האיגרת הראשונה אל התסלוניקים – שיעור מס' 10

Print Friendly

ראשונה לתסלוניקים - סימני תקופת ההילקחות

 בשיעור שעבר למדנו על אודות הדאגה של התסלוניקים ודברי העידוד של שאול השליח.

התסלוניקים ציפו, כמו שאר המאמינים, לשיבתו המהירה של ישוע בימיהם אך הוא בושש לבוא. השנים חולפות, וידידיהם מתים באופן טבעי או בעקבות רדיפות.

המאמינים בתסלוניקי חששו שקרוביהם המתים יפספסו את הפגישה עם ישוע, ומכאן נבעה דאגתם. בפרק ד 13-18 שאול השליח הרגיע אותם וציין כי ביום שהמשיח יבוא, המאמינים אשר מתו יקומו ראשונה לתחייה (יקבלו גוף חדש ואל-מותי),

ומיד אחריהם – אלו החיים, יילקחו יחד איתם לעננים (גם כן יקבלו גוף חדש ואל-מותי) לפגוש את ישוע. אז כולם יישארו עם המשיח לנצח.

מתי תהיה ההילקחות?

כתבי הקודש לא מציינים תאריך לאירוע אלא רק מעניקים רמזים כגון: סממני התקופה (ב-טימותיאוס ג, ב-תסלומיקים ב). תכלס, ישוע יכול לבוא בכל יום! אין שום אירוע שחייב להתרחש לפני ההילקחות, ולכן זה יכול להיות ממש בכל רגע.

שאול השליח בעצמו חשב שהוא יילקח השמיימה עם החיים (א-תסל. ד 15, 17):

15. "הִנֵּה זאת אָנוּ אוֹמְרִים לָכֶם עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן: אֲנַחְנוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן לא נַקְדִּים אֶת הַמֵּתִים…

17. אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגוֹשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן."

מכיוון שאנו לא יודעים מתי ישוע ייקח אותנו אליו בעננים, כתבי הקודש מעודדים אותנו לשמור על קדושתנו באופן תמידי כדי להיות מוכנים לפגוש את האדון כשאנו טהורים פיזית, נפשית ורוחנית ולא מבויישים במעמד כס משפט המשיח (ה 23; ב-פטרוס ג 14, א-יוחנן ג 1-3, ב-קור. ה 10, א-קור. ג 10-15).

"יוֹם יהוה"

בפרק ה השליח מתאר לתסלוניקים את האופן ואת אווירת התקופה שבה יבוא "יוֹם יהוה" על עולם חסר אמונה.

שאול מבהיר במילים הכי פשוטות שעונשו של אלוהים על עולם חסר אמונה אינו כולל ואינו מיועד לילדיו הנושעים.

על־פי דברי ישוע המשיח, שאול השליח ושאר הנביאים לאורך התנ"ך, ניווכח כי לפני שאלוהים יטיל את העונשים הכלולים ב- ("יוֹם יהוה") על עולם חסר אמונה, הוא יסיר את קהילתו מעל פני האדמה וייקח אותה אליו. אף־על־פי שאיננו יודעים מתי תהיה ההילקחות,

אלוהים עודד אותנו בעובדה שהוא ייקח אותנו לפני בוא "יוֹם יהוה" הגדול והנורא. (על כך בפירוט רב בשיעור הבא משניה לתסלוניקים ב).

הנושא הנוכחי נמצא במחלוקת. מאמינים רבים וטובים חלוקים בדעתם אם הקהילה תילקח לפני הצרות של "יוֹם יהוה", במהלכן, או בסופן. אף־על־פי שידיעת התשובה הנכונה אינה משנה את עובדת ישועתך, הרי שהיא בהחלט תקבע את רמת וטיב ההבנה של קטעים רבים בדבר אלוהים.

הבה נלמד ביחד את הקטעים הבאים, ונתפלל שרוח הקודש ישמור אותנו מכל טעות.

פרק ה פסוקים 1-11:

1. וְעַל־דְּבַר הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, אַחַי, אֵין צוֹרֶךְ לִכְתּוֹב לָכֶם.

2. הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁיוֹם יהוה יָבוֹא כְּגַנָּב בַּלַּיְלָה.

3. כַּאֲשֶׁר יאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: 'שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן!', אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט.

