איגרת שאול השליח אל הפיליפים פרק א פסוקים 12-30

Print Friendly

פרק  א 12-30

מפסוק 12 ואילך שאול מלמדנו את המשמעות של המילים: לחיות עבור המשיח.

רבים מאיתנו רוצים לשרת את האדון ולחיות במרכז רצונו.

רבים מאיתנו מצטטים את מילותיו של שאול לגלטים בפרק ב 20: "עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי.", אך מעטים מאיתנו מוכנים לשלם את מלוא המחיר שהפסוק דורש.

שאול הינו אדם המהווה דוגמא חיה למשרת אלוהים המוכן לשלם את המחיר הנדרש – עד תום!

הבה נקדיש מספר דקום לרענן את הסיבה שבעטיה שאול נמצא בכלא ברומא, משם הוא כותב את האיגרת לפיליפים.

בספר מעשי השליחים פרק יט שאול מבקר באפסוס וגם שם בישר את בשורת ישוע.

בכל מקום ששאול היה בו הוא חווה את מלוא כוח אלוהים פועל בשינוי לבבות אנשים ומולידם מחדש לישועה.

שאול חלם לעשות את הדבר היעיל ביותר.

להגיע לרומא, למרכז העצבים של האימפריה, ושם לבשר כדי שפעולתו תשפיע על כמה שיותר לבבות.

בהיותו באפסוס אמר שאול השליח: "…אחרי שאהיה שם (בירושלים) עלי לראות גם את רומא…" (מע"ש יט 21).

כשהיה בקורינתי כתב שאול השליח את האיגרת לרומים ושם הוא מציין (פרק א פסוקים 10-15) את שאיפתו לבקרם ולבשר שם ברומא את הבשורה.

שאול השליח ידע "ששלט חוצות" במרכז רומא יעיל יותר מאשר "פוסטר" בכפר מרוחק!

שאול אומנם הגיע לירושלים כפי שתכנן אך שם ארעו מספר אירועים שהובילו אותו לרומא בדרך שלא ציפה לה.

שרשרת האירועים שהובילו את שאול לרומא כתובים במע"ש כא-כח.

כשביקר בירושלים, שאול השליח הואשם לשווא בחילול המקדש בכך שהכניס לשם גוי – את טרופימוס האפסי, זאת רק בגלל שהלה היה עימו לפני כן (מע"ש כא 28).

הרומאים ששלטו בירושלים חשבו מצידם ששאול הינו פושע המנסה למרוד נגד השלטון הרומי (מע"ש כא 38).

מכיוון שבני ירושלים המתנגדים לבשורה תכננו להרוג את שאול, הנציב העבירו לקיסריה.

שם בקיסריה עמד שאול השליח מול פסטוס והכריז שהוא רוצה לעמוד למשפט מול הקיסר (מע"ש כה  11-12).

שאול השליח יכול היה לדרוש זאת מכיוון שהיה בעל אזרחות רומית (יליד טרסוס).

למרות שידע שהאדון מובילו לרומא (זאת על פי חזון במע"ש כג 11), שאול לא ידע באיזה דרך ואופן תתגשם הנבואה.

דרכו לרומא לא הייתה שוגה בשושנים. אונייתו נטרפה וחוויותיו יכלו למלא ספר עב כרס.

לבסוף הגיע שאול לרומא – אך כאסיר!

ישנם אלו שיאמרו שמאסרו של שאול היה כישלון. מכה אנושה לתוכניתו של אלוהים, אך לא כך חשב שאול השליח.

אומנם אין תענוג רב בשהייה ארוכה בכלא, כבול באזיקים וכשבריאותך האישית אינה טובה, אך אין הדבר אומר שגם המשיח כבול ואינו יכול לפעול שם כמו בכל מקום אחר מחוץ לכלא (טימו"ב ב 9).

נסיונו ועדותו של האחד נועדו ללמד ולהוביל את השאר

הבה נקרא את פסוקים 12-14:

12. אחי, רצוני שתדעו כי מה שקרה לי היה דווקא לטובת הבשורה:

13. העובדה שאני חבוש במאסר למען המשיח נתפרסמה בין כל אנשי משמר הקיסר ונודעה לכל השאר;

14. ורוב האחים בבטחם באדון התחזקו עוד יותר בגלל מאסרי והעזו לדבר בלי פחד את דבר האלוהים.

תודה לאל, שאול הבין ששהייתו בכלא לא הייתה מסיבות פסולות.

הוא גם ידע, מתוך ניסיון, שעובדת שהייתו בכלא לא נתנה מנוח לפיו. גם שם יכול היה שאול לבשר ולראות במו עיניו את פירות הישועה בחיי הסוהרים ואנשי משמר הקיסר.

זיכרו שגם במאסר בפיליפי אלוהים עשה גבורות ואנשים נושעו (מע"ש 16).

שאול הבין היטב שעשיית הטוב עבור האדון אינה מבטיחה תענוג ונוחות אישית אלא לעיתים הדבר הפוך.

במקרה של שאול, סיבלו והקושי האישי אותו חווה, היה בדיוק הדבר שרצה אלוהים בעבורו, לא כעונש, אלא כדי להגיע ללבבות של בחיריו המשרתים בבתי כלא ובחצר הקיסר.

מסיבה זו בין היתר, למד שאול את מלוא המשמעות של הפסוק: למות לעצמך ולאפשר למשיח לחיות בך (גלטים ב 20), וכן, כל אלו החיים בחסידות – יירדפו! (טימו"ב ג 12).

שאול יכול היה לומר בוודאות ומתוך הניסיון:

שהייתי בכלא קידמה את הבשורה והגיעה ללבבות רבים ורחוקים יותר.

מה שנראה לאדם ככישלון והפסד, היה בפועל לניצחון ורווח לבשורה ולאדון.

שהייתו של שאול השליח בבית הסוהר ברומא גרמה להדים רבים.

אנשים רבים הגיעו לבקרו ולשמוע את הסיבה שבעטיה הוא נמצא במעצר. חבריו ומאמינים אחרים הגיעו כדי לתמוך ולהביא לו את כל צורכו וכן ראשי היהודים אשר ברומא שבאו לעמוד על קנקנו (מע"ש כח).

שאול כבר שהה בכלא בעבר. זה היה בפיליפי (מע"ש 16).

בהיותו בכבלים הוא שר שירי תהילה ופאר לאלוהים.

בהיותו בכלא הוא לא הפסיק להתפלל.

שאול לא היה אסיר ככל האסירים – הוא היה האטרקציה של הכלא!

כל השומרים הבינו ששאול אינו פושע סטנדרטי אלא אדם הנמצא בכלא בגלל דיעותיו המיוחדות.

שאול היה גורם מסקרן ולכן כל הסובבים אותו רצו לדעת במה מדובר.

כל אנשי משמר הקיסר הכירו את שאול ומן הסתם שמעו את הבשורה ישירות מפיו.

כאדם המלא ברוח אלוהים ואשר פרי הרוח שפע ממנו, יכלו כל הסוהרים לראות במו עיניהם איך שמחה ושלום שופעים באדם הנמצא במאסר – דבר שלא ראו מעולם לפני כן (ראה דוגמא דומה במע"ש טז).

לשאול הייתה פגישה יומיומית עם הסוהרים.

בעוד כל אחד מהסוהרים היה חופשי ומסוגל ליהנות ולעשות דברים אחרים מחוץ לכלא, הם לא היו שמחים יותר משאול.

שאול יכול היה להציג בפניהם את הסיבה לשמחתו ולומר להם שכל הכוח והברכה שבחייו, נתונים לכל אדם הבוטח בישוע כאדון ומושיע (אל הפיליפים ד 4-8).

ואכן, לא חלף זמן רב ושאול יכול היה לראות את פרי הבשורה פורח לנגד עיניו.

דבר נוסף התרחש בתקופה המקבילה לשהייתו של שאול בכלא הרומי.

בעת ההיא ההנהגה הרומית נאלצה להתמודד עם הטענות של היהדות הרבנית על כך שהמשיחיות כביכול דת חדשה שאין לה זכות קיום באימפריה הרומית וכל חסידיה בני מוות.

עובדת היותו של שאול בכלא וחשיפת הבשורה מפיו לפקידים רמי מעלה, פעלה לעזרת המאמינים ולקידום הבשורה.

בהיותו בכלא כתב שאול חלק מאיגרותיו – גם את זו שאנו לומדים כעת.

מתברר שמהכלא, שאול פעל ועשה לא פחות מאשר לו היה חופשי ומסתובב ברחבי האימפריה.

כמה מצער לומר: רוב המאמינים בעולם עושים הרבה פחות כשהם משוחררים וניהנים לחיות בדמוקרטיה, מאשר שאול שהיה מוגבל בכלא רומי!

למה זה?

כי שאול מסר את חייו, אהבותיו ושאיפותיו לאדון!

הוא הכיר את האדון ישוע באופן אישי ואינטימי. הוא חווה את אלוהותו ויודע היטב שטוב כלשהו ומושלמות יכולים להתגשם רק בכניעה והסתמכות מוחלטת לאדון ישוע.

