בשורת יוחנן – שיעור מס' 61

Print Friendly

פרק כ, פסוקים 19-23

הגענו לשלב האחרון בשירותו של ישוע המשיח עלי אדמות.

ישוע המשיח נצלב בחג הפסח וקם לתחיה שלושה ימים לאחר שנקבר, ביום ראשון בשבוע.

מותו של ישוע המשיח ותקומתו לא התרחשו על פי תוכניותיהם של הכהן הגדול ושותפיו.

מותו ותקומתו של ישוע המשיח התרחשו על פי תוכניתו של אלוהים וכל זאת כדי להגשים את מהות חגי ישראל.

חגי ישראל הינם מועדי אלוהים, ולא מועדי אדם. ויקרא כ"ג.

החגים מהווים סמל וצל של תוכנית הישועה של משיח ישראל, ישוע המשיח עבור ישראל והעולם.

חג הפסח מלמד כי קורבן השה העניק לנו הגנה מיום משפט ה', וכך בחג הפסח הוקרב שה האלוהים שדמו מכפר על חטאותינו.

יום ראשון הבא לאחר הפסח, הינו חג תנופת העומר.

חג תנופת העומר נועד ללמד את ישראל לבטוח בנאמנות והבטחת אלוהים שבחג השבועות ימלאו השדות תנובת חיים.

בחג תנופת העומר קם ישוע המשיח מן המתים וזאת להראות לי כי תקומתי מובטחת –

מי שמאמין בישוע כאדון ומושיע, אחריתו כאחרית מושיעו! נצח בהתחברות עם אלוהים!

 

כעת נחזור לתלמידי ישוע ולמאמינים הראשונים ומשפחותיהם!

ליד הקבר הריק, פגשה מרים המגדלית את ישוע והוא אמר לה ללכת ולהודיע את חדשות תקומתו. מרים הלכה והודיעה לתלמידים כי ישוע קם מן המתים!

 

נא לקרא את פסוקים 19-23:

19 לְעֵת עֶרֶב, בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, כַּאֲשֶׁר דַּלְתוֹת הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֶסְפוּ בּוֹ הַתַּלְמִידִים הָיוּ סְגוּרוֹת מִפַּחַד רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, בָּא יֵשׁוּעַ וְעָמַד בֵּינֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: “שָׁלוֹם לָכֶם.”
20 לְאַחַר מִכֵּן הֶרְאָה לָהֶם אֶת יָדָיו וְאֶת צִדּוֹ, וְהַתַּלְמִידִים נִתְמַלְּאוּ שִׂמְחָה כִּרְאוֹתָם אֶת הָאָדוֹן.
21 הוֹסִיף יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: “שָׁלוֹם לָכֶם. כְּשֵׁם שֶׁהָאָב שָׁלַח אוֹתִי, כֵּן גַּם אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם.”
22 אַחֲרֵי אָמְרוֹ זֹאת נָפַח עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: “קַבְּלוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
23 כָּל מִי שֶׁתִּסְלְחוּ לוֹ עַל חֲטָאָיו, הֵם יִסָּלְחוּ לוֹ; לְכָל מִי שֶׁתִּזְקְפוּ אוֹתָם, יִזָּקְפוּ לוֹ.”

מאז שישוע נצלב, פחדו תלמידיו וידידיו מהסלמת הרדיפות של הכהן הגדול והסנהדרין ולכן הסתגרו באחד הבתים.

ההנהגה הרוחנית אשר שלטה על עניני העם הפנימיים, כבר הודיעה פעמים רבות כי יחרימו את תומכי ישוע, ואם את ישוע הם צלבו, הרי שעתיד דומה מחכה לתלמידיו. ט' 22.

מדוע פחדו התלמידים?

א. אם ימצאו אותם, יפגעו בהם, ויתכן שיהרגו אותם!

ב. מבחינתם…..ישוע לא יכל להציל את עצמו ממוות, אז איך הוא יכול לעזור להם? זיכרו שהם עדיין לא ראו אותו…וכמובן, רוח הקודש עדיין לא שכנה בהם!

 

אינני בא למתוח ביקורת על התלמידים, פעמים רבות בחיי הרגשתי בדיוק כמוהם. פעמים רבות לא העזתי לומר שאני מאמין כי פחדתי מהתגובה של האנשים. פעמים רבות הבטתי ימינה ושמאלה לוודא שאף מכיר אינו רואה אותי נכנס לבנין הקהילה! פעמים רבות עשיתי את השיקול של: מה אני יכול להפסיד אם ידעו על אמונתי בישוע?! יותר מדי פעמים הפחד ממה שרואות עיני גרמו לי להסתיר את קרבתי לישוע. אינני מתגאה בפחד הזה, אך אני מכיר את זה!! איך הפחד הזה הוסר? עוד נראה!

