איגרת יהודה – שיעור שלישי

Print Friendly

 

פסוקים 25-8

קריאת פתיח: ראשונה ליוחנן ב 29-18; שנייה לפטרוס ג.

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל על המלאכה הזו, התרחשו מאורעות שהאיצו בו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר.

אנשי רשע הסתננו לתוך הקהילות. הם פעלו בערמומיות ורשעות כדי לעוות את דבר אלוהים. אותם אנשים אינם טועים מתוך תמימות וחוסר ידע, אלא הם חדורי מטרה ותכלית: לקעקע את יסודות הקהילה ולנצל את טוב לבם של המאמינים לעינוגם וטובתם האישית. הם חותרים תחת הבסיס החשוב ביותר של האמונה והיא: אלוהותו של המשיח ישוע וחיי קדושה וטוהר.

מסיבה זו יהודה אומר עליהם: "…המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם…" (ראה גם שנייה לפטרוס ב 3). אלו אנשים אשר מבחינתו של אלוהים לא נועדו להיוושע, ולכן גם נקראים – כלי זעם! (רומים ט 24-19).

בפסוקים 16-8 יהודה מפרט את תכונותיהם ותוצאת מעשיהם של מורי השקר, אנשי הרשע הכופרים בישוע והופכים את חסדו לזימה:
"כְּמוֹ כֵן גַּם בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת הַגּוּף, דּוֹחִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה וּמְגַדְּפִים אֶת נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרוֹת הַנִּכְבָּדוֹת. 9 אַךְ מִיכָאֵל, שַׂר הַמַּלְאָכִים, כַּאֲשֶׁר רָב עִם הַשָֹטָן וְהִתְוַכֵּחַ עַל גְּוִיַּת מֹשֶׁה, לֹא הֵעֵז לַחֲרֹץ מִשְׁפַּט גִּדּוּף, כִּי אִם אָמַר, 'יִגְעַר יהוה בְּךָ'. 10 אֵלֶּה, לְעֻמַּת זֹאת, מְגַדְּפִים אֶת אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים; וּבִדְבָרִים אֲשֶׁר הֵם מְבִינִים בְּאֹפֶן טִבְעִי, כְּחַיּוֹת חַסְרוֹת דַּעַת, בָּהֶם הֵם נִשְׁחָתִים. 11 אוֹי לָהֶם, כִּי בְּדֶרֶךְ קַיִן הָלְכוּ וּבַעֲבוּר שָׂכָר הִתְמַסְּרוּ לְטָעוּת בִּלְעָם, וְאָבְדוּ בְּמֶרֶד קֹרַח. 12 אַבְנֵי נֶגֶף הֵם בִּסְעוּדוֹת הָאַחֲוָה שֶׁלָּכֶם, סוֹעֲדִים עִמָּכֶם לְלֹא יִרְאָה וְדוֹאֲגִים רַק לְעַצְמָם; עֲנָנִים חַסְרֵי מַיִם הַנִּדָּפִים בָּרוּחַ; עֵצִים בְּשַׁלֶּכֶת בְּלֹא פְּרִי, אֲשֶׁר מֵתוּ פַּעֲמַיִם וְנֶעֶקְרוּ; 13 גַּלֵּי יָם עַזִּים הַמַּעֲלִים כְּקֶצֶף אֶת חֶרְפָּתָם; כּוֹכָבִים תּוֹעִים אֲשֶׁר חֶשְׁכַת אֹפֶל שְׁמוּרָה לָהֶם לְעוֹלָם. 14 גַּם חֲנוֹךְ, הַשְּׁבִיעִי לְאָדָם, נִבָּא עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: 'הִנֵּה יהוה בָּא בְּרִבְבוֹת קְדוֹשָׁיו, 15 לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בַּכֹּל וּלְהוֹכִיחַ אֶת כָּל הָרְשָׁעִים עַל כָּל מַעֲשֵׂי רִשְׁעָתָם וְעַל כָּל הַקָּשׁוֹת אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עָלָיו חוֹטְאִים רְשָׁעִים'. 16 הַלָּלוּ רוֹגְנִים הֵם, מִתְלוֹנְנִים, הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּפִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה, נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח."

יהודה מכנה את אנשי הרשע המתחזים למאמינים: "בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת".

"בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת" – מתייחס לאנשים המתכננים את חייהם בלא התחשבות ברצון אלוהים. הם זוממים נגד ילדי אלוהים ונגד הקהילה, וחושבים שתכניתם תצליח ותביא להם תועלת. תכניותיהם לא מציאותיות, ממש כמו החלומות!

