האיגרת הראשונה אל התסלוניקים – שיעור מס' 3

Print Friendly

פרק א פסוקים 2-10

2 אָנוּ מַתְמִידִים לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עַל כֻּלְּכֶם וּמַזְכִּירִים אֶתְכֶם בִּתְפִלּוֹתֵינוּ, 3 בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

4 אַחִים אֲהוּבֵי אֱלֹהִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם; 5 שֶׁהֲרֵי בְּשׂוֹרָתֵנוּ לֹא בָּאָה אֲלֵיכֶם רַק בְּמִלִּים, אֶלָּא גַּם בִּגְבוּרָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְבִטָּחוֹן רַב – דָּבָר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִשֶּׁנּוֹכַחְתֶּם כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ לְמַעַנְכֶם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ בֵּינֵיכֶם.

6 וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. 7 בְּכָךְ הֱיִיתֶם לְמוֹפֵת לְכָל הַמַּאֲמִינִים אֲשֶׁר בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה.

8 הֵן מִכֶּם יָצָא שֵׁמַע דְּבַר יהוה לֹא רַק בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים עַד כִּי אֵין לָנוּ צֹרֶךְ לְהַגִּיד דָּבָר,

9 שֶׁכֵּן הֵם בְּעַצְמָם מְסַפְּרִים כֵּיצַד קִבַּלְתֶּם אוֹתָנוּ וְכֵיצַד פְּנִיתֶם מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי 10 וּלְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, לְיֵשׁוּעַ הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא.

עד כה למדנו את הרקע להקמת הקהילה בתסלוניקי ואת משמעות המילים "חסד ושלום".

חסד – מכיוון שלא יכולנו לכפר בעצמנו על חטאנו, ואלוהים הבן, ישוע המשיח, שילם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלנו.

שלום – זה תיאור המצב בינינו לבין אלוהים לאחר שהוצדקנו על־ידי אמונה (רומיים ה 1: "עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.")

למדנו כי שלום אמיתי מקורו באלוהים בלבד. אלוהים העניק את שלומו לילדיו. כל שלום שאינו מתבסס על אמונה באלוהים, יסתיים באחד מן הימים במלחמה קשה.

נוכח הרדיפות והקשיים, שאול השליח דאג לגורלם הרוחני של המאמינים הצעירים בתסלוניקי. האם הם חזרו לחיי העבר וזנחו את דרך האמת?

טימותיאוס חזר מביקור בקהילה בתסלוניקי, ועל־פי דברי שאול השליח ניתן לקבוע שזרע הבשורה נבט ופרח באותה קהילה:

"לָכֵן כַּאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לָשֵׂאת זֹאת, שָׁלַחְתִּי לְהִוָּדַע מַה מַּצַּב אֱמוּנַתְכֶם, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא נִסָּה אֶתְכֶם הַמְנַסֶּה וַעֲמָלֵנוּ הָיָה לָרִיק.

6 אֲבָל כָּעֵת טִימוֹתֵיאוֹס בָּא אֵלֵינוּ מִכֶּם וּבִשֵֹר לָנוּ טוֹבוֹת עַל אֱמוּנַתְכֶם וְאַהֲבַתְכֶם, וְסִפֵּר שֶׁאַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתָנוּ לְטוֹבָה בְּכָל עֵת וְנִכְסָפִים לִרְאוֹתֵנוּ, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אָנוּ נִכְסָפִים לִרְאוֹת אֶתְכֶם" (ג 5-6).

בפרק א מתוארים לנו מהם המרכיבים הבסיסיים של חיים משיחיים.

הבה נשווה בין פסוק 3 לפסוקים 10-9, וניווכח מדוע שאול השליח היה כה משוכנע שהתסלוניקים אכן מתקדמים ומתבגרים באמונה:

פסוק 3: "בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ…"

פסוקים 9-10: "שֶׁכֵּן הֵם בְּעַצְמָם מְסַפְּרִים כֵּיצַד קִבַּלְתֶּם אוֹתָנוּ וְכֵיצַד פְּנִיתֶם מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי, וּלְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, לְיֵשׁוּעַ הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא."

