איגרת שאול השליח לפילמון – החשיבות בסליחה

Print Friendly

איגרת שאול השליח לפילמון

המחבר:

האיגרת נפתחת בציון שמו של המחבר – שאול השליח.

עוד במאות הראשונות, אבות הקהילה (איגנציוס, טרטוליאן, אוריגן, אוסיביוס) הסכימו שהאיגרת מקורית ונכתבה על ידי שאול ששהה במאסר בתקופה ההיא.

שלוש פעמים המחבר מציין את שמו באיגרת כשאול (פסוקים 1, 9, 19).

סגנון הכתיבה מתאים לזה של שאול השליח (פסוק 4 עם אל הפיליפים א 3-4).

יתרה על כך, האיגרת לפילמון מכילה שמות זהים לאלו שבאיגרת לקולוסים, ומכך אנו למדים שפילמון גר בקולוסה והקהילה שאליה נשלחה האיגרת היא לא אחרת מהקבוצה המתאספת בביתו של פילמון.

מועד כתיבת האיגרת

שאול מציין בבירור שהוא כותב בעת שבתו במאסר (פסוקים 1, 9). שאול "ישב" במאסר כשהיה ברומא בין השנים 61-63 לספירה.

שאול מציין שגם טימותיאוס נמצא עימו. הלה הגיע אל שאול לאחר שזה ביקש ממנו לבוא אליו לעזור לו (ב-טימותיאוס ד 9).

שאול מציין שמות אנשים נוספים הנמצאים עימו ומצב שכזה סביר ביותר רק כאשר הוא היה במאסר ברומא.

מכיוון שטיכיקוס נשלח לקולוסה ועימו נשלח גם אוניסימוס (העבד של פילמון – קולוסים ד 9), ניתן לקבוע ששני האיגרות נכתבו באותה העת.

הנמען:

האיגרת לפילמון היא איגרתו של שאול השליח לפילמון, אדם אמיד שהחזיק עבד וגר בקולוסה, בחבל ליקוס שבאסיה הקטנה. עלינו לזכור שמחיר עבד בריא ובעל יכולת עלה כמשכורת שנתית של פועל.

בקשתו של שאול מפילמון הייתה, שיקבל בחזרה וללא עונש את העבד שלו, אוניסימוס, אשר מסיבה כלשהי ברח ממנו וכעת רוצה \ מסכים לחזור אליו.

שאול השליח גם מציין את "אפיה אחותנו" ואת "ארכיפוס שותפנו למערכה"

סביר להניח שאפיה היא אשתו של פילמון וארכיפוס הוא בנו, או אחד מראשי הקהילה שמתאספת בביתו של פילמון (קולוסים ד 17).

מה היחס בין שאול השליח לפילמון?

לפי הכתוב בפסוק 19: "אני, שאול, כותב זאת במו ידי – אני אשלם. ואינני צריך לומר לך שאתה חייב לי גם את נפשך!"

אנו מבינים שפילמון נושע בעקבות פעולת הבישור של שאול. הפגישה בין השניים ככל הנראה התרחשה בעת ששאול שהה באפסוס במשך שלוש שנים (מעשי השליחים יט). אז פעל שאול השליח בכל האיזור. העיר קולוסה נמצאת כמאה ושבעים ק"מ מאפסוס.

מטרת האיגרת:

אוניסימוס הוא העבד של פילמון. אוניסימוס ברח מפילמון ככל הנראה לאחר שגנב ממנו דבר מה או מעל באמון (פילמון 18). מסע בריחתו הביאהו לרומא, שם בריבונות אלוהים הוא פגש את שאול ונושע. אוניסימוס נשאר עם שאול ושרת אותו (פסוקים 12-13).

שאול ידע שלאוניסימוס יש חוב שעליו לשלם לפילמון ולכן פעל כדי שאוניסימוס ישוב לפילמון מבלי שייענש.

המשימה ללוות את אוניסימוס לפילמון יחד עם האיגרת ניתנה לטיכיקוס (אל הקולוסים ד 7-9).

שאול מקדיש את האיגרת לבקש מפילמון להתייחס לאוניסימוס בסלחנות ולקבלו כעת כאח לאחר שנושע, ולא כעבד (פילמון 15-16, קולוסים ד 9).

האם שאול יוצא בהכרזה ואיסור על המשך העבדות?

שאול השליח אינו יוצא באופן גלוי נגד העבדות שהייתה נהוגה בזמנו. שאול יודע היטב שהכרזה שכזו תגרום לשלטון ולחברה לצאת נגד המאמינים בישוע, מאבק מאוד לא רצוי בשלב ההוא. שאול אינו מבקש או דורש מפילמון שישחרר את אוניסימוס מעבדות, אלא פונה אל אח באדון כדי שינהג כלפי עבדו שכעת נושע, לא כעבד אלא כאח (ראה גם קולוסים ד 1, פילמון 16-17).

יחד עם זאת, לבקשה של שאול יש השלכות מרחיקות לכת.

במקום בו העבד המאמין מקבל יחס של אח, יוצא שמעמדו כעבד הופך לחסר משמעות.

במקום אחר שאול פונה אל העבדים ולהם אומר: שרתו את אדוניכם כפי שהייתם משרתים את האדון (אל הקולוסים ג 22-25, אל האפסים ו 5-9, א-פטרוס ב 18).

שאול הבין שיתכן מאוד שישוחרר בקרוב מן הכלא ולכן ביקש מפילמון באותה הזדמנות להתכונן לבואו (פסוק 22).

הערה ליישום:

רובנו לא עובדים בדרגות ניהול אלא פועלים בחברות ועסקים שונים. אלוהים דורש מאיתנו לעבוד בלב שלם ונפש חפצה ובנאמנות כדי שעדותנו המשיחית לא תיפגע.

חלוקת האיגרת:

1. פתיחה: פסוקים 1-3.

2. הודיה ותפילה: פסוקים 4-7.

3. בקשה בעבור אוניסימוס: פסוקים 8-22.

4. דרישות שלום: פסוקים 23-25.

הבה נקרא את פסוקים 1-3:

1. מאת שאול, אסיר המשיח ישוע, ומאת טימותיאוס אחינו, אל פילמון האהוב חברנו לעבודה,

2. אל אפיה אחותנו, אל ארכיפוס שותפנו למערכה, ואל הקהילה אשר בביתך.

3. חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח.

שאול, אסיר המשיח ישוע

שאול פותח את האיגרת בתיאור מצבו העגום כאסיר המוגבל בזכויותיו מסיבה ברורה. בתיאור סבלו האישי, שאול מצפה מפילמון שלא יוסיף צער נוסף על הקיים ולקבל בלב שלם את הבקשה של שאול.

מטרת האיגרת לגרום לפילמון לנטוש את רגשות הנקמה נגד אוניסימוס ולהמירם ברגש של אהדה המניב סליחה וויתור.

הערה ליישום:

כשאנו רואים את משרתי אלוהים סובלים בגלל חוסר הציות של מאמינים אחרים, או קורסים תחת נטל הטיפול ודאגה לשאר אברי גוף המשיח, הבה נזכור את בקשתו של שאול מפילמון ונתפלל למען נמהר לסלוח איש לרעהו ולהתרחק מן הרע על כל צורותיו. כך נעזור בנשיאת העול ולא נוסיף עליו.

