איגרת יהודה – שיעור שני

Print Friendly

 

 

 

פסוקים 3-7:

"אֲהוּבַי, כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי בְּכָל מְאֹדִי לִכְתֹּב לָכֶם עַל־דְּבַר יְשׁוּעָתֵנוּ הַמְשֻׁתֶּפֶת, נֵעוֹר בִּי הַצֹּרֶךְ לִכְתֹּב אֲלֵיכֶם וְלַהֲאִיצְכֶם לְהִלָּחֵם לְמַעַן הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְסְרָה אַחַת וּלְתָמִיד לַקְּדוֹשִׁים; כִּי הִתְגַּנְּבוּ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם מִקֶּדֶם, אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלֹהֵינוּ לְזִמָּה וְכוֹפְרִים בְּרִבּוֹנֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ הַיָּחִיד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. בִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּיר לָכֶם דְּבָרִים שֶׁפַּעַם יְדַעְתֶּם הֵיטֵב – שֶׁיהוה, אַחֲרֵי הוֹשִׁיעוֹ אֶת הָעָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִשְׁמִיד אֶת אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ. וְאֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל; כְּשֵׁם שֶׁסְּדוֹם וַעֲמֹרָה וְהֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם הִתְמַכְּרוּ לִזְנוּת וְהָלְכוּ אַחַר יְצוּרִים אֲחֵרִים, מֻצָּגוֹת לְדֻגְמָה בְּסָבְלָן דִּין אֵשׁ עוֹלָם."

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל על מלאכה זו, התרחשו מאורעות שאילצו אותו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר.

אנשי רשע הסתננו לתוך הקהילות! הם פעלו בערמומיות ורשעות כדי לעוות את דבר אלוהים. אותם אנשים אינם טועים מתוך תמימות וחוסר ידע, אלא הם חדורי מטרה ותכלית: לקעקע את יסודות הקהילה ולנצל את טוב לבם של המאמינים לעינוגם וטובתם האישית. הם חותרים תחת הבסיס החשוב ביותר של האמונה והיא: אלוהותו של המשיח ישוע וחיי קדושה וטוהר.

מסיבה זו יהודה אומר עליהם: "…הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם מִקֶּדֶם"; פטרוס גם אומר: "וּבְתַאֲוָתָם לַבֶּצַע יְדַבְּרוּ כָּזָב וְיִסְחֲרוּ בָּכֶם; וְאָמְנָם לֹא יִתְעַכֵּב מִשְׁפָּטָם שֶׁנֶּחֱרָץ מִקֶּדֶם, וְאָבְדָנָם לֹא יָנוּם" (שנייה לפטרוס ב 3).

אלו אנשים אשר מבחינתו של אלוהים לא נועדו להיוושע ולכן גם נקראים: "כלי זעם" (רומים ט 24-19).

מכיוון שבשיעור שעבר למדנו איך להתמודד נגד מורי השקר ואנשי רשע (ריחוקנו מהם והיצמדותנו לדבר אלוהים), נמשיך ונלמד: מה עשו אותם אנשים שיהודה מזהיר מפניהם?

לאורך כל האיגרת יהודה מתאר את מעשיהם הנפשעים, ומסכם במילים אלו: "… אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלוהֵינוּ לְזִמָּה וְכוֹפְרִים בְּרִבּוֹנֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ הַיָּחִיד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (פסוק 4).

למה הכוונה "הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלוהֵינוּ לְזִמָּה"?

א. מהו חסד אלוהים לבני אדם?

חסדו של אלוהים לבני האדם הם סך כל הדברים, היכולות והאמצעים שאלוהים העניק לנו על מנת שנוכל לחיות בנועם, שמחה, ביטחון, שלווה, סיפוק, הנאה, בריאות בעולם הזה וכן לנצח נצחים איתו ובנוכחותו.

אלוהים עשה ועושה זאת כחלק מביטוי אהבתו כלפינו. אלוהים העניק לנו את כל החסד הזה, את כל יכולתו לרשותנו על מנת שנוכל לשרת אותו ולמלא את רצונו בשלמות, בטוהר וקדושה. כל האמצעים הללו מכונים: חסד אלוהים.

חסד אלוהים – הנו הכלי שאלוהים נתן לנו מתוך אהבתו כלפינו. בכלי זה עלינו לשרת אותו ולייצג אותו בלבד: בטוהר, קדושה והקרבה.

