איגרתו הראשונה של יוחנן — שיעור מס' 4 — פרק ב, פסוקים 17-12

Print Friendly

פרק ב פסוקים 17-12

 

הסיבה לכתיבת האיגרת

 

12 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ.

13 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

14 כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

15 אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב; 16 כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים — לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם. 17 וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד.

 

מפרק א עד פרק ב פסוק 11 יוחנן מתאר בין היתר את אלה שטוענים להיות מאמינים, אך התנהגותם ודבריהם מוכיחים שאינם נושעו (הם אומרים כי הם מתהלכים באור, אבל חיים בחושך). לאור הפסוקים הללו יכלו המכותבים לחשוב שיוחנן כועס על חלק ניכר מהם, או שהם עשו משהו נורא מבחינה רוחנית.

בפסוקים 14-12 השליח מבהיר שהאיגרת לא נכתבה בגלל התנהגות פסולה בקרב רוב המאמינים. היא לא נכתבה בגלל פשע או מעשים חמורים שהמאמינים החלו לעשות בקהילות. אדרבה, ההיפך הוא נכון.

בגרותם הרוחנית היא זו שעוזרת להם כעת לעמוד במבחנים הרוחניים הלא פשוטים שאותם הם עוברים.

יוחנן כתב את האיגרת בעת בה השטן החל במתקפה של הוראת שקר שבכוחה היה לערער את אמונתם של רבים בקהילות.

יוחנן מכנה את העת ההיא: "הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה", והוא מוסיף כי "גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים" (ב 18).

"צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים." — הכוונה לאנשים בעלי השפעה ויכולת אינטלקטואלית גבוהה אשר הפיצו שקרים ותיאוריות הסותרות את העובדה שישוע המשיח, בן האלוהים, בא לעולם בלבוש בשר כדי למות מות כפרת חטאים עבורינו. בכוחן של תורות השקר המתוחכמות היה למשוך ולהטעות אנשים רבים מן האמת:

"בָּזֶה תַּכִּירוּ אֶת רוּחַ אֱלֹהִים: כָּל רוּחַ הַמּוֹדָה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר, מֵאֱלֹהִים הִיא; 3 וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מוֹדָה בְּיֵשׁוּעַ לֹא מֵאֱלֹהִים הִיא. זוֹהִי רוּחַ צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי תָּבוֹא, וּכְבָר כָּעֵת הִיא בָּעוֹלָם" (ד 2-3).

 

יוחנן, כאב רוחני נאמן, כותב את איגרתו לאחר שהבחין בסכנה האורבת ל"ילדיו". הוא מוודא שיהיו ערניים ולא יירדמו על משמרתם. הוא מזהיר אותם לבל יחשבו 'שלהם זה לא יקרה.'

יוחנן מתאר את המצב המסוכן כדי להזכיר להם שהשטן אינו יריב חלש ועדיין לא כלוא בשאול. עד היום הוא משתולל כאריה ומחפש כל העת את מי "לטרוף" (א-פטרוס ה 8: "הֱיוּ עֵרִים וְעִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. אוֹיִבְכֶם הַשָֹטָן מְשׁוֹטֵט כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג וּמְחַפֵּשׂ לוֹ לִטְרֹף מִישֶׁהוּ").

רגע אחד של תנומה רוחנית, שנייה של חוסר תשומת לב, והשטן "ינגוס" במישהו, יגרום לו ליפול בחטא הרסני במיוחד ויהרוס את עדותו או את הקהילה. השטן מתוחכם ברמות גדולות מיכולתנו השכלית להבין. ללא כוחו וחכמתו של אלוהים, אין לנו סיכוי לנצח במאבק מול השטן. שמחתנו וביטחוננו הם בעובדה שאלוהים נתן לנו את כל הכלים לנצח את האויב. עלינו להישאר ערניים ומוכנים לכל מתקפה:

"סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. 11 לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן; 12 כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם. 13 עַל כֵּן קְחוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תּוּכְלוּ לְהִתְנַגֵּד בַּיּוֹם הָרָע, וְלַעֲמֹד לְאַחַר עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַכֹּל. 14 עִמְדוּ כְּשֶׁהָאֱמֶת חֲגוּרָה עַל מָתְנֵיכֶם וְשִׁרְיוֹן הַצֶּדֶק לְבוּשְׁכֶם, 15 וּכְשֶׁרַגְלֵיכֶם נְעוּלוֹת נְכוֹנוּת לִבְשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם. 16 עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע. 17 וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים. 18 בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים" (אל האפסים ו 18-10).

