איגרת שאול אל האפסים פרק ד' פסוקים 17-32 – שיעור מס' 8

Print Friendly

ה"אני" הישן לעומת ה"אני" החדש

מבוא

לקטע שנלמד בשיעור זה יש פסוקי מפתח — ד 24-22:

"עֲלֵיכֶם לִפְשֹׁט אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר הִתְנַהֲגוּתְכֶם הָרִאשׁוֹנָה כְּרוּכָה עִמּוֹ וְהוּא נִשְׁחָת בְּתַאֲווֹת מַתְעוֹת,

23 וּלְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית בְּשִׂכְלְכֶם, 24 וְלִלְבֹּשׁ אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים בִּצְדָקָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמֶת."

אלוהים פועל בעולם דרך הקהילה, ולכן היא נדרשת לחיות ולפעול בצורה וברמה שתציג את המשיח ישוע בכבוד, בקדושה ובטוהר.

בפסוקים 16-7 שאול לימד שתפקיד זקני הקהילה הוא להכשיר את המאמינים לעבודת השירות.

כאשר כל אחד מאתנו משרת באהבה את גוף המשיח לפי היכולת שנתן לו המשיח, אזי הקהילה תיגדל ותמלא את ייעודה בעולם, שהוא: לתת כבוד והדר למשיח ולהפיץ את בשורת הישועה לכל אדם.

בפסוקים 32-17 (ואילך) השליח מפרט את סגנון החיים שהמשיח דורש מילדיו. נלמד איך צריכים להיראות חיי היומיום של הנאמנים לישוע.

אפסים ד 32-17:

17 הִנֵּה זֹאת אֲנִי אוֹמֵר וּמַכְרִיז מִטַּעַם הָאָדוֹן: אַל תֵּלְכוּ עוֹד כַּגּוֹיִם הַהוֹלְכִים בְּהַבְלֵי שִׂכְלָם. 18 חֲשׂוּכֵי דַּעַת הֵם, זָרִים לְחַיֵּי אֱלֹהִים בִּגְלַל בַּעֲרוּתָם וּקְשִׁי לִבָּם;

19 וְכֵיוָן שֶׁהִתְנַוְּנוּ הִתְמַכְּרוּ בְּתַאֲוָה לְזִמָּה וּלְכָל מַעֲשֵׂה טֻמְאָה. 20 אֲבָל אַתֶּם לֹא בְּדֶרֶךְ זֹאת לְמַדְתֶּם אֶת הַמָּשִׁיחַ, 21 אִם אָמְנָם שְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ וְלֻמַּדְתֶּם בּוֹ אֶת הָאֱמֶת כְּפִי שֶׁהִיא בְּיֵשׁוּעַ —

22 שֶׁעֲלֵיכֶם לִפְשֹׁט אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר הִתְנַהֲגוּתְכֶם הָרִאשׁוֹנָה כְּרוּכָה עִמּוֹ וְהוּא נִשְׁחָת בְּתַאֲווֹת מַתְעוֹת,

23 וּלְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית בְּשִׂכְלְכֶם, 24 וְלִלְבֹּשׁ אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים בִּצְדָקָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמֶת.

25 עַל כֵּן הָסִירוּ אֶת הַשֶּׁקֶר וְדַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי אֵיבָרִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ. 26 רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ; אַל תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל כַּעַסְכֶם, 27 וְאַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַשָֹטָן.

28 הַגּוֹנֵב אַל יוֹסִיף לִגְנֹב, כִּי אִם יַעֲמֹל וּבְיָדָיו יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָתֵת לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּמַחְסוֹר.

29 אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֹעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים. 30 וְאַל תַּעֲצִיבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נֶחְתַּמְתֶּם בָּהּ לְיוֹם הַגְּאֻלָּה.