 

ממש בשעה שהתלמידים מסוגרים ומפוחדים – הופיע ישוע ביניהם ואמר להם: "שלום לכם".

הוא הראה להם את החורים בידיו וצידו ואז התלמידים נתמלאו בשמחה.

מה עשה ישוע שהפך את הפחד של תלמידיו לשמחה?

1. ישוע בא אליהם! ונוכחותו הוכיחה כי המוות נוצח. הדבר שהפחיד ביותר את התלמידים נוצח בידי ישוע על ידי תקומתו. אם הוא יכל למוות והוא איתם, אז ישוע חזק יותר מהאיום הגדול ביותר של הכהן הגדול וחבריו מהסנהדרין.

 

2. שימו לב! ישוע נכנס לחדר למרות היותו סגור ובכך הוכיח כי הוא נימצא מעל החומר… ארוע דומה קרה ביוחנן ו' 21 כשישוע היה בסירה בכינרת וחצה את האגם ב – 0 זמן, להראות כי הוא מעבר לזמן – הוא אלוהים! הנס הזה אשר מראה את ישוע ריבון על חוקי הטבע עודד את התלמידים להכיר את זהותו האמיתית כאלוהים וכך להסיר את פחדם.

 

ישוע לא רק דיבר אליהם אלא גם הראה להם את החורים בידיו ובצידו, כך שלא יהיה ספק שהם רואים אותו ולא איזה מתחזה. (לוקס כ"ד 43 ישוע אוכל לידם כהוכחה שאינו רוח)

מכאן:

פחדם של התלמידים סר והפך לשמחה מכיוון שראו בעיניהם ומיששו בידיהם את ישוע ונוכחו לדעת כי הבטחותיו הינם אמת. הוא קם, הוא ניצח את המוות, הוא באמת אלוהים כמו שהוא אמר!

הפסוק אומר כי התלמידים שמחו כשראו את האדון – מכאן – כשישוע עומד תמיד נגד עיניך – אתה מבטיח לעצמיך שלום, שמחה, ובטחון! תזכרו את ההליכה על המים של פטרוס! פרק ו'.

 

ישוע כבר אמר בפרק ח' 32 כי ידיעת האמת משחררת. למה הכוונה?

מכיוון שישוע הוא הדרך האמת והחיים, (יוחנן י"ד 6) יוצא מכך כי ידיעת זהותו של ישוע, ההכרה כי הוא אלוהים והליכה באמונה על פי דברו, הינה ידיעת האמת והאמת הזו משחררת מכל פחד ודאגה! חוסר פחד ודאגה זה שלום – שלום אמיתי!

שלום אמיתי נובע מהבטחון כי אלוהים עימי וריבונותו מנחה אותי, מספקת לי את כל מחסורי ומגינה עלי מכל רע! זה המסגרת שאלוהים מעניק לילדיו אשר רואים בו מושיע גואל!

מכאן השלום של אלוהים הינו שלום אישי ביני לבין אלוהים וזה קיים גם בעולם שנימצא במלחמה! במצב של חוסר עבודה או באבל!

 

אותה סיבה שהסירה את הפחד מהתלמידים גם הסירה ממני את הפחד מלהודות לפני אנשים כי אני מאמין שישוע הוא המשיח.

למדתי להכיר את ישוע יותר ויותר דרך לימוד הכתובים ותפילה, וככל שידעתי עוד וצייתתי לדברו, הרגשתי נוח יותר ושליו יותר לחלוק את ידיעתי עם אחרים ולעשות עוד עבורו.

 

שמחה שלמה היתה בי כאשר אלוהותו של ישוע הופנמה לתוך ליבי.

הבנתי גם בליבי כי ישוע הוא אלוהים כל יכול וחיי שייכים לו לחלוטין..

קשה לסמוך או לבטוח במי שלא מכירים, אך יש שלווה כאשר יודעים בבטחון כי אותו האחד שסומכים עליו הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

אם פחד, דאגה או עצב הינם מרכיב דומיננטי בחייך – דע לך כי אלוהים שילם בדמו כדי לתת לך שמחה – וזאת אם תכיר אותו באופן אישי כמשיח וגואל!

לא לחינם הוא קרא לעצמו – אל-שדי!

 

בפסוק 21 ישוע שולח את התלמידים לעולם כמו שאלוהים שלח אותו.

מדוע ישוע שולח אותם לעולם? מה כל כך חשוב שכל 4 הבשורות מסתיימות עם המצווה הזו?

ובכן, ישוע שולח את התלמידים ואותנו כדי שנאמר את האמת, את בשורת השלום לכל אדם. הבשורה של ישוע היא בשורת האמת היחידה שבכוחה לתת חיים לעולם ההולך בבטחון לתוך מוות נצחי.