 

יוחנן כותב את האיגרת בשלב המוקדם בו הוא עוד יכול לשמור את נפשותיהם של רבים מבני הקהילות לבל יפלו בנכלי השטן.

השליח מזכיר לי את אמא שלי. בכל פעם שאני בא לביקור — מדובר על פעם או פעמיים בשבוע — היא מזהירה אותי שלא אנהג בחוסר זהירות. היא תמיד מציינת שיש "משוגעים" על הכביש, ולכן עליי להיזהר כל הזמן!

מדוע שאימי תזהיר אותי בכל פעם שאני קופץ לביקור? הרי אני נוהג יותר משלושים שנים! היא עושה זאת בהתמדה מתוך אהבה וידיעה שבאמת יש כל הזמן "משוגעים" על הכביש, ומפניהם חייבים להיות ערניים בכל עת כדי לשמור על חיינו. רגע אחד של חוסר תשומת לב והתוצאה יכולה להיות אסון.

יוחנן מזהיר מאותה סיבה. הוא מודע לתורות השקר שצצות וכובשות לבבות, ולכן הוא מוודא שגוף המשיח — אותו הוא אוהב מאוד ובעבורו האדון מסר את חייו — ערני ומוכן להדוף כל התקפה של השטן. כך יישמר טהור ונקי משקר, למען לא ייבוש ביום המפגש עם האדון:

"וְעַתָּה, יְלָדַי, עִמְדוּ בּוֹ (בישוע המשיח), כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עֹז כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ" (ב 28).

 

הכל "בַּעֲבוּר שְׁמוֹ"

פסוקים 14-12

12 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ.

13 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

14 כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

 

פסוק 12:

יוחנן פותח בנושא חדש בציון עובדה שתלווה אותנו לאורך כל הפסוקים הבאים, ומן הסתם תהיה המניע לכל מחשבותינו ומעשינו בחיים: הוא כותב למאמינים בקהילה…

1.        מכיוון שנסלחו להם חטאיהם

2.        בעבור שמו של האדון ישוע

למה הכוונה?

אלוהים לא הושיע אותנו רק כדי "שנשב על המדף" בגן־עדן ולא באגם האש, אלא כדי שנפעל את רצונו ונשרת אותו בעשיית דברים טובים המפארים את שמו (אל האפסים ב 10; טיטוס ב 14). לפיכך, חיינו התואמים לרצון אלוהים מוכיחים שאנו מקבלים את ישוע כאדון ומכבדים את שמו.

ילד שמציית להוריו מתוך אהבה וכבוד להם, הריהו מוסיף לכבודם.

בכל פעם שאני אומר "לא!" לחברה רעה, למחשבה מרושעת או למעשה רע אני מכריז שישוע הוא האדון וכי רצונו עליון לכל מחשבה או רצון אישי. כאשר אנשים עדים לכך, הם יודעים שאני נותן כבוד לשם האדון ישוע.

 

לא רק אנחנו, בני האדם, נבראנו לכבוד פאר המשיח, אלא גם כל שאר הבריאה. כך נאמר באל הקולוסים א 18-15:

"וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; 16 כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, 17 וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. 18 הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל."

הוא ראוי לכל הכבוד והפאר בגלל אהבתו המקריבה למען ברואיו (אל הפיליפים ב 11-10), בגלל ענוותו שהיתה מוכנה להעניק חיים לאלו הנמצאים תחת קללת החטא (ישעיהו נג). אלוהים הושיע אותנו; הוא סלח לנו על חטאינו במחיר חיי האדון ישוע.

 

כיצד אני מראה את אהבתי אליו ומכבד אותו?

בכך שאני נמנע מן החטא ושואף לחיות על פי הדוגמה שהוא נתן לי (ראה דוגמאות מעשיות: אל הקולוסים ב 10-6; אל האפסים ד 16 עד סוף האיגרת; אל הפיליפים ב 18-12; א-תסלוניקים ה; איגרת טימותיאוס הראשונה).

 

זיכרו! כל הוראה שתנתן בהמשך, כל דוגמה של ציות ושל מעשה טוב — כולם הם "בַּעֲבוּר שְׁמוֹ", כולם למען יכובד המשיח.

כעת נצמצם את פסוקים 14-12 על מנת להבליט את הסיבה שלשמה יוחנן כותב את האיגרת למאמינים:

"כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי,
… מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ,
… מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית,
… מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע,
… מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב,
… מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית,
… מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע."

