איגרתו הראשונה של יוחנן — שיעור מס' 6 — פרק ג, פסוקים 3-1

Print Friendly

 

מאפייני החיים עם ישוע - פרק ג פסוקים 3-1

 מבוא

מפרק ב פסוק 18 ועד סוף פרק ג ניתן ללמוד איך לזהות את מתנגדי המשיח ואיך להתגונן מפניהם. יוחנן ציין את שלושת האפיונים והתכונות של "צוררי ישוע המשיח" (דהיינו שונאיו ומתנגדיו):

א.        צוררי המשיח אינם אוהבים את ההתחברות עם ילדי אלוהים (ב 19).

ב.        צוררי המשיח דוחים את אלוהותו של ישוע אשר בא בבשר (ב 22-23, ד 1-6).

ג.         צוררי המשיח ינסו להסיט אתכם מדרך האמת (ב 26, ראה גם התגלות יג).

יוחנן גם הרגיע את האחים לאמונה ואמר שאלוהים לא השאיר את ילדיו לבד וחסרי הגנה מול נכלי השטן:

א.        אלוהים חתם את ילדיו ברוח הקודש וכך הבטיח את נוכחותו בחיי כל אחד מהם ואת הגנתו האישית (אפסים א 14-13; א-קורינתים ג 17-16).

ב.        אלוהים דורש מילדיו להראות אחריות ולהיצמד להוראתו שבכתבי הקודש — להשתמש כל הזמן בכלים שנועדו להגן עלינו מן הרע.

מי שפועל כיאות לילד טהור של אלוהים, מובטח לו שיזהה את צוררי המשיח ולא ייפגע מתורתם המתעה.

בפרק ג יוחנן שוב מדבר על האהבה של אלוהים שהתבטאה במותו המכפר של ישוע המשיח בן האלוהים. השליח חוזר ומשנן את הנושא הזה כדי שילדי אלוהים ישכילו להבדיל בין ההוראה השקרית של הפילוסופים וצוררי המשיח, לבין אמת אלוהים שבכתבי הקודש.

התחברות עם אלוהים קדוש אפשרית רק לאלו שקדושת אלוהים וטוהרו הנם חלק מחייהם. אין דרך אחרת להתחברות עם אלוהים, ולא משנה מה יאמרו לכם מורים אחרים.

מאפייני החיים עם ישוע — התחברות עם אל שדי

כעת נלמד על אודות המעמד שלנו כבנים לאלוהים. נזכיר הן את החובות והן את הזכויות.

נתרכז במה שמאפיין את חיי המאמין בישוע, וכך נדע מהו התנאי הבסיסי להתחברות עם אלוהים טהור. יוחנן כבר ציין את העקרונות הללו בפרק א, אך כאן הוא עושה זאת מזווית נוספת.

א-יוחנן ג 3-1:

1 רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן לָנוּ הָאָב לְהִקָּרֵא יַלְדֵי אֱלוֹהִים! וְאָכֵן כָּךְ אֲנַחְנוּ. מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָנוּ, מִשּׁוּם שֶׁלּא הִכִּיר אוֹתוֹ.

2 אֲהוּבַי, עַכְשָׁיו יַלְדֵי אֱלוֹהִים אֲנַחְנוּ, וְעוֹד לא נִגְלָה מַה נִּהְיֶה. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא. 3 וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁטָהוֹר הָאֶחָד הַהוּא.

בפסוקים אלו יוחנן מזכיר לנו את גודל אהבתו של אלוהים אלינו בכך שקרא לנו "יַלְדֵי אֱלוֹהִים".

לפעמים אנו מקבלים את האהבה הגדולה הזו כמובנת מאליה. לכן, הבה נשנן מספר עובדות חשובות לפני שנתענג על הבונוס הנפלא שקיבלנו במתנה:

●         אנו נקראים "יַלְדֵי אֱלוֹהִים".

●         נוצרנו בצלמו ובדמותו של אלוהים — כך היה בבראשית (בראשית א 26: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ").

●         קיבלנו מאלוהים את נשיפת החיים, כך שקיבלנו את חייו (בראשית ב 7: "וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה").

כלומר, אדם וחווה התייחסו זה לזו באופן מושלם, מלא הערכה ואהבה. גופם היה מושלם ולא היה דבר בבריאה או בהתנהגותם שגרם להם פגע, כאב או כשל. הם נבראו כדי לחיות לנצח עם אלוהים ובחברתו.

אם כן, מה השתבש?

קללת החטא שחטאו אדם וחווה השפיעה על כלל האנושות והבריאה; המוות נכנס למעגל החיים.  ההתחברות הקרובה שהייתה לאדם וחווה עם אלוהים נהרסה.

החטא גרם להרס אופיו ותכונותיו של האדם עד כי השתבשו מאוד, ומאז התנהגותנו דומה יותר לזו של השטן מאשר להתנהגותו של אלוהים (ראה את ההבדל בין "פרי הרוח" ל"פרי הבשר" באיגרת לגלטים ה 23-19).

תוצאת החטא פגעה כל כך באדם עד כי קשה לזהות את התכונות המקוריות של אלוהים באדם הממוצע. האדם מת מבחינה רוחנית.

אז מה עושים?

פשוט, נולדים מחדש. — מהי לידה מחדש?

1.         הכרה בעובדת היותי חוטא;

2.         הבנה ואמונה שישוע הוא המשיח המובטח בכתבי הקודש, ואמונה בו בלבד כמכפר חטאיי.

אלה הם התנאים ההכרחיים לסליחת חטאים, לישועה, וללידה מחדש.

מי שנולד מחדש זוכה להירפא מקללת העונש הנצחי בגלל החטא. כמו כן, הנולד מחדש זוכה לנוכחות נצחית של רוח אלוהים בו, ובזכות זאת — תיקון יומיומי ומתמשך של הפגעים באופי ובתכונות שנוצרו בגלל החטא.

