איגרת שאול אל האפסים פרק ד' פסוקים 7-16 – שיעור מס' 7

Print Friendly

"התנהגו כיאה לייעוד שנקראתם אליו"

מבוא

למדנו כי אלוהים בחר את ילדיו לייעוד מאוד ברור כאן בעולם (א 5, 12, ב 10, ג 9-11):

אנו נדרשים לחיות חיי קדושה ללא דופי ולהידמות לישוע המשיח. לכן שאול, בעודו אסור בכלא בגלל אמונתו, מפציר במאמינים באפסוס (ובנו!) לחיות ולהתנהג "כיאה לייעוד שנקראו אליו".

כלומר — "הִתְנַהֲגוּ בְּכָל עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רוּחַ, וּבְאֹרֶךְ אַפַּיִם. סִבְלוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה. 3 שִׁקְדוּ לִשְׁמֹר אֶת אַחְדוּת הָרוּחַ בְּקֶשֶׁר שֶׁל שָׁלוֹם" (פס' 3-2).

אחרי הכל, לכולנו רוח אחת, אדון אחד, גוף אחד, תקווה אחת (פס' 5-4).

שים לב: אין לבלבל בין "פרי הרוח" (בגוף יחיד) לבין "מתנות הרוח".

מצד אחד — כל המאמינים, ללא יוצא מן הכלל, קיבלו בלידתם החדשה תכונות זהות (שמתווספות על האופי האישי שלהם).

כעת הם מצווים לחיות על פיהם. תכונות אלה נקראות "פרי הרוח" (אל הגלטים ה 23-22):

"פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי."

מצד שני — המשיח נתן לכל אחד מהם יכולות שונות הנקראות "מתנות רוח".

ההבדלים המבורכים בתוך הגוף המאוחד

אפסים ד 16-7:

7 אֲבָל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ הָעֳנַק חֶסֶד כְּפִי הַמִּדָּה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ הַמָּשִׁיחַ. 8 לָכֵן נֶאֱמַר: 'עָלָה לַמָּרוֹם, שָׁבָה שֶׁבִי, וַיִּתֵּן מַתָּנוֹת לִבְנֵי אָדָם.

' 9 'עָלָה' מַה פֵּרוּשָׁהּ אִם לֹא שֶׁגַּם הִקְדִּים וְיָרַד אֶל תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ. 10 הַיּוֹרֵד הוּא אֲשֶׁר גַּם עָלָה אֶל מֵעַל כָּל הַשָּׁמַיִם, לְמַעַן יְמַלֵּא אֶת הַכֹּל. 1

1 וְהוּא נָתַן אֶת אֵלֶּה לִהְיוֹת שְׁלִיחִים, אֶת אֵלֶּה נְבִיאִים, אֶת אֵלֶּה מְבַשְֹרִים, וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים, 12 כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הַקְּדוֹשִׁים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁרוּת, לִבְנִיַּת גּוּף הַמָּשִׁיחַ,

13 עַד כִּי נַגִּיעַ כֻּלָּנוּ אֶל אַחְדוּת הָאֱמוּנָה וְאַחְדוּת יְדִיעַת בֶּן־הָאֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם, אֶל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.

14 וְכָךְ לֹא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת,

15 אֶלָּא נְדַבֵּר אֶת הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדַּל בְּכָל דָּבָר אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא הָרֹאשׁ,

16 וְעַל־יָדָיו כָּל הַגּוּף מָרְכָּב וּמִתְחַבֵּר בְּאֶמְצָעוּת כָּל קֶשֶׁר מְסַיֵּעַ, בְּהֶתְאֵם לַפְּעֻלָּה הַמְיֻעֶדֶת לְכָל אֵיבָר וְאֵיבָר, כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל הַגּוּף וְיִבָּנֶה בְּאַהֲבָה.

נותן המתנות

בפסוקים 10-7 שאול מצביע על המקור שמעניק את אותם כשרונות ויכולות שמופעלים בשירות הקהילה — על המקור של מתנות הרוח.

