האגרת הראשונה לטימותיאוס – שיעור מס' 1

Print Friendly

האגרת הראשונה לטימותיאוס – שיעור מס' 1

האיגרת הראשונה של שאול השליח לטימותיאוס – פרק א

 

רקע לאיגרות הראשונה והשנייה לטימותיאוס:

  • ·         מומלץ מאוד לקרא את שיעור ההקדמה על חיי שאול השליח.

 

בספר מעשי השליחים פרק ח אנו פוגשים אדם צעיר בשם שאול אשר רדף את הקהילה  שזה עתה קמה. שאול היה כה להוט לתפוס ולכלוא את המאמינים, עד כי הלך לכוהן הגדול וקיבל אישורים ללכוד את המאמינים בישוע המתגוררים בדמשק.

בדרך לדמשק נגלה לו המשיח ישוע. ומאז, הוא הפך מרודף הקהילה למבשר הידוע ביותר בהיסטוריה.

האדון ישוע הוא זה אשר בחר בשאול להיות שליח.

אין מדובר בסתם שליח הנושא מסר כלשהו, אלא בשליח אשר כוח אלוהים הואצל עליו ואשר יכול לעשות אותות ומופתים כדי לאמת את מסר הבשורה שנתן לו המשיח (ראה קור"ב יב 12).

המאמינים הראשונים לא ידעו איך "לעכל" את השינוי שחל בשאול (פולוס) ולא היו בטוחים אם מדובר באדם אשר נולד מחדש או מרגל מתוחכם.

במהלך הזמן שאול השליח בישר בירושלים. אך מכיוון שהתושבים רצו להרגו, שלחו אותו המאמינים אל הקהילה בטרסוס אשר בדרום טורקיה.

הבשורה הגיעה גם לגויים מחוץ לגבולות הארץ, לכן הקהילה בירושלים שלחה את בר־נבא, מאמין יהודי יליד קפריסין (מעשי השליחים ד 36-37), על מנת לעזור לקהילות החדשות שקמו באזור סוריה – טורקיה הדרומית של ימינו (מעשי השליחים יא 30-19).

כאשר בר־נבא הגיע לטרסוס הוא חיפש את שאול (הם היו חברים מירושלים) והביא אותו לאנטיוכיה (צפון סוריה). שם הם התארחו כשנה ולימדו בקהילה.

 

בקהילה באנטיוכיה רוח הקודש הבדילה את שאול ובר־נבא לעבודת השליחות. מאז, שאול ממשיך את חייו במסעות בישור ובהקמת קהילות. בכל מקום הוא הקים גרעין משיחי.

באחד המסעות, כאשר הגיע לליסטרא (מזרח טורקיה), שמע אותו נער צעיר בשם טימותיאוס, בן לאם יהודייה מאמינה ולאב יווני. לא חלף זמן רב וטימותיאוס הצטרף לשאול השליח במסעות הבישור (מעשי השליחים טז).

טימותיאוס נחשף לתקופת בישור אינטנסיבית ולרדיפות מתמידות. הוא ראה כיצד אנשים מתנגדים לבשורה ואף מוכנים להרוג בגללה. הוא גם ראה איך נרדפים מאמינים נאמנים בשל אמונתם.

טימותיאוס בישר ליהודים בהתבססו על התנ"ך. הוא היה לצד שאול בעת שזה כתב חלק מאיגרותיו לקהילות השונות (פיליפים א; קולוסים א).

טימותיאוס גדל באמונה ולכן נשלח ע"י שאול לקהילות שונות כדי ללמדם ולעודדם (ראשונה לתסלוניקים ג 2) — הוא עבר 'קורס' בן מספר שנים אשר ממנו הוא התבגר מבחינה רוחנית למרות גילו הצעיר.

ספר מעשי השליחים מסתיים בערך בשנת 62 לספירה. חמש שנים מאוחר יותר שאול השליח נידון למוות בגלל האמונה. במשך אותן שנים שעליהן אין לנו תיעוד, כתב שאול השליח את איגרותיו לטימותיאוס וטיטוס. הוא השאיר את שניהם במקומות שביקרו על מנת לבסס את הקהילות המקומיות: את טימותיאוס באפסוס, ואת טיטוס בכרתים.