31 הָסִירוּ מִכֶּם כָּל מְרִירוּת וְחֵמָה וְכַעַס וּצְעָקָה וְגִדּוּף וְכָל רִשְׁעָה. 32 הֱיוּ טוֹבִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הֱיוּ מְלֵאֵי רַחֲמִים וְסִלְחוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ.

המשיח הקים אותנו ממוות רוחני לחיים נצחיים וקדושים. עובדה זו חייבת להתבטא בחיי היומיום שלנו: ה"אני" הישן מת וה"אני" החדש חי עם ישוע וכמו ישוע.

באיגרת הראשונה לקורינתים ד 2-1 שאול ציין זאת בברור:

"וּבְכֵן צָרִיךְ שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִרְאוּ אוֹתָנוּ כִּמְשָׁרְתֵי הַמָּשִׁיחַ וּכְמֻפְקָדִים עַל סוֹדוֹת אֱלֹהִים. 2 וְאוּלָם מִן הַמֻּפְקָדִים נִדְרָשׁ לְהִמָּצֵא נֶאֱמָנִים" (ראה גם רומים יב 2; ראשונה לפטרוס א 16-13; אל הפיליפים ד 8).

"אני" הישן 

השליח פותח בתיאור חייהם של הבלתי מאמינים. כך היינו נראים לפני שישוע הושיע אותנו:

אפסים ד 19-17:

 17 "הִנֵּה זֹאת אֲנִי אוֹמֵר וּמַכְרִיז מִטַּעַם הָאָדוֹן: אַל תֵּלְכוּ עוֹד כַּגּוֹיִם הַהוֹלְכִים בְּהַבְלֵי שִׂכְלָם.

18 חֲשׂוּכֵי דַּעַת הֵם, זָרִים לְחַיֵּי אֱלֹהִים בִּגְלַל בַּעֲרוּתָם וּקְשִׁי לִבָּם; 19 וְכֵיוָן שֶׁהִתְנַוְּנוּ הִתְמַכְּרוּ בְּתַאֲוָה לְזִמָּה וּלְכָל מַעֲשֵׂה טֻמְאָה."

לעומת חיי המאמין המאופיינים בתועלתיות עבור גוף המשיח וכבוד אלוהים (16-1), שאול מתאר כעת את סגנון ואופי החיים של הלא מאמינים ("גויים") — חיים חסרי תועלת ותכלית עבור אלוהים.

מכיוון שאלוהים אינו חי בהם וחייהם אינם מכבדים אותו, פרי עמלם חסר ערך עבור אלוהים.

אותם אנשים מסרבים לערב את אלוהים בהחלטותיהם. הם מנותקים מכל מה שאלוהים רוצה ואוהב. רצון אלוהים נשמע להם מוזר, לא שייך, לא מחובר למציאות.

דוגמאות:

1. בימינו, כאשר מציגים לפני חסרי האמונה את רצון אלוהים בנוגע לטוהר גופני לפני הנישואין, הם אומרים: "שטויות! זה שייך לעבר. איך נדע אם נסתדר אם לא נחיה כזוג לפני הנישואין?"

2. או כשמציגים לפניהם את עקרונות כתבי הקודש בחינוך הילדים, הם טוענים: "…זה אכזרי ואינו ראוי לחברה מודרנית. מי שיפעל כך אף עובר על החוק ומסתכן באיבוד החזקה על ילדיו!"

חסרי האמונה כשלו להבין את תפקידו האמיתי של המוח האנושי: יכולתו לחשוב ולנתח…

● מאפשרת לנו להבין את דבר אלוהים הכתוב;

● ההבנה של דבר אלוהים מנחה אותנו להכיר את אלוהים;

● כשאנו מכירים אותו, אנו רוצים לאמץ את הנחיותיו עבור חיינו.