4. אֲבָל אַתֶּם, אַחַי, אֵינְכֶם בַּחוֹשֶׁךְ בְּאוֹפֶן שֶׁיַּפְתִּיעַ אֶתְכֶם הַיּוֹם כְּגַנָּב.

5. אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם. לא בְּנֵי הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ וְלא בְּנֵי הַחוֹשֶׁךְ.

6. לָכֵן אַל נָא נִישַׁן כַּאֲחֵרִים, אֶלָּא נִהְיֶה עֵרִים וּמְפֻכָּחִים.

7. הֵן הַיְשֵׁנִים יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה, וְהַמִּשְׁתַּכְּרִים מִשְׁתַּכְּרִים בַּלַּיְלָה.

8. אֲבָל אָנוּ, אֲשֶׁר בְּנֵי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה נָא מְפֻכָּחִים, נִלְבַּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְנַחֲבוֹשׁ כַּכּוֹבַע אֶת תִּקְוַת הַיְשׁוּעָה;

9. כִּי אֱלוֹהִים לא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחוֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ

10. אֲשֶׁר מֵת בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִחְיֶה יַחַד אִתּוֹ, בֵּין שֶׁאָנוּ עֵרִים בֵּין שֶׁאָנוּ יְשֵׁנִים.

11. עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, כְּפִי שֶׁאַתֶּם גַּם עוֹשִׂים."

בקטע זה שאול השליח מתייחס לנושא נפרד ושונה מזה אשר למדנו בפרק ד.

בעוד שההילקחות מתייחסת למאמינים בלבד, מתים או חיים, הרי ש"יוֹם יהוה" יבוא רק על תושבי תבל חסרי האמונה. יום-יהוה יבוא עליהם בהפתעה גמורה, כמו גנב בלילה (פסוק 2).

בפסוקים הללו שאול השליח משתמש במספר לא מבוטל של ביטויים ומונחים.

אני אסביר כל אחד מהם וכך נגיע שוב למסקנה הנכונה והברורה: "יום יהוה" [אירועי צרת יעקב בת שבע השנים], עתיד לבוא על עולם הדוחה את ישועת אלוהים ולא על המאמינים בישוע.

1. פסוק 1: "וְעַל־דְּבַר הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, אַחַי, אֵין צוֹרֶךְ לִכְתּוֹב לָכֶם…"

שאול טוען שאין צורך לכתוב על המועד בו תהיה ההילקחות או יום-יהוה, מדוע?.

א. אין לו את התאריך!

ב. כל מה שכתבי הקודש מעניקים לנו זה סימני תקופה ולא יותר מזה (ראה ב-טימו. ג).

2. פסוק 2: "…הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁיוֹם יהוה יָבוֹא כְּגַנָּב בַּלַּיְלָה…"

למה הכוונה במונח, ביטוי, "כגנב בלילה"?

הכוונה שיום יהוה יבוא בהפתעה. בעת שבני האדם אינם מוכנים לו, ממש כרעם ביום בהיר.

גנב אינו מגיע ברעש וצלצולים המודיעים למפרע על הגעתו, אלא בהחבא, בשקט, בהפתעה.

האם גם המאמינים בישוע עתידים להיות מופתעים?

לא!

בפסוק 4 שאול השליח מבהיר שיש הבדל מהותי בין הנושעים ללא נושעים:

"…אֲבָל אַתֶּם, אַחַי, אֵינְכֶם בַּחוֹשֶׁךְ בְּאוֹפֶן שֶׁיַּפְתִּיעַ אֶתְכֶם הַיּוֹם כְּגַנָּב. (היום = יום-יהוה)

אנו המאמינים מכירים את הכתוב בכתבי הקודש ויודעים לזהות את הזמנים.

אנו מחכים כל יום לפגוש את האדון בעננים – בהילקחות.

חיינו מאופיינים בקדושה וטוהר – ז"א – חיים באור, ולכן אין לנו ול- גנב בלילה – שום קשר.

כמו שגנב אינו מנסה לחדור למקום מואר מלא באנשים הערים לנעשה סביבם, כך יום-יהוה אינו קשור אלינו ואינו חלק מחיינו.

3. פסוק 3 כולל מספר רב של ביטויים: "…כַּאֲשֶׁר יאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: 'שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן!', אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט…"

א. הבריות:

הכוונה לכלל האנשים, כלל בני האדם בתבל.

