איגרת שאול השליח אל הפיליפים פרק א פסוקים 1-6 והקדמה

Print Friendly

פרק א פסוקים 1-6 והקדמה

רקע להקמת הקהילה בפיליפי:

לאחר שישוע המשיח קם מן המתים, הוא בילה עם תלמידיו 40 יום ואז עלה השמיימה לנגד עיניהם.

לפני עלותו לשמיים, לימין אלוהים האב, ישוע המשיח אמר לתלמידיו את העיקר שבמשימתם: לכו לכל הגויים, תעשו אותם לתלמידים, הטבילו אותם ולמדו אותם את כל אשר ציויתי אתכם (מתי כח 18-20).

מאוחר יותר, ישוע המשיח בחר בשאול להיות השליח שמחליף את יהודה איש קריות הבוגד, ועליו האדון ישוע הטיל את המשימה להיות השליח לגויים.

בעוד מסר הישועה זההבפי כל השליחים, שאול בישר בין הגויים ושאר השליחים בין היהודים.

חלפו כעשרים שנים מאז עזיבתו של ישוע את תלמידיו. קהילת המאמינים בישוע לא עמדה על שמריה ומאמינים רבים חלקו את הבשורה בארצות שונות.

אחת מהסיבות להתפשטות הבשורה הייתה הרדיפה נגד המאמינים בישוע מצד ההנהגה הדתית בישראל ומצד חלק מבני משפחותיהם (מע"ש יא 19-30).

כך או כך, מאמינים רבים התפזרו ברחבי האימפריה הרומית, ותודות לרשת כבישים מסועפת ומפותחת,  יכלו להגיע למחוזות רבים ורחוקים עם חדשות הבשורה של ישוע.

שאול השליח ציית לאדון ואכן נסע לארצות כמו טורקיה, יוון ורומא כדי לבשר את כפרת החטאים במותו של ישוע המשיח.

בספר מעשי השליחים טז אנו זוכים ללמוד איך נושעו המאמינים הראשונים בפיליפי ונוצר הכר שעליו קמה הקהילה הראשונה שם.

כעשרים שנים לאחר שישוע המשיח נצלב וקם מן המתים, יצא שאול השליח עם סילא אל דרבי וליסטרא שבדרום טורקיה.

שם פגש שאול לראשונה בבחור צעיר בשם טימותיאוס. טימותיאוס שמע את הבשורה והיה תלמיד נאמן בעל שם טוב בין האחים שבליסטרא ואיקוניון.

שאול היה זקוק לשותפים למסע, שהרי הדרכים והמשימות לא היו קלות, והנה בחור ממוקד ונאמן כמו טימותיאוס יתאים למסע.

שאול, סילא וטימותיאוס עברו באיזור פריגיה וגלטיה (מרכז, מערב טורקיה), כי רוח הקודש מנעה אותם מלהשמיע את דבר הבשורה באסיה.

כשבאו אל מיסיה (מערב טורקיה)ניסו ללכת את ביתיניה (צפון טורקיה), אך רוח הקודש לא הניחה להם. מסיבה זו הם ירדו אל טרואס (מערב טורקיה על חוף הים האגאי המשקיף לעבר יוון).

בלילה נראה חזון אל שאול, ובחזון שאול נצטווה לעבור אל מקדוניה (צפון יוון)– ז"א לעזוב את אדמת טורקיה ולעבור אל אדמת יוון.

לא תמיד אנו מבינים את הסיבות לכל דבר, אך כאשר אנו נשמעים להדרכת אלוהים, בסופו של דבר נוכל לראות ולהבין את התכלית לכל המהלכים (תהילים עג 16-17, ישעיה נה 7-10).

הצוות מפליג מטרואס ושט בנתיב ישר אל סמותרקיה (שיט בסמוך לקו החוף ובכיוון כללי מערב לעבר מקדוניה), ויום לאחר מכן אל נפוליס. ומשם אל פיליפי (צפון יוון – מקדוניה).

פיליפי היתה עיר בחבל מקדוניה ונחשבה למושבה רומית. ז"א, שלאחר שנכבשה שנים קודם לכן על ידי צבא רומי, האיזור סופח לרומא וכל תושבי העיר קיבלו אזרחות רומית על כל המשתמע מכך.

פיליפי הוקמה באמצע המאה הרביעית לפנה"ס וכונתה כך על שם פיליפ השני ממקדוניה, אביו של אלכסנדר הגדול.

באמצע המאה השניה לפנה"ס, העיר נכבשה על ידי הרומים ובשנת 42 לפנה"ס הפכה למושבה רומית.

כאשר הגיעו הצוות – שאול, סילא וטימותיאוס לפיליפי, הם שהו שם כמה ימים, מן הסתם לראות ולהתוודע למקום ולאוכלוסיה.

בכל פעם ששאול מגיע לעיר כלשהי, הוא מבקר בבית הכנסת (אל הרומים א 16-17), והנה, שאול אינו מזכיר שום בית כנסת בפיליפי. משמע שבעיר לא מתגוררים יהודים, או שאם כן,

אז מספרם אינו עולה על עשרה למנין כך שאפילו לא טרחו להקים לעצמם בית-כנסת.

באין בית כנסת, שאול יצא משער העיר לכיוון שפת הנהר.

מדוע?

יתכן שכך נהגו לעשות יהודים בהיותם בגלות בבל כדי להתרחק מקהל גויים בעת שרצו להתפלל ולהתחבר כקהילה כשרה.

והנה, ליד שפת הנהר פוגש שאול קבוצה שהתאספה, שנראה למטרת תפילה.

הייתה זו קבוצה של נשים שאחת מהן היא לידיה, אשה יראת אלוהים, אשת עסקים, מוכרת ארגמן (בדים יקרים) שבאה מן העיר תיאטירה למטרות מסחר (מערב טורקיה).

לידיה שמעה את הבשורה מפי שאול השליח, והאדון ישוע המשיח פתח את ליבה להקשיב עוד ולקבל את ישוע כאדון ומושיע.

חסד הבשורה לא היה רק על לידיה אלא גם על כל בני ביתה אשר נושעו עימה ואף נטבלו.

לידיה הבינה את חשיבות משימתם ושליחותם של שאול, סילא וטימותיאוס, והזמינה אותם לביתה בפיליפי. לפיכך, סביר ביותר להניח שהקהילה הראשונה בפיליפי התאספה בביתה של לידיה.

החיים בפיליפי לא היו שקטים כל הזמן. ללמדנו, שכל מי שחי בחסידות יירדף (טימו"ב ג 12).

כששאול והצוות אשר עימו הלכו לכיוון מקום התפילה, הם פגשו נערה אחוזת רוח ניחוש.

מספר אנשים ניצלו את אותה נערה לרווח כספי.

הנערה הלכה ועקבה אחר שאול והשאר וקראה בקול: "האנשים האלה עבדי אל עליון והם מכריזים לכם דרך ישועה!" (מע"ש טז 17). כך היא עשתה ימים רבים.

למרות שדברי הנערה נכונים הם, כל העניין לא הועיל לשאול ולבשורה.

אותה נערה אומנם אמרה אמת לגבי שאול אך חייה והתנהגותה לא היוו עדות טהורה וראויה לאדון.

דבר הבשורה ראוי שיאמר מפי משרתי האדון אשר גם חיים את אשר הם אומרים.

מכוון שהנערה הטרידה את שאול והפריעה לפעולתם, הוא גרש את השד אשר בה במילים אלו: "אני מצווה עליך בשם ישוע המשיח, צאי ממנה!".

כשהבינו הגברים שניצלו את הנערה שכעת לא יוכלו להרוויח ממנה, הם עוררו מאומה בעיר שבסופה נזרקו שאול וסילא לכלא המקומי ואת רגליהם סגרו בסד (מע"ש טז 24).

מתברר שהדרך והאופן להגיע לליבותיהם של אנשים ולהביא את הבשורה למחוזות חדשים אינה קלה ופשוטה. כאמור,

לא תמיד משרתי אלוהים מבינים את התכלית של כל אירוע בעת התרחשותו, אך היותנו הולכים עם האדון, מהווה הבטחה שכל הנעשה מוגן ונשמר בכוח האדון.

אנשים רבים היו עדים לכל האירועים, ומבלי משים לב, הישועה מצאה נמל נצחי בלבבות כמה אנשים אשר היוו את הגרעין המתפתח של הקהילה בפיליפי.

בהיותם בכלא התרחש אירוע מכונן בחיי המעורבים.

בחצות, בעת ששאול וסילא התפללו ושרו שירי הלל לאלוהים, לפתע הזדעזעו היסודות של בית הכלא והמבנה עמד לקרוס.

השרשראות שכבלו את שאול וסילא ניתקו. דלתות הכלא נפתחו. רעידת האדמה הרעידה לא רק את המבנה אלא גם את הלבבות של כל האסירים והסוהרים.

הסוהר האחראי, הבין ששום אסיר לא יתנדב להישאר בכלאו ולכן מתוך ההבנה שישלם בחייו על כל אסיר נמלט, הוא עמד לקחת את נפשו בידו.

שאול עצר את הסוהר והבטיח לו שכל האסירים במקומם.

הסוהר שמע את תפילותיהם ושירתם של שאול וסילא, הבין את המסר וחיבר זאת עם האירוע העל טבעי שזה עתה חווה.

הסוהר חזר בתשובה בו ברגע.

הסוהר טיפל בשאול וסילא כאחיו, וכאשר היו בביתו, זכו כל שאר בני משפחתו לשמוע את הבשורה, לקבלה ולבטא את אמונתם המושיע בטבילה (מע"ש טז 33).

הערה: ישנם הטוענים שפסוק זה ודומיו הינם הוכחה לטבילת תינוקות. זאת טעות!

הכתוב אינו מציין את גילאי בני ביתו של הסוהר. מן הסתם כולם יכלו להיות בגיל בוגר מספיק כדי להבין את הבשורה ולקבלה בלב מבין.

כותב שורות אלו בן כחמישים. לו היה מתרחש אותו אירוע בביתי, הרי שבתי הצעירה ביותר בת 18…

למחרת שוחררו שאל וסילא וזאת לאחר שהוברר שהם אזרחים רומים, שהרי השרים לא יכלו על פי החוק לאסור אזרח רומי ללא משפט.

העיר פיליפי זכתה לפעולה יוצאת דופן של שאול, סילא וטימותיאוס אשר כל תכליתה הייתה להציג את דבר הבשורה לבני אדם למען ייוושעו וינצלו מזעם אלוהים על חוטאים.

שאול לא יכול היה להישאר לנצח בעיר פיליפי ולכן המשיך בדרכו למלא את התכלית שלשמה קרא לו האדון.

בני הקהילה בפיליפי לא שכחו את שאול אלא אף תמכו בשרותו למען האדון (קור"ב יא 7-10, אל הפיליפים ד 15-16).

מאוחר יותר חזר שאול למקדוניה, עודד קהילות שונות שזה עתה נוסדו והמשיך במסעו ליוון.

בדרך חזרה, בניגוד לתוכניתו המקורית, שאול עצר בפיליפי (מע"ש כ 1-6). היה בין המאמינים בפיליפי ושאול קשר מיוחד.

מאוחר יותר כאשר שאול היה במאסר ברומא, שוב פעלו הפיליפים כדי לעזור לשאול. הם שלחו לו מתנה נדיבה באמצעות אחד מחבריהם, אפפרודיטוס, אשר חלה בדרכו לשאול או במהלך שהייתו אצל שאול, וכמעט מת.

כאשר הבריא והיה מוכן לחזור הביתה, שאול שלח באמצעותו מכתב, זאת האיגרת אותה אנו לומדים.

