איגרת שאול השליח אל הפיליפיים פרק ג פסוקים 1-11

Print Friendly

פרק ג 1-11

בפרק א שאול השליח מעודד את הפיליפיים לחיות חיים משיחיים.

בפרק ב שאול מציב את התכונות והאיפיונים הנדרשים מהמאמינים ומציג את ישוע כמופת לכולם.

בפרק ג שאול מתפנה לטפל בנושא אחר שהפיליפיים מתמודדים עימו – עובדת היותם מוצדקים לחלוטין בעיני אלוהים רק מתוקף אמונתם הכנה בישוע כאדון ומושיע!

מתברר שמאז ועד היום קהילת ישוע המשיח מתמודדת ממש עם אותו נושא בדיוק.

הסיבה שמבחן האמונה הזה נשאר קיים ועומד לאורך שנים כה רבות, מהווה הוכחה שבטחון ושלווה בישועת ישוע על סמך אמונה בלבד, הינו מדד הבגרות הרוחנית לכל מאמין.

הבה נקרא את פסוקים 1-3:

1. ובכן, אחי, שמחו באדון. לכתוב לכם שוב את אותו דבר איננו לטורח עלי, אך לכם זה מוסיף לבטחון.

2. הזהרו מהכלבים. הזהרו מפועלי הרשע. הזהרו מן החיתוך.

3. הרי אנחנו בני המילה — העובדים את אלוהים ברוח ומתגאים במשיח ישוע בלי לבטוח בבשר,

שאול השליח פותח את פרק ג במילים: שמחו באדון.

מדוע שאול השליח יחזור מספר פעמים על המילים: שימחו באדון! (ראה גם ד 4).

באילו מצבים אנו נמצא עצמנו זקוקים למילים הללו?

אנו זקוקים ביותר למילים הללו בעיתות בהם אנו עומדים במשבר וזקוקים לעידוד ולבטחון שבאדון ישוע יש לנו את כל התשובות.

אנו זקוקים למילים הללו בשעה שמנסים למשוך את עיני לבבנו למחוזות אחרים. כאשר מנסים להוכיח לנו או ללמדנו שישוע אינו מספיק…או שמלבד אמונה כנה, אנו חייבים להתכסות בתוספת ארצית או דתית כלשהי.

אנו זקוקים למילים הללו כדי לרענן את זכרוננו שבישוע המשיח יש לנו את כל שאנו צריכים לחיים בעולם הזה ובעולם הבא. כדי לזכור ששמחת הישועה עליונה על כל מצב ארצי.

שמחו באדון מהוות מילים נרדפות ל: סימכו על האדון ישוע בלבד. אין צורך וסיבה לפנות לכיוון אחר.

המשיכו להיצמד לישוע, כי שום דבר טוב יותר לא יבוא לכם ממקור אחר.

אם תעשו כך, הרי שתהיו באמת מאוחדים.

והנה, את המילים הנפלאות הללו שולח לפיליפיים שאול השליח כשהוא אסיר בבית כלא!

ואומנם, הקהילה בפיליפי לא הייתה מחוסנת מפני השפעתם של מורי שקר. אותם מורי שקר היו עטופים בזהות ארצית מפוארת אך חסרת ישועה וקדושה אלוהית.

הם ניסו ללא הרף לזהם את טוהר אמונתם של המאמינים הפיליפים הצעירים ולהסיט את עיניהם מהאדון ישוע – לעברם – כמושא לקנאה.

שאול אומר להם שלמרות שהוא כבר לימד אותם את הנושא הבא, וכבר הנחה אותם לשמוח בישוע, הוא מרגיש את הצורך לחזור ולומר זאת שוב, כי שינון האמת החשובה הזו מוסיפה לבטחונם בישוע.

בכל פעם ששאול מעודד אותם ומזכיר להם את בסיס אמונתם, הם מתעודדים ויכולים להתנגד להוראת השקר של מורי השקר אשר בקרבם.

מה אני לומד מן העובדה ששאול השליח חוזר ואומר דברים שאמר להם כבר בעבר?

לימוד ושינון דבר אלוהים מחזקים את ידיעתי אודות אלוהים ומשאירים לנגד עיני את הבטחותיו. למרות שאנו קוראים את כתבי הקודש בכל יום, אנו גם שוכחים פסוקים בכל יום.

חזרה ושינון עוזרים לנו להשאיר את כל אמת אלוהים "טריה" לנגד עינינו.

לימוד ושינון דבר אלוהים עוזר לי לדעת לירוא את אלוהים כראוי. כי אני לומד לדעת ולעשות את הרצוי בעיניו.

לימוד ושינון דבר אלוהים עוזרים לי להחזיק באמת המדוייקת וכך לזהות מהר יותר וטוב יותר את "הזאבים הרוחניים".

לימוד ושינון דבר אלוהים עוזר לי להישען על הבטחות אלוהים כשאני במבחן רוחני קשה.

בתורה כתוב שעלינו לקרא ולשנן את דבר אלוהים בכל עת (דברים ו 4-11).

לפיכך, חזרה ושינון על דבר אלוהים הינם קיום רצון אלוהים.

בחזרתו על אמת אלוהים בפני הפיליפיים, שאול השליח פועל כאב רוחני הממלא אחר מצוות אלוהים.