 

לאור הנתונים הללו ניתן לסכם כי יוחנן כותב לקהילות שבהן מתחברים מאמינים בוגרים אשר עדות חייהם היא ללא דופי. מדובר על מכותבים אשר התנסו באמונתם והתמידו ללכת עם האדון גם כאשר חייהם היו בסכנה. במילים פשוטות, הלוואי שגם אנחנו נהיה ברמה רוחנית כזו!

 

איך מגיעים לרמה רוחנית שכזו בקהילה? (זיכרו שיוחנן היה רועה בקהילת אפסוס שנים רבות)

על ידי…

1.        שמירה על טוהר הבשורה;

2.        טוהר הקהילה;

3.        אהבת האחים — התחברות;

4.        תפילה.

 

מדוע יוחנן מציין קבוצות גיל שונות — ילדים, אבות, בחורים, ילדים צעירים?

עלינו לזכור שהשליח מכנה את כל בני הקהילה "ילדיו" בפרק ב 1, 28; ג 7, 18; ה 21. מכאן, השמות המציינים כביכול קבוצות גיל נכללים כולם תחת ההגדרה "יְלָדַי" — כלל המאמינים בקהילות.

 

ישנם הטוענים שיוחנן כותב כל משפט לקבוצת גיל שונה בקהילה, אך אינני חושב כך! לא רק הילדים מכירים את האב, אלא גם הבחורים אשר בכוח ידיעתם את האב מנצחים את הרע. ללא אמונה תמימה והכרת האב, לא יוכלו הבחורים לעמוד בהצלחה נגד נכלי השטן.

לדעתי יוחנן מדבר בדרך זו כדי לציין שכל פריטי האמונה שלהם בני הקהילה זקוקים קיימים בקרבם.

על מנת לקלוט היטב את התמונה, חיברתי את המשפטים הקשורים לכל קבוצת גיל:

ילדים:      נִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ, הִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב;

אבות:       הִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית;

בחורים:    נִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע, אַתֶּם חֲזָקִים, דְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

 

שימו לב! כעת נוכל לומר שיוחנן מציין לא גילאים אלא מצבים בבגרות רוחנית.  הוא אומר להם:

●         "את אלוהים הכרתם בתמימות של ילד.
פניתם אלוי בבקשת סליחה מלב תמים, ואמנם זכיתם לה מכיוון שבאמת הכרתם את ישוע והבנתם את הסיבה שלשמה הוא שפך את דמו והקריב את חייו."

●         "כאבות, גדלתם באמונה והתבגרתם. הכרתם את אלוהים באופן אישי ואינטימי. הבנתם לעומק את רצונו והוא כבש את לבכם. התחברותכם עם האדון לאורך זמן חיזקה אתכם מבחינה רוחנית. למדתם לסמוך עליו לאורך השנים ולראות שהוא נאמן להבטחותיו."

●         "כבחורים חזקים, עמדתם במבחני האמונה. הדפתם את ניסיונותיו של השטן וניצחתם את הרע בדם השה."

כמאמינים בישוע עלינו לדעת שישועתנו אינה מונעת מהשטן לנסות לפגוע בנו. אך היא מעניקה לנו את כל הכלים הנחוצים כדי לעמוד בהתקפת השטן, לעמוד נגד כל חטא ולנצח (יוחנן טז 33; אל הרומים ח 39-31; קולוסים ב 15; א-יוחנן ג 8, ד 4, ה 5-4).

 

המאמין בישוע המשיח ו"העולם"

פסוקים 15-17:

"אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב; 16 כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים — לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם. 17 וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד."

 

לאחר שיוחנן הבהיר למאמינים את מעמדם מול אלוהים — שנסלחו להם חטאיהם, שהם מכירים את אלוהים, שהתנסו בו בכל ואף ניצחו את השטן בדם השׂה — כעת הוא מכוון את דבריו ליישום של הבגרות הרוחנית.

יוחנן מזהיר אותם לבל יאהבו את הדברים הפסולים שבעולם. לכך הוא מציין שתי סיבות חשובות:

א.        כל אהבה לדבר פסול בעולם באה על חשבון אהבת אלוהים.

ב.        השקעה של אהבה (נתינה של זמן ואמצעים) בדברים החולפים שבעולם היא חסרת טעם ותכלית, היא בזבוז, מכיוון שהעולם עם כל הדברים הפסולים שבו עתיד לחלוף (ב 8, 17: "וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו").

לאור זאת, לפנינו עוד מבחן של הליכה באור: את מי אנו אוהבים יותר, את אלוהים או את הדברים הפסולים והחולפים שבעולם?

 

למה הכוונה במילה "עולם"?

"אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם." — השם "עולם" ניתן בכתבי הקודש לשלושה דברים:

א.        כדור הארץ וכל הבריאה הפיזית שאלוהים ברא (מעשי השליחים יז 24: "הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ").

ב.        כל בני האנוש (יוחנן ג 16: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ…").

ישנו גם פסוק שמחבר את הבריאה הפיזית יחד עם כלל בני האדם: "בָּעוֹלָם הָיָה וְעַל־יָדָיו נִהְיָה הָעוֹלָם (כדור הארץ…), וְהָעוֹלָם (בני האדם) לֹא הִכִּירוֹ" (בשורת יוחנן א 10).

ג.         המערכת והכלים שבהם השטן משתמש במטרה להתנגד לכל מעשי אלוהים שבבריאה.

יוחנן בוודאי לא מתכוון ל"עולם" במובן של נקודות א' או ב' לעיל. הרי אין כל רע בלאהוב את הבריאה הנפלאה שאלוהים ברא, אותה בריאה שמכריזה את קיומו! אלוהים נתן אותה למעננו כדי שנהנה ממנה (תהילים יט 1; אל הרומים א 20-19; א-טימותיאוס ו 17).

אלוהים גם מצווה עלינו לאהוב בני אדם, לא רק את החברים החמודים שלנו, אדרבא, גם את אויבנו (משלי כה 22-21: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם; כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ; וַיהוה יְשַׁלֶּם לָךְ").

כאשר אלוהים מצווה עלינו שלא לאהוב את "העולם", הוא מתכוון — כאמור בנקודה ג' — למערכת ולכלים שבהם השטן משתמש במטרה להתנגד לכל מעשי אלוהים שבעולם.

כמו שקיימים המושגים "עולם הספורט" או "עולם הכלכלה", וכולם יודעים שמדובר בארגונים ואנשים הפועלים כדי להפיץ, לפרסם ולקדם את ענייניהם בדרכים ובכלים שונים, כך באותה מידה גם השטן פועל בעולם כדי לקדם את האינטרסים שלו — והם: לשבש ולהרוס כל אינטרס של אלוהים:

●         השטן פועל להרוס את ההתחברות בין אלוהים לאדם (בראשית ג).

●         השטן פועל לעוות את מה שאדם חושב על אלוהים כדי שלא ירצה להתקרב אליו ולהפקיד את חייו בידו.

●         השטן מכשיל את האדם. מטרתו היא שהאדם ישקע בחטא ולא יערב את אלוהים בחייו, ולא ידע אפילו שאלוהים אוהב אותו ומעוניין להושיעו.

●         השטן פועל כדי להינצל ממשפט מוות, ובמסגרת מלחמתו נגד אלוהים הוא משתמש בנפשות בני אדם, היקרים כל כך לאלוהים, ככלים זולים. סופם של כלים אלו הנו האבדון — אגם האש.

לאור הפעולות הקטלניות והבלתי פוסקות הללו של השטן, האם אנחנו מבינים ומעריכים עד כמה אלוהים פועל למעננו ואוהב אותנו?

 

כמו שארגונים כלכליים אינם בנויים על אדם אחד אלא פועלים דרך רשת מסועפת רבת יכולות, כך גם השטן אינו פועל לבד. לשטן כוח עצום. הוא נקרא "שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה" (יוחנן יב 31 — "עולם" במובן של נקודה ג' לעיל).

שליש מכלל המלאכים שאלוהים ברא נמצאים בצדו של השטן, והם עסוקים בקידום תכניתו ובמתקפה נגד כל דבר שאלוהים אוהב וחפץ — וזה כולל את המאמינים בישוע ואת כל פעולותיהם (התגלות יב 4; אל האפסים ו 12-11).

כמו שאלוהים משתמש באנשים כדי לקדם את תכניתו ולהפיץ את בשורתו הטהורה והקדושה, כך גם השטן משתמש באנשים כדי להפיץ את תכניתו הזדונית.

אנשים שאינם נושעים, אלו ההולכים בחושך, אינם יודעים שהם כלים בידי השטן ושהוא משתמש בהם כדי להשיג את מטרותיו. העיוורון הרוחני כה עמוק ומשפיע עליהם עד כי הם עלולים לתקוף אדם שיאמר להם את האמת, ואף אם יראה להם את האמת כתובה בכתבי הקודש (אל האפסים ב 2-1; לוקס טז 8; יוחנן טו 18; א-יוחנן ג 1).

 

אף על פי שהאדם המאמין הנו בן אנוש החי בעולם הפיזי הזה, הוא לא שייך לעולם הזה, כי אזרחותו בשמים (אל הפיליפים ג). נוכחות האדם המאמין בעולם הזה היא עניין זמני (א-פטרוס ב ).