הפיליפים קיוו שנוכחותו של אפפרודיטוס תאפשר לשאול לשחרר את טימותיאוס כדי שיבוא אליהם ויעזור לפתור כמה בעיות שנוצרו בקהילה.

(זיכרו שבעת ההיא הנהלת הכלא לא האכילה את האסירים ודאגה לרווחת האסירים. כל אסיר היה חייב להתקיים מעזרה ותמיכה של קרוביו. מסיבה זו היו לצד שאול אחים שסעדו אותו בהיותו בכלא).

משום מה שאול לא יכול היה לשחרר את טימותיאוס. את התשובות לשאלות בני הקהילה בפיליפי כתב שאול באיגרת, מסרה בידו של אפפרודיטוס, והלה העביר את המסר לקהילה בפיליפי. זאת היא האיגרת אל הפיליפיים.

חלפו להם כמעט אלפיים שנים ומתברר שתוכן האיגרת מרענן, מעודד ומשמח אותנו כפי שפעל בחיי המכותבים הראשונים.

דברי שאול נאמרו בהשראת רוח אלוהים ולכן הם ראויים לכלל בני האדם ובכל הזמנים.

האיגרת ממוענת "אל כל הקדושים במשיח ישוע…" וכאלה קיימים לא רק בעיר פיליפי.

כאמרו, שאול השליח כתב את האיגרת אל הפיליפיים, וכמו כן את האיגרות לקהילה באפסוס, קולוסה ואל פילמון, בהיותו במאסר ברומא בשנים 60-62 לספירה (א 13, ד 22).

שאול קיווה שעניינו יסודר בהקדם ונראה שהיה משוכנע ששיחרורו קרוב (ב 22-24).

המסר המרכזי של האיגרת:

היו מאוחדים באהבת האדון. שמחו בישועתכם. הילכו בקדושה בכל עת לאור האפשרות שיום המשיח יתכן בכל רגע (א 9-11, ב 2-5, 16, ד 4-9).

פסוקים 1-2: הקדמה וציון הנמענים

1. מאת שאול וטימותיאוס, עבדי המשיח ישוע, אל כל הקדושים במשיח ישוע הנמצאים בפיליפי, ומנהיגיהקהילה והשמשים בכלל זה:

2. חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח.

שאול השליח מציין שהאיגרת לקהילה בפיליפי נשלחת מטעמו, ומציין שטימותיאוס נמצא גם כן עימו.

שאול השליח מציין את עצמו ואת טימותיאוס כעבדי המשיח ישוע.

שאול אינו מציין את עצמו וטימותיאוס כשליחים מטעם ישוע מכיוון שמתנת השליח היא מתנה ייחודית שהיא מנת חלקם של 12 שליחים וטימותיאוס אינו אחד מהם.

לפיכך, למרות שכולנו עבדי האדון ישוע וכולנו נקראים קדושים, לכל אחד מאיתנו מתנת רוח שונה.

שאול היה שליח, אך טימותיאוס לא היה שליח.

מי בחר את שאול לשליח?

בספר מעשי השליחים בפרק ט מתואר האירוע בו ישוע המשיח נגלה לשאול ובוחר בו להיות שליח מטעמו. שאול מציין את העובדה הזו בפתח איגרתו לקהילה בגלטיה.

לפני שישוע המשיח בחר את שאול להיות שליח, שאר התלמידים בחרו את מתתיה להיות שליח במקומו של יהודה איש קריות (מע"ש א 15-26).

התלמידים עשו זאת לפני שרוח הקודש הואצל עליהם.

אם כן, האם גם מתתיה שנבחר על ידי התלמידים במע"ש א הינו שליח? האם יש לנו 13 שליחים?

בספר ההתגלות פרק כא 14 מציין יוחנן את 12 היסודות של ירושלים החדשה. על כל יסוד כתוב שמו של אחד משנים-עשר השליחים.

לכן, כפי שישנם רק 12 שבטי ישראל המיוצגים על ידי 12 השערים של ירושלים החדשה, כך ישנם רק 12 שליחים בשירות ישוע המשיח.

למרות שחייו של מתתיה היו חיים ללא דופי והוא זכה לראות במו עיניו ולשמוע במו אוזניו את האדון ישוע, הוא אינו שליח מטעם האדון ישוע כמו שאר 12 השליחים.

מהי תוספת החסד שהאדון ישוע מעניק לשליחים?

א. מתנת הרוח – שליח, היא מתנה ייחודית כפי שמתנת הרועות, נבואה, בישור וכו' הן מתנות ייחודיות (אל האפסים ב 20, ד 12). מדובר על מתנה המהווה יסוד לקהילה.

ב. לשניים-עשר השליחים ניתנו יכולות על טבעיות מיוחדות למען יוכלו לאמת את מסר הבשורה שאלוהים נתן בפיהם (קור"ב יב 12, אל העברים ב 1-4).

מכאן, איגרותיהם שנכתבו על פי הדרכת רוח אלוהים, כמוהן ככתבי הקודש. לאחר שכתבי הקודש הושלמו, הסתיימה התכלית למתנה זו.

מדוע ששאול יציין את טימותיאוס בפתח האיגרת?

אמת הדבר שזה נחשב למנומס כי הרי טימותיאוס נמצא עם שאול לסעדו בכלא.

יתכן אף שידו של טימותיאוס כתבה את האיגרת כפי שהוכתבה מפיו של שאול השליח מפאת נכותו (אל הגלטים ד 13-15, ו 11), אך לשאול סיבה טובה יותר.

שאול מתלמד את טימותיאוס לשירות ולהנהגה (טימו"א א 2, טימו"ב ב 1-7).

הזכרת שמו של טימותיאוס כשותף לכתיבת האיגרת מעמידה אותו כבעל סמכות.

זיכרו שבני הקהילה בפיליפי אהבו את טימותיאוס ומאוד רצו שישוב אליהם (ב 19-24). טימותיאוס היה עם שאול בביקור הראשון בפיליפי וחווה גם כן את כל ההתנסויות הראשונות שם.

שאול רואה את היום שלמחרת, ומאוד רוצה שלבבות המאמינים בפיליפי ובמקומות אחרים יתחילו להבין שטימותיאוס עומד ללכת בעקבות שאול כרועה ומורה.

טימותיאוס עתיד לבקר את אותן קהילות ולהורות להן את דרך האדון. גילו הצעיר עלול להיות לו למכשול ומכאן שאול בונה את הבסיס הסמכותי שטימותיאוס עתיד להזדקק לו בעתיד הקרוב ביותר (טימו"א ד 12).

בפסוק 1 שאול מציין את עצמו ואת טימותיאוס כעבדי המשיח ישוע, וממען את האיגרת אל כל הקדושים במשיח ישוע הנמצאים בפיליפי.

א. עבדי המשיח ישוע.

אם שאול השליח האוחז בתפקיד כה רם הינו עבד של המשיח ישוע, מיותר לציין שנדרש מכל אחד מאיתנו לשאוף ללא פחות מכך.

בספר יהושוע פרק א מוזכר משה כעבד יהוה, ויהושוע סגנו ומחליפו, כמשרת עבד יהוה.

מכאן, למרות שהעולם משתמש במילה עבד כדי לציין את הדרגה הנמוכה ביותר שאדם יכול להימצא בה, דרגה המציינת ביטול עצמי וקבלת מרותו המוחלטת של אחר על כל אשר בחיי, הרי שבשירות אלוהים, זו הדרגה המכובדת ביותר – עבד יהוה.

משה רבינו וגם שאול השליח זכו לפגוש את אלוהים הבן פנים אל פנים.

שניהם זכו לראות את הבורא כשהוא לבוש בשר ודם ומשוחח עימם כאב אוהב.

שניהם הבינו את גודל הקורבן שאל-שדי, האדון ישוע מעניק לכל אחד מילדיו, כדי לכפר על חטאיי ילדיו ולהצילם מזעם אלוהים, כל זאת בתשלום חייו שלו.

אותם יראי אלוהים הבינו את גודל מתנת החסד של אלוהים עליהם, ועל כלל בני האדם שאותם אלוהים בחר להושיע.

לאור חסד אלוהים הרב, נתנו אלו את חייהם לאלוהים כקורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים (אל הרומים יב 1-2).

מדוע?

כי רק כך, כעבדים נרצעים לאלוהים, אפשר לעבוד ולשרת את אלוהים באופן המכבד ומפאר את שמו.

רק עם הצניעות האמיתית הזו ניתן לראות את נוכחות אלוהים באדם, את הכוח האלוהי המניע מאחורי השירות הקדוש של העבד הנאמן.

בקהילות האדון נמצאים אנשים רבים המכנים עצמם עבדי אלוהים, אך דבריהם ושאיפותיהם מוכיחים דבר שונה או את ההיפך הגמור.

ישנם אלו הרואים את תפקידם הנוכחי כמקפצה לדבר נחשב יותר בעיני אחרים – זה לא הלך מחשבה של עבד נאמן.

אחרים עושים את השירות רק בתנאי שמעשיהם ייראו לעיני אחרים, כדי שיוכלו לקבל כבוד או תמורה – גם זה לא הלך מחשבה של עבד נאמן.

עבד האדון שמח ומתמוגג בכל הזדמנות שירות שהאדון מניח לידיו, גם אם המשימה אינה נחשבת למכובדת ואף אחד אינו רואה את עמלו. העבד הנאמן יודע שהאדון רואה את אשר במסתרים.

עבד האדון בא לבית אלוהים עם גישה של: אלוהים, השתמש בי להועיל לאחר…

עבד נאמן אינו קובע לעצמו את התוכנית בשירות אלוהים אלא, מגיב להוראת האדון, וזו ניתנת לו לפי:

1. מתנת הרוח שאלוהים בחר לתת לו (קור"א יב, אל הרומים יב).

2. צורך שאלוהים העמיד לנגד עיניו (יוחנן ה 19-20).

3. הוראה מכתבי הקודש.

4. או שנאמר לו על ידי הנהגת הקהילה בהדרכת רוח הקודש.

מתי אפשר להבין שאדם בקהילה אינו באמת עבד האדון?

כאשר הוא עושה טבלת כדאיות אישית בכל תחום.

כאשר אדם חושב בכל עת, מה הוא מרוויח ומקבל מתפקיד כלשהו, הרי שאינו עבד לאדון אלא משהו אחר.

אדם שכזה אינו מהווה עדות ראויה לשאר בני בית אלוהים ועלול להסיט את ליבם ומוחם מישוע האדון למשהו אחר.

אל לנו לנחש איך עבד האדון צריך לחשוב ולחיות. האדון בכבודו ובעצמו חי כעבד של אלוהים האב, וזאת כדי שאנו נלמד מן הטוב ביותר.

שאול ציין את דוגמתו של ישוע המשיח בפרק ב 5-11: (אני אקרא את הפסוקים אך נלמד כל פסוק כשנגיע לפרק ב).

5. יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע:

6. הוא אשר היה קיים בדמות אלוהים לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים,

7. אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם; וכאשר היה בצורתו כאדם,

8. השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב.

9. על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם,

10. למען תכרע בשם ישוע כל ברך בשמים ובארץ ומתחת לארץ,

11. וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב.

לפיכך, יבדוק ויבחן כל אחד מאיתנו אם הסיבה לנוכחותו ושירותו בבית אלוהים נובעת מתוך אהבת האדון ורצון לשרת, או מסיבות אחרות.

אנו שונים במתנות השירות שלנו בבית אלוהים, בגוף המשיח, אך כולנו בעלי הלך רוח זהה. אנו ממלאים את רצון האדון ולא את רצונינו באמונה ואהבה.