שאול אסיר (יחד עם אפפרס – פסוק 23), לא בגלל פשע או עוול שעשה לאיש, אלא רק בגלל שציית למצוות האדון ישוע. הוא בישר וחלק את אמונתו באדון במקומות רבים ולפני אנשים שונים, גם כאשר האמת לא תאמה את דעתם ורצונם.

הערה ליישום:

תנאי המאסר בתקופה העתיקה היו קשים מנשוא. כל אדם "נורמאלי" היה נמנע מלעשות פעולה או להיות במקום בו גדולה הסכנה לחייו או לחירותו.

שאול היה יכול לסבול פחות אילו היה נמנע מלהשמיע את הבשורה בכל מקום. שאול בחר לציית לקריאת האדון ולהשמיע את הבשורה בכל מקום שלשם הדריכה אותו רוח אלוהים גם אם הדבר עלה לו בכאב, סבל או הגבלת חירותו.

לא לחינם אמר שאול באיגרת השניה לטימותיאוס שכל החיים בחסידות יירדפו…(ב-טימותיאוס ג 12)

האם האדון ישוע רוצה היום שנבשר פחות?

אינני חושב כך!

אז מדוע שאנו לא פועלים באותה נחישות וקצב כפי שפעל שאול השליח?

כי רובנו מעדיפים את חיי השלווה, השקט וההנאה מאשר סבל ולו יחסית קטן בעבור השירות לאדון.

הבה נתפלל שאלוהים יעזור לנו לאהוב את הסבל הנובע מציות למצוותיו מאשר את תענוגות העולם הזה.

שאול גם מציין את טימותיאוס כשותף לכתיבת האיגרת.

מה הקשר בין שאול לטימותיאוס?

בספר מעשי השליחים טז ובאיגרת השניה לטימותיאוס אנו לומדים איך הכיר שאול את טימותיאוס וכן מאיזו משפחה הוא בא.

במסעו השני של שאול יחד עם סילא, הוא ביקר בדרבי וליסטרא, שם פגש בטימותיאוס.

טימותיאוס בן לאם יהודיה ומאמינה בישוע בשם אבניקה ואב יווני. גם סבתו לואיס הייתה מאמינה בישוע. אימו וסבתו הציגו לו את הבשורה וחינכו אותו על פיה.

למרות גילו הצעיר, טימותיאוס היה בעל שם טוב בן הסובבים אותו ולכן שאול השליח בחר בו וגידלו באדון.

מכיוון שטימותיאוס התלווה לשאול ומסיבה זו גם הכיר את פילמון, אזכור שמו לבטח הוסיף משקל לבקשתו של שאול מפילמון למען יסלח לאוניסימוס ויקבלו כאח שחטאו נסלח ולא רק כעבד העתיד להיענש על פשע שעשה.

שאול מצרף את אפיה לרשימת הממוענים ולא לחינם. כאשתו של פילמון היה לה את הקשר היומיומי עם העבדים. אם היא תחליט לקבל בחזרה את אוניסימוס ללא עונש, הרי שלדעתה ולהחלטתה יהיה משקל רב.

שאול מוסיף לרשימה גם את ארכיפוס (משמעות שמו ביוונית – השולט בסוס – HORSE RULLER)

בין אם ארכיפוס הוא בנו של פילמון או אחד מזקני הקהילה המתאספת בביתו של פילמון, את זה איננו יודעים.

דבר אחד ברור לכולנו וזה שארכיפוס יבחן את ציותו של פילמון לבקשה של שאול, שלו פילמון חב כל כך הרבה, ועד כה היו לו רק מילים טובות לשבחו לפני כל אדם.

במילים פשוטות, מעבר לרצון לשלוח דרישת שלום לאנשים יקרים, שאול מציין את שמותיהם של אפיה וארכיפוס כדי ליצור לחץ חיובי על פילמון למען ישמע לבקשתו של שאול וינהג כלפי אוניסימוס בסלחנות ויקבלו כאח שחטאו נסלח.

שאול, מדוע כל הטורח הזה?

מדוע שאוניסימוס לא יהגר לאיזור אחר באימפריה הרומית, רחוק מפילמון ושם יפתח חיים חדשים?

תשובה: כי האדון רואה ואנו חייבים לתקן כל חטא למען שם האדון ישוע.

א. דבר אלוהים מלמדנו שעלינו להתוודות על כל חטא ולפעול בעדיפות עליונה כדי לשמור את השלום בינינו (מתי ה 23, יח 15, אל האפסים ד 25-32, א-יוחנן א 9).

ב. הסליחה והאהבה בין האחים היא סימן ההיכר של ילדי האדון ישוע וסימן לבגרות רוחנית (יוחנן יג 34-35).

ג. מבחינה חוקית, אוניסימוס הוא רכושו של פילמון וחייב לחזור אליו.

כבר בשלב זה עלינו להפנים מספר נקודות ועקרונות חשובים.

1. אוניסימוס לא פגש את שאול ונושע במקרה. יד אלוהים הייתה בדבר

2. אוניסימוס ידע שפילמון מאמין בישוע ובביתו נפגשת הקהילה. אם כך, דווקא עליהם מוטלת האחריות לשמור על שם האדון – קרי, לענות בחיוב לבקשה של החוטא לחזור בתשובה מחטאו ולחזור להתחברות בריאה ואוהבת.

ומה איתנו? האם גם אנו מוכנים לסלוח לאלו שפגעו בנו?

הבה יחשוב כל אחד מאיתנו כאילו מכתבו של שאול מופנה אליו באופן אישי. את השם אוניסימוס ימיר כל אחד מאיתנו בשם של אדם שעליו לסלוח לו ולחדש את ההתחברות עימו. בדרך זו כל אחד מאיתנו יבחן את בגרותו הרוחנית.

בפסוק 2 שאול מציין את ארכיפוס כשותף למערכה. ביוונית המילים בפועל אומרים – FELLOW SOLDIER.

המשמעות היא שארכיפוס היה לשאול שותף למערכה רוחנית (ראה גם אל הפיליפים ב 25).

אכן כך. חיינו המשיחיים המאופיינים במאבק יומיומי להתרחק מן החטא על כל צורותיו, לזהות כל פיתוי ולהימנע מליפול בחטא, לציית להוראות האדון והדרכתו בכל עניין ותחום בחיינו, להודיע את חדשות הבשורה בכל הזדמנות שהאדון פותח, הם מאבק רוחני אדיר.

זו מערכה קשה אשר תסתיים רק ביום שנראה את פני האדון. לא לחינם שאול השליח מדריך את האפסים ללבוש את כל כלי נשק האלוהים (אל האפסים ו 10-18).

מלחמתנו איננה עם אנשים רגילים כמונו אלא נגד רשויות ושררות בשמיים – נגד השטן וכל עושי דברו. לבד, אין לנו שום סיכוי לנצח!

כששאול היה בקרבם, הם היו צריכים להתמודד עם קשיים לא מעטים. מילים אלו [שותף למערכה] מציינות את ארכיפוס כמאמין בוגר הממשיך לפעול למען הבשורה ובכל מחיר.

שאול מציין זאת כדי לעודדו להמשיך במשימה גם כאשר מגיע הצורך לומר את האמת לאדם יקר וקרוב כמו – פילמון.

