האגרת הראשונה לטימותיאוס – שיעור מס' 3

Print Friendly

פרק ב, 7-1 – איך להתפלל ואיך להתנהג בבית אלוהים

שאול שלח את האיגרת הזו לטימותיאוס על מנת שידע איך להתנהג בבית אלוהים —בקהילה.

ההוראה הראשונה שקיבל הייתה: "טימותיאוס, שמור על טוהר לימוד דבר ה' בבית האלוהים — בקהילה!"

שאול הסביר את סוג הבעיה ועודד את טימותיאוס לפתור אותה. הוא ידע שאדם אשר דואג לענייני אלוהים באהבה, באמונה ובמצפון ישר יצליח במשימה (פיליפים ב 19-21).

בפרק ב שאול השליח פונה לנושא ההשתחוויה —  איך להתפלל ואיך להתנהג בבית אלוהים.

מתברר שאלוהים רוצה סדר בכל דבר שנעשה בשמו ולכבודו.

פרק ב 1-7:

"קֹדֶם כֹּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָשֵׂאת תְּחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהוֹדָיוֹת בְּעַד כָּל בְּנֵי אָדָם, 2 בְּעַד מְלָכִים וְכָל רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן, לְמַעַן נִחְיֶה חַיֵּי שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט בִּמְלוֹא חֲסִידוּת וְדֶרֶךְ אֶרֶץ.

3 טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה וְרָצוּי בְּעֵינֵי אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ, 4 הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת. 5 הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם — הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ,

6 אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ, 7 אֲשֶׁר אֲנִי נִתְמַנֵּיתִי לָהּ לְכָרוֹז וּלְשָׁלִיחַ — אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, אֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר — לְמוֹרֵה אֱמוּנָה וֶאֱמֶת לַגּוֹיִם."

בפסוק 1 שאול השליח מלמד אותנו כי התפילה צריכה להיות נקודת ההתחלה בהשתחוויה. באותו הפסוק הוא מציין את מורכבות התפילה:

"קֹדֶם כֹּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָשֵׂאת תְּחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהוֹדָיוֹת בְּעַד כָּל בְּנֵי אָדָם, בְּעַד מְלָכִים וְכָל רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן…"

העובדה שתפילה הנה שלב ראשוני בהשתחוויה רק מלמדת את חשיבותה.

במילים אחרות: הבה נבחן את עצמנו — עד כמה התפילה היא חלק מחיינו? עד כמה אנו משתדלים להשתתף באסיפות תפילה? האם חוסר תפילה או חוסר עדיפות לתפילה, נובע מעצלנות או מחוסר ידע לחשיבותה?

אני מאוד מקווה שהסיבה היא חוסר ידע! — בסוף השיעור, סיבה זו תהיה פחות רלוונטית.

שאול השליח מציין ארבעה מונחים אשר מהווים את התפילה.

במקום לראות כל אחד מהם כיחידה נפרדת ועצמאית, ראוי שנקבל את כולם כחלק של מבנה נכון של התפילה.

מדוע?

מכיוון שכמעט בכל תפילה ציבורית, כל ארבעת המרכיבים מופיעים:

א. תפילה:

תפילה הנה דרך הדיבור שלנו כלפי אלוהים.

תפילה הנה ההכרזה כי אלוהים ריבון לגורלי.

תפילה הנה דבר קדוש, דבר שאנו צריכים לקחת בכובד ראש ולא להתייחס בזלזול.

בגלל קדושתה וחשיבותה של התפילה שהיא הדיבור עם אלוהים, שאול השליח מעמיד לפנינו כללים לתפילה.

עלינו להביא ולהעלות את בקשותינו בהאדרה ובקדושה.

ב. תחינה:

תחינה מסמלת את הצורך שלנו מאלוהים, ואת המרחק בין אלוהים לאדם. התחינה עצמה מהווה ביטוי לצורכינו ותלותנו בכל אשר יבוא מאלוהים. אדם מתחנן כשיש לו צורך בדבר מסוים מאלוהים, כמו כן מבין שאינו יכול לבצע את הדבר בכוחות עצמו.