דבריו של יהודה צריכים ללמדנו לתכנן על פי ולאור דבר אלוהים ורצונו כדי להבטיח את התגשמותן המבורכת של תכניותינו. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לבנות עתיד המנותק מן המציאות, ממש כמו חלום!

יהודה מציין שלושה תחומים שבהם פשעו אותם אנשי הרשע ובכך הוכיחו את פנימיותם הטמאה (ראה רומים א 24, 26-27; אפסים ד 19):

1. "מְטַמְּאִים אֶת הַגּוּף":
אותם אנשי רשע, ההופכים את חסד אלוהים לזימה, עינגו את בשרם בדרך הנוגדת את רצון אלוהים עבור בני האדם, ממש כמו שעשו תושבי סדום ועמורה (פסוק 7). (ראה טיטוס א 15; עברים יב 15). אלוהים ברא אותנו בצלמו (בראשית א 26); גוף האדם הנו בריאה מתוחכמת ומורכבת יותר משאר חלקי הבריאה. אלוהים לא עשה זאת לחינם, אלא שבכלי מיוחד זה – גופנו – הוא מצפה להראות לעולם את זוהר כבודו. הוא מצפה מאיתנו לחיות חיים מלאי טוהר, קדושה ושלמות. מי שאינו עושה זאת, פוגע בבריאה של אלוהים וייענש. מי שמכבד את גופו ושומר אותו טהור וקדוש, אלוהים יברך אותו וישתמש בו לברכה.

2. "דּוֹחִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה":
במילים אלו, יהודה משווה את התנהגותם של אנשי הרשע לזו של המלאכים שחטאו. אנשי רשע דוחים סמכות ארצית וסמכות רוחנית. בדרך זו הם מתכחשים לישוע כריבון ואדון, ודוחים את סמכות הכתובים על הלך חייהם. אנשים אלו מתנהגים כמו בני ישראל במדבר שדחו את סמכותו של משה ומרדו נגד אלוהים (במדבר כא 9-4: מכת נחשים נגד בני ישראל המורדים בה'; במדבר טז: מרד קורח נגד משה; ראה גם יהודה פסוק 11).

כשאדם דוחה סמכות עליונה הדבר מצביע על גאווה ויהירות. תכונות אלו הנם תועבה בעיני אלוהים, והעושים זאת סופם שייפלו (משלי טז 18).

3. "מְגַדְּפִים אֶת נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרוֹת הַנִּכְבָּדוֹת":
סעיף זה מהווה המשך לדחיית הסמכות העליונה. אנשי הרשע אינם דוחים את הסמכות העליונה בסעיף אחד או שניים, אלא מתנגדים לכל סמכות האומרת להם מה לעשות. הם מבזים כל סמכות מעליהם ללא בושה או אשמה וכל זאת כדי להגשים את זממם. הם רואים עצמם אדונים לגורלם ללא התחשבות באחרים או בתוצאת מעשיהם.

האם ניתן להסיק מכך שאסור לנו לבקר את פעולתם של נושאי משרות נכבדות? לא!

גם נושאי משרות נכבדות בקהילה או בשלטון המקומי הם אנשים כמונו הנתונים ללחצים ולעשיית טעויות. במידה ויש לנו מילת ביקורת, עלינו לעשות זאת בדרך מכובדת – באהבה ולא בכעס או שנאה – שמטרתה לתקן ולא להשפיל או לבטל.  איש בעל תפקיד מכובד ומעמד רם ייטיב לעשות אם ישמע לטענות ולרגשות האנשים שאותם הוא מייצג.

על מנת להעצים את חוצפתם ורשעותם של אנשי הרשע, יהודה ציין את אופן פעולתו ומעשיו של המלאך מיכאל במקרה של גוויית משה רבנו:
המלאך מיכאל נושא דרגה גבוהה בדרגת המלאכות. למרות דרגתו הגבוהה הוא לא העז לנבל את פיו, או להתווכח עם השטן. בענווה הראויה לו, הוא התמקד במשימה שלשמה נשלח והפקיד ביד הסמכות העליונה, קרי אלוהים, את חריצת המשפט נגד השטן.

אגב, מהיכן יהודה לקח את הנתונים אודות המריבה בין השטן למיכאל בנוגע לגוויית משה רבנו?
אחד מהספרים החיצוניים נקרא: (Assumptions of Moses) (השערותיו של משה). בספר זה כתוב את שהתרחש על הר נבו כאשר משה עלה לשם כדי למות. מתברר שלאחר מות משה, השטן ניסה להשתמש בגווייתו של משה למעשה טמא כלשהו; ייתכן שניסה להעבירה למקום מסוים או להפוך אותה למוקד השתחוויה עבור עם ישראל, וכך לגרור אותם לעבודת אלילים. המלאך מיכאל נשלח להפר את תכניותיו של השטן ולוודא את קבורתו הטהורה של משה רבנו.

