איגרתו הראשונה של יוחנן — שיעור מס' 3 — פרק ב, פסוקים 11-7

Print Friendly

 

 הנושא הכללי: התחברות עם אלוהים

סימני היכר של ילדי אלוהים- פרק ב פסוקים 11-7

בשיעור שעבר למדנו מספר עקרונות בסיסיים על אודות אלוהים:

  • אלוהים הוא אור (קדוש וטהור) ואין בו כל חושך (חטא).
  • על מנת להתחבר עם אלוהים קדוש וטהור, עלינו ללבוש את קדושתו ואת טהרתו. רק כך יהיה לנו בסיס משותף להתחברות עמו.

בפסוקים הבאים יוחנן מציג את עמוד התווך של החיים המשיחיים — אהבת הזולת. זאת מכיוון שאהבת הזולת היא מילוי התורה (מתי כב 40-34; אל הרומים יג 10-8; יעקב ב 8).

יוחנן מוכיח לנושעים באמת שהדרך הפשוטה והבדוקה להבדיל בין האוחזים בפילוסופיות זרות למיניהן לבין ילדי אלוהים היא על סמך האהבה האמיתית והמקריבה המוקרנת מחייהם כלפי אחרים.

במילים פשוטות: אלוהים הוא אור, ומי שהולך באור מוכיח זאת באהבה של ישוע המוקרנת בחייו כלפי אחרים.

א-יוחנן ב 11-7:

7 "אֲהוּבַי, לֹא מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, כִּי אִם מִצְוָה יְשָׁנָה אֲשֶׁר הָיְתָה לָכֶם מֵרֵאשִׁית; הַמִּצְוָה הַיְשָׁנָה הִיא הַדָּבָר אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. 8 וּבְכָל זֹאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, דָּבָר שֶׁנָּכוֹן גַּם בּוֹ וְגַם בָּכֶם, שֶׁהֲרֵי הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ. 9 הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֹשֶׁךְ. 10 הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ. 11 אֲבָל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֹשֶׁךְ הוּא; בַּחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו."

צורת דיבורו של יוחנן מעלה חשש שמא הוא הואשם על־ידי מורי השקר כאילו הוא הוסיף מדעתו מצווה חדשה או תוספת כלשהי שלא מן התורה — כאילו יוחנן חוטא באותה אשמה שבה הוא מאשים אותם. בהמשך נראה כיצד יוחנן עונה להאשמה זו.

על איזו "מִצְוָה יְשָׁנָה" מדבר יוחנן?

יוחנן אינו מצטט את הפסוק מספר ויקרא יט 18, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מסיבה מאוד פשוטה: כל ירא־אלוהים מכיר אותה בעל פה.

כולם מבינים לאיזו מצווה יוחנן מתכוון גם לאור המשך דבריו בפסוקים 11-9. יוחנן חוזר על אותו ניסוח באיגרתו השנייה בפסוק 5: "וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית — שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ."

המצווה שהייתה לנו בראשית היא זו שקיבלנו ממשה רבנו במעמד הר סיני. כבר אז, במהלך הדרכתנו כעם במדבר, אלוהים הבהיר לעמו ישראל אילו מצוות הוא דורש מהם לקיים ואיך עליהם לחיות כדי לבטא את שייכותם לאלוהים קדוש וטהור (ראה גם דברים י).

יוחנן אומר בשפה מדוברת את הפסוקים הכתובים בספר ויקרא יט :  17 "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. 18 לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ; אֲנִי יהוה."

אף על פי שדבריו של יוחנן מאוד ברורים ופשוטים, תמיד יהיו כאלו שישאלו שאלות במגמה לתרץ את אי קיום המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

למשל: "מי הוא רעי?"

על השאלה הזאת המתועדת בבשורת לוקס י 29, ישוע המשיח ענה במשל על השומרוני הטוב. ישוע לימד ש"רעי" הוא אדם הזקוק לעזרה ונמצא בקרבתי.

האם "רעי" חייב להיות בן לעם ישראל, יהודי? ממש לא! בספר דברים י 19 כתוב שאלוהים מצווה על עמו ישראל לאהוב את הגר (במונחים של היום העובד הזר) החי בתוכם.