האם הכוונה גם למאמינים שיחיו באותה התקופה?

לא!

שאול השליח מציין את ההפרדה בין כלל יושבי תבל לנושעים בהמשך הפסוק, במילים: – אז יבוא עליהם שבר פתאום.

מכאן, המילה "בריות" מתייחסת לכלל יושבי תבל שאינם נושעים. ראה גם התגלות ג 10 לאותו סגנון דיבור.

ב. שלום ובטחון:

השלום והבטחון ששאול מתייחס אליהם אינם מנת חלקם של מספר עמים קטן באיזורנו אלא של כלל יושבי תבל – הבריות.

מכאן, יום יהוה עתיד לבוא על העולם בתקופה שבה כל המדינות הגיעו למצב בו אינן מאיימות זו על זו ואף חיות בשלום ובטחון.

במצב בו הבריות באמת חושבות שהן מצאו את הנוסחה לחיים נוחים. בתקופה ההיא העיסוק העולמי יסתכם במסחר גלובאלי (כלכלה) ודת חובקות עולם ("עיר ומגדל" – ראה התגלות יז-יח, צפניה א 14-18, ישעיה ב 5-22, בראשית יא 1-10).

הלך מחשבה שכזה זר לנושעים שכן אנו יודעים ששלום ובטחון שאינם נובעים מכניעה לישוע כאדון ומושיע מן החטא, זה מתכון בטוח לאסון עולמי.

איך מגיעים למצב שכזה?

בספר דניאל בפרקים ב ו-ז מתוארים החזיונות של המלך נבוכדנאצר ושל דניאל.

בשני הפרקים אנו זוכים לראות איך יישלט העולם עד לחזרתו של המשיח.

בעתיד, הנהגת איזורנו או העולם תהיה מורכבת מעשר שליטים דומיננטים. אלו השולטים על כלכלת העולם.

מתוך הקבוצה הזו יקום שליט מספר אחד עשרה והוא לא אחר מאשר צר המשיח (דניאל ז 20-22).

במהלך עלייתו לשלטון בלעדי הוא ישפיל או יסיר ממקומם שלושה שליטים אחרים.

השטן יאציל את מלוא כוחו על צר המשיח וזאת כדי להשיג בכוח ותמרונים מכל סוג את השלטון בעולם.

בכוח עוצמתו וסמכותו, צר המשיח יוכל להכריח עמים לעשות כרצונו.

הוא יביא את העמים למצב בו הם נכנעים לו וכך מסירים את האיום זה מעל רעהו.

מסיבה זו העולם יחווה תקופה של שלום שווא אשר בו הם יחשבו שיש להם "שלום ובטחון".

בספר דניאל ט 27 כתוב איך יכריח צר המשיח להביא את השלום לאיזורנו:

"והגביר ברית לרבים שבוע אחד, וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שיקוצים משומם ועד כלה ונחרצה תיתך על שומם".

צר המשיח יהיה חזק יותר מכל שאר השליטים ולכן יוכל לכפות את רצונו על שאר שליטי העמים – כולל ישראל.

בספר בראשית, בסיפור המבול כתוב שהמים "גברו" על האדמה. משמע כי המים היו מעל האדמה וכיסו את כולה.

מכאן – הגביר משמע שהיה חזק מכולם, גבר על כל השאר.

באילו דרכים יצליח צר המשיח לגרום לכל העמים להיפטר מנשקם ולהסיר את הגנותיהם?

על כך ניתן לדון ולשוחח רבות.

התוצאה של הצלחתו נראית בבירור בתיאור של שלוות השווא שאוחזת בעם ישראל מפי הנביא יחזקאל בפרק לח 8-12.

מה יביא את עם ישראל להיפטר מצבאו ולהסיר את חומות הגנותיו?

1. הסרה הדדית של האיום מצד האויבים המיידיים

2. הבטחה של מעצמה או שליט ריבוני שכל ניסיון התקפה על ישראל יגרור התקפה על האוייב והשמדתו.

רבותי, חישבו על כך.

הבזבוז הכי גדול של רוב המדינות הינו התקציב הצבאי וכל שקשור להגנה.

אם העמים יחליטו ביחד להיפטר מן הנשק והאיום, יוכלו כולם להתעשר מיידית ולשפר לאין-ארוך את כלכלתם.

