האיגרת אל העברים פרק י"ג

Print Friendly

אל העברים פרק י"ג 1-24
האיגרת אל העברים נכתבה למאמינים יהודים הנמצאים ככל הנראה ברומא.
האיגרת נכתבה בתקופה של רדיפה אכזרית נגד המאמינים בישוע, אשר גרמה לחלקם לחזור לבתי הכנסת הרבניים כדי להציל עורם מחרב הרדיפה.
חלק אחר החל מהסס לגבי אמיתות האמונה בישוע.
הסבל והמצוקות העלו שאלות רבות למוחם:
האם אנו סובלים כעונש מאלוהים בגלל אמונתנו בישוע?
האם ישוע אכן המשיח היהודי המובטח בכתבי הקודש?
האם אנו כופרים?
אדרבה, ההגנה שלהם בעת רדיפה וצרות היא באחיזת האמת בישוע ולא בנטישת אלוהים. הגנתם בהכרזת האמת ולא בהתכחשות לאמת.
במהלך 12 פרקים המחבר מעודד ומזהיר את העברים לאחוז באמונתם בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
לאורך 12 פרקים המחבר מציג את עליונותו של האדון ישוע בכל פרמטר רוחני אל מול התורה.
- האדון ישוע עליון למשה
- האדון ישוע עליון למלאכים
- האדון ישוע עליון לכוהן הגדול הארצי
- הברית החדשה שישוע הקים בדמו עליונה לברית שאלוהים העניק לעמו ישראל בסיני.
- הזבח שהאדון ישוע הציג בדמו הטהור עליון לכל דם קורבנות החיות שבמסגרת תורת סיני.
- כפרתו של האדון ישוע מכניסה את המאמין לברית החדשה שרק דרכה יכול הנושע להיכנס להתחברות עם אלוהים בקודש הקודשים השמימי.
- הברית החדשה בדם ישוע מאפשרת לנושע להגיע להתחברות עם כל שאר הקדושים והצדיקים שבכתבי הקודש בהר ציון השמימי, בשמחה ובטחון נצחיים.
המחבר מזהיר כמו כן ואומר: אל תיסוגו מישוע.
אל תינטשו את האמת.
הביטו לעבר חייהם של כל הצדיקים בכתבי הקודש.
האם הם חוו רק הנאה בחייהם?
האם הם נטשו את האמת כאשר כל העם היה נגדם?
אם אתם ואנו רוצים ששמנו יהיה רשום ליד שמם של משה, יוסף, אברהם, איוב, גדעון, יפתח ורבים וטובים אחרים, אז הבה נאחז באמת ולא ניסוג מישוע.
לעומת זאת, המחבר אינו חוסך באזהרות: מי ששמע את כל הבשורה וראה את כל כוחה באותות ומופתים וכעת טוען שאין בכך אמת, לא יוכל להיוושע, חרץ דינו לאבדון עוד במהלך חייו (ו' 4-8).

כאמור, הגענו לפרק י"ג 1-6.
1. "תהא אהבת אחים קיימת ביניכם.
2. הכנסת אורחים אל תשכחו, כי יש אשר הכניסו אל ביתם מלאכים מבלי לדעת זאת.
3. זיכרו את האסורים כאילו הייתם במאסר עימהם. זיכרו את המעונים, כשם שגם אתם חיים בגוף.
4. חיי אישות יכובדו אצל הכל ויצועכם אל יחולל. את הזונים והנואפים ישפוט אלוהים.
5. רחקו מאהבת כסף ושמחו בחלקיכם, כי הוא אמר, "לא ארפך ולא אעזבך."
6. על כן נבטח ונאמר, "יהוה לי בעזרי, לא אירא מה יעשה לי אדם…"
הסתיימו ההצדקות וניסיונות השכנוע שישוע הוא אדון.
כעת המילים מכוונות לנושעים בלבד. לאלו שהבינו שישוע הוא האדון ושסבל כמבחן האמונה הם חלק מחיי הצדיקים דווקא.
איך הנושעים צריכים לחיות חיים משיחיים גם במהלך רדיפות, סבל וצרות?
א. המשיכו לחיות כתלמידי ישוע:
אהבת אחים תהיה ביניכם.
הכנסת אורחים.
הכוונה אינה רק לאירוח של שעה שעתיים לקפה ועוגה, אלא בהקשר הנושא, מדובר באירוח של מאמינים אחרים בביתנו הפרטי לאורך תקופה, כי הללו ברחו מפאת הרדיפה או נודו ממשפחתם וזקוקים למחסה, הגנה ומזון.
אהבת אחים היא המצווה שהאדון נתן לכולנו באיגרת יוחנן י"ג 34-35.
על פי אהבת האחים שבינינו אחרים יוכלו לדעת שאנו תלמידי ישוע.
האהבה שהמחבר מדבר עליה מתייחסת ל:
- נתינה ללא תנאי
- עזרה לנזקק
אהבה שכזו אפשרית רק כאשר האוהב יודע ובטוח שאלוהים הוא הממלא את מחסורו.

ב. אלוהים כל העת מעורב וער בחיי ילדיו הנושעים. אלוהים כל הזמן עימנו.
איך?
1. אלוהים שולח את נציגיו כדי לבחון את אמיתות אמונתנו. (פ. 2)
מלאכיו של אלוהים חיים ונמצאים בעולמנו כדי לבחון את אמיתות אמונתנו.
ומדוע?
- כדי לברר אם אנו מזמינים רק את אלו שכיף להיות איתם.
- אם אנו מזמינים את אלו שיוכלו בעתיד להזמין אותנו בחזרה
- אם אנו מזמינים רק את אלו שאינם דורשים כל תחזוקה או מאמץ מבחינתנו
- אם אנו באמת פועלים מאהבה מקריבה ולא מתוך אינטרס פסול!

2. מדוע שהמחבר יכניס את הנתון הזה כאן?
כדי לעודד את המאמינים הללו שגם בצרתם וסבלם, נציגי אלוהים נמצאים ביניהם ומוודאים שהאינטרס של אלוהים מתבצע עבור ילדיו.
הידיעה והביטחון שאלוהים נמצא בינינו מעודד אותנו להמשיך ולהתמיד לחיות בדרך המפארת אותו, גם אם במחיר חיינו.

מפסוק 3 ואילך המחבר מפרט את הסעיפים המבטאים את אהבת האחים הנדרשת, דווקא בתקופה של רדיפה וסבל.
ההוראות הללו אשר נכתבו בהשראת רוח אלוהים, מחזקות את העובדה שאלוהים נמצא עם ילדיו ומדריך אותם לחיים משיחיים אשר נועדו:
- לפאר את שמו
- לברך את ילדיו
- להבטיח את שלומם ומחסורם של ילדיו הנושעים
- להבטיח שבשורת הישועה תמשיך להיות מוכרזת בין אם במילים ובין אם במעשים. שהרי גם לשם כך אלוהים הושיע את ילדיו.

שימו לב לפעלים שהמחבר משתמש בהם בפסוקים הבאים:
אל תשכחו (פ. 2, 16), זיכרו (פ. 3,7), רחקו (פ. 5).
בעת רדיפה וסבל, יש חשש שאנשים יתמקדו בעצמם. ישמרו את מה שיש להם כדי לוודא שלהם לא ייחסר וליקיריהם החיים סביבם.
והנה, המצווה לחיים משיחיים מלמדת שאהבה משיחית אינה מתבטאת בהתמקדות בי וביקירים לי אשר סביבי, אלא בכלל הנזקקים בגוף המשיח.
צרה ומצוקה אינם תירוץ להתמקדות בעצמי.
בפסוק 3 המחבר אומר: זיכרו את האסורים, כאילו אתם הייתם במאסר.
לא קל להיות אסיר היום ובוודאי לא בעת הקדומה.
האסירים היו מתקיימים ממה שקרוביהם היו מספקים להם. ללא עזרת החברים או הקרובים, היה סיכוי גבוה שהאסיר לא ישרוד את תקופת המאסר.
והנה, הם נדרשו לזכור את האסירים ולוודא שמחסורם יסופק.
אותו אסיר בוודאי זועק ומתפלל לאלוהים שייתן לו מזון.
ואיך פועל אלוהים?
איך אלוהים עונה לזעקתו של האסיר?
בכך שהוא פועל בלב שאר ילדיו לעשות את הנדרש.
לפיכך, הציות שלנו לאלוהים מהווה התשובה לתפילה של האחר.

יישום: יש לנו קשר עם אסיר. הוא נושע בעת מאסרו.
לעיתים הוא מתקשר ומבקש שנבקר אותו. כל ביקור שלנו בכלא, נחשב מבחינתו כאוויר לחיים.
כל חודש אנו מפקידים כ 300 ₪ כדי שיהיה לו לרכישת מצרכי מזון ודברים הגייניים וכרטיסי טלפון.
לנו זו עזרה פשוטה. עבורו, זו עזרה עצומה.
לנו זה קל. לו, זה נחשב לנס שאלוהים עושה.
דבר אלוהים מצווה עלינו להרגיש כמו שאותו נזקק מרגיש. להזדהות עם העול העומד על כתפו, ואז להבין עד כמה העזרה נחוצה וחשובה לו.

בהמשך פסוק 3 המחבר מצווה על המאמינים לזכור קבוצה נזקקת נוספת: לזכור את המעונים. (mistreated).
הכוונה: זיכרו את אלו הסובלים כרגע מבחינה גופנית.
אלו שיתכן אשר נפגעו פיזית בעת הרדיפה והצרה וגופם נשאר עם הנכות באופן זמני או לצמיתות.
אותם אנשים בלית ברירה הפכו לתלויים בחסדי אחרים. יתכן שהיו המפרנסים של משפחתם… האם נרים אותם ביחד ונדאג לצורכם הבסיסי?
אל תשכחו אותם. הרי גם אתם הייתם יכולים להיות במקומם.
אדרבה, הם זקוקים כעת יותר מתמיד לביטוי אהבת המשיח דרכיכם.
חשוב לזכור שבעת הקדומה לא היו פנסיות וביטוח לאומי.
אנשים ילדו כמה שיותר ילדים כדי שיעזרו בפרנסה ועזרה ברבות השנים, להוריהם המזדקנים.
כאשר חוליה חשובה בשרשרת הפרנסה נפגעת, כל המשפחה הפכה לנזקקת ותלויה בחסדי אהבת האחים.
אנו מצווים להיות ערניים ופעילים בתחום הזה ביודענו שאלוהים מספק את כל צורכנו
אלוהים מספק לנזקק, ואלוהים מספק בנאמנותו גם לנותן.