הלידה מחדש משפיעה על הלך המחשבה של הנושע ועל שאיפותיו. היא משנה את תכלית החיים.

הנולד מחדש כל כך משתנה עד כי המביט על חייו חייב לומר: "הוא השתנה! הוא לא כפי שהיה לפני כן! הוא ממש מתנהג טוב יותר!"

כל אדם מאמין אחר הבוחן את חייך חייב לומר עם הזמן: "הנושע הזה מתנהג יומיום יותר כמו ישוע."

במילים פשוטות, הלידה מחדש מאפשרת לרוח אלוהים לפעול בנו ודרכנו, כך שנידמה יותר ויותר למקור — ממש כפי שאלוהים עשה זאת בבראשית א.

אלוהים שילם מחיר גבוה כדי שאנו נוכל להיקרא "ילדי אלוהים":

"כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג 16).

"רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן לָנוּ הָאָב." — יוחנן מלמד אותנו באופן מופלא שאת אהבת אלוהים ניתן לראות. אלוהים בכבודו ובעצמו לבש בשר, השפיל את עצמו עד מוות מול בני אדם ואיפשר להם לצלוב אותו (פיליפים ב 8-6).

אם כן, לאהבת אלוהים יש שם פרטי — ישוע המשיח.

אלוהים הבן, ישוע המשיח, בא לעולם כדי לשמש שׂה כפרת החטאים שלנו (יוחנן א 29, ג 16; ישעיהו נג 6).

מדוע אהבת אלוהים באה לעולם כשׂה כפרת חטאים?

כדי לפתוח לנו את הדרך לישועה. לו היינו צדיקים תמימים, אז היה ניתן להבין שאלוהים חייב לנו משהו, אבל זאת לא המציאות. אלוהים נתן את חייו כקורבן כפרת החטאים שלנו בזמן שעוד היינו חוטאים וטמאים, עוד בהיותנו אויביו (אל הרומים ה 8: "אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים").

אילו אלוהים לא היה עושה זאת בעבורנו, היינו נשארים מתים בחטאינו. הוא עשה זאת כדי להציל אותנו ממוות נצחי. ישוע בא לכפר את חטאינו כדי להפר את פעולות השטן.

האם מישהו מאתנו יעלה על דעתו להקריב את חייו עבור אויב או שונא? לא במהרה. לכן יוחנן אומר: "רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן לָנוּ הָאָב!".

אהבת אלוהים לא הייתה מתנה תיאורטית. היא התגשמה והתגלמה כולה בחייו, במותו ובתחייתו של ישוע המשיח עבור כל אחד מאיתנו. ישוע אינו אישיות דמיונית מן האגדות. ראינו ושמענו אותו וגם התחברנו איתו (פרק א 4-1).

אהבת אלוהים בעבורנו אינה רק סיפור לילדים לפני השינה. היא דבר מוחשי — היא אישיות. כשיוחנן אומר, "ראו את אהבת אלוהים!", הכוונה היא, "ראו את ישוע!" יוחנן מתאר את ישוע המשיח כהתגלמות אהבת אלוהים לאדם, כהגדרת המילה "אהבה".

לאור זאת ניתן ללמוד כי אהבה שלא רואים, לא מרגישים ולא שומעים, אינה אהבה. אהבה מתבטאת בנתינה, בהקרבה, בחיתוך ממני ובחיבור לזולת.

את האהבה של אלוהים ניתן לראות. לכן יוחנן אומר: "ראו!"

בפרק ג 18-16 יוחנן אומר:

"בָּזֹאת הִכַּרְנוּ מַה הִיא אַהֲבָה, בָּעֻבְדָּה שֶׁהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ. גַּם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִמְסֹר אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּעַד אַחֵינוּ. 17 מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִכְסֵי הָעוֹלָם וְהוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו בְּמַחְסוֹר וּמוֹנֵעַ אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ, אֵיךְ תַּעֲמֹד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים? 18 יְלָדַי, אַל נָא נֹאהַב בְּמִלִּים וּבְדִבּוּר, כִּי אִם בְּפֹעַל וּבֶאֱמֶת."

יוחנן מקדיש מילים כה רבות לתאר את האהבה האמיתית — את אהבת ישוע — כדי להעניק לשומעיו את הכלים הראויים להבדיל בין הוראת האמת מכתבי הקודש והדוגמה של ישוע, לבין ההוראה של מורי השקר וצוררי המשיח.

מורי השקר, הפילוסופים למיניהם, מומחים בתיאוריות. הם מתרחקים מכל דבר הדורש מהם לתת אהבה אמיתית. את האהבה שלהם רק שומעים, אך לא רואים. הם מתארים אותה במילים גבוהות שאינן עולות להם כסף או מאמץ. הם טובים בכתיבה אך מקבלים ציון נכשל בעשייה, כי רוח אלוהים אינו בהם. העולם נהנה לשמוע את עצותיהם, אך אף פעם לא רואה אותם חיים על פיהן.

ומה לגבי אותם אידיאליסטים ואנשים טובים שמתאמצים לתת ולאהוב את האחר, אך בו בזמן הם מנותקים מהאמונה בישוע ומנוכחות רוח אלוהים?

הרי ישנם זוגות נשואים שאינם מאמינים בישוע, אך חייהם המשותפים הנם דוגמה לנאמנות ולאהבה. ישנם גילויי הקרבה מופלאים בין חיילים בלתי נושעים שנלחמים זה לצד זה.