הוא נתן לאלוהים את הזכות המלאה להשתמש בו על פי ראות עיניו. על שאול ניתן לומר כי היה מלא ברוח אלוהים.

לא רק שאול נמצא במצבים מוזרים שעל פיהם נראים שליליים, אך בסופו של התהליך מתברר לנו שהכל היה תקין, חיובי, מבורך, ובדיוק על פי רצונו ותוכניתו של אלוהים.

כמה פעמים אנו נתקלים במצבים לא נעימים – שלא באשמתנו – אשר במהלכם אנו חווים ביקורת פוגעת, אך למרות זאת, כל העניין הינו רצון אלוהים ולבסוף יוביל לבבות לפאר את שם האדון.

ראו ובחנו את נושאי הבשורה לאורך הדורות?

האם כולם היו בריאים?

האם לא חוו אסונות וקשיים אישיים?

בידקו וגלו, מי מהנביאים נהנה כל כך מתפקידו?

תשאלו במיוחד את ירמיה ואליהו הנביא…

מתברר שאלוהים משתמש באירועים בחיינו שלעיתים קשים וכואבים כדי להציל מאגם האש בני אדם שמאוחר יותר אנו מכנים: אחים ואחיות בישוע.

אם כן, מה עלינו לבדוק ולוודא כאשר אנו חווים אסון, קושי או אתגר גדול מבחינה רגשית ופיזית?

1. האם אנו מעורבים בחטא? האם הבעיה נובעת ישירות ממעשה חטא ברור?

אם כן, אין לנו להלין אלא על עצמנו. במקרה שכזה עלינו להתוודות על חטא, לשלם את חובינו לחברה, להיכנע לאדון ולשרתו בענווה והתמדה. גם במצב שכזה לאחר שהתוודנו לאדון ונכנענו לרצונו, אנו יכולים להפוך את המר למתוק יותר.

2. במידה והקושי או הצרה אינם כתוצאה ברורה של חטא, עלינו לוודא שחיינו ממשיכים בדרך של אמת, צדק וטוהר. בהולכנו בקושי ובצרה, הבה נתפלל ונבקש מאלוהים שישמור אותנו מן החטא ושישתמש בנו ובמצבנו כדי לקדם את הבשורה ולפאר את שמו.

כשאנו חיים במסלול שכזה אנו יכולים לאחוז בהבטחות נפלאות ומעודדות שאלוהים נתן לנו. הבטחות ששאול השליח ידע והסתמך עליהן:

א. אל הרומים ח 28: "…אנו יודעים כי אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו…"

ב. ראשונה לקורינתים י 13: "…שום ניסיון לא בא עליכם מלבד ניסיון אנושי רגיל. נאמן הוא האלוהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו."

ג. ישעיה נה 8-11: "…כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי, נאום יהוה. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם.

כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה, ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו."

ד. תהילים עג 17: "…עד אבוא אל-מקדשי-אל אבינה לאחריתם…"

ה. אל הרומים ח 31-39: אלוהים עימנו לנצח ושום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע.

שימו לב לתוכן הנפלא של פסוק 14: "ורוב האחים בבטחם באדון התחזקו עוד יותר בגלל מאסרי והעזו לדבר בלי פחד את דבר האלוהים."

מתברר שעדותו של שאול השליח בהיותו בכלא לא רק הועילה לחסרי האמונה לשמוע את הבשורה, אלא גם הועילה לחיי הנושעים גם כן.

ואיך זה?

שאר האחים לאמונה ראו במו עיניהם איך אלוהים פועל בעבור שאול השליח בהיותו בכלא.

בעוד כל אחד משאר האסירים סובל וגונח, מצטער על היום בו נולד או שנכנס לכלא, שאול היה זה שרק יכול היה לעודד את כל שאר האחים באמונה.

מי שחשב שהוא בא לכלא כדי לעודד את שאול מדיכאון ותסכול, מצא עצמו מתעודד וגודל באמונה ובאומץ לחלוק את שייכותו לאדון.

כמה פעמים אנו עדים למצבים בהם אנו הולכים לעודד אבלים ומוצאים שאנו מתעודדים בעצמנו ומתחזקים מגודל האמונה והביטחון של הנמצאים עמוק בסבל?

כמה פעמים שוחחנו עם מאמין חולה במחלה חשוכת מרפא ונמצאנו מתעודדים בעצמנו?

דרך סבלם של מאמינים אחרים אנו לעיתים חווים את גודל ריבונותו של אלוהים וכך לומדים לבטוח באדון יותר ויותר.

דרך הסבל, מזוקקת אמונתנו ואמיתותה נבחנת בתגובתנו.

הנה לפנינו חוש ההומור של אלוהים.

מתנגדיו של שאול שמחו והתמוגגו מנחת כשראו את שאול נכבל בכבלים. הם היו בטוחים שהביסו את "שופר" המשיחיות.

אלוהים מצידו שלט בנעשה ובשעה ששאול היה בכבלים, הבשורה המשיכה, ודבר אלוהים שעתיד לפרוץ לכל קצווי תבל, נכתב. את המילים אנו קוראים היום.

כמה טוב האדון! הוא לעולם לא מזלזל בחיי ילדיו.

הוא אינו טועה לעולם.

פסוקים 15-18: הבשורה כקרש קפיצה לרווח אישי.

15. "…אומנם יש המכריזים את המשיח מתוך קנאה ותחרות, אך יש המכריזים מתוך כוונה טובה.

16. אלה עושים זאת מתוך אהבה, בידעם כי מופקד אני על הגנת הבשורה;

17. ואלה מכריזים את המשיח מתוך תחרות ולא בלב טהור, וכונתם להוסיף צרה על כבלי.

18. אז מה? התוצאה היא שבין כך ובין כך, אם בהעמדתפנים ואם מתוך כנות, המשיח מוכרז, ובזאת אני שמח וגם אוסיף לשמוח,"

בשעה ששאול שהה בכלא ברומא, חיי הקהילה המשיכו.

כפי שקורה בכל אירוע, אנשים שונים מנצלים כל מצב בדרכים ברוכות או פסולות.

שאול מתמודד עם מצב בו חלק מהאנשים מקרב הקהילות מבינים את הסיבה והתכלית לשהייתו בכלא, ומשתמשים במצב הנתון לפאר את אלוהים ולהתפלל לשלומו ולחוזקו של שאול.

אותם אנשים מן הסתם היו אלו שהתפללו עבור שאול ופעלו כדי לעזור לו ולספק את כל מחסורו בעת שהייתו במאסר.

מורים אלו הבינו את משמעות תפקידו של שאול כשליח ישוע למען הבשורה.

הם הבינו שאלוהים בחר בו לתפקיד שליח ושהייתו בכלא נחוצה למען הפצת הבשורה ליושבים בכלא, לסוהרים ולמשמר הקיסר, ממש כפי שהבשורה נחוצה להישמע לכל אדם אחר.

לא היה בליבם דבר רע או ביקורת נגד שאול, אלא אהבה כלפיו ושמחה ששאול ממשיך להיות כלי מופת לאדון גם בשבתו כאסיר בכלא.

אנשים אלו התגאו להיות חבריו של שאול האוחזים באמונתו ומסכימים לדרך בה פעל. אדרבא, מצבו ופרי פועלו בכלא, יחד עם שמו הטוב בין הסוהרים, עודד אותם לבשר ביתר עוז.

באותה עת, היו אחרים שפעלו מתוך מניעים פסולים. הם אומנם בישרו את הבשורה הטהורה אך בליבם כוונה לא טהורה – לקדם את עצמם, כבודם ורווח אישי.

במקום לראות בשאול עמית לשירות עבור האדון, הם ראו בו מתחרה.

במקום ליהנות מן העובדה שאלוהים מאפשר להם לומר את מילות החיים ולהיקרא ילדיו, הם בוחנים עצמם אל מול הצלחותיו של שאול.

אילו שאלות עמדו לנגד עיניהם? "האם אנו טובים יותר ממנו?"

"האם אנו הובלנו יותר אנשים לישוע? הטבלנו יותר משאול? משפיעים יותר משאול, מקובלים יותר משאול?"

במקום להעמיד את הבשורה וטובת האדון כמטרה עיקרית ויחידה לנגד עיניהם, הם זיהמו את מוחם וליבם במטרות פסולות.

הלך הרוח של העולם הנגוע בחטא, הוביל את ליבם ושאיפותיהם.

הם אומנם פעלו לקידום הבשורה ואהבו את האדון, אך עדיין לא מתו לעצמם וחיו לחלוטין עבור המשיח – כפי ששאול אכן עשה וחי.

אותם אנשים שאפו לקבל כבוד או מעמד ותפקיד כדי ליהנות יותר בחיים אלו.

שאול לעומתם היה מנותק מכל תענוג ארצי ולמרות זאת שמח הרבה יותר מהם.