יישום:
בכל פעם שכך אנו מלמדים בקהילה, מספר בודדים פונים אלינו בבקשה לעזרה, אך מהסיבות הלא ראויות.
בעוד ששיעור שכזה מעודד את הנזקק באמת, זה גם מעיר את הנצלן והעצלן. לכן, חשוב להבהיר שכל בקשה לעזרה נבדקת ביסודיות. אנו רוצים לעזור לנושעים הנזקקים באמת, ולא למתחזים אשר כל מטרתם לגזול ולתדלק את עצלנותם בעוד תרומה או עזרה לא מוצדקת.
אנו מעוניינים שאלוהים יברך את פעולותינו ולכן אנו מוודאים שהם נעשות כראוי.
עד כה המחבר דרש מהמאמינים לבטא את אהבתם במילוי מחסורם של הנזקקים.
בפסוק 4 המחבר מכניס אזהרה חמורה.
המחבר מזהיר מפני חטא בתחום המיני.
"חיי אישות יכובדו אצל הכל ויצועכם אל יחולל. את הזונים והנואפים ישפוט אלוהים."
מן הסתם טוהר מיני הינו אחד מסימני ההיכר של המאמינים. אלוהים יעד את המין לחיי הנישואין, ורק במסגרת הנישואין הם נחשבים לדבר טהור ומקובל בעיני אלוהים.
כל עניין מיני שאינו במסגרת הנישואין, נחשב לניאוף או זנות.
בפסוק 5-6 המחבר מציין אזהרה נוספת והיא טוהר הכסף.
"רחקו מאהבת הכסף ושימחו בחלקכם, כי הוא אמר, "לא ארפך ולא אעזבך." על כן נבטח ונאמר, "יהוה לי בעוזריי, לא אירא מה יעשה לי אדם."

מדוע המחבר מכניס את שתי האזהרות הללו דווקא כאן?
כי חטא הינו המרכיב שיהרוס מיידית את העדות המשיחית שלנו ואת אהבת האחים.
חטא יגרום להתקררות ההתחברות והסתגרות ולא יאפשר את העזרה ואהבת האחים הנדרשת כל כך כדי לעזור איש לרעהו בעת כה נדרשת.
אנו חייבים לזכור מה גרם לניתוק ולריחוק בין אדם וחווה לאלוהים עוד בגן עדן. החטא גרם להרס התחברות, אשר בעקבות כך אלוהים זעק בגן: אייכה?…
מסיבה זו יש לנו את האזהרה בכתבי הקודש: מתי כ"ד 12: "ומאחר שתרבה ההפקרות תתקרר אהבת רבים."
על מנת שלא תתקרר אהבת האחים, עלינו לוודא בכל מחיר להיצמד לאמת לטוהר ולקדושה בכל תחום, כדי שלא תרבה ההפקרות.

מה לעשות, אז וגם היום בני אדם מתמודדים עם אותם תאוות ומשיכות.
בין אם המחבר ציין את האזהרה כנושא כללי, ובין אם בגלל שהמצב בו היו המאמינים היה מצב רגיש ומועד לפורענות החטא (נזקקים רבים זקוקים נואשות לעזרה, וקיימת סכנה בה בעל היכולת עלול להתפתות לנסות להרוויח מן המצב מבחינה כספית או מינית), המחבר מזכיר שוב תחת אזהרה חמורה – היזהרו ביותר להרוס את העדות שלכם, ואת השירות המשיחי.
מי שיפול בחטאים אלו, ידע לו שאלוהים לא יישאר אדיש לכך, אלא שיד אלוהים תהיה עליו למשפט.
אלוהים ערב לכך שעדות קהילתו תעמוד נקיה כדי שהנזקקים בגופו יקבלו את הנחוץ להם.
השטן ינסה להרוס את עדותנו וכך לפגוע בעדות המשיח. הבה נתמיד בתפילה והיצמדות לקדושת אלוהים כדי שנוכל לשרת את האדון בכבוד ולהיות לעזר לילדיו הנזקקים.
המחבר מזכיר לאותם מאמינים: התמידו בעזרה ובשירות.
אל תכוונו ליבכם למילוי תאוות, בין אם בתחום הכספי או המיני.
אלוהים נאמן לעזור לנו להתגבר על כל משיכה לא ראויה או לדכא תאווה פסולה.
אלוהים גם נאמן לספק לנו את כל צורכנו מבחינה כספית, ולכן אוי לנו אם ננסה להתעשר או להרוויח ממסכנותו או נזקקותו של אחיינו ואחיותינו לאמונה.
אוי לנו אם אסונם יהפוך לרווח שלנו – בשום מובן ובשום תחום.
הבה נשאף לתת ולהעניק ביודענו שכל מה שניתן במילא ניתן לנו מידו הנאמנה של אלוהים.

לסיכום פסוקים 1-6:
א. פרק י"ג נועד לעודד את המאמינים העברים אשר חיים תחת רדיפה, סבל וצרות – להמשיך בחיים משיחיים המפארים את אלוהים
חיים משיחיים נדרשים מאיתנו בכל מצב.
שום רדיפה, סבל או צרה מהווים תירוץ להפסקת חיים על פי הנחיות הקדושה והאהבה של אלוהים.
דווקא התמדה בחיים משיחיים בעת של קושי, רדיפה וצרה, מבטאים ביטחון באמונה והסתמכות על אלוהים. דווקא חיים משיחיים בעת קושי, מפארים את אלוהים ומהווים עדות חזקה לאמיתות הבשורה.
ב. חיים משיחיים מתבטאים ב:
אהבת האחים.
אהבת האחים מתבטאת בעזרה לנזקקים, הזדהות עם הסובלים (ענווה), התחברות וחלוקה של כל מה שאלוהים הפקיד בידינו למען קיומם של ילדי אלוהים.
כמו כן, אהבת האחים מתבטאת בשמירה על טוהר מיני וטוהר כספי.
ג. המחבר מכניס את האזהרות בתחום המיני והכספי, כדי לוודא שההתחברות הקדושה המהווה בסיס לעזרה משיחית לא תיהרס.
חטא גורם להתקררות יחסים.
חטא גורם לריחוק.
הריחוק מביא עימו צרות וחוסר.
למען שם אלוהים ולמען העזרה לנזקקים, מבקש המחבר: התרחקו מן החטא על כל צורותיו. אל תתנו לשום דבר להרוס את אהבת האחים הכל כך נדרשת בעת שכזו.

מה לגבינו היום?
קיימים בינינו כל העת אלו הזקוקים לעזרה.
אהבת אחים נדרשת ביננו לא רק בעת רדיפות אלא כדרך חיים המוכיחה ומבטאת את שייכותנו לישוע.
כל חטא הורס התחברות.
לפיכך, למען תפארת שם המשיח, למען האפשרות לעזור לנזקקים באמת, ולמען התפשטות הבישור לישועת חוטאים, הבה נתרחק מן החטא על כל צורותיו.
- בתפילה
- בקריאה ולימוד דבר אלוהים.
- בציות
- בהתחברות.

חלק ב: פסוקים 7-9: דוגמאות חיובית כעזר להתגבר על קושי.
7. "זיכרו את מנהיגיכם אשר דיברו אליכם את דבר אלוהים. הביטו אל אחרית דרכם ולכו בעקבות אמונתם.
8. ישוע המשיח הוא הוא – אתמול, היום ולעולמים.
9. אל תיסחפו על ידי תורות שונות וזרות. הן טוב לסעוד את הלב בחסד ולא בדברי מאכל אשר לא הועילו למי שחי על פיהם."
Heb. 13:7 Μνημονεύετε τῶν ἡγουμένων (הגמון – מנהיג) ὑμῶν, οἵτινες ἐλάλησαν ὑμῖν τὸν λόγον τοῦ θεοῦ, ὧν ἀναθεωροῦντες τὴν ἔκβασιν τῆς ἀναστροφῆς μιμεῖσθε (mimik…להידמות, לחקות) τὴν πίστιν.
8 Ἰησοῦς Χριστὸς ἐχθὲς καὶ σήμερον ὁ αὐτὸς καὶ εἰς τοὺς αἰῶνας.
9 Διδαχαῖς ποικίλαις καὶ ξέναις μὴ παραφέρεσθε· καλὸν γὰρ χάριτι βεβαιοῦσθαι τὴν καρδίαν, οὐ βρώμασιν ἐν οἷς οὐκ ὠφελήθησαν οἱ περιπατοῦντες.

כמה פעמים אנו זקוקים לדוגמא ומופת כדי לדעת מה לעשות ואיך להתנהג במקרים מסוימים?
כמה פעמים אנו מביטים על אחרים כדי לראות איך הם מתגברים על אירוע ומקרה?
כמה פעמים הילדים שלנו אמרו לנו – תראו לנו איך עושים ואנו נמשיך לעשות בעצמנו?
מדוע אנו עורכים פגישות עם זוגות צעירים כדי להכינם לנישואין? כדי שידעו איך להתנהג במצבים של עימותים, דיעות נוגדות.
כדי שהחיים שלהם ינוהלו על מי-מנוחות. כדי שיהיה להם טוב יותר, בטוח יותר ומבורך יותר ממה שהיה לנו.
מתברר שדוגמא ומופת טובים הם מתנה נפלאה ועזרה כבירה לחיים מבורכים.
בספר שופטים ז' 17 אמר גדעון לחייליו: "ממני תראו וכן תעשו". ובימינו המשפט הזה הינו המוטו של בית הספר לקצינים.
בפסוקים הבאים המחבר מציג דוגמא ומופת למאמינים העברים כדי שיתמידו ללכת באמונה עם ישוע ולא יסטו מדרך האמת המושיעה.
פסוק 7 בפרק י"ג מתחיל נושא חדש אשר במרכזו ההתייחסות למנהיגים בתוך הקהילה. לדרך חייהם של רועים בקהילת המשיח באותה תקופה.
כאמור, האיגרת נכתבה לעודד את המאמינים העברים בעת משבר ורדיפה, וחלק מהעידוד וההדרכה הינו להביט למופת חייהם והדרך בה אותם מנהיגים \ רועים לא סטו מהאמונה בישוע ועמדו בסבל ואתגרי הרדיפות.
בפסוקים 7-18 המחבר מבקש מהמאמינים לעשות חמישה דברים בנוגע למנהיגיהם. המחבר מציין חמישה פעלים.
פ. 7: זיכרו את הוראתם, לימדו מהתנהגותם ועשו כמוהם.
פ. 17: שימעו בקול מנהיגיכם
פ. 18: התפללו עבור מנהיגיכם