כמה חבל שהעולם מעדיף לשכוח ולהתעלם מן הכתוב בכתבי הקודש:

שלום – הינו אחד משמותיו של אלוהים (שופטים ו)

שלום ללא אלוהים שהוא מקור השלום, הינו דבר בלתי מעשי. ראה ספר יהושוע ט 14, אל הרומים ה, הגלטים ה 22-23.

ג. אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט…"

זיכרו שההפתעה של "יום יהוה" באה על העולם חסר האמונה וזאת לאחר שאלוהים הסיר מן העולם את הנושעים באירוע הנקרא: הילקחות.

מסיבה זו שאול השליח אומר: יבוא עליהם.

מה יבוא עליהם?

"שבר פתאום"

השבר פתאום מתייחס לפתאומיות ולהפתעה שהצרות הכלולות ביום יהוה יפלו על העולם.

שבר-פתאום הינו ביטוי המציין מקרה שמתרחש כנגד כל הסיכויים, בניגוד לכל התוכניות.

שבר פתאום מציין אירוע מפתיע הגורם לאכזבה, ייאוש ודיכאון.

שבר פתאום הינו מצב המתאר התפכחות ממציאות מדומה המביא עימו צרה צרורה. מצב הגורם "לטריפת קלפים"

אין שום דבר טוב בביטוי "שבר פתאום".

העולם תכנן שלום ובטחון שגרמו לכולם להתפעל מיכולתו, הישגיו וחכמתו של האדם.

והנה, לאחר שהאדם מרגיש שהוא הצליח לפצח את הבעיה הגדולה של התחברות עולמית ללא מלחמות ואיומים, פתאום הכל נהרס ונופל.

המגדל היפה היה בנוי על "חול" וברגע שבא נחשול המים, הבנין נפל…

התכנון הנפלא של בני האדם לא יכל להתמודד עם מספר עובדות בסיסיות חשובות – טבעו החוטא של האדם, ותוכנית אלוהים עבור בריאתו.

כאשר העמים יחשבו שחייהם ממש "וורודים", פתאום יתחילו לקרום עור וגידים האירועים הכתובים בספר ההתגלות ו, מתי כד, ישעיה ב, צפניה א וספר יואל.

המציאות הקשה עתידה להתנפץ בפניהם של בני אדם שדחו את האמת של אלוהים והעדיפו לנהל את חייהם ואת העולם של אלוהים ללא הבורא והרועה הטוב. הם יחוו שבר פתאום.

שאול משתמש בעוד ביטוי שכולנו מכירים:

כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה

שאול משתמש בביטוי שנועד לציין מצב של הפתעה אשר לאחר שהחלה, אין דרך חזרה וכולם מן הסתם יכולים לדעת איך הענין יסתים.

ובכן, הציר הראשון תמיד בא בהפתעה.

אך לאחר שהציר הראשון מופיע, יש לצפות ללידה בזמן יחסית קצר של שעות או ימים בודדים.

כמו כן, למרות שתדירות הצירים הראשונים נמוכה, הרי שהציר הראשון מציין את תחילת הליך הלידה.

הציר הראשון כבר דוחף את התינוק החוצה והינו חלק בלתי נפרד מכל תהליך הלידה.

באותו אופן, הבעיה הראשונה – הצרה הראשונה – שתנחת על העולם במסגרת יום-יהוה היא היא חלק בלתי נפרד מכלל הצרות הכלולות באירוע הנקרא "יום-יהוה".

איך דבר אלוהים מכנה את התקופה הקשה של "יום יהוה"?

זעם אלוהים

למרות שיש חריפות עולה במכות העתידות לבוא על העולם, הרי שזעם אלוהים החל במכה הראשונה.

זאת ניתן לראות בבירור מדברי יוחנן השליח בספר ההתגלות טו 1:

"…ראיתי אות אחר בשמים, גדול ומפליא: שבעה מלאכים נושאים את שבע המכות האחרונות, כי בהן נשלם זעם האלוהים."

המכות האחרונות משלימות את מה שהמכות הראשונות החלו.

כל המכות הן חלק מן השלם הנקרא: "זעם אלוהים", חרון אלוהים וכו.

באותה מידה שהציר האחרון של היולדת מסיים את תהליך הלידה כולו!.