שאול השליח לא רדף אחר הכבוד והנה שמו נשמר לאורך אלפיים שנים כמשרת למופת.

לעומת זאת, אין איש היודע את שמו של אחד מאותם המבשרים ממניעים פסולים.

אנא שימו לב:

שאול אינו טוען שמורים קנאים אלו אינם מפיצים את הבשורה.

שאול אינו מכנה אותם מורי שקר או אוחזי בשורה שונה הראויים לחרם (גלטים א 8-9).

אדרבא, שאול מבהיר שכל האנשים שהוא מתייחס אליהם בפסוקים 15-18 מבשרים את הבשורה הטהורה שבכוחה להושיע בני אדם מזעם אלוהים.

ביקורתו של שאול אינה על המסר שבפיהם, אלא על המניע שבליבם!

שאול יודע דבר פשוט:

את המניעים אלוהים שופט.

האדון ישוע אוסר עלינו לשפוט מניעים נסתרים מעינינו.

בבשורת מתי ז 1, כחלק מהדרשה על ההר אמר ישוע: "אל תשפטו למען לא תישפטו, כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו ובמידה אשר אתם מודדים ימדד לכם."

ישוע לא ביטל את המערכת נמשפטית במדינה, אלא לימד את שומעיו לא לשפוט כפי שהפרושים והסופרים פעלו…

שיפטו צדק, וזאת ניתן לעשות על פי הוכחות ועל פי הכתוב בדבר אלוהים ולא על פי ניחוש מניעים הגלויים רק לאלוהים.

אותם מאמינים עתידים לעמוד לפני כס המשיח ומעשיהם יתבררו.

לעומת זאת, שאול יכול היה להינחם בעובדה שמילות הבשורה נשמעו ועברו מפה לאוזן וחצו גבולות.

כך למרות שהפה שנשא את הבשורה לא הופעל מלב בעל מניעים ראויים, המילים הנכונות נשמעו ומי ששמע והאמין למילות הבשורה – נושע! (אל הרומים י 9-10, 14-17).

שאול הפריד בין שני נושאים:

הפצת הבשורה  – שימחה אותו.

המניעים הפסולים של חלק מהמורים – העציבו אותו.

מדוע?

כי פעולה מתוך מניעים פסולים אינה דרכו של אלוהים. הפועלים בדרך זו אינם מהווים מופת לשאר המאמינים ולשאר בני האדם.

חייהם האישיים לא יפיצו את ריח הניחוח של אהבת אלוהים האמיתית.

למרות שאלוהים יכול להשתמש לטובה במעשיהם, הרי שביום המשיח, הם עצמם לא יתוגמלו על כך. חבל.

את שכרם הם קיבלו מבני אדם ולכן לא יקבלו שכר גם מאלוהים…

מלבד הפצת הבשורה, אותם מורים דברו רעות על שאול ופעולתם לא הוסיפה לשמחתו.

תודה לאל, שמחת הפצת הבשורה העפילה על מילות הבלע או המניעים הפסולים של אותם מאמינים.

טובת האדון וקידום מלכותו מעפילים על הרגשתנו וכבודנו האישי.

יש לנו ללמוד רבות ממילותיו והתנהגותו של שאול.

גם היום ישנם מאמינים רבים הפועלים בדרכים שאולי אינן הדרכים אותן אנו היינו מאמצים.

ישנם מאמינים המבשרים באופן בוטה ולעיתים סופגים מכות או סבל כזה או אחר.

לא פעם חשבתי או שמעתי ביקורת על מבשרים הפועלים בדרך שלא מצאה חן בעיני…

כמו כן, אני יודע שישנם מאמינים בארץ שאינם אוהבים ושמחים על דרך הבישור שאנו מאמצים בקהילת ירושלים.

טוב לכולנו אם נלמד יותר ענווה, ונסיק מסקנות נכונות מהלך מחשבתו של שאול השליח.

הבה נשאיר את המניע האמיתי שבלב כל אדם למבחנו ושפיטתו של האדון, ואם אין אנו עדים לחטא ברור או פשע מוכח, הבה נלמד להתפלל אחד עבור השני, ולאהוב זה את זה בדרך שתדהים את כל הרואים אותנו ושומעים את דברינו.

הבה נלמד למלא את ליבנו הרבה יותר, משמחה הנובעת מהפצת הבשורה הטהורה, ופחות להיעצב בגלל המניעים האישייים של אחרים. את אלו יבחן האדון ביום המשיח! וישלם לכל אחד כגמולו.

מה היה בשאול השליח שעזר לו להישאר רגוע ושליו לאורך תקופת מעצרו?

פסוק 19: "כי יודע אני שכל זה יביא לידי שחרורי, בעזרת תפילתכם ובתמיכת רוח ישוע המשיח."

למה מתכוון שאול באומרו: כל זה?

לכל מה?

להפצת הבשורה בין אם על ידי אלו האוהבים אותו או אלו העושים זאת ממניעים אחרים, וכן בעזרת התפילות של המאמינים בעדו ובתמיכת רוח ישוע המשיח.

בפרק ב 24 אומר שאול: "…ובוטח אני באדון שגם אני אבוא במהרה…"

שאול ציין לעיתים קרובות את העזרה שקיבל ממאמינים בעת מאסרו. פה העזרה היא תפילה.

כן, תפילה עבור אח בצרה היא דבר ראוי לא פחות מדברים אחרים, במיוחד אם אין באפשרותנו לספק באופן פיזי דבר נחוץ.

אדרבא, תפילה על פי רצון אלוהים וממניעים ראויים עוזרת יותר מכל דבר אחר.

שאול חיכה לשימוע ולכן תפילה בעבורו כדי שאלוהים יתן לו את המילים הנכונות ברגע הנכון וברוח המתאימה, בייתה מעשה ראוי ונחוץ (מרקוס יג 11).

שאול השליח לא נתן לליבו להיכנע ללחצי העולם ולסבל השורר סביבו.

שאול השליח כיוון את ליבו ומוחו לאדון, ושם מצא את כל הנחוץ לו לחיים מלאי חיוניות, שלום ושמחה.

באדון שאול מצא את החירות והשחרור המספקים ביותר.

את המסר הזה הוא גם מלמד בפרק ד 6-7:

6. אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה.

7. ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע.

לסיכום פסוקים 12-19:

1. המחסומים והקשיים שניצבו בפני שאול סללו את הדרך להכרזת הבשורה בקרב חיילי משמר הקיסר ברומא.

2. עמידתו האיתנה של שאול בקשיי המאסר, שמחתו, ושלוותו וחוסנו הרוחני היוו עדות לשאר המאמינים וחיזקו את אמונתם באדון. כתוצאה מכך, התעודדו שאר המאמינים לבשר את בשורת הישועה באומץ לב ובלי פחד.

3. ההיגיון שלנו כבני אדם לעיתים שונה מאוד מזה של אלוהים.

אלוהים משתמש בנסיבות מיוחדות הנראות לנו איומות כדי לעשות את הדברים הנפלאים ביותר – ישועת אנשים.

מתברר שגם צרה יכולה להניב תועלת. סבלנו הנוכחי מהווה עדות לאלו הצופים בנו וגם מכין אותנו לפעול בליבם של סובלים אחרים.

4. רבים משרתים את האדון. יש כאלו ממניעים טהורים ואחרים ממניעים פסולים.

במקום לבזבז את חיינו ולזהם את שלום ליבנו בחקר מניעים שבחיים הללו לא נדע, הבה נתמקד בעשייה טהורה ונשמור את ליבנו שמח בעובדה שהבשורה מופצת ומגיעה לעוד בני אדם.

את המניעים האמיתיים ישפוט אלוהים ביום המשיח.

5. טוב לנו אם נישמר כלים נאמנים לאדון כדי שיוכל תמיד להשתמש בנו לפאר את שמו.

פסוקים 20-26: תקוותו של השליח: שלא אבוש!

20. וזאת בהתאם לצפייתי העמוקה ותקוותי שלא אבוש בשום דבר, אלא שבכל עז, כתמיד כן גם עתה, ירומם ויתגדל המשיח בגופי, אם על-ידי חיי ואם על-ידי מותי.

21. הן, לגבי דידי, לחיות פרושו המשיח, ולמות פרושו רווח.

22. אך אם לחיות בגוף – הרי זה בשבילי עבודה פוריה ואינני יודע במה לבחור.

23. אני לחוץ על-ידי השנים. אני משתוקק להסתלק ולהיות עם המשיח, שכן זה טוב הרבה יותר.

24. אולם השארותי בגוף נחוצה יותר למענכם.

25. ובהיותי בטוח בכך אני יודע שאשאר ואמשיך עם כולכם למען התקדמותכם ושמחתכם באמונה, 26. ואז תרבו להתהלל במשיח ישוע בגללי, בגלל נוכחותי שוב עמכם.

כאמור, שאול השליח נמצא בכלא ברומא, שם הוא מחכה למשפטו.

העילה למאסרו הייתה שהוא הואשם על ידי יהודים בני עמו בירושלים שהוא חילל את המקדש בהכניסו לשם גוי.