בפסוק 3 שאול השליח הזכיר שלושה מרכיבים בחיי המאמינים בתסלוניקי: אמונה, אהבה ותקווה. באיגרת הראשונה לקורינתיים יג 13 ניווכח כי שאול אמר שאמונה, תקווה ואהבה הנן שלוש המעלות הקיימות היום בחיי המאמין:

"אַךְ כָּעֵת עוֹמְדוֹת שָׁלֹשׁ אֵלֶּה: אֱמוּנָה, תִּקְוָה, אַהֲבָה; וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן – אַהֲבָה."

למאמינים בתסלוניקי היו את כל המרכיבים לחיים משיחיים ברוכים, כבר מראשית אסיפתם כקהילה. כשאנו קוראים את השורות הללו הן נשמעות יפה! אך חסרות בהן את תיאור הניסיונות שעברו על אותם מאמינים צעירים.

בפסוקים אלו שאול השליח תיאר את אמונתם בראשי פרקים. הוא אמר שאמונתם פעלה, וניתן היה להיווכח בעובדה שהם הפסיקו להשתתף בכל המעשים והפעילויות הקשורות בעבודת אלילים, והתמידו לעבוד אל חי ואמיתי.

הצהרה זו הנה כבדת משקל מכיוון שאותם מאמינים התנתקו מכל קשר שהשתייך לדרך חייהם הישנה. מסלול חייהם השתנה והפך בולט – השינוי נראה לעיני כל חבריהם ובני משפחתם.

הנסיון …

אנו למדים שהמחיר אשר שילמו אותם מאמינים ראשונים בעבור אמונתם היה כבד:

פסוק 6: "וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ";

פרק ב 14: "… כִּי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מִידֵי בְּנֵי עַמְּכֶם כְּמוֹ שֶׁגַּם הֵם סָבְלוּ מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה." 

בפסוק 6 שאול השליח מציין שאמונתם של התסלוניקים עלתה להם בסבל רב. אך למרות סבלם הרב בעבור עמידה באמונתם – הם שמחו.

והכוח להתגבר…

מה שמר את שמחתם כשהם סובלים ונרדפים בעבור אמונתם?

הם שמחו מכיוון שרוח הקודש שכן בתוכם ועזר להם להתמודד עם הבעיות ולנצח אותם.

מניסיונם של התסלוניקים נוכל ללמוד שאפשר לעמוד בסבל, ולמרות זאת לא לאבד שמחה – בגלל נוכחות אלוהים בקרבנו.

בתקופת שבר וצרה, ראוי לזכור את הבטחות אלוהים לעזרה ולעידוד. ראה לדוגמא את הפסוקים הבאים ורבים אחרים:

ראשונה לקורינתים י 13: "שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ."

פיליפים א 6: "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."

ראשונה ליוחנן ד 4: "אַתֶּם, יְלָדַי, מֵאֱלֹהִים אַתֶּם, וְנִצַּחְתֶּם אוֹתָם, שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם;"

בפרק ב 14 שאול השליח מתאר את סבלם של התסלוניקים: "הֲלֹא אַתֶּם, אַחַי, הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹת קְהִלּוֹת אֱלֹהִים שֶׁבִּיהוּדָה הַשַּׁיָּכוֹת לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כִּי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מִידֵי בְּנֵי עַמְּכֶם כְּמוֹ שֶׁגַּם הֵם סָבְלוּ מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה."

הוא השווה את הרדיפות נגד המאמינים בתסלוניקי לרדיפות שעברו המאמינים היהודים ביהודה.

בישראל רדפה ההנהגה היהודית אחר היהודים המאמינים בישוע ונידו אותם מהחברה. על מנת להרחיק את המאמינים בישוע מתוך ההתחברות בבתי הכנסת, נתווספו תפילות לסידור התפילה, ובהן כונו המאמינים: "מינים" – כלומר, מלשינים ועובדי אלילים אשר כל קשר עמם אסור.

המאמינים ביהודה הוחרמו על־ידי בני עמם, ובשל כך ירדו מכל נכסיהם. פועלים הפסידו את מקום עבודתם בגלל עדותם בישוע.

גם המאמינים הגויים בתסלוניקי זכו לאותו יחס מצד בני עמם ומשפחותיהם. הם הוחרמו ונודו בגלל אמונתם; הם הפסידו חברים, מקומות עבודה ואמצעי מחיה.