אם לא נשתמש במוחנו למטרות אלה, תכליתנו דומה לחיי בהמה (שנייה לפטרוס ב 12):

"אַךְ הַלָּלוּ דּוֹמִים לְחַיּוֹת חַסְרוֹת תְּבוּנָה שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע נוֹלָדוֹת כְּדֵי לְהִלָּכֵד וּלְהִשָּׁמֵד. הֵם מְחָרְפִים מַה שֶּׁאֵינָם יוֹדְעִים, וּכְמוֹ שֶׁהֵן נִשְׁמָדוֹת גַּם הֵם יִשָּׁמְדוּ."

מכיוון שאינם מכירים בדבר אלוהים כהוראה הראויה לשינון, כהדרכה וכסמכות, הם חיים בחושך רוחני. כל מה שקשור לאלוהים ולרצונו זר להם.

כתוצאה מכך הם התנוונו (במקור היווני: "איבדו כל רגישות"). הם כבר לא רגישים לכל מה שקשור לאלוהים.

שאול משתמש במילים "זָרִים", "הִתְנַוְּנוּ", כדי לתאר את ריחוקם מאלוהים המתבטא בהתמכרותם לתאוות, זימה ולשאר דברי טומאה. הם אוחזים בחטא כאילו הוא מקור חייהם.

מכיוון שיש אמת אחת והיא בישוע, הרי התרחקות מישוע כמוה כהתקרבות לשקר ולחטא על כל צורותיו.

לא קיים ואקום רוחני בחיי האדם. לכן, אם אינך עושה עבור אלוהים, בסופו של דבר אתה פועל נגד אלוהים.

המילים הללו הן אזהרה חמורה למי שאינו לוקח ברצינות את קריאת דבר אלוהים, את ההתחברות במסגרת הקהילה ואת העשייה המשיחית.

מה שלא ממלא את רצון אלוהים, סופו שיהווה פתח או כלי בידי השטן.

"אני" החדש 

כעת מתאר השליח את מעמדו של האדם החדש — המאמין בישוע המשיח:

אפסים ד 24-20:

20 אֲבָל אַתֶּם לֹא בְּדֶרֶךְ זֹאת לְמַדְתֶּם אֶת הַמָּשִׁיחַ, 21 אִם אָמְנָם שְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ וְלֻמַּדְתֶּם בּוֹ אֶת הָאֱמֶת כְּפִי שֶׁהִיא בְּיֵשׁוּעַ —

22 שֶׁעֲלֵיכֶם לִפְשֹׁט אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר הִתְנַהֲגוּתְכֶם הָרִאשׁוֹנָה כְּרוּכָה עִמּוֹ וְהוּא נִשְׁחָת בְּתַאֲווֹת מַתְעוֹת,

23 וּלְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית בְּשִׂכְלְכֶם, 24 וְלִלְבֹּשׁ אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים בִּצְדָקָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמֶת.

ילדי אלוהים שונים בתכלית מאנשים חסרי אמונה בישוע. המוח של ילדי אלוהים מכוון לקבלת דברו.

בעקבות התחברותנו עם אלוהים דרך התפילה ודרך העיסוק היומיומי עם דברו, מוחנו מתעדכן בדעת אלוהים וברצונו.

לכך יש השפעה ניכרת על הלך המחשבה והמעשים שלנו (קולוסים ג 10):

"וּלְבַשְׁתֶּם אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ, הַהוֹלֵךְ וּמִתְחַדֵּשׁ בְּדַעַת לְפִי צֶלֶם בּוֹרְאוֹ."

1. תענוגותינו, סדר עדיפויותינו, מעשינו, סגנון לבושנו ודיבורנו משתנים. אנו לא חיים בחושך — יש תכלית נצחית למעשינו — ואנו מודעים לרצון אלוהים.

("הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ" — ה 18; ראה גם שנייה לקורינתים ה 15; ראשונה לקורינתים ב 16; גלטים ב 20; פיליפים ב 5, 8).

2. דבר אלוהים אינו זר לנו, אלא הוא גורם מבורך שמלמד אותנו איך לחיות חיים קדושים וטהורים.