בספר שמואל ב פרק כג 8-39 דוד המלך מציין את שמות הגיבורים יראי האלוהים אשר לחמו לצידו והיו שותפים למערכות שניהל למען שמירה על ביטחון העם שאלוהים הפקיד בידו.

דוד מציין את שמות הגיבורים יראי אלוהים שהיו קרובים אליו ומוכנים בכל רגע להקריב חייהם למען המטרה.

ראוי מאוד שנבין מה נדרש משותף למערכה כדי שייכלל ברשימת שמות מכובדת שכזו.

האם האדון ישוע יכול לכנות אותי כ: שותף במערכה?

מה לגבינו היום?

העובדה שאנו לא שומעים פיצוצים או רואים אנשים חסרי איברים בכל פגישת אסיפה אין זה אומר שאנו לא בשדה קרב.

גירושים, עימותים, פחד, כעס, פירוד, רכילות וכו הם שדה קרב רוחני המסוגל להרוג אופי ויחסים בין אחים ואחיות.

בכל רגע מתרחשים מסביבנו אירועים הדורשים מאיתנו תגובה המודדת ובוחנת את תלמידותינו ובגרותנו הרוחנית.

לא לחינם אומר שאול השליח באיגרת לאפסים שעלינו ללבוש כל העת את כל כלי נשק האלוהים (אל האפסים ו 10-18).

לא לחינם אומר ומזהיר שמעון פטרוס באיגרתו הראשונה ואומר שהשטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו (א-פטרוס ה 8).

כאשר אנו נכשלים בעדותנו המשיחית, נחשב הדבר שהאריה – השטן – הצליח לנגוס בנו ופגע בשמו הטוב של האדון ישוע.

הדרך להתגונן מפניו ולשמור על חיים המפארים את שם אדוננו היא:

1. להכיר את האדון היטב דרך דברו – קריאת דבר אלוהים ולימוד

2. להתפלל ולשוחח עם אלוהים על הכול ולבטוח בו בכל

3. להתחבר עם אחים ואחיות באמונה ולהתפלל עבור כל אחד בשמו – זו אהבה!

4. ליישם את הנלמד – לאהוב ולסלוח זה לזה כפי שעשה לנו האדון ישוע

כמעט לכל אחד מאיתנו יש איזשהו אוניסימוס לסלוח לו…

הערה: חוסר סליחה מהווה קרקע נוחה ופוריה לשטן לפעול בו ולהעמיק את הקרע בין אברי המשיח (אל האפסים ד 26-27).

שאול השליח מציין שהקהילה בקולוסה התאספה בביתו של פילמון.

עד המאה השלישית לספירה התאספו רובן המוחלט של הקהילות בבתים פרטיים.

  • הקהילה ברומא התאספה בביתם של פריסקילה ועקילס (אל הרומים טז 5)
  • הקהילה בלאודיקאה התאספה בביתה של נימפס (אל הקולוסים ד 15)

כאמור, בתי כנסיות החלו להתפתח מהמאה השלישית ואילך.

שאול מסיים את הפתיח בחותמו הרגיל:

"חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח."

(ראה גם אל הרומים א, א-קור., ב-קור. גלטים א, אפסים א, פיליפים א)

גם אנו משתמשים במילים אלו לעיתים קרובות אך לצערי אנו לא תמיד עוצרים לחשוב ולהגות על עומק משמעותן.

חסד הרי קיבלנו מישוע המשיח. הוא נתן לנו דבר שלא היינו ראויים לו. עוד בהיותנו אויביו, מתים בחטאותינו ופועלים נגד רצונו בעולם הוא סלח לנו ובחר לבוא אלינו ולמות כקורבן כפרת החטאים שלנו (אל הרומים ה).

הוא העניק לנו את חייו כדי שלנו יהיו חיי נצח עימו ומלאים בשלום שרק הוא יכול לתת.

השלום שאלוהים מעניק גדול יותר ושונה מכל שלום שאנו מסוגלים לחשוב עליו (יוחנן יד 27).

השלום שאלוהים מעניק הוא כזה המסיר את העוינות בין האדם החוטא לאלוהים.

השלום שישוע נותן מאפשר לנושע לחזור לנוכחות אלוהים – כפי שהיה לאדם וחווה לפני שחטאו.

מכאן, ללא החסד של ישוע המשיח לא נוכל לחוות שלום אמיתי ולא נוכל לחזור לנוכחות נצחית עם אלוהים האב.

ללא השלום של אלוהים הנובע מהישועה שלנו ונוכחות רוח הקודש בגופנו, לא נוכל לעשות ולחוות שלום אמיתי עם אף אדם.

השלום שהעולם מעניק אינו שלום אמיתי ואינו כמו זה שאלוהים מעניק.

ישוע אמר: "שלום אני משאיר לכם, את שלומי אני נותן לכם. לא כדרך שהעולם נותן אני נותן לכם. אל נא יחת לבבכם ואל ירא" (יוחנן יד 27).

השלום של ישוע מתבטא:

א. הפסקת העוינות בין האדם הנושע לאלוהים (אל הרומים ה)

ב. בנוכחות רוח הקודש במאמין (אפסיים א 13-14, א-קורינתים ג 16-17)

ג. בשלטון שהמאמין מעניק לרוח הקודש לפעול בחייו ולבטא את מתנות הרוח (אל האפסיים ה 18-19, 22-23)

תכלס, מה שאול רוצה לומר לפילמון?

'פילמון, האם אתה מבין איזה חסד עשה עימך האדון ישוע?

ישוע שילם בחייו כדי לקרב אותך אליו וזאת בשעה שלא הכרת אותו אפילו.

כל הסליחות שתסלח בחייך לאוניסימוס לא ישתוו לסליחה שסלח לך אלוהים באדון ישוע המשיח'.

לפיכך, אל תחשוב שאתה נדרש לעשות את הבלתי אפשרי…

אתה נדרש לעשות את הטבעי בעבור ילד אמיתי של ישוע!

לאחר שלושה פסוקים של פתיח רב משמעות, שאול ממשיך להודות לאלוהים ולהביע את משאלתו בפסוקים 4-7.

4. "אני מודה לאלוהי בכל עת שאני מזכיר אותך בתפילותיי,

5. לאחר ששמעתי על האהבה והאמונה אשר אתה רוחש לאדון ישוע ולכל הקדושים.

6. תפילתי היא שהאמונה אשר אתה שותף לה תפעל בך בהכירך את כל הטוב הטמון בנו לתועלת המשיח.

7. אחי, הנה אהבתך גרמה לי שמחה גדולה ונחמה, משום שהיית למשיב נפש לקדושים."

למרות שניתן לחלק את האיגרת למספר חלקים, הרי שבכל חלק בין אם מדובר בהקדמה, הודיה או כל דבר אחר, כל מילה מכוונת למטרה אחת ברורה – פילמון – אתה חייב לסלוח לאוניסימוס.

שאול יכול לומר זאת כציווי וישירות בפנים של פילמון, אך הוא בוחר להשתמש בכל אוצר המילים הידוע לו ובלבד שלא יצטרך לצוות (ראה פסוק 9).

שאול מציין שהוא מודה לאלוהים בכל פעם שהוא מזכיר את פילמון.

א. שאול מלמד אותנו להתפלל אחד עבור השני, בשם, כך שאנו נדרשים להתאמץ ולהכיר זה את זה למען נפגיע אחד בעד השני. איך נציג את האחים והאחיות באמונה בתפילה אם איננו יודעים מה עובר עליהם ולמה הם זקוקים?

