איגרת יהודה – שיעור ראשון

Print Friendly

מבוא פסוקים 1-2

"מֵאֵת יְהוּדָה, עֶבֶד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב, אֶל הַקְּרוּאִים, הָאֲהוּבִים עַל אֱלֹהִים הָאָב וּשְׁמוּרִים לְיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: רַחֲמִים וְשָׁלוֹם וְאַהֲבָה יִשְׁפְּעוּ עֲלֵיכֶם לְמַכְבִּיר" (פסוק 2-1).

(קריאת פתיח: שנייה לפטרוס ב; רומים ו 23-15).

למרות שיהודה כתב מסר בפרק אחד, כובד מילותיו יכולות למלא ספר שלם.

מי הוא יהודה?

יהודה, מחבר המכתב, הנו אחיו של יעקב – ושניהם אחים למחצה של ישוע המשיח. הם נולדו למרים, אימו של ישוע, ויוסף בעלה לאחר לידתו של ישוע שנעשתה בהפריית רוח הקודש; "הֲרֵי זֶה בְּנוֹ שֶׁל הַנַּגָּר. הֲלֹא שֵׁם אִמּוֹ מִרְיָם וְאֶחָיו יַעֲקֹב וְיוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן וִיהוּדָה"; "…וַהֲרֵי אַחְיוֹתָיו פֹּה אִתָּנוּ!" (מתי יג 55; מרקוס ו 3).

יהודה מציין שהוא אחיו של יעקב, אחד מזקני הקהילה בירושלים (ראה מעשי השליחים טו; גלטים א 19: "שָׁלִיחַ אַחֵר לֹא רָאִיתִי, אֶלָּא אֶת יַעֲקֹב אֲחִי אֲדוֹנֵנוּ"). גם יעקב פותח את איגרתו בפתיח דומה: "יַעֲקֹב, עֶבֶד אֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ…" (יעקב א 1). לכן, אין מדובר ביהודה השליח, בנו של יעקב (לוקס ו 16; מעשי השליחים א 13).

יהודה מציין שהוא "עֶבֶד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב". יהודה עבר דרך ארוכה עד שהגיע להחלטה זו.
למרות שבילה את שנות נערותו עם ישוע, יהודה האמין שישוע הוא אכן המשיח רק לאחר תקומתו של ישוע מן המתים (מעשי השליחים א 14: "כָּל אֵלֶּה הִתְמִידוּ בְּלֵב אֶחָד בִּתְפִלָּה, הֵם וְהַנָּשִׁים וּמִרְיָם אֵם יֵשׁוּעַ וְאֶחָיו"). לפני כן, לאור המתואר בבשורת יוחנן (פרק ז 5-4) ניסה יהודה, ועמו שאר אחיו, לשכנע את ישוע לעלות לירושלים למרות שידעו ששם נחשב למבוקש ועלול להיתפס ולהיהרג. "אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: 'צֵא מִכָּאן וְלֵךְ לִיהוּדָה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ גַּם תַּלְמִידֶיךָ אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, כִּי אֵין אִישׁ עוֹשֶׂה דָּבָר בַּסֵּתֶר וְעִם זֹאת מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת יָדוּעַ בָּרַבִּים. אִם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, גַּלֵּה עַצְמְךָ לָעוֹלָם';  כִּי גַּם אֶחָיו לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ."

עלינו לזכור: ישוע המשיח הוא אלוהים אשר לבש דמות אדם וחי בינינו ללא חטא (יוחנן א). ישוע המשיח גדל עם אחיו למחצה ובוודאי שהיה שונה מהם בכל תחום בגלל היותו מושלם בקדושה וטוהר. במידה ומרים, יוסף או ישוע סיפרו לשאר בני המשפחה שהולדתו נעשתה על-ידי רוח הקודש, הרי שהאמת הזו לא הופנמה. שאר בני המשפחה אימצו את דעת הפרושים שראו בישוע בן שנולד מחוץ לנישואין (יוחנן ח 48-41: "…שּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה…").

כשמחשבה שכזו בלבם, אין פלא שניסו להיפטר מהאח "המושלם" שכל יום מזכיר להם את חטאם… ("וְזֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם;" "הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִשְׂנֹא אֶתְכֶם, וְאִלּוּ אוֹתִי הוּא שׂוֹנֵא, כִּי אֲנִי מֵעִיד עָלָיו שֶׁרָעִים מַעֲשָׂיו" - יוחנן ג 19, ז 7).

