הבן, מושיע העולם (ד 14)

12. צדיק (ג 7)

13. עתיד להתגלות (ב 28, ג 2)

שמות התואר הללו ראויים רק לאלוהים.

 

בסוף פסוק 6 כתוב:

"…והרוח היא המעידה, שהרי הרוח היא האמת."

במילים אלו יוחנן מבהיר שהנתונים שהוא מציג לפנינו אינם רעיונות הנובעים ממוחו הקודח אלא הצהרות ואמת ברורה המגובות על ידי רוח הקודש בכבודו ובעצמו.

כאשר ישוע נטבל, רוח הקודש נחתה על ראשו ובאה אליו בדמות גשמית של יונה.

באותו אירוע שמעו הנוכחים בת קול שמיימית האומרת: "זה בני אהובי אשר בו חפצתי". (מתי ג 17).

אנו יודעים שרוח הקודש הינה ההוויה האלוהית שמתפקידה לפקוח את עיני הלב שלנו כדי להבין נכונה את דבר אלוהים. רוח הקודש היא האישיות דרכה יכול אדם להיאזר בכוח כדי להכריז את האמת של אלוהים. (יוחנן ג 3-11, יד –טז, א-קורינתים ב 10-15, יב 3, א-יוחנן ב 27).

 

שמעון פטרוס אמר בנוגע למעורבות רוח הקודש בנבואות המקרא (ב-פטרוס א 20-21):

"וזאת דעו ראשונה, שכל נבואת המקרא אינה עניין של פרוש אישי, כי מעולם לא יצאה נבואה על פי רצון האדם, אלא רוח הקודש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלוהים."

 

לפיכך, באומרו: רוח הקודש מעידה, יוחנן כולל במילים אלו את כל הנבואות שנאמרו על ידי הנביאים בכתבי הקודש אודות זהותו של המשיח, תכונותיו ופועלו אשר כולן, ללא יוצא מן הכלל התגשמו בישוע המשיח בלבד. מדובר על אותו ישוע ההיסטורי שנולד בבית לחם אפרתה וגדל בנצרת.

והנה, כל העדויות על ישוע, אלו שנובעות ממילותיו, וממעשיו תואמות לכל אלו שנאמרו עליו מפי שליחי אלוהים.

-          האדון ישוע נולד מבתולה (ישעיה ז 14)

-          משבט יהודה (בראשית מט 8-12, מיכה ה 1, ישעיה ז 14)

-          נולד בבית לחם אפרתה (מיכה ה 1)

-          ריפא ועשה ניסים (ישעיה ס"א 1-10)

-          נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות (זכריה ט 9)

-          נמכר בסכום של 30 שקל (זכריה י"א)

-          נכרת כמשיח בחודש ניסן (פסח) שנת 32 לספירה (דניאל ט 24-27)

-          קם לתחיה (ישעיה נ"ג 9-12)

 

בפסוקים 7-8 אומר יוחנן:

7. הן שלושה הם המעידים:

8. הרוח והמים והדם ושלושתם לשם האחד הם.

דבריו של יוחנן אולי נשמעים כרגילים אך טומנים בחובם אזהרה חמורה.

בספר דברים יז 6 כתוב:

"על-פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד." 

ז"א, יוחנן לא מציין את עניין שלושת העדים לחינם, אלא כדי לציין שנתונים אלו עתידים להיות גורם מכריע בגזר דינו של כל אדם לפני אלוהים.

מדובר פה בעניין של חיים או מוות נצחיים.

משמע, כל מה שנאמר על ישוע מפי הנביאים שבכתבי הקודש, וכל מה שישוע אמר ועשה, מהווים עדות קבילה בעיני אלוהים כדי להאשים ולחרוץ את דינם של הדוחים את ישוע – לאבדון נצחי.

 

הערה: אנא זיכרו שרוב היהודים דחו את ישוע על סמך עדותם של רבניהם. יוחנן מציין וקובע שעדות הרוח והאב גדולים יותר!

 

ראו את תגובתו של שר המאה הרומי והאנשים אשר איתו ברגע מותו של ישוע על הצלב:

מתי כז 54: "…שר המאה והאנשים אשר איתו, השומרים את ישוע, כראותם את רעידת האדמה ואת כל הנעשה, נתמלאו פחד רב ואמרו: "באמת בן אלוהים היה זה!" (ראה גם לוקס כ"ג 44-49)

מעשיו, דבריו וכל אשר נאמר עליו ממשרתי אלוהים ניתנו לנו כדי שנוכל להאמין בו כבן האלוהים אשר בא לעולם להושיענו מקללת החטא.