בפסוק 2 שאול השליח מזהיר את הפיליפיים ממורי שקר אך בשימוש במילים בוטות וקשות:

"הזהרו מהכלבים. הזהרו מפועלי הרשע. הזהרו מן החיתוך…"

התחביר במשפט הנוכחי מחייב אותנו לייחס את כל התיאורים – כלבים, פועלי רשע, חיתוך, לאותה קבוצה אשר ממנה הפיליפיים צריכים להיזהר.

מי הם אותם אנשים ששאול מכנה אותם בתיאורים כל כך לא מחמיאים?

הזהרו מהכלבים:

לא מדובר על הולכי על ארבע, אלא באופן סמלי, שאול השליח משווה את מורי השקר המתעים את המאמינים לכלבים.

מדוע כלבים?

איזו מחשבות מעלה המילה כלב במוחו של שאול השליח או בראשם של בני תקופתו?

בתקופה הקדומה כלבים לא היו חיות מחמד ביתיות אלא חיות פרא החיים לצד בני האדם – לא בביתם – ואוכלים את כל הפגרים והנבלות שבסביבה.

כלבים נמצאו בעיקר מחוץ לחומת העיר כי לשם נזרקה הפסולת ומשאריות אלו ניזונו אותם כלבים. …תשאלו את איזבל, אשתו של אחאב מלך ישראל…

כלב, היה מילה נרדפת לטומאה, ולאדם החוטא הפועל לספק את תאוותיו ללא כל שמץ של קדושה וטוהר (דברים כג 19, שמ"א יז 43, כד 15, ישעיה נו 10-11, משלי כו 11).

לעיתים, יהודים שומרי מצוות היו מכנים גויים עובדי אלילים בשם כלבים, כדי לציין את חוסר יראת אלוהים בחייהם ודרך חייהם המלאה טומאה.

ישוע המשיח בעצמו השתמש במילה כלב כדי לציין את אוייבי הבשורה (מתי ז 6):

"…אל תתנו את הקודש לכלבים ואל תשליכו פניניכם לפני החזירים, פן ירמסו אותם ברגליהם ויפנו ויטרפו אתכם."

שמעון פטרוס גם הוא משתמש בדימוי של כלב כדי לתאר את התנהגותם של הצבועים אשר מצטיירים כמאמינים אך באמת הם מעולם לא נושעו ולא השתנו.

בשעת מבחן מתגלה אופיים האמיתי, ממש כמו כלב מטופח שאינו מהסס לאכול את קיאו – כי מעולם הוא לא השתנה מבפנים (פטר"ב ב 22): "…הכלב שב אל קאו…"

מסקנה: כלבים = אוייבי הבשורה. אנשים טמאים מבחינה רוחנית שאינם שייכים לאדון ומעולם לא נושעו.

הזהרו מפועלי הרשע:

אותם מורי שקר המבססים את צדקתם ומעמדם הרוחני הרם בעיני אלוהים על סמך היותם צאצאי אברהם בבשר ובקיום כל מצווה ידועה, מכנים את כל מי שאינו מאמין ומתנהג כמוהם בשם תואר: פועלי רשע, רשעים. את עצמם הם מכנים: פועלי צדק!

שאול השליח משתמש ממש במילים של אותם מורי שקר כדי ללמד את המאמינים בפיליפי שפועלי הרשע האמיתיים הם לא אותם מאמינים הבוטחים בישוע ומנהלים חיי קדושה על פי רצון אלוהים, אלא אותם מורי שקר עצמם המתכסים בכל "זוהר דתי ארצי" (ראה קור"ב יא 13).

מהם פעולות הרשע של אותם אנשים?

 1. לימוד מוטעה הקובע שישועת אדם מבוססת על קיום מצוות פגות תוקף.

2. דרישה מן הנושעים החדשים ללבוש זהות רבנית כתנאי לישועה. הם עצמם מתגאים בעצמם ומציגים עצמם כמופת לחיקוי (ראה אל הגלטים ד 17).

3. הרחקת הנושעים בפיליפי ובשאר האיזורים מהלימוד הטהור והנכון של שאר משרתי אלוהים.

אותם מורי שקר היו מלאי ביקורת נגד שאול השליח ושאר עבדי ישוע הנאמנים והציגום כפועלי רשע המציגים לגויים "ישועה זולה". ז"א, רק תגידו ישוע וכבר נושעתם…

4. "גניבת שלום אלוהים" מלב הנושעים בכך שגורמים להם ספק בנוגע לישועתם ולמעמדם בעיני אלוהים.

באיגרת לגלטים שאול מתמודד עם מקרה דומה ושם הוא אומר שהמסר בפי אותם פועלי רשע – אחי שקר, הינה בשורה אחרת.

המסר שלהם אינו בשורת ישוע, אלא בשורה שונה שאין בכוחה להושיע ולכפר חטאים.

היחס הנכון כלפיהם הוא: חרם! (אל הגלטים א 8).

הזהרו מן החיתוך:

על איזה חיתוך מדבר שאול השליח?

המילה ביוונית היא:  τέμνω temnō (to cut); a cutting down (off), that is, mutilation

החיתוך ששאול השליח מתכוון אליו – מתייחס לברית המילה שאותם מאמינים עשו בעקבות השפעתם של מורי השקר. זאת כתנאי ראשוני לישועתם.

תכלס, מה באמת קרה?