ג. בקשות הפגעה:

המילה מדגישה את הקרבה שלנו לאלוהים.

המשמעות היוונית של המילה היא: 'להתקרב לאדם ולשוחח עמו בביטחון'.

אם כן, שאול השליח מדריך אותנו להתפלל לאלוהים בגישה כמו בן אל אביו, עם הביטחון שבקשתנו תתמלא.

ד. הודיות:

הודיה הנה הגישה אשר צריכה ללוות כל תפילה. אין זה משנה מה מצבך ובאילו תנאים אתה נמצא! אסור לך לבוא לאלוהים בגישה של… "אתה חייב לי, ואוי לך אם לא אקבל!". גישה נכונה היא להודות עבור כל דבר שאלוהים נותן ושכבר נתן.

איוב לא רווה נחת מאיבוד רכושו ומשפחתו, אך כל דבריו לאלוהים היו דברי הודיה: "וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי (יָצָאתִי) מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה, יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א 21).

אי הודיה — משמע חטא (איוב א 22: "בְּכָל־זֹאת לֹא־חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא־נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים").

באיגרת אל הפיליפים ד 6, 7 אומר שאול השליח: "אַל תִּדְאֲגוּ לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּכָל דָּבָר הַצִּיגוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהִים בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְהוֹדָיָה. וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."

אם כן, למרות שאתם עלולים לסבול משליטכם, המשיכו להודות לאלוהים! אל תעודדו גישה של תלונה כלפי אלוהים! אלוהים אינו טועה.

מתברר שתפילה נכונה מניבה פרי. אלוהים לא רק קורא לעצמו "אב" אלא גם פועל עבור ילדיו. תפילה נכונה מניבה שלום פנימי וביטחון שאלוהים יעזור ויפתור את הבעיה.

ובכן, מדוע שאול השליח מלמד אותנו את החשיבות והגישה שלנו כלפי התפילה?

מפני שטיב חיינו תלוי בה.

שאול השליח אומר כי עלינו להתפלל בעד…
א. כל בני האדם

הביטוי "כל בני אדם" מתייחסת לכל בני אנוש, ולא מגבילה את התפילה עבור מאמינים בלבד. הכוונה לכל גזע, לאום ומין, וללא הבדל. אם אנו המאמינים לא נגלה גישה שכזו כלפי כלל בני האדם, אז מי כן יעשה זאת!?

ב. מלכים וכל ראשי השלטון

שאול השליח הוציא את הקבוצה הזו מתוך הכלל וביקש שנתפלל עבורם במיוחד.

מדוע?

מפני שקבוצה זו, יותר מכל קבוצה אחרת, אוחזת בגורלנו.

בעת כתיבת האיגרת שלט נירון כקיסר רומא. הוא שנא את המשיחיים ולא חסך את עונשיו מהם. לכן, היה מאוד קל לשנוא אותו ואת אלו אשר הופקדו על השלטון מטעמו, ולמרות זאת שאול השליח אומר למאמינים:

"אל תעצרו את תפילותיכם בעד אלו שאינכם אוהבים, אדרבה, המשיכו להתפלל עבורם!"

איך להתפלל עבורם?

— באהבה, בתחנונים, בערגה והודיה.

לי זה קשה, ולפעמים נראה בלתי אפשרי! אך בגלל שזה רצון אלוהים, עליי להתאמן בכך וללמד את עצמי לאהוב לעשות זאת.

זו משמעות המשפט "להתענג על ה'" (תהילים לז).

באיגרת אל הרומים יג שאול השליח ציין כי השליטים, בין אם טובים או רעים, הופקדו עלינו על־פי רצון אלוהים ולכן עלינו להתפלל עבורם.