כדי שנדע איך להתפלל אחד עבור השני ראוי שנקדיש זמן להתחברות.

ב. אורח חייו ופועלו של פילמון היו סיבה להודיה.

על מה הודה שאול לאלוהים?

על האהבה והאמונה שיש לפילמון לכבוד האדון ישוע ולילדי האדון.

שאול מציין שהוא שמע על כך, זאת מן הסתם מחברים משותפים לשניהם – אפפרס וגם אוניסימוס.

מכיוון שאהבה ואמונה אמיתית מתבטאים בעשייה, נתינה, סליחה ועזרה לזולת, הרי שלפילמון ובני ביתו ניסיון בתחום זה.

מכיוון שהקהילה נפגשת בביתו, הרי שמן הסתם פילמון ויתר על חלק מפרטיותו למען ילדי אלוהים. מכיוון שבית תפילה פתוח לכל אדם ומכיוון שהאמונה משכה בתחילה את הנדכאים שבחברה, הרי שפילמון ובני ביתו נדרשו להקריב המון ובכל תחום.

שאול מציין זאת כדי לעודד את פילמון להמשיך בדרך זו, אך כעת בעבור אוניסימוס…

מה תוכנה של תפילתו של שאול בעבור פילמון? (שימו לב שמדובר בתפילת הפגעה).

שפילמון יעמיק לדעת את גודל ההשפעה והיכולת שהאמונה בישוע מעניקה לו כדי שיפעל לתועלת המשיח. פסוק 6.

המשפט הזה של שאול אינו פשוט ומכיל משמעות רבה וכבדה.

שאול מקווה שפילמון יפנים עמוק יותר בתוך ליבו ומוחו שהאמונה בישוע הקיימת בנו מעניקה לנו את כל שנדרש לדעת ולעשות את הטוב לתועלת המשיח ישוע.

פילמון, האמונה בישוע מעניקה את היכולת לעשות פרי מועיל, אז בבקשה, המשך בדרך זו לתועלת המשיח…

כמאמינים בישוע הרי ש:

א. נחתמנו ברוח הקודש ולכן אנו יכולים לדעת את כל מה שאלוהים רוצה מאיתנו

כל חכמתו של אלוהים נתונה לנו כדי שנדע מהו הטוב והמושלם בעיניו (יוחנן יד-טז, א-קור. א 10-15).

ב. יש לנו את כל היכולת לבצע את כל מה שאלוהים דורש מאיתנו (יוחנן יד-טז, א-קורינתים י 13).

יעקב, אחיו למחצה של ישוע המשיח גם ציין שאמונה ללא מעשים היא אמונה מתה (ב 26). ומעשים הנעשים ברמה של העולם, ללא אפקט אהבה ונתינה מקריבה, הרי שאינם מבטאים ברמה הראויה את כוח המשיח החי בנו (א-קורינתים יג).

ולכן, ככל שנעמיק להבין איזו מתנה נפלאה נתן לנו אלוהים, ומה כוחה של נוכחות רוח אלוהים בגופנו, כך תגדל אהבתנו והיחס שלנו לשאר האחים והאחיות באמונה ולאנשים הסובבים אותנו באופן כללי.

המשפט: הטוב הטמון בנו לתועלת המשיח… כאמור הינו משפט מאוד כבד.

הסליחה לזולת היא חלק חשוב ומרכזי ב"טוב הטמון בנו לתועלת המשיח".

סליחה לזולת היא פרי נפלא המכבד את האדון ישוע (אל האפסים ד 32).

ישוע גם ציין את הסליחה כחלק ממרכיבי התפילה:

"…וסלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו…" מתי ו 12.

במילים אלו ישוע המשיח אומר שהוא יסלח לנו באותו האופן שאנו מוכנים לסלוח לחוטאים לנו.

האם אנו סולחים מיד או "מוציאים את הנשמה" לאלו הפוגעים בנו לפני שנסכים לסלוח להם?

האם אנו סולחים ומוכנים להועיל לפוגעים בנו או שלא נסלח עד שנשפיל אותם כראוי להם…?

האם אנו לא מוכנים לוותר עד שנהיה במצב תיקו? ז"א, נדרוש כניעה בעבור כניעה וזאת רק כדי שלא נצא "פראיירים"?

ישוע מלמד אותנו שסליחתו לחטאינו תלויה יחס ישר בסוג הסליחה שאנו סולחים בפוגעים בנו.

פילמון, אל תאמר שאני מבקש ממך את הבלתי אפשרי. אל תגיד שפשעו של אוניסימוס אינו ניתן לסליחה. האדון ישוע נתן לך את כל הכלים כדי לסלוח גם על החטא הזה של אוניסימוס. האמונה בישוע העניקה לנו את היכולת לעשות הכול עבור האדון.

תכלית חיינו היא לפאר את האדון ולחיות לתועלתו (טיטוס ב 14), ואחת הדרכים שאתה יכול להוציא זאת לפועל היא – בסליחה שלך לאוניסימוס.

ככל שתעמיק להכיר את האדון ומעשיו עבורך, תבין איזה כוח נתן לך האדון כדי לחיות חיים לתועלת אלוהים.

שאול ציין במספר איגרות שדרך ישוע המשיח יש לנו גישה לאוצרות אלוהים. האוצר הגדול מכולם זה להידמות לאדוננו (אל הרומים יב 1-2, פיליפים א, 9-10, ב 5-8, אל האפסים א 18-19, אל הקולוסים א 9-10).

שאול מכנה את המאמינים בישוע בשם התואר – קדושים.

למה הכוונה?

א. כמאמינים נושעים אנו מיוחדים בעיני אלוהים ונפרדים מן העולם (א-פטרוס ב 9-10)

ב. כנושעים, נסלחו לנו חטאותינו ואנו מקבלים בחסד אלוהים את הצדקה שיש לישוע המשיח. במילים פשוטות, אלוהים רואה אותנו כאילו אנו קדושים כמו שישוע המשיח קדוש (אל הרומים ה).

לאור זאת, אם אלוהים רואה אותנו בדרך שכזו, עלינו ללמוד לכבד אחד את השני ולפעול בטוהר וקדושה זה עם זה כי כך אנו מפארים את שם האדון.

אם כך רואה אותנו אלוהים על אחת כמה וכמה עלינו לנטוש את דרך הרע על כל צורותיו ולהתמיד ללכת בדרך הטוהר והקדושה בכל תחומי חיינו – שאחת מהן היא הסליחה לזולת (א-תסלוניקים ה 17-22).

פילמון, זכור שכעת אוניסימוס נחשב כקדוש בעיני האדון ישוע שאותו אתה כל כך מכבד ואוהב, אז בבקשה – התייחס לאוניסימוס כקדוש בעבור שם האדון.

בפסוק 7 שאול מודה לפילמון על עדותו המשיחית עד כה.

אהבתו הכנה לאדון גרמה לכך שהוא הועיל למאמינים אחרים.

מכיוון שפילמון נושע בעקבות פעולתו של שאול, הרי שהפרי שנובע מחיי פילמון עבור ישוע המשיח מעניק שמחה רבה ועידוד רב לשאול. התרגום המילולי מהיוונית אומר:

7. "For we have great joy and consolation in thy love, because the bowels of the saints are refreshed by thee, brother."

