האיגרת אל הקולוסים – שיעור מס' 10

Print Friendly

פרק א, פסוקים 24-29

בשיעור שעבר למדנו איך שאול השליח מסביר את שירות הריצוי של ישוע כמכפר.

המצב הראשוני שלי היה ניתוק מאלוהים; נחשבתי לאויב בעיני אלוהים.

דמו המכפר של ישוע ביטל את העוינות, את אותה חתימה של החטא הראשוני שעמו נולדתי שהיא תוצאת החטא של אדם וחווה (רומים ה 1-12).

מרגע ישועתי נפתחה דלת להתחברות עם אלוהים, דלת שעד הכפרה הייתה סגורה. מעתה והלאה יש שלום ביני לבין אלוהים; הוא שוכן בי ומשתמש בי לצורכיו בגוף המשיח.

גם ילדי אלוהים, למרות שנושעו, חוטאים ונענשים על-ידי אלוהים ואדם עבור חטאיהם.

שייכותי לאלוהים וישועתי אינן מתבטלות (יוחנן 10; רומים 8).

אלוהים מחנך אותי, מעצב אותי, ודורש ממני להתוודות לפניו על חטאיי כדי שההתחברות תחודש (ראשונה ליוחנן א 9: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלוחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה"; ראשונה לקורינתים יא 23-28).

ישנם כאלו החושבים כי סליחת החטאים של ישוע עבור ילדיו כמוה כרשיון להמשיך ולחטוא – "….מה הבעיה, אני אתוודה ואתחיל שוב, הרי מקומי בשמים מובטח!"

מי שחושב ופועל כך (פושע במתכוון) מוכיח את אי שייכותו למשיח, ואינו מבין את משמעות החזרה בתשובה – את גודל כוח רוח הקודש בחיי המאמין.

מאמין כנה שואף להידמות לישוע ולא לפושע.

פסוקים 24-29:

24 "כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ בַּסֵּבֶל שֶׁאֲנִי סוֹבֵל לְמַעַנְכֶם וַאֲנִי מְמַלֵּא בִּבְשָׂרִי אֶת סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ עוֹד לִסְבּול בְּעַד גּוּפוֹ — הַקְּהִלָּה;

25 נִהְיֵיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת בְּהֶתְאֵם לַתַּפְקִיד שֶׁאֱלוהִים נָתַן לִי לְמַעַנְכֶם, לְהַשְׁלִים אֶת דְּבַר אֱלוהִים 26 בִּמְסִירַת הַסּוֹד שֶׁהָיָה צָפוּן מֵעוֹלָמִים וּמִדּוֹרוֹת וְעַתָּה נִגְלָה לִקְדוֹשָׁיו.

27 אָכֵן לָכֶם רָצָה אֱלוהִים לְהוֹדִיעַ מַהוּ עושֶׁר תִּפְאֶרֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, וְהוּא: הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, הַתִּקְוָה אֶל הַכָּבוֹד.

28 עָלָיו אָנוּ מַכְרִיזִים וּבוֹ בַּזְּמַן מַזְהִירִים כָּל אָדָם וּמְלַמְּדִים כָּל אָדָם בְּכָל חָכְמָה, לְמַעַן נוּכַל לְהַצִּיג כָּל אָדָם כְּשֶׁהוּא מֻשְׁלָם בַּמָּשִׁיחַ.

29 לְמַטָּרָה זאת אֲנִי גַּם עָמֵל וְנֶאֱבָק, כְּמִדַּת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בִּי בִּגְבוּרָה."

שאול השליח יושב בבית הכלא ומשם הוא כותב את האיגרת למאמינים בקולוסה:

"הִתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאֱלוהִים יִפְתַּח לָנוּ אֶת שַׁעַר הַדִּבּוּר לְהַגִּיד אֶת סוֹד הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּגְלָלוֹ אַף אָסִיר אָנוכִי "(ד 3); ראה גם מעשי השליחים כח 30: "שָׁאוּל יָשַׁב שְׁנָתַיִם תְּמִימוֹת בְּדִירָה שֶׁשָכַר לוֹ, וְקִבֵּל אֶת כָּל הַבָּאִים אֵלָיו."

ישנם כאלו שידעו כי שאול השליח נמצא בכלא בגלל אמונתו בישוע, אך לא כולם ידעו זאת.

ייתכן מאוד שמתנגדיו של שאול השליח השתמשו בנתון זה כדי להציגו כחוטא, ואת מאסרו כעונש אלוהים, ולכן אין סיבה להישמע להוראותיו. מה כבר חוטא יכול ללמד אותנו?