הבה נזכור:

כל בני האדם עבדים למישהו או למשהו.

טוב לנו להיות עבדים לאל אוהב אשר בא לעולם כדי לתת לנו את החיים שלו.

הדרגה הגבוהה הנתונה לכל אחד מילדי אלוהים היא: "עבד טוב נאמן" (מתי כה 21).

הלוואי שנשאף כולנו לדרגה נעלה שכזו.

מי שאינו עבד לאדון ישוע, בין אם הוא רוצה, או מבין, הריהו עבדו של השטן, אשר אינו פוסק מלהרוס ולהשמיד את חיי עבדיו, וזאת כדי להציל את אחריתו ולקדם את תוכניתו המעוותת.

ב. שאול מכנה את כל אלו הנמצאים במשיח – קרי, הנושעים, קדושים.

כן, כל מאמין נושע נקרא קדוש בעיני אלוהים!

באיגרת לרומים א 7 הוא מכנה את המאמינים ברומא – קדושים, ואף אהובי אלוהים.

באיגרת הראשונה לקורינתים א 2 שאול מכנה קדושים את אלו אשר הוא ביקר במילים החריפות ביותר שנאמרו על מאמינים נושעים (ראה גם קור"ב א 2).

באיגרת אל האפסים א 1, 15, שאול מכנה קדושים את המאמינים באפסוס.

באיגרת השניה לתסלוניקים א 10 שאול מכנה את המאמינים בתסלוניקי: קדושים אשר האדון עתיד להיכבד בהם ביום הופעתו.

במעשי השליחים ט 13 חנניה מציין את הצרות שעשה שאול לקדושים בירושלים – לפני שנושע. ז"א, שכל הנושעים בירושלים קדושים בעיני אלוהים

האם כל המאמינים בערים הללו חיו חיי טוהר וקדושה ללא כל חטא? ממש לא, ולמרות זאת הם נקראים קדושים.

אז מדוע הם נקראים קדושים?

1. כי הם שייכים למשיח ישוע. הם הפקידו את חייהם בו, באמונה כאדון ומושיע מזעם אלוהים על החטא. הם קיבלו באמונה את ישוע כקורבן כפרת החטאים שלהם.

2. כי הם חדלו לחיות לפי נוהג העולם הזה, וכעת הם רחוקים, מופרדים מסגנון חייהם הקודם.

למעשה, רק באמצעות השתייכותם לישוע הם נעשו קדושים.

מהו התהליך שעובר כל אדם עד שהוא נקרא קדוש?

1. אלוהים מודיע אודות קיומו בבריאה. כל אדם רואה את מורכבות הבריאה ויש לו את ההבנה המובנית כדי להגיע למסקנה פשוטה שיש יד מכוונת, בורא, מאחורי כל אשר בבריאה (תהילים יט, אל הרומים א-ב).

2. מעבר להוכחת קיומו הריבוני של אלוהים בבריאה, הוא מודיע אודות זהותו, תוכניתו להושיע בני אדם ותוכניתו בעבור בני אדם, דרך דובריו (הנביאים), ועל ידי כתבי הקודש. את המסר הכתוב נושאים בחירי אלוהים לכל קצוות תבל (ראה יונה, ישעיה ו וכו, מע"ש א 8-9).

3. הישועה מזעם אלוהים על החטא מוענקת לאדם לאחר שזה הבין והפנים בעזרת רוח הקודש את היותו חוטא הזקוק לכפרת חטאים. זו ניתנת לו על סמך אמונתו בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא, שבא לעולם בדמות אדם, מת כקורבן חטאים, וקם לתחיה ביום השלישי (אל הרומים י 8-9, 15-17).

אלוהים רגיש לזעקת לב שבור ולא יתעלם מאדם הקורא לו באמת (תהילים נא 7).

כעת, רק לאחר שנושע, יכול האדם להבין את הפעולות הבאות שאלוהים עושה בחייו:

1. הוא נבחר על ידי אלוהים להיוושע בדמו המכפר של ישוע המשיח, אלוהים הבן (אל האפסים א 5-7, 11-12). לידתו מחדש היא פעולת חסד טהורה של אלוהים.

2. אלוהים הפקיד את רוח הקודש, שהיא הוויה אלוהית טהורה ומושלמת בגופו של כל מאמין, כערבון לנצחיות הישועה (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17).

3. אלוהים האב הצילנו משלטון החושך של השטן והעביר אותנו אל מלכות בנו אהובו, ששם יש לנו פדות, סליחת חטאים (אל הקולוסים א 13, אל האפסים ה 8-11). ראה הדרשה על ההר.

4. אלוהים מכנה אותנו כוהנים, משרתי קודש, עם יקר לו מאוד, כדי שנספר את גדולתו וגבורותיו. כדי שנאמר לכל אדם שהוא אלוהים העביר אותנו מחושך אל אורו הנפלא (פטר"א ב 9-10).

5. רוח הקודש מעניק למאמין את תכונות האופי של ישוע המשיח – פרי הרוח (אל הגלטים ה 22-23), וכן את הכוח להתמודד נגד כל נכלי השטן – בהצלחה (אל האפסים ו 10-18, יוח"א ד 4).

6. המאמין מקבל יכולות ותפקידים [מתנות רוח, כשרונות שדרכם הוא משרת את האיברים בגוף המשיח], (אל האפסים ב 10, ד 12-16, טיטוס ב 14, פטר"א ב 9-10).

7. כאשר אלוהים מביט על ילדו הנושע, עלי ועליך המאמינים בישוע כאדון ומושיע מן החטא, הוא רואה את צדקת המשיח בנו – בתוכנו (קור"ב ה 21, אל הרומים ה 1-11).

אם אתם חושבים שפה מסתיימת רשימת החסד שאלוהים מעניק לילדיו הקדושים, אז אתם טועים.

להלן הברכות הנוספות שאלוהים מחבר לתואר: קדוש!

באיגרת למאמינים באפסוס בפרק א 3-7, שאול השליח פירט את הברכות שאלוהים מעניק לקדושיו:

3. "ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח, אשר ברך אותנו בכל ברכה רוחנית בשמים, במשיח,

4. כשם שבחר אותנו בו בטרם היווסד תבל, להיות קדושים ובלי דופי לפניו באהבה.

5. הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על ידי ישוע המשיח, כחפץ רצונו,

6. לתהילת כבוד על חסדו אשר העניק לנו באהובו,

7. שבדמו יש לנו הפדות, סליחת החטאים כפי עושר חסד האלוהים…".

לקדושים יש:

1. כל ברכה רוחנית בשמים – במשיח.

2.  נבחרנו מאז היווסד תבל.

3. אנו בנים לאלוהים.

4. מפארים ומכבדים את שם אלוהים.

5. בדמו נתן לנו פדות.

6. סליחת חטאים מלאה.

באיגרת לגלטים ד 6-7, ולרומים ח 17, (גם אפסים א 11), שאול מציין שאנו יורשים מטעם אלוהים ומכאן אנו שותפי נחלתו.

אל הרומים ח 17: "ואם בנים, אזי יורשים. יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו."

אל האפסים א 11: "ובו נועדה לנו נחלה, כי נבחרנו מראש לפי תוכניתו של הפועל בכל בהתאם למחשבת רצונו…"

אל הגלטים ד 6-7: "…וכיוון שאתם בנים, אלוהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת "אבא, אבינו". לפיכך אינך עבד עוד, כי אם בן. ואם בן, אזי גם יורש מטעם אלוהים."

רק למען ההשוואה: השטן לא מעניק שום דבר טוב לבני אדם. נחלתו וירושתו היא מוות נצחי באגם האש ואף אדם שפוי אינו רוצה כל שותפות בנחלה וירושה שכזו.

איך האמת הזו והברכות הללו צריכות להשפיע על מהלך חיינו היומיומי ולשנות אותנו?

א. אל תדאגו: (מתי ו 25-33)

ב. תשמחו תמיד ותציגו את כל משאלותיכם לפני אלוהים בתפילה, תחנונים והודיה: (אל הפיליפים ד 4-6).

ג. יש לנו זכות לקרא לאלוהים: אבינו (אל הרומים ח 15).

ד. גישה ישירה לאלוהים בתפילה: (אל העברים ז-ט)

ה. אלוהים עונה לנו ופועל גדולות עבורנו: ירמיה לג 3: "קרא אליי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם"

ו. אלוהים חולק עימנו את תוכניותיו: (בראשית יח 16-19, עמוס ג 7).

ז. לאלוהים יש תוכנית נפלאה עבורנו, תוכנית של חיים ושלום: (ירמיה כט 11-12).

ח. אהבת אחים אמיתית, סליחה כנה, סבלנות, התייחסות איש לרעהו כפי שהאדון ישוע המשיח מתייחס אלינו (אל האפסים ד 17-32)

האם השימוש במילה קדוש בברית החדשה תואמת לשימוש והבנה בתנ"ך?

לאורך כל ספרי התנ"ך, אלוהים מתואר כקדוש (בספר ויקרא יא 44-45, יט 2, כ 26, כא 8, שמ"א ב 2, ישעיה ו 3, יחזקאל לט 7, הושע יא 9, תהילים כב 4, צט 3, 5, 9, קיא 9).

קדושתו של אלוהים מתבטאת בכך שהוא ריבון, קיים מאז ומתמיד, כל יכול, כל יודע ונמצא בכל בכל עת, נקי מכל דבר שהוא רע, טהור, ומושלם בכל.

מכאן, קדושתו של אלוהים מתבטאת ביחודיותו האלוהית, שלמותו בכל תחום, טוהרו הרוחני, – פשוט אין כמוהו.

התנ"ך גם מציין את עם ישראל כעם קדוש לאלוהים (שמות יט 6, דברים ז 6, יד 2, 21, כו 19, כח 9).

האם כל בן ישראל שמר את כל מצוות אלוהים בשלמותם? לא!

האם עם ישראל הלך כל העת בדרך אלוהים? לא! ראה ישעיה א…

למרות כל זאת, עם ישראל נקרא קדוש לאלוהים.

מכאן, קדושת עם ישראל כעם מתבטאת בעובדה שאלוהים בחר את העם הזה למלא תפקיד מיוחד ויחודי ששום עם אחר לא נבחר לעשות.

לא רק אלוהים ולא רק עם ישראל נקראים קדושים, אלא גם יום מסוים.

בספר נחמיה ח 9 העם התאסף ביום חג התרועה (ראש השנה) לקרא וללמוד מדבר אלוהים. העם התרגש מאוד והתעצב על חטאיו שעשה נגד אלוהים. נחמיה פנה אל העם ועודד אותם. במילותיו ציין נחמיה כי אותו היום הינו יום קדוש ליהוה.

מכאן, גם מועדי יהוה הם ימים קדושים – מיוחדים ושונים משאר הימים (ויקרא כג).

במה זה מתבטא?

אלוהים פועל ועושה בימים אלו דברים שלא עשה בימים אחרים (המשיח נצלב וקם לתחיה במועדי יהוה)

מן העם נדרש לפעול בצורה שונה משאר הימים – לא לעבוד, הקרבת קורבנות וכו.

לא רק אלוהים, עם ישראל או יום מיוחד נקראים קדושים, אלא גם מקום או כלי (שמות כט 31, במדבר ז 1, זכריה יד 21).

והכוונה שהמקום (איזור בית המקדש, ירושלים) או הכלי משמשים לשירות אלוהים בלבד! כל שימוש אחר במקום או בכלי שחורג מהנקבע, הריהו עבירה, ומטמא (פוסל) את המקום או הכלי, ודורש חיטוי, ניקוי ווידוי על חטא.