האשמה הייתה מופרכת אך המאומה שנוצרה הביאה לכך שכוח השיטור הרומי בירושלים עצר אותו ונאלץ גם לשמור על חייו מהתנקשות שתכננו מתנגדיו (מע"ש כא 27 – כח).

מכיוון שהיה בעל אזרחות רומית, ומכיוון שאם היה נמצא אשם היה מוצא להורג, שאול ביקש להציג את טענותיו לחפותו לפני הקיסר.

בהיותו במעצר ברומא, מחכה למשפטו, מתנהלים מאבקים אחרים.

שאול מבשר בכלא לכל אנשי משמר הקיסר ולסוהרים.

שאר המאמינים ברומא מחולקים לבין אלו הגאים ושמחים על שירותו של שאול ומזדהים לחלוטין עימו ועם מסר הבשורה, לבין אחרים המנצלים את מאסרו לקידום עיניניהם האישיים.

בסיכומו של כל העניין שאול אומר:

אני מקווה ומצפה שכל הדברים שאני מעורב בהם יהוו כלי שדרכו המשיח ישוע יתגדל ויתרומם בפי כל.

אני מצפה שכל ניסיון אותו אני עובר, יסתיים בהצלחה כדי שלא אתבייש ביום המשיח.

אין זה משנה אם אחיה או אמות, העיקר שבכל פעם שיזכירו את שמי, יהיה הדבר כדי לציין את גדולת המשיח ישוע.

למה הכוונה במילים: שלא אבוש?

שאוכל לעמוד בלחצים מבלי להתפשר על אמת אלוהים.

שלא אעדיף לשקר או לומר חצאי אמת כדי להתחמק מסבל.

עלינו לזכור שהיחס לאסיר בכלא הרומי לא היה כפי הנהוג בימינו. חיי האסיר היו שווים "כקליפת השום" ולכן השהייה בכלא לוותה בסבל רב.

שאול התפלל שהלחץ הפיזי לא יגרום לו לומר דברים שאינם אמת וזאת רק כדי לצאת לחופשי או להקל על סיבלו.

לכולנו זכורה עדותו של שמעון פטרוס כאשר כיחש שלוש פעמים. מיד לאחר שכיחש, קרא התרנגול, בדיוק כפי שאמר לו ישוע, ואז האדון ישוע הביט אליו (לוקס כב 54-62).

כאשר שמעון פטרוס שהה באנטיוכיה, הוא פחד שאחים מירושלים יראו שהוא יושב ומתחבר עם גויים מאמינים ומסיבה זו הוא נסוג מהם וזנח אותם (אל הגלטים ב 11-13).

שאול לא רצה שחוויות שכאלו ירשמו בגיליון קורות החיים שלו. מספיק ודי היה לו בתקופה שהיה אויב המשיח ואז רדף מאמינים עד חורמה.

אני אחזור על חלק מפסוק 20 כדי להרחיב בכל הקשור לתפקידנו כילדי אלוהים להראות את גדולת המשיח בגופנו.

"…אלא שבכל עז, כתמיד כן גם עתה, ירומם ויתגדל המשיח בגופי, אם על-ידי חיי ואם על-ידי מותי."

שאול לא המציא את העקרון הנפלא הזה אלא למד והבין זאת מחייו של ישוע המשיח.

ישוע בא לעולם לעשות את רצון אביו (יוחנן ה 19-29, יז)

דרך חייו ופועלו ותכונותיו של ישוע המשיח, אנו לומדים אודות אלוהים האב. ישוע הרי אמר שאחד הם (יוחנן יד 8-11, יז).

מי שמכיר את ישוע ופועלו, יודע היטב באיזו הקרבה פעל אלוהים האב בעבורו (יוחנן ג 16)

דרך פועלו של ישוע, אנו לומדים אודות ריבונותו והדרו של אלוהים האב (אל העברים א 1-3).

שאול שאף להיות בדיוק אותו כלי של כבוד המאיר על ישוע המשיח.

בפסוק 13 שאול אמר שישוע המשיח הפך לשם מוכר בכלא בעקבות מאסרו ברומא.

בפסוק 18 שאול מציין שמאסרו גרם לכך שגם אוהביו וגם מתנגדיו מבשרים וכך שם המשיח ידוע לרבים יותר.

עדותו האישית של שאול, שמחתו ושלומו האישי בעת מאסרו היוו עדות חיה לחוזקו, אמיתותו וגדולתו של ישוע המשיח, בו שאול מאמין.

דרך גבורת חייו של שאול, יכלו כל המעורבים בחייו ואלו הצופים בו ללמוד אודות חוזקו, ריבונותו, אופיו, והבטחותיו של המשיח ישוע.

דרך העדות האישית של שאול יכלו כל הסובבים אותו להכיר טוב יותר את אותו ישוע שמעולם לא ראו או שמעו עליו לפני כן.

דרך חייו האישיים, הפך שאול השליח את ישוע לעניין הקרוב יותר לאנשים סביבו.

איך אדם קטן כמו שאול או כמוך וכמוני יכול להגדיל ולרומם את המשיח ישוע?

כל כוכב בשמיים גדול פי מיליונים רבים מהטלסקופ המגדיל אותו לעינינו.

למרות שהטלסקופ קטן הרבה יותר מהכוכב, הוא מהווה כלי שדרכו ניתן לראות את הכוכב קרוב יותר, וברור יותר.

ללא טלסקופ, אנו רואים נקודה בשמיים ללא כל פרטים ברורים. ללא טלסקופ הכוכבים אינם משמעותיים לחיינו.

והנה, טלסקופ טוב, מביא את הכוכב המרוחק, קרוב לעיני ובגודל שאני יכול להבחין בפרטים קטנים ובמבנה של הכוכב עצמו.

חיי המאמין הנושע הם כמו טלסקופ המכוון על ישוע המשיח.

כל אדם המביט על חיינו, יכול לראות במרחק קרוב לעיניו ובגודל אמיתי, איך ישוע משנה אותנו בכל תחום בחיינו.

דרך החיים האישיים שלנו, פה בארץ יכול כל צופה ושומע לדעת אודות אותו אלוהים עצום היושב בשמיים.

אנו שגרירי המשיח ואלוהים מפציר באמצעותנו (קור"ב ה 20).

מסיבה זו בדיוק אמר יוחנן המטביל: "…מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אקטן." (יוחנן ג 30).

עלינו המאמינים נאמר שאנו איגרת כתובה, איגרתו של המשיח (קור"ב ג 2-3)

דרך אהבת האחים ידעו אחרים כי אנו תלמידי ישוע (יוחנן יג 34-35).

אנו צריכים להיות ריח ניחוח המשיח בקרב הנושעים ובקרב האובדים (קור"ב ב 14-15).

למטרה זו בדיוק אמר שאול באיגרת אל הגלטים ב 20: "…עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי."

לפיכך, המאמין חייב להיות כמו טלסקופ המקרב את ישוע המשיח לעיני כל אדם השומע אותנו או צופה בחיינו.

חיי המאמין הן כעדשות דרכן ניתן לראות את ישוע פועל בחייו.

הבה נהיה עדשות נקיות.

כאשר רואים את הנפלאות שישוע חולל בחיינו, אז ניתן להלל ולפאר את האדון. אז האדם מבין עד כמה ישוע גדול – אלוהים – העושה כך בחיי ילדיו ובעבורם.

תזכורת: לא רק חיי המאמין מציגים את ישוע אלא גם ובעיקר הכתוב בכתבי הקודש (תנ"ך וברית חדשה).

הבה נציין מספר דוגמאות ליישום:

מה עלינו לעשות כדי שלא נבוש בבשורת המשיח?

מה עלינו לעשות כדי שלא נתפשר על אמת, כדי שלא נעדיף לשקר או להסתיר את הקשר שלנו לישוע המשיח?

איך אנו נוכל לעמוד בקשיים מבלי להתכחש לישוע.

א. לוודא שאנו באמת מכירים את ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

רק ישועה אמיתית וכנה מבטיחה את נוכחות רוח אלוהים בגופינו ובחיינו. רק רוח הקודש יכול להעניק לנו את הכוח והאומץ לרצות ולעשות עבור האדון (אל הפיליפים ב 12-13).

ב. תפילה ולימוד כתבי הקודש.

ללא תפילה ולימוד, לא נכיר ונדע את אלוהים ורצונו.

ללא הכרת כתבי הקודש לא נכיר את הבטחותיו ומחוייבותיו של אלוהים לילדיו הנושעים.

ג. התחברות עם שאר המאמינים

כל נושע יודע שהוא חלק מגוף המשיח. כמו שאין אצבעות מטיילות בעיר בנפרד מן הגוף, כך אין מאמין כנה ובוגר המתרחק מהתחברות עם מאמינים אחרים.

התרחקות כרונית מהתחברות עם מאמינים היא סמפטום לבעיה רוחנית חמורה שחייבת תיקון!