שאול השליח מודע לבעיה הזו: "כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ בַּסֵּבֶל שֶׁאֲנִי סוֹבֵל לְמַעַנְכֶם וַאֲנִי מְמַלֵּא בִּבְשָׂרִי אֶת סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ עוֹד לִסְבּול בְּעַד גּוּפוֹ — הַקְּהִלָּה". מפסוק זה הוא מתאר ומסביר…

א. את הסיבה לסבלו ושבתו בכלא.

ב. את השירות שנתן לו ישוע עבור הקהילה. כל זאת, כדי שאוזני המאמינים יהיו קשובות לדבר אלוהים אשר בפיו ולא לחיצוניות המטעה.

מה הסיבה שבגללה שאול השליח בכלא?

לא בגלל פשע או חטא, אלא בגלל שירותו לגויים – לאותם אנשים שהוא כותב אליהם.

שאול הלך לבשר בעמי נכר מתוך פקודה של ישוע ולא מתוך בחירה אישית (מעשי השליחים ט). כל הצרות שבאו עליו נבעו בגלל שירותו למען הגויים (אפסים ג 1-13); ראו גם את מעשי השליחים כב 21-22.

העדות של שאול השליח מאוד מיוחדת ומהווה דוגמה לנו היום:

לעתים אנו חושבים איך הקהילה יכולה לשרת אותנו, אך שאול השליח מלמד עיקרון נפלא: עד כמה אני מוכן לשרת את גוף ישוע המשיח – את הקהילה.

שאול השליח ציין כי למרות היותו סובל בכלא, הוא שמח: "אֲנִי שָׂמֵחַ בַּסֵּבֶל…" איך הוא יכול לשמוח בסבל?

ישוע אמר בבשורת מתי פרק ה 10-12:

"אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אַשְׁרֵיכֶם אִם יְחָרְפוּ וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיַעֲלִילוּ עֲלֵיכֶם בִּגְלָלִי. שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; הֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵיכֶם."

– "אשרי הנרדפים בגלל הצדק", אשרי אלו שנרדפים בגלל שם ישוע כי שכרם רב בשמים. סבלם דומה לסבלות הנביאים הידועים אשר גם נרדפו בגלל צייתנותם לאלוהים. לדוגמה: ירמיהו הנביא נאסר בבור סיד.

שאול השליח שמח במאסרו כי ידע שהסבל הזה נבע מנאמנותו לשם ישוע, ולכן הסוף יביא תועלת וכבוד לאלוהים. בסבל הוא דמה לנביאים שסבלו בגלל ציותם לאלוהים; הוא גם יכול היה להידמות לישוע:

"כְּדֵי לָדַעַת אוֹתוֹ וְאֶת כּוחַ תְּחִיָּתוֹ וְאֶת הַשֻּׁתָּפוּת בְּיִסּוּרָיו וּלְהִדַּמּוֹת לוֹ בְּמוֹתוֹ" (פיליפים ג 10). הוא יכול היה לשמוח מכיוון שגם שם שלום אלוהים – המשיח היה עמו.

יתרון נוסף קיים בסבל רק עבור ישוע: הנחמה של המשיח שופעת על המאמין… "כִּי בּוֹ נַעֲשֵׂיתֶם עֲשִׁירִים בַּכּל, בְּכָל אמֶר וּבְכָל דַּעַת" (ראשונה לקורינתים א 5).

אלוהים נאמן! אם כבר הוא מרשה לנו סבל, הוא גם מביא תרופה, נחמה שמחה ותקווה.

סיכום ביניים:

א. שאול השליח יושב בכלא לא בגלל פשע, אלא בגלל נאמנותו וצייתנותו לפקודת האדון ישוע: שירותו עבור הגויים.

ב. שאול השליח תיאר את השירות שלו עבור הקהילה במילים בעלות משקל רב: "נִהְיֵיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת בְּהֶתְאֵם לַתַּפְקִיד שֶׁאֱלוהִים נָתַן לִי לְמַעַנְכֶם, לְהַשְׁלִים אֶת דְּבַר אֱלוהִים" (25).

שאול השליח אמר להם כי שירותו עבור המשיח מתבטא בהוראה, ודרך הוראתו דבר אלוהים מושלם.

למה שאול השליח מתכוון?

כוונתו של שאול השליח הוא: מה שהוא אמר או מה שהגיע אליהם בכתב מהווה חלק אשר משלים את דבר אלוהים. במילים אחרות: "איגרותיי ולימודיי כמוהם כתנ"ך. ללא ההוראה שקיבלתי מישוע למסור לכם, התנ"ך – דבר אלוהים – אינו מושלם!"

ישנם כאלו שלא מקבלים את סמכות כתביו של שאול השליח, מסיבות כלשהן. הפסוק הזה וההסבר שלאחריו צריכים לשכנע.

מה היה המסר החשוב בפיו של שאול השליח? מהו הסוד שהיה צפון מעולמים ונגלה לראשונה לשומעיו של שאול השליח, סוד שלא היה ידוע אפילו לנביאי התנ"ך?