לבנו אינו קשה לרצון אלוהים, אלא מתענג לקבל את דבר אלוהים ולחיות על פיו (תהילים לז 4: "וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ").

3. כאשר מוכיחים לנו מדבר אלוהים שאנו טועים, אנו מפסיקים את החטא ומבקשים את סליחת אלוהים.

כל אלה הם תיאורים של המצב האידאלי. אך לא תמיד זה כך:

מצד אחד — המאמין הוא בריאה חדשה. פנימיותו חודשה לחלוטין על־ידי חתימת רוח הקודש;

מצד שני — מכיוון שהבריאה החדשה הזו מכוסה בבשר שעדיין נתון להשפעת החטא, אנו עוד מתמודדים עם החטא ולעתים נכשלים בו (אל הרומים ו 14-1, ז 25-14).

הסימן להיותנו מאמינים אמיתיים הוא הנכונות להתוודות על חטאינו ולפעול כדי להימנע מלחטוא שוב.

יום יבוא כאשר ישוע המשיח ייקח אותנו אליו, אז גם גופנו ישתנה ולא יהיה יותר נתון להשפעת החטא (ראשונה לקורינתים טו 58-51; ראשונה לתסלוניקים ד 18-13; ראשונה ליוחנן ג 2).

ההתמודדות היומיומית שלנו עם החטא אינה קלה. כל עמידה נגד פיתוי — כל ניצחון בהימנעות מחטא ובעשיית הטוב — נובעת מכוחו והדרכתו של רוח הקודש השוכן בתוכנו (בשורת יוחנן יד-טז).

רצון אלוהים אינו זר לנו. הליכה על פי רצונו אינה מוזרה לנו. היא קשה, אך לא בלתי אפשרית.

"הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים." — חיינו החדשים מכוונים כך שכל מחשבה ומעשה נמדדים לפי הלך מחשבתו ומעשיו של ישוע המשיח.

"הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית" הלכה למעשה

מפסוק 25 שאול מפרט באופן מעשי את משמעות המילים "לִפְשֹׁט אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן … וּלְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית".

שאול מציין דוגמאות נוגדות זו את זו כדי להדגיש את ההבדל המהותי בין חיינו בעבר לחיינו בהווה עם ישוע:

אפסים ד 32-25:

25 עַל כֵּן הָסִירוּ אֶת הַשֶּׁקֶר וְדַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי אֵיבָרִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ. 26 רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ; אַל תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל כַּעַסְכֶם,

27 וְאַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַשָֹטָן. 28 הַגּוֹנֵב אַל יוֹסִיף לִגְנֹב, כִּי אִם יַעֲמֹל וּבְיָדָיו יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָתֵת לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּמַחְסוֹר.

29 אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֹעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים. 30 וְאַל תַּעֲצִיבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נֶחְתַּמְתֶּם בָּהּ לְיוֹם הַגְּאֻלָּה.

31 הָסִירוּ מִכֶּם כָּל מְרִירוּת וְחֵמָה וְכַעַס וּצְעָקָה וְגִדּוּף וְכָל רִשְׁעָה. 32 הֱיוּ טוֹבִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הֱיוּ מְלֵאֵי רַחֲמִים וְסִלְחוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ.

אֱמֶת

"הָסִירוּ אֶת הַשֶּׁקֶר וְדַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי אֵיבָרִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (פסוק 25). — השקר הוא אחד מתכונות האופי הבולטות של השטן (יוחנן ח 44):

"אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָֹטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר."

באופיו של ישוע ישוע בולט ההפך הגמור. ביוחנן יד 6 הוא אמר על עצמו: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים.."

והוא הוכיח את אמיתוּת הטענה הזו על־ידי ניצחונו על החטא, על השטן ועל המוות.

האמת מאוד חשובה בגוף המשיח. העמידה באמת היא המדד למצבו הרוחני של כל איבר בקהילה.