מדוע הם הוחרמו ונודו על־ידי בני עמם הגויים?

הגויים בדרך כלל עבדו אלילים, וחלק מהפולחן היה מלווה בזנות. אפילו חיי האישות בין הגויים היה בזוי, ומעשים המוגדרים כ"מעשי סדום" היו דברים שבשגרה.

המאמינים החדשים בתסלוניקי התבדלו מכל מנהגי העבר. כאשר נשאלו, הם אמרו כי הפולחן האלילי נוגד את דבר ה' בצורה החריפה ביותר. יותר מכך, אותם עובדי אלילים נקראים זונים ופושעים על־פי הקריטריונים של דבר ה':

"3 וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים: שֶׁתִּתְקַדְּשׁוּ, שֶׁתִּתְרַחֲקוּ מִן הַזְּנוּת, 4 שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם יֵדַע לָקַחַת אִשָּׁה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכָבוֹד, 5 לֹא בְּתַאֲוַת זִמָּה כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים.

6 וְאִישׁ אַל יֶחֱטָא וְאַל יַעֲשֶׂה עָוֶל לְאָחִיו בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי נוֹקֵם יהוה עַל כָּל זֹאת, כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ לָכֶם וְהִזְהַרְנוּ אֶתְכֶם. 7 הֵן אֱלֹהִים לֹא קָרָא אוֹתָנוּ לְטֻמְאָה, כִּי אִם לִקְדֻשָּׁה. 8 עַל כֵּן הַדּוֹחֶה זֹאת, לֹא אָדָם הוּא דּוֹחֶה, אֶלָּא אֶת אֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לָכֶם אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ" (ד 3-8).

אותם תסלוניקים שלא שמעו לבשורה הטובה הרגישו נפגעים. החברים של אתמול פתאום רואים בהם אנשים חוטאים שחיים בפשע. לכן הם ראו לנכון להגן על דרך חייהם העתיקה בכך שרדפו והחרימו את המאמינים. פעולות אלו גרמו סבל ניכר למאמינים הראשונים.

עם כל הסימפטיה לקשיים שאנו עוברים פה כמאמינים, אינני חושב שמישהו מאתנו "משלם" כה יקר עבור אמונתו כפי שאותם מאמינים ראשונים "שילמו"!

למרות הסבל, אותם מאמינים ראשונים לימדו אותנו שיעור נפלא: במקום להתמקד על הבעיה והסבל הנובע ממנה, הם התמקדו על השמחה שהייתה להם מנוכחות רוח אלוהים בקרבם. זה עזר להם, וזה גם יכול לעזור לנו היום:

א 6: "וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ";

בשורת יוחנן יד 16-18: "וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵהָאָב וְיִתֵּן לָכֶם מְנַחֵם אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה עִמָּכֶם לְעוֹלָם: 17 אֶת רוּחַ הָאֱמֶת אֲשֶׁר הָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָהּ, אַף אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָהּ. אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתָהּ, כִּי הִיא שׁוֹכֶנֶת עִמָּכֶם וְתִהְיֶה בָּכֶם. 18 לֹא אֶעֱזֹב אֶתְכֶם יְתוֹמִים; אָבוֹא אֲלֵיכֶם."  

אהבה

שאול השליח גם הזכיר בפסוק 3 כי עמלם נעשה מתוך אהבה: "…אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה;" – כלומר, אהבתם הופנתה לאלוהים.

ישוע אמר בבשורת יוחנן יד 15: "אִם אַתֶּם אוֹהֲבִים אוֹתִי, הֲרֵי שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתַי".

כילדי אלוהים אשר מודעים לגודל אהבת אלוהים כלפיהם, הם מילאו אחר רצונו באהבה. כל שעשו – גם אם עלה להם ביוקר ובסבל רב – נעשה מתוך אהבה למלא אחר רצון אלוהים.

אהבתם כלפי הזולת הוכחה בכך שהם לא שתקו, אלא המשיכו לבשר ביודעם שרוע לבם של מתנגדיהם נובע מחוסר אמונה ומהתנגדות לדבר אלוהים.