הבה נסכם את ההגדרה למילה קדוש, קדושים:

המילה קדוש מתארת אישיות, אדם, חפץ או מקום שנבחרו לייעוד מיוחד, שונה מכל השאר.

השימוש בכתבי הקודש במילה "קדוש" [בכל הנוגע לבני אדם], כולל בתוכו גם את תכונות הטוהר והמוסריות הנעלה הקשורות לאופי והתכונות של אלוהים.

אדם, יום, חפץ או מקום הופכים לקדוש מתוקף בחירתם על ידי אלוהים לתפקיד או ייעוד המקיים ותומך בתוכניתו בעולם.

מכיוון שאלוהים טהור, נעלה במוסריותו ואין בו כל צל של חטא, יוצא מכך שכל הפועלים עימו ובסביבתו ובשמו חייבים לאמץ את מידות הטוהר והקדושה של אלוהים.

מכאן, אדם אשר נקרא ונבחר על ידי אלוהים למלא ולעשות דבר בשם אלוהים והוא חי על פי אמות מידת הצדק והטוהר של אלוהים, הוא מפאר את שם אלוהים. אדם שכזה מקדם את מלכות אלוהים…

מי שנבחר על ידי אלוהים ונקרא קדוש, ואינו חי ופועל ברמת הטוהר הראויה לאלוהים, הריהו מזיק לשמו של אלוהים ומונע מאחרים לראות ולהכיר את אלוהים כפי שראוי לאלוהים קדוש וטהור.

הביטוי החשוב ביותר להיותנו קדושים חייב להתבטא בהתמקדות בישוע כאדון ומושיע, אהבת האחים, עזרה הדדית, סליחה כנה וסבלנות (יוחנן יג 34-35, אפסים ד 32, מתי ה 23, יוח"א א 9).

בשלב זה יש לנו הבנה טובה יותר למשמעות המילה "קדוש".

והנה, כל אלו הנקראים קדושים ממשיכים לחטוא, מי יותר ומי פחות.

מדוע?

כי אנו עדיין כלואים בגוף בשר הנתון לקללת החטא. למרות שרוחנו יודע את הטוב ורוצה לעשות את הטוב, גופנו לעיתים חזק יותר ומושך אותנו לפעול בדרך שאנו מצטערים עליה לאחר מעשה (אל הרומים ז 7-25).

האתגר הזה יימשך עד שהאדון יקחנו אליו, אם במותנו או ביום ההילקחות.

אם כן, אדם הנקרא קדוש בעיני אלוהים מכוח בחירתו על ידי אלוהים להיות ילדו, עלול ליפול בחטא ולהרוס את ההתחברות שיש לו עם אלוהים ומאמינים אחרים.

לאור זאת, איך הקדושים שומרים על טוהר רוחני המאפשר התחברות בריאה עם אלוהים ואנשים?

איך הקדוש מתקדש?

1. לימוד סיסטמטי ומתמשך של כתבי הקודש כי רק כך אדע מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והמושלם.

2. מתוודים על כל חטא (יוח"א א 9)

3. מתרחקים מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 22).

4. מתפללים ומבקשים את עזרת אלוהים כדי לגבור על פיתויים (ירמיה לג 3, יוחנן טז 23-24, מתי ו 7-13, 33, אל הפיליפים ד 6-7).

5. מתחברים עם אחים ואחיות נושעים כדי להתחזק ולהישמר מרעות העולם.

בקיצור, משתדלים מאוד להיות בהתחברות קהילתית קדושה (מע"ש ב 41-47).

בפסוק הראשון שאול ציין שאיגרתו היא אל כל הקדושים במשיח ישוע.

כעת הוא ממשיך ומציין עוד עובדה רוחנית מאוד חשובה ומעניינת.

הקדושים "במשיח ישוע": או במילה נרדפת – באדון

שאול משתמש בביטוי זה כדי לציין את המשיחי. שאול משתמש בביטוי זה יותר מ-100 פעמים.

למה הכוונה?

לפני שאדם נושע היה במשיח ישוע, הוא היה "באדם", לאבמשיח ישוע.

אדם הראשון היה אומנם אדם פרטי אך אלוהים מינה אותו לייצג את האנושות כולה.

כל מה שעשה אדם הראשון השפיע על האחרים. מעשיו לא השפיעו רק עליו, אלא כולנו יודעים היטב שכל אחד מאיתנו נושא על עצמו את תוצאת מעשיו של אדם הראשון.

עוד כשהיינו ברחם אמנו, נשאנו את התוצאות של "אדם" – את קללת החטא – מות תמותון (תהילים נא 7, אל הרומים ה 12-21).

לעומת זאת, שאול השליח מכנה את ישוע המשיח בשם: "האדם השני" וה"אדם האחרון" (קור"א טו 22,45,47).

ישוע המשיח בא לעשות את כל מה שהאדם הראשון נכשל בו, ולתקן את כל מה שהרס אדם בגלל חטאו.

במותו ובתחייתו מהמתים ישוע המשיח ביטל את האשמה, את כוח החטא ואת שלטון השטן. ישוע המשיח ביטל את המוות הנצחי בחיינו, בחיי ילדיו הנושעים (אל הרומים ד 25, קולוסים ב 13-16, קור"א טו 54-55).

כשאנחנו חוזרים בתשובה, אנחנו משתתפים בברכות הרבות שישוע המשיח קנה לנו במותו.

במשיח, אומר שאול באיגרתו אל האפסים, אלוהים בירך אותנו "בכל ברכה רוחנית" (אל האפסים א 3).

במשיח ישוע, משמע שמתנו לעצמנו וכעת אנו חיים בעבור המשיח בלבד! (אל הגלטים ב 20, אל הרומים ו 2-9).

שאול מציין כחלק מהנמענים את הזקנים והשמשים.

מן הסתם כל איגרת לקהילה היא בראש ובראשונה להנהגת הקהילה, אז מדוע ששאול יציין את הזקנים והשמשים באופן כל כך מוחלט ומודגש?

תפקיד הזקנים להשגיח על הקהילה וללמדה את דבר אלוהים, להנהיגה על פי דרך האדון.

בספר מע"ש כ 17-38 שאול השליח נפרד ממנהיגי הקהילות באפסוס.

בפרק נמצאים כל המילים הנרדפות לזקן קהילה.

הם, זקנים, מנהיגים, משגיחים, רועים.

תפקידם של השמשים היא לוודא שעניני החולין של הקהילה מסודרים באופן רוחני. ז"א, עזרה פיזית לנזקקים וכו' (ראה מע"ש ו 1-7, טימ"א ג 8-13).

אם כן, מדוע ששאול יציין את הזקנים והשמשים בעוד שלא עשה כך באיגרות אחרות?

המסר המרכזי של האיגרת נוגע במיוחד לתפקידם של הזקנים והשמשים.

בדרך עדינה הוא מוכיחם לבצע את המוטל עליהם להכין את הקהילה להיות ללא דופי ליום המשיח – שיתכן שיהיה היום!

שאול מסיים את ההקדמה הקצרה במילות ברכה.

פסוק 2: "…חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח."

מילות ברכה אלו הן הברכה הסטנדרטית של שאול השליח באיגרות (קור"א א 3, קור"ב א 2, אל הגלטים א 3, אפסים א 2, קולוסים א 2, תסל"א א 1, תסל"ב א 2, טימ"א א 2, טימ"ב א 2, טיטוס א 4, פילמון 3).

חסד ושלום כתזכורת ליחס והקרבה שלנו לאלוהים.

חסד: כי נושענו בגלל פעולת אהבה של אלוהים בהיותנו חוטאים ולא בגלל שמגיע לנו (אל האפסים א-ב, אל הרומים ה).

שלום: זה התוצאה של הסרת העויינות ביננו לאלוהים (אל הרומים ה)

חסד ושלום הם המתנות הגדולות ביותר שאלוהים יכול להעניק לבן אדם חוטא.

את כל זאת קיבלנו בקורבנו האוהב של ישוע המשיח, בן האלוהים.

המאמינים בפיליפי: קהילה אהובה ונדיבה (פסוקים 3-5):

3.מודה אני לאלוהים מדי זכרי אתכם

4. ותמיד, בכל תפילותי בעד כולכם, מתפלל אני מתוך שמחה

5. על השתתפותכם בבשורה למן היום הראשון ועד עתה.

כמה משמח לשמוע אודות היחס הקרוב והלבבי בין רועה קהילה לבני הקהילה.

ישנם בעולם כל כך הרבה רועי קהילות ששמות חברי קהילתם מעלים למוחם זכרונות מרים, אכזבות, כשלונות, ולאו דווקא סיבות רבות להודיה.

לעומתם, ישנם רועים שמודים לאלוהים על כל אח ואחות שפגשו בין כתלי הקהילה. לעיתים בני הקהילה טובים להם יותר מבני משפחתם שלהם.

מה היו הסיבות שבגללן שאול השליח הודה לאלוהים בכל פעם ששמותיהם עלו במוחו?

1. קיבלו אותו כשליח של ישוע המשיח הנושא את מסר הבשורה – נכנעו למרותו כשליח.

2. קיבלו את הבשורה הקדושה שנאמרה מפיו. חייהם השתנו והופקדו ביד האדון ישוע.

3. ישבו לרגליו כאשר לימד את תורת אלוהים ונתנו לדבר אלוהים לשטוף את ליבם ולקבוע את מהלך חייהם.

4. בהעדרו, הם המשיכו לשאת את בשורת האדון, לבשר ולחיות על פי הנחיית דבר אלוהים (ב 12).

5. הם נתנו בהקרבה כדי לעודד ולהפיץ את בשורת החיים – בתמיכתם לו כשליח, ולמאמינים נזקקים במקומות אחרים (ב 25, קור"ב ח).

נכון, הם לא היו מושלמים. בהמשך האיגרת היו לשאול מספר תוכחות כלפי חלק מחברי הקהילה בפיליפי. אך המאמינים בפיליפי הראו את הסימנים הנחוצים כדי להוכיח שהאדון במרכז חייהם והם נחושים להמשיך ולחיות על פי הכתוב בכתבי הקודש.

הם עשו את כל הפעילויות שקהילה בריאה צריכה לעשות ומתוך המניעים הנכונים (מע"ש ב 41-47)

שאול השליח מרבה להשתמש בשורש ש.מ.ח באיגרת לפיליפים (א 3, 18, 26, ב 2, 17, 29, ג 1, ד 1, 4, 10).

בפרק ד אומר שאול למאמינים בפיליפי: אתם שמחתי ועטרת ראשי…

אם שאול משתמש בכאלו מילים כדי לתארם, ניתן לשער שכל יום ששהה במחיצתם היה לו כמו טעם של גן-עדן.

נחמד לשוחח על הבגרות הרוחנית של המאמינים בפיליפי, אך אל נשכח שנחמדותם לא העלתה רק את שמחתו של שליח המשיח ישוע, אלא יותר מכך, התנהגותם הטובה פארה את שמו של האדון.

אז הבה נשאל את עצמנו?

האם התנהגותנו כלפי אחים ואחיות בקהילה מפארת את שם האדון?

האם רועה הקהילה מודאג, עצוב או חס וחלילה בוכה בכל פעם שהשם שלך עולה לזכרונו, או שליבו מפעפע משמחה?

לפני שנדבר על התנהגותם של חברי הקהילה, הבה נזכור את התנאים שזקני הקהילה והרועים חייבים לעמוד בהם:

1. דבר אלוהים מצווה על מנהיגי הקהילה להקדיש את זמנם ומרצם כדי ללמוד היטב את כל כתבי הקודש (טימו"א ג).

