האיגרת אל הקולוסים – פרק א 15-18. שיעור מס' 6

Print Friendly

האיגרת אל הקולוסים – שיעור מס' 6

פרק א, פסוקים 15-17 – ישוע המשיח כבורא וכמקיים הבריאה
שאול השליח מתאר את אלוהותו של ישוע ב-4 תפקידים על מנת לעודד את המאמינים בקולוסה להתמיד ולהתמקד בישוע בדעת ובמעש.
בשיעור שעבר למדנו את התפקיד הראשון: ישוע המושיע (פסוקים 13-14).
ראינו כי ישוע חייב להיות אלוהים כדי למלא את תפקידו כמושיע מן החטא.
1. רק ישוע יכול היה להציג דם כפרה ללא חטא, וכך למלא את תנאי הקורבן שאלוהים הציב.
2. ישוע ניצח את המוות, ביטל את השפעתו, וכך הסיר את האיום הגדול ביותר נגד הבריאה.
3. ישוע ניצח את השטן – את "ממלכת החושך" – והוא ישליך אותו ואת מלאכיו לאגם האש לנצח.
4. ישוע הוא מקור החיים לכל אלו הרואים בו אדון ומושיע; רק בו הפדות והסליחה.
5. ישוע חי לנצח, ומשתף את ילדיו בנצח – ב"ממלכת האור" של אלוהים.
רק אלוהים יכול למלא את הסעיפים הללו, ולכן ישוע הוא מלוא האלוהים באדם.
שאול אמר: "אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ להיוושע" (מעשי השליחים ד 12)
בשיעור זה נלמד תכונה ותיאור נוסף של ישוע המעיד על אלוהותו; ומכאן, על היותו הכתובת היחידה עבור בני האדם.
פסוקים 15-17:
15. וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלוהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה;
16. כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁויּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ,
17. וְהוּא קוֹדֵם לַכּל וְהַכּל קַיָּם בּוֹ."

א. ישוע הוא "צֶלֶם שֶׁל הָאֱלוהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה."
שאול אמר: "הָאֱלוהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה." אלוהים הוא רוח: "הָאֱלוהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת " (יוחנן ד 24); אין לו מסגרת חומרית.
מה קרה ואיך קרה שאלוהים לבש מסגרת גשמית?
בספר בראשית א 26 השלמות האלוהית הרוחנית החליטה כי האדם יברא כך שישקף באופן גשמי את הצלם והדמות של אלוהים בעצמו: "וַיּאמֶר אֱלוהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵֽנוּ כִּדְמוּתֵֽנוּ…"
במילים אחרות: אלוהים החליט כי הצורה שאנו נראים, האופי והתכונות שבנו, כל אלו ביחד, יכולים באופן חומרי להציג את אלוהים הרוח בדרך הנאמנה ביותר.
אהבה, חסד, געגועים, קנאה, התחברות ועוד דברים רבים יכולים להתבטא דרך האדם, וכך להצביע על שלמותם באלוהים (התכונות הנ"ל מצביעות על אלוהים כדמות חברותית).
אילו האדם לא היה חוטא, הבריאה הייתה זוכה ללמוד אודות תכונותיו ואופיו הנעלה של אלוהים הרוח דרך חיי האדם הגשמי.
בשלב קצר לאחר הבריאה, קרה אסון: האדם ואשתו חווה, חטאו. החטא גרם לניתוק ההתחברות בין אלוהים לאדם שברא, ולסילוקם מגן-עדן.
חטאו של האדם השפיע על אופי ותכונות האדם וכל שאר הבריאה. החטא הרס בצורה מאסיבית את האפשרות של האדם להציג את אלוהים כפי שהיה לפני החטא.
אלוהים אוהב את האדם שברא, ולכן קבע את המחיר להושיע את האדם מן החטא:
"כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל־נַפְשׁותֵיכֶם; כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז 11). רק דם טהור יכול לכפר על חטא!
מכיוון שכל הבריאה נגועה בחטא, אלוהים בעצמו היה חייב לשלם בדמו.