מתברר שהמשך התפילה עבור מתנגדיך הנה התרופה הטובה ביותר נגד התפתחות השנאה — דבר שאלוהים מתנגד לו.

ובכן, מה נתפלל… שיהיו עשירים… שיהיו יפים?

פסוקים 3-4:

"טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה וְרָצוּי בְּעֵינֵי אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ, הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת."

מתברר שרצון אלוהים הוא שכל בני האדם ייוושעו.

אדם נושע הנו אדם אשר מודע לאמת ושואף לחיות בהתאם. הוא אדם אשר רוח הקודש שוכן בו ועוזר לו לשמור על טוהרו הרוחני והגופני. כמו כן, הוא ישאף לעזור לאחרים ולחיות אתם בשלום.

ובכן, מדוע כדאי לנו להתפלל עבור השליטים?

א. כך דורש אלוהים מאתנו;

ב. רצון אלוהים הוא שהם ייוושעו. וכאנשים המודעים לאמת, הם ישאפו לחיות ולפעול על־פי רצון אלוהים.

ג. פסוק 2: ”…לְמַעַן נִחְיֶה חַיֵּי שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט בִּמְלוֹא חֲסִידוּת וְדֶרֶךְ אֶרֶץ."

תוצאת התפילה עבור השליטים יכולה לשנות את כל מהלך חיינו. שליט מאמין או כזה אשר מכיר את רצינות אהבתנו ורצוננו בטובתו, יהיה גם האחד אשר יאפשר לנו לחיות בנועם על־פי רצון אלוהים.

חיי חסידות — משמעו לחיות על־פי הדרך שאלוהים דורש. "דֶרֶךְ אֶרֶץ" הנם חיים אשר זוכים להערכה ואהדה מפי שאר בני האדם.

בכוח התפילה לאפשר לנו חיים נוחים וכוח לעמוד במבחנים (מרקוס יד 42-32).

מה הבסיס שעל־פיו אנו יכולים להתפלל עבור שאר בני האדם?

פסוקים 5-7:

"הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם — הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 6 אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ, 7 אֲשֶׁר אֲנִי נִתְמַנֵּיתִי לָהּ לְכָרוֹז וּלְשָׁלִיחַ — אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, אֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר — לְמוֹרֵה אֱמוּנָה וֶאֱמֶת לַגּוֹיִם."

מאוד פשוט! מכיוון שיש אלוהים אחד ולו מתווך אחד אשר הוא ישוע המשיח — כל התפילות והבקשות עבור כל בני אדם מכל העמים חייבות להגיע דרכו. הפסוק הזה כל כך חשוב מפני שהוא קובע כי לא ניתן להתפלל בשם אחר כלשהו.

כל תפילותינו חייבות לעבור דרך ישוע המשיח על מנת שיהיו קבילות על־ידי אלוהים האב!

שאול השליח מדגיש את אוניברסליות הבישור בכך שאומר: הנה, אני שגדלתי כיהודי נתמניתי לבשר לגויים. איזו הוכחה טובה יותר קיימת — להוכיח את אלוהותו הבלעדית של אלוהים על כל בני האנוש?

לסיכום:

בשיעור זה למדנו על קצה המזלג את החשיבות של התפילה, אופן ביצועה ופרותיה.

למדנו שהתפילה הנה נקודת ההתחלה של ההתחברות; ונוכחנו לדעת שתפילה יכולה להעשיר את חיינו בשלום.

אנא, התמידו להתפלל על מנת שהישועה, שבאה בעקבות האמונה בישוע המשיח, תגיע לרבים וכך יגבר השלום בינינו.

אנא, תנו לתפילות את החשיבות הראויה להן בחייכם, ותמצאו את הדרך והאפשרות להתחבר גם באסיפות התפילה של הקהילה.

בתפילותינו, אנו לא מנסים לשנות את החלטותיו של אלוהים אלא מבקשים חכמה וכוח להבין ולעשות את רצונו.