ישוע המשיח — אלוהים — הוא הסמכות שקובעת אילו מתנות רוח יינתנו לכל מאמין.

שאול כתב מילים דומות לקהילות בקורינתוס וברומא, וגם השליח פטרוס מלמד את העיקרון:

ראשונה לקורינתים יב 7, 11, 18:  "…וּלְכָל אִישׁ נִתֶּנֶת הִתְגַּלּוּת הָרוּחַ כְּדֵי לְהוֹעִיל… וְאֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ פּוֹעֶלֶת אוֹתָהּ רוּחַ אַחַת הַחוֹלֶקֶת כִּרְצוֹנָהּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ… אֲבָל אֱלֹהִים שָׂם אֶת הָאֵיבָרִים בַּגּוּף, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם עַל־פִּי רְצוֹן אֱלֹהִים."

אל הרומים יב 6: "וְיֵשׁ לָנוּ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, לְפִי הַחֶסֶד הַנִּתָּן לָנוּ."

ראשונה לפטרוס ד 10: "אִישׁ אִישׁ כְּפִי הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר קִבֵּל יְשָׁרֵת בָּהּ בְּקִרְבְּכֶם, כְּסוֹכְנִים טוֹבִים עַל חַסְדּוֹ רַב־הַפָּנִים שֶׁל אֱלֹהִים."

הפסוקים הללו חשובים מפני שהם מלמדים מה צריך להיות הצעד הראשון של כל מאמין בתחום מתנות הרוח:

עלינו להתפלל ולבקש מאלוהים לגלות לנו איזו מתנה הוא נתן לנו, ולא לחשוב כי זכותנו לבחור מתוך רשימה את מה שהכי נראה לנו.

סמכותו של נותן המתנות

בפסוקים 10-8 מצטט השליח מתהילים ומספר משלי:

תהילים סח 19: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם…"

משלי ל 4: "מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה? מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ? מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, כִּי תֵדָע?"

הפסוקים הללו מדגישים את ישוע כאלוהים — האחד שמנצח את כל אויביו ובידו כל הסמכות.

ישוע ניצח את השטן, את החטא ואת המוות (קולוסים ב 15: "וּבְהַפְשִׁיטוֹ אֶת עָצְמַת הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשְֹרָרוֹת, הִצִּיגָן לְרַאֲוָה בְּתַהֲלוּכַת נִצְחוֹנוֹ, נִצָּחוֹן שֶׁהִשִֹיג בּוֹ").

כך הוא שחרר אותנו, את ילדיו, משעבוד החטא והמוות.

כמו שבעת העתיקה המלכים המנצחים במלחמות היו מחלקים את השלל לנתיניהם כרצונם, כך ישוע המשיח מתואר כמלך מנצח שבסמכותו לחלק את שללו לפי ראות עיניו.

תכלית מתנות הרוח

לאחר שהוצגו אלוהותו וסמכותו של ישוע, שאול מפרט את סוג המתנות שקיבלנו ואת תכליתן:

פסוק 11: "… וְהוּא נָתַן אֶת אֵלֶּה לִהְיוֹת שְׁלִיחִים, אֶת אֵלֶּה נְבִיאִים, אֶת אֵלֶּה מְבַשְֹרִים, וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים."

אין זו רשימה שלמה של כל מתנות השירות שישוע נתן. מתנות רוח נוספות רשומות בראשונה לקורינתים יב ובאיגרת אל הרומים יב.

הדגש בשיעור אינו על פירוט טכני של כל מתנה, אלא על התכלית של כל המתנות גם יחד.

חשוב לזכור את הנאמר באפסים ב 22-20:

"(אתם)… בְּנוּיִים עַל יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים, וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה. בּוֹ כָּל הַבִּנְיָן מְחֻבָּר יַחַד וְגָדֵל לִהְיוֹת הֵיכַל קֹדֶשׁ לַיהוה; וּבוֹ גַּם אַתֶּם נִבְנִים יַחְדָּיו לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הָרוּחַ."