אנשי הרשע לעומת זאת, למרות שהם נחותים ממיכאל, אינם נרתעים לגדף נושאי משרות רמות, לדחות את סמכותם ולהתנהג כאילו הם שולטים על גורלם ואדונים לאחריתם. הם התפארו בחכמתם, טענו לנאורות בעוד שמבחינה רוחנית הם היו עיוורים. מכיוון שרוח אלוהים לא שכנה בהם, הם פעלו על פי אינסטינקטים ארציים, כמו חיות, ולא מתוך חכמת אלוהים. מעמד זה הנו חלקו של כל אדם הדוחה את ישוע כריבון ומושיע, גם אם מבחינה ארצית הוא נחשב לעילוי וגאון. הדבר רק מדגיש את חכמתו ועליונותו של אלוהים מול חכמת האדם הארצית.

התיאור של יהודה מחדד את המרחק הרוחני הקיים בין המאמין לחסר האמונה: את האובדן, והריחוק מאלוהים ומנושאים רוחניים ללא נוכחות רוח הקודש. (ראשונה לקורינתים ב 16-10).

לאור האמת הזו, האם יש בינינו מאמין שירצה לתכנן את עתידו בניגוד לרצון אלוהים? האם יש מאמין שיהיה מוכן לוותר על נוכחות רוח אלוהים בו?
יהודה פותח את פסוק 11 במילים: "אוֹי לָהֶם," ללמדנו שאחריתם של הרשעים קשה ומרה. הוא ממשיך לתאר את אופיים המושחת של אנשי הרשע.

כמו כל אדם, גם לי מאוד לא נעים לקרא רשימה ארוכה של תכונות שליליות ומעשים נפשעים. למרות זאת, עלינו להתמיד ולהמשיך לקרא ולשנן פסוקים אלו כי רק כך נכיר את אלו שמהם עלינו להתרחק, ויחד עם זאת נדע מה לא לעשות כדי להתנהג כראוי לילדי אלוהים הנושעים.

אותם מתחזים ונצלנים אשר הסתננו בקהילות מאמצים את הלך המחשבה וסגנון החיים של הדמויות השליליות שבתנ"ך: כגון ,קין, בלעם וקורח.

קין: הוא ידע את מה שאלוהים דרש בנוגע לקורבנות: קורבן דם, ולמרות זאת הוא הקריב קורבן מן הירק והפרי. במעשה זה, קין מרד נגד רצון אלוהים והלך על פי מחשבתו. התוצאה הייתה רצח אחיו, והוא נדון לחיים אומללים ונרדפים (בראשית ד 15-1; עברים יא 4; ראשונה ליוחנן ג 12).

כך גם אותם רשעים, הם יודעים מה נכון לעשות, אך אינם מעוניינים בכך. הם מתעקשים לעשות על פי רצונם, ובלבד שלא ייכנעו לרצון אלוהים או לסמכות גבוהה מהם.

בלעם: היה ידוע לבני זמנו כאיש בעל סגולות על טבעיות המסוגל לפגוע באויביו, וזאת במסר פיו. מבחינתו של אלוהים בלעם היה איש רשע, נביא שקר הדואג לכרסו (במדבר כב-כה). בעבור רווח כספי גדול, הציע בלעם לבלק, מלך מואב, הצעה שטנית שבעקבות זאת סטו חלק מבני ישראל מדרכו הטהורה והקדושה של אלוהים. בני ישראל התערבו עם בני הגויים והחלו להשתחוות לאלילים.

כך גם אנשי הרשע, בעבור בצע כסף הם לא יהססו להרוס חיי אחרים, בין אם את חייהם הרוחניים, משפחתיים או כל דבר אחר.

קורח: קורח יחד עם 250 אישים מכובדים מבני ישראל סירבו להסתפק במעמד ותפקיד שייעד להם אלוהים. הם קראו תגר נגד מרותם של משה ואהרון, מרות שקיבלו מאת אלוהים. אלוהים הטיל עליהם עונש והאדמה בלעה אותם.

כך גם אנשי הרשע – אינם מסתפקים בטוב שבחלקם, אלא חדורי קנאה ותככים. אחריתם תהיה כמו אנשי קורח – הם יישפטו על-ידי אלוהים.

