איגרת שאול השליח אל הפיליפים פרק א מפסוק 7-11

Print Friendly

פרק א 7-11 - פעולת אלוהים מושלמת

פסוקים 6-8:

6. "בזאת בטוח אני, שהמתחיל בכם את הפעולה הטובה השלם ישלים אותה עד יום המשיח ישוע".

7. בצדק אני חושב זאת על כולכם, שכן אני נושא אתכם בלבי בגלל היותכם שותפים לחסד שהוא מנת חלקי, הן במאסרי והן בפעולתי להגנת הבשורה וחיזוקה.

8. האלוהים עד לי, כמה נכסף אני אל כולכם באהבת המשיח ישוע…"

בשיעור הקודם למדנו את פסוק 6.

ציינו שהעובדה שאלוהים מבטיח להשלים את שהוא התחיל בילדיו עד יום המשיח מהווה הבטחה לנצחיות הישועה.

למדנו שישועתנו היא השלב הראשון וההכרחי בפעולת אלוהים בחיינו. השלב השני הוא שלב הציות והבגרות הרוחנית הנדרשת מכל אדם נושע.

למדנו גם שמכיוון שכתבי הקודש אינם מציינים את היום בו יתרחש "יום המשיח",ומכיוון שאין שום אירוע שחייב להתגשם לפני "יום המשיח", יוצא מכך שילדי אלוהים חייבים לחיות כל העת בקדושה וטוהר הראויים ומתאימים למפגש שכזה.

מכאן, פתאומיות ההתרחשות של "יום המשיח" מהווה מניע חיובי לחיים קדושים וטהורים בכל עת (יוח"א ג 1-3, פטר"א ד 12-14).

בפסוק 7 שאול השליח מסביר מה גרם לו להיות כה בטוח שאלוהים הושיע את המכותבים ושהם אכן עתידים להגיע ליום המשיח.

התשובה:

"…בגלל היותכם שותפים לחסד שהוא מנת חלקי, הן במאסרי והן בפעולתי להגנת הבשורה וחיזוקה."

הבה נסביר, מהו החסד שהיה מנת חלקו של שאול השליח?

החסד של שאול זה המתנה הרוחנית שנתן לו אלוהים במשיח ישוע: להיות שליח.

שליח, זה אחד ממתנות הרוח, הנקראות גם מתנת חסד, וזה מכיוון שאלו מתנות שירות שאלוהים בוחר להעניק לנו ואינן תלויות בבחירתנו (ראה קור"א יב במיוחד פסוקים 11, 18, 27).

מתוקף היותו שליח, שאול נשלח על ידי רוח אלוהים ובכוח הרוח למקומות ואיזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית. בכל מקום שאול השליח פעל להפיץ את הבשורה.

לא בכל מקום קיבלו את שאול בחיבוקים ונשיקות, אדרבה, שאול למד על בשרו את המחיר הגבוה הנדרש ממנו בשירות האדון.

למרות היותו בעל מתנת החסד הבכירה ביותר, שאול עדיין היה זקוק לעזרת שאר אברי גוף-המשיח כדי להשלים את משימותיו (קור"א יב 28, ובכלל כל הפרק, אל האפסים ב 20, קור"ב יב 1-10).

אלוהים עשה זאת בכוונה כדי לשמור על ענוותו של שאול וללמדו כפי שהוא מלמד כל אחד מאיתנו, את החשיבות באחדות בגוף המשיח.

כך שאול השליח וכל אחד מאיתנו לומד:

1. שכל אחד מאיתנו הינו איבר בגוף המשיח (קור"א יב, אל הרומים יב).

2. אנו תלויים זה בזה, זקוקים זה לזה כדי להשלים את ייעודנו בשירות המשיח.

3. שלמות משימותינו בעבור האדון תלויות במעורבות ותמיכה של שאר המאמינים.

5. לבחון את אמיתות אמונתנו.

אז איך ידע שאול השליח לבטח שאלוהים הושיע אותם?

על פי הפרי הרוחני שהמאמינים בפיליפי הראו! על פי מעשיהם והתנהגותם (מתי ג 8, 10, ז 16-18, 20, לוקס ו 44).

המאמינים בפיליפי נטלו על עצמם את החובה לתמוך במה ששאול השליח עשה בעבור האדון ישוע.

הם היו לצידו בתמיכה מקריבה ללא תלות בנסיבות.

לאור השתתפותם הבלתי מסוייגת בכל משימותיו אשר קיבל מאלוהים בהדרכת והשראת רוח-הקודש, יכל שאול השליח לומר בבטחון, שפעולות שכאלו מעידות שלב השותפים מפיליפי אכן נתון ביד האדון.

הם הראו את פרי-הרוח שופע בחייהם בכל הקשור לשותפות עם שאול ושירותו.