במקום "משיב נפש לקדושים" שאול אמר: רעננת את המעיים של הקדושים… כך שהמעיים מציינים את מקום הרגש.

שאול רומז בכך וכאילו אומר – תמשיך בדרך זו להועיל לקדושים, כי אם תעשה כך גם עבור אוניסימוס, ליבי ימלא שמחה…

בפסוקים 8-22 שאול מתמקד בבקשה מפילמון בעבור אוניסימוס. בשלב זה שאול אינו משתמש ברמזים אלא מסביר במדויק מה הוא רוצה שפילמון יעשה.

הבה נקרא את פסוקים 8-22.

8. לכן, אף שיש לי העוז במשיח לצוותך לעשות את מה שנחוץ,

9. הרי בגלל האהבה אני מעדיף לבקש, אני שאול הזקן ועכשיו גם אסיר המשיח ישוע.

10. אני מבקש ממך על בני אוניסימוס, אשר הולדתי אותו לאמונה בהיותי במאסר.

11. בעבר הוא לא הועיל לך, אך כעת יש בו להועיל גם לך וגם לי.

12. ואני משיב אותו אליך, את אוניסימוס אשר ליבי הוא.

13. חפצתי להחזיקו אצלי כדי שישרת אותי במקומך במאסר שאני נתון בו בגלל הבשורה.

14. אבל לא רציתי לעשות דבר בלא הסכמתך, וזאת כדי שלא יהיה פועל טובך מתוך הכרח כי אם מרצון.

15. ובכלל, אולי נפרד ממך לשעה למען יהיה לך לעולם,

16. ולא עוד כעבד אלא למעלה מעבד, כאח אהוב – במיוחד לי, ועל אחת כמה וכמה לך, הן כאדם והן כאח באדון.

17. לפיכך, אם אתה חושב אותי לחבר לאמונה, קבל אותו כמו שהיית מקבל אותי.

18. ואם עשה לך רעה או חייב הוא לך דבר, חשוב זאת לחובתי.

19. אני, שאול, כותב זאת במו ידי – אני אשלם. ואינני צריך לומר לך שאתה חייב לי גם את נפשך!

20. כן, אחי, היה נא לי למועיל באדון. שובב את נפשי במשיח.

21. כיוון שבטחתי בהיענותך כתבתי לך, ויודע אני כי תעשה גם יותר ממה שאמרתי.

22. נוסף על כך, הכן לי מקום לינה, כי אני מקווה שהודות לתפילותיכם אשוחרר ואנתן לכם.

בפסוק 8 שאול מבהיר לפילמון שיש לו הסמכות והאומץ לצוות עליו לסלוח לאוניסימוס ולקבלו כאח. שאול יכול היה לכתוב שורה אחת של ציווי וכך לסיים את כל העניין. שאול בחר בדרך טובה יותר – בקשה מתוך ענווה.

בדרך זו, כאשר פילמון יסכים ויקבל את אוניסימוס, יחסיהם יהיו מבוססים על בסיס איתן של אהבה וסליחה ולא על שיתוף מתוך חוסר ברירה.

התחברות מתוך חוסר ברירה או מתוך ציווי, לעולם לא יניבו את ההתחברות והפרי הטוב ביותר.

כך גם עלינו ללמוד איך להעדיף לבקש דבר מעמיתים לעבודה או בתוך המשפחה.

העובדה שיש לנו לעיתים את הסמכות לדרוש אינה מבטיחה את התוצאה הטובה ביותר.

כל שנעשה מתוך אהבה ואהדה יהיה טוב יותר ויימשך זמן רב יותר. כך נוכל לגרום לאחרים להשתתף במעשינו מתוך בחירה אישית. כך הם ירצו לעשות אף יותר.

יחד עם זאת, אנו לא חיים בעולם אידיאלי. לצערי, לא כל אדם מכבד את הענווה שבאה מגורם בעל סמכות. כאשר אנו מזלזלים בבקשה הניתנת מגורם סמכותי בחושבנו שאינו רציני, או מתוך עצלנות, אנו עלולים להביא עלינו את אותה ההוראה כציווי לא נעים ובלוח זמנים פחות מתחשב.

לפיכך, על כולנו להתכסות ברוח ענווה כדי לעשות ככל יכולתנו להועיל זה לזה מתוך אהבה. יחס שכזה מכבד את אלוהים והוא בתמורה מעניק חן וחסד לדורשים לפאר את שמו.

בפסוק 9 שאול מתאר את הסבל בו הוא שורה וזאת כדי לגרום לפילמון להיענות בחיוב לבקשה.

א. פילמון, אני יודע שאתה אוהב אותי (פסוקים 5, 7).

ב. אני כבר זקן לא חזק כפי שהייתי בעבר. בנוסף לכל זאת אני יושב במאסר.

בעת ההיא שאול כבר היה כבן 60, גיל מופלג לאותה תקופה.

חייו של שאול מאז נושע לא היו שוגים בשושנים. בשלושים השנים האחרונות הוא חווה רדיפות, עינויים, מלקות, מחלות, מאסרים, מסעות רוויי תלאות ובליבו דאגה מתמדת לגורל המאמינים בכל הקהילות שהיה שותף להקמתן (ב-קורינתים יא 23-30).

תחלס, שאול מציג את כל העניין כמו: "פילמון, אני זקוק לעזרה. אל תוסיף על הצער והכאב שכבר קיים בחיי. תעזור לי בכך שתסלח לאוניסימוס."

בפסוק 10 שאול מציין את הקשר שלו לאוניסימוס.

איננו יודעים איך נוצר הקשר בין שאול לאוניסימוס, אך בדבר אחד אנו בטוחים – אוניסימוס נושע בעקבות הציות של שאול לאדון ישוע המשיח.

בעקבות כך, נשאר אוניסימוס בקרבתו של שאול לעזור לו בעת שבתו במאסר ברומא.

מכיוון שאוניסימוס נושע על ידי שאול, הוא נחשב לבנו הרוחני. מכיוון שגם פילמון נושע בעקבות הבישור של שאול השליח, יוצא שגם פילמון נחשב לבנו הרוחני של שאול.

מכאן יוצא ששאול השליח כותב לאחד מבניו ומבקש ממנו למען ינהג באהבה וסלחנות לאחיו השני.

אם יעשה כך, הרי שימלא את מצוות האדון לכבד את אביו ולדרוש שלום.

אגב, שאול גם מכנה את טימותיאוס וטיטוס כבנים רוחניים (א-טימותיאוס א 2, ב-טימותיאוס א 2, טיטוס א 4).

בפסוק 11 שאול מציין שהוא יודע את שאוניסימוס עולל לפילמון בכך שהוא אומר: בעבר הוא לא הועיל לך…

אוניסמוס ככל הנראה גנב דבר מה מפילמון (פסוקים 18-19) או מעל באמון ולכן לא הועיל לפילמון.

לעומת זאת, כעת לאחר שאוניסימוס נושע, הוא נחשב לבריאה חדשה באדון (אל הגלטים ו 15). הלך מחשבתו שונה בתכלית וביכולתו כעת להועיל מאוד לפילמון.

אם אוניסימוס מביא תועלת כה רבה לשאול, הרי שהוא יכול להביא תועלת רבה גם לפילמון.

שאול כתב את פסוק 11 במחשבה רבה. הפסוק כולל בתוכו משחק מילים:

"בעבר הוא לא הועיל לך, אך כעת יש בו להועיל גם לך וגם לי."