2. אלוהים מצווה על הרועים והמורים להכשיר את הקדושים לעבודת השירות (אל האפסים ד 12-14).

3. אלוהים מצפה מהרועים והמורים לרעות את צאן אלוהים היקר ברצון, בשמחה, בנפש חפצה ולא חס וחלילה בחמדת בצע. לא כרודנים אלא כמופת לצאן (פטר"א ה 1-4).

על מנת לעזור לרועים והמורים במשימתם החשובה, אלוהים מצווה על שאר בני הקהילה את הדברים הבאים:

אל העברים יג 17: "שמעו בקול מנהיגיכם והכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון. נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם."

פטר"א ה 5: "כמו כן, הצעירים, הכנעו לפני הזקנים…"

אחים ואחיות, מטרת ותכלית קיומנו זה לפאר את שם האדון.

כל מתנות הרוח שקיבלנו, לא נועדו לפתח לעצמנו קריירה אישית, אלא נועדו להוות כלים שדרכם נפעל איש בחיי רעהו למען נפאר ביחד את שם האדון.

לאור זאת, אלוהים מצפה מאיתנו להיכנע איש לרעהו בענווה אמיתית, לכבד את נושאי המשרות כדי שכל אחד ימלא את האחריות שנתן לו האדון בשמחה ועל הצד הטוב ביותר (פטר"א ה 5-6).

האדון עתיד לקרא לנו אליו היום! יום המשיח ישוע יכול להיות היום!

האם כל ילדיו מוכנים למפגש?

למה הדבר דומה?

כשהורים יוצאים מן הבית לאירוע כלשהו, הם מפקידים את ילדיהם בידי שמרטף שהם סומכים עליו.

בעוד ההורים מצפים מהשמרטף לעשות שירות טוב, הם אומרים לילדיהם חזור ושנן: תתנהגו יפה, אל תעשו בעיות לשמרטף, אל תעשו בושות לאבא ואמא…

שעורי בית:

כל אחד מאיתנו ישאל את עצמו:

האם פינו מלא בהודיה כאשר אנו זוכרים בשם כל אחד מבני הקהילה?

האם עינינו מזוגגות כאשר אנו נזכרים באחד מהאחים או האחיות בקהילה ואז מודים לאלוהים על הברכה שאותו אדם הביא לחיינו?.

מה עולה לראשך כאשר אתה נזכר ברועה הקהילה?

האם אתה מאבד את התיאבון או מודה לאלוהים?

אם ליבנו אינו מלא בהודיה עבור אחים ואחיות בקהילה, הבה נשאל את עצמנו: מדוע?

האם יש ענין לא פטור בינינו?

האם יש חטא שלא התוודנו עליו? במה אני תרמתי לבעיה?

אם איננו יכולים להודות לאלוהים על כל שם של אח בקהילה, כי אז התחברותנו לא תהיה שלמה.

הבה נתפלל לענווה כדי שנוכל לבקש סליחה איש מרעהו למען כבוד האדון.

שאול ממשיך ואומר בפסוקים 4-5:

4. ותמיד, בכל תפילותי בעד כולכם, מתפלל אני מתוך שמחה

5. על השתתפותכם בבשורה למן היום הראשון ועד עתה.

השליח שאול מזכיר את המאמינים בפיליפי בתפילותיו.

וכאשר עולים שמותיהם, יש בפיו הרבה יותר מילות הודיה מאשר מילות תוכחה או תיקון. שאול לא הרגיש את אותו הדבר כאשר כתב את האיגרת לגלטיים או לקורינתיים…

כאמור, היחס בין שאול לבני הקהילה היה יחס קרוב ואוהב, ולכן שאול יכול היה גם לתקן אחדים מן האחים בקהילה ולציינם בשמותיהם הפרטיים (ד 2), מבלי לדאוג שהם יהיו ברוגז ויעזבו את הקהילה…

מה עשו הפיליפים באופן מתמשך שחימם את ליבו של השליח?

הם השתתפו בבשורה למן היום הראשון ועד עתה…

השתתפותם של הפיליפיים לא הייתה רק במישור תיאורטי אלא גבתה מהם מחיר כספי וחומרי.

1. ההשקעה הגדולה שלהם הייתה בעבודת הפצת הבשורה, עוד מן התקופה ששאול היה נוכח ביניהם.

המאמינים בפיליפי לא רק התפללו בעבור המבשרים (א 19), אלא לקחו חלק פעיל בבישור עצמו (א 27).

קל יותר לשלוח צק או ללמד אחרים איך לבשר, אך המאמינים בפיליפי לא חיפשו את הדרך הקלה.

הם ויתרו על הנוחות האישית, סיכנו לעיתים את חייהם כדי לאפשר לעוד נפש לשמוע את הבשורה שבכוחה להושיע אדם מאבדון נצחי (א 28-30).

שאול ידע שתפילותיהם מגיעות לאוזני אלוהים מכיוון שנעשו על פי רצון אלוהים וכחלק מכלל פעילותם בעבור הפצת הבשורה.

תפילותיהם בעבור שאול השליח השאירו אותו לנגד עיניהם, וכך מחוייבותם לו נשארה טריה לאורך כל השנים שהיה רחוק מהם ואף בכלא (אל העברים יא 25-26, מתי כה 34-40).

2. המאמינים בפיליפי עשו שני דברים פיזיים שהוכיחו את אהבתם המקריבה כלפי שאול ושאר נושאי הבשורה.

הם שלחו לו מתנה כספית מכיסם כדי לעזור לו ולעודד אותו בעבודה שעשה למען המשיח (ד 14).

הם לא רק תמכו בשאול, אלא נתנו ממחסורם גם למאמינים אחרים באיזורים מוכי אסון (קור"ב ח-ט).

המאמינים בפיליפי עשו דבר נוסף גדול יותר מעבר לשליחת מזומנים. הם שלחו לשאול אח יקר, אפפרודיטוס כדי שיהיה לו לעזר ולעידוד כשהיה במאסר (ב 25).

רבותי, אל נחשוב לרגע שאפפרודיטוס היה הנודניק התורן בפיליפי שכל זב חוטם היה שמח להיפטר ממנו.

אפפרודיטוס היה אח יקר ובעל יכולת. הוא היה כלי חשוב לקהילה ולכן נשלח לשאול כדי שיועיל לו.

הקהילה שלחה את הטוב ביותר שיכלה בעבור שאול השליח.

הבה נדמיין לעצמנו עד כמה שמח שאול כאשר ראה את אפפרודיטוס בא לבקרו ולבשר לו שהוא נשאר עימו לתקופה ארוכה – כעזר.

חשוב וטוב לתרום כסף לקידום הפצת הבשורה. יחד עם זאת, ראוי שגם נשקול במקרים מסויימים לשלוח את הטובים ביותר לעזרת המבשרים כדי לעודדם ולעזור להם בתקופה או משימה קשה.

3. השותפות של הפיליפים לא הייתה חד פעמית או מונעת מהתרגשות זמנית, אלא המשיכה ולא פסקה.

מאז ששאול היה בקרבם הם השתתפו בתמיכה בו למען הבשורה. הם הכירו בו כשליח והבינו את החשיבות בעבודתו המלאה בעבור שם האדון ישוע. שאול יעיל יותר לאדון כמבשר מאשר תופר אוהלים…

הפיליפים הבינו היטב שתמיכתם בשאול כבר מן היום הראשון שהכירוהו, היא זבח רצוי לאלוהים, קורבן המעלה ריח ניחוח לאלוהים.

בעוד התמיכה מקהילות אחרות הלכה ודעכה עם השנים, משהו כמו – רחוק מן העין רחוק מן הלב, חוסר הבנת החשיבות, או פשוט חוסר אהבה, התמיכה של הפיליפים לא דעכה אלא נשארה רעננה ומעודדת (ד 10).

מה אנו לומדים מהשותפות של הפיליפים בעבודתו של שאול השליח?

להיות משיחי פירושו להיכנס לשותפות עם אחרים ולחלוק איתם את העבודה שהם עושים למען המשיח. בדרך כלל, אין משיחיים בודדים. אנחנו שייכים לאלה ששייכים למשיח!

למעשה, היכן שאין נתינה, דאגה, אהבה, שיתוף – אין גם שותפות כנה.

כבודדים וכקהילה עלינו תמיד לשאול: למי אנו שותפים, עם מי אנו משרתים את המשיח?

מכיוון שבקהילתנו אנו מזכירים את קופסת הנתינה במספר מילים בודדות, אני חושב שכדאי לנצל את ההזדמנות הזו, בא אנו לומדים על נתינתם של הפיליפיים, כדי לרענן את התהליך הנדרש בליבנו כדי שנתינתנו תהיה זבח רצוי בעיני אלוהים.

שאול השליח ציין את התהליך הראוי בהזכירו את נדיבותם של הקהילות במקדוניה, שפיליפי היא אחת מהן.

קור"ב ח 1-5:

1. "ועתה, אחי, נספר לכם על חסד אלוהים שהאצל בקהילות מקדוניה.

2. פעמים רבות עמדו במבחן הצרות, ומתוך שפעת שמחתם ועומק עניותם גאה עושר נדיבותם.

3. הריני מעיד כי נדבו כפי יכולתם, ויותר מכפי יכולתם,

4. ובהפצרות רבות בקשו מאיתנו את הזכות להשתתף בעזרה לקדושים.

5. ולא כפי שציפינו, אלא קודם הקדישו את עצמם לאדון ואחר כך לנו, כרצון אלוהים.

הקהילות במקדוניה, ופיליפי אחת מהן, לא היו קהילות עשירות במיוחד.

הצרות לא פסחו עליהם וגם הם טעמו את כוס המרורים של הרדיפות בגלל שייכותם לישוע.

למרות שהיו עניים בעצמם, הם לא ויתרו על הזכות לתת לעזרת אחיהם הרחוקים שסבלם כמו שלהם או יותר מכך.

המאמינים במקדוניה לא היו קמצנים. הם נתנו בנדיבות, מתוך אמונה כי ידעו שהאדון מספק את כל מחסורם.

למרות שהשליחים לא בקשו מהם, כי ידעו שיכולתם מועטה עד בלתי אפשרית, התעקשו בני מקדוניה ולא ויתרו על הזכות להשתתף בעזרה לקדושים במקום אחר.

איך אותם מקדונים הכינו את ליבם לתת?

א. הקדישו עצמם לאדון

הם מסרו את נפשם וכל אשר להם ביד האדון. הם התפללו וביקשו את האמונה לתת בהקרבה ובלב שלם כפי שאלוהים ידריך אותם לתת ולא על פי נוסחאות מתמטיות.

הם חקרו לבבם ווידאו ששום מהלך אינו נובע מתחרות או חטא.

ב. הם מסרו את כל מה שיכלו לתת ביד השליחים, כי הם נציגי האדון ובחוכמת האדון הם יחלקו ויתנו לאלו הזקוקים לעזרה.

המקדונים לא רוקנו את חשבונות הבנק שלהם ולא נכנסו לחובות בגלל הנתינה שהרי דבר אלוהים אומר לנו: "…שהרי אם קיימת הנכונות, רצויה היא לפי מה שיש ביד איש, לא לפי מה שאין בידו." (קור"ב ח 12).

בספר משלי ג 5-10 שלמה המלך מלמדנו עיקרון שראוי שנחרוט על ליבנו:

5.בְּטַח אֶל-יְהוָה בְּכָל-לִבֶּךָ; וְאֶל-בִּינָתְךָ אַל-תִּשָּׁעֵן. 6.בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ; וְהוּא יְיַשֵּׁר אוֹרְחותֶיךָ.