הפיליפים תמכו בשאול מהיום הראשון שקיבלו את האדון.

הכוונה לתמיכה כלכלית בשאול השליח כדי שיוכל להתמקד בשירות עבור האדון, להגיע עם בשורת הישועה מעבר לעיר פיליפי, להגן על הבשורה ולחזקה…(ראה פסוקים 7, 14, 28).

כשהיה בכלא, שלחו המאמינים בפיליפי את אפפרודיטוס למען יהיה עם שאול וידאג לכל מחסורו.

בדרך זו נדרשו הפיליפיים גם לממן את אפפרודיטוס בעת שהייתו עם שאול.

התמיכה לא הייתה רק כלכלית, אלא גם בעובדה שהם הזדהו לחלוטין עם משימתו על כל תוצאותיה, ובכך שהמשיכו להתפלל עבורו בכל עת (פיליפים ד 10-20).

הם סבלו רדיפות בעבור השתייכותם לאדון (פטר"א ד 12-15).

לא רק הפיליפים עזרו ותמכו בשאול השליח. ישנה רשימה נפלאה באיגרת לקולוסים ד 11-18, קור"א טז 15-18, אפסים ו 21.

לעומתם היו אחרים שהתייאשו מלעזור ולתמוך בשאול ונטשו אותו כשהיה במאסר ובקשיים.

היו שנטשו את שאול כאשר מחיר הקירבה אליו היה גבוה…

באיגרת השניה לטימותיאוס ד 9, שאול השליח מציין את שמו של דימס כאחד שנטש אותו בגלל אהבתו את העולם הזה…

בפסוק 16 שאול מציין את אכזבתו וכאבו כאשר נותר לבדו בעת משפטו. אף לא אחד היה שם לצידו.

שאול מכיר את ההרגשה של להיות לבד במערכה.

שאול יודע איך זה להיות חסר כל. הוא ידע את ההרגשה של להיות נבגד ונטוש. שאול יודע את המחיר הגבוה הנדרש מאלו העומדים בחזית הפצת הבשורה (ד 10-20, טמיו"ב ד 16).

הפיליפים היו שם עימו כל העת ולכן מעשיהם הוכיחו את מסירותם ונאמנותם לאדון ישוע.

המאמינים בפיליפי פעלו בעבור שאול בהתמדה, באהבה, ובהקרבה.

הם רצו בכל מאודם ששאול ימשיך לציית לאדון ויביא את בשורת הישועה לעוד אוזן ולב הנכונים לישועה.

הם ידעו שבכל מקום ששאול נמצא, הוא נשאר נאמן לבשר את בשורת הישועה, ולכן המשיכו לתמוך בו גם כשהיה בכלא, נתון בכבלים.

כל עוד רוח בו, הם היו שם איתו כי רוח אלוהים אינה בכבלים לעולם.

ומה איתנו? האם אנו שותפים לחסד האדון בחיי מאמינים אחרים?

אנו תומכים בשליחים בארצות שונות.

אנו מתפללים כדי שנוכל לזהות מתנות בחיי המאמינים בקהילה ומוכנים להשקיע בכל אחד למען נפתח את המתנה הזו והנושע ישרת את האדון בה.

השקענו רבות באטום ובמסיו מדרום סודן. אנו מתפללים שהם יישארו חזקים ונאמנים לאדון. שיפעלו בארצם למען הפצת הבשורה וחיזוק גוף המשיח.

יש לנו חלק בשירות שלהם, יש לנו חלק בברכה הזו.

ההשקעה בהם ואחרים כמוהם בקהילתנו מהווה הוכחה שליבנו ומוחינו ממוקדים במלכות אלוהים (מתי ו 33).

ישנם אלו שחושבים שמעורבותם הסתיימה בכתיבת הצ'יק, אך לא כך רואה זאת אלוהים.

לכל אחד מאיתנו יכולה להיות ההזדמנות לתת כתף, לומר מילה טובה, להזמין הביתה לארוחה, לתת עצה נכונה ומכל הלב, להיות עם הנזקק ברגע או אירוע החשוב לו…

למה הדבר דומה?

לרכישת מניה.

הכסף שלך פועל באותו מפעל. ולך יש חלק במפעל וגם ברווח.

האם ניתן להבין מדבריו של שאול השליח שמעשי הפיליפים הושיעו אותם?

האם ניתן להבין מכך שאנו נושעים על סמך מעשינו?

חס וחלילה.

הישועה ניתנת על סמך האמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא אשר מת בעבור חטאיי, קם לתחיה לאחר שלושה ימים, עלה למרום וכעת יושב לימין אלוהים האב (אל הרומים י 9-10, מע"ש ד 12, יוחנן יד 6, תהילים קי 1).