אז איך אלוהים רוח, נטול גוף, משלם את מחיר הכפרה בדמו החומרי?
לצורך העניין, בא אלוהים בגוף.
אם כל הרוחניות של אלוהים הייתה נכנסת לממיר אשר הופך רוח לחומרי, ללא השפעת החטא, הרי שאותו ממיר היה מוציא את ישוע, אל שדי – שלמות האלוהים בשלמות האדם הגשמי, ללא חטא.
שאול השליח אמר את אותו משפט בפרק ב 9: "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת."
אין פה שום המצאה! הדבר הזה היה ידוע לאברהם ולכל האבות: "וַיְדַבֵּר אֱלוהִים אֶל־משֶׁה; וַיּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה; וָאֵרָא, אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקב בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יהוה, לא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" ( (שמות ו 2-3).
אלוהים, בדמות האדם הזה, הציג עצמו כאל שדי: "וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יהוה אֶל־אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית י"ז 1, י"ח; שמות לג).
נבואות התנ"ך הציגו את אל שדי כמושיע וגואל. אותן נבואות גם קבעו את מועד ביאתו כמשיח. הוא אמנם בא בשם "ישוע"; שם המתאר את תפקידו: ישוע = ישועה.
ישעיהו נג 6: "כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲווֹן כֻּלָּנוּ."
ח 14: "וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ; וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם."
ט 5-6: "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃
לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ, עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אותָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם, קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זּאת."
מיכה ה 1: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם."
דניאל ט 24-27: "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל־עַמְּךָ וְעַל־עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָוֹן, וּלְהָבִיא צֶדֶק עולָמִים; וְלַחְתּום חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשׁחַ קודֶשׁ קָדָשִׁים׃
25. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן־מצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלָיִם עַד־מָשִׁיחַ נָגִיד, שָׁבֻעִים שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק הָעִתִּים׃
26. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקּודֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שׁומֵמוֹת׃
27. הִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשׁומֵם, וְעַד־כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל־שׁומֵם."
מי שמכיר את אל שדי וזהותו יכיר טוב מאוד את ישוע, כי מדובר באותו האחד! זאת הסיבה שישוע אמר: "הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב …" (יוחנן יד 9). יוחנן גם אמר: "הוּא בָּא אֶל שֶׁלּוֹ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לוֹ לא קִבְּלוּ אוֹתוֹ" (יוחנן א 11).
מכאן, ישוע הוא צלם של האלוהות הבלתי נראה. נשמע כל-כך הגיוני!
כשאנו מבינים כי ישוע הוא סך כל האלוהות הרוחנית בדמות אדם, יהיה קל יותר להבין את משמעות המילה "בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה" א 15. (ז"א, היורש, דרכו נעשה הכל אשר בבריאה ולכבודו – ראה מאמר של ד"ר סת פוסטל בהמשך)
במשך דורות ועד היום, אנשים התלבטו במשמעות הפסוק. האם הכוונה שישוע נברא ראשון ואחריו אנחנו? או שהפסוק מציין חשיבות כיורש; זאת אומרת, ישוע הנו היורש, הבן שדרכו נעשה הכל ולכבודו, הדוגמה לכלל הבריאה.
על פי המסקנה מהפסוקים הקודמים – ישוע הנו התגלמות כל האלוהות בגוף אדם – ברור מעל לכל ספק שישוע לא נברא, הוא היה תמיד, הוא אלוהים בבשר.
המילה ביוונית הנה: פרוטו-טוקוס, שמשמעה "אב-טיפוס".
ישוע היה מאז ומתמיד אלוהים, אך הופיע בדמות אדם בשלב כלשהו בהיסטוריה.
המשמעות של "בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה" מתייחס למעמדו כבכור, יורש, והדוגמה שלו בכל הנוגע לנו – כמוהו נתהלך, כמוהו נחיה, כמוהו נקום מן המתים וכו'…. (ראה מאמר של ד"ר סת פוסטל, דיקן המכללה הישראלית למקרא בהמשך השיעור)
כעת, לאחר שהוכח כי ישוע הוא מלוא האלוהות בבשר והנו בחשיבות עליונה בכל הנוגע לבריאה ולחיינו, הבה נראה מה הוא עשה?