7.אַל-תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ; יְרָא אֶת-יְהוָה, וְסוּר מֵרָע. 8.רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ; וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.

9.כַּבֵּד אֶת-יְהוָה מֵהוֹנֶךָ; וּמֵרֵאשִׁית כָּל-תְּבוּאָתֶךָ. 10.וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע; וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ.

בכל הקשור לנתינה, אלוהים מבקש את החלק הראשון ולא את השארית.

אלוהים אינו זקוק לכספנו שהרי כל הכסף והזהב שייכים לו (חגי ב 8).

אלוהים מצווה עלינו לתת למעננו, למען תתחזק אמונתנו בו.

כאשר נתינה נובעת מלב נקי ואוהב, אלוהים מקבלה כזבח רצוי ולא נשאר אדיש לנותן.

אלוהים מספק את כל צורכיו של ילדו (מתי ו 25-33).

לא לחינם אמר דוד המלך: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהילים לז 25).

אנשים שואלים: כמה לתת? האם עשרה אחוזים זה המספר שאלוהים דורש?

לא!

כל אחד שיתן על פי נידבת ליבו. היחס שבו אשתי ואנוכי קבענו לחיינו הוא: תן במספר שגורם לדימום.

הכוונה לערך שהוא נחשב לנכבד ויקר ולא לסכום שתוכל לאבד מבלי שתרגיש בחסרונו…

אלוהים רואה ויודע את מה שאנו מרוויחים ואת היחס והערך שאותו אנו נותנים.

אלוהים יודע אם אנו חולקים באהבה או "גונבים" ממנו (מלאכי פרק א ופרק ג).

סיכום חלקי:

1. מה עולה במוחם של אחיי ואחיותי לאמונה כאשר שמי נזכר?

האם שמי מעלה שכרונות של טוב ונאמנות או צרות ודאגות?

האם שמי מעלה סיבות להודיה או צער ואכזבה?

הבה נבחן את ליבנו ומעשינו  ונוודה שנהיה כלי שמפאר את האדון ועוזר לגוף המשיח ולא ההיפך.

2. קל לתרום כסף לקידום הבישור אך קשה יותר להשתתף בבישור באופן פיזי.

האם אני שואף גם לקחת חלק פיזי בבישור הבשורה?.

האם אני מסוגל ליותר ומחפש את הדרך הקלה?

האם אינני מוכן לצאת "ממסגרת הנוחות" שלי בעבור שם האדון?

3. האם אני נותן מהכנסתי ברמה מקריבה?

האם נתינתי מהווה זבח רצוי לאלוהים?

4. מה עושה קהילת ירושלים בכל הנוגע להפצת הבשורה?

האם אנו רק מסתפקים בתמיכה כספית של המבשרים או פועלים בדרך משמעותית באיזור מגורנו?

האם כל שכנינו מודעים להיותנו מאמינים בישוע?

מה אנו עושים כדי שכל בני עירנו ישמעו את הבשורה?

פעולת אלוהים מושלמת

פסוקים 6-8:

6. "בזאת בטוח אני, שהמתחיל בכם את הפעולה הטובה השלם ישלים אותה עד יום המשיח ישוע.

7. בצדק אני חושב זאת על כולכם, שכן אני נושא אתכם בלבי בגלל היותכם שותפים לחסד שהוא מנת חלקי, הן במאסרי והן בפעולתי להגנת הבשורה וחיזוקה.

8. האלוהים עד לי, כמה נכסף אני אל כולכם באהבת המשיח ישוע…"

מטרת האיגרת קובעת את הנושאים שאותם שאול השליח מפתח.

מטרת האיגרת אל הפיליפיים היא לעודד אותם לחיות היום ופה בארץ כאזרחי מלכות שמיים, על פי סטנדרטים שמיימיים.

חיים שכאלו מתבטאים במחוייבות הולכת וגדלה לשירות אלוהים ועזרה הדדית.

הפיליפים יכלו ללמוד זאת מחיי ישוע ומחייהם האישיים של טימותיאוס ואפפרודיטוס.

שאול נותן לפיליפים ודרכם גם לנו עצות מעשיות לחיים משיחיים מלאים בשמחה וסיפוק.

שאול מציין עובדה שהוא בטוח בה מעל לכל ספק:

אלוהים אשר התחיל את הפעולה הטובה בחיי המכותבים (הפיליפיים), עתיד להשלים את פעולתו בחייהם עד יום המשיח ישוע.

מהי הפעולה הטובה שאלוהים התחיל אצל הפיליפים?

הפעולה הטובה היא הישועה, הלידה מחדש שהמאמינים בפיליפי חוו. הם קיבלו באמונה את ישוע כאדון וקורבן כפרת החטאים שלהם, התוודו על חטאותיהם ונולדו מחדש דרך פעולת רוח הקודש בהם.

המקום הנוסף בו שאול משתמש בדקדוק דומה היה באיגרת אל הגלטים ג 3:

"…האם לאחר שהתחלתם ברוח תגיעו כעת לשלמות על ידי הבשר?…"

בשני המקרים הנושא הוא הישועה.

לפיכך, הפעולה הטובה של אלוהים בחיי אדם כלשהו היא כפרת חטאים, ישועה מזעם אלוהים על חוטאים, ההבטחה לחיי נצח, ושירות קדוש וטהור בנוכחות אלוהים לעולמי עולמים.

מדוע ששאול יכתוב את המילים הללו?

שאול כתב זאת לאור המצב הקשה בפיליפי עבור המאמינים ובכלל באימפריה הרומית. המאמינים נרדפו והוצאו להורג כאילו היו חיות.

שאול השליח מעודד אותם שאלוהים ימשיך ויעניק לכל אחד מהם את כל הכוח הנדרש כדי להמשיך ולחיות חיים משיחיים גם בעת קשה במיוחד.

כשאנו במצבים קשים, מאוד קל להתייאש. תנאים קשים יכולים לערער את אמונתנו ובטחוננו באלוהים.

הפיליפים יכלו לזכור איך התחילה פעולתו של שאול בעירם.

כל שקרה אז היה כל כך על טבעי עד כי כל מי שיזכור את הנתונים יתעודד ויסכים שאלוהים היה זה  שהתחיל את הפעולה בקרבם.

זיכרו איך שאול פגש לראשונה בלידיה ובאופן שאלוהים פתח את ליבה לבשורה (מע"ש טז 14).

זיכרו את רעידת האדמה בבית הסוהר. את האירוע העל טבעי בו אף לא אחד מן האסירים ברח או נפגע,  ואשר בעקבות כך הסוהר וכל בני ביתו נושעו (מע"ש טז 29-34).

לא הנשים ליד הנהר ולא הסוהר עשו דבר כדי להיוושע, אלא אלוהים היה זה שהביא את חדשות הבשורה לפתח ליבם, ובעזרת רוח הקודש פתח את עיניהם לראות ולקבל את האמת המושיעה.

זיכרו את כל שלמדתם וראיתם דרך חייו ופעולתו של שאול השליח.

לכן, כאשר הזמנים קשים, והמציאות מנסה לכופף את בטחוננו באלוהים.

או כאשר אנו מתפתים לבחור ברע או בדרך הקלה יותר כדי להתחמק מציות הדורש מאיתנו מאמץ או תשלום יקר שהאדון ואמונתנו דורשים, הבה נעלה לנגד עינינו את הפעולות הנפלאות שאלוהים עשה לנו ועבורנו.

הבה נזכור איך אלוהים פעל כדי להושיע אותנו מזעמו הצודק נגד חוטאים.

הבה נזכור את אהבתו ודאגתו לכל צורכינו מאז ומתמיד ועד עתה. איך אלוהים ענה לתפילותינו…

הבה נזכור את הבטחותיו שבכתבי הקודש, שאותן כל אחת ואחת הוא מקפיד למלא.

הבה נזכור את אופיו ותכונותיו המבטיחות לנו שאלוהים אינו משנה את דעתו ואת בחירתו.

מהיכן שאול השליח בטוח כל כך שכאשר אלוהים מוליד אדם לחיים חדשים הוא גם ישלימם?

סיום הפסוק ("עד יום המשיח ישוע") מהווה חלק מהתשובה.

העובדה שקיים "יום המשיח" בעתיד מוכיח שלאלוהים יש תוכנית בכל הקשור לבריאה וחיי האדם במיוחד.

תוכניתו המקורית של אלוהים היא לברוא עולם ובו אנשים החיים ופועלים בדרך המפארת את שמו.

אלוהים ריבון וכל תוכניותיו המושלמות נקבעו מקדם ימי עולם. גם אותנו הוא בחר מקדם ימי עולם עוד לפני שנולדנו (אל האפסים א 4, תהילים קג).

מכיוון שאלוהים ריבון, כל יכול, כל יודע ונמצא תמיד בכל, הוא אינו מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו (אל הרומים יא 29).

ישועתנו היא לא התחנה הסופית בחיינו.

ישועתנו היא התחנה הראשונה ההכרחית כדי שנוכל לשרת אלוהים קדוש וטהור לנצח נצחים וזאת כשאנו בהתחברות עימו וחולקים בכבודו.

ז"א, שלב ב' בפועל אלוהים בחיינו הוא קיום המעשים שאלוהים ייעד לנו כילדיו (ב 12).

ולראיה…

שאול אמר למאמינים באפסוס ב 10: "שהרי מעשי ידי אלוהים אנחנו, (ברואים במשיח ישוע) (למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם) למען נחיה בהם."

לטיטוס כתב שאול: ב 13-14:

"…בציפיה למימוש התקווה המבורכה ולהופעת הדר אלוהינו הגדול ומושיענו ישוע המשיח, אשר נתן את עצמו בעדנו כדי (לפדות אותנו מכל עוול) ולטהר לו עם סגולה (שוקד על מעשים טובים)…"

שאול השליח אמר שאלוהים השלם ישלים את אשר הוא התחיל בנו, ילדיו הנושעים.

לפיכך, המילה "ישלים" מציינת את הביטחון הנצחי בישועה. ז"א, אם אדם באמת נושע, הוא נושע לתמיד ואינו יכול לאבד את ישועתו (ראה יוחנן ו 39,40,44, י 29-30, אל הרומים ה 10, ח 29-39, אל האפסים א 13-14, אל העברים ז 25, יב 2, יוח"א ב 18-19).

לאור זאת, אלוהים כבר התחיל את פעולתו בתוך חיינו.

הוא פקח את עיני ליבנו לקבלו וכעת הוא שוכן בתוכנו.

בכל יום אלוהים מדריך אותנו דרך דברו, בתפילה, ודרך שאר מאמינים ואירועים בחיינו, להתרחק מן הרע על כל צורותיו ולאמץ את הטוב, באמונה ואהבה, בכל דבר ותחום בחיינו.

כך אלוהים פועל כדי להכין אותנו מושלמים יותר לקראת "יום המשיח" (אל האפסים ד 12-14).

הישועה שלנו אינה מבטיחה שלא יהיו קשיים בחיינו אלא, היא מבטיחה ש:

אלוהים לא ייתן לנו קושי מעבר ליכולתנו אלא יחד עם הקושי הוא יתן חסד להתגבר ולעמוד (קור"א י 13).

אלוהים עימנו וחזק יותר מכל מה שעומד לפנינו בעולם הזה (קור"א ג 16-17, יוח"א ד 4).