דחיית עדות שכזו, מוכיחה כי האדם היקשה ליבו לאהבת אלוהים והעדיף את החטא על פני הצדק והטוהר.

 

למה מתכוון יוחנן בסוף פסוק 8 באומרו: "…ושלושתם לשם האחד הם"?

הכוונה שכל הנתונים שאמר רוח אלוהים דרך הנביאים לאורך כל הכתובים מתנקזים כולם ללא יוצא מן הכלל לעבר ישוע המשיח ופועלו. זה ישוע ההיסטורי שמתואר בכתבי הקודש.

הרוח, המים והדם, שלושת העדים הללו מעידים שישוע הוא אכן המשיח המובטח מפי הנביאים.

 

שאול השליח הבין היטב את המסר הזה כאשר אמר על ישוע: המשיח הוא סוף (תכלית) התורה (אל הרומים י 4).

לא מדובר על איזה ישוע אחר, אלא על זה אשר ראינו, שמענו ומיששנו – כפי שצין יוחנן בפרק א 1-4.

התיאום של דברי הנביאים ופועלו של ישוע הינו מושלם לחלוטין.

 

בפסוק 9 יוחנן מבהיר שהעדות ששמענו וראינו דרך רוח הקודש גדולה יותר ואמינה לעומת העדות שאנו שומעים מכל שאר המתיימרים להיות יודעי דבר או אלילים.

"אם מקבלים אנו עדות בני אדם, עדות אלוהים גדולה ממנה, שכן זאת עדות אלוהים אשר הוא העיד על בנו."

יוחנן עושה השוואה בין העדויות של מורי השקר, הפילוסופים למיניהם לבין העדות של ישוע המשיח.

מה כוללת העדות של מורי השקר?

1. ידענות.

הם טוענים לחכמה נסתרת אשר בכוחה לגרום להיתעלות רוחנית.

2. הבטחות לעתיד

הם מבטיחים הבטחות גדולות אך אין באמתחתם ולו כוח להגשמת הבטחה אחת.

תכלס, מורי השקר ושאר הפילוסופים מקבלים אולי ציון גבוה בריאטוריקה ואומנות הדיבור והשכנוע אך אפס במעשים ריבוניים.

 

אפשר לשמוע את יוחנן כאילו זועק דרך הפסוק הזה ואומר:

האם מישהו מהמורים המהוללים שלכם ריפא ציפורן, יד, רגל או עין? הרי כל אותם אנשים שנרפאו ממחלות חשוכות מרפא עדיין מסתובבים ברחובות ירושלים וברחבי הארץ…(עת כתב יוחנן את האיגרת)

האם משהו מהם ציווה על מים גועשים לשקוט והמים שקטו?

האם משהו מהם האכיל 5000 אנשים בשני דגים וחמש לחמניות?

האם משהו מהם הקים אדם לתחייה? לכו כעת לבית עניה למרגלות הר הזיתים ויתכן שתוכלו לשאול את אלעזר באופן אישי, איך ההרגשה לקום מן המתים…

האם משהו מהם עונה לתפילותיכם?

האם מישהו מהם הגשים נבואה אחת אודות המשיח המובטח?

 

אם כן, איזו סיבה בעולם יש לכם ללכת אחריהם ולא אחר ישוע, וזאת לאחר שלומדתם אודות חייו, זהותו ופועלו של האדון ישוע?

מה קרה לכם שהעדפתם עדות אדם ריקה מתוכן על פני עדות עשירה וריבונית אודות ישוע?

האם נעלם כל היגיון ממוחכם?

 

בחנו את חייכם!

האם שינוי מבורך חל בחייכם לאחר שהכרתם את מורי השקר או לאחר שהכרתם את ישוע?

מי עשה שינוי מועיל וראוי בחייכם? הפילוסופים הדוחים את ישוע כאדון ומושיע, או ישוע?

 

יוחנן מתעסק בבעיה דומה לזו של שאול בקהילות גלטיה.