בחסד אלוהים יהודה הבין שישוע הוא המשיח, אלוהים, ולכן התואר המכובד ביותר שהוא יכל לבקש לעצמו ולהתהדר בו זה: "עבד אלוהים".

באילו תארים אנו מעדיפים להתהדר?

כעבדו של ישוע, יהודה מבין שתכלית חייו היא לעשות את רצון אדונו. "וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב" (רומים יב 1).

יהודה כותב למאמינים ומכנה אותם: "…הַקְּרוּאִים, הָאֲהוּבִים עַל אֱלֹהִים הָאָב וּשְׁמוּרִים לְיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ".
המשפט הזה מלא באמת שנועדה לעודד ולרומם את רוחם של אחיו המאמינים שחיו בתקופה של רדיפות קשות.

למה המאמינים קרואים?
רומים א 7: "נִּקְרָאִים לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים" – נפרדים מטומאת העולם וחיים על פי אמות הצדק והקדושה של אלוהים.

אלוהים קרא אותנו לתכלית, והיא: "אֲבָל אַתֶּם עַם נִבְחָר, מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, עַם סְגֻלָּה, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ תְּהִלּוֹתָיו שֶׁל הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם מֵחֹשֶׁךְ אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא" (ראשונה לפטרוס ב 9);  "כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה" (אפסים א 4),  "שֶׁהֲרֵי מַעֲשֵׂה יְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, בְּרוּאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר אֱלֹהִים הֵכִינָם מִקֶּדֶם לְמַעַן נִחְיֶה בָּהֶם" (ב 10);  "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים א 6),  "…הִשָּׁמְעוּ עַתָּה, וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת פַּעֲלוּ לְמִמּוּשׁ תְּשׁוּעַתְכֶם" (ב 12); "חַיָּבִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עֲלֵיכֶם בְּכָל עֵת, אַחַי אֲהוּבֵי הָאָדוֹן, כִּי מֵרֵאשִׁית בָּחַר בָּכֶם אֱלֹהִים לִישׁוּעָה בְּקִדּוּשׁ עַל־יְדֵי הָרוּחַ וּבֶאֱמוּנָה בָּאֱמֶת" (שנייה לתסלוניקים ב 13);  "נֶאֱמָן הוּא הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם, אֲשֶׁר גַּם יַעֲשֶׂה זֹאת" (ראשונה לתסלוניקים ה 24);  "אֲבָל אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים מָשִׁיחַ צָלוּב, אֶבֶן נֶגֶף לַיְּהוּדִים וְסִכְלוּת בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים. אוּלָם לַנִּקְרָאִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּהוּדִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּוָנִים – מָשִׁיחַ שֶׁהוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים" (ראשונה לקורינתים א 24-23).

קריאתו של אלוהים היא החלטה לבחור אותך, ועם ההחלטה באה גם הוראת ביצוע.

המאמין מבטא את כניעתו לקריאת אלוהים במעשים ובפעולות הבאים:

א. התחברות עם ישוע: "נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם לְחֶבְרַת בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ" (ראשונה לקורינתים א 9); ז"א, בישוע קיימת ישועת אלוהים.

איך מתחברים עם ישוע? באמונה בו, בתפילה, בציות לדברו הכתוב וחברות עם שאר ילדיו הנאמנים.

ב. שלום: "…הֲרֵי לְשָׁלוֹם קָרָא אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים." הפסוק לקוח מקטע המנחה את המאמין להתנהג בשלום ולנסות לפייס כאשר בן הזוג הלא מאמין מנסה להיפרד ולשבור את קשר הנישואין (ראשונה לקורינתים ז 15). מהומה וכוחניות אינם דרכם של הקרואים! – כך לא מייצגים את ישוע.

ג. חירות: "…אַחַי, לְחֵרוּת נִקְרֵאתֶם, רַק שֶׁלֹּא תְּהֵא הַחֵרוּת אֶמְצָעִי בִּידֵי הַבָּשָׂר, אֶלָּא שָׁרְתוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה. הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמַאֲמָר אֶחָד – 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.' אַךְ אִם אַתֶּם נוֹשְׁכִים וְטוֹרְפִים זֶה אֶת זֶה, כִּי אָז תִּשָּׁמְדוּ אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ…" (גלטים ה 15-13). בקטע זה שאול מלמד כי המאמינים אינם כפופים יותר לתורת המצוות שישוע הגשים במותו המכפר; המאמין חופשי מקיום מצוות שפג זמנן, אך נתון כולו לעשיית רצון המשיח. עשייה שכזו מתבטאת באהבה והתחשבות בזולת.  