בערוב ימיו, כותב שאול את האיגרות ליקרים לו על מנת להדריכם להנהיג את גוף המשיח על־פי רצון אלוהים.

מכיוון ששאול השליח היה מודע לכל המתרחש בקהילות באפסוס ובכרתים, הוא כותב לבניו הרוחניים — טימותיאוס וטיטוס — את כל ההצעות הטובות אשר עליהם ליישם בקהילה על מנת להקים גוף משיח למופת.

מכאן השם לאיגרות: האיגרות הפסטוריות. [פסטור – רועה]

 

 

חלוקת הפרק:

א. הקדמה (א 1-2)

ב. אזהרה ממורי שקר (א. 3-11)

1. הרחק מורי שקר המלמדים "תורה אחרת" (א. 3-7)

2. תכלית התורה – היא לא נועדה להצדיק את הצדיק (א. 8-11)

ג. צדקת אלוהים לחוטא היא מתנת חסד מאלוהים (א 12-17)

ד. דברי עידוד לטימותיאוס למען יתמיד בהגשמת ייעודו (א. 18-20)

 

הנושא המרכזי של הפרק: אזהרה ממורי שקר

 

א. הקדמה (א 1-2)

1. מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל־פִּי מִצְוַת הָאֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ תִּקְוָתֵנוּ,

2. אֶל טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי הָאֲמִתִּי בָּאֱמוּנָה: חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשָׁלוֹם מֵאֵת אֱלֹהִים אָבִינוּ וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.

 

שאול השליח הכיר את הקהילה באפסוס שהרי הוא הקימה, ולכן היה מודע למאורעות שמתרחשים בה ולאנשים המעורבים (מעשי השליחים יט).

הפרק הראשון באיגרת מציב אתגר קשה בפני טימותיאוס הצעיר: "שמור על טוהר לימוד דבר ה'!"

לשאול השליח היתה סיבה מאוד מיוחדת לפתוח איגרת לטימותיאוס במילים הללו.

רק מן הפתיחה ניתן להבין שמהלכים לא תקינים התרחשו באפסוס וטימותיאוס מתקשה להתמודד איתם.

 

בפסוק 18 שאול מזכיר לטימותיאוס ששירותו כרועה האחראי על טוהר הקהילה לא נבע מבחירת אדם אלא מתוך הוראת רוח הקודש. לפיכך עליו להתמיד ולמלא את הנדרש ממנו, גם אם המשימה קשה, כפוית טובה או נראית בלתי אפשרית מנקודת ראותו של אדם.

 

לאור נתונים אלו, ניתן להבין שקושי השירות, העומס והלחץ על טימותיאוס, הביאו אותו לנקודה בה הוא מעלה ספק ומפקפק בקריאת אלוהים לחייו.

 

לכן, כבר במילות הפתיחה, שאול מבהיר לטימותיאוס ששירותו כשליח אינה מבחירה אישית או מרצון לחיי נוחות…אלאל מתוך מילוי מצוות אלוהים.

טימותיאוס היה עד למהלך חייו של שאול השליח וראה במו עיניו את הקשיים שבאו עליו.

האם שאול פקפק בעובדת ייעודו כשליח עבור האדון?

אף לא לרגע!

שאול קיבל את המשימה במעמד המפגש עם האדון ישוע בדרך לדמשק (מע"ש ט), ושום צרה וסבל ארציים לא יטילו ספק לגבי המשימה שאלוהים הטיל על שאול.

מאותה סיבה – שאול מעודד את טימותיאוס לא להתייאש ולא לפקפק בהחלטת רוח אלוהים לגביו.

שירותו כרועה היא רצון ומצוות אלוהים, וכל שנותר לטימותיאוס זה לזעוק לעזרת אלוהים כדי להגשים את משימתו, אך בטח לא לעצור או לנטוש!