משמעות השם אוניסימוס זה – תועלת, profitable.

וכך שאול כאילו אומר:

בעבר אוניסימוס לא היה באמת אוניסימוס אך כעת הוא ממש אוניסימוס.

שאול משתמש במילה מקבילה למילה אוניסימוס (euchrestos) שמשמעה מועיל, תועלת, אך היא נשמעת מאוד דומה למילה – משיח – קריסטוס.

גם כך שאול כאילו אומר לפילמון שבעבר אוניסימוס לא היה כ"משיח" אך כעת הוא "כמשיח".

כל הביטויים הללו נועדו לפעול בליבו של פילמון למען ישמע לבקשה של שאול ויעשה לשמח את ליבו.

לאור השינוי שחל באוניסימוס, שאול כעת אומר לפילמון שהוא עתיד להחזיר אליו את אוניסימוס (בפסוק 12).

שאול פועל בדרך מעניינת.

הבה ננסה לדמיין את שעתיד להתרחש אל מול פתח ביתו של פילמון:

טיכיקוס ואוניסימוס באים ביחד לפילמון. פילמון עתיד לראות את אוניסימוס חוזר אליו ועדיין אינו יודע אודות האיגרת של שאול אשר בידו של אוניסימוס.

בשלב זה ככל הנראה פניו של פילמון לא יביעו שמחה ומן הסתם יתכן שהוא לא יצא החוצה לחבק את אוניסימוס כאילו היה הבן האובד ששב הביתה.

בשלב זה, יקבל פילמון את האיגרת הקצרה משאול.

הוא יקרא אותה עד תום, ויצטרך להגיב מיד כפי ששאול מבקש ממנו.

בסוף פסוק 12 שאול אומר שאוניסימוס יקר לו כליבו (במקור היווני כתוב – מעיים בהשאלה למקום הרגש והשמחה).

ולכן, אני רק יכול לשער שככל שפילמון מתקדם בקריאת האיגרת, משתנות פניו מרצינות וכעס, לפנים שלוות, מביעות סליחה ואז פונה אל אוניסימוס ואומר לו – ברוך שובך אחי.

זיכרו מה כתב שאול בפסוק 17: "אם אתה חושב אותי לחבר לאמונה, קבל את אוניסימוס כפי שהיית מקבל אותי…"

אם פילמון היה דוחה את אוניסימוס, היה הדבר מתפרש שהוא גם דוחה את שאול. שאול ידע ובטח בכך שפילמון יקבל את אוניסימוס באהדה.

בפסוק 13 שאול אומר משפט מעניין: "חפצתי להחזיקו אצלי כדי שישרת אותי במקומך במאסר שאני נתון בו בגלל הבשורה."

א. פילמון, אני באמת זקוק לעזרה. אילו הייתי כותב לך ומבקש ממך לבוא לעזור לי, אני משוכנע שהיית עוזב הכול ובא לבלות עימי זמן מה.

לכן, במקום שאתה תעזוב את העבודה שלך ואת האחריות הרבה שבידך, אוניסימוס עושה בעבורי את מה שאתה היית עושה לו הייתי קורא לך לבוא אליי.

המשפט הזה נועד לרכך את ליבו של פילמון ולהגיע אל ליבו בדרך ההיגיון.

שאול משתמש בדרך הרגש וההיגיון כדי לעודד ולהשפיע על פילמון לסלוח לאוניסימוס.

ב. בגלל הבשורה!: ומהי? "כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם." (יוחנן ג 16). בדרך זו שאול מנסה להדגיש שוב את הצורך בסליחה…

שאלה 1:

אם אוניסימוס כל כך מועיל לשאול, ושאול כל כך זקוק לו כשהוא במאסר וגילו מופלג, אז מדוע שיוותר על שירותיו של אוניסימוס וישיב אותו לפילמון?

א.  מבחינה חוקית, אוניסימוס היה רכושו של פילמון.

אוניסימוס יכול היה להיות בחברתו של שאול אך מן הדין שהדבר ייעשה בהסכמתו של פילמון ולא נגד רצונו או מאי ידיעתו (פסוק 14).

ב. מכיוון שהייתה עוינות בין פילמון לאוניסימוס, שאול מלמדנו ששלום בין האחים חשוב יותר מכל טובה אישית. העדות המשיחית שלנו לפאר את האדון עליונה לכל רווח אישי (מתי ה 23).

שאלה 2:

מדוע שאול לא שלח את אוניסימוס לפילמון עם מכתב מלא מחמאות מיד לאחר שנושע?

שאול לא עשה כך מכיוון שהיה חייב לחכות ולו מעט כדי לבחון אם אוניסימוס נושע באמת.

בפסוקים 15-16 שאול מעלה השערה מעניינת וחשובה לאירוע שקרה בין אוניסימוס לפילמון.

15. ובכלל, אולי נפרד ממך לשעה למען יהיה לך לעולם,

16. ולא עוד כעבד אלא למעלה מעבד, כאח אהוב – במיוחד לי, ועל אחת כמה וכמה לך, הן כאדם והן כאח באדון.

שאול חולק עם פילמון את ההשערה שלמרות שהבריחה של אוניסימוס הייתה מעשה רע ופסול, אלוהים התערב וסובב את המקרה כך שהסתיים באופן חיובי ומועיל. המילים של שאול מזכירות לי את דבריו באיגרת אל הרומים ח 28:

"…אנו יודעים כי אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו…".

קיימת דוגמא מאלפת בכתבי הקודש בה אירוע מסוים מתחיל בצער, כאב ואבל, אך מסתיים בברכה שהצילה משפחה שלמה שממנה נוצר עם ישראל (יוסף ואחיו – בראשית לז 20).

אחיו של יוסף תכננו להיפטר ממנו בהשאירם אותו בבור. יוסף נמכר בסוף לשיירת סוחרים ישמעאלים שהייתה בדרכה למצרים.

יוסף סבל במצרים, ישב בכלא, אך לבסוף הגיע לדרגת המשנה למלך פרעה.

במעמדו הגבוה הזה, היה בכוחו לספק את כל מחסור התבואה של בני משפחתו.

לאחר שהמשפחה התאחדה, הבין יוסף שיד אלוהים הייתה בדבר.

אלוהים אינו מעורב בעשיית הרע ולא הסיט את האחים למעשה רע, שכן אלוהים קדוש וטהור. בריבונותו הוא יכול להשתמש באירוע שאנו בני האדם אחראים לו, ולהפכו כך שיסתיים בדרך המגשימה את תוכניתו שלו.

לאור זאת, גדל הלחץ על פילמון להסכים עם שאול, להבין שיד אלוהים הייתה במקרה ואל לו להתנגד לפועל אלוהים. אין הדבר מסיר אחריות למעשה הרע מאוניסימוס, אך מעודד את פילמון לסלוח, ולהבין שאם אלוהים השתמש במקרה לטובה גדולה יותר, אז פילמון צריך לשמוח בחזרתו של אוניסימוס כנושע.

כמה פעמים קורים לנו מקרים דומים בחיינו?

כמה פעמים אנו עדים למצבים כל כך קשים שלבסוף מסתיימים בדרך המפארת את האדון?

לחלקנו ילדים ששמעו את בשורת הישועה ובחרו לדחותה ולחיות על פי דרך העולם.