השאלה הנשאלת: איזה אדם רגיל שנברא יכול לעשות מה שישוע עשה?
פסוק 16: "כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ."
הפסוק הזה עונה לבעיה שעמדה מול הקולוסים.
הפילוסופיה הגנוסטית טענה כי אלוהים לא יופיע בבשר מכיוון שהבשר נחשב לתצורה נחותה לעומת הרוח, והמסקנה היא שישוע לא יכול להיות אלוהים.
והנה שאול השליח אומר להם:
• לא רק שישוע עצמו ברא את כל מה שהוא חומרי, הוא זה שברא גם את כל מה שנקרא: היקום הבלתי נראה.
• ישוע הוא זה שברא את כל המלאכים והרשויות הרוחניות.
• זה שנראה לכם נחות בבשר הנו עליון לכל דבר: חומרי ורוחני ביקום.
• לא רק שישוע ברא זאת, אלא הכל כפוף לו.
• הכול, החומר והרוח ביקום, חיים בזכותו ולמענו.
שאול השליח אמר: "הֲלא כָּתוּב: חַי־אֲנִי, נְאֻם־יהוה, כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ וְכָל־לָשׁוֹן תּוֹדֶה לֵאלוהִים" (רומים יד 11); "… וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלוהִים הָאָב" (פיליפים ב 11);
"הֲלוֹא אֲנִי יהוה … בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלא יָשׁוּב; כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן" (ישעיה מה 23).
כבני אדם, אנו מתרשמים מעוצמת הרס של הוריקן אך לא מסוגלים לתפוס איזו עוצמה צריך כדי לברוא תינוק בריא, או שושנה יפה!
אלוהים גיבור בא בדמות שה כפרה, ואנו לא מסוגלים להבין איזה כוח של ענווה טמונה בו!
יום אחד אלוהים יבוא כאריה, אך אז הוא יבוא לטרוף את אלו שזלזלו בו בדמות שה הכפרה.
תפילתי שנזכה בחסד אלוהים לראות עוד כאלו שיזהו את האריה בדמות השה – את ישוע כאלוהים מושיע אישי.
סיכום
שאול השליח מודע ללחץ ולמצב אשר בו נמצאים המאמינים, ולכן מוכיח את אלוהותו של ישוע דרך תפקידיו.
המטרה היא להבהיר, חזור והבהר, שאין כתובת אחרת לאדם הרוצה להיוושע – מלבד ישוע!
שאול השליח הוכיח את אלוהותו של ישוע בתפקידו: כמשיח וכבורא.
א. ישוע הוא סך כל האלוהות הרוחנית בדמות אדם, ללא מגע חטא.
ב. ישוע ברא את כל החומר והרוח בבריאה, והוא עליון ודוגמה לכל.
ג. בזכות ישוע הבריאה קיימת; בלעדיו, הבריאה מתמוטטת.
מסקנה: "אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12). אם תקבל את ישוע כאדון – תיוושע, ותוכל לחזור לנוכחות הבורא!

מאמר של ד"ר סת פוסטל (דיקן המכללה הישראלית למקרא בנתניה), בנוגע לאלוהותו של ישוע.