 

במסגרת פסוקי הפתיחה, שאול מזכיר לטימותיאוס שהאדון ישוע המשיח הוא תקוותנו.

שאול מציין זאת מכיוון שמורי השקר מציגים את האדון ישוע באופן שונה, ומלמדים שתקוותו וישועתו של האדם אינה רק בישוע אלא בקיום מצוות התורה בשלמותן.

לימוד שכזה אינו אלא תורת שקר, זו בשורה אחרת שעל כל הנושעים לדחות ולהרחיק מקרבם.

 

ב. אזהרה ממורי שקר (א. 3-11)

בפסוקים  3-4 שאול כותב את הסיבה שלשמה השאיר את טימותיאוס באפסוס:

3. כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי לְמָקֵדוֹנְיָה בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לְהִשָּׁאֵר בְּאֶפֶסוֹס וּלְצַוּוֹת עַל כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹרוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת,

4. וְלֹא יִתְּנוּ לִבָּם לְאַגָּדוֹת וּלְסִפּוּרִים אֵין קֵץ עַל תּוֹלְדוֹת הַדּוֹרוֹת, דְּבָרִים הַנּוֹתְנִים מָקוֹם לְחִטּוּטִים וּוִכּוּחִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְתָכְנִית אֱלֹהִים שֶׁיְּסוֹדָהּ בֶּאֱמוּנָה.

5. תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִלֵּב טָהוֹר, מִמַּצְפּוּן יָשָׁר וּמֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית.

6. יֵשׁ שֶׁסָּטוּ מִזֶּה וּפָנוּ לְדִבּוּרֵי הֶבֶל;

7. רְצוֹנָם לִהְיוֹת מוֹרֵי תּוֹרָה, אַךְ אֵין הֵם מְבִינִים לֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים בְּתֹקֶף.

 

ברור מעל לכל ספק שטימותיאוס עומד לצוות על אנשים ולחנך אותם לעשות דברים בצורה נבונה. האיגרות הללו מראש נועדו לחנך ולהתערב בחיי האנשים. מיותר לומר עד כמה הנושא רגיש, ולכן שאול כבר מראש מעמיד את התנאי לפני טימותיאוס:

"תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִלֵּב טָהוֹר, מִמַּצְפּוּן יָשָׁר וּמֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית" (פסוק 5).

במילים אחרות: טימותיאוס, אתה יכול לחנך ולצוות על אנשים בקהילה איך להתנהג אם תשכיל לעשות זאת באהבה הנובעת מלב טהור; — כלומר, תוכל לשנות את אורח חייהם אם הם יהיו משוכנעים שאתה עושה זאת לטובתם ולא מפאת אינטרס אישי;

אתה יכול לשנות את לבם אם תבוא לפניהם ותוכיח באהבה ובענווה כי דרכיהם אינן חופפות את דבר ה'. כאשר תבוא לפני קהל המאמינים עם אהבת אלוהים בלבך וידיעת דבר ה' במוחך, תקל עליך מלאכת הלימוד של ילדי אלוהים.

 

שאול השליח ביקש מטימותיאוס להישאר באפסוס על מנת לסמן את מורי השקר ולדאוג לכך שלא יזהמו את הטוהר הלימודי של הקהילה.

העיר אפסוס היתה עיר יחסית גדולה ובה מן הסתם קהילה גדולה של יהודים מאמינים בישוע.

בעיר גם היה בית כנסת (מע"ש יט 8).

בקהילה באפסוס היו מספר אנשים, מן הסתם שזהותם הייתה ידועה לשאול וגם לטימותיאוס, אשר התמידו ללמד תורה אחרת.

מהי תורה אחרת?

תורה אחרת היא כל הוראה אשר סוטה מן הבשורה הבריאה אותה מלמד שאול השליח.

והיא: ישועה ניתנת על סמך אמונה בישוע כאדון ומשיח מכפר חטאים (ראה אל הרומים י 8-9).