גם היום כל אחד מאיתנו נדרש לקבל את מרותם של אנשים האוחזים בתפקידים שנתן להם אלוהים.
הדבר נכון בנוגע ליחס שלנו כלפי הרשויות והשלטון וגם בנוגע ליחס שלנו כלפי נושאי משרות ותפקידים בתוך הקהילה (רומים יג; עברים יג 17). האמונה והבגרות הרוחנית שלנו נמדדים במבחנים שכאלו.

שימו לב איך מתבטאת הטומאה הפנימית של אנשי הרשע: הם נמשכים ומחקים את הלך המחשבה וההתנהגות של הדמויות, קין, בלעם וקורח, מכיוון שרוחם נובעת מאותו מקור – השטן בכבודו ובעצמו! מושחתים נמשכים אחר דוגמאות מושחתות! הם מתעלמים מריבונותו של אלוהים אך רודפים אחר רווחים אישיים. לבסוף גם הם, כמו הדוגמאות לעיל, נשפטים על-ידי אלוהים.

ומה אתנו? מי הן הדמויות שאותן אנו מחקים? אחר מי נפשנו הולכת? ממי נפשנו מתלהבת? האם אנו מתפללים כדי שנוכל לחיות כמו דניאל? נוח? איוב? – צדיקים הנמצאים כעת בנוכחות אלוהים – ולנו מובטח שאותם גם נפגוש.

לאחר שתיאר בראשי פרקים את מקור אופיים ותכונותיהם של אנשי הרשע, יהודה מפרט את הפעולות והנזקים שאנשי הרשע עושים בתוך קהילת המשיח. פסוקים 12, 16:

12 "אַבְנֵי נֶגֶף הֵם בִּסְעוּדוֹת הָאַחֲוָה שֶׁלָּכֶם, סוֹעֲדִים עִמָּכֶם לְלֹא יִרְאָה וְדוֹאֲגִים רַק לְעַצְמָם;
16 הַלָּלוּ רוֹגְנִים הֵם, מִתְלוֹנְנִים, הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּפִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה, נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח."

בתקופת הקהילה הראשונה, נהגו המאמינים לאכול ביחד כשהם ערכו את סעודת האדון (ראשונה לקורינתים יא). סעודת האדון הנה אירוע המזכיר לנו את מות אדוננו בעבור חטאינו, ומעודד אותנו להתוודות על חטאינו למען נעמוד לפניו טהורים – כבודדים וכגוף קהילתי.

והנה אנשי הרשע, ללא בושה, הופכים את האירוע האנטימי ביותר של הקהילה למקור צרות, מריבות ותככים.

יהודה מכנה אותם "אַבְנֵי נֶגֶף" שמשמעו "כתמים" ההופכים כל בגד יפה לפגום ופחות ערך. תיאורים מאוד קשים! (ראה גם שנייה לפטרוס ב).

הם לא באו כדי לזכור את מות אדוננו בעבור חטאיהם, ולא באו לחקור את נפשם למען יתוודו. הם נמצאים בינינו רק כדי לדאוג לעצמם, ללא בושה או יראת אלוהים ואדם. הם באו ללכלך דבר נקי.

הם "רוֹגְנִים." – אינם מרוצים! אין בהם את השמחה שישוע נותן לילדיו. שמחה הנובעת מסיפוק! אדם שאינו מרוצה מכל מה שנעשה עבורו או ניתן לו, משרה אווירה של ייאוש ודיכאון.

"מִתְלוֹנְנִים." – לבם תמיד מלא בטענה נגד דבר כלשהו או אדם כלשהו. הם לא יחפשו איך לתקן ולהשלים, אלא איך להטיל דופי. כשהם מתלוננים, אינם עושים זאת על פי הכתובים כדי לקרב את האחווה בין האחים, אלא בדרכם שלהם המובילה לריב, מדון, פירוד ושנאה.

"הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם." – מה שמנחה אותם זה דחף הבשר למלא סיפוקים מושחתים, ולא דחף הרוח כדי לספק את רצון אלוהים.

"פִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה." – הם מחשיבים עצמם יותר ממה שאלוהים יעד להם. הם מבטיחים יותר ממה שיוכלו לתת. כך גם עשה ועושה השטן ונענש (ראה ישעיה יד; יחזקאל כח; משלי טז 18). מתברר שיש להם את אותה הרוח שנמצאת בשטן בכבודו ובעצמו!

"נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח." – הם לא יהססו לשקר ולרמות על מנת למלא את רצונם ותאוותם. הם יגידו את מה שאנשים רוצים לשמוע מתוך כוונה רעה. (שנייה לטימותיאוס ד 4-3; שנייה לפטרוס ב 17-13).