מכיוון שאהבה מתבטאת בנתינה מקריבה, לכן המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מצווה על כל ירא־אלוהים לעזור לכל אדם הזקוק לעזרה ולתמיכה, ללא הבדל לאום, דת ומין.

מנין לנו הביטחון בתשובה הזו?

הבה נראה איך ישוע המשיח ביטא את אהבת אלוהים:

  • ישוע המשיח בא כדי למות מות כפרת חטאים עבור כל בני האדם (יוחנן ג 16).
  • הישועה שווה בתנאיה ליהודי ולגוי, לגבר ולאישה, לעבד  ולבן־חורין (אל הגלטים ג 26-28; אל האפסים ב).

אם כן, מדוע יוחנן אומר בפסוק 8: "וּבְכָל זֹאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם…"?

יוחנן לא המציא את הביטוי הזה. הוא מצטט את דברי ישוע המשיח: "מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. 35 בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (בשורת יוחנן יג 35-34).

המצווה לאהוב איש את רעהו חודשה בדוגמה האישית של ישוע המשיח. לא מצווה חדשה, אלא נקודת ייחוס חדשה: הדרך שבה ישוע המשיח הראה את אהבתו לבני אדם חוטאים.

אם עד כה כל אדם היה צריך לנחש מהי אהבה אמיתית ומדד את אהבתו על סמך יכולתו האישית או דוגמאות כושלות אחרות, הרי שכעת בא אלוהים והציב את הדוגמה שלה התכוון מראשית: לאהוב — זה לתת את כולך!

ראו איך ישוע אהב אתכם! כך אהבו זה את זה. ישוע הראה לנו מודל לחיקוי. לכן עשו כפי שהוא הראה:

ישוע הראה חיבה למוכסים ולחוטאים (לוקס טו 1);

● אהבתו התבטאה בדרך כה ברורה עד כי הבזויה בחברה בכתה לרגליו (לוקס ז 39-36);

● נקדימון ראה את פועלו של ישוע וגם הבחין בענווה ובאהבה שהוא הקרין. לכן ניגש לשוחח עמו (יוחנן ג);

● ישוע רחץ את רגלי תלמידיו ואיפשר ליהודה הבוגד להיות במחיצתו עד לשלב האחרון (יוחנן יג);

● בן האלוהים, ישוע המשיח, בא משמים ארצה בלבוש אדם כדי להקריב את עצמו כקרבן כפרת החטאים של בני אדם שהיו אויביו (אל הרומים ה).

האם יש אהבה גדולה מזו?

כמו שישוע זוהה על־ידי מעשיו, כך גם אנו נזוהה על־ידי מילוי הוראותיו של המשיח אשר הראשונה והעיקרית היא: "אהבו איש את רעהו!" ישוע אמר: "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (יוחנן יג 35; ראה גם מעשי השליחים יא 26).

לפיכך, המצווה הישנה כעת חודשה בדוגמה שנתן לנו ישוע המשיח, "אהבו זה את זה כפי שאהבתי אתכם!" (ראה גם א-יוחנן ד 17).

 גם שמעון פטרוס מציין באיגרתו השנייה שאהבתו של ישוע היא הביטוי הגדול ביותר לשייכותנו אליו:

5 "וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית — שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. 6 וְזֹאת הִיא הָאַהֲבָה: שֶׁנִּתְהַלֵּךְ עַל־פִּי מִצְווֹתָיו. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית וַעֲלֵיכֶם לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. 7 הֵן מַתְעִים רַבִּים בָּאוּ לָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֵינָם מוֹדִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַבָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר. זֶהוּ הַמַּתְעֶה וְצוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ. 8 הִזָּהֲרוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּאַבְּדוּ אֶת פְּרִי פָּעָלְכֶם אֶלָּא שֶׁתְּקַבְּלוּ שָׂכָר מָלֵא. 9 כָּל הַמַּרְחִיק לֶכֶת וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ, אֵין לוֹ אֱלֹהִים. הָעוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב וְגַם הַבֵּן" (ב-פטרוס א 9-5).