אנו זקוקים זה לזה למען חיים רוחניים בריאים. אלוהים ברא את הקהילה כך שהוא מספק לנו חלק ממחסורינו דרך שאר האחים והאחיות באמונה. דרכם אנו מתעודדים, לומדים ומתחזקים.

ד. ציות, ציות ציות הנובע מאמונה ואהבת האדון ישוע.

דרך הציות שלנו לאדון, יכולים כל הסובבים אותנו לבחון את רצינות אמונתנו, ממש כמו שדרך הפרי ניתן לדעת את סוג העץ (מתי ז 18-20).

כפי הציות שלנו לאדון, כך הברכה שלנו מאלוהים.

כפי הציות שלנו, כך השליטה של רוח אלוהים בחיינו.

מציות הבא מאמונה ואהבה, נובעת הברכה השלמה.

כגודל הציות שלנו להוראת אלוהים לחיינו דרך כתבי הקודש, כך אנו מתים לעצמנו וחיים לישוע.

הכוח שלנו לציית, לא להתפשר על אמת אלוהים ולא להתבייש מעדותנו תלוי כולו בהישענות על דבר אלוהים, הדרכת אלוהים שבכתובים באמונה ואהבה שלמה (פיליפים ב 12-18).

ככל שנכיר את האדון יותר טוב כאלוהים, כך נפחד פחות מבני אדם המנסים להפחיד אותנו בגלל אמונתנו בישוע וציותנו לדברו.

לכאלו אנשים, אלוהים מבטיח לתת את כל כוחו. את זה בדיוק חווה שאול בכלא ברומא. כי את מה שאלוהים התחיל בנו הוא ישלים עד יום המשיח (אל הפיליפים א 6).

בפסוקים 21-23 שאול חולק את שאיפתו ואהבתו הראשונה.

21. הן, לגבי דידי, לחיות פרושו המשיח, ולמות פרושו רווח.

22. אך אם לחיות בגוף – הרי זה בשבילי עבודה פוריה ואינני יודע במה לבחור.

23. אני לחוץ על-ידי השנים. אני משתוקק להסתלק ולהיות עם המשיח, שכן זה טוב הרבה יותר.

מבחינתו של שאול השליח, תכלית חייו היה לפאר את האדון ישוע.

ישוע שאף לעשות את מה שעשה האדון:

1. לעשות את רצון אביו (יוחנן ה)

2. לחפש את האובדים על ידי השמעת הבשורה

3. לפאר את אלוהים (יוחנן יז)

ז"א, כל עוד שאול חי פה בארץ, הוא רוצה לעשות את כל שצריך כדי לפאר את האדון, כי חייו במילא שייכים לאדון.

לו ימות ויעלה לנוכחות האדון, הרי שגם שם הוא ימשיך לפאר ולהלל את האדון, אך אז, ללא כבלים וללא מגבלות גופניות, נכויות הכפופות לתוצאות החטא הקדמון (קור"א טו 42).

מסקנה: עדיף להיות עם האדון!.

האם ניתן להבין מדבריו של שאול השליח שהוא מזלזל בקדושת החיים.

חס וחלילה!

על כל אדם ובפרט כמאמין, לקדש את החיים שנתן לו אלוהים.

לא לחינם אלוהים ציווה על בני האדם: ונשמרתם לנפשותיכם (דברים ד 15, ירמיה יז 21).

לו אלוהים לא היה מקדש את החיים פה בארץ, הרי שהיה לוקח אותנו אליו שניה לאחר ישועתנו…

אלוהים העניק לנו חיים ועלינו לפעול ולנצל כל שניה כדי למלא את הייעוד שלנו.

כל מאמין הוא שגריר המשיח ישוע, ואלוהים מפציר באמצעותנו לכל בני האדם אודות ישוע המשיח (קור"ב ה 20).

יש לחיי המאמין בארץ תכלית חשובה.

כן, יש תכלית וייעוד חשובים לחייו של כל מאמין בין אם הוא בריא פזית או חולה ונכה מבחינה פיזית.

גם אנשים חלשים מבחינה פיזית פועלים רבות ועשירים בעדות נפלאה בעבור האדון.

מי שפועל בכוחות עצמו "לקצר" את חייו על פני הארץ, הריהו חוטא ואם יפגע בנפשו בתואנה שכך יגיע לשמיים מהר יותר ולתנאים טובים יותר, הריהו טועה וייחשב לרוצח!

אלוהים סופר את ימינו פה על פני האדמה ואל לנו לפעול ביוזמתינו כדי לקצר חיים אלו ולו בשניה אחת.

בפסוק 23 שאול אומר:

23. אני לחוץ על-ידי השנים. אני משתוקק להסתלק ולהיות עם המשיח, שכן זה טוב הרבה יותר.

דבריו של שאול נשמעים רגשיים אך טומנים בתוכם גם לימוד מעניין אודות מקומה של נפש המאמין לאחר מותו.

שאול מציין שאם ימות, יהיה עם המשיח.

בבשורת לוקס כג 39-43 אמר ישוע לאחד הפושעים שחזר בתשובה ממש על הצלב ונושע, כי באותו יום הוא יהיה בגן עדן, יחד עם ישוע.

באיגרת השניה לקורינתיים ה 8 שאול השליח אומר שלאחר חיינו כאן אנו באים הביתה לישוע.

לעומת זאת, בספר בשורת לוקס טז 19-31 אנו לומדים דבר שונה. שם אנו לומדים את הסיפור אודות אלעזר והאיש העשיר.

האיש העשיר היה חסר אמונה ואלעזר העני היה מאמין.

כאשר אלעזר העני נפטר, הגיעה נשמתו אל חיק אברהם.

לעומת זאת, כשהעשיר הלא נושע נפטר, הגיעה נשמתו לשאול, למקום היסורים.

כשהיה בשאול, במקום היסורים, ראה העשיר את אברהם אבינו מרחוק ועימו אלעזר.

העשיר קרא אל אברהם אבינו וביקש רחמים והקלה, אך הדבר לא ניתן לו.

אברהם הוסיף ואמר לעשיר שתהום גדולה נקבעה בין מקום היסורים שבשאול לבין חיק אברהם ולא ניתן לעבור בין מקום אחד למשנהו.

אם כן, מדוע בבשורת לוקס טז נאמר שנפש הנושע מגיעה לחיק אברהם ובאיגרת לפיליפיים שאול השליח מציין שאם ימות הוא יהיה עם המשיח?

האם באמת מדובר על שני מקומות שונים?

הנתונים הכתובים בבשורת לוקס מתייחסים למצב הנכון לפני מותו המכפר של ישוע המשיח.

לעומת זאת, דבריו של שאול השליח מתייחסים למצב שלאחר מותו המכפר של ישוע המשיח.

עד שישוע המשיח נצלב, אנשים אומנם נושעו על ידי אמונה בו כמכפר בדמו, אך המחיר שדרש אלוהים – דם טהור – דמו של אלוהים, עדיין לא נשפך. כל שהיה בידם זה דם פרים וכבשים.

לפיכך, נפשות הנושעים לפני צליבת ישוע חיכו ונוחמו בחיק אברהם.

לאחר מותו של ישוע, דמו המכפר שולם וכעת כל הנושעים יכולים להגיע אל נוכחות אלוהים האב, אל ישוע היושב לימין האב (אל העברים י 1-18, פטר"א ג 22, תהילים קי 1).

אמונה בישוע מושיעה אותנו, אך רק דם אלוהים הטהור והקדוש מאפשר לנו להגיע לנוכחותו המלאה פאר והדר.

נפשות הנושעים פשוט נוחמו בחיק אברהם עד היום בו המשיח שילם בדמו את מחיר כניסתם לנוכחות האב.

זיכרו: אלוהים קבע מחיר לישועתנו: דם טהור ונקי מחטא. מחיר שרק אלוהים בעצמו יכול לשלם.

כל דם זה לא שולם, לא יכלו הנושעים להגיע לנוכחות אלוהים האב.

ובכן, שאול השליח יודע לבטח שטוב יותר להיות בנוכחות האדון, אך לחייו פה בארץ יש ייעוד ברור. שאול מפרט זאת בפסוקים 24-26:

24. אולם השארותי בגוף נחוצה יותר למענכם.

25. ובהיותי בטוח בכך אני יודע שאשאר ואמשיך עם כולכם למען התקדמותכם ושמחתכם באמונה,

26. ואז תרבו להתהלל במשיח ישוע בגללי, בגלל נוכחותי שוב עמכם.

שאול השליח הבין את חשיבות הנוכחות הפיזית של "שליח האדון" בקרב הקהילה הצעירה.

שאול ידע עד כמה הבנתו והדרכתו הרוחנית חיונית לחיים יציבים ומוגנים לכלל הקהילות.

אלוהים העניק לשליחים יכולות על טבעיות והבנה רמה כדי שיועילו לכלל המאמינים ויעזרו להם להגיע לבגרות רוחנית, שהרי, תפקיד הנהגת הקהילה להכשיר את הקדושים לעבודת השירות (אל האפסים ד 12-16, אל העברים ב 1-4, קור"ב יב 12).