ראו לדוגמא את ישועת הפושע על הצלב ליד ישוע המשיח (לוקס כג 42-43).

באיגרת יעקב כתובה התשובה לשאלה זו באופן מושלם: הנה לפנינו האיזון הברור בין אמונה ומעשים.

איגרת יעקב ב 14-26:

14. "אחי, מה תועלת בדבר אם יאמר איש, "יש לי אמונה", ואין לו מעשים? התוכל האמונה להושיעו?

15. אח או אחות אם יהיו בעירום ואין להם לחם חוקם,

16. ואיש מכם יאמר להם, "לכו לשלום, התחממו ואיכלו לשובע", ולא תתנו להם צרכי גופם – מה הועלתם?

17. כך גם האמונה, אם אין בה מעשים, מתה היא כשלעצמה.

18. ואולם מישהו יאמר, "אתה, יש לך אמונה: ואני, יש לי מעשים. הראני את אמונתך בבלי המעשים, ואני אראה לך את אמונתי מתוך מעשיי."

19. אתה מאמין שהאלוהים אחד הוא. היטבת לעשות! גם השדים מאמינים ואף רועדים.

20. איש בער, האם רצונך להיווכח שאמונה בלי מעשים עקרה היא?

21. אברהם אבינו, האם לא במעשיו נצדק בהעלותו את יצחק בנו על המזבח?

22. הינך רואה כי האמונה עזרה למעשיו ומתוך המעשים הושלמה האמונה,

23. והתקיים הכתוב האומר, "והאמין אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה", וגם נקרא "אוהב אלוהים".

24. הינכם רואים כי במעשים יצדק איש ולא באמונה לבדה.

25. וכן גם רחב הזונה, האם לא נצדקה במעשים כאשר אספה את שליחי יהושוע אל ביתה ושילחה אותם בדרך אחרת?

26. כי כשם שהגוף בלא הרוח מת הוא, כן גם האמונה בלא מעשים מתה היא."

כל מעשה טוב יהיה אשר יהיה אין בכוחו להסיר את קללת החטא מעל חיי.

מעשים טובים ואנשים טובים מנעימים את חיינו בעולם הזה אך אין ביכולתם או בזכות מעשיהם להסיר את קללת החטא וזעם אלוהים מעל חייהם.

המעשים עצמם ללא אמונה בישוע כאדון ומושיע אינם מושיעים!

וההיפך נכון באותה המידה. אמונה ללא ציות באהבה אינה מושיעה. הנה השדים יודעים מי הוא אלוהים ואינם עושים את רצונו… לכן אינם נושעים!

אמונה כנה ואמיתית מבטיחה את כפרת החטאים. עימה באים טוהר רוחני המאפשר לרוח אלוהים לשכון בי, להוליד אותי מחדש. ומכאן המניע לרצות ולעשות את רצון אלוהים ולפארו (ראה גם אל הפיליפים ב 12-13).

מעשים שמפארים את אלוהים הם כאלו שנעשים מתוך אמונה ואהבת אלוהים.

מעשיהם של הפיליפים שנעשו על פי הדרכת רוח אלוהים ולמען קידום הבשורה, היוו הוכחה שהם היו נושעים החפצים להעשיר במעשי צדקה.

הפרי הטוב העיד שהעץ בריא (מתי ז 15-20).

בפסוקים 7-8 שאול פותח את ליבו ומתאר רגשנות מיוחדת כלפי המאמינים בפיליפי:

7. "…אני נושא אתכם בליבי…"

8. "…כמה נכסף אני אל כולכם באהבת ישוע המשיח…"

על פניו המילים הללו נשמעות כל כך טבעיות כאשר מדובר בשני צדדים קרובים, חברים.

אך מילים אלו יוצאות מפיו של שאול השליח אל מאמינים אשר ברובם אם לא כולם, גויים.

כדאי מאוד לזכור מה מילא את ליבו של שאול לפני שישוע פגש אותו בדרך לדמשק ושינה את חייו.

לפני שנושע, שאול השליח שאף למחוק את זכר כל המאמינים בישוע מעל פני האדמה (מע"ש ח-ט).

שאול היה עד לרצח סטפנוס והסכים להריגתו (מע"ש ח 1).

לפני שנושע שאול השליח לא היה מעז להתחבר עם גוי כלשהו.

והנה, לאחר שרוח-הקודש הולידו מחדש, הפך שאול לבריאה חדשה (גלטיים ו 15, קור"ב ה 17).

שאול השליח הכיר את אלוהים באופן אישי (יוחנן ח 19, 42). הוא ידע שישוע הוא אלוהים הבן.

שאול השליח הבין וראה את המציאות דרך "עיני ליבו" של אלוהים (קור"א א-ב).