למרות מעשיהם הטובים והנעימות לחיות בקרבתם, כל אדם שאינו מבקש באמונה את כפרת החטאים של אלוהים בדם ישוע המשיח נשאר עם חטאיו ואשם לפני אלוהים — אין אדם שאינו חוטא (א 8, 10:  "אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ… 10 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ"). כל מעשיהם הטובים גרמו נוחות רבה לסובבים, אך לא הושיעו אותם מאבדון.

כמה שהדבר קשה וכואב לומר, הרי שבסוף חייהם גורלם אינו שונה מגורל הגרוע שבחוטאים: ניתוק נצחי מנוכחות אלוהים — אגם האש (התגלות כ 15-11).

אם יש דרך אחרת לישועה, או אם יש אמת אחרת מלבד זו של ישוע, הרי שישוע אינו דובר אמת (יוחנן יד 6; מע"ש ד 12; אל הרומים י 10-9).

ובכן, יוחנן מציין שאהבת אלוהים שניתנה לנו העניקה לנו מעמד מיוחד: "ילדי אלוהים".

מה כלול בתואר הכבוד הזה — "יַלְדֵי אֱלוֹהִים"?

א.         אלוהים ילד אותנו מבחינה רוחנית. באנו לעולם בחסדו, והוא זה שגם פקח את עינינו להכיר אותו (אל האפסים א 4; יוחנן ג 3). רוחו — כלומר הוא עצמו — חי בתוכנו.

ב.         אנו שותפים לטבעו — צדק, טוהר וקדושה (ב-פטרוס א 4-3; רומים ח 30-29; גלטים ה 23-22).

ג.         אנו שותפים למשימתו (מע"ש א 9-8; מתי כח 20-18; ב-קורינתים ה 21-10).

ד.         אנו מסכימים עם דרכו ופעולתו (אל הרומים ח 28; פיליפים ב 11-1; קולוסים ג 17-1).

ה.         אנו שותפים לכל שיש לו (יורשים), ולכן הוא גם אומר כי נמלוך עמו (רומים ח 17; גלטים ג 29, ד 7; התגלות כב 5; פיליפים ג 20; א-פטרוס א 4).

ו.          קיבלנו זכות אדירה לקרוא לבורא העולם: "אבא אבינו", והוא מבטיח לענות לנו ולספק לנו את כל מחסורינו (אל הרומים ח 16: "הָרוּחַ עַצְמָהּ מְעִידָה יַחַד עִם רוּחֵנוּ שֶׁבָּנִים לֵאלֹהִים אָנוּ").

"מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָנוּ, מִשּׁוּם שֶׁלּא הִכִּיר אוֹתוֹ." — יוחנן מציין שקיבלנו מתנה נפלאה להיקרא "ילדי אלוהים", והנה, מסיבה זו העולם אינו מכיר אותנו.

מדוע "העולם" (שאר בני האדם) אינו מכיר אותנו כילדי אלוהים (ג 1)?

"מִשּׁוּם שֶׁלּא הִכִּיר אוֹתוֹ." — העולם אינו מזהה אותנו כילדי אלוהים מכיוון שאינו יודע איך אלוהים נראה, פועל וחושב. ענייני אלוהם הם זרים לאנשי העולם. על כך נאמר בפרק ד 5: "הֵם מִן הָעוֹלָם; לָכֵן הֵם מְדַבְּרִים דְּבָרִים הַנּוֹבְעִים מִן הָעוֹלָם וְהָעוֹלָם שׁוֹמֵעַ לָהֶם."

כילדי אלוהים אנו פועלים בעולם על פי הוראות אלוהים שבכתבי הקודש:

●         אנו משתדלים לסלוח ולוותר — אך העולם מפרש זאת כאילו אנו חלשים ופריירים.

●         אנו נותנים בהקרבה לקהילה ולנזקקים, לעתים על חשבון דברים שאנו זקוקים להם — אך העולם מחשיב זאת כטיפשות וסגפנות חסרת תכלית.

●         אנו מסרבים להיות בחברה חוטאת או לראות דברים לא מוסריים — אך החברה מסביבנו שונאת אותנו, כי כך אנו מצביעים על בעיה בחייהם וגורמים להם להרגיש אשמים.

●         אנו חולמים על העתיד עם אלוהים. הבטחות אלוהים מאוד מציאותיות לחיינו, והן קובעות את מהלכי היומיום שלנו — אך העולם מחשיב זאת לטמטום, שטיפת מוח וחוסר אינטלקט.

מדוע העולם אינו מבין אותנו ואינו מקבל את דרך חיינו?

אציין דוגמה מהחיים:

כל אחד מאיתנו התנסה במצב בו הוא ראה ילד הדומה לאחד מהוריו כשתי טיפות מים. כשאנו מביטים על אותו ילד אנו מיד מעלים למוחנו את פניו של אותו הורה הדומה לו. אך אנו יכולים לומר לאותו ילד שהוא דומה מאוד לאביו או לאימו רק אם אנחנו אכן מכירים את הוריו.

לכך בדיוק מתכוון יוחנן. העולם הבלתי נושע אינו מזהה אותנו כילדי אלוהים ומזלזל באמונתנו ובדרכינו, מפני שאינו מכיר את אלוהים באופן אישי ולכן אינו יודע למה או למי להשוות אותנו. העולם מזהה בנו דבר שונה — דבר שהוא אוהב או לא אוהב — אך אינו יודע לשייך את מעשינו, מחשבותינו ורצונותינו לאלו של אלוהים, כי אינו מכיר את אלוהים באופן אישי.

בני האדם שאינם נושעים הנם עיוורים מבחינה רוחנית. הם לא יכולים להפנים את המהלכים הרוחניים של אלוהים בעולם.

להלן מספר דוגמאות:

1.         הדוגמה היפה ביותר נמצאת בבשורת יוחנן פרק ג. שם נקדימון משׂוחח עם ישוע ולומד על אודות עומק העיוורון הרוחני בו נמצא כל אדם במצבו הראשוני. האדם הלא נושע רואה את פעולות אלוהים בעולם, אך אינו מצליח לפענח את תכליתם.