 

לאור זאת, מהו "העולם" שאנו, ילדי אלוהים, מצווים שלא לאהוב — דהיינו לשנוא?

כל מה שאינו טהור: שקר, גאווה, טומאה, פגיעה בזולת, קנאה, חמדנות, רכילות, בגידה; כל מה שבכוחו להרחיק אדם מלשמוע את הבשורה, כל מה שמונע מאיתנו להפיץ את האמת לישועת בני אדם, או כל מה שמפריע לנו לחיות על פי אמות הצדק והטוהר של אלוהים ובקרבה אליו.

זיכרו! אהבת העולם אינה מתבטאת רק בעיסוק פיזי, אלא בגישה של הלב לדברים הפסולים שהוזכרו.

כאשר אנו רוצים לבדוק אם אדם כלשהו באמת אינו אוהב את "העולם" שאלוהים שונא, כל שעלינו לעשות זה לבדוק ממה הוא מתלהב: כאשר אנו נרדמים ומשתעממים מנושאים רוחניים אך מתלהבים רק או בעיקר מדברים שלאלוהים אין חלק בהם, הדבר מוכיח שגופנו אולי נמצא במקום קדוש, אבל הלב נשאר בכיסו של השטן.

דוגמה: אשת לוט יצאה עם בעלה מסדום אך לא יכלה להתאפק והביטה אחורה לעבר מה שחשבה כהפסד — מה שהיה בסדום היה לה יקר יותר ממה שאלוהים אמר (בראשית יט 26).

כמה אנחנו לעתים דומים יותר לאשת לוט מאשר לאברהם או ללוט!

 

אם אנו באמת רוצים לשכון בידיו של האדון ישוע המשיח, עלינו לוודא שאנו נולדים מחדש ולומדים לאהוב את שאהוב לאלוהים.

מי שלבו נתון לאלוהים גם נהנה ומתמלא בסיפוק אמיתי כאשר הוא מקדם את פועלו של אלוהים בעולם. מי ששייך לאדון מחשיב כרווח — לא כהפסד — את ההתרחקות מדבר פסול שאלוהים שונא.

 

"אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב." — אי אפשר להיות ילד של אלוהים וגם לאהוב את העולם:

בכל פעם שאני נמשך לאחד הדברים והכלים שהשטן משתמש בהם כדי לפגוע באנשים או בתכניתו של אלוהים, אני מתרחק מאלוהים ובפועל אוהב אותו פחות.

כמו שחושך לא יכול לשכון באור ואור לא יכול להיות בחושך, כך אי אפשר לומר, "אני שייך לישוע המשיח", ולעשות את המעשים החשוכים של השטן. בלתי אפשרי לומר שאני אוהב את אלוהים ולעשות את הדברים השנואים עליו אך אהובים על השטן.

יעקב מדגיש את ההפרדה הנחוצה במילים ברורות ביותר:

"מְפִירֵי נֶאֱמָנוּת, הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם הִיא אֵיבָה לֵאלֹהִים? לְפִיכָךְ, מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יָדִיד לָעוֹלָם הוֹפֵךְ לְאוֹיֵב אֱלֹהִים" (יעקב ד 4).

 

איך החלק השני הזה של פסוק 15 מתורגם למעשים?

א.        העדפה של התחברות עם קהל שאינו מאמין על פני אחים לאמונה.

ב.        עבודה במקום המונע ממני להגיע לאסיפות הקהילה, מבלי לנסות לחפש מקום עבודה אחר, וזאת למען רווח של שקלים נוספים.

ג.         השקעה של אמצעים שאלוהים העניק לי בתחומים שאינם כוללים בישור, עזרה לזולת ותלמידות רוחנית. או השקעה בתחומים שאלוהים סולד מהם, המשרתים בעליל את השטן.

ד.         משיכה לדברים ולנושאים המבטאים יותר את פרי הבשר מאשר את פרי הרוח.

 

שימו לב! לעתים אנו מובלים לפעול או להתערב בתחומים ובעיסוקים פסולים על־ידי בן זוג שאינו נושע, על־ידי לחץ מצד הילדים או משאר בני המשפחה. במצבים שכאלו עלינו להתפלל ולבקש חסד רב מאלוהים כדי לעמוד על האמת של אלוהים. נחוצה חכמה רבה כדי לפעול בדרך שבה אני מבטא את האמת בענווה, ולעתים אף נחוצה הנכונות לשלם בסבל בעבור ההליכה באור.

במצבים שכאלו אני ממליץ לחלוק את הבעיה עם מאמינים בוגרים אחרים על מנת שנשתף את נסיוננו וחכמתנו זה עם זה.