שאול ידע היטב שהשטן ישמח לפגוש קהילה חסרת ניסיון.

לפיכך, לפני שעזב את אפסוס, הוא קרא לכל מנהיגי הקהילות באיזור כדי להזהירם (מע"ש כ):

מכיוון שעזיבתו אותם מן הסתם דומה למותו, הוא הבין את הסיכונים.

הוא הכין את המנהיגים להיזהר מאותם זאבים רוחניים שעתידים לפגוע בצאן אלוהים.

מכאן, שאול ידע וכן כל המנהיגים המכירים אותו שנוכחותו מעניקה ידע רב מן הכתובים וכן מבטיחה הגנה רוחנית לצאן אלוהים.

ניסיון אישי:

כשהקהילה שלנו קמה, היו שלושה זקני קהילה: ג'ימי ד., דיויד ש. ואנוכי.

שניהם היו בעלי ניסיון של שנים בחיי קהילה וניהולה.

בהיותי הצעיר בחבורה הזקוק להנחיה ולימוד מנסיונם, הרגשתי צמרמורת בכל פעם שחשבתי מה יהיה כשהם יצטרכו לחזור לארצותיהם.

לאורך כל תשעת השנים הראשונות של הקהילה אני ידעתי עד כמה נוכחותם הייתה קרדינלית וחיונית עבורי ועבור כלל הקהילה.

משניהם למדתי את דבר אלוהים ויישום נכון של הכתוב.

משניהם למדתי איך לנהל קהילה וללמוד מנסיונם ביחסים עם אנשים.

משניהם למדתי לזהות טוב יותר את אוייבי הבשורה, את הזאבים שכל מטרתם לפגוע בילדי אלוהים.

במשך השנים הרגשתי בטוח יותר, וזאת עם העובדה שאלוהים סיפק זקני קהילה נוספים שאותם אתם מכירים היום.

אני מבין לליבו של שאול. אני יודע באופן אישי עד כמה נחוצה נוכחות של אדם כמוהו בקהילה חדשה.

אני יודע כמה פעמים היללתי את האדון רק בשל העובדה שהעמיד בחיי את האנשים הללו שיודעים טוב יותר ממני ועוזרים לי ללכת בדרך בטוחה עם האדון למען נפשי, משפחתי ולמען הקהילה.

שאול השליח ידע שהוא כמו אב למשפחה רוחנית. ככזה הוא הבין את גודל חשיבות נוכחותו בקרב משפחתו הצעירה – הקהילה. עם גדילת הילדים מבחינה רוחנית ועצמאותם, משקלו של שאול השליח בקרבם קטן יותר, וזאת רק אם השכיל לחנכם ולהכשירם לבגרות ועצמאות.

שאול אמר את הפסוקים הללו כי ידע שהם זקוקים עדיין לעזרתו בקרבם.

יתכן שחסרי ישועה יחשבו את שאול ליהיר בכך שהוא מעצים את חשיבותו.

לנו כנושעים המכירים את שאול השליח ואת אהבתו, ברור לנו ששאול אינו יהיר אלא מדבר את האמת שכל ייעודה לקרב את כל הנושעים לאדון, ולהלל את האדון עבור הברכות וההדרכה שהוא מעניק להם דרך חייו ושירותו של שאול השליח.

לאחר ששאול סיים לדבר על עצמו והרגשתו, הוא פונה בארבעת הפסוקים האחרונים בפרק לפיליפים ומעודד אותם להתמיד לחיות עבור האדון בעדות קדושה חסרת פשרות – כפי שהוא הראה להם בחייו.

27. רק התנהגו כראוי לבשורת המשיח, למען אשמע עליכם — אם בבואי לראותכם, אם בהיותי רחוק

מכם – כי עומדים אתם ברוח אחת ונלחמים בלב אחד בעד אמונת הבשורה,

28. ואינכם פוחדים כלל מפני המתנגדים, דבר אשר להם הוא אות לאבדון ולכם אות לישועה, וזאת מאת האלוהים.

29. הן לכם נתן, למען המשיח, לא רק להאמין בו, אלא גם לסבול למענו,

30. שהרי לכם אותו המאבק שבעבר ראיתם אותינאבק בו וכעת אתם שומעים כי אני נמצא בו.

בפסוקים הקדומים שאול ציין שהוא מעדיף להיות עם האדון מאשר להישאר פה בעולם.

אך מכיוון שהישארותו היא למען ההתקדמות הרוחנית של גוף המשיח, הוא שמח לסבול את כל הקשיים,  לשרת את האדון ולעשות כמצוותו.

ולכן, מכיוון ששאול מוכן לסבול את כל הסבל שבעולם בעבור התקדמות הקהילה לעבר האדון, הוא מפציר במאמינים בפיליפי לחיות בדרך הראויה לילדי אלוהים כדי שהמשיח יתפאר, אך גם שהוא שאול כאביהם הרוחני, לא ירגיש צער, כאב ובושה בכל פעם ששמם או מעשיהם יוזכרו או יעלו במוחו.

במילים פשוטות: התנהגותם הראויה של המאמינים בפיליפי מהווה עבור שאול עידוד ונחמה בשעה שהוא סובל בכלא או בכלל בעבור העדות שלו למשיח.

חלקנו הורים לילדים.

מה המשפט הקבוע שאנו אומרים להם בכל פעם שאנו יוצאים מן הבית ומשאירים אותם לבד?

מה אנו אומרים לילדינו כאשר הם הולכים לחברים?

התנהגו יפה!.

שמחו אותנו בכך שתשמרו על עצמיכם ועל התנהגותכם. אל תעשו בושות…

שאול השליח אומר את אותו הדבר למאמינים בפיליפי.

שאול יודע שישנה מחלוקת בין מספר אנשים בקהילה (ד 2-3, ב 2)

מסיבה זו הוא מפציר בהם שיאחדו שורות ויפעלו כקבוצת ספורט במאמץ משותף כדי לנצח.

המילים בעברית "נלחמים בלב אחד" נובעת מהמילה היוונית [סונת'לאו, שממנה נגזרת המילה אתלטיקה).

שירות המשיח אינו פרוייקט של אדם אחד אלא חייב להיות עבודת צוות בלב אחד ובמחשבה אחת של כלל המאמינים בקהילה.

אחדות שכזו הבנויה על אהבת המשיח מהווה עדות חזקה ביותר ותוכל לעמוד נגד כל דיבה.

אחרי הכל, בעוד זמן קצר שאול עתיד לעמוד מול הקיסר ולהעיד אודות האמונה בישוע.

זיכרו ששאול הגיע למאסר ברומא מכיוון שכאזרח רומי הייתה לו הזכות להציג את חפותו מאשמה בירושלים, לפני הקיסר.

מה יגיד שאול לקיסר?

לאחר שיסביר לקיסר או לנציגיו את הבסיס הכתבי קודשי לאמונה בישוע, ויוכיח להם שהאמונה בישוע אינה מזיקה לקיסר או לאימפריה, אלא ההיפך, הוא יצטרך להוכיח את דבריו בעדות חיי המאמינים ודרך השינוי החיובי שאלוהים עושה בקרב ילדיו הנושעים.

1. אם אינך מאמין לכתוב בתורה, אז ראה את התורה כתובה על אזרחיך שנולדו מחדש…

2. אם אינך מאמין למילים, אז ראה את האיגרת של ישוע המשיח דרך חיי אזרחיך שמאמינים בו (קור"ב ג 2), ראה שהתנהגותם כמוה כריח ניחוח (קור"ב ב 15),

הם מתנהגים כשגרירים נאמנים של מלכות שמיים (אל הפיליפים ג 20), הבט עליהם, הם ככלה מאורשה המחכה לחתונה עם המשיח (קור"ב יא 2), ומעבר לכך, בחן את אזרחותם – הם נאמנים לחוקי המדינה…(אל הרומים יג).

לכן, אם המאמינים בישוע מתנהגים בדרך שאינה שונה מאלו אשר בעולם, מה שווה העדות של שאול מול הקיסר? או מול כל אדם אחר השומע לדבר בשורתו…

מה שווה עץ פרי יפה אם פירותיו סרוחים ואינם ראויים לאכילה?.

שאול מודיע למאמינים בפיליפי שבישור האמונה המושיעה אינה מעשה חד פעמי של הרצאה, שיחה, פרוייקט כזה או אחר לאורך שבוע או חודש, אלא עניין של דרך חיים המלאה בציות לדבר אלוהים בכל תחום ועניין ומאופיינת במלחמה רוחנית מתמדת.

בסוף פסוק 27 שאול השליח ציין שהמאמינים נלחמים בעד אמונת הבשורה. לפיכך עלינו להבין במדויק מהי אמונת הבשורה?

אמונת הבשורה היא כל האמת שניתנה לילדי אלוהים שבעזרתה אנו מכירים את אלוהים ויודעים במה להאמין כדי להיוושע ולחיות על פי רצון אלוהים.