שאול השליח מסביר את החשיבות של נוכחות רוח הקודש באדם באיגרת הראשונה לקורינתים ב 15-10. שם הוא אומר כי הדרך היחידה להבין את דבר אלוהים וליישם אותו בחיים היא בעזרת רוח הקודש.

2.         יוחנן ט: ריפוי העיוור מלידה ליד בריכת השילוח.

ריפוי העיוור נועד להדגיש את העיוורון הרוחני של ההנהגה הרוחנית באותה עת:

●         הם, הרואים מבחינה פיזית, עומדים כעיוורים לכל דבר רוחני;

●         אותו אדם שהיה עיוור פיזית למשך כל חייו רואה כעת היטב את המהלך הרוחני של אלוהים ומזהה את מושיעו.

ריפויו של העיוור נעשה גם כדי להוכיח את שאמר ישוע לפרושים בפרק הקודם. שם הכריז על עצמו כעל אור העולם. הפרושים והצדוקים דחו אותו, ולכן ישוע ביצע נסים ואותות כדי שיבחנו אותו לאור מעשיו.

3.         לוקס ד 30-16:

באי בית הכנסת בנצרת הכירו את ישוע כילד, אך היו עיוורים להיותו המשיח בן אלוהים — אף על פי שכל הפעולות שעשה לנגד עיניהם הוכיחו את זהותו.

הנה לפנינו הדוגמה הכי ברורה: הילד מספר אחד של אלוהים בא לעולם והעולם לא הכירו.

מדוע? — מכיוון שהעולם לא הכיר את "אבא" שלו. על כך אמר ישוע המשיח ביוחנן ח 43-42:

"אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי. 43 מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרִי."

ראה גם פסוק 19: "שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'אֵיפֹה אָבִיךָ?' הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: 'גַּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי אֵינְכֶם מַכִּירִים. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים'."

אם העולם אינו מכיר את ישוע — בן האלוהים מספר אחד — מן הסתם הוא לא יכיר את האחים שלו! אילו העולם היה מכיר את אלוהים, רק אז היה נחשב לילדו והיה מכיר את שאר האחים.

"יַלְדֵי אֱלוֹהִים אֲנַחְנוּ" — וכידוע, יחד עם המעמד באים החובות.

דוגמה מן החיים:

כאשר התקבלתי לעבודה בחברה מתקדמת, הציגו בפניי דף שכלל את הגדרת התפקיד כטכנאי ציוד: שעות עבודה, משמרות, איכות עבודה וכו'. בדף נוסף הוצגו הזכויות: ימי חופשה, קופת גמל, בונוסים, אוכל, ביגוד וכו'.

כמו כן כתבו לי: "דע לך שאתה מייצג חברה בעלת מוניטין עולמי — אתה המראה של החברה!" קראתי את החוזה ונדרשתי להחליט.

אלוהים מציג לנו דבר דומה: חוזה התחברות נצחית עם אלוהים. הוא מצפה מהאדם המאמין כי מעשיו החיצוניים ולבו ישקפו את אמונתו. לאלוהים יש מוניטין ושם קדוש, תיאור אופיו וקדושתו ממלאים את דפי התנ"ך. על מנת להקל עלינו, שלח אלוהים את המשיח כדי שיחיה פה אתנו וייתן לנו דוגמה לחיים משיחיים (עברים א 3).

אלוהים מצפה מאתנו לייצג את ענייניו בארץ — אנו שגרירי המשיח (ב-קורינתים ה 20).

בחסדו הוא מאפשר לנו לשרת אותו. הוא מטיל עלינו משימה חשובה ביותר:

עבודת בישור — לומר לעולם כי אלוהים שלח את בנו כדי להושיע אותנו מהמוות שהוא תוצאת החטא: "…הוּא נִגְלָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת חֲטָאֵינוּ, וּבוֹ אֵין חֵטְא" (פסוק 5; מתי כח 20-19; ב-קורינתים ה 20-18; אל הרומים י 17).

מדוע?

אנו תמונת המראה של אלוהים בעולם הזה! לפחות כך הוא מצפה ודורש. התנהגותנו מושכת הרבה מילות ביקורת והשפלה, אך גם משרתת את הבשורה. אלו שרוח אלוהים פוקח את עיניהם רואים את חיינו ומבינים את גודל כוח אלוהים הפועל בבני האדם.

אנשים שנושעים ונמצאים ברמות שונות של בגרות רוחנית, רואים את עדות חיינו ואמורים ללמוד מאיתנו איך חיים על פי רצון אלוהים.

יש גמול רב בלהיות ילד של אלוהים, אך יחד עם הגמול באה אחריות שעלינו להיות מודעים לה עשרים וארבע שעות ביממה שבע ימים בשבוע — לכבוד אלוהים האב והאדון ישוע המשיח.

נזכור תמיד שנסלחו לנו חטאותינו למען נפאר את שם ישוע — ב 12: "כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ."

בכל יום ייתכן שאחד מילדנו, שכנינו או חברינו ייוולדו מחדש. מה אז יגידו על העדות שראו בחיינו? — האם יאמרו שראו דבר מיוחד בחייך?

לאור זאת, התנהגותנו כילדי אלוהים חשובה מאוד לעדות שלנו עבור ישוע ועבור ישועת בני האדם.

ראו את דברי פטרוס למאמינים במאה הראשונה — בתקופה של סבל רב: "אֲהוּבַי, שֶׁבִּבְחִינַת זָרִים וְגוֹלִים אַתֶּם, מַפְצִיר אֲנִי בָּכֶם לְהִנָּזֵר מִתַּאֲווֹת בְּשָׂרִים הַנִּלְחָמוֹת נֶגֶד הַנֶּפֶשׁ. הֵיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם בַּגּוֹיִם, כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים בְּיוֹם פְּקֻדָּה עַל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁבִּגְלָלָם הִשְׁמִיצוּ אֶתְכֶם כְּעוֹשֵׂי רָעָה" (א-פטרוס ב 12-11).

