האיגרת אל הקולוסים – שיעור מס' 3

Print Friendly

פרק א, פסוקים 3-8

בשיעור שעבר למדנו מהם התנאים הנחוצים בחיי המאמין על מנת שפיו יהיה מלא בהודייה כנה לכבוד אלוהים.

שאול כתב את האיגרת אל הקולוסים, אל האפסים ואל הפיליפים – בהיותו אסיר בכלא. משם, מסבלו, הוא מעודד אותם, ואף מלא בהודייה עבור מצבו.

איך אפשר לסבול ולהיות מלא בהודייה כנה?

שאול ידע כי מאסרו נבע מהיותו מבשר: "הִתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאֱלוהִים יִפְתַּח לָנוּ אֶת שַׁעַר הַדִּבּוּר לְהַגִּיד אֶת סוֹד הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּגְלָלוֹ אַף אָסִיר אָנוכִי…" (ד 3).

הוא ידע שהוא ממלא במדויק את רצון אלוהים בחייו.

אדם אשר מציית לאלוהים ונמצא במרכז רצון אלוהים, הנו אדם אשר מרגיש את כוח אלוהים פועל בו ועוזר לו לציית. מאמין כנה המתנסה בכל כוח אלוהים מודה בכל לבו לה'.

מה עשה שאול השליח ומה עלינו לעשות על מנת שחיינו ישפעו בהודייה כנה?

1. תפילה: יחס אישי ואינטימי עם אלוהים, פתיחת לב וחיים לפניו, תלות בו.

2. לימוד דבר ה': רק כך אפשר לדעת מה רצון אלוהים בכלל ובעבורי.

3. ציות: "וְכָל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ, הֵן בְּאומֶר הֵן בְּמַעֲשֶׂה, עֲשׂוּ הַכּל בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְהוֹדוּ לֵאלוהִים אָבִינוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ" (ג 17).

"כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (יעקב ב 26).

אמונה כנה היא אמונה המביאה מעש.

התוצאה תהיה: הכרה אישית וטובה יותר של אלוהים בחיינו – חיים על פי רצונו, התנסות בכוחו; ומכאן, השמחה וההודייה.

בפסוקים 3-8 נתמקד על הקשר בין אמונת אמת, אהבה והתקווה השמורה בשמים.

א. מהי האמונה האמיתית והכנה ששאול השליח כל-כך שמח שיש לקולוסים?

העולם מלא באמונות ובאנשים דתיים אשר כל אחד מהם מוכן למות עבור אלוהיו, ולכל אחד מהם מישהו הנחשב לאלוהים. אחרים טוענים כי ישנן דרכים ודתות שונות אשר כולן מביאות את בן האדם לאלוהים האחד.

האם כך מלמד התנ"ך?

האמונה התנ"כית מתבססת בקיום אלוהים ובאמת דברו הכתוב בתנ"ך.

התנ"ך, לעומת שאר ספרי האמונות והדתות, הנו הספר היחידי אשר מלא בשני דברים עיקריים המחזקים את אמיתותו:

1. תיאורים היסטוריים המאומתים על-ידי מקורות אחרים וארכאולוגיים.

2. נבואות למכביר אשר התגשמו והמעידות על ריבונותו של העומד מאחורי הכתוב.

לאחר שאלוהי אברהם, יצחק ויעקב מוכיח את קיומו, את כוח ידיעתו את העתיד ושליטתו על המאורעות ביקום, הוא מתאר ומסביר את רצונו מיציריו ויחסו אליהם.

הבה נבחן שני קטעים תנ"כיים שיעזרו לנו לבסס ולמקד את אמונתנו במרכז, ובעיקר.

1. תהילים ב:

דוד המלך משתף אותנו בתכניותיו של אלוהים ובקשר בין אלוהים למשיח, לאדון כל הארץ.

אלוהים קובע כי למרות אי רצונם של הבריות לקבל את מרות ושלטון המשיח עליהם, הוא ימשיך בתכניתו ויעמיד את המשיח כראש כל הארץ.

מי הוא אותו משיח?

א. היחס בינו לבין אלוהים הנו כיחס בין אב לבן. הדבר הזה נכתב על מנת לאמת את הנבואות המציינות כי המשיח ייוולד מבתולה ויהיה עמנו-אל (ישעיה ז 14, ט 5-6; מיכה הנביא ה 1).

ב. המשיח הוא אלוהים. הוכחה: "אשרי כל חוסי בו"; בדוק לאור הכתוב בספר ירמיה יז פסוקים 5, 7: "כּה אָמַר יהוה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר זְרועוֹ; וּמִן־יהוה יָסוּר בּוֹ"… "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוה; וְהָיָה יהוה מִבְטַחוֹ."

להזכירנו: באלוהים קיימים שלוש הוויות אשר כל אחד שווה לרעותה: "קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ־זאת, לא מֵראשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדונָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ" (ישעיה מח 16).