אחים יקרים, כשבוחנים את סגנון הכתוב מגיעים למסקנה מעניינת.
בפסוק 7 המחבר אינו מבקש מהמכותבים לזכור סתם כך את מנהיגי קהילותיהם, אלא את אלו אשר לימדו אותם את דבר אלוהים הטהור, וגם התמידו לחיות על פי הכתוב ובמחיר חייהם.
אני מדגיש – ובמחיר חייהם.
האיגרת לא נכתבה בעת שלום ושלווה, אלא בעת בה מנהיגי קהילה רבים ונאמנים משלמים בחייהם עבור נאמנותם לאדון ישוע. מן הסתם, דווקא הם היו המטרה הראשונית של רודפיהם. כל רדיפה ממוסדת תמיד תתמקד במאסר או השמדת המנהיגים כדי להפיץ את תומכיהם, את הצאן.
המחבר רוצה לעודד את המכותבים ולכן אומר להם:
ראו את הדוגמא והמופת של אותם מנהיגים נאמנים…
כולכם מכירים אותם.
לא מדובר במשוגעים או מתאבדים לחינם…
מדובר באנשים מלומדים ויציבים בתורת אלוהים. הם לא נסוגו מן האמת.
הם הכירו את האדון ישוע והעדיפו למות מאשר לסגת מן האמת. הם נצמדו לאמת מכיוון שמי שמת בישוע – יחיה: "אני התחיה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות." (יוחנן 12:25).
המחבר אומר:
זיכרו את המנהיגים הנאמנים…
הביטו אל אחרית דרכם ולכו בעקבות אמונתם…הכוונה, הביטו על אמת אמונתם והכוח שנבע מכך לציות מוחלט.
המילה ביוונית היא – תחקו (להידמות) את מה שראיתם בחייהם.
הם לא נסוגו מישוע! הם התמידו להביט לעבר האדון ללא תלות במה שנעשה סביבם. מישוע הם ינקו את ביטחונם וכוחם לציות. באמת של אלוהים יש כוח – גם כדי להתמודד עם המוות.
הם העדיפו את ישוע על פני החיים בארץ!
הם המופת לנו, ואת הדוגמא שלהם עלינו לאמץ כרגע.
למעשה, המחבר מעמיד את אותם מנהיגים נאמנים אשר שילמו בחייהם ולא נסוגו מהאמונה בישוע, באותו מעמד של גדולי האמונה המוזכרים בפרק י"א.
ובכן. ברור לאור הכתוב, שהמחבר דורש מהמכותבים לראות במנהיגיהם הנאמנים דוגמא ומופת לחיי אמונה מושיעה.

כשקראתי את המשפט הזה והבנתי את המשמעות שלו, הרגשתי גם את כובד האחריות המוטלת על זקני הקהילה ושמשיה.
אנו בסך הכל בני אדם כמו כל אחד אחר, אך תפקידנו מביא עימו גם אחריות שעלינו לזכור בכל רגע.
אחרים מביטים עלינו כדי ללמוד איך לנהוג ואיך לפעול בכל מצב.
ההצלחה שלנו מפארת את האדון ומניבה ברכה לאחרים, ובאותה מידה, הכישלון שלנו משוכפל במספר הצופים והמחקים.
רק המחשבה הזו גורמת לצמרמורת ותחינה מאלוהים שישמור את עינינו צמודות לאדון ולדברו.

מן הסתם, גם המנהיגים, הזקנים והשמשים זקוקים למופת ודוגמא.
ומי היה הדוגמא והמופת של אותם מנהיגים? מי היה המושא של אמונתם?
ישוע! והוא ישוע היה , הינו ויהיה לעד.
המחבר מתאר את האדון ישוע במילים אלו כדי להדגיש את אלוהותו ועליונות
במילים פשוטות, המחבר מבהיר שאותם מנהיגים ינקו את כוחם מן העובדה שעיני ליבם היה ממוקד בישוע ובהוראתו, שהינה האמת המוחלטת. המנהיגים הנאמנים הראו דוגמא של יציבות רוחנית כאשר לא סטו מישוע והתמידו בו בכל מצב, גם במחיר חייהם.

כולנו יכולים ללמוד מישוע איך לעמוד במבחנים קשים, גם כאלו שעתידים להסתיים במחיר חיינו.
זוכרים מה עשה האדון ישוע בגת שמנים לפני שהחיילים באו לאסור אותו?
האדון ישוע פנה אל האב ואמר: "אם תרצה, העבר נא מעלי את הכוס הזאת. אך אל יהא כרצוני כי אם כרצונך." (לוקס כ"ב 42).
האדון ישוע לא בחר בקיצורי דרך אלא היה נאמן לרצון האב עד תום.
מסיבה זו הוא יושב לימין האב וזכאי לכבוד אלוהים.

אנו מביטים אל ישוע, האח הבכור שלנו, ולומדים ממנו לציית באמונה ובכל מחיר.
מי שמכיר את האדון ישוע כאלוהים, כאל-שדי, יודע היטב שחייו טמונים ביד האדון ולא בידיהם של אויבינו. אלוהים הוא המחליט מתי נבוא אליו ולא אויבינו.

מה היה מקור הכוח לנביאי התנ"ך שעזר להם להתמיד בציות לאלוהים גם במחיר אישי גבוה?
- ישעיה הנביא אחז באמת כי ראה את המשיח על כס כבודו בישעיה ו'.
- יחזקאל ראה את כבוד המשיח במעשה המרכבה בפרק א.
- שאול השליח חווה את האדון וכבודו במע"ש ט'.
נקודת הייחוס הזו ששמה ישוע, הייתה המופת ומקור הכוח לאחוז באמת ולציית בכל מצב.
נקודת העוגן הזו ששמה ישוע הייתה האמת שעזרה להישאר יציבים באמונה ולדחות כל תורת שקר אחרת.
אם אנו רוצים להישאר יציבים באמונה ומצייתים בדרך המפארת את אלוהים, עלינו להביט וללמוד מדוגמאות טובות של מנהיגינו ומן הדוגמא של האדון ישוע. כי הוא התנסה בכל שאנו מתנסים גם כן.

לאור הנאמר עד כה:
ז"א, לאור העובדה שהמנהיגים שלנו הם המופת והדוגמא, והם הבינו שצדקתם טמונה באדון ישוע, ואפילו שווה למות בשל כך, המחבר מסכם ומסיק בפסוק 9:
"…אל תיסחפו על ידי תורות שונות וזרות. הן טוב לסעוד את הלב בחסד ולא בדברי מאכל אשר לא הועילו למי שחי על פיהם."
להיסחף To take someth. away from a position, take/carry away
lit. (of being carried off by the force of the wind or a stream of water)

המחבר מציין עובדה כואבת שמוזכרת גם באיגרות אחרות.
אל תיסחפו… אל תאפשרו להוראה שקרית לגרור אתכם למקום אחר…
שאול השליח (מעשי השליחים כ'), הזהיר את רועי הקהילה באפסוס שלאחר עזיבתו, יחדרו לתוכם מורי שקר שילמדו הוראת שקר שאין בה ישועה.
הוא כינה אותם זאבים. זאבים לא דואגים לצאן אלא דואגים לאכול את הצאן. הם ידו הארוכה של השטן.
באיגרת לגלטים, שאול הזהיר אותם שלא ישמעו, ואף יחרימו כל מי שיבוא אליהם בבשורה שונה מזו שלימד אותם אודות האדון ישוע (אל הגלטים א 9-10).
בפרק ג' באיגרת אל הגלטים שאול אפילו מתפלא כל כך שהגלטיים נפלו בידי מורי השקר כל כך מהר ובקלות.
שאול מתאר זאת כך: מה הם כישפו אתכם?
באיגרת אל הקולוסים שאול מזכיר להם שחוקי המזון והחגים הם בסך הכל צל, וישוע הוא הגוף – העיקר. (אל הקולוסים ב' 16-17)
לאור כל זאת – המחבר מסכם ואומר: אל תיסחפו מהעוגן, מהאמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
אל תתנו לשום מורה שקר לרמות את ליבכם כדי להתפתות ולחשוב שיש דבר חשוב יותר מאמונה בישוע.
חשוב לזכור: סחיפה היא דבר שמתבצע לאט, ואם לא עוצרים זאת מיד, אז לאחר זמן מה כבר נמצאים רחוק מהמקור.
לכן. אם אנו רוצים לשמור על אחיזתנו בעוגן האמונה, עלינו לוודא שכל מורה שאנו מקשיבים להוראתו מאמין ש:
ישוע הוא אלוהים אשר בא בדמות אדם כדי לכפר על חטאינו בדמו.
שישועה היא על סמך אמונה כנה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
כל מורה שמגמגם בנתונים הללו למעשה מוכיח שאינו שייך לישוע ולמעשה סוחף את שומעיו מישוע.

הבה נזכור תמיד!
"ישוע אמר: אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי." (יוחנן י"ד 6).
במעשי השליחים ד' 12 כתוב שאין שם אחר אשר בו נוכל להיוושע.
מכיוון שהתנאי לישועה היה מאז ומתמיד מותנה באמונה – יוצא שהמחבר דורש מהמכותבים להיות נאמנים ממש כפי שאלוהים דרש מכל ילדיו מאז הבריאה.
לא נדרש מהעברים תנאי שונה לזה שנדרש מנוח, אברהם, מכלל בני ישראל גם לאחר שניתנה התורה, או כלל הצדיקים שמוזכרים בפרק י"א.
ישוע היה, הינו ויהוה, ותמיד יהיה מוקד למבחן הישועה לבני אדם חוטאים.

ראו לדוגמא את המסר של משה רבינו בספר דברים.
לאורך חמישה פרקים רצופים משה באר את כוונת תורת אלוהים לבני ישראל בעת שחנו בערבות מואב לפני הכניסה לארץ.
משה הזכיר לעם את כל חסדי אלוהים עבורם.
וכסיכום, משה הבהיר להם את העיקר: דברים ו' 1-11:
- ואהבת את יהוה אלוהיך
- ואהבת לרעך כמוך.
סיכום התורה מעולם לא הסתכם במאכלים, כי אלו יוצאים למוצאות, אלא באהבת אלוהים ואהבת הזולת.
ומהי אהבת אלוהים?
א. הכרת אלוהים באופן אינטימי. האדון ישוע אמר על כך: מי שמכיר אותי מכיר את האב. מי שאינו מכיר אותי אינו מכיר את האב. כי תכלס, האדון ישוע הוא אל-שדי. (יוחנן ח' 19, 42, י"ד). מי שמכיר את אהבת אלוהים דרך המשיח ישוע יודע מהו המחיר ששילם אלוהים למען ישועתו.
מי שמכיר את אלוהים ואת המחיר ששולם לצדקתו, נשאר עניו ואסיר תודה לעולמי עולמים.
ב. אהבת הזולת! ועל כך כבר דיברנו בשיעור שעבר בנוגע לפסוקי הפתיח שבפרק י"ג.
האדון ישוע נשאל – מהי המצווה הגדולה ביותר, ועל ענה בעצמו: ואהבת את יהוה אלוהיך, ואהבת לרעך כמוך.
האדון ישוע הגשים את ההוראות הללו כאשר:
- ציית לאביו שבשמים ועלה על הצלב.
- כאשר הסכים למות כשה כפרת החטאים שלך ושלי. בכך הוא ביטא את האהבה לזולת ברמה ומחיר הגבוהים ביותר. הוא הטהור וחסר האשמה מסר חייו בעבור חוטאים ואשמים שנחשבו אויבי אלוהים.