לפיכך, חלק מהאנשים שכעת לועגים לנו ופועלים נגדנו, עתידים עם הזמן להיוושע. לאחר שייוושעו הם יודו לאלוהים ויפארו את שמו בעבור עמידתנו האיתנה בעדות ללא דופי, עדות שעזרה להם לראות את ישוע ולהיוושע.

שימו לב איך פטרוס מכנה אותנו המאמינים — ילדי אלוהים — בעולם הזמני הזה: "זָרִים וְגוֹלִים" (א-פטרוס ב 11). שאול השליח מכנה אותנו "אזרחי שמים": "אֲשֶׁר לָנוּ, אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא" (פיליפים ג 20). אל לנו להתפלא שלא מכירים אותנו כאן. זה בגלל שאנו לא שייכים לפה!

בְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ

בפסוקים 2-1 נאמר כי "יַלְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ." — זהו מעמדנו הנוכחי.

בפסוקים 3-2 יוחנן מעודד את ילדי אלוהים בתקווה הנפלאה שתהיה מנת חלקנו בעתיד ולנצח נצחים. הוא אומר לנו מה נהיה ומגדיר את מעמדנו העתידי. אלה הם חלק מפסוקי הנחמה הנפלאים ביותר בכתבי הקודש.

א-יוחנן ג 3-2: "אֲהוּבַי, עַכְשָׁיו יַלְדֵי אֱלוֹהִים אֲנַחְנוּ, וְעוֹד לא נִגְלָה מַה נִּהְיֶה. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא.  וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁטָהוֹר הָאֶחָד הַהוּא."

יוחנן אומר: כרגע אנו יודעים שקיבלנו תואר: להיקרא "יַלְדֵי אֱלוֹהִים". זו מתנה שנשמעת מופשטת. אנו לא מרגישים בשלב זה דבר בחיינו המתבטא בשינוי חיצוני או בחשבון הבנק שלנו — אך אל לנו לזלזל בתואר הזה!

אלוהים עתיד להפקיד את כל בריאתו בידי ילדיו הנאמנים, הקדושים והטהורים, ממש כפי שתכנן לעשות מיד לאחר שברא את אדם וחווה (בראשית א 31-26).

כעת אנו נקראים בשם כללי "יַלְדֵי אֱלוֹהִים". אף אחד מאיתנו אינו יודע באיזה תפקיד עתיד לשרת את האדון בממלכתו — כאשר נהיה בוגרים ומוכנים לשרות מושלם.

מכיוון שאנו עתידים לשרת את האדון בתפקידים נעלים, ראוי שכבר היום נחיה על פי אמת המידה של ממלכת האדון ולא על פי אמות המידה הפסולות של העולם. זיכרו! אנו כבר היום אזרחי מלכות אלוהים, שגרירי המשיח בעולם (פיליפים ג 20; ב-קורינתים ה 20-19).

"יַלְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ." — במילים פשוטות יוחנן אומר: "רבותיי, אתם בני המלך!"

כמו שמצפים מילד של המלך להתנהג כיאה למעמדו ולתפקידו המיועד, כך יוחנן מעודד אותנו לזכור תמיד: אתם ילדי אלוהים. שימו לב שבהתנהגותכם אתם מקרינים את כבוד אביכם שבשמים. חיו בהתאם לקריאתכם, בהתאם לתכליתכם הנעלה.

שימו לב איך בוחנים כל מעשה או מילה של יורש העצר הבריטי. אזרחי הממלכה הבריטית בוחנים כל צעד ושעל של הנסיך ביודעם כי הוא עתיד להיות מלכם.

כך בדיוק בוחנים את חיינו, ובדרך עדותנו אנו מפארים את "אבינו" — את אלוהים.

"יוֹדְעִים אָנוּ", אומר יוחנן, שבעתיד, כאשר יתגלה אלינו ישוע המשיח, "נִהְיֶה כָּמוֹהוּ". — מה זאת אומרת?

א.        איך ישוע נראה?

ב.        איך אנו עתידים להיראות?

ג.         מתי ישוע עתיד להיגלות לנו?

הדגש של יוחנן אינו על צבע שיער, גובה וצבע עיניים, אלא על כך שנהיה בעלי גוף חדש — גוף שאינו חשוף יותר לחטא ולפגיעתו, בעלי מוח מלא בהלך המחשבה של אלוהים, פועלים ללא טעות כי אם בקדושה ובטוהר, מחוננים ביכולת מושלמת לעשות בדיוק את רצון אבינו שבשמים.

אנו נהיה כמו ישוע ובחברתו של ישוע, "אֲשֶׁר יַחֲלִיף אֶת גּוּפֵנוּ הַנָּחוּת וְיַעֲשֵׂהוּ דּוֹמֶה לְגוּפוֹ הֶהָדוּר כָּבוֹד" (פיליפים ג 21; ראה גם א-יוחנן ג 2; א-קורינתים טו 57-51; א-תסלוניקים ד 18-13).

יום יבוא — ואני מאמין שזה יכול לקרות בכל רגע — כאשר נשמע את קול התרועה הקורא לנו לחזור הביתה. שם, בשמים, בבית עם ישוע, החטא לא ישכון יותר. מכיוון שכל התחלואים והנכויות מקורם בחטא הראשוני, הם כולם ייעלמו יחד עם כל תופעות הלוואי. כל המאמינים שייקראו השמיימה יקבלו גוף נטול חטא והשפעותיו, כמו גופו של ישוע.