אין זו הפעם הראשונה בה שאול השליח מזהיר מפני אלו המלמדים בשורה אחרת, תורה אחרת.

גם באיגרת לגלטים אמר שאול מילים דומות ובוטות לא פחות. אל הגלטים א 6-9:

"מתפלא אני שכל כך מהר אתם סרים ממי שקרא אתכם בחסד המשיח ועוברים אל בשורה אחרת. ואין אחרת, אלא שיש כמה אנשים המבלבלים אתכם וחפצים לעוות את בשורת המשיח. אך אם מישהו, אפילו אנחנו או מלאך מן השמים, יבשר לכם בשורה שונה מזו שבשרנו לכם, חרם יהיה! אני חוזר ואומר מה שאמרנו קודם לכן: אם מישהו ישמיע לכם בשורה שונה מזו שקבלתם, חרם יהיה!"

 

מה לימדו מורי השקר?

אותם מורים טענו שהם מלמדים תורה (פסוק 7), אך במקום ללמד את תורת אלוהים הם התמקדו באגדות, סיפורים ומסורות אשר אינם מבוססים בכתבי הקודש. הם עוררו מחלוקות בין המאמינים.

במקום לבגר ולהשביע רוחנית את המאמינים, הם דיברו הרבה דברי הבל ללא תועלת.

מכיוון שאותם מורים לא היו נושעים, הוראתם והבנתם לא הייתה שונה מאותם פרושים, סופרים וצדוקים בירושלים אשר ראו את כל מעשי המשיח ישוע ועדיין היו עיוורים לזהותו האמיתית וכינו אותו בשם – בעל זבוב (מתי יב 22-32).

 

אותם מורים כביכול, לא הבינו את תכלית התורה, ולכן כל עיסוקם היה בתפל ולא בעיקר.

הם לא הבינו שהתורה הקדושה מצביעה על המשיח, והמצוות נועדו להוות סמל וצל של כפרת החטאים של המשיח ישוע עבור בני האדם. לכן מוחם היה עסוק בסיפורי אגדות שאין בהם דבר וחצי דבר כדי להסיר את זוהמת החטא מן האדם החוטא. הם חשבו עצמם לחכמים, אך נותרו מיועדים לאבדון!

 

גם היום אנו פוגשים מורים שכאלו בעם היהודי. הם מתגאים ומתרברבים בתארים של רב, הם מתגאים בידיעת תורות הנסתר והקבלה, הם מעניקים קמעות לאנשים ומצטיירים כקדושים, אך עדיין אינם מכירים את אלוהים ואינם נושעים. אז איך ידריכו אדם לאלוהים ולישועה?

 

בפסוקים 8-10 שאול השליח מפרט את הטעות של אותם מורים מתעים ומה הסכנה הטמונה בלימוד שכזה:

8. "אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה אִם חַיִּים בָּהּ לְפִי חֻקֶּיהָ.

9. זֹאת יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁחֹק אֵינוֹ נִקְבָּע בִּשְׁבִיל אָדָם צַדִּיק, אֶלָּא מְכֻוָּן הוּא לְמֻפְקָרִים וּלְסוֹרְרִים, לִרְשָׁעִים וּלְחַטָּאִים, לִטְמֵאִים וְעוֹשֵׂי תּוֹעֵבָה, לְרוֹצְחֵי אָב וָאֵם וְלִמְרַצְּחִים,

10. לְזוֹנִים וּלְשׁוֹכְבֵי זָכָר, לְחוֹטְפֵי אָדָם וְשַׁקְרָנִים וְנִשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר, לְכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵד אֶת הַתּוֹרָה הַבְּרִיאָה".

 

מתברר שאותם מורים לא לימדו נכונה את משמעות התורה.

לדעתם צדקת אדם נובעת משלמות קיום מצוות התורה.

אותם מורים טעו. בני אדם נחשבו לצדיקים בעיני אלוהים עוד לפני שהתורה ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני.

נוח וחנוך נחשבו לצדיקים בעיני אלוהים.