ד. התנהגות המחקה את חייו של ישוע: "לְפִיכָךְ אֲנִי, הָאָסִיר לְמַעַן הָאָדוֹן, מַפְצִיר בָּכֶם לְהִתְנַהֵג כַּיָּאֶה לַיִּעוּד שֶׁנִּקְרֵאתֶם אֵלָיו. הִתְנַהֲגוּ בְּכָל עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רוּחַ, וּבְאֹרֶךְ אַפַּיִם. סִבְלוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה. שִׁקְדוּ לִשְׁמֹר אֶת אַחְדוּת הָרוּחַ בְּקֶשֶׁר שֶׁל שָׁלוֹם…" (אפסים ד 3-1).

ה. תקווה: "… הִנֵּה: גּוּף אֶחָד וְרוּחַ אַחַת, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אַתֶּם נִקְרֵאתֶם אֶל תִּקְוַת יִעוּדְכֶם הָאַחַת" (אפסים ד 4), "כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה" (א 4); תקוותנו היא להיות בנוכחות אלוהים קדושים וללא דופי באהבה.

ו. קדושה: "… אֶלָּא הֱיוּ גַּם אַתֶּם קְדוֹשִׁים בְּכָל דַּרְכֵיכֶם כְּמוֹ שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ראשונה לפטרוס א 16-15; ב 10-19).

ז. ברכה: "אַל תְּשַׁלְּמוּ רָעָה תַּחַת רָעָה וְלֹא חֵרוּף תַּחַת חֵרוּף; אַדְּרַבָּא – תְּבָרְכוּ, שֶׁהֲרֵי לְכָךְ נִקְרֵאתֶם, לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הַבְּרָכָה…" (ראשונה לפטרוס ג 9).

ח. קריאה אל כבוד אלוהים: "…וֵאלֹהֵי כָּל חֶסֶד אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם אֶל כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַחֲרֵי סִבְלְכֶם הַמְּעַט הוּא יַשְׁלִים אֶתְכֶם וְגַם יְיַצֵּב וִיחַזֵּק וִיכוֹנֵן אֶתְכֶם. לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (ראשונה לפטרוס ה 11-10).

כשאלוהים בחר וקרא לכל אחד מאיתנו להיות ילדיו, הוא כבר הכין תכנית מלאה עבורינו. האם זה לא מעודד שאלוהים הכין והתכוון לכל הטוב הזה עוד כשהיינו אויביו?
– יוחנן ג 19-16: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם. הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו. הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד. וְזֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם."
– רומים ה 8-7: "וַהֲרֵי לֹא בִּמְהֵרָה יָמוּת מִישֶׁהוּ בְּעַד אָדָם צַדִּיק, אִם כִּי בְּעַד הָאִישׁ הַטּוֹב אוּלַי יָעֵז מִישֶׁהוּ לָמוּת. אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים."

פעולתו של אלוהים מעידה על אהבתו כלפינו. אלוהים שומר את אלו שהוא אוהב ובחר בהם. אהבתו מתבטאת בנתינה מוחלטת. הוא נותן את עצמו ואת כל מה שברשותו לילדיו.

יהודה מעודד את המאמינים שאליהם נשלחת האיגרת, ומבטיח להם שהם אהובים ושמורים בישוע. ז"א, שאין אדם כלשהו – גם לא הקיסר – שיכול להפר את תכניתו של אלוהים או להסיר אותנו מידיו של ישוע. צריך להיות חזק יותר מאלוהים כדי לשבור את השמירה שלו!

שאול אמר מילים דומות כשתיאר את עומק אהבת ישוע:

"אִם כֵּן מַה נֹּאמַר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אִם אֱלֹהִים אִתָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ? הוּא אֲשֶׁר לֹא חָשַׂךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מָסַר אוֹתוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ, הַאִם לֹא יַעֲנִיק לָנוּ אִתּוֹ אֶת הַכֹּל? מִי יִטְעַן נֶגֶד בְּחִירֵי אֱלֹהִים? הֲרֵי אֱלֹהִים הוּא הַמַּצְדִּיק! מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ? מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב? כַּכָּתוּב: 'כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה'. בְּרַם בְּכָל אֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים.  וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ" (רומים פרק ח 39-31).