אותם מורי שקר (מרקע יהודי) אחזו בדיעה שגוי מאמין יכול להיוושע רק לאחר שייטוש את מנהגי האלילים ויאמץ את כל מצוות התורה. כל זאת כמובן בתוספת לאמונתו בישוע כמשיח.

במילים פשוטות, הדרך לישועתו של הגוי חייבת לעבור דרך היהדות הרבנית שומרת המצוות כהלכתן.

קיים ספק אדיר אם אותם מורי שקר האמינו שישוע הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, אשר ירד לעולם בדמות אדם, ולא איזה אדם צדיק שאלוהים השפיע עליו כוח יתר.

מן הסתם, לדעתם, השלב הראשון של הכניסה לברית אברהם היא ברית-המילה. כל זאת למרות שהתורה לא דרשה מן הגוי להימול.

ולכן, אותם מורי שקר היו בוחנים את רצינותם של אותם גויים המבקשים ישועה במבחן ברית-המילה.

ז"א – ללא ברית מילה, אין לגוי כל סיכוי לעבור לשלב ב' בכל הנוגע לישועה.

אותם מורי שקר היו מתגאים במספר העורלות שמלו, וכך מן הסתם מוסיפים לעצמם כבוד.

על כך שאול הרחיב באיגרת שכתב לגלטים.

האם שאול השליח אוסר על קיום ברית מילה למאמינים בין אם הם גויים או יהודים?

חס וחלילה!

שאול השליח מלמד שאם אדם נולד כגוי אין לו כל סיבה שבעולם להימול! אלוהים בכל אופן אינו מצפה או דורש זאת ממנו.

טענתו של שאול היא נגד הלימוד השקרי הטוען שהמילה מהווה תנאי חובה לישועה.

שאול טוען נגד אלו המלמדים שהמילה חובה לאחר מותו המכפר של ישוע וכניסת הברית החדשה לתוקף (אל הגלטים ג 23-25, ד 1-10, ה 1-15).

להלן מראי מקומות המלמדים שהברית החדשה היא ברית הבאה להחליף ולא לעדכן או לשדרג את ברית משה:

אל הגלטים ב 18, ירמיה לא 31-34, אל העברים ז 12-19, י 9.

ישועה היא על סמך אמונה בלבד – כך היה מאז ומתמיד.

כך נושעו נוח, אברהם, משה וכלל בני האדם לאורך כל ההיסטוריה האנושית (חבקוק ב 4).

גם כאשר ברית משה הייתה בתוקף, ישועה הייתה על סמך אמונה. קיום המצוות היוה פועל לוואי לרצינות האמונה של הנושע.

כל אדם רשאי למול את עצמו או את בניו אם יבחר בכך ובלבד שלא יחשוב או ילמד כי בזכות המילה קיבל ישועה או את צדקת אלוהים.

גם שאול התייחס למילה כרשות, כאשר מל את טימותיאוס "החצי יהודי" אך לא את טיטוס שהיה גוי מושלם.

כל מחשבה או לימוד שיש צורך במעשה נוסף מעבר לאמונה כדי להיוושע, כמוהם כהכרזה שמותו המכפר של ישוע המשיח אינו מספיק.

לימוד שכזה נוגד את דבר אלוהים. מי שמלמד כך אינו מכיר את ישוע ואינו יודע מהי ישועה!

לכן, שאול השליח אומר: היזהרו מלעשות את המילה – לחתוך את גופכם. אם הסיבה לכך היא המחשבה שכך תקבלו מעמד טוב יותר אצל אלוהים או כך תושלם ישועתכם – טעות בידכם.

אם מסיבה מוטעית שכזו אתם נימולים, אז מילתכם אינה אלא חיתוך בשר חסר תכלית!

לכן שאול אומר: היזהרו מן החיתוך! היזהרו מן המילה חסרת הערך.

בפסוק 3 לעומת זאת שאול השליח מלמד אודות "החיתוך" הקדוש – ברית המילה הנדרשת והנחשבת באמת על ידי אלוהים ליהודים ולגויים המאמינים כאחד.

"הרי אנחנו בני המילה — העובדים את אלוהים ברוח ומתגאים במשיח ישוע בלי לבטוח בבשר.."

על איזו ברית מילה שאול השליח מדבר?

שאול השליח מתייחס למילת הלב.

רק מילה שבלב באמת משנה אדם והופכת את ליבו למשכן קדוש לאלוהים.

רק מילה שבלב הופכת אדם בין אם הוא גוי או יהודי לבריאה חדשה, לכלי כבוד בשירות אלוהים.

מילה שבלב היא ביטוי להלך מחשבה שונה וחדש לחלוטין. מדובר בהלך מחשבה ודרך חיים התואמים את רצון אלוהים והמנוהלים בטוהר, אמת, אהבה, סליחה וקדושה.

מילה שבלב כמוה כאילו אלוהים כבש את מוחו וליבו של האדם וכעת הוא פועל על פי הנחיית אלוהים ובמטרה ברורה לפאר את שם אלוהים.

כעת הוא מבין את גודל חסדו של ה' מול אפסותו של האדם.

מי שליבו נימול ינהג כלפי בני משפחתו, רעייתו, ילדיו, עמיתים לעבודה, באופן כזה שכולם ידעו שאלוהים כבש את ליבו.