כמה מחשבות על "בכור כל נברא" ו"ראשית"

וְהְוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים הַנּעְֶלָם וְּבְכוֿר כָּל־נבְִרָא׃ כִּי־בוֿ נבְִרָא כֹּלֹ אֲשֶׁר בַּשָּמַיםִ ואֲַשֶׁר בָּאָרֶץ כֹּלֹ הַנּרְִאֶה וכְֹלֹ אֲשֶׁר־אֵיננּוּ נרְִאֶה הֵן כִּסְאוֿת וּמֶמְשָׁלוֿת הֵן שְׂרָרוֿת ורְָשֻׁיּוֿת הַכּלֹ נבְִרָא עַל־ידָוֿ וּלְמַעֲנהֵוּ׃ וְהְוּא לִפְניֵ הַכּלֹ והְַכּלֹ קַיּםָ בּוֿ׃ וְהְוּא רֹאֹשׁ גּוּף הָעֵדָה אֲשֶׁר הוּא רֵאשִׁית וּבְכוֿר מֵעִם הַמֵּתִים לְמַעַן יהְִיהֶ הָרִאשׁוֿן בַּכּלֹ׃ (קול' א' 18-15)
יש הטוענים שפרושו של הביטוי "בכור כל נברא" (קול' א' 15) הוא שבן האלוהים (ישוע) היה היצור (הבריאה) הראשון שנוצר (שנברא) בסדר בריאת האלוהים, ועוד מתיימרים לגבות את הפרוש הזה על ידי המילה "ראשית" המופיעה בקול' א' 18: "הוא ראשית ובכור מעם המתים". בספר התגלות יוחנן גם כן מזהה את בן האלוהים כ"רֵאשִׁית בְּרִיאַת הָאֱלֹהִים" (התגלות ג' 14). לעתים קרובות גם מצטטים את מזמור ב' 7 ("אני היום ילדתיך") כחיזוק הדעה שבן האלוהים נברא מתישהו בעבר הרחוק בציר הזמן האלוהי.
האם תפיסה זו היא נכונה? ממש לא!
"בכור כל נברא"
ספר הברית החדשה מוצף בציטוטים והרמזים (אלוזיות) לתנ"ך! מחברי הברית החדשה ידעו היטב את כתבי הקודש והביעו את עצמם בשפה ובמחשבה תנ"כית לאורך כל כתביהם. מה שדי ברור באל הקולוסים א' 18-15 הוא ששאול מתאר את מעמדו של המשיח ואת בריאת העולם דרכו, במושגים תנכ"יים שנלקחו ממספר קטעים חשובים, כגון תהל' פ"ט 28, ברא' א' 1, משלי ח' 31-22 ומשלי ל' 4.
ידוע מסיפורי התנ"ך ש"בכור" לאו דווקא מתייחס לסדר הלידה, וזה נכון במיוחד בספר בראשית, ספר שמנתב נתיב גנאלוגי (שושלת יוחסין) מזרע האישה (ברא' ג' 15) למלך המשיח (ברא' מ"ט 12-8). למרות שעשיו נולד ראשון, יעקב קנה ממנו את הבכורה, וזכה במעמד היורש של ברכת אביו (ברא' כ"ה 33, כ"ז 29-28, 36). למרות שליעקב היו שניים עשר בנים, דווקא הנכד שלו, אפרים, זכה במעמד "הבן הבכור" (ברא' מ"ח 19-17, דבי"א ה'1). בתוכניתו של אלוהים לברך את כל העולם דרך זרע ספציפי בספר התורה, יורש הברכה
(מעמד הבכור) שוב ושוב הולך לבן הצעיר. אז ברור שבעברית מקראית, "בכור" לאו דווקא מציין את סדר הלידה!
אז למה שאול מכנה את בן האלוהים "בכור כל-נברא"? התשובה נמצאת בספר תהלים, דווקא בפסוקים שלעתים קרובות משומשים מחוץ להקשרם כדי לטעון שבן האלוהים נוצר. בספר תהלים, יש מספר מזמורים שמוקדשים להבטחתו של אלוהים לבית דויד שממנו ייצא המשיח (כדאי להסתכל בציטוט עצמו).