שאול החל לאהוב את בני האדם, בין אם הם יהודים או גויים, בהבינו שאלוהים נתן את בנו יחידו להושיע את כלל בני האדם ולא רק את היהודים (אל הגלטים ג 26-28).

שאול הבין שמותו המכפר של ישוע המשיח העניק ישועה זהה ליהודי ולגוי.

שאול הבין שכל אדם נושע, בין אם הוא יהודי או גוי, שווה במידה זהה בעיני אלוהים, וכך עלינו להתייחס לכל הנושעים (אל האפסים ב 11-22, פטר"א ב 9-10).

רוח-הקודש דיבר דרך פיו ופעל דרך חייו (אל האפסים ה 18-19).

מבחינתו, חייו כבר אינם שייכים לו אלא למשיח אשר קנה את חייו בדמו המכפר (אל הגלטים ב 20).

והנה, לאחר שהוביל את הפיליפיים לישוע, הם קיבלו משכן של קבע בליבו.

שאול השליח נשא את שמותיהם בכל עת ובכל מקום, ושאף להיות במחיצתם בכל עת.

הוא זכר את אהבתם כשבישר בשווקים, בבתי הכנסת, ואף כשהיה במאסר.

דם ישוע המשיח קשר את שאול והפיליפיים – ומן הסתם גם אחים יקרים אחרים, בקשר אחדות נצחי.

את האהבה שלו כלפיהם קיבל שאול השליח מאלוהים (חלק מפרי-הרוח, אל הגלטים ה 22-23).

שאול למד להבין את גודל אהבת ישוע המשיח עבורו, ומתוך כך למד ויכול היה לאהוב את האחים הנפלאים הללו.

באותו אופן, שאול השליח שכן גם בליבם של המאמינים בפיליפי. מסיבה זו הם המשיכו להתפלל עבורו ולא פספסו את ההזדמנות להשתתף בעזרה לו בכל עת שיכלו.

הקשר המיוחד בין שאול השליח למאמינים בפיליפי חייב להיות לנו כמופת.

לעיתים קרובות אנו מדברים על אהבה והצורך בה, אך לא כולם מביעים אותה כפי שאלוהים מתכוון לה.

אנשים אומרים שהם אוהבים את קהילתם, אך ממהרים לעזוב לקהילה אחרת כאשר ישנה בעיה עם אחד האחים או האחיות.

אינני מתכוון למצב בו קהילה נכנעת ללימוד שקרי ומשתיקה כל ביקורת ראויה. במצב שכזה כל מאמין נאמן חייב לצאת מהמסגרת המשחיתה.

אני מתכוון למצבים בהם ישנם בעיות חברתיות, אישיות, ואז אנשים מעדיפים לעבור קהילה במקום לפעול באמונה, באהבה, ובנחישות כדי להגיע לפתרון שמפאר את האדון.

אני מתכוון למצבים בהם אנשים מעדיפים לנטוש מאשר להתמודד עם האמת ולפעול על פי מתי יח 15 ואילך.

אם אנו פועלים בדרכים שהעולם פועל בהם, אז במה אנו יכולים לומר שישוע שינה אותנו?

כאשר אנו אוהבים באמת, אז אהבה שכזו זועקת וכל המביט עלינו יראה שישוע חי בנו.

הקשר בין שאול לפיליפים ראוי שיהיה בין כולנו. רוח הקודש השוכן בנו כבר העניק לנו את הכוח לעשות זאת.

סיכום

1. הפיליפים הוכיחו את אמיתות ישועתם ובגרותם הרוחנית בכך שהשתתפו בתמיכה בשירות של שאול השליח – בכל מצב ובכל עת, כפי שיכלו.

2. שאול השליח אינו מלמד שמעשים טובים מושיעים! חס וחלילה. אלא שמעשים המחזקים את הבשורה ועוזרים להתפשטותה, בנוסף למוכנות לעמוד ברדיפות וצרות בגלל השייכות לישוע, מעידים על אמונה אמיתית וכנה.

3. כשאוהבים מישהו באמת, שמו וצרכיו עומדים לנגד עינינו לעיתים קרובות מאוד, או כל העת.

כשאוהבים מישהו באמת – מתפללים עבורו בכל תפילה.

כשאוהבים מישהו באמת – לא ממהרים להיפרד ממנו מסיבות שוליות.

הבה נלמד מטיב האהבה ששררה בין שאול לפיליפיים.

פסוקים 9-11: תפילתו המושכלת של שאול השליח עבור הפיליפיים

9. תפילתי היא שאהבתכם תרבה יותר ויותר ותלוה בדעת ובכל תבונה,

10. למען תבחינו מה הם הדברים המצוינים ותהיו זכים וללא דופי ליום המשיח

11. ומלאים פרי צדקה שמניב ישוע המשיח, לכבודו ותהלתו של אלהים.