ובכן, הביטו לעבר אבותיכם במדבר. האם מבחני החיים היו במאכלים או באמונה וחסד אלוהים? האם עם ישראל נדרש לשפר תזונה במבחן הנחש על העמוד או רק להביט באמונה?
מדוע עם ישראל לא נכנס מיד לארץ ההבטחה ונתקע במדבר 40 שנה? האם בגלל אוכל כשר או בגלל חוסר אמונה?
מה הבהיר ודרש אלוהים מעמו בספר דברים פרק י' 12?
מה היה התנאי המאפשר לקיים את מצוות אלוהים בפסוק 16? ומלתם את עורלת לבבכם…
מאז ומתמיד זה היה עניין הלב ולא סוג האוכל!
כשהתורה בתוקף נדרש הירא אלוהים לקיים כל מצווה, אך אם זו לא התבססה על אמונה מושיעה והסרת עורלת הלב, כל שמירת המצוות לא הועילה לו להינצל מאגם האש!
הביטו לעבר מנהיגיכם הנאמנים.
זיכרו את הלימוד הראוי והנכון המתמקד בישוע המשיח.
ראו איך האמונה בישוע התבטאה בחייהם ואף במותם.
חיו כמוהם! הידמו להם!

לסיכום:
א. דוגמא ומופת
כולנו זקוקים למופת ודוגמא כדי לעשות את הנכון כראוי ולהימנע מטעויות
תפקיד מנהיגי הקהילה להיות מדריכים לא רק בלימוד אלא באותה מידה בציות, גם אם מחיר הציות הינו חייהם.
המילים הללו לא פשוטות וכשאני אומר אותן אני מתפלל ומתחנן לאלוהים שאם יבוא הצורך, אהיה דוגמא חיובית לכבוד המשיח ישוע.

ב. האמונה בישוע והישועה דרכו אינם רעיון חדש אלא הינם האמת היחידה שהוצגה לבני אנוש מאז בראשית.
עובדה זו מחזקת את הלימוד שישוע הוא אלוהים ומכאן עליון לכל דבר ארצי.
ישוע היה העוגן שעזר ועודד את מנהיגנו המהווים דוגמא לנו, ולכן חייב גם להיות העוגן שלנו כדי שלא ניסוג וניסחף מהאמונה המושיעה.

ג. אל תיסחפו מן האמת. סחף מתחיל בשקר קטן.
עלינו להתרחק מכל הוראה או מורים המתכחשים לאדנותו של ישוע או מלמדים שישועה מותנית בתוספת דבר מעבר לאמונה כנה ואמיתית בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
אוי לנו אם נתפתה ללכת אחריהם בגלל נעימות דיבור או דתיות חיצונית.
עלינו לזכור שגם השטן מתחפש למלאך האור.
הכוח היחיד לישועה קיים בשם של ישוע ולא בשום דבר שהיווה צל, סמל או שקר.
בשם של ישוע נברא העולם ובשם של ישוע יש חיי נצח. הבה לא נסיט עינינו ממקור החיים היחידי. הוא היה העוגן של הצדיקים, הוא העוגן שלנו היום, ויהיה העוגן של ילדינו בעתיד!
כי אין שם אחר אשר בו ניתן להיוושע

חלק ג: אל העברים י"ג 10-16:
מחויבות משיחית – מחיר ההזדהות עם ישוע
10. "…יש לנו מזבח אשר אין רשות למשרתי המשכן לאכול מעליו.
11. הבהמות אשר דמן מובא אל הקודש ביד הכוהן הגדול לכפרת החטא, גופותיהן נשרפות מחוץ למחנה.
12. לכן גם ישוע, כדי לקדש את העם בדמו, סבל מחוץ לשער.
13. על כן נצא נא אליו אל מחוץ למחנה ונישא את חרפתו.
14. כי אין לנו פה עיר קבע, אלא את זו שלעתיד לבוא מבקשים אנו.
15. לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו.
16. ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים."
10 ἔχομεν θυσιαστήριον ἐξ οὗ φαγεῖν οὐκ ἔχουσιν ἐξουσίαν οἱ τῇ σκηνῇ λατρεύοντες. 11 ὧν γὰρ εἰσφέρεται ζῴων τὸ αἷμα περὶ ἁμαρτίας εἰς τὰ ἅγια διὰ τοῦ ἀρχιερέως, τούτων τὰ σώματα κατακαίεται ἔξω τῆς παρεμβολῆς. 12 Διὸ καὶ Ἰησοῦς, ἵνα ἁγιάσῃ διὰ τοῦ ἰδίου αἵματος τὸν λαόν, ἔξω τῆς πύλης ἔπαθεν. 13 τοίνυν ἐξερχώμεθα πρὸς αὐτὸν ἔξω τῆς παρεμβολῆς τὸν ὀνειδισμὸν αὐτοῦ φέροντες· 14 οὐ γὰρ ἔχομεν ὧδε μένουσαν πόλιν ἀλλὰ τὴν μέλλουσαν ἐπιζητοῦμεν. 15 Δι᾿ αὐτοῦ [οὖν] ἀναφέρωμεν θυσίαν αἰνέσεως διὰ παντὸς τῷ θεῷ, τοῦτ᾿ ἔστιν καρπὸν χειλέων ὁμολογούντων τῷ ὀνόματι αὐτοῦ. 16 τῆς δὲ εὐποιΐας καὶ κοινωνίας μὴ ἐπιλανθάνεσθε· τοιαύταις γὰρ θυσίαις εὐαρεστεῖται ὁ θεός.

הרעיון המרכזי של הקטע הינו:
זיכרו ולימדו מהדוגמא של המנהיגים הנאמנים שלכם. ראו את מופת חייהם ולכו בעקבותם.
ומי היה המופת והדוגמא של אותם מנהיגים נעלים?
הנאמנות של האדון ישוע לרצון האב היא המופת. ישוע כאלוהים היה, הינו ויהיה דוגמא לכל.
האדון ישוע העדיף להיות מנודה מעמו ומהעולם אך להיות במרכז רצונו של האב – כי לעשות את רצון האב זו תכליתו, וכך הוא מפאר את האב.
עיני האדון בתוצאת הציות, שהיא – ברכה עולמית. ניצחון על השטן. התגשמות הנבואה מבראשית ג' 15: לרוצץ את ראש הנחש.

אותם מנהיגי קהילות, בחרו להיות מנודים ומעונים כי העדיפו להזדהות עם ישוע מאשר להתכחש לו. נאמנותם לאדון הייתה מוחלטת.
אותם מנהיגים שילמו מחיר אישי יקר.
אותם נושעים נאמנים, החזיקו את עיני ליבם לעבר הבטחת הנצח של המשיח, לעבר ירושלים של מעלה, והעדיפו את הנוכחות בה, על פני כל הצעה או טובת הנאה ארצית.
הם העדיפו את הציות לאדון על פני כל קשר ארצי עם חבר, חברה, בן משפחה וכו'.

בקטע שלנו, בפסוקים 10-16, המחבר חוזר ומבהיר:
מאמינים יקרים, עברים נושעים יקרים.
אם אתם ממשיכים או פונים לעבר היהדות הרבנית, המתוארת בפסוקים אלו על ידי הקורבנות של תורת משה, אין לכם חלק בברכות של הברית החדשה.
במילים פשוטות:
אי אפשר ללכת אל ישוע ולאחוז ביהדות הרבנית.
אי אפשר להתחבא מאחורי היהדות הרבנית ולצפות לברכות ולהגנה של האדון ישוע.
מי שהולך עם ישוע חייב לדעת שיש מחיר לנאמנות הזו!

פסוק 10 אינו קל או פשוט להבנה.
"…יש לנו מזבח אשר אין רשות למשרתי המשכן לאכול מעליו…"
למה הכוונה במילה "מזבח"?
פרשנים רבים התלבטו במשמעות.
לאור הקונטקסט אני חושב שהכוונה היא כדלקמן.
המחבר מציין שתי קבוצות: אנו, הם.
אנו – הנושעים. יש לנו מזבח שהאחרים לא רשאים לאכול ממנו.
הם: משרתי המשכן – סמל לציין את אלו האוחזים עדיין בתורת המצוות שפגה בדם ישוע. היהדות הרבנית
מזבח: הכוונה לכל שירותו המכפר של האדון ישוע כשה אלוהים.
הרי על המזבח מציגים ומקריבים את הקורבן. ולנו הנושעים ישוע הוא הקורבן הנצחי אשר בו הושלמה כפרת החטאים שלנו.
אלו האוחזים ביהדות הרבנית, הדוחים את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, אינם רשאים לאכול מהמזבח שלנו – להם אין ישוע ואין להם מה לצפות לברכה מישוע כאשר הם אוחזים בידם השניה את היהדות הרבנית – את סמל הדחיה את ישוע.
הם לא יכולים לזעוק לכפרת חטאים כאשר יד אחת לעבר ישוע ויד שניה אוחזת בדוחים את ישוע
אנו לעומת זאת – רשאים לאכול מהמזבח שלנו. אנו יכולים להתפלל ולבוא אל פני אלוהים האב בזכות הזבח של האדון ישוע.
אנו רשאים לבקש כל דבר הנחוץ לנו לחיי קדושה, בזכות קורבנו המכפר של ישוע.
לנו המאמינים בישוע, יש זכות ואפילו חובה להתקרב את האב בגלל הזבח של ישוע עבורנו.

מפסוק 11 המחבר מבהיר שהדחיה והניתוק שהמאמינים בישוע חווים אינו דבר חדש ואל להם להתפלא או לחשוב שניתוקם וסילוקם מן החברה נובעת מן החטא שלהם ומאשמתם. סמליות המחיר של הנאמנות לאלוהים מוצגת בקורבן האשם ביום כיפור.
11. "…הבהמות אשר דמן מובא אל הקודש ביד הכוהן הגדול לכפרת החטא, גופותיהן נשרפות מחוץ למחנה…"
כוהנים ששרתו במשכן, יכלו לאכול מקורבן החטאת (ויקרא ד 22-35, ו' 25-26), חוץ מביום כיפור! (ויקרא ט"ז 27).
לא היה לכוהנים הזכות או האישור לאכול מקורבן החטאת שהוקרב ביום כיפורים (אל העברים י"ג 10).
הגוף של הקורבנות הללו, שדמם הובא אל הקודש על ידי הכהן הגדול, נשרף מחוץ למחנה (ויקרא ט"ז 27).
אף אחד, לא הכוהן הגדול ולא איש ישראל כלשהו יכול היה לאכול מקורבן החטאת של יום הכיפורים.
המחבר עושה אנלוגיה בין הקורבן של יום הכיפורים לקורבנו של האדון ישוע.
ישוע כקורבן כפרת חטאים – הובל אל מחוץ לעיר, אל גלגלתה, ושם הוא נצלב.
ישוע נצלב וסבל מחוץ לשער העיר (יוחנן י"ט 17-20).
ישוע הגשים, היה הגוף, התכלית אשר קורבן יום הכיפורים סימל.
על מנת לטהר אותנו, האדון ישוע סבל מחוץ לעיר (אל העברים י"ג 12).