אלוהים מבטיח לספק לנו את כל צורכינו לחיים טהורים וקדושים (תהילים לז 4-5, יוחנן טז 24, יוח"א ה 14-15, מתי ו 25-33).

וכאשר אנו נופלים בחטא, ואכן זה קורה בחיינו גם אם במחשבה, אלוהים עדיין נאמן וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה – כאשר אנו מתוודים בכנות על כל חטא (יוח"א א 9).

והכי חשוב:

שאול מלמד אותנו בפרק ב 12-13 שאלוהים השוכן בתוכנו, פועל כדי שנרצה ונעשה כטוב בעיניו. אני ארחיב על כך כשנגיע לפרק ב.

בקיצור, למאמין בישוע יש את כל הסיבות להישאר עם פנים שמחות גם אם המציאות לנגד עיניו עגומה ומטרידה. אלוהים עימו לנצח נצחים!

הכרתו את ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא היא הוכחה שאלוהים בחר בו להיות עימו ולשרתו לנצח נצחים.

איזה שמחה. אלוהים פועל כל יום בחיי כדי שאוכל לעמוד ראוי יותר "ביום המשיח".

איזו ברכה גדולה זו לדעת שאלוהים בחר בי ויש לו תוכנית מפוארת עבורי.

איזו נחמה ועידוד הידיעה הזו בימים שבהם אנשים מביטים עלינו כאבן שאין לה הופכין או כאויבי האומה…בגלל אמונתנו בישוע.

איזו שמחה ועידוד לדעת שגם כאשר אני מפשל ולא מצליח לפעול על פי הצדק והאמת של אלוהים, הוא נאמן וצדיק לסלוח לי על חטאותי ולטהר אותי מכל עוולה – כשאני מתוודה על חטא ומבקש את סליחתו.

מהו "יום המשיח"?

יום המשיח אשר גם נקרא גם "יום אדוננו ישוע המשיח" (קור"א א 8), הינו היום בו האדון ישוע המשיח יקרא לקהילתו השמיימה, זהו יום ההילקחות (תסל"א ד 13-18). (ראה גם תסל"א א 10).

האירוע עצמו יתרחש במהירות של מצמוץ העין (קור"א טו 52).

מדובר על היום בו יעלו המאמינים החיים לשמיים לפגוש את ישוע בעננים ועימו לעלות למעונות שהכין לילדיו (תסל"א א 10, יוחנן יד 1-3).

באותו אירוע גם יקומו מן המתים כל הנושעים מאז תקומתו של ישוע המשיח ויתאחדו עם נפשותיהם. כולם ביחד יעלו עם ישוע השמיימה.

באותו היום, גופנו ישתנה ונקבל גוף חדש, מפואר, ללא נזקי החטא והשפעותיו (קור"א טו 35-58).

זהו היום שבו נזכה לחוות את מימוש ישועתנו – גוף חדש וטהור בנוכחות אלוהים המאפשר שירות קדוש וטהור לעולם.

בהמשך לאותו אירוע, נעלה לשמיים ואז נעמוד מול כסא המשפט של ישוע המשיח. שם יקבל כל אחד מילדי אלוהים כפי מעשי הציות הראויים שעשה בעודו חי בארץ (קור"א ג 10-15, ד 5, קור"ב ה 9-10).

שם בשמים תיארך חתונת השה – ישוע המשיח עם קהילתו, ומיד אחריה משתה חתונת השה בשמיים.

חשוב מאוד לא לבלבל את יום המשיח עם יום יהוה.

בעוד יום המשיח הינו יום השמחה הגדולה והתקווה של כל מאמין, הרי ש "יום יהוה", הינו יום משפט אלוהים על כל בני האדם שדחו את ישוע כאדון ומושיע (ישעיה ב 5-22, צפניה א 14-18, יואל א 15, ב 11, תסל"א ה 2, א 10, פטר"ב ג 10).

אותם בני אדם הדוחים את ישוע, לא יעלו לשמיים ביום המשיח. הם יישארו פה בתבל כדי לחוות את האירועים הכלולים בספר ההתגלות פרקים ו-כ, זכריה יב, יד.

במהלך 7 שנות צרת יעקב, אלוהים יזקק את יושבי תבל.

1. יהיו אלו שיוושעו וישלמו בחייהם בעבור אמונתם. הם יעלו מיד לנוכחות אלוהים (התגלות ז).

2. יהיו אלו שיעמדו בתוקף על דחייתם את אלוהים וישועתו. הם לא ישרדו את צרת יעקב. אלוהים ישמידם עד האחרון שבהם (התגלות ו 12-17, ט 20-21, יד 14-20, זכריה יד, ישעיה סג 1-6).

3. יהיו אחרים, שארית, אשר תישרוד את הצרה ותיוושע. אלו האנשים אשר עתידים להיכנס למלכות אלוהים הארצית בת 1000 השנים בגופם הארצי.

מדובר על כל עם ישראל שיישאר בחיים לאחר הצרה, שליש ממה שהיה בתחילת הצרה, ויחס דומה משאר עמי הגויים (זכריה יג 8-9, אל הרומים יא 26, התגלות יט-כ).

האם אנו יודעים מתי יחול "יום המשיח"?

לא!

כתבי הקודש אינם מציינים תאריך כלשהו.

גם אין כל אירוע בכתבי הקודש שחייב להתרחש לפני ההלקחות – יום המשיח.

דבר אחד בטוח – "יום המשיח" מתרחש לפני "יום יהוה", כי מובטח לילדי אלוהים לא לחוות את זעם אלוהים (התגלות ג 12, תסל"א א 10, ה), וזעם אלוהים על העולם מתחיל מהיום הראשון של צרת יעקב (התגלות טו 1).

לאור הנאמר, ומכיוון שיום המשיח יכול להתרחש בכל רגע, עלינו להיות מוכנים מבחינה רוחנית ונפשית בכל רגע לפגוש את האדון.

אני לעיתים קרובות שואל עצמי: אם ישוע ייקחני כרגע, האם אני אתבייש במה שאני עושה או שהדבר מפאר את שם האדון?

כל מחשבותינו ומעשינו חייבים לעמוד במבחן של: האם אתה מוכן לעמוד מול ישוע כרגע, נימדד נוכח האפשרות שברגע זה יקרא לנו האדון (יוח"א ג 1-3).

פסוק 6 המציין את הביטחון בשלמות פעולתו של אלוהים בילדים שאותם בחר (במקביל לכתוב באיגרת אל האפסים א 4) מעלה מספר שאלות מאוד חשובות ומעניינות.

אני אקרא שוב את הפסוק ואז אציין את השאלות.

6. "בזאת בטוח אני, שהמתחיל בכם את הפעולה הטובה השלם ישלים אותה עד יום המשיח ישוע".

והנה גם מקבילו הקרוב מאיגרת אל האפסים א 4: "…כשם שבחר אותנו בו בטרם היווסד תבל, להיות קדושים ובלי דופי לפניו באהבה."

להלן השאלות:

1. אם אלוהים הוא זה שבמילא בוחר את ילדיו, אז מדוע שאנו נשקיע מאמצים כה רבים בבישור?

2. אם אלוהים הוא זה שבוחר את ילדיו, ולאדם בנפרד מאלוהים אין יכולת להושיע את עצמו, אז מדוע אלוהים שופט לאגם האש את אלו שהוא לא בחר?

1. אם אלוהים הוא זה שבמילא בוחר את ילדיו, אז מדוע שאנו נשקיע מאמצים כה רבים בבישור?

אמת היא שאלוהים הוא זה שבחר מקדם את ילדיו, הרי כך כתוב.

יחד עם זאת, אלוהים גם קבע את המנגנון שדרכו בני האדם ידעו אודותיו ואודות ישועתו.

חלק א של המנגנון:

עוצמת הבריאה המודיעה "בקול רם" אודות קיומו של בורא.

תהילים יט, אל הרומים א 20.

כל בן אנוש מאז הבריאה יכול היה לראות ולחוות את עוצמת הבריאה ולהבין שיש בורא.

אלוהים ברא אותנו עם היכולת להבין את העיקרון הזה (אל הרומים א 18 עד סוף הפרק).

חלק ב של המנגנון: הכרזת בשורת הישועה של אלוהים עבור בני האדם.

ומהי הבשורה?

אלוהים בא לעולם בדמות אדם – ישוע המשיח, כדי לשלם בחייו את מחיר כפרת החטאים של בני האדם (ישעיה נג).

בן האלוהים בא לעולם כדי לסבול את זעם אלוהים על החטא של בני האדם, ולהעניק לכל המאמינים בו את חייו ושלומו לנצח נצחים (ישעיה נג 10, קור"ב ה 21).

ישוע המשיח הגשים את כל הנבואות בתנ"ך המצביעות על המשיח. הוא מת וקם מן המתים לאחר שלושה ימים. לאחר מכן עלה למרום, לשבת לימין אלוהים האב כדי להפגיע בעדנו (תהילים קי 1).

איך הבשורה הזו מגיעה לכל אוזן? (אל הרומים פרק י 14-21, ישעיה נב 7, נג 1).

העיקרון פשוט: אל הרומים י 17: "…לפיכך האמונה באה בשמיעה והשמיעה – בהכרזת דבר המשיח."

אלוהים משתמש בילדיו כדי להודיע לכל את הבשורה.

המאמין לדבר הבשורה נושע (אל הרומים י 9-10).

לאור הנאמר ניתן להבין מדוע ישוע המשיח אמר לתלמידיו ממש לפני שעלה השמיימה: מתי כח 18-20:

"…נתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ. על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה שציויתי אתכם. הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם."

בספר מע"ש א 8 אמר ישוע לתלמידיו: "…אבל בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ."

מכאן, אנו בני האדם לא יודעים את מי אלוהים בחר. תפקידנו זה להודיע את דבר הבשורה. מי שאלוהים פקח את עיני ליבו לקבל בכנות את דבר הבשורה – ייוושע. פעולה שכזו אפשרית רק בעזרת רוח הקודש (קור"א ב  10-15).

ניתן לדמיין זאת לניסיון למצא את המכונית שלך במגרש חניה עצום מימדים. בלחיצה על כפתור השלט רחוק, יגיע קוד הפתיחה לכלל המכוניות שבמגרש, אך רק המכונית שלך תגיב לקוד. כך גם עם הבשורה. אנו משמיעים אותה ברצף, ורק אלו שאלוהים נגע בליבם – יגיבו ומגיבים.

סיכום שאלה ראשונה:

אלוהים בחר את ילדיו מקדם אך באותה עת הוא גם קבע את הדרך בה ייוושעו ילדיו.

1. הבריאה זועקת אודות קיומו של הבורא.

2. ישועתם תתגשם לאחר שיקבלו באמונה את דבר הבשורה שאותה שמעו.

אלוהים ציווה על ילדיו להודיע לכל את דבר הבשורה. כל מי שמקבלה באמונה – ייוושע.

לכן, מי שמשתתף בהפצת הבישור, לוקח חלק בפעולה מבורכת ובעלת פירות נצחיים.

2. אם אלוהים הוא זה שבוחר את ילדיו, ולאדם בנפרד מאלוהים אין יכולת להושיע את עצמו, אז מדוע אלוהים שופט לאגם האש את אלו שהוא לא בחר?

מי שבכנות רוצה להבין את התשובה לשאלה זו חייב ללמוד ולקבל באמונה כנה את האמת אודות תכונותיו של אלוהים.

א. אלוהים ריבון. הוא אלוהים שאין שני לו.

ב. אלוהים יודע הכל, יכול הכל, נמצא בכל בכל עת.

ג. אלוהים צדיק. הוא שופט צדק ללא משוא פנים.