מילה שבלב אינה מניחה מקום לגאווה, קנאה, שנאה או שקר להנהיג את חיינו באופן מתמשך.

את ההסבר המאלף כתב שאול השליח באיגרת אל הרומים ב 17-29.

בקטע המדובר שאול מבהיר שמילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אות כתובה.

שבחו של האדם שליבו נימול אינו בא מבני אדם, כי אם מאלוהים.

מסר דומה אמר שאול באיגרת אל הקולוסים ב 11.

שאול אומר: הרי אנחנו בני המילה:

את המשפט הזה נהגו לומר מורי השקר ולהציג בגאווה את יהדותם החיצונית המלאה פאר אך אינה יכולה להסיר חטא ולהצדיק אדם לפני אלוהים.

שאול מבהיר לשומעיו:

אין לכם המאמינים צורך למול כתנאי לישועה כי ליבכם כבר נימול ביום שקיבלתם באמונה את ישוע כאדון ומושיע.

אדרבה – בהשוואה ביניכם למורי השקר – אתם הנימולים האמיתיים.

שאול השליח לא המציא את רעיון מילת הלב.

משה רבנו ושאר הנביאים טחנו את הנושא הזה עד דק.

ויקרא כו 41: "אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם, או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עוונם."

דברים י 16: "ומלתם את עורלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד."

דברים ל 6: "ומל יהוה אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך."

ירמיה ד 4: "הימולו ליהוה והסירו ערלות לבבכם איש יהודה ויושבי ירושלים, פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליכם.".

יחזקאל יא 19-20: "ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבם, והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר. למען בחוקותי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים."

יחזקאל לו 26-27: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר…ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמורו ועשיתם."

יחזקאל מד 7: "בהביאכם בני-נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי, בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם."

תכלס: במקום להתגאות ביכולות אנושיים – כמו שעושים מורי השקר – ילדיו של אלוהים מתגאים במשיח, מרוממים את שמו, כי בחסדו בלבד הושיע אותם ובכוחו ורוחו פועל דרכם גבורות אלוהיות.

כולם מתגאים או בישוע או בבשר. או בישוע או ביכולתם האישית.

אנו בני המילה האמיתית מפארים רק את האדון. אנו יודעים שכל מאמצי בני האדם לא יפיקו כל טוב לאלוהים.

את מילת הלב קבלנו בחסד על סמך אמונה בישוע, ולכן אין לנו שום סיבה להתגאות בפועל ידינו או מוחינו.

סיכום ביניים:

1. חזרה ושינון לימוד דבר אלוהים נועדו לקבע את אמת אלוהים במוחינו וכך נוכל לחיות על פיו בכל עניין ותחום.

2. ידיעת דבר אלוהים היטב עוזרת לנו לזהות את הוראת השקר בשלב הראשוני וכך אנו יכולים לזהות מיד את אוייבינו הרוחניים.

3. שאול מכנה את מורי השקר במילים: כלבים, פועלי רשע, חותכים, וזאת כדי להבהיר לנו שכל מטרתם היא להרוס את חיינו ולכן התגובה הראויה והמיידית שלנו צריכה להיות להחרימם ולהתרחק מהם והשפעתם.

4. ברית המילה היא סימן בין האדם לאלוהים. המילה שבלב היא המילה הקובעת את עמדתו של האדם מול אלוהים. מילת אינה נחשבת.

מילת הלב היא חסד אלוהים שמוענק לנו על סמך אמונה בישוע האדון שבא לעולם למות עבורנו מות כפרת חטאים.

מסיבה זו, אין לנו כל סיבה להתפאר ביכולתנו או במעשינו אלא רק באדון אשר באהבתו הושיענו מזעם אלוהים.

שאול השליח דיי מתפלא מהתנהגותם של הפיליפיים. גם הגלטים נטו ליפול כטרף קל לפני אותם מורי שקר המתהדרים בחזות יהודית דתית מפוארת (ראה גלטים א, ג).

מדוע אותם מורי שקר זכו להצלחות יחסית קלות בקרב הגויים המאמינים בגולה?

אותם מורי שקר היו בקיאים בכתוב בתורה ובכתובים ונתפסו בעיני הגויים המאמינים כסגניו של אלוהים בכל הקשור לידיעת דבר אלוהים.

מסיבה זו הגוי הנושע הרגיש לעיתים קרובות נחות, מאויים, חסר ידע ונרתע אפילו להתמודד נגדם.

היהודי הממוצע גדל על שמיעת דבר אלוהים ושינונו ולעומתו הגוי הממוצע לא ראה מימיו ספר תורה, לא שמע פסוק או פרק וספק אם ידע קרא וכתוב.

בפסוקים 4-11 שאול עושה דבר מדהים:

4. אף שאני עצמי יכול לבטוח גם בבשר. אם מישהו סבור שיוכל לבטוח בבשר, אזי אני יותר:

5. נמלתי בהיותי בן שמונת ימים; ממוצא ישראל אנוכי, משבט בנימין, עברי מן העברים; אשר לתורה, מכת הפרושים אני;

6. אשר לקנאות, רודף הקהילה אני; מבחינתהצדקה המושתתת על התורה, אין בי דופי.