כאמור, שאול כבר אמר לפיליפיים שהוא נושא אותם בליבו בגלל שהם שותפים לחסד שהוא מנת חלקו.

שאול משתמש בדימוי מחיי הכוהן הגדול שנשא על חזהו את האפוד שכלל את סמלי שנים-עשר שבטי ישראל (שמות כח 15-29).

כפי שהכוהן נשא על ליבו את סמלי כל שבטי ישראל וזכר להתפלל עבור כלל העם ושתפילותיו הן לכלל העם, כך שאול השליח אמר לפיליפים: אתם נמצאים כל העת לנגד עיני. אני באמת אוהב אתכם.

בפסוקים 9-11 שאול מציין את תקוותו בעבור הפיליפיים.

"…שאהבתכם תרבה יותר ויותר ותלווה בדעת ובכל תבונה…"

כשבוחנים את דבריו מתגלית תקוותו:

שאול מתפלל שאחיו ואחיותיו לאמונה בפיליפי יתבגרו מבחינה רוחנית.

רבותיי: שלושת הפסוקים הללו מסתכמים במשפט קצר ופשוט:

תפילתי שתתבגרו רוחנית!.

שאול אומר זאת בשלב זה, כדי להכין את הקרקע למילות הביקורת, לאהובים עליו, למען יתאחדו, ויתקנו את המחלוקות הקיימות בין כמה אנשים בקהילה.

כעת נוכל לפרוט ולפרט כל חלק בשלושת הפסוקים בליווי דוגמאות מעשיות מן החיים.

שאול השליח מתחיל בתקווה שאהבת אלוהים תרבה בין האחים והאחיות בפיליפי.

אהבה כנה היא הבסיס לכל יחסים טובים, בריאים ומתמשכים.

לא משנה עד כמה טובים נהיה, רק משום היותנו בגוף חוטא, אנו נטעה ונפגע איש ברעהו, אם במילים או במעשים.

האהבה היא המרכיב מאלוהים שמאפשר לנו לכסות על חטא, לוותר, לסלוח ולהמשיך לאהוב למרות חסרוננו:

קור"א יג 7: "…היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקווה לכול ותסבול את הכל."

פטר"א ד 8: "בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה…".

שאול הקדיש פרק שלם לאהבה במכתבו לקורינתיים (קור"א יג).

שם שאול הבהיר שיכולות אישיות גבוהות לא נחשבות לדבר, או אינן מועילות בתחום הרוחני אם אינן נובעות ומונחות על ידי אהבה מקריבה (קור"א יג).

שאול הבהיר באיגרת לגלטיים שאהבה הנובעת מאלוהים היא זו שבאה בעקבות נוכחות רוח הקודש בחיי הנושע. מדובר על פרי הרוח שמרכיבו הראשון הוא – אהבה (אל הגלטים ה 22-23).

בבשורת יוחנן יג 34-35 אף נאמר שאהבת האחים היא כחותם אלוהים על ילדי אלוהים. ז"א, באהבת האחים שבינינו, ידעו שאנו ילדי ישוע המשיח.

אהבת אלוהים מתבטאת בעזרה, תפילה, נשיאת העול במשותף, סליחה כנה ואמיתית, בישור, הדרכה, אירוח, נתינה וכן הלאה וכן הלאה.

כעת שימו לב:

שאול לא אמר רק שהוא מתפלל שאהבה תרבה בין הפיליפיים אלא ציין שהוא מתפלל שהאהבה תרבה ותלווה בדעת ובכל תבונה…

למה הכוונה?

שאול אומר את מה שהרבה אנשים שונאים לשמוע:

האהבה הנדרשת מילדי אלוהים אינה כזו המבוססת בלבד על רגש ללא גבולות אלא היא אהבה המודרכת על פי הנחיות ומגבלות מכתבי הקודש.

טוענים שהאהבה עיוורת, אך כל המבוגרים בינינו יודעים שאהבה עיוורת יכולה להיות גם מתכון לאסון.

אהבה היא דבר נפלא, אך היא חייבת להתבטא בדרך שתועיל ותנחה את הנותן והמקבל לעשיית הטוב ולפאר שם המשיח.

שאול השליח מנחה אותם לגדול באהבה המלווה בדעת ובכל תבונה.

ומהיכן משיגים דעת ותבונה?

דעת ותבונה הן מעלות הנרכשות על ידי לימוד ושינון כתבי הקודש. חכמה על ידי יראת אלוהים.

בכתבי הקודש אלוהים מעניק לנו את הקווים המנחים לחיים המפארים את שמו.