שאול השליח עודד את המאמינים בקהילה בקורינתוס בתארו את מעמדם כאשר יילקחו לשמים, או לאחר מותם. באיגרת הראשונה לקורינתים טו 58-44 הוא אומר: כשנהיה עם האדון יהיה לנו גוף חדש ונצחי, נלבש את צלמו הנצחי של ישוע. צדק, טוהר וקדושה יהיו לנו לבגד נצחי — דבר שיבטיח את התחברותנו המושלמת עם אלוהים לנצח נצחים.

באיגרת אל הרומים ח 19-18 שאול השליח מעודד את המאמינים ברומא, הנמצאים תחת רדיפה ובמצוקה. הוא כותב שהתגלותו של ישוע לא רק תשנה אותנו ותשים קץ לסבלותינו, אלא שההשפעה תהיה גם על כל הבריאה. החטא ירוסן וכל יציר אלוהים יפעל באופן ובתנאים הדומים לאלה של בראשית, לפני החטא של אדם וחווה:

"אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ. 19 כָּל הַבְּרִיאָה מְצַפָּה בְּכִסּוּפִים לְהִתְגַּלּוּת הַבָּנִים־לֵאלֹהִים" (אל הרומים ח 19-18).

אנו בעלי אזרחות שמים (פיליפים ג 20): "אֲשֶׁר לָנוּ, אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא; מִשָּׁם גַּם יָבוֹא מוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר מְחַכִּים אָנוּ לוֹ — הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

ראיתם פעם את התור הארוך בשגרירות האמריקאית? וכל זאת רק כדי לקבל אשרה זמנית לטיול או לביקור. אנשים חולמים על "גרין־קארד" — מדוע? כי זה נותן אפשרות לעבוד ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" ומעניק לך זכויות.

"אזרחות" — משמע שאתה בן־בית באותו מקום וזכאי לקבל חלק ונחלה מברכות המקום. יחד עם הזכויות ישנן גם חובות: כל אזרח נדרש לקדם את ענייני המלכות (המדינה) אליה הוא שייך:

"אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם" (מתי ו 33).

"אזרח שמים" — זהו אדם אשר זכאי לשהות בנוכחות אלוהים לנצח נצחים, לזמן בלתי מוגבל, אדם שמושרש בשמים.

 

"בְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ." — מתי ישוע עתיד להיגלות לנו?

כתבי הקודש אינם מציינים את התאריך בו ישוע המשיח יבוא בעננים ויאסוף אותנו אליו. הכתוב רק מתאר את האירועים העולמיים בסדר כרונולוגי, כך שנדע מה קודם למה.

לעומת זאת כתבי הקודש כן מגדירים באיזה שלב ישוע יתגלה אלינו. שלב זה יכול להתרחש בכל רגע. זה כל הרעיון מדבריו של יוחנן בפסוקים 3-1.

האירוע בו ישוע עתיד להתגלות לילדיו בעננים נקרא "הילקחות".

כתבי הקודש מבטיחים לנו כי…

1.         אין כל אירוע שחייב להתקיים לפני ההילקחות — משמע, ההילקחות יכולה להתרחש בכל רגע.

2.         ההילקחות תתרחש לפני תחילת תקופת הצרה בת שבע השנים בה אלוהים ישפוט את העולם בעבור חוסר אמונתו. את זאת אנחנו מסיקים מהדוגמאות הבאות שבכתבי הקודש:

א.        התגלות ג 10:

"מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ."

שימו לב שיוחנן אומר "מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן" ולא "בשעת הניסיון". הדקדוק מחייב אותנו להבין שאלוהים עתיד להסיר את ילדיו מן העולם כאשר אותו ניסיון עומד לבוא על יושבי תבל.

הביטוים "יושבי תבל", "יושבי הארץ" בספר ההתגלות מתייחסים לאלו שאינם נושעים בלבד.

 ב.        א-תסלוניקים ה 9:

"כִּי אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

שאול השליח מעודד את המאמינים בתסלוניקי באומרו להם כי הצרות שהם כרגע עוברים אינן הצרות של תקופת הצרה הגדולה שדניאל הנביא ניבא על אודותיה.

באותה תקופה אלוהים עתיד לזקק את בני האדם בעולם ולהשמיד במהלך שבע שנים את כל אלו שדוחים אותו.

שאול מעודד את המאמינים בכך שאלוהים לא מיעד את ילדיו "לְזַעַם", דהיינו לעונש הספציפי שכרוך במהלך שבע שנות צרת יעקב.

מנין לי לדעת שהביטוי "זעם אלוהים" הנו שם נרדף לכל האירועים הקשים שבשבע שנות צרת יעקב? — כך נאמר בהתגלות טו 1:

"רָאִיתִי אוֹת אַחֵר בַּשָּׁמַיִם, גָּדוֹל וּמַפְלִיא: שִׁבְעָה מַלְאָכִים נוֹשְׂאִים אֶת שֶׁבַע הַמַּכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, כִּי בָּהֶן נִשְׁלַם זַעַם אֱלֹהִים."

מדבריו של יוחנן מתברר כי כל המכות שצוינו בספר ההתגלות (במסגרת שבע החותמות) הן "זַעַם אֱלֹהִים".

מן הסתם, עצמת המכות מתעצמת ככל שמתקדם הזמן, אך כל המכות ביחד הן חלק מזעם אלוהים על בני האדם הדוחים את אלוהותו וריבונותו על חייהם ועל כל אשר בבריאתו.

ג.         המילים "קהילה", "גוף המשיח" אינן מוזכרות אף פעם אחת בספר ההתגלות בפרקים ו-יט — במקום בו מתוארים כל העונשים הכלולים בצרת יעקב.