7. אבל הדברים שהיו יתרון בעיני, אותם חשבתי להפסד בגלל המשיח;

8. ולא עוד אלא שאני חושב את הכל להפסד בגלל היתרון לדעת את המשיח ישוע אדוני, אשר למענו הפסדתיאת כל הדברים; ואני חושבם לפסולת בשאיפתי להרויח את המשיח

9. ולהימצא בו — באופן שצדקתי לא תהיה לי מן התורה, אלא תהיה זו הצדקה אשר על-ידי אמונת המשיח. צדקה אשר מאלוהים היא ויסודה באמונה

10. כדי לדעת אותו ואת כוח תחיתו ואת השותפות ביסוריו ולהדמות לו במותו, 11. בתקוה שאגיע לתחיה מן המתים.

שאול השליח משווה את רקעו האישי ויכולותיו האישיות לאלו של מורי השקר ומוכיח לפיליפיים שאילו היה מתהדר ביכולותיו הארציות, הרי שהיה בכיר מאותם צדיקים מטעם עצמם.

לאור זאת, מדוע שהפיליפיים יעדיפו לשמוע למורי השקר ולא להיצמד להוראתו הטהורה של שאול?

א. הזוהר הדתי החיצוני, בתוספת ידע מדהים בדבר אלוהים – יחסית אליהם, אכן היווה מושא לקנאה ורצון להידמות לאותם מורי שקר.

שאול השליח לעומתם בא בענווה, נטול כל גאווה או צדקה עצמית. שאול היה בעל נכות פיזית בולטת וממש חסר משיכה לעומת אותם מורי שקר.

הפיליפיים נדרשו לבגרות רוחנית גבוהה ביותר כדי להתמקד בדבריו של שאול ולהתעלם מכל הדר חיצוני (אל הגלטים א 10, ד 13-17)

ב. שאול אינו נוכח שם כדי לענות בזמן אמיתי על כל שאלותיהם ולזהות מיד את מורי השקר.

שאול השליח מציג את יכולותיו הארציות המפוארות, את הדברים שסינוורו את עיניהם של הפיליפיים ובסיכום ענין הוא אומר בנחרצות:

כל הדברים הנוצצים הללו חסרי ערך בהשוואה לישוע!

במילים פשוטות: כל פריטי הגאווה של מורי השקר נחשבים לחסרי ערך כאשר הם עומדים מול האדון המושיע, אשר הדבר היחידי שנחשב לפניו זה מילת הלב.

שאול השליח מפרט את הדרו היהודי לעיני האחים בפיליפי:

א. שאול נימול בן שמונת ימים. יהודי מלידה. שאול לא התגייר בשלב מאוחר בחייו ולא היה בן לישמעאל שמלו את בניהם בגיל 13. ז"א, מאז לידתו שאול השליח חי במסגרת מצוות התורה.

ב. שאול בן לשבט בנימין. הוא צאצא מן השבט אשר ממנו בא המלך הראשון של ישראל – שאול המלך (שמ"א ט 1-2).

שייכותו לשבט בנימין מקשרת אותו לשבט יהודה מבחינת הממלכה הדרומית. זה השבט שנשאר נאמן למלכות יהודה בכל השנים.

ז"א ששאול בן לעם ישראל מדורי דורות, עד לאברהם אבינו (קור"ב יא 22). עלינו לזכור שבעת ההיא יהודים לא התבוללו בנישואין עם גויים ולכן רובם המוחלט היה אכן יהודי מדורי דורות.

יתרה על כך, בתקופה בה נכתבה האיגרת, בית המקדש בירושלים עדיין עמד על תילו, ומכיוון ששם נשמרו כל נתוני האוכלוסין ורישום בני ישראל, יכול היה כל אדם לבחון את אמיתות דברי שאול.

הנתון של שאול גם עוזר לנו לקבוע שבעת ההיא יכול היה כל אדם לדעת אם ישוע צאצא לשבט יהודה, וזאת כדי לאמת את הנבואות המשיחיות בנוגע למוצאו.

מכאן, שאול מציג עצמו כעברי הכי עברי שמישהו יכול להיות.

עד כה שאול ציין את הנתונים הטבעיים שלו, אלו שניתנו לו מתוקף היותו בן למשפחה יהודית.

הנתונים הבאים מפרטים את בחירותיו האישיות של שאול בכל הקשור לדתיותו.

ג. שאול השליח היה מכת הפרושים:

אל לנו להמעיט ערך בנתון הזה (אל הגלטים א 13-14).

על פי כתבי יוספוס פלביוס, היו בישראל כששת אלפים פרושים.

הפרושים היו זרם דתי שונה מהצדוקים. הם דגלו בפרישות, צניעות, לימוד מסורת הזקנים והיו כדוברי הדת מבחינת רוב העם.

למרות שרוב ויכוחיו של ישוע היו עם הפרושים (מתי כג), הרי שהם היו כנציגי העם בכל עניין ותחום.

נוכל לומר בביטחון רב: החלום של כל אם יהודיה היה שבנה יהיה בקיא בכתבי הקודש לפחות כמו הפרושים והסופרים.

שאול השליח היה עילוי בכל הקשור ללימוד והכרת כתבי הקודש. אילו לא היה נושע, היה גודל להיות אחד מחברי הסנהדרין.

ד. קנאות דתית:

מבחינת הקנאות הדתית שאול היה פעיל מרכזי. הוא היה מאלו שעשו ולא רק דברו.

את קנאותו הדתית הוא ביטא ברדיפה עד חורמה נגד המאמינים הראשונים בישוע.