יא וְהָיָה כִּי-מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם-אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימוֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּנֶיךָ; וַהֲכִינוֹתִי אֶת-מַלְכוּתוֹ. יב הוּא יִבְנֶה-לִּי בָּיִת; וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסְאוֹ עַד-עוֹלָם. יג אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן; וְחַסְדִּי לֹא-אָסִיר מֵעִמּוֹ, כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ. יד וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד-הָעוֹלָם; וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם. (דברי הימים א י"ז 11-14)
המזמורים המוקדשים להבטחה זו הם דווקא נמצאים במקומות מפתח בספר תהלים: מזמור ב' העומד במבוא הספר, מזמור ע"ב הנמצא בדיוק בסוף ספר שני של תהלים, ומזמור פ"ט הממוקם במזמור האחרון של ספר השלישי של ספר תהלים. ברור כי המזמורים מתמקדים בהבטחה הנ״ל:
• אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן; (דבי"א י"ז 13)
• אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק: יְהוָה אָמַר אֵלַי: בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ. (מזמור ב' 8-7)
• הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה; אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי. אַף-אָנִי, בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ; עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי-אָרֶץ. (מזמור פ"ט 28-27)
מה שמעניין במזמור ב' הוא שמיד אחרי שהמשורר אומר לנו "אני היום ילדתיך" הוא מתייחס לנחלתו של המשיח ("שאל ממני ואתנה גוים נחלתך…"). בדיוק אותה המחשבה אנו מוצאים גם במזמור פ"ט 28: "אף אני כבכור אתנהו, עליון למלכי-ארץ"! בשני המקרים "ילדתיך" ו"בכור אתנהו" קשורים ישירות לירושתו של המשיח כיורש! הכינוי "בכור" במזמור פ"ט מתייחס למעמדו של המשיח מעל כל המלכים, וכלל וכלל לא לסדר לידתו! ולכן בדרשה של שאול במע"ש הוא מצטט את מזמור ב' 7, ומקשר אותו לא לציר זמן בו המשיח כביכול נוצר, אלא דווקא לזמן שהמשיח ניצח את המוות על מנת לקחת את מקומו לימינו של האב עד העת שיושת הכל תחת רגליו:
וגְַם אֲנחְַנוּ מְבַשְּרִים אֶתְכֶם אֶת־בְּשׂוֿרַֹת הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר הָיתְָה לַאֲבוֿתֵינוּ כִּי אתָֹהּ קִיּםֵ הָאֱלֹהִים לְבָניֵנוּ בַּהֲקִימוֿ אֶת־ישֵׁוּעַ׃ כַּכָּתוּב בַּמִּזְמוֿר הַשֵּניִ: בְּניִ אַתָֹה אֲניִ הַיּוֿם ילְִדְתֹיךָ׃ ועְַל־הֲקִימוֿ אֹתֹוֿ מִן־הַמֵּתִים לְבִלְתי שׁוּב עוֿד לַשָּחַת, כֹּהֹ אָמַר: אֶתֵֹן לָכֶם חַסְדֵי דָודִ הַנּאֱֶמָניִם׃ (מע"ש י"ג 34-32).

כששאול כותב שבן האלוהים הוא "בכור כל-נברא" הוא דווקא נשען על ההבטחות למשיח במזמורים ב' ופ"ט ואפילו מסביר את כוונתו בהמשך הקטע: "הַכּלֹ נבְִרָא עַל־ידָוֿ וּלְמַעֲנהֵוּ׃" (קול' א' 16). כיורש כל הבריאה, בכור כל-נברא, כל הבריאה נעשתה על ידו וגם למענהו! האב ברא את העולם דרך ישוע על מנת לתת לו את כל העולם כירושה! . " שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ". (מזמור ב' 8).
לפרש את הפסוק הזה במובן של "הנוצר הראשון" הוא לא רק הוצאת הכתוב מהקשרו בברית החדשה, אלא גם הרחקת הכתוב מהקשרו התנ"כי! ישוע הוא בכור כל-נברא, היורש הבלעדי!
"הוא ראשית ובכור מעם המתים"
יש גם שטוענים שפרושו של הכינוי "ראשית" גם מתייחס לזמן בציר ההיסטוריה האלוהית שבו בן האלוהים נוצר.