פסוק 27: "אָכֵן לָכֶם רָצָה אֱלוהִים לְהוֹדִיעַ מַהוּ עושֶׁר תִּפְאֶרֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, וְהוּא: הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, הַתִּקְוָה אֶל הַכָּבוֹד."

עד לכפרה של ישוע על הצלב נחשבו הגויים לדבר טמא, בלתי מכובד וחסר תקווה. במילים אחרות: "גיהנום נוצר עבור הגויים…."

1. בזכות ישוע ובגללו, גויים יכולים להיוושע וכך לחלוק בתקווה של חיי נצח והתחברות עם אלוהים. המידע הזה לא היה ידוע להם…

2. הגוי המאמין יכול לקבל ולחלוק את הכבוד שיש לישוע.

3. גוי מאמין שווה ליהודי מאמין, ושניהם שותפים זהים בנחלת אלוהים. כמו כן, הם נחשבים לגוף אחד, הנקרא: גוף המשיח – הקהילה. בקהילה שניהם זהים – אין הבדל ביניהם. שניהם משרתים את האדון על פי התפקיד שנתן לכל אחד מהם (אפסים ג 1-13; קולוסים ב 11-22).

מה שנשמע לנו כברור וכמובן מאליו, היה בגדר סוד ומסתורין לנביאי התנ"ך.

הם ידעו כי תהיה צרה גדולה (ירמיה, דניאל, יחזקאל), חזון יוחנן לא גילה סוד. כמו כן, הם ידעו על בוא המשיח ותיארו את שובו.

למרות כל זאת, הם לא ראו בבירור את הקהילה – את הגוף אשר בו יהודי וגוי עומדים שווים לחלוטין במעמד ושירות עבור אלוהים.

הם לא חלמו לראות עמים, גויים, אוחזים בתפקיד שיועד לישראל בלבד, ובו גויים מבשרים את שם ה' ונושעים. — זה היה סוד, מסתורין אשר אלוהים גילה להם וכך גם לנו דרך שאול השליח.

"עָלָיו אָנוּ מַכְרִיזִים וּבוֹ בַּזְּמַן מַזְהִירִים כָּל אָדָם וּמְלַמְּדִים כָּל אָדָם בְּכָל חָכְמָה, לְמַעַן נוּכַל לְהַצִּיג כָּל אָדָם כְּשֶׁהוּא מֻשְׁלָם בַּמָּשִׁיחַ. לְמַטָּרָה זאת אֲנִי גַּם עָמֵל וְנֶאֱבָק, כְּמִדַּת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בִּי גְבוּרָה" (28-29).

שאול השליח מצביע על מטרת חייו:

א. להכריז על המשיח.

ב. להזהיר וללמד כל אדם בחכמה, כדי שכל אחד מילדי אלוהים יוכל לעמוד מול  המשיח ישוע כשהוא שלם בהבנתו ובציותו לדבר אלוהים.

מדוע שאול השליח מתאר את סבלו ושירותו במילים קיצוניות אך גם מלאות ברגש?

את זאת נלמד בשיעור הבא.

סיכום

א. הסוד שהיה נסתר לנביאי התנ"ך נתגלה לעולם על-ידי שירות הלימוד של שאול השליח.

הסוד שנגלה: כפרת המשיח חיברה את היהודי והגוי לגוף אחד. בקהילה אין שום הבדל בין יהודי מאמין לגוי מאמין.

ב. מכיוון שלימודו של שאול השליח מסיר כל גאווה לאומית או רצון אישי, הדבר הביא לכך שרבים בגוף המשיח אינם מקבלים את לימודו כדבר אלוהים.

שאול השליח מצהיר כי דרכו דבר אלוהים הושלם. לא יכול להיות משפט יותר ברור המציין כי איגרותיו הנן כלימוד מאלוהים.

ג. שאול השליח מתאר את השירות שלו עבור הקהילה כשירות אשר הביא עליו סבל. למרות זאת, הסבל הוא שמח.

שני דברים ראויים לציון:

1. שמחת אלוהים אינה תלויה באירוע זה או אחר אלא בעובדת נוכחות אלוהים בי.

2. שאול השליח לימד עיקרון מאוד חשוב: הלך המחשבה של תלמיד בוגר היא: איך לשרת את הקהילה ולא איך הקהילה תשרת אותו.

יבוא יום שבו נזדקק לשירות הקהילה, אך עד אז, האם אנו מתפללים ומוכנים לשרת גם במחיר של סבל?

שאול השליח שירת את האדון ולכן גם סבל; למרות זאת, היו לו חיים מלאי שמחה.

איך החיים שלך ושלי? אם אין לנו מספיק שמחה, אולי אין לנו מספיק שירות?