 "הָאָדוֹן יַצִּילֵנִי מִכָּל מַעֲשֶׂה רַע וְיוֹשִׁיעֵנִי אֶל מַלְכוּתוֹ שֶׁבַּשָׁמַיִם; לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (שנייה לטימותיאוס ד 18);
 
"לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם" (עברים ז 25);
"הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (ט 24);
 
ישוע עצמו אמר:  "כָּל מִי שֶׁהָאָב נוֹתֵן אוֹתוֹ לִי יָבוֹא אֵלַי, וְאֶת הַבָּא אֵלַי לֹא אַשְׁלִיךְ הַחוּצָה, כִּי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי. וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי: שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.  הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן… אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (יוחנן ו 44-37);
 
"וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי. אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד הָאָב. אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ" (י 30-28);
 
"אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹד בָּעוֹלָם; הֵם בָּעוֹלָם, וַאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ. אָבִי הַקָּדוֹשׁ, שְׁמֹר אוֹתָם בְּשִׁמְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, לְמַעַן יִהְיוּ אֶחָד כָּמוֹנוּ . אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּקָּחֵם מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁתִּשְׁמְרֵם מִן הָרָע" (יז 11, 15).
שמעון פטרוס אומר:
"בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּרֹב רַחֲמָיו הוֹלִיד אוֹתָנוּ מֵחָדָשׁ לְתִקְוָה חַיָּה בִּתְחִיַּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מִן הַמֵּתִים, לְנַחֲלָה אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת, לֹא תִּטָּמֵא וְלֹא תִּבֹּל, הַצְּפוּנָה לָכֶם בַּשָּׁמַיִם, לָכֶם הַשְּׁמוּרִים בִּגְבוּרַת אֱלֹהִים, בִּזְכוּת אֱמוּנָה, אֱלֵי יְשׁוּעָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת בְּעֵת קֵץ" (איגרתו הראשונה א 5-3).

כאשר אנו מתנהגים כיאה לייעוד שנקראנו אליו, חיינו יהיו מלאים ברחמי אלוהים, בשלומו ובאהבתו, ומלוא כוחו של אלוהים ייראה בחיינו: "עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ… וְהַתִּקְוָה אֵינָהּ מַכְזִיבָה, כִּי אַהֲבַת אֱלֹהִים הוּצְקָה לְתוֹךְ לִבֵּנוּ עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ" (אל הרומים ה 1, 5).
יהודה ממשיך בפסוקים 4-3:
"אֲהוּבַי, כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי בְּכָל מְאֹדִי לִכְתֹּב לָכֶם עַל־דְּבַר יְשׁוּעָתֵנוּ הַמְשֻׁתֶּפֶת, נֵעוֹר בִּי הַצֹּרֶךְ לִכְתֹּב אֲלֵיכֶם וְלַהֲאִיצְכֶם לְהִלָּחֵם לְמַעַן הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְסְרָה אַחַת וּלְתָמִיד לַקְּדוֹשִׁים; כִּי הִתְגַּנְּבוּ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם מִקֶּדֶם, אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלֹהֵינוּ לְזִמָּה וְכוֹפְרִים בְּרִבּוֹנֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ הַיָּחִיד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל במלאכה זו, התרחשו מאורעות שאילצו אותו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר:
אנשי רשע ומעוותי אמת הסתננו לתוך הקהילות. בערמומיות ורשעות פעלו כדי לעוות את דבר אלוהים ולמצוא צידוקים לתאוותיהם הזדוניות. לאור הסכנה, יהודה מאיץ בשומעיו להילחם למען טוהר האמונה שנמסרה להם אחת ולתמיד.

איך נלחמים למען טוהר האמונה?

א. האמונה מתייחסת למלוא דבר אלוהים שניתן לנו: תנ"ך ודבר הבשורה שהשליחים מסרו. דבריהם נכתבו בספר הברית החדשה. התנ"ך והברית חדשה הם כתבי הקודש השלמים.