• הוּא רֵאשִׁית וּבְכוֿר מֵעִם הַמֵּתִים לְמַעַן יהְִיהֶ הָרִאשׁוֿן בַּכּלֹ׃ (קול' א' 18)
• ואְֶל־מַלְאַךְ קְהַל לוּדְקְיאָ כְּתֹבֹ כֹּהֹ אָמַר הָאָמֵן הָעֵד הַנּאֱֶמָן והְָאֲמִתִֹי רֵאשִׁית בְּרִיאַת הָאֱלֹהִים׃
(התג' ג' 14)
כפי שראינו במקרה של הביטוי "בכור כל-נברא" כך גם המצב עם הביטוי "ראשית": עלינו לפרש את הכתוב על פי הרקע התנ"כי שלו. מעניין כי המילה "ראשית" בלשון המקרא היא מילה נרדפת ל"בכור". רואים את זה במספר פסוקים בתורה: "רְאוּבֵן֙ בְּכ֣רִֹי אַ֔תָֹה כּחִֹ֖י ורְֵאשִׁ֣ית אוֿנִ֑י" (ברא' מ"ט 3). לפי התקבולת של צלעי הפסוק הזה, "ראשית אוני [כוחי]"עומד כמקביל ל"בכורי … כוחי". בן הבכור מפורש כאן כ"ראשית אונו". יש עוד כמה פסוקים שמראים את הקשר בין "בכור" ל"ראשית":
• כִּי֩ אֶת־הַבְּכ֨רֹ בֶּן־הַשְּנוּאָ֜ה יכִַּ֗יר לָ֤תֶת לוֿ֙ פִּי שְׁנ֔יַםִ בְּכֹ֥לֹ אֲשֶׁר־ימִָּצֵ֖א ל֑וֿ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹ֔נֹו ל֖וֿ מִשְׁצַּ֥ט הַבְּכרָֹֽה׃" (דבר' כ"א 17).
• ויַַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֿר בְּמִצְרָ֑יםִ רֵאשִׁ֥ית א֝וֿנ֗יִם בְּאָהֳלֵי־חָֽם׃ (מזמור ע"ח 51)
הקשר בין ה"ראשית" ל"בן הבכור" בספר התורה ומחוץ לו דווקא גרם לשיחת פנים-מקראית מאוד מעניינת על הפסוק הראשון בתנ"ך וגם בפרשנות היהודית ככל הנראה לפני תקופתו של ישוע. "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּמַ֖יםִ ואְֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃" (ברא' א' 1). ברור כי שלמה הבחין בקשר בין "ראשית" ו"בכור" בסיפור הבריאה ו"האניש" את ה"ראשית" כאמצעי האלוהי לבריאת העולם. אלוהים ברא את העולם דרך הראשית שלו!
כב יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ: קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.
כג מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי-אָרֶץ.
כד בְּאֵין-תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי; בְּאֵין מַעְיָנוֹת, נִכְבַּדֵּי-מָיִם.
כה בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ; לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי.
כו עַד-לֹא עָשָׂה, אֶרֶץ וְחוּצוֹת; וְרֹאשׁ, עַפְרוֹת תֵּבֵל.
כז בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם, שָׁם אָנִי; בְּחֻקוֹ חוּג, עַל-פְּנֵי תְהוֹם.
כח בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל; בַּעֲזוֹז, עִינוֹת תְּהוֹם.
כט בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ, וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ-פִיו; בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ.
ל וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן: וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים, יוֹם יוֹם; מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל-עֵת.
לא מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ; וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת-בְּנֵי אָדָם. (משלי ח' (31-22

בהקשר המידי, "ראשית דרכו" הינה מזוהה כ"אשת חוכמה" (משלי ח' 1, 12) דרכה אלוהים
ברא את העולם. "יְהֽו֗הָ בְּחָכְמָ֥ה יָסַֽד־אָ֑רֶץ כּוֿנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יםִ בִּתְבוּנָהֽ׃" (משלי ג' 19).
יש שיגידו שפסוק זה דווקא מראה ש"חוכמה" נוצרה "ראשונה", אך פרשנות זאת מאוד בעיתית מפני שלא ניתן לומר שאלוהים פעם היה קיים ללא חוכמה ולכן פרנס דיליצ' אותו אחד שתרגם את הברית החדשה לעברית צדק באומרו לפני מאה שנה: "לומר שאשת חוכמה הייתה קיימת לפני בריאת העולם זה להכריז את נצחיותה, מפני שלהיות לפני העולם פרושו להיות לפני הזמן (להיות נצחי)".