לא לחינם ישוע מלמד אותנו להכיר את ילדיו לאור הפירות שלהם (מתי ז 18-16). הכוונה למעשיהם ולתכונות האופי שלהם (אל הגלטים ה 22-23: "לְעֻמַּת זֹאת, פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי — עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה").

שאול השליח מסכם את התחומים שבהם ראוי לילדי אלוהים להעסיק את מוחם, את לבם ואת גופם. סיכומים אלה נמצאים באל האפסים ד 17 עד סוף האיגרת, ובאל הפיליפים ד 9-8.

 

בפסוק 16 יוחנן מציין את מה ששנוא על אלוהים, ומן הסתם גם אנו נדרשים "לשנוא" את הנקודות האלה:

"כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים — לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם."

בפסוק זה יוחנן מצמצם את כל התחומים בהם השטן יכול להשפיע לשלושה. במילים פשוטות: כל חטא שייך לפחות לאחד משלושת התחומים (הקטגוריות) שיוחנן מציין. כל אחד מהתחומים הנו דלת שדרכה השפעת השטן יכולה לחדור לנפשנו ולקבוע מהלכים פיזיים בחיינו.

 

הנושא חשוב ביותר ואינו פשוט! — השטן יודע בדיוק מהן נקודות החולשה של האדם, של כל אחד מאיתנו, והוא מנסה אותנו ורוצה להכשיל אותנו. הוא משתמש בדברים שיכולים להיות טובים ונפלאים, והוא הופך אותם לחטא ולטומאה.

 

לפנינו דוגמה שבה השטן הצליח לפתות את חווה ואדם (בראשית ג 6):

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל".

הביטו! פרי אחד מיוחד הצליח לעורר את כל תחומי התאווה שקיימים באדם:

●         טוב למאכל — תאוות הבשר,

●         תאווה לעיניים — תאוות העיניים,

●         נחמד העץ להשכיל — גאוות הנכסים (במקרה זה נכסים אינטלקטואלים שיכולים להתפרש כרווחים).

 

האם היה משהו פסול בפרי? — לא! הפרי היה נפלא, טוב למראה ועסיסי עד כי קשה היה לעמוד בפיתוי ולא לנגוס בו.

האם לא היו פירות אחרים בגן־עדן? — היו גם היו!

אז מה הבעיה? מה מיוחד בפרי הזה שלא היה לפירות אחרים? — אלוהים אמר לאדם בפרק ב 17-16:

"מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, 17 וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ; כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".

במילים פשוטות: "את הפרי הזה אסור לאכול. הוטל עליו איסור." האיסור על הפרי הזה הפך אותו למיוחד ומושך יותר משאר הפירות "החופשיים".

חווה ואדם עמדו מפני מבחן של ציות.

השטן לקח את האיסור של אלוהים ועיוות אותו על מנת לגרום לאדם להפר את רצון אלוהים.

העונש והרע נובעים מהפרת החוקים והכללים שאלוהים הציב לכל כלי וחומר, בין אם מפירים אותם במחשבה או בפועל.

 

דוגמאות:

א.        "תַּאֲוַת בְּשָׂרִים" — אלוהים נתן לנו את התענוג מהאכילה. אין רע באכילה, אדרבה, אם לא נאכל נפגע בגופנו. אבל אם אדם מפריז באכילה (מתוך הרגל, ולא מתוך מחלה או הפרעה בריאותית) הדבר מתבטא באופן בוטה בגופו. הוא חוטא בזלילה.

אדם שכזה מוכיח שכל נפשו ותאוותו הן בכרסו. התנהגות שכזו מוכיחה שהוא אינו מרוסן ואינו פועל לפי רצון אלוהים. אותו אדם משתמש בצורה רעה בדבר מבורך שנתן אלוהים. הוא פוגע בגופו ובעדותו ואינו מפאר את האדון במעשיו.

מילים אלו אינן פופולריות ואף "מושכות אש"! אך אני משוכנע שרבים מדי מזלזלים באיסור הזה.

 

ב.        "תַּאֲוַת הָעֵינַיִם" — אלוהים נתן לאיש ולאישה כלים של פריון והנאה. במסגרת הנישואין כלים אלו מניבים ברכה.

לעומת זאת, מי שמשתמש בהם — במין — שלא במסגרת הנישואין, הריהו נואף או זונה. ראו את המקרה של דויד המלך עם בת שבע!

הבה נחשוב לרגע וננסה להבין כמה חיי אדם נהרסו וכמה תאים משפחתיים נהרסים בכל רגע בגלל שימוש לא נכון בכלי המבורך הזה שנקרא "מין".