מתנת החסד הגדולה ביותר של אלוהים היא הישועה שהוא מעניק לבני אדם בתשלום של דמו היקר והטהור. את כל זאת אלוהים העניק לנו עוד כשהיינו חסרי אמונה (אפסים ב 10-3; רומים ה; ישעיה נג 10-6).


ב. איך מורי השקר ואותם אנשי רשע הפכו את חסד אלוהים לזימה?

1. בהציגם את עצמם כמאמינים, הם מימשו את תאוותיהם וחטאיהם, ואז טענו כי התוודותם על חטאיהם מנקה אותם מכל אשמה. התוודותם לא נבעה מלב טהור הכואב את החטא. הם השתמשו בחסד המשיח כרשיון להמשיך את חטאיהם (רומים ו). מכיוון שהציגו את עצמם כמאמינים בעודם חיים חיי הפקר, עדותם פגעה בקהילה.

2. אלוהים נתן גוף המסוגל ליהנות. יחד עם זאת, אלוהים נתן אמצעים ומסגרת של הנאה וברכה (נישואין). אלו ההופכים את חסד אלוהים לזימה, משתמשים בגופם וביכולות האישיות והכלכליות שאלוהים באהבתו נתן להם, כדי לספק את תאוותיהם. מה שמניע את חייהם זה סיפוק הנאות הגוף בלבד וזאת כאשר הם מפרים את מצוות אלוהים לגבי טוהר וקדושה אישית ומשפחתית. (זימה – יהודה 4, 8; שנייה לפטרוס ב 7.)

3. חסד אלוהים גם מתבטא באהבה, רחמנות, עזרה והכנסת אורחים שהמאמינים נותנים לאחרים. והנה, מורי השקר הנלוזים ביזו את האהבה והכנסת האורחים של ילדי אלוהים כדי לשרת את הכרס שלהם ואת המטרות המושחתות שלהם:
"אַבְנֵי נֶגֶף הֵם בִּסְעוּדוֹת הָאַחֲוָה שֶׁלָּכֶם, סוֹעֲדִים עִמָּכֶם לְלֹא יִרְאָה וְדוֹאֲגִים רַק לְעַצְמָם; עֲנָנִים חַסְרֵי מַיִם הַנִּדָּפִים בָּרוּחַ; עֵצִים בְּשַׁלֶּכֶת בְּלֹא פְּרִי, אֲשֶׁר מֵתוּ פַּעֲמַיִם וְנֶעֶקְרוּ; … הַלָּלוּ רוֹגְנִים הֵם, מִתְלוֹנְנִים, הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּפִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה, נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח" (פסוקים 12, 16).

(בראשונה לפטרוס ד 10-9 נאמר שהמאמינים נדרשים לתת בהקרבה, והרשעים המתחזים מנצלים זאת לטובתם האישית והאנוכית. שנייה לפטרוס ב 3 מתאר את מורי השקר במילים: "יסחרו בכם"; ז"א, "יעבדו עליכם!" ויינצלו את טוב לבכם, את רכושכם ויכולתכם לצורכם הפסול. אנשי הרשע אינם נותנים מטוב לב, אלא מחשבתם קבועה במטרה אחת: לקחת!).

4. חסד אלוהים מתבטא בכך שהעמיד רשויות, ממשלות וסמכויות בעולם. אלוהים קבע זאת כדי שאנו נחיה בשלום, שקט וביטחון. והנה הרשעים מבזים את החסד, את הרשויות ואת העומדים בראשם, ואינם סרים למרות הרשויות.
"כְּמוֹ כֵן גַּם בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת הַגּוּף, דּוֹחִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה וּמְגַדְּפִים אֶת נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרוֹת הַנִּכְבָּדוֹת" (פסוק 8). בדרך זו, הם מביאים את שנאת הרשויות עליהם, על שאר המאמינים ועל המשיח, מכיוון שהם מתחזים למאמינים (רומים יג, שנייה לפטרוס ב). עלינו לציית לרשויות כל עוד ההוראה איננה נוגדת בעליל למצוות אלוהים.