ומה הלקח לנו מפועלו של האדון ישוע מחוץ למחנה כדי לטהר אותנו?
13. על כן נצא נא אליו אל מחוץ למחנה ונישא את חרפתו.
מה הכוונה במילים "מחוץ למחנה" לאדם שחי בתקופה ההיא?
- הכוונה שאותו אדם נמצא מחוץ למקום בו שכן אלוהים.
- הכוונה שאותו אדם נמצא מחוץ להגנת עמו
- הכוונה שאותו אדם נחשב טמא (ויקרא ד 12, י 4-5, י"ג 46, י"ד 3, ט"ז 26, במדבר ה 2-4, י"ט 7)
- הכוונה שאותו אדם נדון למוות
זיכרו!
מטרת האיגרת לעודד את המאמינים הנרדפים לא להתכחש לישוע.
מטרת האיגרת לעודד את המאמינים לא לסגת מישוע גם במחיר אישי גבוה.
ראו – גם האדון ישוע סבל במסלול הציות שלו לאלוהים האב ולא התכחש או נסוג. גם הוא יצא אל מחוץ לעיר כדי להשלים את ציותו.
ראו את המנהיגים שלכם – גם הם יצאו אל מחוץ למחנה – הם הזדהו עם ישוע וגם במחיר אישי גבוה.
הציות לאלוהים מעולם לא היה זול.
האינסטינקט שלנו זה להתחבר אל הרוב… אך במקרה הזה הרוב היה בדרך לאבדון. המחבר ממשיך ומעודד את שומעיו להעדיף את החרפה שבלהיות נדוי, כי דווקא ההזדהות עם ישוע היא מקור החיים והברכה.
ההגנה האמיתית שלנו היא לא בחזרתנו לחיק היהדות הרבנית.
ההגנה האמיתית שלנו היא התרחקות מישוע אלא ההיפך. ההגנה האמיתית שלנו היא בהזדהות והצטרפות לסבלו וחרפתו של ישוע.
מנודה מן העם אך מקובל ושייך לאלוהים.

ההזדהות עם ישוע כוללת נשיאת החרפה שלו. למה הכוונה?
האדון ישוע נשא על עצמו אשמה שלא הייתה שלו!
האדון ישוע הואשם כפושע וכופר למרות שהיה הצדיק המוחלט.
האדון ישוע נצלב – נדון למוות משפיל השמור לגרועים שבפושעים – קללת אלוהים תלוי.
האם אנו כמאמינים בישוע מוכנים לשאת בחיינו כאן בארץ את החרפה של ישוע?
האם אנו מוכנים להזדהות עימו?
ובמה זה מתבטא?
- נשיאת חרפה – אתם נוצרים!. אתם לא יהודים. אתם כופרים. כבר לא אוכלים את מה שאתם מבשלים…
לעיתים הפחדה שמשפיעה על בני המשפחה שלנו, הילדים, אשר עלול לגרום לנו להוריד פרופיל או חס וחלילה לסתום פה או לסגת מישוע.

- נידוי מהקרובים לנו – יש בינינו אלו שמשפחתם פשוט נידתה אותם. אנשים עם משפחה ענפה הפכו להיות בודדים בעולם. לולא המשפחה הרוחנית, הם היו מנודים ומוחרמים.
ראו לדוגמא את העיוור שישוע ריפא בבשורת יוחנן ט', ואשר אפילו הוריו פחדו להעיד לטובתו פן יוחרמו. בעת ההיא, משמעות החרם הינו מוות.

- מחיר אישי גבוה שלעיתים עולה בחיים שלנו – בעת הקדומה אנו זוכרים את המחיר ששלם סטפנוס או מאמינים אחרים ששאול השליח אסר והכניס למעצר.
לא תמיד המחיר הוא בחיים, אך לעיתים קרובות באיבוד מקור פרנסה או איום על קידום בעבודה.
לעיתים על ידי איום על בני משפחה

מה מעודד אותנו להתמיד בנשיאת החרפה כאן בארץ?
פסוק 14: "…כי אין לנו פה עיר קבע, אלא את זו שלעתיד לבוא מבקשים אנו…"
1. אנו לא מכאן, אז אין לנו סיבה להעמיק שורשים כאן.
באיגרת לפיליפים ג' 20 שאול השליח לימד אותנו שאזרחותנו היא בשמים. משם האדון שלנו בא ולשם אנו מיועדים. הכוונה, חיי הנצח שלנו יהיו עם אלוהים בחברת הקדושים ולא בחברת המנדים את ישוע.
אז… מקומנו כאן הינו זמני. לכן הבה נשאף אל הנצחי ולא נאחז בציפורניים בזמני וחסר הערך.
גם אברהם אבינו הביט אל עיר שאלוהים הוא האדריכל שלה. הוא העדיף את עיר אלוהים על פני ארץ כנען! ראה פרק י"א
גם משה רבנו העדיף את התחברות עם אלוהים ועמו המנודה על פני תענוגות מצריים (ראה פרק י"א)
2. הציות שלנו לאדון מהווה מופת לאחרים. החלשים מאיתנו מביטים אל תוצאת דרכנו. יש השלכות למעשים ולבחירות שלנו.
3. בציות שלנו אנו מפארים את אלוהים. כך אנו מבטאים את ביטחוננו בו ואת אמיתות הבטחתו.

מה התוצאה האישית בחיינו לאור הנאמר עד כה?
מה קורה בליבנו לאור הביטחון בישועתנו הנצחית והתחברותנו עם אלוהים?
פסוקים 15-16:
"…לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו. ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים."

המחבר מודע היטב לעובדה שהשומעים נמצאים בעת רדיפה וקשיים.
המחבר יודע היטב שחלקם של בני הקהילה כבר אינו בין החיים… ומה המחבר מציע למאמינים העברים לעשות?
להמשיך ובכל עת להקריב זבח תודה לאלוהים.
איזה סוג של זבח תודה?
א. תפילה והודיה לאלוהים. ההוראה הזו דומה לדברי הנביא הושע בפרק י"ד 3 וכן תהילים נ' 8-14. תפילה והודיה לאלוהים גדולים מזבחי חיות.
בעת של קושי וצרה, אנשים רבים ממלאים פיהם בטענות ומרירות.
והנה, מן הנושעים הבוטחים באלוהים, נדרש למלא פינו בהודיה.
כן, להודות לאלוהים גם עבור הצרות. כי גם להן יש תכלית שתפאר את אלוהים.
ההודיה שלנו מבוססת על העובדה שתחינותינו נענות ואלוהים מספק את כל מחסורנו.
ההודיה שלנו בנויה על הביטחון שכל בקשותינו על המזבח של ישוע – נענות.
ב. להמשיך ולעזור איש לרעהו (פסוק 16).
המצוות החשובות בתורה הן:
- ואהבת את יהוה אלוהיך
- ואהבת לרעך כמוך.
הודיה לאלוהים ועזרה לזולת גם בעת צרה ומצוקה מבטאים את קיום התורה!
זבחים שכאלו רצויים לאלוהים.

לסיכום:
1. אין אפשרות לפסוח על שני הסעיפים בכל הקשור לזהות המשיחית שלנו ולנאמנות המשיחית שלנו.
אי אפשר להתכחש לישוע בעצם חיבוקנו את היהדות הרבנית, ומצד שני לחשוב שנוכל לבקש עזרה בשם ישוע.
אך אלו האוחזים בשני ידיהם את שם ישוע, יכולים ורשאים להביא את כל בקשותיהם לפני אלוהים – וייענו!
2. אל לנו להתפלא שהתחברות עם ישוע משמע ניתוק והחרמה מצג עם או משפחה.
כמו שהאדון ישוע נצלב מחוץ למחנה וסבל חרפה, נידוי והחרמה, כך צפויים גם המזדהים עימו לחוות.
על לנו להיבהל או לחשוש – הדבר החשוב הוא שאלוהים עימנו!
3. העידוד והחיזוק שלנו להמשיך ולשאת את החרפה של ישוע נובע מן העובדה שעיני לבבנו ממוקדות בנחלה הנצחית שלנו.
ההבטחה של אלוהים כה מציאותית וחיה בחיינו עד כי היה חזקה יותר ומשפיעה עלינו יותר מהלחץ, כאב וסבל שבאים מבני אדם בעולם הזה.
4. הביטחון שיש לנו בישוע דוחף אותנו להיות עם פה מלא הודיה ורצון להמשיך ולעזור לנזקקים וחלשים בגוף המשיח.
מי הוא המזבח שלך?
האם חיה שמעולם לא יכלה להושיע או בן האלוהים שבכוחו להושיע ולהעניק חיי נצח?

חלק ד': אל העברים י"ג 17-25
מחויבות משיחית – כניעה לסמכות הנהגת הקהילה
17. "שמעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון. נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם.
18. התפללו בעדנו. בטוחים אנו כי שלם מצפוננו. רצוננו להתנהג ביושר בכל דבר.
19. מפציר אני בכם מאוד לעשות זאת, למען יינתן לי לשוב אליכם במהרה.
20. ואלוהי השלום אשר בדם ברית עולם העלה מן המתים את רועה הצאן הגדול, את אדוננו ישוע,
21. הוא יכשיר אתכם לכל דבר טוב כדי שתעשו את רצונו, בפעלו בכם את הרצוי לפניו ביד ישוע המשיח, אשר לו הכבוד לעולמי עולמים. אמן.
22. ואני מבקש מכם, אחי, לקבל בסבלנות את דבר ההטפה, שהרי בקצרה כתבתי אליכם.
23. דעו כי טימותיאוס אחינו שולח לחופשי. אם יקדים לבוא, אבוא יחד איתו לראות אתכם.
24. דרשו בשלום כל מנהיגיכם וכל הקדושים. בני ארץ איטליה דורשים בשלומכם.
25. החסד עם כולכם. אמן."