אינני פונה רק לנשואים שישמרו על מוחם ועל גופם, אלא גם לרווקים, לרווקות ולתלמידים צעירים: נכון שאינכם נשואים ברגע זה, אך אין זה אומר שגופכם פנוי לעשות את שבראשכם! חיינו, כרווקים או כנשואים, שייכים קודם כול וכול הזמן לאדון ישוע.

את שם ישוע המשיח אנו מפארים כאשר אנו חיים על פי תכתיביו בכתבי הקודש (זכור את פסוק 12: "כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ"). נושענו כדי לפאר את שמו.

 

ג.         "גַאֲוַת הַנְּכָסִים" — האם הכסף הוא דבר טמא מעצם היותו כסף? — לא! — האם כל העשירים חוטאים מעצם היותם עשירים? — לא! — האם זהו חטא להיות עשיר? — בוודאי שלא!

אם אתה גונב כדי להתעשר הרי שאתה עובר על החוק (ראה גם את מקרה עכן — יהושוע ז).

האם אתה שואף להיות בעל נכס נוסף כי זו שאיפת חייך? — האם אתה חושב שנכסים רבים מבטיחים את ביטחונך? — האם משקלך הסגולי נמדד על פי כמות הנכסים שברשותך? — האם אתה מתרברב בעושרך ומתרחק מאנשים פשוטים בחושבך שאתה חכם ומוצלח יותר?

אם יציגו אותך לפני קהל, מה תרצה שיאמרו עליך? — ירא אלוהים? עבד אלוהים? ילד של האדון ישוע? או תואר ארצי כלשהו?

האם אתה מבין שכל אשר בידך הם כלים שאלוהים הפקיד בידך למען תשרת אותו בהם? — האם אתה רגיש לצרכים של הנזקקים מקרב אחיך ואחיותיך לאמונה? — האם אתה מבין ששימוש נכון ועניו בנכסיך מפאר את שם האדון ישוע?

כאשר אתה מתייחס לעושר כפי שישוע מתייחס אליו, אתה מוכיח שישוע הוא אדון חייך והוא זה שמקבל כבוד.

 

זכור את פסוק 12: "…בַּעֲבוּר שְׁמוֹ"! — נושענו כדי לפאר את שמו של המשיח.

 

רבים הם הכלים בעולם שהם נפלאים וניתנו לנו להנאה, אך השימוש בהם שלא על פי רצון אלוהים ולא למטרה שאלוהים קבע, עלול להפיל אותנו באחד משלושת מכשולי התאווה.

הגירויים לספק את תאוותינו נמצאים בכל מקום שנהיה בו. אנו לא נשפטים על ציפור שעפה מעל ראשנו; אך אם הציפור תנחת על ראשנו ותבנה שם קן, זו תהיה אשמתנו ואחריותנו.

באותה מידה עלינו לפעול במהירות ובנחישות על מנת להסיר כל מחשבה רעה וטמאה ממוחנו, כדי שזרע הרע לא ינבוט ויפיק פרי באושים — חטא.

ככל שנתפלל ונתעסק בדברים שמכבדים את אלוהים, ככל שנלמד מדבר אלוהים ונתחבר עם מאמינים בוגרים אחרים, כך נדע לזהות את הרע במחשבותינו ונסלק אותו ממוחנו.

 

שימו לב! המכנה המשותף לכל שלוש התאוות הללו זה ההתכנסות וההתמקדות בי ובטובתי.

הכניעה לדחף לספק את כל תאוותיי הוא ההפך מאהבה. האהבה נותנת ומעניקה מעצמה לאחרים. היא מפארת את שם ישוע.

התאווה לוקחת מאחרים ומספקת את בשרך, ברוב המקרים על חשבון אחרים.

יוחנן, אם כן, מציין את שלוש התאוות הללו מכיוון שהן אויבי האהבה. מי שחי כדי לספק אותן (כהרגל מתמשך) מוכיח שהוא חי בחושך ולא באור, וחייו אינם מפארים את שם ישוע.

מי שמשתמש בכלים הנפלאים שאלוהים מספק לנו כדי לפעול בענווה ובאמונה את רצון אלוהים, הריהו זוכה לכל ברכת אלוהים וחייו מפארים את שם האדון ישוע.

 

איך ישוע המשיח עמד בפיתויים של השטן?

הרי גם הוא היה צריך להתמודד עם כל אותם מאבקים שיש לנו בעולם. בבשורה על פי לוקס בפרק ד אנו לומדים שישוע המשיח בהיותו בבשר ענה לשטן תשובות מכתבי הקודש. השטן פיתה את ישוע בשלוש הקטגוריות של חטא התאווה.