אברהם ואיוב נחשבו לצדיקים.

כל האנשים הללו נחשבו לצדיקים מאות שנים לפני שאלוהים העניק את התורה לעם ישראל.

יתרה על כך, כל אותם אנשים נחשבו לצדיקים אפילו לפני שנימולו.

מכאן, צדקתם נבעה מתוך אמונה ראויה שאותה החשיב אלוהים להם לצדקה (ראה בראשית טו 6).

 

אלוהים נתן את התורה במעמד הר סיני בידי משה רבינו על מנת שעם ישראל ידע עד כמה אלוהים קדוש ועד כמה אנחנו בני אדם חוטאים וזקוקים לכפרה.

התורה ניתנה לעם ישראל כספר לימוד והדרכה לעם שנועד להיות כהנים לאלוהים.

התורה — עשרת הדיברות — ניתנו על מנת שנבין כי אנו חולים במחלה הנקראת "חטא". החטא מונע מאתנו להתחבר עם אלוהים.

התורה לא רק אמרה שאנו חולים בחטא, אלא גם הצביעה על התרופה. היא מלמדת שהתרופה הנצחית נמצאת בידי המשיח ושמה: כפרת חטאים, ישועה — כלומר, חידוש הקשר עם אלוהים.

 

ובכן, בעוד אלוהים דרש מעמו להאמין בו, ועל סמך האמונה נחשב אותו אדם לירא אלוהים וצדיק, הוסיף אלוהים את תורת המצוות כספר הדרכה ולימוד אודות אלוהים, קדושה, טוהר, וכפרת חטאים.

עם ישראל נדרש למלא את המצוות כביטוי לאמונה באלוהים ואהבת אלוהים.

וכך, עד שהמשיח יבוא, נדרש עם ישראל ללמוד וליישם חוקים ומצוות רבים, כסמל, צל ותבנית של ישועת אלוהים וכפרתו על חטאינו.

כאשר יבוא המשיח ויכפר על חטאינו פעם אחת ולתמיד, לא יהיה יותר צורך בקורבנות הזמניים שהוקרבו בבית המקדש. (ראה אל הגלטים ג 23-25, ד 1-11, אל הקולוסים ב 16-17, אל הרומים י 9-10).

 

ישוע המשיח — בן האלוהים — ירד ארצה בדמות אדם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלנו.

הנביאים בתנ"ך העשירו אותנו בנבואות אודות זהותו של המשיח, מקום הולדתו ופעולותיו, כך שלא יהיה ספק כלשהו לגביו כאשר יבוא לעולם ויגשים נבואות אלו.

ואכן, כל הנבואות הללו התגשמו באחד ויחיד והוא לא אחר מאשר האדון ישוע המשיח.

 

מי שמאמין שישוע הוא המשיח המובטח שנצלב כשה קורבן אלוהים עבור חוטאים, נחשב בעיני אלוהים לצדיק.

המאמין מודע לקיום החטא, ורוח הקודש השוכנת בו מחנכת אותו להישמע ולציית לדבר אלוהים.

מכיוון שישוע המשיח סיפק כפרה נצחית ובכך ביטל את מרות מצוות התורה בכל הקשור להעלאת הקורבנות במקדש, לא נדרש אדם נושע לקיים מצוות שמרותן פגה.

קיומן בגדר רשות ולא בגדר חובה.

 

שאול השליח אמר שהתורה טובה ויעילה

למי?

לאותם אנשים אשר עדיין לא נושעו וזקוקים לדעת שהם חולים בחטא; הם חייבים לדעת שהם חוטאים לפני שיוכלו לקוות לכפרה הנצחית. ולכן, שאול השליח מונה רשימה של חטאים המקבילה ברובה לנושאים בעשרת הדיברות.

זאת כדי להראות למי עדיין נועדה התורה (פסוקים 9-10).