דבר אלוהים הוא מושלם, אינו צריך תיקונים ואינו עומד להשתנות:

  • "לא תוסִפוּ, עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ; לִשְׁמור, אֶת־מִצְוֹת יהוה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנוכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" (דברים ד 2);
  • "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים; אֲשֶׁר אָנוכִי נותֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (יא 32);
  • "אַל־תּוֹסְףְּ עַל־דְּבָרָיו; פֶּן־יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ" (משלי ל 6);
  • "אָנוכִי מֵעִיד בְּכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי נְבוּאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה: אִישׁ אִם יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וְאִישׁ אִם יִגְרַע מִדִּבְרֵי סֵפֶר הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת חֶלְקוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים וּמֵעִיר הַקֹּדֶשׁ, מִן הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה" (התגלות כב 19-18);
  • "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב" (שנייה לטימותיאוס ג 17-16);
  • "אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח כּוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּלְבַבְכֶם. וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל־פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים" (שנייה לפטרוס א 21-19);
  • "מִתְפַּלֵּא אֲנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר אַתֶּם סָרִים מִמִּי שֶׁקָּרָא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ וְעוֹבְרִים אֶל בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת.  וְאֵין אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַמְבַלְבְּלִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לְעַוֵּת אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ. אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵֹר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַֹרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה!  אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר מַה שֶּׁאָמַרְנוּ קֹדֶם לָכֵן: אִם מִישֶׁהוּ יַשְׁמִיעַ לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁקִּבַּלְתֶּם, חֵרֶם יִהְיֶה" (גלטים א 9-6).

 

ב. אלוהים מצפה מאיתנו להבין נכונה וליישם במדויק את שכתוב בדברו. רק כך אנו חיים בדרך של חירות ולא שעבוד למחשבת אדם. "הַמָּשִׁיחַ שִׁחְרֵר אוֹתָנוּ אֱלֵי חֵרוּת, לָכֵן עִמְדוּ וְאַל תִּכָּנְעוּ שׁוּב לְעֹל הָעַבְדוּת" (גלטים ה 1).

ג. אנו מצווים להתרחק מאלו המנסים לעוות את דבר אלוהים (גלטים א 9-6).

יהודה משתמש במונח לחימה – "להילחם" – כדי להדגיש את הסכנה הנובעת מאותם אנשי רשע ואת החומרה והרצינות הנדרשת כדי להתמודד נגדם.

כשדבר אלוהים מעוות, אנשי הקהילה יחיו חיים מעוותים. חיים שכאלו לעולם לא יוכלו להביא ברכה כלשהי, וכך אותה קהילה תהיה נידונה לכליה. 

רק על-ידי לימוד נכון ומדויק של דבר אלוהים נוכל לגדול ולהתבגר רוחנית, ולייצג את המשיח נכונה. "וְכָךְ לֹא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת" (אפסים ד 14).

איך נלחמים נגד אנשי הרשע?

נצמדים לכתוב בדבר אלוהים, ומרחיקים מתוכנו את אלו המשתמשים בדבר אלוהים כרשיון להמשיך בחטאיהם.

כשמורה שקר או איש רשע מתגלה בקהילה, מוטל על כולנו להתאחד ולעמוד נגדו. אותם אנשים אינם יכולים לקחת את ישועתנו אך בהחלט יכולים לזהם את הקהילות בטעויות רוחניות, ובכך להרוס את העדות של אלוהים בחיי ילדיו.