היה זה שאול שהיה עד לסקילתו באבנים של סטפנוס (מע"ש ח-ט).

שאול אף התאמץ והלך למחוזות מחוץ לגבולות הארץ כדי להסיר כל זכר למאמינים בישוע – זאת מתוך אמונתו והבנתו שבדרך זו הוא מקיים את מצוות האל – להסיר עובדי אלילים (לטענתו) מקרב העם ובכל מחיר.

ז"א ששאול אינו אדם שרק מדבר אלא אחד שגם עושה ובכל מחיר.

אף אחד מאותם המתיימרים להיות צדיקים בכוחות עצמם אינם משתווים לשאול בהתהדרות הבשרית…

הם אהבו את התענוגות, ולא ששו לסבול בעבור אמונתם. על כך בהרחבה בפסוק 10.

בדרך לדמשק נפגש שאול עם ישוע המשיח בהדר כבוד ושם נגע האדון בליבו.

ה. מקיים מצוות תורה כמופת.

ז"א, שאול הכיר את התורה היטב וקיים את כל מצוותיה.

שאול יכול היה לזהות את כשלונותיו – חטאיו, ולכן ידע להציג לפני אלוהים את הקורבן הראוי לכל חטא ועוון.

שאול אינו טוען שהיה נושע בדרך זו, אלא שעל פי מסורות היהדות והנחיות רבניו והבנתו, הוא נחשב ליהודי ללא דופי – צדיק!

עלינו לזכור שהתורה עצמה טוענת שאין איש המסוגל לעשות את כל מצוותיה ולא יחטא.

לכן, דבר אלוהים מצביע על האדם כחוטא ומנחה אותו לפנות לאלוהים המושיע ומכפר חטאים לצמיתות.

(קוהלת ז 20, אל הגלטים ג 23-25).

רבותיי, מדוע שאול מציין כל זאת?

להראות שבעבר כחסר ישועה הוא באמת התגאה בכל התכונות והיכולות הללו. שאול בעברו חשב שבזכות אותן הצלחות ארציות וזכויות לאומיות מוענקים לו מעמד וכבוד לפני אלוהים.

אך כאשר הכיר את ישוע, הוא הבין שכל דבר ארצי יהיה אשר יהיה אינו יכול להעניק ישועה או הצדקה נצחית לאדם כלשהו – גם אם יהיה סופר יהודי.

רק כנושע הוא הבין ששום דבר מלבד דם אלוהים אינו יכול לכפר חטאים, ורק נקיון חטאים בדם אלוהים יכול לשנות את מעמדו של האדם – בין אם הוא יהודי או גוי לפני אלוהים.

שאול השליח זכר את דברי הנביא ישעיה בפרק סד 5: "…ונהי כטמא כולנו וכבגד עידים כל צדקותינו, ונבל כעלה כולנו ועווננו כרוח ישאונו…"

לפיכך, רק כנושע הבין שאול שכל מעלותיו הלאומיות והדתיות נחשבות להפסד לעומת ידיעת ישוע כאדון ומושיע מן החטא.

ז"א – שאם עליו לבחור בין צדקה עצמית לבין צדקה הנובעת מישוע, הרי שהבחירה ברורה – ישוע!

כל דבר אחר משול להפסד כי רק בישוע ניתן להגיע לצדקה אמיתית ומושיעה!

ביום הדין יעמוד כל אדם לפני אלוהים כשהוא ערום מכל הדר ארצי והדבר היחידי שייחשב בעיני אלוהים זה אם אותו אדם כתוב בספר החיים של השה.

באיגרת לרומים ג 21-31 שאול מלמד באופן ברור שצדקה אמיתית תיתכן רק על ידי אלוהים ורק בחסד אלוהים – כי אדם חוטא לעולם לא יוכל להשיג את צדקת אלוהים בכוחות עצמו! (ראה גם גלטים ב 17).

מסיבה זו שאול חוזר ואומר שלאדם אין סיבה לגאווה אישית כי בכוחו שלו לא השיג מאומה טוב!

מכאן אפשר לגזור שמורי השקר המתהדרים ביכולות ארציות אינם נושעים. אילו היו נושעים, כי אז היו מבינים שהכל הפסד יחסית לישוע.

אחד מטביעות האצבע של הנושע זה ענווה.

למורי השקר חסרה התכונה הזו והיא הציגה את פנימיותם האמיתית – ריקנות מנוכחות אלוהים – חסרי ישועה.

אנשים החושבים שצדקתם נובעת ממוצאם ויכולותיהם, ולא מבוססת לחלוטין ובלבד על אמונה מושיעה בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

לכן פיליפיים יקרים, שאול אומר לכם במילים עדינות אך ברורות: בחרתם בהפסד במקום באוצר!

לאחר ששאול נושע הוא הבין את תכלית פועלו של המשיח ישוע על הצלב.

שאול הבין היטב שמותו המכפר של המשיח הגשים את כל המצוות שהיוו צל וסמל בתורה.

לפיכך, הוא ידע היטב שכל ניסיון לשמור מצוות שכאלו כמרות, הן בזבוז זמן, פשוט הפסד (ראה אל הגלטים ג 23-25, ד 8-11, אל הקולוסים ב 16-17).

הן רשות, אך אינן יכולות להיות כמרות בחייו של הנושע.