רק בשיתוף פעולה בין דוברי אמת נוכל לדעת איך לעודד, לנחם ולבנות אחד את השני, כדי שהגוף יגדל באהבה. אל תשכחו שאנו גוף אחד עם מחויבות ואחריות הדדית!

הגזמה — לחיוב או לשלילה — גם היא שקר. עלינו ללמוד לדייק כדי שלא נאבד את עדותנו ומעמדנו כדובריו של המשיח.

שאול אינו מלמד אותנו להפר סודיות או לומר הכל ללא רגש. אמת הנאמרת באהבה ובמטרה לבנות, לנחם ולעודד, היא סימן לחברות אמיתית וציון לנוכחות רוח הקודש.

"אַל תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל כַּעַסְכֶם!" 

"רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ" (פסוקים 27-26). — ניתן להתרגז מבלי לחטוא — עובדה שישוע עשה זאת (יוחנן ב). ישוע התרגז כאשר בית אביו (בית המקדש) נהפך לבית מסחר.

בתהילים פרק סט 10 אנו למדים איך המחבר נפגע באופן אישי כששם אלוהים חולל:

"כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי, וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי."

כואב לנו ופוגע בנו לראות איך אנשים מבזים את אלוהים ופועלים נגד רצונו.

הדרך שבה נביע את רוגזנו ונפעל נגד החוטאים יקבע אם רוגזנו ייהפך לחטא (ראה לדוגמה מתי ה 22-21: "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים 'לֹא תִּרְצַח', וְ'כָל רוֹצֵחַ יְחֻיַּב לְדִין'. 22 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: כָּל הַכּוֹעֵס עַל אָחִיו יְחֻיַּב לְדִין; הָאוֹמֵר לְאָחִיו 'רֵיק' יְחֻיַּב לְמִשְׁפַּט הַסַּנְהֶדְרִין; וְהָאוֹמֵר 'אֱוִיל' יְחֻיַּב לְאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם").

א. לעתים עלינו פשוט להתרחק מהמקום ולהתפלל עבור החוטאים שמתעלמים מכבוד אלוהים.

ב. במידה והדבר נעשה על־ידי אח מאמין או זר שמוכן להקשיב, רצוי לפנות אליו ולבקש ממנו שיפסיק את חטאו (ראה מתי יח 15 ואילך).

לא מתפקידנו לנקום! אלוהים הוא זה שאומר: "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם". זאת מכיוון שנקמת אדם לא תוציא צדק:

"אַל תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם. 17 אַל תְּשַׁלְּמוּ לְאִישׁ רָעָה תַּחַת רָעָה. בַּקְּשׁוּ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֵי כָּל בְּנֵי אָדָם. 18 עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר בְּיֶדְכֶם חֲיוּ בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם.

19 יַקִּירַי, אַל תִּתְנַקְּמוּ אֶלָּא הַנִּיחוּ לַזַּעַם, כִּי כָּתוּב 'לִי נָקָם וְשִׁלֵּם אָמַר יהוה'. 20 אֲבָל 'אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ.'

21 אַל תַּנִּיחַ לָרַע לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ, אֶלָּא הִתְגַּבֵּר עַל הָרַע בַּטּוֹב" (אל הרומים יב 21-17).

"אַל תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל כַּעַסְכֶם". — שאול מלמד אותנו לפתור את המחלוקות בינינו כמה שיותר מהר — באותו היום. מדוע?

פסוק 27 בעצם מסביר מדוע: "אַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַשָֹטָן!" כשפותרים מחלוקת מיד, אנו לא מאפשרים לשטן לזרוע מחשבות רעות שיגדילו את הבעיה ויסבכו אותה.

גניבה, ניבול פה וגרימת עצב לרוח הקודש

"הַגּוֹנֵב אַל יוֹסִיף לִגְנֹב, כִּי אִם יַעֲמֹל וּבְיָדָיו יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָתֵת לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּמַחְסוֹר" (פסוק 28). — שוב שאול מציין ניגוד המראה את השינוי שישוע עשה בחיינו: הגנב אינו מועיל לחברה, אלא מזיק וחושב רק על עצמו. מאמינים, לעומת זאת, נדרשים להיות מועילים לחברה ולפעול לטובתה.