עוד יותר מעניין שלסיום ספר משלי, המחבר מוסיף הערה מאוד קריטית לדיוננו. במשלי ח', אשת חוכמה עומדת לצדו של אלוהים, ודרכה אלוהים בורא את העולם, אך במשלי ל' 4, בנו של אלוהים עומד לצדו של אלוהים בהקימו כל אפסי ארץ! "מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יםִ ׀ ויַּרֵַ֡ד מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ ׀ בְּחָפְנ֡יָו מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יםִ ׀ בַּשִּמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ מַה־שְּמ֥וֿ וּמַֽה־שֶּם־בְּ֝נ֗וֿ כִּ֣י תֵדָֽע׃"
לפי ספר משלי, כיצד אלוהים ברא את העולם? דרך החוכמה, שבהמשך הספר היא מזהה כבנו של אלוהים! וכבר בתנ״ך רואים קשר ישיר בין החוכמה ובן האלוהים!
בראשית, כלומר "בחוכמה" או "בבנו" אלוהים ברא את העולם. מפליא לדעת שהפרשנות הזאת גם מופיעה במחשבה היהודית, בעיקר בתרגומים הארמיים של המקרא. תרגום אחד שמו ניופיטי עומד בד בבד בהבנה המשיחית נמצאת באל הקולוסים: "מלקדמין בחכמה בראדייי שׁכלל ית שׁמיא וית ארעא", תרגומו לעברית, "בראשית, בחוכמה, הבן של ה' עשה את השמים ואת הארץ"! מעניין כי המתרגם תרגם את המילה "ראשית" בבראשית א' 1 שלוש פעמים: ראשית (זמן), ראשית (חוכמה) וראשית (בן). חשוב גם להוסיף ולציין שתרגום ניופיטי מזהה את "הבן של ה"' בברא' א 1 כ"ממרא די ה" (דבר ה'= הלוגוס) בהמשך של סיפור הבריאה (א' 3, 4, 5, 6, 8, 10, 11, 16, 20, 22), אישיות דרכה אלוהים ברא את היקום, בדיוק כפי שאנו רואים בבשורת יוחנן א' 1-3, 14.
כיצד הוא הגיע למסקנה הזאת? דרך ספר משלי! וכאן אנו רואים שהבנתו של שאול של בריאת העולם עלי ידי בנו של ה' מושרשת עמוק בתנ"ך וגם במחשבה היהודית מאותה התקופה.

אז מה זה אומר שישוע "הוא ראשית ובכור מעם המתים" (קול' א' 18) או "ראשית בריאת האלוהים" (התג' ג' 14)? הוא האמצעי, הבן הבכור, דרכו אלוהים ברא את העולם בפעם הראשונה, והאמצעי דרכו אלוהים עושה בריאה חדשה דרך תקומתו!
אז מה?
למה זה בכלל משנה להתעקש ולומר שבן האלוהים לא נוצר? למה לומר שתפיסה זו היא כפירה? מפני שהמחשבה שבן האלוהים הוא גם אלוהים וגם נוצר היא מחשבה המרחיקה אותנו רחוק מאוד מהתאולוגיה התנ"כית ומהמחשבה היהודית הקדומה. והיא מקרבת אותנו לתפיסה פגאנית של המזרח הקדום ושל המיתולוגיה היוונית, אותה התפיסה משה התכוון להפריך בסיפור הבריאה המקראי! הפגאנים הקדומים האמינו בהולדת "אלים" שדרכם עוד אלים בראו את העולם (אנימה אליש). לומר שבן האלוהים נוצר הוא להפוך את ספר הברית החדשה לדת פגאנית חדשה במקום לראות אותו כספר העומד על יסוד התנ"ך והתאולוגיה שלו.
אנו מאמינים שהאלוהים שאמר "נעשה אדם" הוא האלוהים הנצחי והאחד: "שמע ישראל ה'אלוהינו ה' אחד!"