האיגרת אל הקולוסים – שיעור מס' 1

Print Friendly

פרק א, פסוקים 1-2 – מבוא

איך נוצרה הקהילה בקולוסה, ומתי נכתבה האיגרת?

קולוסה, נמצאת בשטח טורקיה של היום, כ-16 קילומטר מלאודיקאה.

כאשר שאול השליח היה באפסוס (מעשי השליחים יט 1-10) הוא בישר במשך כשלוש שנים עד שהבשורה הגיעה לכל תושבי אסיה, היהודים והיוונים. (חומר למחשבה לגבי האינטנסיביות של הבישור שלנו בתקופה המודרנית).

הקהילה הוקמה ככל הנראה על-ידי אפפרס (א 7), אחד האחים אשר התלוו לשאול השליח.

שאול השליח כתב את האיגרת מהכלא (מעשי השליחים כח 30); הוא נאסר בגלל לימוד הבשורה.

בהיותו במאסר (רומא 62 לספירה), שמע שאול השליח מאפפרס אשר חזר מביקור בקולוסה, כי מחלחלים בקהילות רעיונות פילוסופיים אשר מסכנים את עמדתם הרוחנית.

מה היה אותו לימוד מטעה? אותה פילוסופיה?

מאוחר יותר, אותה תנועה – פילוסופיה – כונתה בשם: "גנוסטיקה"; ומשמעה: "ידעות" (ידע).

הגנוסטים אחזו בדיעה כי הישועה היא דבר הניתן להשגה על-ידי ידע: ככל שתגדל בידע וחכמה, כך תשיג את ישועתך.

הם ראו בגוף החומרי דבר נחות ורע במהותו אך החשיבו את הנפש והרוח לטוב במהותו.

מיותר לציין שהיו אנשים אשר ראו עצמם כבעלי הידע הנכסף, ולימודם והדרכתם יכולה להדריך אחרים לישועת הרוח.

סכנה רבה הייתה בלימודם:

א. אין חשיבות מיוחדת למוסר וטוהר הגוף, שהרי החומר הנו דבר נחות – מוסר ירוד.

ב. הם התכחשו לאלוהותו של ישוע המופיע בדמות אדם חומרי.

שהרי איך תיתכן שלמות בבשר, שהנו חומר נחות?

מכיוון שהם לא ראו בישוע את השלמות, הם פנו לאפיקים אחרים לחפש שלמות.

ג. הדגש על שמירת מצוות הנובעות ממסורות ולא מדרישה אלוהית (פרק ב פסוקים 11-14, 16-17).

אותם פילוסופים חיברו רעיונות מכל מיני אמונות, כך שכל אדם יוכל למצא משהו מתאים עבורו. כמה שהדבר נכון לכתות מודרניות המערבבות אמונות שונות על מנת להיות מותאמות לכלל בני האדם.

אותן תוספות שהיו פופולריות באותה תקופה, אולי משכו אנשים רבים יותר לקהילה, אך אותם אנשים באו מתוך עניין אינטלקטואלי ולא מתוך התעניינות עיקרית בישוע.

התוספות הללו דחקו לפינה את המיקוד בישוע.

זאת הסיבה שהנושא המרכזי והעיקרי באיגרת הזו נקרא: המלוא שלנו בישוע (פרק א 18, ב 9, ג 11).

הפסוקים המרכזיים באיגרת הנם:

א. "אֲבָל כָּעֵת עָשָׂה רִצּוּי בְּגוּף בְּשָׂרוֹ עַל־יְדֵי מוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיגְכֶם לְפָנָיו קְדוֹשִׁים, בְּלִי מוּם וּבְלִי דּופִי" (א 22).

ב. "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת" (ב 9).

 

פרק א פסוקים 1-2:

"מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּרְצוֹן אֱלוהִים, וּמֵאֵת טִימוֹתֵיאוֹס אָחִינוּ, אֶל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּקוֹלוֹסָה, הָאַחִים הַנֶּאֱמָנִים בַּמָּשִׁיחַ: חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלוהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

מי הוא טימותיאוס?

טימותיאוס היה בחור מאמין ונאמן, אשר התלווה לשאול השליח במסעותיו ומסר את חייו לשירות האדון.

שאול השליח הפקיד בידיו את הבשורה וציווה עליו למצא אנשים נאמנים, ללמדם ולהפקיד בידיהם את לימוד הבשורה. רק כך יש בבשורה היכולת לתת חיים ובשפע (שנייה לטימותיאוס ב 2).

שאול השליח פותח את איגרתו במילים: "אֶל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּקוֹלוֹסָה…"

האם המאמינים בקולוסה היו כל-כך קדושים, ללא חטא ומושלמים?

האם האנשים בקהילת ירושלים שלמים ומושלמים, וצדיקים גמורים?

מתברר שהמילה "קדושים" טומנת בחובה משמעות מאוד יחודית.

המילה "קדוש" מוזכרת בתנ"ך במקומות רבים ואינה מתייחסת רק לבני אדם.

התנ"ך מציין מקומות קדושים (שמות 19-29; ויקרא ו 19: מקום הקרבת העולה); חפצים קדושים (שמות כח 2; כט 6: בגדי וחפצי הכהן).