מי יכול לבטא את האהבה של ישוע כפי שישוע אהב אותנו?

לאור הכתוב באיגרות (אל הרומים ה 5, אל הגלטים ה 23-22, א-תסלוניקים ד 9) אנו למדים שנוכחות רוח הקודש בגופנו הנו הגורם שמאפשר לנו לאהוב כמו שישוע אוהב, ושהפרי של אהבה כזו גם נחשב לזבח רצוי בעיני אלוהים.

כתבי הקודש לא מבקשים מאיתנו לנחש איך לאהוב, אלא אדרבא הם מעניקים לנו את הדוגמאות ואת ההנחיות הברורות. מי שאהבת אלוהים הוצקה לתוך לבו יודע בדיוק את כוונת הפסוקים וכבר התנסה בהם:

  • "תְּהֵא אַהֲבַתְכֶם לְלֹא הַעֲמָדַת פָּנִים… אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבַת אַחִים כֵּנָה" — אמיתית, מלאת כוונה (אל הרומים יב 9, 10);
  • "הַקְדִּימוּ לִנְהֹג כָּבוֹד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ" — החשיבו את הזולת חשוב יותר מכם (רומים יב 10);
  • "תְּנוּ אֶת חֶלְקְכֶם לְצָרְכֵי הַקְּדוֹשִׁים וְשַׁאֲפוּ לְהַכְנִיס אוֹרְחִים" (אל הרומים יב 13; א-פטרוס ד 9);
  • "אַל תִּבָּדְלוּ מֵאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים… בַּקְּשׁוּ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֵי כָּל בְּנֵי אָדָם" (אל הרומים יב 17-16);
  • "עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו…" (א-תסלוניקים ה 11);
  • "שְׂאוּ אִישׁ אֶת מַעֲמֶסֶת רֵעֵהוּ" (אל הגלטים ו 2);
  • "הִתְוַדּוּ עַל חֲטָאֵיכֶם אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ" (יעקב ה 16);
  • "אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה, כִּי עַל רֹב פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (א-פטרוס ד 8; ראה גם פרק ב 25-21, ג 17-8).

כך צריכה להתבטא האהבה של ישוע בינינו. אח שאינו אוהב את רעהו, הריהו חי בחושך בצילו של השטן, ולא בהדרכת ישוע המשיח באור.

עלינו לזכור שאהבה כנה אינה מחייבת אותנו לתת בכל מצב. כתבי הקודש מלמדים גם כן שמי שעצל לעבוד, אינו זכאי לעזרה. אהבה גם מתבטאת בעצה לחיים המכבדים את האדון ישוע.

 שאול השליח, באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק יג, סיכם את ההגדרה של אהבה: 4 "הָאַהֲבָה סַבְלָנִית וּנְדִיבָה; הָאַהֲבָה אֵינָהּ מְקַנֵּאת; הָאַהֲבָה לֹא תִּתְפָּאֵר וְלֹא תִּתְנַשֵֹא; 5 הִיא לֹא תִּנְהַג בְּגַסּוּת, לֹא תִּדְרֹשׁ טוֹבַת עַצְמָהּ, לֹא תִּרְגַּז וְלֹא תַּחֲשֹׁב רָעָה. 6 הָאַהֲבָה לֹא תִּשְׂמַח בָּעַוְלָה, כִּי בָּאֱמֶת שִׂמְחָתָהּ. 7 הִיא תְּכַסֶּה עַל הַכֹּל, תַּאֲמִין בַּכֹּל, תְּקַוֶּה לַכֹּל וְתִסְבֹּל אֶת הַכֹּל. 8 הָאַהֲבָה לֹא תִּמּוֹט לְעוֹלָם" (א-קורינתים יג 8-4)

רבותיי, שימו לב! — רבים מאיתנו שמעו על אלו שאינם נושעים ולמרות זאת הקריבו את חייהם כדי להציל אחרים. אנו שומעים על מעשי גבורה נועזים בהם חיילים שאינם נושעים שילמו בחייהם כדי להציל את חבריהם. אנו עדים לחיי זוגיות נפלאים של בני זוג שאינם נושעים.