באיגרת יהודה פסוק 3 כתוב: "…האמונה שנמסרה אחת ולתמיד לקדושים…"

יהודה ממשיך ומזהיר מפני אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהים לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח.

ז"א שאמונת הבשורה כוללת את כל הפרטים על חסד אלוהים ואודות זהותו האמיתית של ישוע כאדון ומושיע מן החטא.

שאול השליח מזהיר את טימותיאוס באיגרתו הראשונה בפרק ד פסוק 1 ואומר:

"…ברבות הימים יסטו אנשים מן האמונה ויפנו לרוחות מטעות ולתורות של שדים…"

הכוונה להוראות שקר אשר כל אדם המאמץ אותן:

1. לא ידע את הדרך לישועה, כי הישועה האמיתית והטהורה אינה בהן

2. לא יחיה על פי אמות הצדק, אמת, טוהר וקדושה של אלוהים הכתובות בכתבי הקודש.

באותה איגרת ראשונה לטימותיאוס בפרק א שאול מסביר שהבשורה הופקדה בידיו וזאת למען ילמדה באמת וטוהר.

ז"א, כל דבר אלוהים השלם אשר כל המאמין בו ייוושע.

שאול השליח מעודד את טימותיאוס לשמור את הפיקדון היקר הזה – בשורת האמת, ולהפקידה בידי אנשים נאמנים כדי שימשיכו לבשרה לישועת אחרים (טימו"א ו 20, ב 20).

באיגרת לגלטים בפרק א 8-9 שאול מנחה את הגלטים להרחיק מקרבם כל אלו המפיצים בעורמה וזדון בשורה שונה מזו שהוא לימדם.

ומהי הבשורה הקדושה?

ישוע הוא בן האלוהים אשר בא לעולם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת וסליחת החטאים של בני אדם חוטאים. לסבול את זעם ה' במקום המאמין בו.

ישוע המשיח מת, נקבר וקם לתחיה לאחר שלושה ימים ושלושה לילות בקבר.

מי שמאמין באמת הזו – נושע! (אל הרומים י 9-10)

היו מורי שקר בגלטיה שסילפו את הבשורה.

מי שמעוות ומסלף את הבשורה במתכוון, הריהו מורה שקר ועל הקהילה להחרימו.

השמירה על אמונת הבשורה חייבת להיות מטרה עילאית בקרב כל קהילות ישוע המשיח.

מסיבה זו אנו מלמדים את כתבי הקודש באופן שיטתי, פסוק אחר פסוק וספר אחר ספר, וכל זאת במאמץ רב להיצמד לאמת ולנכון.

אם השטן יצליח לגרום לילדי אלוהים לעוות את הבשורה, הרי שהקהילה תהיה "נכה" מבחינה רוחנית ועדותה תיפגם באופן אנוש.

אם הבשורה המופצת מסולפת, איך ייוושעו חוטאים?

אם לימודינו יהיה מעוות, התנהגותנו גם כן תהיה מעוותת.

האמת הנלמדת משפיעה נחרצות על התנהגותנו.

אלוהים מגן על אמונת הבשורה באופן ריבוני ועל טבעי, אך יחד עם זאת הוא דורש מאיתנו להראות ולהוכיח את אהבתנו ואמונתנו בו ובדברו, בכך שנהיה נאמנים לאמונת הבשורה! בציותנו להוראותיו.

שאול מציין שאנו המאמינים נלחמים ברוח אחת ובלב אחד בעד אמונת הבשורה.

א. נגד מי אנו נלחמים? איזו סוג מלחמה זו?

ב. מה עלינו לעשות כדי להבטיח ניצחון במלחמה הזו?

המלחמה שלנו היא בראש ובראשונה מלחמה רוחנית והאויב שלנו זה השטן בכבודו ובעצמו.

השטן הוא שר העולם הזה (אל האפסים ב 2, קור"ב ד 4, יוחנן יב 31, יד 30, טז 11, דניאל י')

אנו נלחמים נגד רשויות ושררות, עם מושלי חשכת העולם הזה. עם כוחות רוחניים רעים בשמים (אל האפסים ו 12)

למרות שאנו לא רואים את השטן במו עינינו, באופן גשמי, הרי שהוא חי ופועל בחיי האנשים שדוחים את ישועתו של אלוהים דרך ישוע המשיח.

ראו את מקרה חווה ואדם…השטן השתמש בנחש ככלי כדי להשיג את מטרתו…

בנוסף לכך, אנו מתמודדים נגד גוף בשר ודם המושפע ונתון לתוצאת החטא של אדם וחווה, הדורש ולוחץ עלינו כל העת לספק את תאוותיו.

מטרתו של השטן:

שלא נהיה חשופים לדבר אלוהים ולבשורת הישועה. השטן פועל להרוס מבצעי בישור ואפשרויות בהם אנו מנסים להציג את הבשורה בדרך חוקית.

שלא נבטח בדבר אלוהים, שנפקפק בו עד שנדחה אותו.

לפתות אותנו לאמץ את דרך החיים של הלא מאמינים וכך תיפגם עדותנו ולא נהיה דוגמא ומופת לשאר האנשים.

לפגוע בנו באופן רוחני ופיזי כדי שנסבול בעבור אחדותנו עם ישוע. זאת על ידי איומים מאנשים השונאים את אמונתנו או מלחץ חברתי של חברים שאינם מרוצים מקרבתנו לישוע, או מחוקים המגבילים את חופש הביטוי או האמונה שלנו.

איך עלינו לפעול ולחיות כדי שנוכל לעמוד בהצלחה נגד נכלי השטן?

1. להאמין בהבטחתו של אלוהים שהוא כל הזמן עימנו (אל הרומים ח 34-39, קור"א ג 16-17)

2. להאמין ולבטוח באלוהים שרוח אלוהים השוכן בתוכנו חזק יותר מרוח השטן שבעולם (יוח"א ד 4)

3. לאמץ באמונה ובאהבה את הוראותיו של אלוהים לחיי חסידות ולציית לו בכל.

משמעות המילים הללו היא שעלינו לעמוד בישוע. להתעטף בציות לדברו, להתרחק מן הרע על כל צורותיו, להתחבר באהבה עם שאר המאמינים ולקיים את מצוות האדון בהבנה אחת (תסל"א ה 22, יוחנן טו, יג 34-35, מע"ש ב 41-47)

למה הדבר דומה? ולמה מתכוון הכתוב האומר עימדו בו כדי שתנצחו?

כמוהו כחייל הנמצא בתוך הטנק. חוזקו כחוזקו של הטנק רק כשהוא בתוך הטנק.

אחים ואחיות בישוע.

במילים פשוטות: הנשק הטוב והיעיל ביותר נגד נכלי השטן זה חיי חסידות.

קהילה החיה על פי הכתוב בדבר אלוהים מתוך אמונה, יראת אלוהים ואהבתו, יכולה להתמודד בהצלחה נגד כל התקפותיהם של שליחי השטן.

אם אנו לא מאוחדים באמונתנו והבנתנו את האדון ורצונו, ואיננו אוהבים איש את רעהו כפי שהאדון לימד אותנו, כי אז אנו נפרק במו ידינו את הקהילה בה אנו מתחברים.

בפסוק 28 נאמר: "…ואינכם פוחדים כלל מפני המתנגדים, דבר אשר להם הוא אות לאבדון ולכם אות לישועה, וזאת מאת האלוהים."

האם המאמינים בפיליפי באמת לא פחדו מן המתנגדים להם?

מתברר שבטחונם באדון שהושיע אותם גבר על האיומים של המתנגדים להם.

מילים דומות כתב שאול לבנו הרוחני טימותיאוס באיגרת השניה פרק א 7-9:

"הן האלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה וישוב הדעת. לכן אל תבוש לא בעדות אדוננו ולא בי, אסירו,

אלא סבול איתי את חבלי הבשורה כפי כוח האלוהים המושיע אותנו וקורא אותנו בקריאה קדושה, לא לפי מעשינו,

כי אם לפי תוכניתו ולפי חסדו הנתון לנו במשיח ישוע מלפני עיתות עולם."

אמת היא שכאשר רוח אלוהים מקבלת את המקום הראשון בחיינו כשולטת על מהלכנו ואמונתנו, הפחד סר מעימנו, ובמקום הפחד מתמלאת הנפש בגבורה ושלווה לנוכח האיום או הסכנה מהמתנגדים לנו.

הרגשה עילאית שכזו היא רק מנת חלקם של אלו המביטים לעבר האדון ובוטחים בו בכל – ממש כפי שפטרוס הביט בישוע והלך על המים.

מכאן, שאול מעודד את הפיליפיים לא להתקפל נוכח הלחץ והאיומים עליהם מקרב המתנגדים להם.

הפחד שלהם אם קיים אינו מן האדון.

ואם הפחד קיים, אז אדרבה, להתקרב לאדון, להתמקד בו ולבקש את עזרתו באמונה חזקה יותר.