“הִזָּהֲרוּ מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר הַבָּאִים אֲלֵיכֶם בִּלְבוּשׁ כְּבָשִׂים וּבְתוֹךְ תּוֹכָם זְאֵבִים טוֹרְפִים הֵם" (מתי ז 15);  "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַחֲרֵי צֵאתִי יָבוֹאוּ בְּתוֹכְכֶם זְאֵבִים עַזִּים אֲשֶׁר לֹא יָחוּסוּ עַל הָעֵדֶר" (מעשי השליחים כ 29);  "בִּגְלַל אוֹתָם אֲחֵי שֶׁקֶר שֶׁהִסְתַּנְּנוּ בַּחֲשַׁאי כְּדֵי לִבְלֹשׁ אַחַר הַחֵרוּת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כָּל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְשַׁעְבֵּד אוֹתָנוּ,  אַךְ לא נִכְנַעְנוּ לָהֶם אַף לְרֶגַע, וְזֹאת לְמַעַן תַּעֲמֹד בְּקִרְבְּכֶם אֱמֶת הַבְּשׂוֹרָה" (גלטים ב 5-4);  "הָרוּחַ אוֹמֶרֶת בְּפֵרוּשׁ, שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים יִסְטוּ אֲנָשִׁים מִן הָאֱמוּנָה וְיִפְנוּ לְרוּחוֹת מַטְעוֹת וּלְתוֹרוֹת שֶׁל שֵׁדִים, בְּאֶמְצָעוּת מַטִּיפֵי כָּזָב מִתְחַסְּדִים אֲשֶׁר מַצְפּוּנָם שֶׁלָּהֶם קָהָה כְּחוּשִׁים שֶׁקָּהוּ בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן. הַלָּלוּ יַאַסְרוּ לָשֵׂאת אִשָּׁה וְיַטִּילוּ אִסּוּר עַל מִינֵי מַאֲכָל אֲשֶׁר בְּרָאָם אֱלֹהִים לְמַעַן יֹאכְלוּם בְּתוֹדָה הַמַּאֲמִינִים וְיוֹדְעֵי הָאֱמֶת" (ראשונה לטימותיאוס ד 3-1);  "אֲבָל גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר הָיוּ בָּעָם, כְּשֵׁם שֶׁגַּם בֵּינֵיכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר. הַלָּלוּ יַכְנִיסוּ בַּחֲשַׁאי תּוֹרוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְיִכְפְּרוּ בָּאָדוֹן אֲשֶׁר קָנָה אוֹתָם, וְיָבִיאוּ עַל עַצְמָם אָבְדָן פִּתְאֹם"… "הֲלֹא אִם אַחֲרֵי שֶׁנִּמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם בִּידִיעָתָם אֶת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שׁוּב נִסְתַּבְּכוּ בָּהֶן וְנֻצְּחוּ – כִּי אָז מַצָּבָם הָאַחֲרוֹן גָּרוּעַ מִן הָרִאשׁוֹן" (שנייה לפטרוס ב 1, 20);  "יְלָדַי, זֹאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ. וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים. כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב" (ראשונה ליוחנן ב 23-18);  "הֵאָבֵק הַמַּאֲבָק הַטּוֹב לְמַעַן הָאֱמוּנָה. אֱחֹז בְּחַיֵּי עוֹלָם אֲשֶׁר נִקְרֵאתָ אֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר הִצְהַרְתָּ עֲלֵיהֶם אֶת הַהוֹדָאָה הַיָּפָה בְּמַעֲמַד עֵדִים רַבִּים" (ראשונה לטימותיאוס ו 12);  "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי" (שנייה לטימותיאוס ד7).

לא כל אדם בעל דיעה השונה מדעתנו הנו מורה שקר או איש רשע!

מי שמוכח על טעות וממשיך בעקשנות לפזר את טעותו החמורה ייחשב למורה שקר. תלמיד של ישוע המוכח על טעות ישנה מיד את דרכו ויתפייס עם אלוהים ואדם. "אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ, לֵךְ וְהוֹכֵחַ אוֹתוֹ בֵּינְךָ וּבֵינוֹ לְבַד. אִם יִשְׁמַע לְךָ, קָנִיתָ  לְךָ אֶת אָחִיךָ. וְאִם לֹא יִשְׁמַע, קַח אִתְּךָ עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁעַל־פִּי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יָקוּם כָּל דָּבָר. אִם לֹא יִשְׁמַע לָהֶם, הַגֵּד לַקְּהִלָּה; וְאִם לֹא יִשְׁמַע גַּם לַקְּהִלָּה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס. אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל מַה שֶּׁתַּאַסְרוּ עַל הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶׁתַּתִּירוּ עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם" (מתי יח 18-15).

מה עשו אותם אנשי רשע שיהודה מזהיר מפניהם? – איזה עונש עתיד אלוהים להביא עליהם?
על כך בשיעור הבא.

סיכום:

א. אלוהים קרא לנו לתכלית. אלוהים נותן לילדיו את כל שברשותו ושומר עליהם על מנת שתכניתו המופלאה והנצחית תצא לפועל בחייהם.

ב.  עבדי אלוהים נדרשים "להילחם" כדי לשמור את טוהר דבר אלוהים. הדבר מתבטא בשמירת כתבי הקודש, כפי שנמסרו במקור, וכן הבנתם ויישומם על פי רצון אלוהים. שמירה על טוהר דבר אלוהים מתבטא בין היתר בהרחקת אנשי רשע מתוכנו.