מה חושב אלוהים על אהבה שכזו? איך עלינו להגיב לסוג כזה של מסירות ואהבה?

מסירות שכזו אשר משלמת בחיים בעבור אדם אחר היא דוגמה למופת ובוודאי גורמת להתפעלות מצד כל אדם ששומע זאת. אהבה שכזו בכוחה לעזור רבות לאנשים שעמם אנו חיים, אך למרות מחירה הגבוה אינה יכולה לכפר חטאים ואינה יכולה להושיע אדם מקללת החטא.

מכאן, גם אם אדם מקריב את חייו להציל אדם אחר — במידה והוא אינו נושע, פעולתו אמנם הצילה אחר וגרמה טוב לזולת, אך אין בה כדי להושיע את אותו אדם מקללת החטא ולהחזירו לנוכחות אלוהים.

מעשינו נחשבים לזבח רצוי בעיני אלוהים רק כשהם נעשים מתוך…

● שייכותנו לישוע.

● הדרכת רוח אלוהים על פי רצון אלוהים.

בסוף פסוק 8 אומר יוחנן: "שֶׁהֲרֵי הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ."

למה הוא מתכוון? בבשורת יוחנן הוא כבר אמר בפרק א 9: "הָאוֹר הָאֲמִתִּי (ישוע), הַמֵּאִיר לְכָל אָדָם, בָּא אֶל הָעוֹלָם".

האור הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח. ישוע עצמו אמר שהוא "אור העולם" (יוחנן ח 12: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ").

בתיאור ישוע כ"אור", יוחנן מלמדנו כי דרך ישוע המשיח אנו יכולים לראות את האמת ולדעת את כל שאנו צריכים על אודות אלוהים. במילה "אור" הוא מתכוון ל: אמת, צדק, יושר, כנות.

לכן מי ששייך לישוע הרי שהוא באור, הוא בריאה חדשה (ב-קורינתים ה 17; אל האפסים ה 14-8; אל הקולוסים א 15-13; א-תסלוניקים ה 8-4).

הטוען שישוע אינו אור, הרי הוא אומר באותן מילים כי הוא עדיין בחושך.

למה הכוונה במילים "הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר"?

לאור הכתוב בפסוק 17, "וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו," ניתן לקבוע שהכוונה היא לעולם הזה ולכל החטאים שבו, לשלטון השטן והשפעתו.

שמעון פטרוס אומר באיגרתו הראשונה ד 10-7: "הִנֵּה קֵץ הַכֹּל קָרֵב… אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה." לאהוב איש את רעהו. — זוהי הגישה הראוייה בזמן שאנחנו מחכים לראות את פני האדון. כל עוד "הקץ" טרם הגיע, נמשיך בדרך הזו.

לאור זאת כוונתו של יוחנן היא:

ישוע הוא האמת ואור העולם, ובכל מקום או בכל לב שהוא מתקבל, החושך בורח. כל מקום הדוחה את ישוע נשאר החושך.

באותו יום משפט שבו יושלך השטן לאש עולם, אורו של המשיח יזרח במלואו ולא יהיה עוד חושך החטא והשנאה. כל מי שנפשו הייתה מכורה לחושך עתיד להישלח למקום אליו נשלח השטן.

"הָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ", מתייחס לאמונה במשיח ישוע. החושך מציין את כל שאר הדרכים.

האור האמיתי — זו הבשורה של ישוע והאמת של כתבי הקודש.

החושך — אלה כל דעותינו המוטעות.

לכן, אחים יקרים, אל תתפתו ללכת אחר הפילוסופיות של מורי השקר. אין בהן כל אמת מישוע, ולכן הן חושך העתיד להיעלם.

בפסוקים 9 עד 11 יוחנן מתייחס לחלק המעשי. עד כה הוא הסביר את חשיבותה של המצווה החדשה, וכעת הוא מתייחס ליישומה בצורה נכונה:

פסוק 9: "הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֹשֶׁךְ."

יוחנן לא נותן שום הנחה למורי השקר ולבעלי הפילוסופיות השקריות. הם טוענים שהם יודעים את האמת וראו את האור; הם טוענים שגילו את הנסתרות ורוחם טעם את העילוי הרוחני — ובו בזמן הם טוענים כי ישוע אינו אדון — אינו אלוהים — מכיוון שבא בבשר.