כתבי הקודש מדריכים אותנו לחנך את ילדינו ביראת אלוהים, להיות נאמנים לבני הזוג שלנו, להיות חרוצים בכל הנוגע לעבודה ופרנסת המשפחה, לחיות על פי הכנסתנו ובצניעות, להיות חרוצים בלימודינו, לחלוק את הבשורה עם כל אדם, להישמר מן הרע על כל צורותיו וכו.

כל אדם הקורא, לומד ומשנן את כתבי הקודש לומד לדעת מהם חיים המקובלים על ידי אלוהים ומבטיחים את ברכתו.

כתבי הקודש מלאים בדוגמאות מחיי אנשים. דוגמאות שעלינו לאמץ וכאלו שעלינו להתרחק מהן.

לאור לימוד והבנת כתבי הקודש, אנו יכולים להבחין בין טוב לרע, עיקר ותפל.

לאור לימוד והבנת הכתובים, אנו יכולים לדעת מה מוביל לדבר חיובי ומה עלול להסתיים ברע או באסון.

ככל שנעמיק ידע והבנה בכתבי הקודש והמסקנות מהלימוד, כך נשכיל לדעת איך להיות מעורבים בחיי אנשים אחרים.

מסיבה זו אומר שאול בפסוק 10: "…למען תבחינו מה הם הדברים המצויינים."

בפסוקים 10-11 שאול השליח מבהיר שאהבה חכמה המבוססת על תבונה ודעת חייבת לעמוד בתנאים הבאים:

א. תהיו זכים וללא דופי ליום המשיח

בחיינו, אנו נדרשים לעיתים קרובות לפעול בשיתוף עם אחרים.

בין אם נרצה או לא, אנו נידרש להיות מעורבים בחיי בני משפחתנו.

אנו גם נדרשים לפעמים להתפשר על עקרונות ולעשות דברים שאנו לא ממש אוהבים לעשות.

ומה אומר לנו דבר אלוהים?

כל מה שנעשה או נהיה מעורבים בו, חייב להיות כזה שלא יטיל עלינו דופי, אשמה, או חס וחלילה שלא יגרום מכשול לאחר (מתי יז 27, יח 7, קור"א ח 9, י 32, התגלות ב 14).

המילה "זכים" במובן היווני כולל בתוכו את המשמעות של: נוצץ, שקוף לחלוטין לאור השמש, לא נמצא בו כל נקודת לכלוך או דופי.

ז"א, אלוהים אוסר עלי להיות מעורב, גם אם אני מאחורי הקלעים, בדבר או מעשה שאינו ראוי בעיני אלוהים.

התנאי לחיים ברמה שכזו היא בגרות רוחנית גבוהה.

רק הכרה מעמיקה של כתבי הקודש המלווים באמונה וכניעה לסמכות הכתובים, יניבו סגנון חיים והלך מחשבה המניב חיים ללא דופי.

ביום מסוים בעתיד, אני אעמוד מול כסא המשיח וכל מעשיי והדברים שהייתי מעורב בהם, ייבחנו באש אלוהים (קור"א ג 10-15, קור"ב ה 10).

באותו מעמד אני אקבל את ברכת האדון וזאת לאור טיב מעשיי שפעלתי בהיותי בחיים בארץ.

אז גם ייקבע שירותי בעבור האדון בממלכתו.

שאיפת חיי שלא אתבייש באותו מעמד.

הדרך הנכונה לוודא חוסר בושה גדולה בעתיד מול המשיח, תלויה במעשי האהבה המונחים על פי דעת ותבונת אלוהים שאני עושה בחיי היום.

האם כל מעשי ומעורבותי חוקיים ונעשים על פי אמות הצדק, אמת וטוהר של אלוהים, הכתובים בכתבי הקודש?

ב. מלאים פרי צדקה שמניב ישוע המשיח

מהו פרי צדקה?

הכוונה למעשים טובים וראויים, התואמים לרצון אלוהים ונובעים מתוך לב הכנוע לאדון ועושה זאת למען כבוד אלוהים.

בבשורת יוחנן טו 4-5 אמר ישוע:

"עימדו בי ואני בכם. כמו שהשריג אינו יכול לעשות פרי מאליו אם לא יעמוד בגפן, כך גם אתם אם לא תעמדו בי. אני הגפן אתם השריגים. העומד בי ואני בו עושה פרי לרוב, שכן בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר…"  

באיגרת לקולוסים א 10 שאול מפרט את "הפרי": "…למען תתהלכו כיאות לפני האדון, ככל חפצו, ולמען תניבו פרי בכל מעשה טוב ותגדלו בדעת אלוהים…".

שאול השליח מציין את הבישור וישועת בני האדם כפרי (אל הרומים א 13).

שאול השליח מציין חיי קדושה כפרי המפאר את אלוהים (אל הרומים ו 22).