2. ישוע הנו הדמות אשר כל הנבואות התנ"כיות ננעלות עליו.

מי הוא ישוע? האם אפשר להיות אדישים כלפיו?

ישוע אמר: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 6).

א. אם ישוע משקר, אז אין כל מקום לסימפטיה כלפיו; שקרן זה שקרן וצריך להתרחק ממנו!

ב. אם ישוע דובר אמת – משמע כי האמת זו אישיות. הדרך לאלוהים היא לא על פי מפה, אלא דרך אישיות – והיא ישוע.

ישוע הוא אלוהים המשיח, ובלעדיו אין כל דרך לחזור לנוכחות אלוהים.

יוצא מכך כי כל אלו הטוענים כי ישוע היה אדם נחמד אך לא אלוהים, ממש אינם מתמודדים עם הצהרתו של ישוע. או שהוא דובר אמת ואז הוא הדרך היחידה לאלוהים, או שהוא שקרן וזה מאוד לא נחמד; וכל שאר הדרכים מובילות לגיהנום.

כמאמינים בישוע – כאדון ומשיח – אנו רואים בו אלוהים בכבודו ובעצמו אשר ירד ארצה על מנת לפדות את ילדיו בדמו שלו; ולאחר מותו, ניצח את המוות וקם לתחייה ביום השלישי.

כאלוהים בכבודו – אנו רואים את דבריו כציווי. אנו מאמינים שאל שדי הנו ישוע המשיח.

דבר אלוהים מלמד שגם השדים (המלאכים שסולקו עם השטן) מאמינים באלוהים: "אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהָאֱלוהִים אֶחָד הוּא. הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת! גַּם הַשֵּׁדִים מַאֲמִינִים וְאַף רוֹעֲדִים" (יעקב ב 19).

אם כן, במה שונה אמונתי מאמונתם של השדים? הרי גם הם מאמינים שישוע קיים ובעל כוח!

ההבדל טמון במעשים הנובעים מאמונה אמיתית וכנה בישוע. כניעה, התמסרות וציות לו ולדברו – "אשרי כל חוסי בו".

שאול השליח הוכיח כי אמונתם של הקולוסים מלאה חיים בכך שהם אוהבים את שאר הקדושים – את שאר ילדי אלוהים; הם כנועים ומצייתים לישוע.

יעקב סיכם בפרק ב 14-26 את משמעותה של אהבת האחים: "תדאג להם כמו שאתה דואג לעצמך; תמלאו את מחסוריהם של הנזקקים!"

ישוע אמר כי אחת מדרכי ההיכר של תלמידיו היא: האהבה ביניהם! (יוחנן יג 33-35).

מדוע?

כי צריך אמונה כנה ואמיתית כדי לכלכל אהבה שכזו.

אם כן, איך אמונה במשיח ישוע ואהבת האחים מתקשרת לתקווה השמורה בשמים?

ראוי קודם כל לשאול: מהי התקווה של המאמין השמורה בשמים?

התקווה של המאמין היא לממש את ישועתו; זאת אומרת, ללבוש את גופו החדש והמושלם ולשרת את האדון לנצח נצחים (פרק א 12, ג 4, ג 24; חזון יוחנן 21).

בנחלת הנצח נתנהג כמו ישוע. שם יהיו לנו תפקידי שירות דומים לאלו הקיימים במסגרת גוף המשיח.

מה ששאול השליח התכוון לומר להם זה כדלקמן:

  • אמונתכם היציבה והאמיתית נראית דרך אהבתכם אחד את השני.
  • חייכם הנוכחיים עומדים בקו ישר עם יעודכם הנצחי – עם תקוותכם.
  • היום אתם עושים ומתרגלים את מה שנדרש מכם למלא לאורך כל הנצח.
  • אתם עומדים בקו ישר עם כל מה שאלוהים רוצה מכם בעתיד.

לסיכום

א. אמונה אמיתית ויציבה היא כזו אשר מעמידה את ישוע כאדון ומושיע במרכזה.

"וּשְׁלוֹם אֱלוהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצור אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 7).

ב. אמונה כנה וחיה היא כזו המיישמת את רצון המשיח בחיי המאמין. היא מתבטאת בעיקר בעזרה, לימוד, הדרכה, נתינה וכל זאת בענווה לשאר האחים בגוף המשיח; ובמילה אחת – אהבה כנה.

ג. תקוותו של המאמין היא לחיות ולשרת את המשיח לנצח.

אמונה יציבה וכנה – כזו הנראית באהבה בין האחים, היא התרגול הטוב ביותר לילדי אלוהים העומדים לממש את תקוותם עם האדון.

תפילתי, שכולנו נקדיש זמן איכותי יותר ללימוד והכרת ישוע על פי הכתובים על מנת שאמונתנו תהיה יציבה.

אמונה יציבה – משמע, חיים יציבים.