מהמשמעות והתוכן ניתן להסיק שהמילה "קדוש" מצביעה על החפץ או המקום כדבר השמור לאלוהים – נפרד ומיוחד לשירות אלוהים.

המילה "קדוש" ששאול השליח מיחס לקולוסיים, מציינת את שייכותם ויחודיותם לאלוהים.

כמאמינים בישוע, גם אני ואתה יחודיים ושמורים לאלוהים.

מה זאת אומרת? ומה זה אמור לעשות בחיי?

כמו שקדושת החפצים והמקומות הצביעו על יחודם לאלוהים ולשירותו, כך קדושתינו מצביעה על שייכותינו לאלוהים ולשירותינו על פי רצונו בלבד.

אלוהים מכנה אותי "קדוש" מכיוון שחיי צריכים ליישם את רצון אלוהים, ורק את זאת.

למה הכוונה?

א. חיי צריכים ללבוש את המוסר של ישוע.

ב. מוחי צריך לפעול על פי הלך המחשבה של ישוע (רומים 12).

במילים אחרות: שגרירים של אלוהים בעולם (שנייה לקורינתים ה 20).

(הרחבת הנושא בפרק ג 1-17).

חומר למחשבה: האם גם חיי נראים קדושים לסובבים אותי? האם השכנים או הקרובים אלי יכולים להעיד שאני קדוש לאלוהים על סמך עדות אישית?

אלוהים מצדו נותן את הטוב ביותר לאלו אשר להם הוא קורא "קדושים"; אלו אשר מוכנים להעמיד את חייהם לשירותו.

לקדושיו – לנבדלים עבורו – אלוהים נותן: "חֶסֶד וְשָׁלוֹם."

א. חֶסֶד

הגדולה שבחסד היא, שאלוהים נותן לנו דבר שאינו מגיע לנו; דבר שלעולם לא נוכל לשלם מספיק עבורו.

חסד יכול להופיע אחרי צדק.

על פי הצדק, כל בני אדם נמצאים אשמים בחטא ולכן ונידונים למוות מול אלוהים.

אלוהים עשה עמנו חסד מכיוון שעל פי צדק לא היה נשאר אדם אחד חי.

אלוהים עשה חסד: הוא שילם בדמו את מחיר החיים שלנו; כך הוא קנה אותנו והעניק לילדיו חיי נצח.

חסד: זו מעלה המצביעה על עליונות, וזה בדיוק מה שיש לאלוהים.

אלוהים עשה עמנו חסד בגלל שהוא אוהב כל אחד שברא (יוחנן ג 16).

ב. שלום

חקירת המילה "שלום" בכתובים מגלה דבר מרתק:

1. "שלום" מתאר את היחס בין אדם לאדם: חוסר עוינות או מלחמה (ראשונה לתסלוניקים ה 13; שמואל א ז 14).

כשאנשים חיים ביחסי שלום, הפחד לא קיים, דאגה חסרה והשגשוג פורח.

2. שלום בין אדם לאלוהים: ריצוי; לזה בדיוק שאול השליח מצביע.

רומים ה 1: ללא כפרת החטאים של ישוע, ללא החסד של אלוהים, יש מצב של מלחמה בין אלוהים לביננו, עוינות ופחד מצדנו – מה יעשה לנו אלוהים?

בגלל ישוע, הופסק מצב המלחמה בין המאמין לאלוהים, וכעת יש ביננו "שלום", חוסר פחד וחוסר עוינות.

כהוכחה לחוסר העוינות, ישוע אמר: "שָׁלוֹם אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם, אֶת שְׁלוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם; לא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹתֵן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. אַל נָא יֵחַת לְבַבְכֶם וְאַל יִירָא" (יוחנן יד 27).

במילים אחרות: אלוהים שוכן בכם. זהו ערבון שאלוהים לא ישנא אתכם או ילחם נגדיכם; הוא אינו נלחם נגד עצמו. המאמין יכול להרגיש את השלום של המשיח ישוע, ליהנות ממנו ולהרגע עמו גם בתוך שדה קרב עקוב מדם, גם בגיא צלמוות (תהילים כג).

פה מתבטאת הריבונות של ישוע, האלוהיות שלו – ההפנמה של נוכחותו בי.

פסוק מרתק: "שְׁלוֹם אֱלוהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצור אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 7).

מסקנה: הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל בחייו זה חסד ושלום.

לסיכום

א. מאמינים הנם אנשים "קדושים"; גם אלו שרק אתמול עזבו את הפשע והכירו היום את אלוהים.

קדושתנו משמע, שיועדנו לשירות אלוהים בלבד; אנו כלים יחודיים לתפקידים מאוד מוגדרים: שגרירי המשיח לעולם חסר אמונה.

ב. אלוהים נותן לקדושיו את כל הכלים הדרושים למילוי תפקידם:

  • חסד: אלוהים הסיר את המוות מחיי, והחליף אותו בחיי נצח עמו;
  • שלום, שלווה וביטחון: כך שלא יהיה דבר בהיקום אשר יוכל להסיט את עיניך מישוע – אם באמת תבטח בו!