אחד מהמאפיינים של אלוהים זה – סדר, משמעת, כניעה לסמכות!
הכניעה לסמכות אינה דרישה המוגבלת למאמינים במסגרת הקהילה, אלא גם נדרשת מאיתנו ומכל אדם, כלפי האוחזים בשלטון במדינה.
אל הרומים י"ג 1-2: "כל אדם ייכנע לרשויות השלטון, שהרי אין שלטון אלא מטעם אלוהים, והשלטונות הנוכחיים נקבעו מטעם אלוהים. לפיכך, כל המתקומם נגד השלטון מתנגד לצו אלוהים, והמתנגדים יביאו על עצמם משפט."
למרות שהשליטים ברוב המדינות בעולם אינם נושעים וחלקם אף מתנגדים לקיומו של אלוהים, מצוות אלוהים היא שילדיו ייכנעו לסמכויות השלטון.
מדוע?
- כי כל סמכות שלטונית וכל שליט יושב על כסאו תחת ריבונותו של אלוהים.
- כי שלטון ריבוני הינו המנגנון שאלוהים יצר כדי שחיים יוכלו להתקיים בצורה תקינה ומוגנת
- כי מרידה נגד שליט היא כמרידה נגד החלטתו של אלוהים.
במקרה של שליט מושחת, מה שיש לנו לעשות זה להתפלל לחסדי אלוהים אשר יפעל למעננו וישמור עלינו (טימ"א ב).
אם כך דורש אלוהים מילדיו כלפי שליטים בלתי נושעים, על אחת כמה וכמה נדרשים כולנו לכבד את הסמכויות שאלוהים קבע לגופו – הקהילה.
אזהרה: אין במילים אלו לומר או חס וחלילה לרמוז שהמאמינים בישוע יהיו כלים עושי דברו של כל שליט, במידה וידרוש מהם לעשות נגד רצון אלוהים. הדוגמא הטובה היא זו של דניאל ורעיו בספר דניאל פרקים א', ג'.
ראה גם דברי האדון ישוע: "את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלוהים – לאלוהים." (מרקוס י"ב 17)
כאשר שליט ידרוש מאיתנו לעשות דבר הנוגד את רצון אלוהים, אנו נמשיך לציית לאלוהים, אך ביודענו שיתכן שנשלם על כך בעונש הקבוע בחוק.
גם בתקופת שלטונו של היטלר היו אלו שהבינו שהשליט הזה מונע על ידי רוח השטן, והם סרבו לעשות כמצוות השטן הזה. חלקם שלמו בחייהם, אך אלוהים יגמול להם כראוי.
יום אחד בעתיד, האדון ישוע המשיח יחזור ארצה כדי למלוך על העולם. עד אז, אנו ילדי אלוהים, אזרחי השמיים, חייבים לנהוג פה בארץ על פי ההנחיות המקובלות בשמיים.
לפיכך, הביטוי שלנו לכניעה לרצון אלוהים, מתבטא בכניעה שלנו לשליטי הארץ הפועלים על פי חוק ולמעשה, עבורנו.

א. מדוע עלינו להיכנע לסמכויות בקהילה? כי מנהיגי הקהילה מייצגים את אלוהים.
מנהיגי הקהילה נקראים – זקנים, משגיחים.
תפקיד הזקנים והמשגיחים לנהל את בית אלוהים עד שהמשיח יחזור ארצה למלוך על העולם.
בספר מעשי השליחים אנו עדים לפועלם של שאול השליח וברנבא. הם עברו באזורים באסיה הקטנה, בישרו והקימו קהילות (מע"ש י"ד 23).
בכל קהילה הם מינו זקנים אשר תפקידם היה לנהל ולהשגיח על הניהול הנכון של בית אלוהים (ראה טיטוס א 5).
תפקיד הזקנים היה לוודא שצאן אלוהים מקבל את התזונה הרוחנית הראויה ונשמר מהשפעת מורי שקר או חטא (מע"ש כ' 28).
באיגרת אל טימותיאוס ואל טיטוס, שאול השליח ציין את התכונות הנדרשות מזקני קהילה ושמשים. התכונות הללו מחויבות כדי שהנהגת הקהילה תהיה ייצוג נאמן לטוהר וקדושה הראויה לנציגי אלוהים.
דבר אלוהים אוסר ומזהיר את זקני הקהילה לבל יהיו רודנים, או ינהגו את צאן אלוהים בדרך פסולה.
מנהיגי הקהילה הם הפנים של אלוהים בכל קהילה.
הם נושאי דברו והידיים שלו והפה שלו בבית הקהילה.
לפיכך, נדרש מהם להיות משרתים נאמנים.

מכיוון שזקני הקהילה הם נציגי אלוהים בביתו הארצי, ומכיוון שאלוהים פועל דרכם כדי להנהיג ולשמור את ילדיו בארץ, חובה על כל מאמין לכבד את זקני הקהילה ולהיכנע למרותם.
אלוהים לא רק מינה את משרתיו בביתו, אלא גם העניק להם סמכויות.
זקני הקהילה משגיחים על נפשותינו.
הנפש היא המרכיב הנצחי בגופנו.
זקני הקהילה אחראים מטעם אלוהים לוודא שהחלק הנצחי בגופנו מקבל את האוכל והטיפול הנחוץ לבריאותו.
ההגנה על הנפש דורשת לעיתים שימוש בסמכות של צווים ולא רק מילים נעימות. כמה חבל שלעיתים זקני הקהילה פועלים בכוח כביכול, למען בריאותו הרוחנית של אחד מילדי אלוהים.

באיגרת אל טיטוס, שאול מבהיר לטיטוס שיש לו גם סמכות: להאיץ ולהוכיח במלוא הסמכות. (טיטוס ב 15). כמו כן, להנהגת הקהילה יש את הסמכות לבצע משמעת קהילתית נגד מאמין בקהילה שסוטה מדרך אלוהים ומתמיד בחטא.
על שאר חברי הקהילה לכבד את החלטת זקני הקהילה וליישמה בכניעה.
שוב, אין פה אישור לרודנות, חס וחלילה.
אלא, המטרה היא לוודא שבית אלוהים ינוהל בסדר מופתי המציג את אלוהים כראוי כראש הקהילה. כמו כן, לוודא שבית אלוהים יהיה כל הזמן המקום הראוי לגדילה רוחנית והגנה על נפשותיהם של ילדי אלוהים.

תפקיד הזקנים לרעות את צאן אלוהים!
זקני הקהילה אינם מעל החוק או מעל ביקורת.
זקן קהילה הסוטה מתכונות הנדרשות מזקן קהילה, מאבד את תפקידו! ואת סמכותו! כתבי הקודש גם מנחים אותנו איך לבקר זקן קהילה ואף איך להסירו מתפקידו אם חייו אינם תואמים את התפקיד (טימ"א ה' 19-20).
גם הזקנים נמצאים תחת סמכות – סמכותו של שר הרועים, האדון ישוע המשיח (פטר"א ה' 2-4).
כמו שמן הזקנים נדרש להנהיג בענווה ואהבה, כך נדרש גם מחברי הקהילה, לקבלם בענווה ואהבה.
כך אמר שאול באיגרתו לתסלוניקים (תסל"א ה' 12-13)
"אנו מבקשים מכם, אחי, להכיר באנשים העמלים בקרבכם, המנהיגים אתכם באדון, ומוכיחים אתכם. הוקירו אותם ברוב אהבה בעבור עבודתם. היו בשלום איש עם רעהו…"
האדון ישוע עצמו אמר: מי שמקבל את מי שאשלח, הריהו מקבל אותי (יוחנן י"ג 20).
לפיכך, אם אלוהים מעמיד אדם בסמכות בקהילה, קבלה בכניעה ואהבה את אותו אדם, כמוה ככניעה וציות לאדון.
כאשר מנהיגי הקהילה הם אנשים רעים, רודנים ורודפי כבוד, מה שיהיה בקהילה זה חוסר סדר, חוסר אחדות, בלגן, צער וכאב. זה לא יניב שום כבוד למשיח ישוע.

ב. מדוע עלינו להיכנע לסמכויות בקהילה? כי מנהיגי הקהילה עתידים לתת דין וחשבון לפני האדון.
יש למנהיגי הקהילה אחריות לא קלה ולא פשוטה.
זקני הקהילה, מנהיגי הקהילה הם כשמרטפים מטעם אלוהים על ילדיו, המאמינים בקהילה.
באיגרת לאפסיים ד' 12-16 נאמר שתפקיד מורי הקהילה זה ללמד את צאן אלוהים כדי שלא יהיו עלים הנידפים בכל רוח של תורת שקר.
שאול השליח אמר לקורינתיים (קור"ב י"א 2), הארשתי אתכם למשיח ישוע.
תפקיד זקני הקהילה ממש אותו הדבר: להכין כל איבר בקהילה כדי שיגדל מבחינה רוחנית, כך שביום המשיח הוא יעמוד במלוא פאר של בגרות רוחנית.
בפרק י"ב 15 אמר שאול למאמינים בקורינתוס:
"ואני בשמחה אתן גם את מה שיש לי וגם את עצמי למען נפשותיכם. אם אני אוהב אתכם במידה יתרה, התאהבו אותי במידה פחותה?"
יוחנן השליח אמר מילים דומות באיגרתו השלישית בפסוק 4: "אין לי שמחה גדולה מלשמוע שילדי מתהלכים באמת."
מן הסתם אני משוכנע שכולכם יודעים ששמחתו של רועה קהילה לראות כל אחד מבני הקהילה גדלים באדון, חיים חיי טוהר וקדושה ומלאי שירות בגוף המשיח.
ובאותה מידה, רועה קהילה חווה אכזבה, צער וכאב כאשר אחד מבני הקהילה, בוחר בדרך החטא וכך הורס את חייו וחיי הקרובים לו.
כל מאמין, ללא כל הבדל, עתיד לעמוד למשפט כס המשיח ישוע (קור"א ג 10-15, קור"ב ה' 10).
באותו מעמד, ישפוט המשיח כל אחד מילדיו על פי מעשיו כשהיה בחיים פה בארץ.
כל זקני הקהילות גם כן, עתידים לעמוד מול אלוהים ולתת דין וחשבון על כל נפש שהאדון הפקיד בידם. לפיכך, כפי שמנהיגי קהילה יישפטו על פי יחסם והתנהגותם כלפי צאן אלוהים, כך כל אחד מהמאמינים עתיד להישפט ולתת דין וחשבון על יחסו כלפי המנהיגים שאלוהים הציב מטעמו על ביתו.