ישוע הראה לנו איך אפשר לסמוך על דבר אלוהים ולעמוד נגד נכלי השטן. בעשותו כך ישוע המשיח, אלוהים הבן, פאר את שמו של אלוהים האב. בבשורת יוחנן פרק יז 4 מתועדת תפילתו של ישוע. הוא אומר: "אֲנִי פֵּאַרְתִּיךָ עֲלֵי אֲדָמוֹת, הִשְׁלַמְתִּי אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנָּתַתָּ לִי לַעֲשׂוֹת". כפי שאלוהים הבן פאר את שמו של אלוהים האב בציות לרצונו, כך אנחנו מפארים את שם האדון ישוע המשיח בעשותינו כמצוותו, בניהול חיינו בכל תחום ועניין על פי הכתוב בדבר אלוהים. כך נחיה על פי הייעוד שקבע לנו הבורא.

 

בפסוק 17 יוחנן מסכם את הקטע הנלמד ואומר:

"הָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד."

 

במילים פשוטות, אף על פי שכל הדברים שציינו עד כה נחשבים לדברים החשובים ביותר בעיני בני האדם בעולם — כי הרי מעמדו של האדם בימינו נקבע על פי נכסיו, ולעתים על פי יופיו חיצוני, ומטרת רוב בני האדם היום היא לספק את רצונותיהם ותאוותיהם — דעו לכם כי סגנון החיים הזה הנו זמני!

כל הפירות והתוצאות של הדרך הזו לא נשארים לעד. ביום שבו אלוהים ישפוט את העולם, וזה יכול להיות בכל רגע, הוא יסיר את החיים מעל פני האדמה. כל מה שאנשים עבדו למענו והקדישו את חייהם אליו לא יישאר, אלא ייעלם וייהרס. הדבר היחידי מהעולם הזה שיישאר לעד ובנוכחות אלוהים, הם ילדי אלוהים (א-קורינתים ז 31; אל העברים יב 27).

ישוע המשיח הסביר ולימד את התכונות הנדרשות מילדי אלוהים שישכנו בממלכתו בדרשה על ההר (מתי פרקים ה-ז).

במתי ו 34-33 הוא אמר:

"אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם; לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי הַמָּחָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ; דַּי לוֹ לַיּוֹם צָרָתוֹ."

מטרתנו היא למלא את רצון אלוהים. במילוי רצונו אנו מתברכים וגם מברכים אחרים. במילוי רצונו אנו נאהב את הזולת ונראה בחיינו שאלוהים חי בקרבנו — שאנו חיים באור.

פירות החיים באור נשארים לעד, כי מדובר בישועת אנשים ולא בחומר מתכלה. הבה נוודא שכל דבר שאנו מעורבים בו הנו דבר שיש בו כדי לעזור לאדם אחר:

א.        להכיר את האדון.

ב.        להרגיש את אהבת האדון.

ג.         להתרחק מן החטא על כל צורותיו.

ד.        לחיות על פי הוראות האדון ישוע כפי שהן כתובות בכתבי הקודש.

 

סיכום

א.        יוחנן לא כתב את האיגרת מכיוון שמצבם הרוחני של המאמינים בקהילות היה רע, אלא ההפך. המצב היה טוב, והשליח רצה שכך ישאר.

הוא זיהה מצבים מסוכנים בעקבות פריחת תורות שקר. לכן הזהיר את ילדיו המאמינים לבל יירדמו על משמרתם, אחרת לא יהדפו בזמן את התקפותיו של השטן.

ב.        אזהרתו של יוחנן חייבת ללמד אותנו שנכלי השטן אינם מיועדים רק לחלשים באמונה, אלא יכולים להשפיע על כל המאמינים, לפגוע בהם ואף להפיל את עמודי הקהילה.

אם לא נעמוד על המשמר וניצמד לאמת של האדון, אנו ניפול בחטא ועדותנו תוכתם.

ג.         עמידתנו בפני פיתויים והליכתנו היומיומית על פי רצון אלוהים, אינן נסתרות מעיני בני אדם, ובוודאי אינן נסתרות מעיני אלוהים. כאשר אנו חיים על פי רצונו ולכבודו, אנו מצהירים שישוע הוא אדון וכך אנו מפארים את שמו.

אלוהים ברא אותנו לתכלית ברוכה. כאשר אנו מכירים את ישוע כאדון ומושיע וחיים לכבודו, חטאינו נסלחים ואנו ממלאים את הייעוד שלשמו נבראנו.