הסיבה לכך מאוד פשוטה: אלוהים לקח את קהילתו השמיימה לפני תחילת צרת יעקב.

ד.         זכריה יד 5: "וּבָא יהוה אֱלֹהַי, כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ."

בפסוק זה זכריה מנבא את חזרתו של ישוע המשיח ארצה: הוא אינו חוזר לבד, אלא יחד עם כל ה"קדושים" — דהיינו המאמינים הנושעים (רומים א 7; א-קורינתים א 2; אפסים א 4).

ה.        ניתן ללמוד על אופן פעולתו של אלוהים בעבר:

1.         בהצלת נוֹח לפני המבול. — אלוהים הכין מקלט לנוח, לאשתו, לשלושת בניו ונשותיהם לפני שהשמיד את שאר בני האדם בעולם.

2.         בהצלת לוט לפני השמדת סדום ועמורה. — אלוהים ציין שבעבור מספר צדיקים לא ישמיד את האזור. כשלא נמצא המספר הנדרש של צדיקים, אלוהים שלח את מלאכיו להוציא את לוט ומשפחתו מסדום ועמורה לפני שהשמיד את הערים על יושביהם.

העיקרון שעל-פיו פועל אלוהים מבוסס על הבטחותיו ועל תכונותיו — ומהם הוא לא נסוג.

נתונים על אודות ההילקחות נמצאים בכתבי הקודש ב…

א-תסלוניקים א 10-9, ד 18-13; א-קורינתים טו 58-51; פיליפים א 6, ג 21, ד 5.

"בְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ." — מדוע אלוהים אינו מציין את התאריך של התגלות ישוע אלינו?

ההסבר נמצא בפסוק 3:

"…וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁטָהוֹר הָאֶחָד הַהוּא."

מכיוון שהתגלותו של האדון ישוע המשיח יכולה להתרחש בכל רגע, ילדי אלוהים מוודאים שהם נקיים מכל חטא בכל רגע נתון בחייהם. ילדי אלוהים עלולים לעמוד מול אלוהים בכל רגע. לכן עליהם להיות תמיד מוכנים לפגישה הזו.

אין הדבר אומר שילדי אלוהים לא חוטאים, אך עובדת הופעתו של האדון ישוע שיכולה להיות בכל רגע, ממריצה אותנו…

●         להתוודות על כל חטא (א-יוחנן א 9);

●         להתרחק מן הרע על כל צורותיו (א-תסלוניקים ה 22; יעקב א 27), למען נישמר טהורים כמוהו, וכך התחברותנו עם ישוע המשיח לא תיפגם.

מה יקרה לנו, לילדי אלוהים, מיד לאחר שנילקח השמיימה להיות עם ישוע?

כל המאמינים בישוע — ילדי אלוהים — עתידים לעמוד לפני כס המשפט של ישוע המשיח.

שאול השליח מתאר את האירוע הזה באיגרת השנייה לקורינתים ה 10:

"כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע" (ראה גם א-קורינתים ג 15-10).

הפסוקים ברורים: אם תהיה מאמין פורה, תקבל תגמול עבור עמלך. פרסי אלוהים שהוא יחלק בשמים  לא נועדו "לקנות" את בני האדם, אלא מציינים את גודל אהבתו והקרבתו של אלוהים עבורנו.

אנו המאמינים לא מצייתים לאלוהים רק כדי לקבל טובת הנאה. באותה מידה, אנו לא עוזרים להורינו רק כדי לקבל חלק מהירושה. אנו עושים זאת מתוך אהבה והכרה על מעשי אלוהים עבורינו.

אילו "פרסים" מבטיח אלוהים במעמד משפט כס המשיח?

ילדי אלוהים הנאמנים צפויים לקבל עטרות לראשיהם. עטרות שונות ינתנו למאמין שעמד בתנאים מסוימים:

א.         עטרת הצדקה לכל אוהבי הופעתו:

"מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה אֲשֶׁר הָאָדוֹן, הַשּׁוֹפֵט הַצַּדִּיק, יִתֵּן לִי בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא רַק לִי בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם לְכָל אוֹהֲבֵי הוֹפָעָתוֹ" (ב-טימותיאוס ד 8).

ב.         עטרת ההתמדה של חיים קדושים וטהורים:

"הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁהָרָצִים בְּאִצְטַדְיוֹן אָמְנָם רָצִים כֻּלָּם, אֲבָל אֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס? בְּדוֹמֶה לְכָךְ, רוּצוּ לְמַעַן תַּשִֹיגוּהוּ. 25 כָּל מִתְחָרֶה נוֹהֵג לְהִנָּזֵר בְּכָל הַתְּחוּמִים; הַלָּלוּ — כְּדֵי לְהַשִֹיג זֵר נוֹבֵל, אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּדֵי לְהַשִֹיג זֵר שֶׁלֹּא יִבֹּל" (א-קורינתים ט 25-24).

ג.         עטרת הפצת דבר אלוהים ודוגמה אישית לזולת:

"כִּי מִי תִּקְוָתֵנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ וַעֲטֶרֶת תְּהִלָּתֵנוּ לְנֹכַח אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ בְּבוֹאוֹ, מִי אִם לֹא אַתֶּם? 20 הֲרֵי אַתֶּם תִּפְאַרְתֵּנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ" (א-תסלוניקים ב 20-19).

ד.         עטרת החיים לעמידה בניסיון (ניסיון האמונה בעת רדיפה וסכנת חיים):

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִסָּיוֹן, כִּי לְאַחַר עָמְדוֹ בַּנִּסָּיוֹן יְקַבֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאָדוֹן לְאוֹהֲבָיו" (יעקב א 12);

"אַל תִּירָא מִפְּנֵי מַה שֶּׁאַתָּה עָתִיד לִסְבֹּל. הִנֵּה עָתִיד הַשָֹטָן לְהַשְׁלִיךְ אֲנָשִׁים מִכֶּם לַכֶּלֶא כְּדֵי שֶׁתְּנֻסּוּ, וְתִהְיֶה לָכֶם צָרָה עֲשֶׂרֶת יָמִים. הֱיֵה נֶאֱמָן עַד מָוֶת וְאֶתֵּן לְךָ עֲטֶרֶת הַחַיִּים" (התגלות ב 10).