מחבר איגרת אל העברים מלמדנו שתודה לאלוהים זה פרי שפתיים ראוי (אל העברים יג 15)

במילים פשוטות:

פרי צדקה אלו לא מעשים שאנו עושים בכוחות עצמנו, אלא מעשים שאנו עושים על פי הדרכת רוח אלוהים, מתוך ההכוונה שיש לנו בכתבי הקודש.

פרי צדקה הם מעשי האהבה, הפעולות שלנו כלפי אחרים המועילים לבני אדם, אך גם עוזרים להם להכיר את האדון הפועל בחיינו ומושיע אותנו. כל זאת בביטוי של תכונות פרי הרוח (אל הגלטים ה 22-23).

מעשינו ומעורבותנו בחיי אחרים צריכים להיות כאלו שמהווים זרע אשר יוביל את האדם הנאהב להכיר את גואלו ולעשות מעשים בחייו שמפארים את כבוד אלוהים.

ומה התוצאה אם נאהב על פי ההנחיות שבכתבי הקודש?

שם האדון יפואר. אלוהים יקבל את כל הכבוד.

מדוע זה חשוב?

מכיוון שזו תכלית בריאתנו – לפאר את אלוהים (אל האפסים א 12)

לאחר שהסברתי באופן תיאורטי את הפסוקים, הבה נציג מספר דוגמאות מעשיות לאהבה המלווה בדעת ובכל תבונה, אשר תניב פרי צדקה ותפאר את אלוהים:

1. פושט יד מתחנן לכסף בעת עצירה ברמזור.

כאבא מבוגר עם ניסיון, אני כבר מכיר את האביון ומציע לו סנדוויץ או בקבוק מים. אני אומר לו ששתיית שיכר וסמים לא מועילים לו, או מציע לו עלון בישור.

האביון מסרב להקשיב או לקחת משהו וממשיך ללכת.

ילדי שברכב מביט אליי ועיניו אומרות: איזה אכזריות…!

הילד היה מוכן לרוקן את כיסו ולתת לאביון.

הילד מדבר מתוך רגש ולעומתו האב יודע שכל אגורה בידו של האיש הזה עוזרת לו לרכוש שיכר, סיגריות או סמים.

מכיוון שאינני רוצה להשתתף במעשה רע, אינני נותן אגורה לאנשים אלו.

הענקת כסף במקרה שכזה אינה מעשה של אהבה חכמה. זה בכלל לא אהבה אלא עזרה בהרס.

2. משפחה נזקקת מבקשת עזרה.

אלא, אבי המשפחה בטלן ואינו מוכן להתאמץ כדי לעבוד בעצמו.

המשפחה בוחנת את אהבת הקהילה במילוי המחסור שנובע מחוסר אחריותם המתמשך.

איך עלינו כעת לאהוב את אותה משפחה?

מה עלינו לעשות כדי להוכיח את אהבתנו?

אילו מעשים אנו כרגע מחוייבים לעשות כדי לבטא אהבה אמיתית כלפיהם?

אם נספק את כל בקשותיהם, ללא הוראת תיקון או ביקורת בונה, כי אז הצדקנו את בטלנותם ובזבזנותם. אנו עלולים להשתתף בחטא.

בדרך זו הם ימשיכו לפעול בדרך פסולה שאינה מכבדת את אלוהים.

כך לא הועלנו להם. אם נפעל כך הרי בדרך זו אנו מבטיחים את המשך הקלקול.

מעבר לכך, לא יהיה במעשינו שום פרי של צדקה.

ביום המשיח ייבחן מעשינו וניתן על כך דין וחשבון לפני האדון.

אהבה אמיתית המלאה בתבונה ודעת מנחה אותנו לעודד את המשפחה לעבוד. כך כתבי הקודש מלמדים אותנו (לך לנמלה עצל ראה דרכיך וחכם. משלי ו 6 וכן טימו"א ה 8).

במידה וכל אברי המשפחה מוכנים לקבל את דברי התיקון שנאמרים בענווה, התחשבות ואהבה, על הקהילה לעודד ולעזור במידת האפשר בנשיאת העול. זו אהבה בונה, שתניב פרי צדקה וכל מרכיביה יפארו את שם האדון.

אהבה הגורמת לאדם כלשהו להישאר עצלן ותלוי בחסדי אחרים היא לא אהבה בכלל. היא לא עזרה אלא נזק.

3. דבר אלוהים מלמדני לדאוג לבני משפחתי.

מי שאינו דואג לבני משפחתו כפר באמונה וגרוע ממי שאינו מאמין (טימו"א ה 8).

האם נובע מכך שאני חייב למלא מחסור של כל בן משפחה וללא תנאי?

דבר אלוהים מנחה אותנו לחיות על פי האמצעים שלנו (טימו"א ו 6-8).