מפסוקים אלה ניתן להסיק שמתנות ה"שליח" וה"נביא" היוו מתנות מעשיות בתקופת הקמת הקהילה והשלמת הכתובים — בתקופת הנחת היסוד.

לאחר שהשליחים הראשונים של ישוע נפטרו וכתבי הקודש הושלמו, מתנות השליח והנביא אינן קיימות עוד (ראה התנאים לבחירת שליח: מרקוס ג 13; מעשי השליחים א 24-21).

"נביא" — הכוונה לאדם שדבר אלוהים הופקד בפיו בעבור שאר בני האדם ביקום.

שאול קובע רמות של חשיבות למתנות הרוח בראשונה לקורינתים יב 28:

"וּמֵהֶם הֵקִים אֱלֹהִים בַּקְּהִלָּה — רֵאשִׁית שְׁלִיחִים, שֵׁנִית נְבִיאִים, שְׁלִישִׁית מוֹרִים, אַחֲרֵי כֵן עוֹשֵׂי נִסִּים, אַחֲרֵי כֵן מַתְּנוֹת הָרִפּוּי, עֶזְרָה לַזּוּלַת, הַנְהָגָה, וּמִינֵי לְשׁוֹנוֹת."

כלומר — קודם כל השליחים, שנית הנביאים, וכו'.

אם כן, מאחר שהמתנות הקיימות כיום הם מבשרים, רועים ומורים וכו', נשאלת השאלה:

מהן תכליתן של מתנות אלה?

פסוקים 12-13:

"כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הַקְּדוֹשִׁים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁרוּת, לִבְנִיַּת גּוּף הַמָּשִׁיחַ, 13 עַד כִּי נַגִּיעַ כֻּלָּנוּ אֶל אַחְדוּת הָאֱמוּנָה וְאַחְדוּת יְדִיעַת בֶּן־הָאֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם, אֶל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ."

אלוהים מצפה מהמבשרים, מהרועים ומהמורים להכשיר את שאר המאמינים לעבודת השירות (מעשי השליחים כ — הכוונה היא בעיקר לזקני קהילה).

מה ההכשרה כוללת?

1. ללמד את דבר אלוהים כך…

●  שכל אחד בגוף המשיח יכיר באופן אישי את ישוע כאדון ומושיע מן החטא,

●  שכולנו נוכל להחליט החלטות בכל תחום בחיינו לפי עקרונות האמונה שכתובים בכתבי הקודש.

2. לעודד ולהדריך את בני הקהילה להתנהג על פי תכונות האופי של ישוע — כלומר, להוציא לפועל את פרי הרוח.

3. להנחות ולהדריך כל מאמין כדי שיידע מהי מתנתו ויבטא אותה בשירותו בקהילה. קהילה בריאה חייבת להיות סבלנית ואוהבת מספיק כדי לאפשר לכל איבר לתרגל את מתנתו\יו.

אלוהים "נָתַן אֶת אֵלֶּה לִהְיוֹת … מְבַשְֹרִים, וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים," אבל…

מה אלוהים מבקש מבני הקהילה?

להקשיב ללימוד זקניהם. במידה והלימוד הוא נכון, יש לציית לדבר אלוהים בנועם. כך נמלא את ייעודנו בנועם ולא בכאב ובעצב (אל העברים יג 17):

"שִׁמְעוּ בְּקוֹל מַנְהִיגֵיכֶם וְהִכָּנְעוּ לָהֶם, כִּי מַשְׁגִּיחִים הֵם עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם כַּעֲתִידִים לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן; נַהֲגוּ כָּךְ, לְמַעַן יַעֲשׂוּ זֹאת בְּשִׂמְחָה וְלֹא בַּאֲנָחָה, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין זֶה לְתוֹעֶלֶת לָכֶם."

איברים רבים — גוף אחד

על מנת להבין את הצורך במתנות שונות ואת האחריות ההדדית של כל מאמין כלפי השני, שאול מתאר את הקהילה כגוף אדם (ראשונה לקורינתים יב).