האם בני האדם שיום-יהוה בא עליהם יוכלו להימלט מהמכות והצרות?

שאול עונה בהחלטיות מצמררת: "וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט…"

שאול השליח מדבר עליהם, הלא נושעים – הם לא יוכלו להימלט מהצרות של יום-יהוה לאחר שזה יתחיל.

ומה עם הנושעים?

האם הם יחוו חלק כלשהו מהמכות הכלולות ביום-יהוה? האם הם ישארו בעולם אך במקום מוגן כלשהו?

שאול השליח עונה על שאלה זו בפסוק 9, וכן גם במקומות אחרים.

9." כִּי אֱלוֹהִים לא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחוֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ"

אלוהים לא מייעד את ילדיו לחוות את הזעם הכלול באירועים של "יום-יהוה". הוא לוקח אותם אליו לפני כן.

ילדי אלוהים עתידים לנחול את ההבטחות הכלולות בישועתם – גוף חדש, מעון שמיימי, התחברות ושירות טהורים וקדושים בצל המשיח לעולמי עולמים, באירוע הנקרא הילקחות.

שאול השליח אמר למאמינים בתסלוניקי ובמילים פשוטות וברורות באיגרתו הראשונה בפרק א 10:

"ולחכות לבנו מן השמים, אשר הוא הקימו מן המתים, לישוע המציל אותנו מן הזעם הבא."

בספר ההתגלות פרק ג בפסוק 10 אנו קוראים את דברי האדון ישוע למאמינים בקהילת פילדלפיה:

כחלק מההבטחות למאמינים ההולכים בדרך האמת ללא פשרה נאמר להם:

"מפני ששמרת את מצוותי לעמידה בסבלנות, גם אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ."

ההבטחה של האדון היא לשמור את המאמינים משעת הניסיון הזו שנקראת יום-יהוה.

המילה מבטיחה שהנושעים אינם נמצאים באותו מקום שבו נמצאים שאר יושבי תבל החשופים לשעת הניסיון – יום-יהוה.

מאחר שהמאמינים אינם צפויים לחוות את האירועים הקשים הכלולים ביום-יהוה, שאול השליח יכול לסיים את הפסוקים הכל כך קשים במסר כל כך מעודד לנושעים:

פסוק 11: "…עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, כְּפִי שֶׁאַתֶּם גַּם עוֹשִׂים."

רבותי,

מילותיו של שאול ברורות.

אנו הנושעים לא פטורים מעונש יום יהוה בגלל שמעשינו כל כך מושלמים. אנו פטורים מזה מכיוון שתכלית המכות הכלולות ביום-יהוה מיועדים ל:

1. להעניש את יושבי תבל על כך שהם דוחים את אלוהים, תוכניתו, ישועתו ופועלים בכל דרך להקים מערכת עולמית שלאלוהים אין בה כל מקום. הם דוחים את אלוהים כריבון. הם חוטאים שוב בחטאם של בני מגדל בבל.

2. לזקק את חלק מיושבי תבל כדי להושיע את הנותרים בהם המיועדים לישועה.

ירמיהו מכנה את התקופה "עת צרה ליעקב": "הוֹי, כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמוֹהוּ; וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקוֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ל 7).

מכאן, התכלית של יום-יהוה ממש אינה מיועדת לילדי אלוהים!

ישנם רבים השומעים את אזהרותיו של אלוהים ומגחכים. הם טוענים שכבר אלפיים שנים אלוהים מאיים ואינו עושה דבר, משמע, אין אלוהים!

לאלו האוחזים בדיעה שכזו כתב השליח שמעון פטרוס באיגרתו השניה פרק ג 3-13:

3. "וְקוֹדֶם כּל דְּעוּ זאת, שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ לֵצִים הַמִּתְהַלְכִים לְפִי מַאֲוַיֵּיהֶם הָאִישִׁיִּים וְיִתְלוֹצְצוּ לֵאמוֹר:

4. אֵיפה בּוֹאוֹ הַמֻּבְטָח? הֲרֵי מֵאָז שֶׁמֵּתוּ הָאָבוֹת הַכּל מַמְשִׁיךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה!"

שמעון פטרוס אומר: אל תזלזלו בחסד ורחמי אלוהים. הוא דוחה את העונש רק בגלל רחמיו וחסדיו עלינו.