להיות חרוצים בנוגע לעבודתנו – ראו את חריצות הנמלה (משלי ו 6).

אין כל פסול לעזור לקרוב משפחה, זו זכות ודבר נפלא.

זאת אהבה ראויה. אלא, אהבה ראויה יכולה לבוא גם עם התניות וגבולות.

אנו חיים בארץ של הגירה.

ישנם מקרים רבים בהם בני משפחה מבוססים יותר נדרשים לעזור לשאר בני המשפחה להתאקלם ולעמוד על רגליהם מבחינה חברתית וכלכלית.

גם אם אפתח את ביתי לאח, או קרוב משפחה אחר, אני אדרוש באהבה והבנה, שיחיה על פי הכללים הנהוגים בביתי.

  • לא מעשנים בביתי.
  • לא צופים בסרטי זימה
  • מדברים בלשון נקיה.
  • את הכביסה מניחים ליד מכונת הכביסה או במקום מוסכם ולא זורקים היכן שרוצים.
  • משתתפים במטלות הנקיון בבית.
  • מחפשים עבודה, וכשמוצאים, אז משתתפים בהוצאות הבית.
  • במקרים מסויימים ישנה הגבלה על זמן הגעה הבייתה.

במידה והאח או קרוב המשפחה מסרב לפעול כדי לעמוד על רגליו, או פוגע במשפחתי כאשר אני מנסה לעזור לו, כי אז הדבר האוהב ביותר שאני יכול לעשות עבורו זה לומר לו לצאת מן הבית או לשנות מיד את הרגליו.

אהבת אח ללא גבולות ומגבלות אסור שתבוא על חשבון הריסת תא משפחתי.

4. שיקום יחסים: חברויות ונישואין

כל קהילה מורכבת מאנשים ברמות שונות של בגרות רוחנית. בכל קהילה אנשים שבאים מרקע שונה ומבעיות מורכבות.

כנושעים, אנו נדרשים להיות אלו המוכנים לסלוח ולאפשר הזדמנות נוספת.

כנושעים עלינו לדעת שכל מריבה שאינה נפתרת כראוי מטילה עלינו את רוב האשמה.

אהבה מושכלת דורשת מאיתנו לרדוף אחר השלום ולהסיר מכשולים.

האם מובטח לנו שיודו לנו או יכבדו אותנו בכל פעם שנאהב בדרך מושכלת על פי חכמת אלוהים?

ממש לא!

עלינו לזכור שדבר אלוהים אומר שאלו המתנגדים לנו היום בגלל ציותנו לאדון, עשויים להודות לנו ולפאר את אלוהים אולי מחר אם ייוושעו (פטר"א ב 11-12).

דבר אחד בטוח, כאשר נעמוד למול האדון ביום האדון, הוא ישלם לנו את הגמול המבורך על מעשי האהבה שעשינו על פי הנחיית דברו.

ציינתי מספר דוגמאות מן החיים להראות שאהבה ללא חכמה ובינה, כזו המבוססת על רגש, עלולה להרוס יותר מאשר לבנות או לתקן.

אהבה ללא בגרות רוחנית – היא כלי מסוכן.

לכן שאול אומר: מתפלל שתגדלו באהבה שהרי האהבה היא המצע הנפלא לכל אחדות ושיתוף, אך זה חייב להיות מודרך על פי הוראת כתבי הקודש.

סיכום

1. שאול מתפלל שאחיו ואחיותיו לאמונה בפיליפי יתבגרו מבחינה רוחנית.

הוא אומר זאת במילים מורחבות: שאהבתכם תרבה ותלווה בדעת וכל תבונה

2. אהבה מושכלת, כזו המגלה בגרות רוחנית אינה מבוססת בלבד על רגש ללא גבולות, אלא היא אהבה המודרכת על פי הנחיות ומגבלות מכתבי הקודש.

3. שאול השליח מבהיר שאהבה חכמה המבוססת על תבונה ודעת חייבת לעמוד בתנאים הבאים:

א. כל פועל שאנו עושים בעבור אחרים חייב לעמוד בתנאי הטוהר, אמת וקדושה הראויים לאלוהים. כל מה שנעשה היום ייבחן בכור המצרף ביום המשיח.

ב. אהבתנו המושכלת, מתוקף היותה מונהגת על פי הנלמד מכתבי הקודש, תניב תוצאות שיכבדו את אלוהים ויפארו את שמו.

4. אני אקרא שוב את הפסוקים הברורים:

9. תפילתי היא שאהבתכם תרבה יותר ויותר ותלוה בדעת ובכל תבונה, 

10. למען תבחינו מה הם הדברים המצוינים ותהיו זכים וללא דופי ליום המשיח

11. ומלאים פרי צדקה שמניב ישוע המשיח, לכבודו ותהלתו של אלהים.