מכיוון שרק בשורת אלוהים נותנת חיים, הרי שזה הדבר החשוב ביותר שאנו יכולים להודיע לעולם.

התלמידים לא יצאו מיד לבשר מכיוון שכח הבישור והפנמת האמת הינם חלק מתפקיד רוח הקודש, וזה שכן בהם רק מחג השבועות. (מעשי השליחים ב').

 

דבר נוסף ראוי לזכור: ישוע לא שלח את התלמידים בהיותם פוחדים אלא רק לאחר ששמחו ופחדם נמוג.

כל מבשר משמש שגריר בשירות אלוהים. שגריר מפחד מצביע על חולשת שולחו. לא כך אלוהים ראוי להיות מוצג לעולם! אנשים צריכים לראות את שמחת שלום אלוהים דרך חיינו.

אל לנו לפחד מכיוון שלא מדובר ביכולת אישית שלנו אלא בכח פעולת רוח הקודש השוכנת בכל מאמין

האם אני עדיין מפחד לעיתים? זה יתכן!

אלוהים עדיין רוצה בי כמו שרצה בתלמידיו בהיותם עדיין פחדנים!

אני פוחד משמע שעליי להתפלל ולבקש מאלוהים כי יעזור לי לדעת אותו טוב יותר דרך לימוד דברו. אלוהים נאמן לעזור לי דרך הציות שלי שנובע מתוך אהבתי אליו.

 

בפסוק 23 ישוע אמר משפט מאוד חשוב וכדאי שנבין אותו כהלכה!

"והיה כל אשר תסלחו את חטאותם ונסלח להם, ואשר תאשימו יאשמו".

המשפט הזה דומה מאוד לכתוב בבשורת מתי ט"ז 19 ושם אמר ישוע:

"…וכל אשר תאסור על הארץ, אסור יהיה בשמים וכל אשר תתיר על הארץ מותר יהיה בשמים".

האם ישוע העניק רק לקומץ תלמידים את הסמכות לסלוח חטאים? לקבוע מי נכנס לשמים ומי לא?

לא! זה לא הענין!

קריאה זהירה מגלה כי מה שישוע אמר זה: כל מי שתסלחו לו, חטאיו כבר נסלחו!

כל מי שלא תסלחו לו, חטאיו עדיין לא נסלחו…

במילים אחרות:

התלמידים לא סיפקו סליחות לחטאים אלא הכריזו סליחה ומשפט על סמך דברי הבשורה!

דוגמא: האם אתה מאמין? כן! דע לך כי אלוהים סלח לחטאיך! מי סלח, אני? לא! אלא קבעתי עובדה שנעשית בשמים על ידי אלוהים וזאת על סמך הבטחת דבר הבשורה!

 

תומא, אחד מהתלמידים לא היה איתם בחדר. הוא גם לא האמין להם כי הם ראו את ישוע אלא טען: אני אאמין רק אם אראה ואמשש במו ידי! וכך היה!

שמונה ימים לאחר מכן היו התלמידים בבית יחד עם תומא והנה ישוע שוב עמד ביניהם!

לאחר שתומא מישש את ידיו של ישוע וראה במו עיניו הוא אמר:

אדוני ואלוהי!

אם למישהו היה ספק לגבי אלוהותו של ישוע, הרי שמילותיו של תומא צריכות להפריכן!

בתגובה, ישוע רק חיזק את הכרזתו של תומא! ואמר: אשרי אלא שאינם רואים ועם זאת מאמינים!

יוחנן מסיים בהכרזה זו את עיקר בשורתו ובפסוק 31 הוא אומר את הסיבה לכתיבת הבשורה:

"אבל אלא נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו"

 

לסיכום:

יוחנן השליח בחר לציין את הניסים אשר מתארים את עיוורונו וחוסר אונו של האדם ללא אלוהים, כדי להדגיש את תלות האדם בחסד אלוהים.

לאורך כל השיעורים למדנו לזהות את אלוהותו של ישוע וכן את צורכינו בישועתו.

 

ישוע לא בא לשפוט אלא להציל ממוות נצחי, לא בא להפחיד אלא להסיר פחד, לא בא לתת מלחמה אלא להעניק שלום בין אדם לאלוהים.

את המצרכים הללו לא מוצאים בשוק אלא באמונה אמיתית בישוע כאדון ומושיע.

 

מי שמצא את שלום אלוהים בישוע – יודע את החשיבות בחלוקת בשורת אלוהים לכל העולם.

מי שעדיין לא מכיר את ישוע, אנא המשך ללמוד והתפלל שאלוהים יפקח את עיניך כדי שגם אתה תזכה להנות מטעמו של שלום אמיתי בינך לאלוהים.

 

לא לחינם אמר שאול השליח:

"כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להיוושע" מעשי השליחים ד' 12.