האם אלוהים יביא את העונש הקשה ביותר ללא אזהרה? האם אלוהים אכזר? לא ולא.

פתחו את התנ"ך וספרו כמה פעמים אלוהים הזהיר את העולם או את עמו חסר האמונה לפני שהוא הוציא לפועל את עונשו.

בראשית ו-ט – נוח הזהיר את אנשי העולם במשך 120 שנים, אך בני זמנו העדיפו ללעוג לו.

בראשית יט – לוט ניסה להציל את משפחתו השלמה, אך חלקם לא האמינו כי העונש קרב.

בראשית טו – אלוהים נתן לעמי ארץ כנען 400 שנות חסד לפני שהכניס לאדמתם את עם ישראל.

ישוע הזהיר כי ירושלים תיהרס ותיחרב כאשר מחנות האויב יחלו להתאסף מסביב לעיר, אך רוב האנשים זלזלו בדברו וספגו חורבן קשה (לוקס כא 20: "וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם מֻקֶּפֶת מַחֲנוֹת, דְּעוּ כִּי קָרֵב חֻרְבָּנָהּ"). המאמינים ברחו לפריה ולדקפוליס (מעבר לירדן), וכך ניצלו.

התנ"ך גם היום מזהיר מפני "יוֹם יהוה", וכולנו יודעים שרוב האנושות אינה מתייחסת לנושא.

מכאן, אלוהים אינו אכזר המוריד משפט ללא אזהרה, אלא הוא אל צדק המזהיר אלפי שנים לפני יום המשפט ומוכן לסלוח ולחנון כל אדם.

אחים ואחיות יקרים.

ההבטחות של האדון לילדיו נפלאות, מעודדות וממלאות אותנו בשמחה,שלום ורצון עז לשרת את אלוהים.

לצערי, רבים אוחזים בהבטחות, פיהם מלא בהצהרות קדושות, אך חייהם אינם מעידים שהם באמת שייכים לאדון.

א. אותם אנשים לא יילקחו בהילקחות

ב. הם יחוו את השבר פתאום – את "יום יהוה" על בשרם.

ג. אם לא ייוושעו במהלך צרת יעקב, הם יישפטו בסופו של דבר לאגם האש לנצח נצחים

אותם אנשים עתידים לחוות את האכזבה המרה ביותר שיכולה להיות בחייו של אדם כלשהו – האדון עתיד לומר להם: "אינני מכיר אותך, סור ממני".

השייכות לאדון אומנם מתחילה בהצהרה, אך למילים חייבות להצטרף מיד המעשים – הפרי.

את הנושא הזה שאול מבהיר בפסוקים 5-8. (ראה גם איגרת יעקב שתכליתה חיים משיחיים מעשיים)

5. אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם. לא בְּנֵי הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ וְלא בְּנֵי הַחוֹשֶׁךְ.

6. לָכֵן אַל נָא נִישַׁן כַּאֲחֵרִים, אֶלָּא נִהְיֶה עֵרִים וּמְפֻכָּחִים.

7. הֵן הַיְשֵׁנִים יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה, וְהַמִּשְׁתַּכְּרִים מִשְׁתַּכְּרִים בַּלַּיְלָה.

8. אֲבָל אָנוּ, אֲשֶׁר בְּנֵי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה נָא מְפֻכָּחִים, נִלְבַּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְנַחֲבוֹשׁ כַּכּוֹבַע אֶת תִּקְוַת הַיְשׁוּעָה;

בפסוקים 5-8 שאול מדגיש את ההבדל הרוחני המתבטא בסגנון חיים שונה לחלוטין בין הנושעים לבלתי נושעים.

ההבדל גדול כמו המרחק בין היום ללילה, בין החושך לאור.

מדוע שאול מכנה את הנושעים – אור, יום?

כי אנו שייכים לישוע המשיח והוא: אור העולם (יוחנן ח 12).

אנו בנים לאלוהים ואזרחותנו היא בשמיים (אל הרומים ח 15, אל הפיליפים ג 20).

כילדי אלוהים ושגרירים של המשיח, חיינו מלאים במשימות.

לפיכך עלינו כל הזמן להיות עירניים לנצל כל הזדמנות לשרת את האדון ולהיזהר מכל ניסיון של השטן להפיל אותנו בפח החטא.

בפסוק 6 שאול השליח מדבר על שינה ועירנות.