כל איבר חשוב ולכל אחד תפקיד שונה. כל איבר נחוץ לשלמות ולאחדות הגוף, למרות ההבדלים בתפקידים.

גוף אינו יכול לוותר על שום איבר אם הוא רוצה להישאר בריא ולשמור על מלוא היכולת לתפקד.

ראש הקהילה הוא ישוע המשיח, וכל איבר פועל בכפוף להחלטות הראש. הציות לראש הוא לטובתו של הגוף ושומר על שלמותו.

כאב באיבר אחד משפיע על כל הגוף, וכך הצלחה ויעילות של איבר אחד מקרינות גם כן על כל הגוף.

הקהילה אמורה להביא כבוד לישוע. לכן חובה על כל אחד מאתנו לפעול לטובת הקהילה. יש להראות לסובבים אותנו עדות קדושה וטהורה.

אם יש בינינו אדם שמרגיש כי אינו תורם מספיק מיכולתו וממתנתו הידועה לו, אנא, פנה אל זקני הקהילה כדי לקבל הדרכה בנושא!

להידמות למשיח

בפסוקים 16-14 שאול מתאר את התוצאות של יישום הדרכותיו עד כה:

14 וְכָךְ לֹא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת,

15 אֶלָּא נְדַבֵּר אֶת הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדַּל בְּכָל דָּבָר אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא הָרֹאשׁ,

16 וְעַל־יָדָיו כָּל הַגּוּף מָרְכָּב וּמִתְחַבֵּר בְּאֶמְצָעוּת כָּל קֶשֶׁר מְסַיֵּעַ, בְּהֶתְאֵם לַפְּעֻלָּה הַמְיֻעֶדֶת לְכָל אֵיבָר וְאֵיבָר, כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל הַגּוּף וְיִבָּנֶה בְּאַהֲבָה.

התוצאה הראשונה: יציבות רוחנית

לא נהיה כמו ילדים "נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה" — נוכל להבחין בין נכלי השטן לאמת אלוהים.

הבנת דבר אלוהים וציות אליו מקנים יציבות רוחנית לחיינו כבודדים, כמשפחה וכקהילה.

בדרך זו אנו מעידים על ישוע כאלוהים מושיע, ולא כראש כת של תמהונים.

התוצאה השנייה: אהבה

שאול השליח שוב מזכיר את המילה "אהבה" בפסוק 15, כדי להזכיר לנו שללא מרכיב האהבה בקהילה לא יהיה חיבור — לא תהיה אחדות — בין האיברים.

כשיש אהבה כנה ואמיתית, אפשר לספוג ולסלוח טעויות.

התוצאה השלישית:ג דילה "אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ"

מהי תופעת הלוואי של גוף בריא — של קהילה הלומדת את דבר אלוהים ומיישמת את רצונו בחיי כל איבר באהבה? —  גדילה! —

הן גדילה רוחנית, דהיינו דמיון הולך וגובר של כל מאמין לאופיו של ישוע המשיח, והן גדילה מספרית (ראו את מעשי השליחים ב 47-43, ו 7, טז 5).

סיכום

1. הקהילה היא גוף המורכב מאיברים רבים. אחדות ותיאום מושלמים יכולים להיות רק כאשר כל האיברים אכן נושעים ומעוניינים לשרת את המשיח באהבה — כקורבן חי מושלם ורצוי (רומים יב 1).

2. ישוע המשיח נתן לכל אחד מהמאמינים בו מתנת שירות אחת לפחות. אלוהים מצפה מכל אחד מילדיו לשרת את גוף המשיח בתחום הכישרון והיכולת שנתן להם.

3. תפקיד רועי הקהילה הוא ללמד את דבר אלוהים ולהכשיר את בני הקהילה לעבודת השירות בגוף המשיח.

4. כאשר עבודת המשיח מתבצעת באמת ובאהבה על־ידי כל אחד מבני הקהילה, יציבותנו הרוחנית גדלה ונזכה לראות את גוף המשיח גדל בבגרות ובנפשות נוספות.