במילים פשוטות: אין להם את פרי הרוח מכיוון שרוח אלוהים אינו שוכן בהם (גלטים ה 19-13). יש בהם את רוח השטן, כי ממנו הם באים ועמו הם יבלו את נצח הנצחים.

מכיוון שעונש דומה לזה שבא על סדום ועמורה עתיד גם לבוא עליהם, ראוי כי נתרחק מהם…

ילדי אלוהים בקהילה אינם מתנהגים כך! כי אם באים לשרת, לעודד ולבנות כדי שכלל הגוף יעמוד ללא דופי. בגופנו שוכן רוח הקודש, ולכן פרי הרוח נראה לכל אדם.
יהודה ממשיך לתאר באופן ציורי את אופיים ותכונותיהם של אנשי הרשע, והפעם כמקור אכזבה: הם כמו "עֲנָנִים חַסְרֵי מַיִם הַנִּדָּפִים בָּרוּחַ; עֵצִים בְּשַׁלֶּכֶת בְּלֹא פְּרִי… וכּוֹכָבִים תּוֹעִים". המכנה המשותף לכל התיאורים הללו הוא מחזה מטעה ומאכזב.

אנשים אלו מדברים גבוהות, עושים רושם רב, מבטיחים רבות, אך למעשה הם כמו בלון נפוח שבסוף מתפוצץ.
הם מקור לאכזבה, כמו עננים המבטיחים גשם אך חולפים ללא נתינת מטר; כמו עצים שלא נתנו פרי בעונתם, וכמו כוכבים שנועדו לתת סימני ניווט ואותות בשמים אך נותקו ממערכת הכוכבים ועפים בחלל עד שנשרפים ונעלמים.

מתברר שאופיים דומה לאופיו של צר המשיח כפי שמתואר בכתובים (זכריה י; חזון יוחנן).
הם דואגים לעצמם על חשבון אחרים, ורואים בילדי אלוהים מקור לסחיטה ורווח אישי. סופם יהיה דומה לזה של צר המשיח.

איך אנו נראים בעיני אחרים? האם ה-"כן" שלנו כן וה-"לא" שלנו לא? האם אנו מקיימים את שאנו מבטיחים? האם אנו מדברים גבוהות, או חיים חיי צניעות וענווה?


סיכום ביניים:

א. אנשי הרשע נדמים לבעלי חלומות מכיוון שהם מתכננים את חייהם במנותק מרצון אלוהים. סופם שתכניותיהם לא יתגשמו ולכן הם נקראים בעלי חלומות. המאמינים, לעומת זאת, מתכננים את חייהם ואירועים בחייהם על פי העקרונות שאלוהים מלמד בכתובים, ולאור רצונו. מכיוון שתכניותינו מבוססות ומושרשות באלוהים, הן עתידות להתגשם ולהיות מקור לברכה.

ב. אנשי הרשע אינם נושעים, ולכן רוח אלוהים איננה שוכנת בהם. הם מחקים את איש הרשע בן האבדון – השטן,  ולכן קל יחסית לזהות אותם.

* הם מטמאים את הגוף;

* דוחים סמכויות;

* מגדפים ומזלזלים בנושאי משרות נכבדות;

* הם מתלוננים, אינם מרוצים, הולכים אחר תאוותיהם ונוהגים במשוא פנים למען רווח.

ג. ילדי אלוהים, לעומת זאת, משכנים בגופם את רוח אלוהים. אנו מחקים את ילדי אלוהים בתנ"ך – את יוסף, איוב, דניאל וכו'. הבה נתפלל כדי לחיות חיים קדושים וטהורים – כמו הדוגמאות הללו – כך נידמה יותר לישוע מאשר לכל דבר פסול אחר.


המשך:

בפסוקים 14-15 יהודה שוב מצטט מתוך כתובים שהיו ידועים ומקובלים בתקופתו אך אינם חלק מכתבי הקודש שבידינו:
"גַּם חֲנוֹךְ, הַשְּׁבִיעִי לְאָדָם, נִבָּא עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: הִנֵּה יהוה בָּא בְּרִבְבוֹת קְדוֹשָׁיו, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בַּכֹּל וּלְהוֹכִיחַ אֶת כָּל הָרְשָׁעִים עַל כָּל מַעֲשֵׂי רִשְׁעָתָם וְעַל כָּל הַקָּשׁוֹת אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עָלָיו חוֹטְאִים רְשָׁעִים."