כהורים אנו שואלים את עצמנו שאלות רבות. אנו חווים צער, כאב, לעיתים ניתוק.

אך לאחר שנים, כאשר הילד חוזר בתשובה לאדון ישוע, אנו יכולים לומר שהחוויה הזו גרמה לנו להתקרב לאלוהים ולחוות את אהבתו וחסדו באופן עמוק ומיוחד. המקרה גרם לנו להכיר את ריבונות אלוהים באופן ששינה את חיינו.

מקרים שכאלו לא באו לאלוהים בהפתעה.

מקרים שכאלו גורמים לנו בסופו של דבר לגדול ולהתבגר באמונה ולבטוח באלוהים ודברו יותר ויותר.

מה אני לומד מכך?

1. להודות לאדון בעבור כל מקרה גם אם בתחילה נגרם לי עוול, כאב וצער רב.

2. להתפלל ולבקש כוח וחסד רב מן האדון. להתמיד ללכת בדרך האור גם במהלך התקופה הקשה, בידענו שנזכה לחוות את כוחו הריבוני של אלוהים במידה הגבוהה ביותר ככל שנלך צמוד לדברו.

הביטחון שלנו באדון שהוא יפעל לסיים את האירוע בדרך שתפאר את שמו (אל הרומים ח 28).

שאול אינו מכנה את אוניסימוס כעבד נמלט אלא אומר: נפרד ממך לשעה למען יהיה לך לעולם…

שאול כבר אינו מכנה את אוניסימוס כעבד אלא כעת כאח אהוב.

ההוראה של שאול מעלה שאלה חשובה ומאוד רגישה במיוחד בתקופה ההיא.

האם אלוהים מתנגד לעבדות?

שאול אינו יוצא בהצהרות כלליות נגד העבדות (א-קורינתים ז 20-22, אפסים ו 5-9, ראה גם שמעון פטרוס ב: א-פטרוס ב 18).

באיגרת לפילמון שאול מלמד את המאמינים בישוע שהינם בעלי עבדים איך לנהוג כלפי עבדים נושעים (קולוסים ד 1).

שאול מדריך את המאמין שברשותו עבד מאמין לנהוג בו כאח ולא כעבד.

ולכן, במקום שבו עבד מקבל יחס של אח הרי שמעמדו כעבד הופך לחסר משמעות.

כדי להגיע למצב הזה גם על העבד המאמין מוטלת החובה המשיחית כפי ששאול מציין אותה באיגרת לקולוסים ג 22 [ועל ידי שמעון פטרוס באיגרת הראשונה לפטרוס ב 18). על העבד הנושע לשרת את אדונו הארצי על הצד הטוב ביותר כאילו הוא עושה זאת עבור האדון ישוע.

שאול מצפה מבעל העבד ומהעבד לפעול בדרך המכבדת את אביהם שבשמים. הציות של השניים מביא ליחס המפאר את שם האדון.

ההוראה של שאול לאדונים ועבדים אינה מסתיימת רק שם, אלא העיקרון נכון וראוי גם ביחס בין מעסיק לעובד, הורים לילדים וכו.

כל אלו אשר אלוהים הפקיד בידם את האחריות על פרנסתם של אחרים ראוי שידעו שהם עתידים לתת דין וחשבון על כל תגובה ויחס למופקדים בידם (אל הקולוסים ד 1, ב-קורינתים ה 10).

בפסוקים 18-20 שאול משתמש בדרך נוספת כדי לשכנע את פילמון להיענות לבקשתו

18. ואם עשה לך רעה או חייב הוא לך דבר, חשוב זאת לחובתי.

19. אני, שאול, כותב זאת במו ידי – אני אשלם. ואינני צריך לומר לך שאתה חייב לי גם את נפשך!

20. כן, אחי, היה נא לי למועיל באדון. שובב את נפשי במשיח.

שאול כעת משתמש במונחים עסקיים כדי לשכנע את פילמון שאין לו מה להפסיד אם יקבל את אוניסימוס בחזרה וללא עונש.

שאול מבהיר שהוא ישלם כל חוב שאוניסימוס חייב לפילמון.

"במו ידי" – ביטוי להדגיש את רצינות כוונתו.

שאול לא סיים את המשפט רק במילים אלו אלא המשיך כדי להזכיר לפילמון חוב "קטן" שיש לפילמון כלפי שאול…

מכיוון ששאול היה כלי בישועתו של פילמון, הרי שפילמון מודה לאלוהים בכל יום בעבור נאמנותו של שאול.

שאול שילם מחיר כבד בסבל ועינויים להיות במקומות ששם בישר ובעקבות כך פילמון נולד מחדש ונושע.

לאור זאת, אם פילמון יראה לנכון לדרוש משאול להחזיר לו חוב של אוניסימוס, הרי שהוא יתבייש לעשות זאת לאור המחיר הגבוה ששאול שילם בסבל וכאב שבעקבותם פילמון שמע את הבשורה ונושע לחיי נצח.

הרי אין תג מחיר לחוב של פילמון לשאול…

שאול לא אמר זאת מתוך ציפייה לתשלום כלשהו, שהרי ציותו של פילמון לאדון זה הפרי המשמח ביותר את שאול (פסוקים 4, 7). שאול השליח אמר מילים אלו כדי להעמיד את פילמון במצב מביך בו הוא יהיה חייב לומר – אין דבר! אני סולח לאוניסימוס.

אם פילמון יסלח לאוניסימוס, הרי שהדבר ישפיע לטובה גם על הקהילה המתאספת בביתו של פילמון. מכיוון שכעת אוניסימוס הוא גם אח לאמונה ועתיד להתחבר בקהילה יחד עם פילמון ושאר האחים, הרי שהשלום בין השניים הינו דבר חשוב מאין כמוהו.

רבותי, חשוב שנדע שכל מעשה בחיינו יכול להשפיע על הסובבים אותנו. רדיפה אחר שלום, רחמים וסליחה הינם עדות חזקה שכל העד לה אינו יכול להישאר אדיש.

דווקא במקרים בהם אנו מודים בחולשתנו ומפקידים את כל מהלך האירוע ביד האדון, עדותנו משפיע יותר על הסובבים אותנו.

בפסוקים 18-20 שאול משתמש בדוגמא שכל אחד מאיתנו צריך לזכור.

ישוע המשיח בהיותו צדיק וללא כל חטא, לקח על עצמו את החוב שלנו לאלוהים (ישעיה נג 6, יוחנן א 29, אל העברים ז 27, ט 26, 28).

כל אחד מאיתנו ראוי לגזר דין מוות בגלל חטאו שלו והנה אלוהים לא נותן לנו את מה שמגיע לנו.

במקום זאת, המשיח ישוע לקח על עצמו את הקללה, את העונש, את המוות, ולנו הוא העניק את החיים שלו – חיי נצח מלאים בשלום עם אלוהים.

ולכן, כאשר אנו מחשבים מה אחרים חייבים לנו, כדי לשקול אם ראוי או כדאי לסלוח להם, ראוי שנעצור רגע כדי לזכור את גודל החוב שישוע המשיח הסיר מחיינו והחליפו בחיי נצח (ראה לדוגמא את משל העבד שלא רצה למחול בבשורת מתי יח 21-35).