אותם מורים מתעים דרשו מהמאמינים הנושעים להמשיך ולמלא אחר תורת הקורבנות והכפרות הזמניות, ובכך הוכיחו שלא הבינו לחלוטין את מהות הכפרה הנצחית של ישוע המשיח. אותה בעיה צצה גם אצל הגלטים ומוזכרת באיגרת אל הרומים פרקים ה—ח.

אם כן, מדוע אותם מורים היו כל כך מסוכנים?

מכיוון שהם לא הבינו את משמעות הישועה על־ידי האמונה. הם לימדו דרך מוטעית שאיננה מאלוהים ולכן הדריכו את שומעיהם בדרך הגיהינום. כל זאת בגלל יומרנותם להציג עצמם כמורים, ולא בגלל טעות תמימה.

אני מקווה שהקהילה תבין את חשיבות הלימוד הנכון. העניין רציני מכיוון שמדובר בחיים או מוות נצחיים!

 

על מנת להראות את החשיבות של לימוד נכון ומרכז הכובד של האמונה במשיח ישוע,  שאול השליח מציין את עדות חייו כדוגמה:

ג. צדקת אלוהים לחוטא היא מתנת חסד מאלוהים (א 12-17)

12. "אֲנִי מַכִּיר טוֹבָה לַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ, לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, כִּי חֲשָׁבַנִי נֶאֱמָן וּמִנָּה אוֹתִי לְשֵׁרוּתוֹ,

13. אַף שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיִיתִי מְגַדֵּף, רוֹדֵף וּמְבַזֶּה. אֲבָל רֻחַמְתִּי מִפְּנֵי שֶׁבִּהְיוֹתִי חֲסַר אֱמוּנָה פָּעַלְתִּי בְּלִי דַּעַת,

14. וְחֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ שָׁפַע עָלַי יַחַד עִם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.

15. מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם.

16. וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם.

17. לְמֶלֶךְ הָעוֹלָמִים, הַקַּיָּם לְאֵין קֵץ וְהַבִּלְתִּי נִרְאֶה, אֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ הָאֱלֹהִים, לוֹ הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים."

 

אף על־פי ששאול השליח היה בהשכלתו רב יהודי קנאי לתורה, הוא אמר על עצמו שהוא גדול החוטאים! הוא גם אמר שכל עוד היה ללא האמונה, כל מה שהשיג כתואר לימודי היה למעשה חוסר דעת בעיני אלוהים.

באיגרת אל הפיליפים בפרק ג שאול השליח מציין את מעלותיו בכל הקשור לידיעת התורה.

בענווה רבה הוא אומר: הייתי בין הגדולים והנחשבים בכל הקשור לקיום מצוות התורה כפי שהרבנים לימדו – ולמה הגעתי?

מה השגתי?

הייתי לרוצח המאמינים בישוע (מע"ש ח 1).

הרסתי משפחות, הפרדתי ילדים מהוריהם, הסגרתי לכלא וגרמתי למותם של יראי אלוהים בעודי חושב ובטוח שהם כופרים.

 

אם כן, למה הובילו אותי אותם מורים פרושיים?

להיות אויבו של הגואל ישוע המשיח.

מסיבה זו שאול מגלה אפס סובלנות כלפי אותם מורי שקר המנסים ללמד תורה אחרת, בשורה שונה מזו שנאמרה מפי האדון ישוע.

אין מדובר בשוני קוסמטי, אלא בהסרת בני אדם מן הדרך הנכונה ושליחתם לגיהנום.

מסיבה זו שאול כל כך כועס ודורש מטימותיאוס לגלות יוזמה החלטית ופעולה מיידית ונוקשה כלפי אותם מורי שקר.

 

שאול מבהיר בדרך שאינה משתמעת לדו פנים: מה שהציל אותו היה החסד של המשיח ישוע אשר בחר להושיעו ולא שום קיום מוצלח של מצווה כזו או אחרת…

שאול השליח הדגיש שרק הכפרה של המשיח היא הדרך לחיי עולם ולא שום דבר אחר.