מאמיני תסלוניקי השכילו לעשות את מה שמאמיני אפסוס זנחו (התגלות ב 1-7). בעוד שמאמיני אפסוס זנחו את אהבתם הראשונה, את התלהבותם הראשונה לישוע, הרי שלמאמינים בתסלוניקי הייתה אותה התלהבות ראשונית כל יום בחייהם. בתמורה לאהבה זו המשיך ישוע לעורר את שלהבת עדותם.

מכיוון שסבל בין היתר גורם להיטהרות, ייתכן שמצב קשה לאורך זמן גורם לבגרות מהירה והבנה נכונה של דרך החיים המשיחיים.

שאול השליח הזכיר בפסוק 3 גם את תקוותם לשובו של ישוע המשיח: "… בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

מהי התקווה המשיחית? ומהי מעניקה למאמין?

התקווה המשיחית היא ביטחון בישועת המאמין ובקבלתו לחיק אלוהים. התוצאה היא התחברות נצחית עם אלוהים בגוף נטול חטא.

קולוסים א 5: "לְנֹכַח הַתִּקְוָה הַשְּׁמוּרָה לָכֶם בַּשָּׁמַיִם, תִּקְוָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עָלֶיהָ קֹדֶם לָכֵן בִּדְבַר הָאֱמֶת שֶׁל הַבְּשׂוֹרָה."

בפסוק 10 שאול השליח טוען שאחת מן המעלות של התסלוניקים אשר הוכיחו את פועל אמונתם, הייתה העובדה שהם מחכים לבוא המשיח: "וּלְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, לְיֵשׁוּעַ הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא."

משמעות המשפט: הסבלנות הזו מוכיחה את ביטחונם בדבר אלוהים.

מה אלוהים מעניק לאלו המקווים לראות את פניו והבוטחים בו?

חסד – תהילים קל 7: "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת."

חוזק – תהילים לא 25: "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, כָּל הַמְיַחֲלִים לַיהוָה."

עידוד – ראשונה לתסלוניקים ה 11: "עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, כְּפִי שֶׁאַתֶּם גַּם עוֹשִׂים."

אמונה ומעשים

שאול השליח היה כה בטוח שאותם אנשים בתסלוניקי אכן היו מאמינים מכיוון שסימני אמונה חיה ופועלת נראו בחייהם. יעקב אומר באיגרתו:

"כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלֹא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (ב 26).

המאמינים בתסלוניקי הוכיחו על־ידי מעשיהם שאמונתם חיה וקיימת. לכך היו סימנים חיצוניים.

תוצאת פועל אמונתם: הם היו מופת לכל שאר המאמינים:

"בְּכָךְ הֱיִיתֶם לְמוֹפֵת לְכָל הַמַּאֲמִינִים אֲשֶׁר בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה" (פסוק 7).

התנהגותם תחת סבל הייתה מקור בישור הבשורה באזור כולו.

תושבי אזור מקדוניה ואכיה שאלו את עצמם: איזה סוג של אמונה זו שאנשיה יסבלו בעדה כל כך? אם הם כה בטוחים באמת אשר הם מלמדים, אז כדאי לשמוע אותם לפחות פעם אחת!

שאול השליח ממשיך ואומר בפסוקים 8-9 שעושר מעשיהם גרם לכך שלא היה צורך במילים, "…בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים" – הבישור הושלם במעשים.

דבר אלוהים מלמד אותנו דבר מאוד ברור:

אמונה תמיד גוררת מעשים. אמונה אמיתית מעולם לא הייתה דבר תיאורטי גרידא. שאול השליח היה בטוח באמונתם מכיוון שראה שינוי בחייהם. מתברר שאמונה משנה את חיינו.

הבה נבחן את עצמנו:

  • מה השתנה בחיי מאז שהאמנתי?
  • האם אמונתי מסתכמת בהצהרה בלבד או במעשים?
  • האם אני מפחד לחלוק את אמונתי בישוע עם ידידיי ומכיריי?
  • האם אני בררני בכל הנוגע לציות לדבר אלוהים?
  • אם המאמינים בתסלוניקי הנם קנה המידה, היכן אני מציב את עצמי?

שאלוהים יברך אותנו לגדול באמונה ובביטחון בדברו.