למאמינים בגלטיה שאול אמר במילים ישירות ובוטות: אל הגלטים ג 1:

"הוי גלטים כסילים! מי איחז את עיניכם אחרי שהודיעוכם בפירוש שישוע המשיח נצלב?…"

גם בגלטיה העדיפו עדות של מורי שקר על פני הבשורה הטהורה, שנאמרה בהדרכת רוח הקודש מפי משרתי אלוהים נאמנים ובליווי אותות ומופתים.

 

שאול השליח הוכיח את הגלטים ואמר להם: את כוחו הריבוני והמופתי של ישוע חוויתם וראיתם רק לאחר שקבלתם אותו באמונה.

מה ההיגיון לנטוש את האמת ולחזור לשירות ההרשעה והסמלים, לאחר שטעמתם והתנסיתם באמת ריבונית?

 

בני האדם נוטים לשמוע עדויות כדי להחליט מה לבחור.

יוחנן מלמד אותנו לבחור ולהעדיף תמיד וללא יוצא מן הכלל את העדות שנובעת מאלוהים על פני כל עדות הנובעת מאדם (ראה משלי ג 1-10, ירמיה יז 5-9, תהילים ב 12).

 

בפסוקים 10-12 יוחנן מרכז את כל הנתונים למרכז כובד אחד שנקרא ישוע.

כן, ישוע בן האלוהים אשר בא לעולם בדמות בשר כדי להושיענו מקללת החטא ולהעניק לנו חיי עולם עימו.

10. המאמין בבן האלוהים העדות נמצאת בקרבו. מי שאינו מאמין לאלוהים שם אותו לכוזב, מפני שלא האמין בעדות אשר העיד אלוהים על בנו.

11. וזאת היא העדות: אלוהים נתן לנו חיי עולם, והחיים האלה בבנו הם.

12. מי שיש לו הבן יש לו החיים. מי שאין לו הבן אין לו החיים."

 

יוחנן מבהיר שקבלת העדות של אלוהים גורמת לפעולות מיוחדות ונראות בחייו של המאמין.

מי שמקבל את העדות של אלוהים על ישוע עתיד לחוות את הדברים הבאים:

העדות שאותו אדם שמע מאלוהים, עתידה לפעול כעת גם דרך חייו. האמונה בישוע משנה חיים!

איך?

א. תראו שינוי בחייו. משמע, רוח הקודש ישכון בגופו ויביא לשינוי מהותי בהלך מחשבתו, פעולותיו ותכלית חייו (א-קורינתים ג 16, אל האפסים ה 18-19, אל הגלטים ה 22-23).

אותו מאמין חדש יתחיל להתעניין יותר בעשיית רצון אלוהים מאשר ברצונו הוא (אל הרומים יב 1-2, אל הפיליפים ד 4-8).

 

ב. ישוע המשיח יהיה במרכז חייו. כל שיעשה או יחשוב נועד לפאר את האדון אשר הושיע אותו (מתי ו 33).

 

ג. אחרים עתידים לראות בחייו ולשמוע מפיו יותר ויותר דברים ומעשים המבטאים את ישוע ורצונו מאשר את רצון האדם הישן.

אדם שהאדון ישוע המשיח חי בו, הוא שגריר של האדון (קור"ב ה 20). הבשורה והעדות אודות ישוע המשיח חייבים להיראות בחייו ולהישמע מפיו. אהבת המשיח דוחקת בו לדבר ולחלוק על אמונתו והחסד שאלוהים עשה עימו (ב-קורינתיים ה, ב 14-ג 3).

 

ומה לגבי אלו שדוחים את העדות של אלוהים אודות ישוע?

ובכן, יוחנן מלמד אותנו כמו כל שאר נביאי הכתובים, שאין מצב נייטראלי בתחום הישועה.

או שאתה שייך לאלוהים ונושע, או שאתה נגדו וצפוי לבלות את הנצח באגם האש.

 

להיות נגד אלוהים אינו מתבטא רק בשנאת המאמינים בישוע או הכאתם ופגיעה פיזית כזו או אחרת בהם.

להיות נגד אלוהים זה לדחות את עדות ה' בכתבי הקודש אודות ישוע.

במילים פשוטות:

אמת המידה ליחסך לאלוהים הוא – יחסך לישוע.

מי הוא ישוע בחייך – קובע מה יחסך לאלוהים ומה אתה יודע על אלוהים.