והנה יוחנן בא עם נייר הליטמוס, עם פוליגרף תוצרת בית, ואומר להם: הבה, נבדוק אצל מי באמת שורה האור האמיתי!

יוחנן בא עם גלאי האמת להראות להם שישוע הוא האדון — האמת — כי רק מי שעומד בו זוכה לנוכחות רוח הקודש בחייו. ורק מי שרוח הקודש פועל בו מסוגל לעשות את מה שישוע עשה: לאהוב באהבה מקריבה, ללא תנאי, את כלל האחים והאחיות באמונה. רק רוח הקודש יכול להעניק אהבה מקריבה גם כלפי אלו שאינם אוחזים באמונתינו.

למה הכוונה במילים, "הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו"?

אין מדובר על מצב בו אדם עצבני וכועס באופן רגעי, אלא על מצב קבוע ומתמשך. מדובר על אדם שידוע כמלא בשנאה ובחוסר אהדה נגד אחים ואחיות לאמונה בישוע. מדובר על אדם המסרב לסלוח ושומר טינה לאורך זמן.

שנאה אינה מתבטאת רק בפגיעה ישירה, אלא גם במצב בו אדם מונע טוב מאחר כאשר הוא מסוגל להועיל לו.

אדם שכך שונא אינו נושע, ואין זה משנה מה הוא אומר על עצמו: אי־אפשר ללכת באור ולבצע באופן מתמשך את מעשי החושך.

ההוכחה הכי ברורה ונכונה של נוכחות האור היא האהבה בין האחים. ישוע נתן לכך דוגמה אישית, וכך הוא מצווה על תלמידיו (יוחנן יג 35-34):

"מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. 35 בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם."

אצל מורי השקר לא קיימת אהבה כנה ועקבית כלפי האחים והאחיות לאמונה, וזו הוכחה שרוח הקודש לא הולידה אותם מחדש.

ישוע המשיח דורש מילדיו להתכחש לעצמם ולשאת את הצלב, את הציות לכל דברו ורצונו.

מי ששונא את האחים והאחיות לאמונה, הרי שאינו מתכחש לעצמו והוא דוחה את רצון המשיח. אדם ששנאת האחים מתבטאת אצלו כצורת חיים, הרי הוא נמצא בחושך והאור של ישוע אינו נמצא בחייו.

האמונה בישוע אינה דבר או עניין תיאורטי, אלא דבר הגורם לשינוי מערכות מוחלט בחיי הנושע. האמונה בישוע מסירה את החושך מחיי המאמין וממלאת אותו באור שמתבטא בחיים מלאי ציות. הסימן הראשון בחיים אלה חייב להיות "אהבת האחים" (יוחנן טו).

איך מתבטאת השנאה?

  1. השנאה תמנע ממני לתת את חיי עבור אחי ואחותי לאמונה (יוחנן טו 13: "אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו").
  2. השנאה גורמת לי להעמיד את עצמי לפני כל אחד אחר (פיליפים ב 3: "בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ").
  3. השנאה מכהה את רגשותיי כלפי צרכי הנזקק והסובל (לוקס י 37-30: משל השומרוני הטוב).
  4. השנאה גורמת לי לבוז לאחרים (מתי יח 10: "הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תָּבוּזוּ לְאַחַד הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה. הֲרֵינִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי הַמַּלְאָכִים שֶׁלָּהֶם בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים תָּמִיד אֶת פְּנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם").
  5. השנאה לא תאפשר לי לתת את כוס המים לצמא (מתי כה 42: "כִּי רָעֵב הָיִיתִי וְלֹא נְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל, צָמֵא הָיִיתִי וְלֹא הִשְׁקֵיתֶם אוֹתִי").
  6. השנאה תדכא את הכוח והרצון להזמין לביתי את הזר, לטפל בחולה ולהלביש את הערום (מתי כה 43: "עוֹבֵר אֹרַח הָיִיתִי וְלֹא אֲסַפְתֶּם אוֹתִי, עָרוֹם — וְלֹא הִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי, חוֹלֶה וּבְמַאֲסָר — וְלֹא בִּקַּרְתֶּם אוֹתִי").