כמה מאתנו שואפים להגדיל רווח רק כדי לתמוך יותר בחלשים?

החשיבות שבעמל כפיים מתבטאת גם במקומות אחרים באיגרות שאול השליח. לדוגמה:

"מִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג לִקְרוֹבָיו, בְּיִחוּד לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כָּפַר בָּאֱמוּנָה וְהוּא גָּרוּעַ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין" (ראשונה לטימותיאוס ה 8).

"מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲבֹד, גַּם אַל יֹאכַל" (שנייה לתסלוניקים ג 10).

המסר ברור: ישוע נראה ברור יותר דרך חיינו כאשר אנו עמלים ומועילים לחברה בה אנו חיים.

"לגנוב" זה לא רק לקחת מוצר מחנות, אלא גם לרמות במיסוי הכנסות או בעסקים ואף באי נתינה יחסית נכונה לאלוהים (ראה מלאכי ג 8: "הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים? כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ? הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה").

השליח ממשיך לציין דברים שאינם יאים לילדי אלוהים שחייהם השתנו במחיר דמו של המשיח:

"אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֹעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים" (פסוק 29) —

ניבול פה לא יאה לילדי אלוהים. הבה נמשיך ונעבוד על צורת הדיבור ועל אוצר המילים שלנו, כך שתמיד יתנו כבוד לישוע משיח, כי אותו אנחנו מציגים לפני העולם הסובב אותנו.

"הָסִירוּ מִכֶּם כָּל מְרִירוּת וְחֵמָה וְכַעַס וּצְעָקָה וְגִדּוּף וְכָל רִשְׁעָה" (פסוק 31). — המילים שלנו יכולות לפגוע ולהרוס, אך ביכולתן גם לבנות ולעודד. הבחירה היא שלנו.

"וְאַל תַּעֲצִיבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נֶחְתַּמְתֶּם בָּהּ לְיוֹם הַגְּאֻלָּה" (פסוק 30). — זכרו שרוח אלוהים עמכם תמיד! מכיוון שאנו ילדי אלוהים, מעשינו ודברינו הנם תעודת הזהות של אבינו שבשמים.

נוודא שכל פרט בחיינו תואם את רצון אלוהים, וזאת כדי שלא נעציב את רוח הקודש.

אפסים ד 32: "הֱיוּ טוֹבִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הֱיוּ מְלֵאֵי רַחֲמִים וְסִלְחוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ."

סיכום

שאול מזכיר לנו כי עלינו לפשוט את האדם הישן עם כל תכונותיו הרעות ולהתחדש התחדשות רוחנית בשכלנו — ללבוש את האדם החדש הנברא כדמות אלוהים בצדקה וקדושה של אמת.

איך עושים זאת, "לְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית"?

1. זה מתחיל באמונה כנה שישוע הוא משיח אלוהים שבא לעולם כדי לשלם בדמו הטהור את מחיר כפרת החטאים שלי.

2. התמדה בלימוד כתבי הקודש ובתפילה כדי שאבין את הכתוב;

3. ציות עקבי לדבר אלוהים הנלמד;

4. התחברות עם מאמינים אחרים במסגרת קהילתית, כדי שאוכל להועיל בגוף המשיח, ודרכו לחברה — לפי היכולות שהעניק לי המשיח.

אם אנו לומדים כל יום את דבר אלוהים ומתרגלים לציית בפרטים קטנים, יהיה זה "אימון רוחני" שיעזור לנו גם לציית במבחנים המשמעותיים יותר.

הבה נחיה לפי דבר אלוהים כדי שהבריות יראו שאנו מופקדים על סודות אלוהים.