מסיבה זו אמר ישוע המשיח לפרושים בבשורת יוחנן ח 19, 42, כי מי שאינו מכיר אותו גם אינו יכול להכיר את האב (ראה גם יד 7).

יחסנו לישוע הינו המדד לקרבתנו לאלוהים.

 

ובכן מהי העדות שאלוהים העיד דרך ישוע? [רשימה חלקית ביותר]

ישוע המשיח אמר בבשורת יוחנן יד 6:

"אמר לו ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי."

 

ישוע אמר לאשה השומרונית בבשורת יוחנן ד 13-14:

"ענה ישוע ואמר לה: "כל השותה מן המים האלה יצמא שוב, אבל השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם. המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם".

 

ישוע ענה להמון אשר בא אליו רק כדי לשבוע מלחם ארצי, בבשורת יוחנן ו 35:

"אמר להם ישוע: "אני הוא לחם החיים. כל הבא אליי לא ירעב, והמאמין בי לא יצמא עוד…"

 

ישוע אמר לפרושים אשר העדיפו עדות רבנים על פני עדות אלוהים, בבשורת יוחנן ח 12:

"ישוע הוסיף לדבר אליהם ואמר: "אני אור העולם. איש ההולך אחרי לא יתהלך בחושך, אלא אור החיים יהיה לו…" 

 

לפיכך, כתבי הקודש שנכתבו מפי משרתי אלוהים, אשר רוח הקודש הניע את מוחם ולשונם, ואשר הוכיחו את אמיתות דבריהם באותות ומופתים, קובעים שהחיים בידי ישוע.

אם אנו מקבלים את עדותם באמונה כנה, הרי שהבטחת אלוהים תתגשם בחיינו.

אנו נזכה לחיות עם האדון בממלכתו הנצחית לעולמי עולמים.

 

מי שיש לו את ישוע…יש לו חיים.

איך אנו אוחזים בישוע?

יוחנן דיבר על כך לאורך כל האיגרת כאשר אמר לנו – עימדו בו.

משמע: חיו על פי הדרכתו ומצוותיו באמונה וביטחון מושלמים.

מיסרו, הפקידו את חייכם בידיו. הוא נאמן כי הוא בוראנו ומקיימנו.

 

ומה לגבי אלו הדוחים את ישוע?

מכיוון ששמו השני של ישוע זה חיים, הרי שמי שדוחה את ישוע דוחה במו ידיו את המקור היחידי לחיי עולם ובעשותו כך הוא ממשיך לאחוז בקללת החטא שהיא מוות נצחי באגם האש.

 

לסיכום:

א. מים והדם מתייחסים לטבילתו של ישוע המשיח.

הטבילה היא הסכמתו והזדהותו עם המסר שהיה בפי יוחנן השליח. הדם מתיחס לדמו המכפר על חטאותינו.

 

ב. השלושה – מים, דם ורוח הקודש נועדו להוות עדות מרשיעה נגד כל אלו הדוחים את פועלו ודברו של ישוע המשיח. כל נביאי התנ"ך פעלו על ידי רוח הקודש שהעניק להם את מילותיו של אלוהים ולכן קבלת דברי הנביאים כמוה כקבלת דבר אלוהים.

מי ששומע לעדותם – חתום בספר החיים של השה.

מי שדוחה את עדותם ידע לו כי העדות האלוהית הזו תעמוד נגדו ביום המשפט ותחרוץ את דינו לאגם האש לנצח נצחים.

 

ג. הביטוי לאמת של אלוהים מתקיים בישוע המשיח.

היחס של האדם לישוע המשיח כאדון ומושיע קובע את יחסו לאלוהים.

היחס של האדם לישוע קובע את יחסו של אלוהים לאדם.

האם אתה מכיר את ישוע כאדון ומושיע מקור חיים?

 

בשיעור הבא יוחנן ממשיך לתאר את הברכות הנפלאות שאלוהים מעניק לילדיו רק דרך ישוע.

יוחנן מבהיר שיש כוח בשם ישוע, כוח רב, כוח אלוהי.



[1]Quintus Septimius Florens Tertullianus, c. 155 – c. 240 AD, was a prolific early Christian author from Carthage in the Roman province of Africa.He is from a Berber origin. He is the first Christian author to produce an extensive corpus of Latin Christian literature