ד.  אלוהים טהור, אין בו שום דבר שהוא רע, עוול או חמס.

ה. אלוהים אוהב את בני האדם. הוא ברא את כל העולם על כל מרכיביו כדי להראות לאדם את עובדת קיומו, גודלו, ועוצמת אהבתו כלפי בני האדם.

ו. אלוהים רוצה את הטוב ביותר עבור בני האדם. מסיבה זו הוא מזהיר את החוטאים לבל ימשיכו בדרכם כדי שלא יצטרך להענישם.

ז. לאלוהים תוכנית נפלאה בעבור בני האדם. הוא ברא אותם בהתחלה בעולם ללא חטא, מושלם, עם תכלית נפלאה וללא מוות. אלוהים עתיד להשלים את תוכניתו.

אלוהים ברא אותנו עם היכולת להבין שקיים בורא. אלוהים דורש מבני האדם לחפש את הבורא (אל הרומים א 18 עד סוף).

למרות שאין בכוחו של האדם להושיע את עצמו, הרי שיש בו את המנגנון היכול ללמדו שקיים בורא.

מי שבוחן את הבריאה וטוען שאין אלוהים, הריהו נבל בעיניו של אלוהים (תהילים יד 1).

בני האדם באים לעולם הזה עיוורים מבחינה רוחנית (בעקבות תוצאת החטא של אדם וחווה), ולכן זקוקים לחסד אלוהים לישועתם. חסדו של אלוהים מתבטא בכך שהאדם חשוף לעוצמת הבריאה ודבר בשורת הישועה.

אלוהים בחסדו יכול היה להעניש כל אדם מרגע לידתו וזה רק בעבור היותו נגוע בחטא. אך אלוהינו האוהב מעניק חיים ואפשרויות רבות לאנשים כה רבים כדי ללמוד ולהגיע למסקנות הנכונות.

לדוגמא:

אלוהים יכול היה להעניש את פרעה מיד, אך בחר להעניק לו הזדמנויות רבות לפני שאטם את ליבו.

אלוהים יכל היה להעניש את כל בני כנען אך בחר לתת להם 400 שנות חסד לפני שהענישם.

אלוהים יכול היה להשמיד מיד את בני נינווה אך בחר לשלוח את יונה כדי לתת להם אפשרות לחזרה בתשובה.

אלוהים היה יכול להשמיד את כל בני ישראל במדבר בעבור חטאיהם אך הוא לא עשה זאת בגלל הבטחותיו.

רבים זוכרים מיד את עניין אגם האש ושוכחים את אלפי הפסוקים המדברים על חסד אלוהים עבור כלל בני האדם.

מכיוון שאלוהים טהור ושופט צדק, הרי שעלינו להבין ולקבל באמונה שכל אדם הנשפט לאגם האש עתיד ללכת לשם בגלל אשמתו האישית ולא בגלל פסול כלשהו באלוהים.

אם יש טענות כלפי מישהו, הרי שכל הטענות הן רק כלפי בני אדם ולא כלפי אלוהים.

הוא שילם בבנו יחידו כדי להושיע אותנו, ואנו במהלך רוב חיינו עושים את הרע בעיניו.

אלוהים הוגן. פשוט הוא לא יודע להיות לא הוגן!. זה נגד אופיו ותכונותיו (טימו"ב ב 13).

העובדה שאלוהים שופט אנשים בסוף התהליך מוכיחה שהוא דרש מהם לעמוד בתנאים מסויימים שהם לא מילאו. כאלוהי צדק, אמת קדושה וטוהר, אין לו כל טעות או פסול.

לאור זאת, הדבר החשוב ביותר שעלינו להתעסק בו זה לא לחפש פסול כלשהו באלוהים, כי אין לו ובו כל פסול. הדבר הטוב ביותר שנעשה זה להיכנע לאלוהים האוהב המוצג בכתבי הקודש, ואז נחווה את אהבתו וקרבתו.

על מנת למקד את עיני באלוהים ולא במחשבות אדם, רשמתי מספר פסוקים מכתבי הקודש המציינים את ריבונותו של אלוהים בכל הקשור לבחירת ילדיו.

מתוך עובדות ועקרונות אלו, שאותם אנו לומדים מכתבי הקודש, נוכל להבין טוב יותר את אפסותו של האדם, את תלותו המוחלטת בחסדו ובאהבתו של אלוהים ואת נצחיות הישועה בחיי הנושע.

גם אם לא נבין לחלוטין את הנושא, נוכל לסמוך על אלוהים, שהרי הוא צדיק, קדוש, טהור ויודע הכול.

1. אלוהים בחר את ילדיו מקדם. זהו ביטוי לריבונותו (ירמ‘ א 5; לוקס א 17-13; רומ‘ ט 13-11; אפס‘ א 4; תסל“ב ב 14-13; טימ“ב א 9-8; פטר“א א 15).

2. אלוהים בחר בעם ישראל מיֹזמתו ולמען תכלית מיוחדת, עוד לפני היותו לעם (שמות יט 6-5; דבר‘ ז 8-7; שמ“א יב 25-22; ישע‘ מג 7, 21, מד 23).

3. כל בני האדם חוטאים וזקוקים לכפרת חטאים (תהל‘ נא 7; קוהלת ז 20; רומ‘ ג 23).

4. דוד המלך הבין כי הוא נבחר להיות למלך בחסד אלוהים ולא בזכות מעשיו (דהי“א כח 5-4).

5. שאול השליח נושע בדרך לדמשק כשהיה בדרכו לאסור את ילדי אלוהים. שאול לא התכוון להיכנע לישוע מרצונו החופשי (קור“א א 1; גלט‘ א 16-15; פיל‘ ג 10-1).

6. אלוהים הוא אלוהי צדק, אמת, חסד ורחמים (שמות כ 6, לד 6; במד‘ יד 18; דבר‘ ה 10; ישע‘ מה 21; ירמ‘ ט 23; תהל‘ כה 10, קג 4, קמה 17; דני‘ ט; נחמ‘ א 10-5). אם לאדם טענות כלשהן, הרי שהן נובעות מכישלונו ומחסרונותיו, ולא מכישלון מצד אלוהים (ישע‘ נה 10-7).

7. אין אלוהים אחר מלבד האלוהים המוצג בתנ“ך ובברית החדשה (ישע‘ מג 11-10, מד 8-6, מה 7-5, 14, 23-21).

8. אלוהים ישפוט את כל בני האדם שדוחים את ישועתו (דני‘ יב 2; התג‘ כ 15-11).

9. אלוהים ברא את האדם עם מצפון שמאפשר לו להבחין בין טוב ורע (רומ‘ א, ב).

10. אלוהים מוכיח את קיומו ואת עצמותו בבריאה הנפלאה, אותה כל אדם יכול לראות (תהל‘ יט).

11. אלוהים הוא המושיע ומכפר החטאים הבלעדי (ישע‘ מג 25, נג 6; יוח‘ ג 16).

12. אלוהים חפץ שכולם ייוושעו. הוא מכוון את בשורת החיים לכלל בני האדם (ישע‘ ב; מתי כח 20-18; מה“ש א 9-8; טימ"א ב 5-3).

13. האדם ניחן ביכולת השכלית ובאחריות להבין שיש בורא לעולם (תהל‘ יט; רומ‘ ב).

14. מי שמחפש באמת את הבורא ― ימצאהו (תהל‘ נא 19).

15. האדם לא משתווה לאלוהים לעולם, ולכן לא מסוגל להבין את מלוא היקף חכמתו ואת מניעיו. מסיבה זו הוא גם לא יכול להתלונן נגד אלוהים (ישע‘ נה 9-8; איוב מ 5-1).

16. האדם הנושע מבין ורואה את מעשי אלוהים בעזרת רוח הקודש השוכן בו. הבלתי נושע “עיוור“ לפעולת אלוהים (יוח‘ ג 8-5; קור“א ב 16-10).

17. אלוהים מבטא את אהבתו לבני האדם בכך שנתן את בנו יחידו, ישוע המשיח, כקורבן לכפרת חטאים, וזאת למען “לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם“ (יוח‘ ג 16).

18. שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת המשיח (רומ‘ ח 39-31).

19. אלוהים, שבחר אותנו והתחיל את פעולתו בנו, מבטיח לסיים את מה שהתחיל (פיל‘ א 6).

20. לאחר שאדם “מוצא“ את הבורא, הוא מגלה שאלוהים בחר בו מקדם, עוד לפני היווסד תבל.

21. "הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ" (רומ‘ י 17).

22. אלוהים מצווה על בניו להודיע את דבר הבשורה, למען ישמעו בני האדם וייוושעו (מתי כח 20-18; מה“ש א 8).

23. ילדי אלוהים הנושעים מבשרים את בשורת הישועה מפני שאהבת האדון בוערת בקרבם (יחז‘ ג; קור“ב ה 21-11).

24. אלוהים הוא ריבון, צדיק וקדוש. זכותו לעשות עם ברואיו כרצונו, כי הרי כולם חוטאים וראויים לעונש (ירמ‘ יח).

25. לא ראוי לאדם להתעמת עם אלוהים או לנסות להתווכח ולטעון שאלוהים טועה (איוב מ 5-1).

לאור העובדות והעקרונות הנ“ל ניתן לקבוע:

א. אלוהים בוחר את ילדיו;

ב. אלוהים מציג את האמת לכולם ודורש התייחסות;

ג. מי שאינו מחפש את הבורא יעמוד לפניו למשפט;

ד. אלוהים הוא אל צדיק, קדוש וטהור. כל מעשיו ודרכיו נכונים ומלאי חכמה. הוא אמנם בוחר את ילדיו, אך בחסדו הוא גם מאפשר לנו להשתתף במלאכת הפצת הבשורה (מה“ש א; רומ‘ י 17).

אלוהים אומר בישעיהו נה 9-7:

7“יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָשׁוֹב אֶל יהוה וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלוֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. 8כִּי לא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי,“ נְאֻם יהוה.

9“כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבוֹתַי מִמַּחְשְׁבוֹתֵיכֶם…“ (ראה גם את ההמשך עד פסוק 13 וכן תהילים עג 17).

גם אם אינך מבין לחלוטין את ריבונותו של אלוהים בבחירת ילדיו ובשפיטת אלו הדוחים אותו, עובדות ועקרונות אלה (שהם רק מבחר מצומצם ביותר ממה שניתן למצוא בכתובים)

אמורים להספיק כדי לגרום לך לפנות אל הבורא ולבקש שיפעל בחייך ויפקח את עיני לבבך להכירו כגואל ופודה, אדון חייך המושיע אותך מהחטא. ובוודאי לא לחפש דבר פסול או עוול אצל אלוהים.

לסיכום

1. שאול כתב את ההבטחה הנפלאה בפסוק 6 כדי לעודד את המאמינים הדואגים והסובלים, שרואים וחווים מציאות קשה ביותר. אלוהים ישלים את מה שהוא החל בחייכם.

ישועתכם היא שלב ראשון והכרחי כדי שתוכלו להמשיך לחיות ולשרת את אלוהים בדרך ואופן המפארים את שמו.

2. "יום המשיח" הינו יום ההילקחות של גוף המשיח לשמיים, לפגוש את ישוע האדון בעננים. לקבל גוף שמיימי חדש ולחיות בקרבת ונוכחות אלוהים לנצח נצחים בחיים מלאי שירות קדוש וטהור.

3. מי שלא נלקח ב"יום המשיח" הריהו לא נושע. הוא עתיד לחוות את זוועות צרת יעקוב.

הבה ניכנע לאלוהים אוהב, כל עוד הדבר ניתן לנו.