כמו שלמדנו בשיעור שעבר, שאול ידע שישועה היא מתנת חסד על סמך אמונה, ולכן לא הייתה לו כל סיבה לחפש או לרוץ אחר ישועה שעל סמך קיום מצוות.

אין ישועה בקיום המצוות כי אין אדם המסוגל לקיימן בשלמות לאורך כל חייו.

בפסוקים 10-11 שאול מסכם את כל שאמר בתשעת הפסוקים הראשונים במילים המציינות את השיא בשאיפת חייו – זאת כדי לחרוץ גם כאן ולהוכיח שחלק קריטי שכזה אינו קיים בחייהם של "הצדיקים מטעם עצמם"?

שאול השליח חולק עם הפיליפיים את משאת נפשו ולא לחינם. הוא מקווה שגם הם יאמצו עימו את אותה מטרת חיים. הנה היא בפסוקים הבאים.

10. כדי לדעת אותו ואת כוח תחיתו ואת השותפות ביסוריו ולהדמות לו במותו,

11. בתקוה שאגיע לתחיה מן המתים.

שני פסוקים אלו צריכים לחיות סיסמת החיים של כל אדם נושע.

מה שאול כל כך רוצה ומקווה שיהיה בחייו?

1. לדעת את ישוע.

במילה "לדעת" שאול אינו מתכוון לידיעה שכלית אינטלקטואלית בלבד אודות קיומו של ישוע המשיח ופועלו בעבור בני האדם.

הרי כל השדים מכירים את ישוע ממש כך ואף אחד מהם אינו נושע!.

גם מורי השקר אומרים את המילה ישוע ומדברים עליו, ועדיין שאול השליח מכנה אותם במילות תואר הראויות לאויבי הבשורה: כלבים, פועלי רשע…

במילה "לדעת" שאול השליח מתכוון לידיעה ברמה המיוחסת לקרבה בין בני זוג.

ז"א – להכיר את הלך המחשבה, לדעת בדיוק מה האדון אוהב, ולאמץ את רצונו ודעתו בכל תחום בחיי.

ה"לדעת" ששאול מתכוון אליו מתייחס להכרה מתוך התנסות אישית.

שאול יודע את ישוע מתוך ידיעת דבר אלוהים, ציות לדברו וההתנסות בחסדו ונאמנותו.

שאול השליח פגש את ישוע בדרך לדמשק. הוא חווה שם את ישוע. את אהבתו וסליחתו.

הוא שמע את קולו ויכול לזהותו…

ככל ששאול הכיר יותר את האדון, הוא רצה רק להמשיך ולמסור לישוע יותר ויותר מחייו – עד תום.

שאול רוצה לדעת עוד ועוד את האדון, כי הוא יודע שישוע הוא אלוהים הבן.

ז"א, אילו היה ישוע בן-אדם בלבד ושאול היה מוסר את חייו כדי לדעת אותו, הרי שמעשיו של שאול השליח היו בגדר עבודת אלילים.

שאול רוצה לדעת את ישוע עוד ועוד כי הוא הבין עד כמה גרוע יכול להיות בן-אדם שליבו אינו שייך לישוע.

2. לדעת את כוח תחייתו

שאול כל כך חפץ לחוות את הכוח שעמד מאחורי תחייתו מן המתים של ישוע המשיח.

שאול רוצה שהכוח הזה אשר ניצח את המוות יחיה בו ויפעל בו בכל עניין ודבר כדי למלא עד תום את רצון אלוהים בחייו.

הבה נקרא מספר פסוקים שיעזרו לנו להבין טוב יותר את דברי שאול

אל-האפסים א 19-23:"ומה נעלה גדולת גבורתו השופעת עלינו, המאמינים, כמידת פועל כוחו העצום אשר פעל במשיח בהקימו אותו מבין המתים ובהושיבו אותו לימינו בשמים,

מעל לכל ממשלה ושלטון, גבורה ומשרה, וכל שם נקרא – לא בעולם הזה בלבד, אלא גם בעולם הבא. ואת הכל שת תחת רגליו ונתן אותו לקהילה לראש על כל. והיא גופו, מלואו של הממלא את הכל בכל."

אל הרומים א 16: "אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא-יהודי."

מעשי השליחים א 8: "…אבל בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל  יהודה  ושומרון, עד קצה הארץ."

אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17:רוח הקודש שוכן בגופו של המאמין בישוע.

מכאן, הכוח ששאול מדבר עליו זה רוח הקודש!

שאול חפץ לחוות את רוח הקודש השוכן בכל מאמין באופן מושלם.

שאול יודע שהוא יוכל לקיים את רצון אלוהים בשלמות רק בעזרת כוח רוח הקודש.

כוח רוח הקודש השוכן במאמין מאפשר לכל אחד מאיתנו להבין ולהפנים את רצון אלוהים (קור"א ב 10-15).

כוח רוח הקודש עוזר לנו להתגבר על כל פיתוי ולהישאר נקיים מכל דופי. הכוח שניצח את המוות והקים את ישוע מן המתים חי בתוכנו ועוזר לנו לחיות על פי רצון אלוהים (אל הרומים ו 1-4, 11-14).

שאול ציין זאת במילים מרתקות באיגרת לאפסיים ה 18: "…החמלאו ברוח…"

הכוונה היא לאפשר לרוח אלוהים לפעול בחיינו ולבטא את רצון אלוהים וזאת מבלי שאנו נפריע או נתערב.