ג. מדוע עלינו להיכנע לסמכויות בקהילה? כי זה לתועלת לנו
דבר אלוהים מאוד ברור.
זו אחריות הקהילה לעזור למנהיגיה לפעול בשמחה ולא באנחה.
כניעת הקהילה להוראת מנהיגיה הנאמנים, המלמדים נכונה ומהווים מופת בחייהם היא מקור לברכה לקהילה עצמה.
כניעת הקהילה להוראת האדון, מפי הזקנים, היא סימן לבגרות רוחנית ותלמידות למופת.
כאשר הקהילה הולכת בדרך האדון, זו שמחה להנהגת הקהילה. כאשר הקהילה מצייתת לאדון, זו מוטיבציה עצומה לזקני הקהילה להמשיך ולהעניק לקהילה בלב שמח ושלם.
כך, הציות של המאמינים לזקניהם, היא מקור לברכה לזקנים ולבני הקהילה. זו ברכה לכולם, וכבוד ופאר לשם האדון.
זה האינטרס של הקהילה שזקניה יעשו את מלאכתם בשמחה, ברצון, בהקרבה מתוך הבנה שעמלם אנו לריק.
אוי לקהילה אם המשרתים בה פועלים מחוסר ברירה או באנחה…
אם זקן הקהילה מושחת או אינו נאמן, כי אז הוא מקבל את הראוי לו. אוי לקהילה שכך מנהיגיה.
אך אם הקהילה מתייחסת למורים שלה וזקניה בחוסר כבוד ובחוסר כניעה, כך אותן משפחות מחנכות את ילדיהן להתנהג לכשיגדלו.
אם כך מתנהגות משפחות, איך מרגישים ילדיו של זקן קהילה כשהם עדים לאנחות וחוסר השמחה שממלאת את ליבו של אביהם בשירות המשיח.
מצב שכזה אינו מועיל לשום צד.
מצב שכזה הורס שירות ומהווה מכשול לעדות של הקהילה. מכשול לילדי המשפחות ומכשול בבישור.

דוגמאות מהתנ"ך:
חלק מהנביאים זכו ליחס משפיל ביותר מצד עם ישראל.
היחס אל הנביאים ביטא את יחס העם כלפי אלוהים.
ומה הייתה התוצאה כלפי העם?
אלוהים העניש את העם בצרות, מלחמות ומגפות.
בפרק ט' 1 הנביא ירמיה, הידוע בכינויו הנביא המקונן, אמר: "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם, כי כולם מנאפים עצרת בוגדים."
אנו גם יודעים את אחרית מעשיהם של יהודה. הם נשלחו לגלות.
היחס של עם ישראל למשיח ישוע אינו שונה. בתגובה, נהרסה ירושלים, העם הוגלה לגלות למשך 2000 שנים. (לוקס י"ג 34)
מכאן:
- נאמנות אלוהים לצאנו היא שליחת מנהיגים נאמנים ואוהבים.
- נאמנות זקני הקהילות מתבטאת באהבתם את צאן אלוהים, בהוראת אמת וחיי מופת לכבוד האדון ישוע
- נאמנות הצאן של אלוהים לאלוהים, מתבטאת ביחס אוהב ומכבד כלפי הזקנים שאלוהים הציב בתוכם. (ראו את דברי שאול לפיליפים א' 3-4, וכן לתסלוניקים ב' 19-20, ג' 9). אלו שימחו את השליח וביניהם הוא פעל בשמחה ונחת ולא באנחה.
זו הנוסחה המבטיחה ברכה לכל הצדדים.
לסיכום:
א. כניעה לסמכות שלטונית היא צו אלוהים על כלל בני האדם. הדבר נחוץ למען שלומנו וביטחוננו. אלוהים הוא זה שיסד את מנגנון השלטון כי כך העולם ינוהל בסדר ובאופן יעיל. עם ומדינה שנשלטים על ידי שליטים מושחתים, צריכים להתפלל עבור ישועתם של שליטיהם ועבור צדקת אלוהים שתבוא עליהם.
כניעתנו לחוקי המדינה והשלטון מהווים עדות לאמונתנו וביטחוננו באלוהים. במידה והשלטון מחייב אותנו להפר את מצוות אלוהים, עלינו לבחור בדרך אלוהים ולהיות מוכנים לשלם את המחיר על כך.

ב. עלינו להיכנע למנהיגי הקהילה מכיוון שהם נציגי אלוהים בקרבנו. הם השלד השלטוני של אלוהים בגוף המשיח. כניעה להנהגת הקהילה היא חלק מביטוי כניעתנו לאלוהים.

ג. עלינו להיכנע לזקני הקהילה כי הם משגיחים על נפשותינו.
הנפש היא המרכיב הנצחי בגופנו. זקני הקהילה אמונים על תזונה ראויה לנפשנו – לימוד תקין ומזין של דבר אלוהים. זקני הקהילה אמונים על הגנתנו מהוראת שקר ומורי שקר, מהשפעות מזיקות.
על מנת לוודא טיפול ראוי לנפשותינו, אלוהים העניק להנהגת הקהילה את הסמכות גם למשמע ולהסיר מבית אלוהים את המתמידים בדרך הרע.
זקני הקהילה והנהגת הקהילה מכינים אותנו למפגש עם האדון – כדי שנהיה מוכנים ונראים טוב – הארשתי אתכם למשיח ישוע (קור"ב י"א 2).

ד. עלינו להיכנע להנהגת הקהילה כי כך אנו מביאים ברכה עלינו ועל ביתנו.
עלינו להיכנע להנהגת הקהילה כי זה סימן לבגרות רוחנית וכך אנו עוזרים למשרתי אלוהים לשרת בשמחה והקרבה.
עלינו להיכנע להנהגת הקהילה כי כולנו נצטרך לתת דין וחשבון על מעשינו בבשר כאשר נעמוד מול האדון ישוע.
הבה נתכונן בכל ליום למפגש הזה – כדי שנעמוד שם ללא דופי, בשמחה, ראויים לעטרות שנציג כתודה לאדון שהושיע אותנו.

לאחר שסיימנו את ביאור פסוק 17, בנוגע לכניעה לסמכות הנהגת הקהילה, הבה נמשיך ללמוד אודות המחויבות המשיחית שלנו כמאמינים בישוע וחברי קהילה משיחית.

ב. מחויבות משיחית: התפללו עבור הנהגת הקהילה
18. "…התפללו בעדנו. בטוחים אנו כי שלם מצפוננו. רצוננו להתנהג ביושר בכל דבר.
19. מפציר אני בכם מאוד לעשות זאת, למען יינתן לי לשוב אליכם במהרה…"
מחבר האיגרת, כמו ישוע וכמו כל מאמין בוגר באמונה, יודע היטב את הכוח הטמון בתפילה.
- תפילה היא שיחה עם אלוהים, האחד אשר כל דבר בעולם נעשה ונע רק באישורו. זה ביטוי לקו תקשורת חי – דופק טיב החיים הרוחניים שלנו
- תפילה היא ביטוי לכניעה לאלוהים. הכרזה על ריבונותו ועליונותו
- תפילה היא ציות להוראת אלוהים – להיות בקשר הדוק עם האדון שלנו, מקור החיים שלנו.
- תפילה היא דרך להשתחוויה לפני אלוהים – להודות ולפאר את שמו
- תפילה היא הכלי דרכו אלוהים פועל ועונה לבקשותינו. היא הדרך בא אנו יכולים לראות איך נעשים דברים בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות
אלוהים מצווה עלינו להתפלל ולהיות הגורם אליו אנו פונים בכל תחום, כדי שנבין היטב ונפנים שמה שבא לחיינו אכן נובע מאלוהים. בדרך זו יגדל ביטחוננו באלוהים, אמונתנו בו ורצוננו להתמיד בתפילה.
הערה חשובה:
תפילה מעולם ולעולם לא נועדה להוות כלי למאבק נגד רצון אלוהים או אמצעי לוויכוח עם אלוהים עד שיסכים לדרישתי. דרך התפילה ילדו של אלוהים לומד לבקש כוח ואמונה להסכים עם רצונו של אלוהים ולהתהלך בדרך ואופן שאלוהים קבע.
לגבי הכוח הטמון בתפילה:
בגת שמנים, ממש לפני שהשוטרים באו לעצור את האדון ישוע, ביקש האדון מתלמידיו להתפלל.
מדוע?
כדי שלא יבואו לידי ניסיון (מרקוס י"ד 32-42). כדי שיהיה להם כוח לעמוד במבחני האמונה.
התלמידים נרדמו וכתוצאה מכך כל אחד מהם ללא יוצא מן הכלל נכשל, התכחש לישוע או ברח על נפשו.
במזמור תהילים ל"ז 4-5 המחבר מעודד אותנו להתענג על יהוה ואז הוא ימלא את כל בקשותינו.
"וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה; וְיִתֶּן-לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה."
חשוב לשים לב טוב לפרטים: השלב הראשון הינו להתענג על יהוה.
לדעת את אלוהים. לדעת את רצונו. לציית לאלוהים.
בספר ההתגלות ח' 4 נאמר לנו לאן מגיעות התפילות שלנו.
תפילות הקדושים, שהם ילדי אלוהים, מגיעות לפני כס אלוהים ועולות לפניו כקטורת.
תפילותינו כבושם באפו של אלוהים. הכוונה לתפילות התואמות לרצון אלוהים.
כאשר אלוהים מאפשר לתפילותינו להישמע, הוא עונה עליהן ומעניק למבקש את אשר ביקש.
מדוע? כי תכלית הבקשה הייתה לציית לרצון אלוהים. להתענג על רצונו של אלוהים. מסיבה זו יש לנו הביטחון שאלוהים יענה.
התפילה אם כן היא האופן דרכו אני מבקש את הכלים מאלוהים כדי לחיות ולציית בדרך המפארת את אלוהים. אלוהים אם כן מבטיח להעניק את כל הכלים כדי שאוכל להתענג עליו. ראה גם יוח"א ה' 14-15.

הבה נחזור לפסוק 18:
לפיכך, מחבר האיגרת מפציר, מתחנן, מבקש מעומק ליבו, בכל בקשה, מהנמענים שיתפללו עבורו ועבור עמיתיו לשירות. הכוונה המיידית היא גם לטימותיאוס שיגיע אליו בשלום (פ. 23).
המחבר יודע שיש כוח ריבוני בתפילה. אלוהים שומע ועושה כבקשת ילדיו כאשר אלו חיים בדרך הנחשבת להתענגות על רצונו.
מסיבה זו המחבר אומר: שלם מצפוננו.
ז"א, המחבר משקיט את הנמענים שבקשתם להתפלל עבורו ועבור עמיתיו למען יגיעו אליהם, נעוצה ברצון אלוהים ולכן הם עתידים לראות איך תפילתם מתגשמת.
המחבר שוב מציין שהוא מפציר בעברים להתפלל עבורם, כדי שיינתן לו ולטימותיאוס לשוב אליהם ולבקרם במהרה.
מדוע?
א. כי כאשר הם יראו איך אלוהים עונה לבקשה זו, הם יתעודד לבטוח באלוהים ולהמשיך להתפלל. בדרך זו אחיזתם באדון ישוע תתחזק והם לא ייסוגו מן האדון. הם פשוט ימשיכו להתפלל כדי שלא ייסוגו מאמונתם.
ב. בגלל הרדיפה ברומא בעיקר נגד המאמינים, הגעה לרומא הייתה בגדר סכנה. המחבר מבקש שיתפללו על מנת שיגיעו בשלום, וימלאו את תכלית ביקורם.