בפסוק 10 יוחנן מציג את הדוגמה החיובית של קיום המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ":

"הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ."

שימו לב שהמילה "מכשול" באה מן המילה היוונית "סקנדל" (skandalon); והמשמעות המודרנית: "דבר שגורם למהומה".

לעומת האדם אשר שונא את אחיו לאמונה, מביא יוחנן את המאמין אשר מוכיח את אמונתו על־ידי פעולה: אהבת האח.

"אהבה", כפי שציינתי, אינה דבר תיאורטי. אם היא קיימת, היא פועלת, היא נראית והיא ברורה. יש לה נוכחות זועקת. האהבה מתבטאת בנתינה. אם אין לה סימנים חיצוניים, משמע שאינה קיימת.

מי שהולך באור עם ישוע המשיח, מובטח לו שמהלך חייו יהיה תקין וראוי בעיני אלוהים, במילים פשוטות — ללא מכשולים (תהילים קיט 105: "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי").

● מי שהולך באור, הרי שלא יעז להוות מכשיל לאחר בכוונה תחילה.

● מי שהולך באור אינו גורם למהומה בכל מקום בו הוא נמצא.

● מי שהולך באור אינו מנסה למשוך את תשומת הלב של הסובבים אליו.

● מי שהולך באור אינו גורם לאחרים להסיט מבט מישוע לעבר איזשהו דבר אחר.

● מי שגורם ל"סקנדלים" הריהו אדם החושב על עצמו בלבד. הוא מקדם את שאיפותיו גם במחיר של הרס ההתחברות של שאר אברי גוף המשיח.

● מי שהמהומה היא שמו השני, אינו שייך לאדון. אדרבה, ההתנהגות הזו מוכיחה כי אינו באור.

האהבה מתבטאת בעזרה ובתמיכה, ולא בהכנת מכשולים לאחרים. מי שהולך באור פועל כדי למשוך כל אדם אחר ולקרוא לו להצטרף אליו אל האור — אל הישועה של ישוע המשיח.

מי שמזמין אחרים להצטרף אליו לדרך שבה ישוע אינו אדון ומושיע מן החטא, הריהו מזמין אותם לאבדון. אדם שכזה מכין מכשולים לאחרים, גם אם הוא עושה זאת בתמימות.

"הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו…" — במילים אלו יוחנן מתאר את אלו האוחזים בתורות השקר והפועלים נגד האמת של ישוע ושאר האחים לאמונה. באנשים שכאלו אין אור. לפי אוצר המילים של יוחנן "יש בהם מכשול". הם מכרו את נפשם לחושך ומנסים למשוך את כל מי שנתקל בדרכם להצטרף אליהם, לאותו החושך שהם מכנים "האור".

ישוע תיאר את האנשים הללו בבשורת לוקס יז 4-1: "אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ הַמִּכְשׁוֹלִים, אֲבָל אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ יָבוֹאוּ. 2 מוּטָב לוֹ שֶׁתִּתָּלֶה אֶבֶן רֵחַיִם עַל צַוָּארוֹ וְיֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַיָּם מֵאֲשֶׁר יַכְשִׁיל אֶחָד מֵהַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה. 3 הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. אִם יֶחֱטָא אָחִיךָ הוֹכֵחַ אוֹתוֹ, וְאִם יִתְחָרֵט סְלַח לוֹ. 4 וְגַם אִם שֶׁבַע פְּעָמִים בְּיוֹם יֶחֱטָא לְךָ וְשֶׁבַע פְּעָמִים יִפְנֶה אֵלֶיךָ לֵאמֹר, ‘אֲנִי מִתְחָרֵט’ — סְלַח לוֹ."

מה עליי לעשות כדי שלא אהיה מכשול לאחר, כדי שלא אהיה גורם המעורר מהומה, סקנדל?

א. התפלל ובקש מאלוהים את הכוח להתמיד לציית באמונה.

ב. התמד ללמוד מכתבי הקודש.