למה הוא מתכוון?

האם אסור לנושעים לישון בלילה?

לא לכך מתכוון שאול השליח.

"השינה" "והלילה" ששאול השליח מתייחס אליו הן העיוורון הרוחני, חוסר ההבחנה בין אמת לשקר, היכולת להיות מושפע בקלות על ידי פיתוי או חברה רעה, האהבה והחיבה לתאוות הבשר הנוגדות את רצון אלוהים.

"העירנות" "והיום" ששאול מתייחס אליהם הן העירנות הרוחנית, ההכרה הטובה של דבר אלוהים, הרגישות לזהות ולהבחין בין טוב לרע ותמיד לבחור בטוב ולהתרחק מן הרע על כל צורותיו.

היום והעירנות מתכוונים לדרך חיים המלאה בטוהר, אמת וקדושה.

זה דרך חיים שבה כל המביטים עלינו מבינים ומיד שאלוהים הוא ראש ועיקר בחיינו.

בפסוק 8 שאול מציין את לבוש הנושע.

8. "אֲבָל אָנוּ, אֲשֶׁר בְּנֵי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה נָא מְפֻכָּחִים, נִלְבַּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְנַחֲבוֹשׁ כַּכּוֹבַע אֶת תִּקְוַת הַיְשׁוּעָה."

הלבוש הזה הכולל את האמונה, אהבה ותקוות הישועה מציין במילים פשוטות את המילים: אנו לובשים את ישוע. אנו מתמקדים בנצח.

שאול השליח משתמש במילים דומות כדי ללמד את המאמינים באפסוס ללבוש את כל כלי נשק האלוהים כדי להתמודד בהצלחה נגד נכלי השטן (אל האפסים ו 10-18).

ישעיה הנביא בפרק נט 17 מלמדנו שלבוש זה הינו לבושו של אדוננו ישוע המשיח.

במילים פשוטות, אנו הנושעים נדרשים ללבוש את ישוע, למות לעצמנו ולחיות רק בו. הוא מגיננו, הוא מושיענו (אל הגלטים ב 19-20, אל הרומים יב 1-2).

שאול מפרט את דרך החיים באור באיגרת לאפסים פרקים ד-ו וכן באיגרת הראשונה לטימותיאוס ד, אל הקולוסים ב 20 עד סוף האיגרת.

כילדי אלוהים בשליחות אלוהית, אנו מהווים מטרה ראשונה עבור השטן.

השטן מנסה לפתות ולהסיט אותנו מן האמת והטוהר. היזהרו, נמנום רוחני לרגע קט ואנו נופלים לצד הדרך.

לכן, ישועה אמיתית ובגרות רוחנית חייבים להתבטא ב:

1. הצהרה לאמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא (אל הרומים י 9-10)

2. לימוד ושינון כתבי הקודש.

3. תפילה.

4. התחברות.

5. ציות.

חמשת המרכיבים הללו מבטיחים פרי המוכיח שהאדם אכן נושע.

אדם הטוען לישועה בדם ישוע וחייו אינם כוללים את המרכיבים הללו, ידע לו שישועתו בספק.

ביום ההילקחות אל לו להתפלא שהוא נשאר פה.

בהילקחות נדע לבטח אצל מי הפה והלב שווים.

על מנת לא לחוות אכזבה כה מרה, אנא, חקור את ליבך ובדוק אם ישוע המשיח הוא אכן אדון חייך.

לסיכום

1. שאול מבהיר לתסלוניקים שאל להם לחשוש ממאורעות יום-יהוה על העולם מכיוון שהאירוע הזה אינו מיועד לנושעים.

2. צרות יום-יהוה נועדו:

  • להעניש את בני האדם שדחו את ישועת אלוהים
  • לזקק את השארית שאלוהים בחסדו בחר להושיע.

לפיכך, לנושעים אין כל חלק בתכלית הצרות של יום-יהוה

3. שאול השליח מציין שצרות יום-יהוה יבואו על יושבי תבל הלא נושעים בהפתעה – כשבר פתאום, כצירי לידה – והם לא יוכלו להימלט מזה.

4. שאול מסיים במילות של עידוד ותקווה לילדי האדון: לא נועדנו לזעם אלוהים.

כעת יעשה כל אחד מבחן נפש אישי כדי לוודא אם הוא באמת שייך לאדון ישוע.