ומה אתנו, המאמינים?
האם אנו מכבדים את הרשויות ונשמעים להם?
האם אנו משתמשים ברכושנו כדי לשרת את אלוהים?
האם הנאות גופינו מתבצעות רק במסגרת הקדושה שאלוהים נתן לנו – קרי נישואין?
האם אנו מכבדים את שאר המאמינים והלא מאמינים, ואיננו עושים דבר למטרת ניצול?

חשוב שלא נהפוך את חסד אלוהים לזימה על מנת שאלוהים ימשיך להעמיד לרשותנו את כל טובו ויכולתו. אנו שגרירי המשיח, הבה נייצג אותו בקדושה וטוהר.

יהודה הציג את רשעתם של הכופרים גם בעיוות דבר אלוהים: הם כופרים בעובדה שישוע המשיח הוא ריבון ואדון.

מה משמעות ההאשמה הזו?

הרי אנשים רבים אינם מאמינים בישוע כמשיח! לעומת אנשים אשר אינם מכירים את ישוע אך מוכנים לשמוע אודותיו או לפחות מכבדים את תלמידיו, אותם רשעים ראו את ישוע ואת תלמידיו כמטרה לפגוע בה. הם פעלו במתכוון נגד לימודו של ישוע ונגד תלמידיו. לו היו מאמינים בישוע כאדון ומושיע, היו אז נכנעים לרצונו, וחיים חיי קדושה וטוהר.

בפסוקים הבאים (7-5) יהודה מציין שלוש דוגמאות למעשיהם של אנשי רשע ותגובת אלוהים למעשיהם – דין ה' עליהם. המטרה ברורה: ראו מה לא לעשות! אלוהים אינו אדיש למעשים אלו.
"בִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּיר לָכֶם דְּבָרִים שֶׁפַּעַם יְדַעְתֶּם הֵיטֵב – שֶׁיהוה, אַחֲרֵי הוֹשִׁיעוֹ אֶת הָעָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִשְׁמִיד אֶת אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ. וְאֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל; כְּשֵׁם שֶׁסְּדוֹם וַעֲמֹרָה וְהֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם הִתְמַכְּרוּ לִזְנוּת וְהָלְכוּ אַחַר יְצוּרִים אֲחֵרִים, מֻצָּגוֹת לְדֻגְמָה בְּסָבְלָן דִּין אֵשׁ עוֹלָם".

א. בני ישראל שיצאו ממצרים: לעיניהם אלוהים עשה נסים גדולים וכבירים. אלוהים חצה את ים סוף והצילם מצבא מצרים, סיפק להם מן ושלווים לאכול, ומים הוציא להם מן הסלע. למרות כל מעשי החסד של אלוהים, רוב העם לא האמין בו ודחה את סמכותו הריבונית. בתגובה, אלוהים המית את הדור חסר האמונה במדבר ולא נתן להם לראות את נחלת ההבטחה (ראה גם עברים ג 19-16). משמע, אלוהים אינו מפלא בין בני אדם. אלוהים מעניש גם את בחיריו כשאלו אינם מאמינים בו.

ב. מלאכים שלא שמרו את מקומם (פסוק 6).

ג. אנשי סדום ועמורה (פסוק 7).

מכיוון שיהודה מציג את חטאי אותם מלאכים כדומים לחטאי אנשי סדום ועמורה ("…בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם…") אתייחס לשניהם כיחידה אחת. כולנו יודעים היטב את אשר עשו אנשי סדום ועמורה. הנתונים מפורטים בספר בראשית פרק יט:
שני מלאכים, הנראים כאנשים לכל דבר מבחינה חיצונית, הגיעו לסדום כדי להזהיר את לוט ומשפחתו מפני העונש העתיד לבוא על תושבי הערים. אנשי סדום ועמורה סטו מהדרך הטבעית של יחסי מין (איש ואישה) שאלוהים קבע, ופעלו בכוח על מנת לאנוס (יחסים הומוסקסואליים) את שני המלאכים, אורחיו של לוט. מכיוון שזו הייתה דרכם הפסולה לספק את תאוותיהם, החליט אלוהים להשמידם.
אלוהים נתן להם חסד, יכולות הנאה, כוח, פרנסה, ארץ יפיפייה, אך במקום להודות לו ולשרתו הם השתמשו בכל כדי לספק את תאוותיהם הסוטות. עונשם היה חמור ומהווה עד היום דוגמה קיצונית לעונש אלוהים על חוטאים.