בפסוקים 21-22 שאול מציין שהוא כבר יודע למפרע את תשובתו ותגובתו של פילמון:

21. כיוון שבטחתי בהיענותך כתבתי לך, ויודע אני כי תעשה גם יותר ממה שאמרתי.

22. נוסף על כך, הכן לי מקום לינה, כי אני מקווה שהודות לתפילותיכם אשוחרר ואנתן לכם.

שאול אומר שהוא בטוח בהיענותו של פילמון. יתרה על כך, שאול משוכנע שפילמון יעשה אף יותר ממה ששאול ביקש.

מה כבר יכול להיות יותר ממה שביקש שאול?

לשחרר את אוניסימוס מעבדות ולתת לו את החופש להישאר אצל פילמון כעובד חופשי ולא כעבד חסר זכויות. לו פילמון יעשה כך, הרי שכך הוא יבטא את האהבה במלואה כלפי אח באדון.

עלינו לראות את האחים באדון כפי שהאדון רואה אותם – אחים שותפי נחלה ולא עבדים חסרי זכויות (אל האפסים ה 2, 21, ו 9, אל הגלטים ג 28, אל הפיליפים ב 1-9).

בפסוק 22 שאול מציין את תקוותו שישוחרר ממאסר בקרוב, זאת בתגובה של אלוהים לתפילותיהם של פילמון ושאר האחים (פיליפים ב 23-24).

שאול אינו רואה את התפילה כאמצעי חסר כוח אלא כאמצעי שדרכו אלוהים פועל בחיינו.

בדרך זו אלוהים מלמדנו לשייך את תשובתו לבקשתנו וכך להבין שהפעולה בעבורנו נעשתה מאלוהים ולא בכוחנו אנו.

אם נתמיד בתפילה, נדע לסמוך על אלוהים בכול ונוכל לראות ולחוות דברים בסדר גודל של אלוהים.

"גדולה כוחה של תפילת הצדיק" – (יעקב ה).

ובכן, מה עתיד לעשות פילמון כעת ששאול מתכונן לבקרו בקרוב?

האם יעז לאכזבו ולא להיענות לבקשתו? בוודאי שלא!

בזאת שאול היה בטוח.

הלוואי שכך יהיה היחס בינינו. הלוואי שתמיד נהיה בטוחים שכל אחד מאיתנו יאמץ את הראוי והנכון בעיני אלוהים.

התנהגות שכזו היא סימן ההיכר של ילדי האדון הבוגרים מבחינה רוחנית.

בפסוקים 23-25 שאול מסיים בדרישות שלום של שאר השותפים למערכה הרוחנית שנמצאים בקרבתו בין כאסירים כמוהו ובין כעוזרים.

23. דרישת שלום מאפפרס, חברי למאסר למען המשיח ישוע.

24. גם מרקוס, אריסטרכוס, דימס ולוקס, חברי לעבודה, דורשים בשלומך.

25. חסד האדון ישוע המשיח עם רוחכם."

שאול מזכיר את השמות הבאים:

1. אפפרס – גם כן בכלא בגלל עדותו עבור האדון ישוע.

עליו אומר שאול באיגרת לקולוסים ד 12-13:

"דרישת שלום מאפפרס, עבד המשיח ישוע ואחד מכם. בכל עת הוא נאבק למענכם בתפילות, למען תעמדו מושלמים ומלאי בטחון בכל אשר לרצון אלוהים. מעיד אני עליו כי הוא עמל הרבה למענכם ולמען אנשי לאודיקאה ואנשי הירפוליס."

מתברר שאפפרס היה חלק מהקהילה בקולוסה וגם כן נמצא במאסר וסובל. הוא גם האחד שמקדיש את כל זמנו להתפלל בעבור הקולוסים שמחוץ לכלא – שנמצאים בחופשי.

מדוע שאלו החופשיים זקוקים לכל כך הרבה תפילות?

מכיוון שהחופש מציע הרבה יותר אפשרויות ורובן רעות. דווקא האחד שהוא חופשי מחוץ לכלא זקוק לתפילה וכוח רב להתרחק מן הרע על כל צורותיו.

איזה דאגה כל הזמן מכרסמת בליבם של שאול השליח ואפפרס הנמצאים במאסר?

האם בני הקהילות מתמידים ללכת בדרך האור כפי רצונו של האדון ישוע?

האם הם מתמידים להתפלל ולהעמיק בידע כתבי הקודש?

או, מה ממלא את ליבנו בשלום כשאנו רחוקים מיקירנו?

הידיעה והביטחון שהם נשארים נאמנים לאדון.

שם בהביטנו לעיני האדון אנו חזקים. שם בציות שלנו לישוע אנו מלאים בכוחו של אלוהים הפועל בעבורנו.

מה משתיק לב הורים מגעגועים? הביטחון שילדיהם מקיימים את רצון אלוהים ככתבו וכלשונו באהבה ואמונה.

הבה נשמח את היקרים לנו בהביטנו לעבר האדון ישוע, משלים אמונתנו.

2. מלבד אפפרס, שאול מזכיר גם את שמותיהם של: מרקוס, אריסטרכוס, דימס ולוקס. כל אלו שרתו את שאול ואפפרס השוהים במאסר

שאול מציין את שמותיהם גם כן באיגרת לקולוסים ד 10:

"אריסטרכוס, חברי למאסר, דורש בשלומכם. כן גם מרקוס, בן אחות בר-נבא, אשר קבלתם הוראות בנוגע אליו – שאם יבוא אליכם תקבלוהו." 

ציון שמו של מרקוס מאוד מעניין ומשמש תזכורת נוספת לפילמון אודות חשיבות הסליחה.

שאול מזכיר לפילמון שאינו דורש ממנו מה שהוא שאול אינו עושה גם בחייו.

בעבר היה לשאול ויכוח קשה עם מרקוס – (מע"ש טו 38-40, ב-טימותיאוס ד 11).

והנה לאחר שהם התרצו זה אל זה, הם משרתים ביחד ובשלום ומועילים זה לזה. את הכבוד מקבל האדון ישוע.

כמו ששאול ומרקוס יכלו להתעלות על הבעיות שהיו ביניהם, גם פילמון צריך להתעלות על הרגשתו ולמצוא את הכוח לסלוח לאוניסימוס ולקבלו כאח.

באיגרת לקולוסים ד 14 כתוב:

"לוקס, הרופא האהוב, ודימס דורשים בשלומכם."

מכאן אנו למדים שלוקס היה בקרבתם של שאול ואפפרס גם כן על תקן של רופא.

שאול מסיים את האיגרת במשפט המהווה חותם כמו בשאר איגרותיו:

פסוק 25: "חסד האדון ישוע המשיח עם רוחכם." (ראה הסבר לפסוק 3)

הערה:

א. שאול השליח אינו מציין את העובדה שאוניסימוס היה צריך להתנצל לפני פילמון על מעשהו. אני משוכנע שאם שאול לא היה מוצא אצל אוניסימוס רוח של ענווה וכניעה עם רצון ומוכנות כנה להתוודות על חטאו, הוא לא היה כותב את האיגרת הזו.

שלמה המלך כתב: "מודה ועוזב ירוחם".

ב. מניין לנו לדעת שפילמון אכן סלח לאוניסימוס?

בעובדה שהאיגרת נותרה שלמה ונגישה לכל אדם גם בימינו. אילו אוניסימוס היה מסרב, הרי שהיה קורע או משמיד את האיגרת.