ג. התחבר עם מאמינים בוגרים למען תגדל באמונה ותתעודד להמשיך לחיות יומיום באור המשיח. חיים באור אינם קלים. הם דורשים התכחשות לבשר ואימוץ רצון אלוהים. הקירבה לאחים ולאחיות בוגרים באמונה תעודד אותך להתמיד ולהתבגר באמונה.

ד. מהר להתוודות על חטא לפני אלוהים ולפני אדם במידה ופגעת במישהו, למען יטהר אותך האדון והתחברותך עם אלוהים ואם בני אדם תישמר (א-יוחנן א 9; מתי ה 26-21).

ה. התמד לאהוב את הזולת כפי שישוע אוהב אותך, ותיווכח כי במקום אשר בו האהבה הכנה שולטת, החטא מדוכא ומרוסן.

בפסוק 11 יוחנן מראה לאן מובילה השנאה:

"אֲבָל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֹשֶׁךְ הוּא; בַּחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו."

במשפט הזה יוחנן רוצה להבהיר את האסון וחוסר התכלית בחיי האדם שאינו נושע — הוא חי בחושך רוחני.

בספר ישעיהו בפרק ו הנביא רואה את אלוהים, ושם, במעמד המיוחד ששינה את חייו, הוא נשאל על־ידי אלוהים: "מִי יֵלֶךְ לָנוּ?"

ישעיהו עונה מיד: "הִנְנִי, שְׁלָחֵנִי!", ואלוהים נותן לו את הגדרת התפקיד: "ישעיהו, אני שולח אותך לבשר לעם שיש לו אוזניים אך אינו שומע, יש לו עיניים אך אינו רואה" (ו 10-9).

זה לא שחסר להם משהו ביולוגי! הם מושלמים מבחינה זו, אך הם עיוורים לחלוטין מבחינה רוחנית.

כל מי שקורא את הפסוקים הללו אומר: "רק שאני לא אהיה עיוור שכזה!" והנה, יוחנן מלמד אותנו שכל מי שדוחה את ישוע כאדון ומושיע הריהו עיוור וחרש לכל עניין רוחני, בדיוק כמו הקהל שאליו ישעיהו נשלח.

בבשורת יוחנן פרק ג נקדימון נפגש עם ישוע, ובאותו מעמד ישוע מבהיר לו את עומק העיוורון והחושך ששולטים בחיי בני האדם, דהיינו באותם אנשים שרוח הקודש לא הוליד אותם מחדש.

הם עיוורים לחלוטין לכל פועל אלוהים הנעשה סביבם. מבחינה פיזית הם נראים מושלמים, אך מבחינה רוחנית הם מתים.

מי שאינו עומד בישוע נתון להשפעת כל השקרים של העולם. מי שרוח הקודש לא הוליד אותו מחדש רץ לגיהנום בחושבו שהוא בדרך לגן עדן.

אין מתוחכם גדול יותר מן השטן! רק בעזרת רוח הקודש יכול האדם לזהות את האמת של אלוהים ולהתרחק ממלכודות השטן.

אותם פילוסופים ומורי שקר מכרו את נפשם לשטן ולא ידעו זאת. ראו את חייהם: — אהבת ישוע אינה קיימת שם. הסימן הזה צריך להוות נורת אזהרה לכולנו לבל נצטרף למסלול שמסתיים באגם האש.

רבותיי, שאול השליח מלמד אותנו שיש גבול לזמן בו אלוהים מאפשר לאדם לשמוע את האמת ולהיוושע. הוא מלמד כי אלוהים מעניש את אלה שדוחים את האמת באופן מתמשך, כך שבשלב מסוים אלוהים מאפשר לשקרים לעוור את עיניהם. מנקודה זו נמנעת מהם האפשרות אף למצוא את האמת:

8 "וְאָז יִתְגַּלֶּה הָרָשָׁע אֲשֶׁר הָאָדוֹן יָמִית אוֹתוֹ בְּרוּחַ פִּיו וִיכַלֵּהוּ בְּהוֹפָעַת בּוֹאוֹ — 9 אֶת הָרָשָׁע אֲשֶׁר בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן, מְלֻוָּה בְּכָל גְּבוּרָה, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתֵי שֶׁקֶר 10 וּבְכָל תַּרְמִית רֶשַׁע הַמְיֻעָדִים לִבְנֵי הָאֲבַדּוֹן, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ; 11 עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, 12 לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא חָפְצוּ בָּעַוְלָה" (ב-תסלוניקים ב 12-8).