מכאן, לימוד נכון משמעו לקבל את הישועה, למלא את רצון המשיח ולא לחזור אל דברים ישנים – סמלים, צל ותבנית שאין בכוחם להסיר את קללת החטא ואת העויינות בין החוטא לאלוהים.

 

מדוע שאול השליח בחר בטימותיאוס למשימה הקשה של טיהור הקהילה?

מפני שטימותיאוס היה אדם אשר דאג בראשונה לענייני המשיח ולא לענייניו (פיליפים ב 19-21):

19. "תִּקְוָתִי בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ שֶׁאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם בִּמְהֵרָה אֶת טִימוֹתֵיאוֹס, לְמַעַן אֶתְעוֹדֵד גַּם אֲנִי בְּהִוָּדַע לִי מַה מַּצַּבְכֶם.

20. אֵין לִי אִישׁ תְּמִים דֵּעִים עִמִּי כָּמוֹהוּ, אֲשֶׁר בְּלֵב שָׁלֵם יִדְאַג לְעִנְיְנֵיכֶם.

21. הַכֹּל דּוֹאֲגִים לְעִנְיְנֵיהֶם, לֹא לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ".

 

אותם מורים מתעים התמקדו בעצמם ובכבודם, ולעומתם טימותיאוס דאג לקדושת אלוהים וטוהר לימוד דברו.

 

ד. דברי עידוד לטימותיאוס למען יתמיד בהגשמת ייעודו (א. 18-20)

18. אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲנִי מוֹסֵר לְךָ, טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי, עַל־פִּי נְבוּאוֹת מִן הֶעָבָר הַנּוֹגְעוֹת אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתִּלָּחֵם בְּעֶזְרָתָן אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה,

19. מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּמַצְפּוּן יָשָׁר. יש שהשליכו מעליהם את אלה ונשברה ספינת אמונתם.

20. ומהם הימנאוס ואלכסנדר אשר מסרתי אותם לשטן למען יחונכו שלא לגדף".

 

שאול מסיים את החלק הראשון באיגרתו במילות עידוד לטימותיאוס, אך המבחין הזהיר גם יראה איום אבהי של שאול על טימותיאוס.

 

א. העידוד: פ. 18 – 19א.

שאול מבהיר לטימותיאוס שאת המצווה לטהר את בית אלוהים באפסוס הוא אומר לו מתוך ההכרה וההבנה שרוח הקודש בחר בטימותיאוס לתפקיד הזה ובמקום הזה.

אין מדובר בגחמת אנשים, יהיו חכמים שיהיו, אלא בקיום הוראתו של אלוהים.

בפרק ד 14 אמר שאול השליח: "אל תזניח את המתנה אשר בך, שניתנה לך על פי נבואה בסמיכת ידיהם של זקני הקהילה…"

 

מכאן, טימותיאוס נדרש למלא אחר הוראותיו של שאול השליח, כאילו היו הוראה אשר ניתנה ישירות מפיו של אלוהים בכבודו ובעצמו.

מכאן, טימותואוס אינו רשאי או יכול להתלונן שאינו מסוגל או שאינו בטוח שזו משימת אלוהים עבורו.

מה שנותר לטימותיאוס לעשות זה להתפלל ולבקש את עזרת אלוהים במילוי המשימה.

טימותיאוס יכול לשמוח ולהרגיש שלום ומרגוע כי הוא נלחם את מלחמתו של אלוהים ומכאן מובטח לו כל כוחו ומעורבותו של אלוהים.

 

ב. האזהרה: פ. 19ב – 20.

טימותיאוס, אני יודע שאין זה קל לעמוד איתן על צדקתו וקדושתו של אלוהים.

האמת היא שלא כולם מסוגלים לכך, אך לגביך אני בטוח…

יש כאלו שנטשו את האמונה והמצפון הטהור.

אנשים אלו הלכו אחר תורות שקר ובשורה אחרת. הם המירו את האדון ישוע בדברים זרים שהתורה הקדושה לא לימדה, אלא בני אדם ומצוות אדם.

מי שנתן למורי השקר פתח בלבבו – ניזוק!