ה.         עטרת כבוד (לזקני קהילות ומשרתים את צאן המשיח):

"רְעוּ אֶת עֵדֶר אֱלֹהִים הַנִּמְצָא עִמָּכֶם וְהַשְׁגִיחוּ עָלָיו לֹא מִתּוֹךְ כְּפִיָּה כִּי אִם בְּרָצוֹן, כְּרָצוּי לֵאלֹהִים; לֹא בְּחֶמְדַּת בֶּצַע כִּי אִם בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה; 3 לֹא כְּרוֹדָנִים עַל מַה שֶּׁהֻפְקַד בְּיֶדְכֶם, אֶלָּא בִּהְיוֹתְכֶם מוֹפֵת לַצֹּאן. 4 וּבְהוֹפָעַת שַׂר הָרוֹעִים תְּקַבְּלוּ עֲטֶרֶת כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא תִּבֹּל" (א-פטרוס ה 4-2).

מה משמעות הפרסים הללו?

כמות העטרות מציינת את מידת הציות וחיי ההקרבה למען האדון לאורך חיינו עלי אדמות. לאור זאת ייקבע סוג התפקיד בו נשרת את האדון בממלכתו.

ומה נעשה עם עטרותינו?

נציג אותן לרגלי השׂה, כי רק הוא ראוי לקבל כבוד, יקר וגבורה (התגלות ד 11-10):

"יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים לִפְנֵי הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְיִשְׁתַּחֲווּ לַחַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְיַנִּיחוּ אֶת עַטְרוֹתֵיהֶם לִפְנֵי הַכִּסֵּא בְּאָמְרָם: 'לְךָ יָאֶה, אֲדוֹנֵנוּ וֵאלֹהֵינוּ, לְקַבֵּל אֶת הַכָּבוֹד, וְהַיְקָר וְהַגְּבוּרָה, כִּי אַתָּה בָּרָאתָ הַכֹּל, וּבִרְצוֹנְךָ הָיוּ וְנִבְרְאוּ'."

רדיפתנו אינה אחר פרסים! ציותנו למשיח נובע מתוך הכרתנו אותו ואהבתנו אליו.

אלוהים מניח לפנינו חוזה עבודה שבו הוא מגלה את כל הקלפים — חובות וזכויות: מתברר שלא קיים שום מפעל או מנהל בעולם שנותן מענקים כפי שאלוהים נותן!

על מנת להיקרא "ילד לאלוהים" וליהנות מזכויות אלו, אלוהים דורש צעד התחלתי אחד: אמונה שישוע המשיח מת עבור חטאיך על הצלב. אמונה כנה תפתח את הדרך לרוח הקודש לשכון בך ולשנות את חייך. ככל שתכיר את המשיח קרוב יותר, תחפוץ להעניק לו יותר ויותר מחייך, תרצה למסור לו את חייך כקורבן חי, מושלם ורצוי.

יחד עם כל ההבטחות החיוביות, דע לך גם שאם תחיה בחסידות, תירדף! כך נאמר בצורה חד-משמעית:

"וְאָמְנָם כָּל הָרוֹצִים לִחְיוֹת חַיֵּי חֲסִידוּת בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, יֵרָדְפוּ" (ב-טימותיאוס ג 12).

והנה, למרות האזהרה החמורה הכרוכה בחיי חסידות, כל ילדי אלוהים אומרים "הנני! השתמש בי! אני שלך!"

מדוע? — כי ילדי אלוהים יודעים את המחיר היקר ששילם אלוהים בבנו יחידו כדי להושיעם מקללת החטא ומעונש נצחי. הם רואים את ההבטחה של אלוהים. בעיני רוחם הבטחתו של אלוהים היא המציאות, ולקראתה הם צועדים בביטחון — גם אם העולם אינו רואה זאת ולא חוסך מהם מילים משפילות.

סיכום

1.         יוחנן מצביע על ישוע המשיח ומכריז כי הוא ביטא את אהבת אלוהים באופן מושלם. אהבת אלוהים אינה הכרזה מילולית, אלא הוכחה בפועל בחיי ההקרבה של ישוע המשיח בעבורינו.

האם את אהבתנו אפשר לראות, או שהיא סטרילית ומסתכמת בהכרזות מילוליות?

2.         "ילדי אלוהים" — תואר נפלא!

השם מציין את הדמיון שלנו לישוע המשיח — לאלוהים עצמו — מבחינת אופי, תכונות, ושותפות בנחלה, הוא מינה אותנו ליורשים.

העולם אינו מכיר את אלוהים ולכן אינו מזהה אותנו כילדיו. העולם אינו מכיר ואינו מבין את צדקתו, את קדושתו ואת טוהרו של אלוהים, ולכן אינו מבין שהלך מחשבותינו ואופן פעילותנו בעולם דומים ומקבילים לאלה של אלוהים.

כאשר יתגלה האדון ישוע, נקבל גוף חדש כמו שלו. אז נשרת אותו כפי שייתן לכל אחד מאיתנו — בקדושה, בטוהר ובצדק.

3.         מכיוון שהאדון ישוע יכול להופיע בכל רגע, ומכיוון שכל אחד מאיתנו יצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשה בחייו, עלינו כל הזמן להתנער ולהתרחק מן הרע על כל צורותיו ולחיות חיים מלאי טוהר וקדושה.