רבותיי, החושך לא ימשיך להתקיים עד אין סוף! זמנו מוקצב וקצר. ישוע בא לעולם, ולא ירחק היום שהוא יבוא לשפוט את החושך ואת כל הנמצאים בו (ב 8).

אנא, עשו חשבון־נפש! אי־אפשר להשתייך לחושך ולחשוב שניתן להתחבא באור. השניים לא יכולים להתקיים ביחד: היכן שהאור שולט החושך בורח, והיכן שהאור אינו מוזמן, החושך קיים.

ישוע הוא האור, ולכן חיים באור אפשריים רק עם ישוע המשיח.

מה אנו יכולים לעשות בעבור אלו שהולכים בחושך ובטוחים שהם נמצאים באור?

  1. להתפלל עבור ישועתם.
  2. לוודא שאין דבר (חטא) בחיינו שמהווה להם מכשול, שבגללו הם דוחים את הבשורה.
  3. לנצל כל הזדמנות לחלוק את הבשורה באהבה וברגישות, כי היא הכוח להושיע את האדם.
  4. לאהוב אותם ללא תנאי.
  5. להתמיד לחיות על פי רצון האדון, כי כך הם יזכו לראות את עומק אמונתנו ואמיתותה.

סיכום

מדוע המצווה "לאהוב" כל כך חשובה?

א. מפני שאלוהים הוא אהבה! — א-ליוחנן ד 16: "הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה; הָעוֹמֵד בָּאַהֲבָה עוֹמֵד בֵּאלֹהִים וֵאלֹהִים עוֹמֵד בּוֹ."

ב. "הָאַהֲבָה הִיא קִיּוּם הַתּוֹרָה בִּמְלוֹאָהּ" — אל הרומים יג 10-8: "אַל תִּהְיוּ חַיָּבִים דָּבָר לְאִישׁ מִלְּבַד אַהֲבַת הַזּוּלַת, כִּי הָאוֹהֵב אֶת הַזּוּלַת קִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. 9 הֵן הַמִּצְווֹת 'לֹא תִנְאַף', 'לֹא תִרְצַח', 'לֹא תִגְנֹב', 'לֹא תַחְמֹד', וְכָל מִצְוָה אַחֶרֶת, כְּלוּלוֹת בַּמַּאֲמָר 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.' 10 הָאַהֲבָה אֵינָהּ גּוֹרֶמֶת רָעָה לַזּוּלַת, לָכֵן הָאַהֲבָה הִיא קִיּוּם הַתּוֹרָה בִּמְלוֹאָהּ."

האהבה היא התנאי לקיום כל שאר המצוות. אנשים יכולים להתפלסף בכל מיני צורות, אך הביטוי האמיתי להבנת התורה ושייכות לאלוהים היא באהבה לזולת כפי שישוע לימד אותנו (א-קורינתים יג 3: "אִם אֲחַלֵּק אֶת כָּל רְכוּשִׁי לִצְדָקָה וְגַם אֶתֵּן אֶת גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין בִּי אַהֲבָה — לֹא יוֹעִיל לִי דָּבָר").

 ג. שמעון השליח אמר במילים ישירות: "שֶׁהֲרֵי אִם אֵלֶּה יִהְיוּ בָּכֶם וְיִרְבּוּ, לֹא יַנִּיח לָכֶם לִהְיוֹת בְּטֵלִים וּבִלְתִּי פּוֹרִיִּים בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִידִיעַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (ב-פטרוס א 8). מדוע? כי האהבה מתמקדת באחר ולא בי, ותמיד יש בינינו "אחר" שזקוק.

 ד. ישוע אמר כי הדרך שבה אנשים אחרים יזהו אותנו תהיה על־ידי האהבה שתשרור בין המאמינים: "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (יוחנן יג 35).