למה הכוונה במילים: "…ואינכם פוחדים כלל מפני המתנגדים, דבר אשר להם הוא אות לאבדון ולכם אות לישועה, וזאת מאת האלוהים."

איך ניתן לקבוע שאדם כלשהו מאמין בישוע?

האמונה שלנו בישוע מתבטאת ומוכחת בציות שלנו לדברו.

אנשים יודעים שאנו מאמינים בישוע כי אנו מכריזים זאת. אנו חולקים את אמונתנו עם כל מי ששואל ולעיתים גם עם אלו שאפילו לא מעוניינים לשמוע…

אנו חיים על פי הוראותיו של אלוהים הכתובים בכתבי הקודש.

אנו מתחברים עם מאמינים אחרים,

אנו מתרחקים מאלו המתנגדים לישוע ומקיימים אורח חיים היאה לשם האדון.

כל המהלכים הללו הינם אות לישועתנו.

ומהו אות האבדון?

אות האבדון הינו הכרזתו של אדם שהוא דוחה את ישוע כאדון ומושיע אישי של חטאיו.

אות אבדון מתבטא גם בפועלו של אדם המתנגד לישוע בכך שהוא פועל נגד המאמין בישוע כאשר הלה חי חיי חסידות ופועל על פי רצון אלוהים.

במילים פשוטות שאול השליח אומר:

אתם הפיליפיים מוכיחים שאתם נושעים בדרך החיים הנאותה שלכם התואמת לרצון האדון.

הלא מאמינים מוכיחים את חוסר ישועתם בכך שהם מתנגדים לדרך חייכם המפארת את האדון.

לדוגמא:

קהילת ירושלים פרסמה כדין וכחוק פוסטרים הכוללים את ישעיה נג בלוחות מודעות ברחבי ירושלים.

מעשה הבישור הזה מהווה הוכחה לרצוננו להודיע את דבר הבשורה לכל אדם ובדרך חוקית.

לעומת זאת, אנשים בירושלים תקפו את המודעות הללו וקרעו לגזרים את כל המודעות ברגע שראו אותם, וזאת משנאתם את ישוע והתנגדותם לכל פעולה המודיעה את שמו.

וכך, אותו מעשה המהווה עבורנו אות ישועה, משמש מבחן אות אבדון לאלו המתנגדים לישוע (תסל"ב א 3-12).

הדבר נכון לכל מקרה בו אנו פועלים כדי לציית לאדון ועל כך סובלים מאלו המתנגדים לאדון ישוע.

אל לכם להתפלא, כי כל העניין הזה בידיעת אלוהים ובאישורו (פסוק 28).

בסוף הימים יעמדו כל בני האדם לפני אלוהים שישפוט את מעשיהם.

ישנו מועד למשפט המאמינים (קור"ב ה 10, קור"א ג 10-15)– שם ייבחנו מעשינו ואז נקבל את הגמול הראוי.

משפט המאמינים אינו כולל עונש לשאול או לאגם האש אלא רק קובע את הגמול שנקבל מן האדון אשר יקבע את סוג שירותנו עבורו בממלכתו.

גם הלא נושעים יעמדו למשפט. יהיה זה משפט הכסא הלבן והגדול בסוף מלכות המשיח בארץ (התגלות כ 10-15).

אז כל אדם יעמוד מול אלוהים ולפניו ייפתחו ספרי המעשים.

כל חטאי האדם רשומים בספר המעשים ויעמדו כעדות חיה. עובדת היות שמו חסר בספר החיים של השה היא עוד הוכחה לכך שמעולם לא ביקש באמונה את סליחת החטאים במותו המכפר של המשיח ישוע.

לו היה נושע, כי אז אלוהים היה מוחק את כל רישום חטאיו ושמו היה כתוב בספר החיים של השה.

אבל אותו אדם בחר לדחות את חסד אלוהים בהיותו בחיים בארץ.

לכן, יוכל אלוהים ובצדק לקבוע את גזר הדין לאגם האש וכל זאת בצדק מוחלט.

שאול השליח אומר בפסוקים 29-30:

29. הן לכם נתן, למען המשיח, לא רק להאמין בו, אלא גם לסבול למענו,

30. שהרי לכם אותו המאבק שבעבר ראיתם אותינאבק בו וכעת אתם שומעים כי אני נמצא בו.

שאול מבהיר למאמינים בפיליפי שאל להם לחשוב שאמונתם בישוע היא הבטחה לכך שסבלם בעולם חלף.

ההיפך הוא הנכון.

הסבל שהם סובלים משאר בני האדם מהווה אות לישועתם (ראה גם ג 10, יוחנן טז 33, טימו"ב ג 12).

נשאלת שאלה חשובה:

מדוע שאלוהים יתן לנו לסבול למען המשיח?

למרות שסבל בעבור האדון אינו דבר מענג בעת שחשים אותו, הרי שיש לסבל תכלית חיובית וחשובה בחיי המאמין. אלוהים הבטיח זאת גם לשאול השליח כדי לעשותו שליח נאמן וזך בשירות האדון (מע"ש ט 16).

(הכוונה לסבל הנובע מהיותנו נושעים החיים על פי רצון האדון ולא לסבל הנובע מפשע או חטא מכוון).

1. הסבל מביא לידי סבלנות (אל הרומים ה 3-5)

2. הסבל והצרה בוחנים את אמונתנו וגורמים לנו להתפלל ולהישען על עזרת אלוהים וחכמתו. זה אות לישועתנו (יעקב א 2-8, תסל"א א 3)

3. הסבל מאפשר לנו לחוות את רחמיו וחסדיו של אלוהים עלינו (יעקב ה 10-11).

4. הסבל מטהר אותנו מחטא. הסבל גורם לנו לחטט בנבכי נשמתנו כדי לוודא שאנו חיים בטוהר. הסבל גורם לנו להישאר ענווים וכך גבורת אלוהים יותר בולטת בחיינו (קור"ב יב 7-10, פטר"ב א 6)

5. הסבל מאפשר לנו לחוות את מה שחווים אחרים כדי שבהתנהגותנו הראויה בעת הסבל, נראה עדות המפארת את האדון ישוע בו אנו בוטחים (קור"ב א 3-11).

6. הסבל בוחן את אהבתנו לשאר אברי גוף המשיח (קור"א יג 7).

7. הסבל מאפשר לנו להידמות למשיח אשר סבל בעבור אחרים (פטר"א ב 21-25)

8. הסבל מאפשר לנו לעבור מבחני אמונה שאם נעברן בהצלחה נזכה לקבל את עטרת החיים (התגלות ב 10)

9. מי שסובל עימו גם ימלוך עימו (טימו"ב ב 12, אל העברים י 34-36, תסל"ב א 5-7)

שאול מבהיר לפיליפיים שהסבל שלהם בעבור שם המשיח אינו דבר יוצא דופן שהרי גם הוא סובל כמוהם למרות שהוא נמצא מאות קילומטרים מהם.

השטן רוצה שנחשוב שאנו סובלים יותר מאחרים ואף אחד לא מבין את סבלנו, אך לא כך הדבר.

בכל מקום שמכריזים בגאון ובעוצמה את עדות ישוע, ובכל מקום שחיים בחסידות, שם תגבר הרדיפה נגד ילדי האדון (טימו"ב ג 12).

מה יקל על אהוביו של שאול בעת של סבל וצרה?

אחדות אמונה, אחדות הרוח, ואהבת אחים.

סיכום

1. התנהגו כראוי לבשורת המשיח.

אנו טוענים שדבר אלוהים אמת הוא ומשקיעים את כל מאמצינו ללמדו כראוי. אם כך, אז גם עלינו לחיות בעצמנו על פי הכתוב שם. כך נפאר את שם האדון ישוע.

חיי המאמין הם איגרת כתובה של המשיח, ריח ניחוח של האדון

2. חיים ללא פחד הינם תוצאה של חיי אמונה בוטחת לחלוטין באדון ישוע, בדברו והבטחותיו.

אמונה הכוללת חיים ללא פחד היא כזו המתבטאת בציות מוחלט לדבר אלוהים

3. אות הישועה בחיי המאמין זה ציותו לאדון מתוך אהבה ויראה.

הלא נושע מוכיח את חוסר ישועתו, אות האבדון בחייו בדחייתו את ישוע המשיח ובהתנגדותו לפועל אלוהים בעולם דרך חיי ילדי אלוהים.

4. חיי חסידות אינם חיים נטולי סבל, ההיפך הוא נכון!

לסבל בחיי המאמין הנובע מחיי חסידות יש תכלית חשובה וחיובית.

כך אלוהים מחדד, מזכך ומזקק את אמונתנו בו, ממקד את חיינו בו ובקיום רצונו. כך אלוהים מרחיק אותנו מן הרע על כל צורותיו.

תכלס, שאול השליח אומר: "אל תעשו בושות כאשר ההורים מחוץ לבית".

כולם יודעים מי אתם ובוחנים את חייכם. אז בבקשה, התנהגו כראוי לשם הנכבד של אביכם שבשמיים.