בעזרת רוח הקודש השוכן בי אני יכול להאמין ולבטוח בדבר אלוהים וזה מעניק לי את הכוח לומר לא לחטא וכן לדברים הרצויים בעיני אלוהים.

אל הקולוסים ג 1: "לכן אם הוקמתם עם המשיח, שאפו לדברים אשר למעלה, אשר שם המשיח יושב לימין האלוהים."

שאול אכן מקיים את השאיפה הזו.

לעומתו, מורי השקר, "הצדיקים" מטעם עצמם עסוקים בעצמם אך לא באדון שיכול להושיעם.

3. להיות שותף ביסורי המשיח – להידמות לו במותו.

שאול השליח אינו מתכוון לכך שהוא שואף גם כן להיות משיח אשר מת עבור חטאיי אחרים. לא לזאת הכוונה!

שאול מתכוון לכך שהוא מוכן להיות קורבן של אלוהים, למות בעבור עשיית רצון אלוהים.

עלינו לזכור שבעוד מורי השקר מסתובבים חופשי ברחבי האימפריה הרומית ומפיצים את שקריהם, נמנעים מכל סבל או אי נוחות (ראה אל הגלטים ו 12),

שאול השליח נמצא בכלא ברומא, בעבור שם המשיח ישוע, והוא המוגבל, מלא בשמחת אלוהים.

הסבל בעבור שם האדון לא באו לשאול בהפתעה.

לאחר שפגש את האדון ישוע בדרך לדמשק, שלח האדון ישוע את חנניה כדי שימסור לשאול מסר:

"…ואני אראה לו כמה עליו לסבול למען שמי…".

שאול חווה את ישוע המשיח ואת כוח גבורתו ולכן אינו מפחד לסבול בעבור הזדהות עם ישוע, בעבור ציות למשיח ואפילו למות עקב ציות לאדון.

שאול חווה מאסרים מסוכנים, הצלה ממוות בטוח כאשר ניסו להתנקש בחייו או בעקבות סערה בים וטריפת אונייתו.

שאול למד שבכל הסבל בשירות המשיח, הוא אינו לבד, ואהבת אלוהים אינה סרה ממנו אף לא לרגע (אל הרומים ח 36, קור"ב ד 10).

שאול השליח ידע היטב שגורל דומה צפוי לכל תלמידיו הנאמנים של האדון ישוע.

אם את האדון דחו ורדפו אותו, הרי שידחו וירדפו גם את ילדיו הנאמנים (טימו"ב ג 12).

שאול השליח היה מוכן למסור חייו בעבור האדון כי הוא ידע לבטח מה יהיה עתידו אל מול כסא הכבוד של האדון.

שאול שאף למות לעצמו ולחיות עבור האדון. מבחינתו, חייו שלו הסתיימו ביום שהכיר את ישוע, ומאותו הרגע מתחילים בחייו חיי האדון (אל הגלטים ב 19-20).

מורי השקר לא חשבו כך. הם מעולם לא חיו בעבור האדון!

רק אדם המסוגל לראות את המציאות דרך עיניו של אלוהים מסוגל לחיות כמו שאול השליח.

רק אדם שרוח אלוהים ממלאת את כל הוויתו יכול לחיות כפי ששאול מציין.

4. להיות בעל תקווה לתחיה מן המתים.

הסעיף הרביעי הינו תוצאת הלוואי של שלושת הסעיפים הראשונים.

מי שמכיר את ישוע המשיח באופן אישי ושואף לעשות את רצון אלוהים בחייו, ומעניק לרוח הקודש את החופש המלא בחייו לפעול בשירות אלוהים ואינו נרתע משום ציות לאלוהים גם אם יעלה לו בחייו,

הרי שישועתו אכן אמיתית ומכאן בטחונו המלא שיזכה לקום מן המוות כפי שקם האדון ישוע.

מכיוון שרוח הקודש הוא הכוח המקים את האדון מן המתים, שוכן בגופו של המאמין בישוע, יוצא שתקוותו של שאול אינה תקוות שווא אלא תקווה שעתידה להתגשם לבטח בשעה שאלוהים קבע.

שאול השליח היה בטוח שיקום מן המתים (קור"א טו).

יתכן שבמילים אלו שאול מביע את התקווה שיזכה לחוות את ההילקחות בימי חייו (תסל"א ד 13-18).

סיכום

1. שאול מבהיר למאמינים בקהילת פיליפי שכל הדר ארצי אינו יכול להעניק צדקה לאדם כלשהו.

צדקה אמיתית אשר ישועה בחובה היא מתנת חסד הניתנת מאלוהים לאדם המאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא.

מסיבה זו, אף אדם אינו יכול להתגאות בכוחו או ביכולותיו אלא במשיח ישוע, כי בדמו ובחסדו נושענו מזעם אלוהים על חוטאים.

2. שאיפתו של שאול צריכה להיות שאיפתו של כל נושע:

לדעת את ישוע, להכיר את רוח הקודש ולהיכנע לחלוטין להדרכתו ולהיות מוכן לסבול בשירות אלוהים.

לאלו השואפים לדברים הנעלים הללו יש את התקווה הבטוחה שיהיו גם שותפים לתחיית הצדיקים מן המתים.