איך מתקשרים מלאכים לחטא הדומה לזה של אנשי סדום ועמורה?

בפסוק 7 נאמר שאנשי סדום ועמורה התמכרו לזנות והלכו אחר יצורים אחרים בדומה למעשיהם של מלאכים שלא שמרו את מעמדם  הרם כי אם עזבו את מעונם.
מכאן אנו למדים, שמלאכים עזבו את המסגרת שאלוהים קבע עבורם והתמכרו לזנות, ליחסים שאלוהים לא יעדם; דברים הנוגדים את ייעודם המקורי.

שמעון פטרוס כתב (באיגרתו השנייה בפרק ב) פסוקים דומים. שם הוא ציין כי אלוהים לא חס על המלאכים החוטאים.

אם כן, היכן בתנ"ך מוזכר חטאם של מלאכים שסטו מהתפקיד המיועד להם והתמכרו לזימה?

בראשית פרק ו פסוקים 4-1:
"וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלוהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טובות הֵֽנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָֽרוּ׃ וַיֹּֽאמֶר יהוה, לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָֽרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי־כֵן, אֲשֶׁר יָבֹֽאוּ בְּנֵי הָאֱלוהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם; הֵֽמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם."

בספר איוב (א 6, ב 1, לח 7) המונח "בני האלוהים" מתייחס למלאכים. בבראשית פרק ו הכוונה למלאכים שבחרו ללכת עם השטן, וכך הם פועלים להגשים את מטרותיו המושחתות.

אותם מלאכים (חזון יוחנן יב 4, 9) קיימו יחסי מין עם בנות האדם, ומתוך הזיווג האסור הזה נוצרו מוטאציות אסורות שמכונות: "הגיבורים".

מדוע אותם מלאכים סטו מהייעוד שלהם וקיימו יחסי מין עם נשים?

האפשרות ההגיונית ביותר מבחינתי היא כדלקמן:
בספר בראשית ג 15 אלוהים הבטיח שזרע האישה יהיה האמצעי שדרכו אלוהים עתיד להרוג את השטן ולהושיע את בני האנוש: "וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶֽנּוּ עָקֵב". על מנת לנסות להציל את עורו ולהרוס את הבטחתו של אלוהים, שלח השטן את מלאכיו כדי שיזהמו כל רחם אישה בבנות האדם, ובכך להפר את אשר אלוהים הבטיח.

אלוהים קבע תקופה בת 120 שנה שבסופה הוא ישפוט את בני האדם. המשפט היה המבול אשר השמיד את כל החוטאים חסרי האמונה באלוהים. הניצולים היחידים היו נוח, אשתו, שלושת בניו ונשותיהם.

אלוהים קבע עונש חמור לאותם מלאכים שסטו וקיימו יחסים אסורים עם יצורים אחרים:
פסוק 6: הם כבולים בכבלי עולם ובאפלה למשפט היום הגדול (ראה גם שנייה לפטרוס ב 4; חזון יוחנן כ 10).
מתברר שהשטן, מלאכיו וכל אלו שדחו את ישועת אלוהים בישוע המשיח, יבלו את הנצח ביחד – באגם האש והגפרית.

סיכום:

א. חסדו של אלוהים לבני האדם הם סך כל הדברים, היכולות והאמצעים שאלוהים העניק לנו על מנת שנוכל לחיות בנועם, שמחה, ביטחון, שלווה, סיפוק, הנאה ובריאות בעולם הזה וכן לנצח נצחים איתו ובנוכחותו.
אלוהים העניק לנו את כל החסד הזה על מנת שנוכל לשרת אותו ולמלא את רצונו בשלמות, בטוהר וקדושה. מתחזים ואנשי רשע הופכים את חסד אלוהים לזימה; הם משתמשים בברכות שאלוהים העניק כדי לספק את תאוותיהם.

ב. עונשם של אלו – ההופכים את חסד אלוהים לזימה וכופרים בישוע כאדון וריבון – נחרץ וחמור.
עונשם יהיה כמו דינם של אנשי סדום ועמורה, בני ישראל שלא האמינו במדבר, וכמו עונשם של המלאכים שסטו מהייעוד שקבע להם אלוהים – אגם האש, עינוי נצחי וריחוק מאלוהים.

לעומתם, חסידי המשיח יהנו בממלכתו וישרתו אותו לנצח נצחים.