למרות שנתונים אלו אינם כתובים בכתבי הקודש אלא בספרים חיצוניים (ספר חנוך א 9) אין הדבר אומר שהמידע אינו נכון! אדרבא, יהודה ציין את הנתונים הללו מכיוון שהדבר נעשה בהשראת רוח אלוהים, ומכאן, המידע אמין ונכון. (שאול השליח עשה דבר דומה: טיטוס א 12).

יהודה מצטט את דברי חנוך, אישיות קדומה, כדי לציין שאנשי הרשע אינם תופעה חדשה, או הפתעה בעיני אלוהים. אלוהים ידע מקדם את פעולתם וקבע מקדם את דינם: אש עולם וחושך נצחי (מתי כד 30; שנייה לתסלוניקים א 10-7).

הזכרתו של חנוך מאוד מעניינת. הוא מוזכר בספר בראשית ה 24-1. חנוך התהלך עם אלוהים ולכן נלקח אל אלוהים בעודו בחיים. אין כל תזכורת למותו. "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלוהִים; וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אותוֹ אֱלוהִים".הדבר מציין נצחיות של חיים כאשר אנו מתהלכים עם אלוהים.  

בפסוקים 25-17 יהודה מתמקד באהובים לו, בילדי אלוהים, ומנחה אותם ללכת בדרך הטהורה והקדושה הראויה להם:

"אֲבָל אַתֶּם, אֲהוּבַי, זִכְרוּ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ קֹדֶם בְּיַד שְׁלִיחֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 18 הֲרֵי אָמְרוּ לָכֶם כִּי, 'בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ לֵצִים הַהוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם הַמְרֻשָּׁעוֹת.' 19 אֵלֶּה הֵם הַגּוֹרְמִים פִּלּוּגִים; מְשֻׁעְבָּדִים הֵם לַנֶּפֶשׁ, וְרוּחַ אֵין לָהֶם. 20 וְאַתֶּם, אֲהוּבַי, הִבָּנוּ בֶּאֱמוּנַתְכֶם הַנַּעֲלָה מְאֹד בִּקְדֻשָּׁתָהּ וְהִתְפַּלְּלוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. 21 שִׁמְרוּ אֶת עַצְמְכֶם בְּאַהֲבַת הָאֱלֹהִים וְחַכּוּ לְרַחֲמֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לְשֵׁם חַיֵי עוֹלָם. 22 יֵשׁ הַמְהַסְּסִים, הִתְנַהֲגוּ עִמָּהֶם בְּרַחֲמִים; 23 חִטְפוּ אוֹתָם מִן הָאֵשׁ וְהוֹשִׁיעוּ אוֹתָם. עַל אֲחֵרִים רַחֲמוּ בְּיִרְאָה, וְעִם זֹאת שִׂנְאוּ אֶת הַלְּבוּשׁ הַמְגֹאָל בְּטֻמְאַת הַבָּשָׂר. 24 וְהוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לִשְׁמֹר אֶתְכֶם מִמִּכְשׁוֹל וּלְהַעֲמִיד אֶתְכֶם לִפְנֵי כְּבוֹדוֹ נְקִיִּים מִדֹּפִי וּמְלֵאֵי גִּיל, 25 הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד, מוֹשִׁיעֵנוּ עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיח אֲדוֹנֵנוּ – לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה וְהָעֹז וְהַשִּׁלְטוֹן לִפְנֵי כָּל עוֹלָם, גַּם עַתָּה גַּם לכל העולמים. אמן".

המילים "אֲבָל אַתֶּם" מציינים נקודת מפנה בהתייחסות של יהודה. עד כאן יהודה תיאר את אנשי הרשע ומכאן והלאה הוא מתמקד בילדי אלוהים הנאמנים: אתם המאמינים, האהובים על שליחי המשיח ועל אלוהים אל תאמרו 'לא ידענו!'

אנשי הרשע לא באים בהפתעה לשום מקום. הם מנסים לבוא לכל מקום שבו ילדי אלוהים מנסים להקים "גוף" טהור. שליחי המשיח כבר הזהירו אתכם מהם. (ראה שנייה לפטרוס ג 3-1; מעשי השליחים כ 31-28; ראשונה לטימותיאוס ד 2-1; שנייה לטימותיאוס ג 5-1, ד 3-1; ראשונה ליוחנן ב 18; שנייה ליוחנן 11-7).
קל יחסית לזהות אותם: אנשי הרשע משועבדים לדחף הבשר ואין בהם את רוח אלוהים, הדחף לרצות את ה' ולקדש עצמם לו.

אתם המאמינים שונים מאנשי הרשע.