כלקח כללי, את הדוגמאות שלנו אנו צריכים לקחת מהאדון ישוע.
האם האדון ישוע התפלל?
בוודאי! האדון ישוע אף לימד את תלמידו ואותנו מה צריך להיות כלול בתפילה (ראה מתי ה' 5-15).
האדון ישוע התפלל אל אביו והעניק לנו מבט פנימי אל תוך שיחה אישית (יוחנן י"ז).
וכאשר האדון ישוע היה צריך את כל כוחו כדי לנצח במותו על הצלב, הוא התפלל כדי לקבל כוח, ואכן הוא קיבל וציית עד תום.

הגענו ליישום של הפסוקים הללו:
המחבר היה מן הסתם אחד ממנהיגי הקהילות.
הפסוקים הללו מלמדים אותנו עד כמה המורים והרועים, המשרתים בקרבנו זקוקים נואשות לתפילות בני הקהילה. ללא תפילות ילדי אלוהים, מנהיגי הקהילה מרגישים חלשים וערומים.
על מה להתפלל?
- שנישמר מחטא. שלא ניפול בפיתויים
- שלום משפחתנו וילדינו באדון
- שנוכל להתמקד בלימוד דבר אלוהים
- שנוכל ללמד כראוי את דבר אלוהים במילים ולהראות את היישום הראוי גם בחיינו בפועל (ראו את בקשתו של שאול השליח באפסיים ו' 19).
- שתהיה לנו החכמה להכין את הקהילה לבגרות רוחנית
יש בלימוד הזה אחריות לשני הצדדים.
- על הקהילה מוטלת האחריות להתפלל ולבקש את כוח אלוהים ועזרתו עבור המשרתים. שהרי המשרתים פועלים בעבור צאן אלוהים.
- על המשרתים מוטלת האחריות להיות עם מצפון נקי וידיים טהורות. זאת כדי שאלוהים יממש את בקשת התפילה – התענג על יהוה…
ניקיון כפיים ותפילה על פי רצון אלוהים, הם מתכון מנצח לחוות את תשובת אלוהים המהירה.
זאת אנו אומרים בביטחון כי אלוהים נאמן להבטחותיו. אלוהים נאמן לכל מילה הכתובה בדברו.

ג. סיום האיגרת: ברכת המחבר למכותבים.
20. ואלוהי השלום אשר בדם ברית עולם העלה מן המתים את רועה הצאן הגדול, את אדוננו ישוע,
21. הוא יכשיר אתכם לכל דבר טוב כדי שתעשו את רצונו, בפעלו בכם את הרצוי לפניו ביד ישוע המשיח, אשר לו הכבוד לעולמי עולמים. אמן.
פסוקים 20-21 מהווים ברכה שהמחבר מברך את הנמענים בה. ברכה זו מקבילה לברכת הכוהנים של אהרון הכוהן הכתובה בספר במדבר ו' 23-27.
מדובר באחת הברכות הנפלאות הכוללות בתוכה את: חסד אלוהים האב בשליחת בנו יחידו ישוע להקים בדמו את הברית החדשה שהיא ברית כפרת חטאינו וישועתנו, את תקומתו של המשיח ישוע מן המתים, את העובדה שישוע המשיח הוא הרועה הטוב שלנו, המכשיר אותנו לשירות ופועל בנו, כדי לפאר את שם אלוהים. בגלל ציותו וכניעתו לרצון אביו שבמשמים, הוא קיבל את הכבוד כך שכל ברך תכרע וכל לשון תודה שישוע הוא אדון.

הבה נפרט את מרכיבי הברכה הנפלאה הזו, שיכולה באופן טכני להיות ברכת סיום לכל מכתב משיחי.
בפסוק 20 המחבר מזכיר לנו שאלוהים האב הקים לתחיה את המשיח ישוע מן המתים.
בזכות מה הוקם האדון ישוע מן המתים?
בזכות מותו. האדון ישוע שהיה טהור מכל חטא, מת על הצלב. שפך את דמו – הערה נפשו (ישעיה נ"ג) עבור חוטאים כמונו.
דם המשיח, הינו דם הברית החדשה. בזכות דם הכפרה הזה, הקים אלוהים האב את האדון ישוע מן המתים לאחר שלושה ימים, כפי שהבטיח.
לתקומתו של ישוע מן המתים חשיבות עליונה. הניצחון של המוות מאשר את כוח הבשורה ואמיתותה (קור"א ט"ו 33 – 58).
האדון ישוע גם נקרא רועה הצאן. הוא המנחה אותנו ומדריך אותנו אל האב. בו הדוגמא לכל פרט ותחום בחיינו.
מה עושה האדון ישוע המשיח בחיינו?
פסוק 21:
"…הוא יכשיר אתכם לכל דבר טוב כדי שתעשו את רצונו, בפעלו בכם את הרצוי לפניו ביד ישוע המשיח, אשר לו הכבוד לעולמי עולמים. אמן."
1. ישוע מעניק לנו את הדוגמא איך לחיות בדרך ראויה המפארת את אלוהים. איך להוציא לפועל כראוי את מצוות אלוהים.
2. האדון ישוע (הכוונה לאלוהים), גם פועל בתוכנו כדי שנוכל לעשות את הרצוי בעיניו.
משמעות הפסוק מאוד חשובה.
אנו כבני אדם לא מסוגלים לעשות את רצון אלוהים בדרך שתפאר את אלוהים ללא עזרת אלוהים בתוכנו.
לשם כך קבלנו את רוח אלוהים כדי שנוכל לרצות ולעשות כראוי את רצונו.
מסיבה זו יחזקאל הנביא הבטיח שבשלב הסופי כאשר עם ישראל יחזור לארצו, ימלא אלוהים את שארית עמו ברוח הקודש…
מסיבה זו נאמר לנו שרוח הקודש שוכן בתוך גופנו (קור"א ג' 16-17).
כאשר נוכחות אלוהים בתוך גופנו, אלוהים יכול לדרוש מאיתנו להבין את דברו ולעשות את רצונו בדרך ראויה.
מסיבה זו יכול שאול השליח לומר את מילותיו אלו למאמינים בפיליפי ב' 12-13:
"לכן אהובי, כשם שצייתם תמיד, לא רק בעת נוכחותי, אלא על אחת כמה וכמה כעת, בהעדרי – השמעו עתה, וביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם. ואומנם אלוהים הוא הפועל בכם גם שתרצו וגם שתפעלו כטוב בעיניו…"
מכאן, אלוהים אינו מבקש מאיתנו לעשות את הבלתי אפשרי, אלא יחד עם הבקשה, מעניק אלוהים את הכלים כדי שפועלנו יהיה מושלם, ויתרה על כך ובעיקר: יפאר את שמו.

בפסוק 22 המחבר מבקש מהעברים לקבל בסבלנות את דבר ההטפה.
מה היא הטפה מקראית?
הטפה מקראית היא לימוד וביאור דבר אלוהים באופן מדויק, כפי שהתכוון לו אלוהים בעת שהעניק את המידע לנמענים דרך משרתיו הנביאים. מטרת ההטפה לגרום לשומעים להבין למה אלוהים התכוון ולהדריך אותם להסיק את המקנות הנדרשות וליישמן בחייהם.
אם כן, ההטפה שהמחבר מתכוון אליה כוללת בתוכה הוראות ליישום. ההטפה הזו כוללת דברי ביקורת ותוכחה. מן הסתם, רובנו לא ניהנים לשמוע הטפה שכזו. מסיבה זו המחבר מבקשם, אנא קבלו בסבלנות את דבר ההטפה. זה לטובתכם.
האם אנו מקבלים בסבלנות את דבר אלוהים כאשר אנו קוראים זאת או לומדים זאת מהמורים בקהילה?
מסקנה
ברכת הסיום המפורטת בפסוקים 20-21 מהווה סיום נפלא לתוכן האיגרת אל העברים.
מטרת האיגרת לעודד את העברים לא לסגת מהאמונה בישוע. לאורך האיגרת המחבר ציין את עליונותו של האדון ישוע בכל פרמטר אפשרי.
כעת לסיום, המחבר מבהיר שכל מה שאי פעם נוכל לעשות לכבוד שם אלוהים יכול להיעשות רק בכוח דם הכפרה של האדון ישוע.
כעת ניתן להבין את גדולתה של הברכה הזו.
המחבר מברך את הנמענים העברים שמלוא כוחו של המשיח ישכון בהם, כדי שיוכלו לדעת איך לעשות וכדי שיוכלו לעשות את רצון אלוהים כראוי – כי כך הם יימלאו את תכלית ייעודם – לפאר את שם אלוהים.

לסיכום:
1. התפילה אם כן היא האופן דרכו אני מבקש את הכלים כדי לחיות ולציית בדרך המפארת את אלוהים. אלוהים אם כן מבטיח להעניק את כל הכלים כדי שאוכל להתענג עליו. ראה גם יוח"א ה' 14-15. התפילה היא כקטורת ניחוח לפני אלוהים.
התנאי להתגשמות תפילתנו – בקשתינו, טמון ב:
ניקיון כפיים ותפילה על פי רצון אלוהים. להתענג על אלוהים.
2. חלק מהמחויבות המשיחית שלנו היא להתפלל עבור מנהיגנו המשרתים בקהילה.
על מה להתפלל?
- שיישמרו מחטא. שלא ייפלו בפיתויים
- שלום משפחתם וישועת ילדיהם
- שיוכלו להתמקד בלימוד דבר אלוהים
- שיוכלו ללמד כראוי את דבר אלוהים במילים ולהראות את היישום הראוי גם בחייהם בפועל
- שתהיה להם החכמה להכין את הקהילה לבגרות רוחנית
מחויבותם של משרתי הקהילה היא:
לחיות עם מצפון נקי וידיים טהורות. לשרת את צאן אלוהים בשמחה ובהקרבה. להקדיש את חייהם למטרה זו ולא לפזול למטרות או עניינים אחרים בחייהם.
כאשר ההסכם הזה מתקיים – תפילות שני הצדדים יתקבלו כריח ניחוח לפני אלוהים ויתגשמו.
3. האדון ישוע המשיח הוא אומנם הדוגמא והמופת שלנו למה ואיך עלינו לעשות את רצון אלוהים, אך המפתח לעשייה טמון בכוח דם ישוע המשיח בנפשנו.
רק בכוח רוח הקודש השוכן בתוכנו אנו יכולים להבין, לדעת, לרצות ולעשות את רצון אלוהים, ובדרך שתפאר את שמו.

המחבר מסיים את האיגרת בהפצרה לעברים שיתפללו, כי העמידה בישוע והחסינות מנסיגה מן האמת טמון בתפילה!