 

הנה לדוגמא הימנאוס ואלכסנדר.

מי הוא הימנאוס?

שמו מוזכר באיגרת השניה לטימותיאוס ב 16-18, יחד עם שם נוסף – פיליטוס, וכך אמר עליהם שאול השליח:

"רחק מדיבורים תפלים וחסרי קדושה, כי בעליהם יוסיפו רשע על רשע, ודברם כרקב יאכל. עמהם נימנים הימנאוס ופיליטוס אשר תעו מן האמת, באמרם כי תחית המתים כבר הייתה, והם ממוטטים אמונת כמה אנשים…"

אם כן, הימנאוס נחשב בתחילה אדם ההולך בדרך הנכונה אך בשלב מאוחר פנה לדרך תועה והחל מתעה אחרים עד לדרגה בה אמונתם של כמה התערערה או התמוטטה.

אין הדבר מציין שמישהו איבד ישועתו, שהרי אין אדם נושע יכול לאבד ישועה, אך אותו הימנאוס פעל נגד תורת אלוהים ובמקום לחזק את ילדי אלוהים, עשה ההיפך. מסיבה זו העניש שאול את הימנאוס והרחיקו מקהל אלוהים.

 

מי הוא אלכסנדר?

השם אלכסנדר מופיע באיגרת שהניה לטימותיאוס ד 14-15:

"אלכסנדר חרש הנחושת עשה לי רעות רבות, יגמול לו יהוה כמעשיו. גם אתה הישמר ממנו, כי התנגד בחוזקה לדברנו."

יתכן שמדובר באותו אלכסנדר אך אינני יכול להיות בטוח לחלוטין.

בכל אופן, מדובר על אנשים אשר סטו מדרך האמת של הבשורה והכניעו ליבם לדרך הטעות.

מכיוון שקהילת אלוהים היא עמוד האמת ויסודה – ג 15, אסור בתכלית האיסור לאפשר לתורה אחרת ולבשורה אחרת להישמע בבית אלוהים.

ילדי אלוהים זקוקים ללימוד המועיל לגדילה ולא לארס שנועד להרס הגוף.

 

שאול אמר: מסרתי אותם לשטן.

למה הכוונה?

באופן עקרוני הכוונה שהם נענשו במשמעת קהילתית. ז"א, הורחקו מהתחברות עם ילדי אלוהים ומבית אלוהים כך שהשפעתם הופסקה ונוטרלה.

אותם שניים כבר אינם תחת ברכת החסד של אלוהים – הם נגזרו מחסד אלוהים ולכן נמצאים תחת השפעתו הקשה של השטן.

במידה שהיו נושעים – תקופה זו תגרום להם לבחינת הנפש ואז יחזרו בתשובה.

במידה ולא היו נושעים – כי אז מרידתם נגד האמת ביטאה את אשר בליבם וכך הם הוצאו מבית אלוהים למען ידעו הכל שהם אינם חלק מאיתנו (יוח"א ב 17-19).

 

בעת שהשניים הללו יטעמו את "אהבתו של השטן", הם ישכילו להבין שנטשו אמת מושיעה לטובת שקר הרסני.

אז הם יפסיקו לגדף ויתכן שיחזרו לחיק בית אלוהים וקהילת אלוהים שבפיהם הודיה ואמת לאלוהים.

 

אז. טימותיאוס.

אף אחד מאיתנו אינו עושה טובות לאלוהים.

נושענו בחסד וברחמים רבים אלוהים מאפשר לנו באהבתו לשרת אותו.

אם נפלה בחלקך זכות שכזו, עמוד על רגליך, אחוז באמונה ומלא את יעוד מתנותיך הרוחניות.

אם תעשה כך, תחווה את מלוא כוחו של אלוהים – הילחם את המלחמה הטובה (טימ"ב ב 3-4, ד 7, קור"ב י 3-5).

אם לא, מורי השקר יכבשו את מצודתך, ואתה תהיה חס וחלילה כמו הימנאוס ואלכסנדר…