יהודה אומר למאמינים: "הִבָּנוּ בֶּאֱמוּנַתְכֶם." בעוד אנשי הרשע מתוארים כחולמים, ז"א בונים את חייהם ללא התערבות אלוהים ובניגוד לרצונו, אתם ילדי אלוהים בונים את חייכם על ישוע, על דברו ועל הבטחותיו, עם עוגן בטוח ויציב הנמצא בידו של אלוהים.

אפסים ב 20 – ישוע הוא אבן הפינה/

ראשונה לקורינתים ג 11: ישוע הוא היסוד/

מעשי השליחים כ 32: לישוע הכוח לבנות אותנו דרך דברו.

יהודה מעודד אותם להתפלל ברוח הקודש; משמע, התפללו והציגו משאלותיכם לאלוהים על פי ההדרכה הניתנת לכם בכתובים. אם תתפללו ותחיו על פי הדרכת רוח אלוהים מובטח לכם שמשאלותיכם יתגשמו ותזכו לראות את מלוא כוח אלוהים מתבטא בחייכם. (בשורת יוחנן טז 14-13; אפסים ה 19-18; רומים ח 27-26).

יהודה אומר: "שִׁמְרוּ אֶת עַצְמְכֶם בְּאַהֲבַת הָאֱלוהִים" (פסוק 21). כשאנו אוהבים את אלוהים, אנו מקשיבים לדברו, מאמצים את רצונו ומתחברים עם שאר ילדיו המאמינים/ כשאנו פועלים כך, אנו חיים במרכז רצונו של אלוהים בעבורנו. חיים שכאלו מבטיחים את יד אלוהים עלינו, ומכאן שמירתו. אם נציית לאלוהים מתוך אהבה – יישמרו חיינו.
במילים פשוטות – תחיו את אמונתכם וכך תהיו מוגנים על-ידי אלוהים:

א. קריאה ולימוד של דבר אלוהים
ב. ציות לדברו
ג. התחברות עם שאר המאמינים
ד. תפילה

יהודה מזכיר לנו את מה שעלינו לדעת בכל רגע בחיינו.

אזרחותנו בשמים היא (פיליפים ג 20) ולשם אנו עתידים להגיע. לכן, עלינו להתאזר בסבלנות נוכח הקשיים היום יומיים. יש לנו תקווה ובה אנו בטוחים. מושיענו יחזור משמים ועמו נבלה לנצח. (טיטוס ב 13; ראשונה ליוחנן ג 3-1; שנייה לטימותיאוס ג 8). ציפייה שכזו עוזרת לנו לחיות חיים טהורים, שהרי ישוע המשיח עתיד לקחתנו אליו בכל רגע.

למרות שיהודה מנחה את המאמינים להתרחק ולהיזהר מאנשי הרשע (פסוקים 22-23) הוא מדריך איך לעודד ולהציל את אלו שעוד ניתן לעזור:
"יֵשׁ הַמְהַסְּסִים, הִתְנַהֲגוּ עִמָּהֶם בְּרַחֲמִים; חִטְפוּ אוֹתָם מִן הָאֵשׁ וְהוֹשִׁיעוּ אוֹתָם. עַל אֲחֵרִים רַחֲמוּ בְּיִרְאָה, וְעִם זאת שִׂנְאוּ אֶת הַלְּבוּשׁ הַמְגואָל בְּטֻמְאַת הַבָּשָׂר."

השפעתם של מורי השקר על האנשים בקהילה מתבטאת בהיסוסים העולים בלבם של חלק מהמאמינים, במיוחד הצעירים באמונה. על אלו יהודה מנחה אותנו לרחם.

אלו המהססים זקוקים לעידוד, נחמה, לימוד, אהבה! עלינו להיות מוכנים לתת להם כתף עוזרת, תומכת ואוהבת. אותם צריך לבנות ולא להרוס! בהם צריך להשקיע מאמץ כדי לחטוף אותם מן האש שאליה הם הולכים. המהססים הרי מכירים אותנו ומאפשרים לנו לפעול בחייהם, הבה ננצל את הדלת הפתוחה אל לבבם בצורה חכמה, טהורה וקדושה.

אל תשכחו שגם אלוהים פועל איתנו ברחמים (פסוק 21).

לעומת זאת יש את האחרים. את אלו החיים בתוך הטומאה ומרגישים נפלא! לגביהם היזהרו ביותר מכיוון שהניסיון לעזור להם עלול לפגוע בעדות שלכם ולמשוך אתכם לטומאה שבה הם נמצאים כל כך עמוק. בנסותכם לעזור גם לאלו, זיכרו שאתם חלשים וכל כוחכם ועוזכם נובע מאלוהים. דעו בכל רגע שגם אתם עלולים ליפול ולטמא את עדותכם.

דעו תמיד: אלוהים שונא את הטומאה גם אם לעתים היא נוצצת ומושכת.

לא כל אדם יכול "להתעסק" עם חוטאים אלו ולהוציא אותם ממעמקי הטומאה. רובנו עלולים ליפול בפיתוי! עלינו לגשת ביראה וקרבה מוחלטת לאלוהים כדי להיות מוגנים בשעה שאנו פועלים בחיים של אנשים אלו.

באיגרתו הקצרה יהודה מנחה את המאמינים במצוות אלו:

1. להילחם למען האמונה (פסוק 3)

2. לזכור את הלימוד והאזהרות של השליחים (פסוק 17)

3. היבנו באמונתכם הנעלה (פסוק 20)

4. התפללו ברוח הקודש (פסוק 20)

5. שמרו את עצמכם באהבת אלוהים (פסוק 21)

6. חכו לרחמי אדוננו ישוע המשיח לשם חיי עולם

7. התנהגו ברחמים כלפי המהססים, חילצו אותם מאש המשפט ורחמו ביראה כלפי אחרים.
יהודה מסיים בפסוקים 25-24 כשהוא מעודד את המאמינים להתקרב לישוע כי רק כך תובטח הגנתם מאנשי הרשע הכופרים בישוע:

"וְהוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לִשְׁמור אֶתְכֶם מִמִּכְשׁוֹל וּלְהַעֲמִיד אֶתְכֶם לִפְנֵי כְּבוֹדוֹ נְקִיִּים מִדֹּפִי וּמְלֵאֵי גִּיל, הָאֱלוהִים הַיָּחִיד, מוֹשִׁיעֵנוּ עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיח אֲדוֹנֵנוּ – לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה וְהָעוז וְהַשִּׁלְטוֹן לִפְנֵי כָּל עוֹלָם, גַּם עַתָּה גַּם לְכָל הָעוֹלָמִים. אָמֵן."

החסינות של המאמין מפני כל ההשפעות של אנשי הרשע היא בישוע המשיח. החסינות איננה נובעת מישיבה בקהילה או מללכת עם מאמינים, אלא מיחסנו האישי – באמונה שלמה – בישוע כאדון ומושיע מן החטא. זאת הסיבה שיהודה אמר: שימרו את עצמכם באהבת האלוהים. השמירה שלנו נעשית כאשר אנו פועלים את רצון אלוהים באמונה ואהבה בו.

אותם כופרים הם חסרי הגנה מכיוון שאינם מאמינים בישוע ופועלים בשמו.

ישוע המשיח יכול להעמיד אותנו נקיים וללא דופי! הוא יכול לעשות זאת מכיוון שהסליחה שלו היא אמיתית, ומסירה את חטאינו ואשמתנו לפני אלוהים (ראשונה ליוחנן א 9). כאשר אנו נסלחים ונמצאים בהתחברות עם ישוע, רק אז שמחתנו שלמה ואנו מלאי גיל.

גיל ושמחה אינם נטועים בחשבון הבנק או ביופי פיזי. גיל ושמחה באים מהתחברות שלמה וטהורה עם ישוע המשיח. (ראשונה ליוחנן א 4; עברים יב 2; ראשונה לפטרוס א 8).

אנו לא כמו אנשי הרשע שאינם מרוצים, מתלוננים, ומנסים להרוויח על חשבון אחרים.

התחברותנו הטהורה עם ישוע היא מקור לשמחה שלמה שאין צורך ביותר ממנה!

לאלוהים הכבוד הגבורה והעוז כי רק הוא יכול להושיענו מן החטא, להצילנו ממשפט ולתת לנו חיי עולם עמו, מלאי טוהר, קדושה ושירות.

 סיכום:

1. אל תתפלאו לראות את אנשי הרשע פועלים בתוך קהילות המשיח. הם ינסו לזרוע הרס ובלבול כדי להרוס את עדותנו ואת תכניתו של המשיח עבור העולם.

2. עלינו להיות קרובים אל ישוע על מנת להישמר מאנשי הרשע:

א. קריאה ולימוד של דבר אלוהים;
ב. ציות לדבר אלוהים;
ג. התחברות עם שאר המאמינים;
ד. תפילה.

3. עלינו לנהוג ברחמים עם אלו המהססים לגבי דרכם עם האדון, ומצד שני, לשמור מרחק ולהיזהר מאוד בניסיונות שלנו להציל את אלו ההולכים בעיקשות בדרך השטן.

4. בסופו של דבר, כולם יודו שישוע הוא האדון והמשיח! הבה נעשה זאת כילדי אלוהים.