האיגרת הראשונה אל התסלוניקים – שיעור מס' 4

Print Friendly

פרק א, פסוקים 6-4

4 אַחִים אֲהוּבֵי אֱלֹהִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם; 5 שֶׁהֲרֵי בְּשׂוֹרָתֵנוּ לֹא בָּאָה אֲלֵיכֶם רַק בְּמִלִּים, אֶלָּא גַּם בִּגְבוּרָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְבִטָּחוֹן רַב – דָּבָר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִשֶּׁנּוֹכַחְתֶּם כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ לְמַעַנְכֶם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ בֵּינֵיכֶם.

6 וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

בשיעור שעבר למדנו על אודות פועל אמונתם של התסלוניקים.

למרות היותם קהילה כה צעירה, מתברר שהם יישמו את שלושת העקרונות לחיים משיחיים בריאים:

  • אמונה.
  • אהבה.
  • תקווה.

(ראשונה לקורינתים יג 13: "אַךְ כָּעֵת עוֹמְדוֹת שָׁלֹשׁ אֵלֶּה: אֱמוּנָה, תִּקְוָה, אַהֲבָה; וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן – אַהֲבָה"; ראשונה לתסלוניקים א 3: "בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ").

המאמינים התסלוניקים פעלו בהתלהבות יוצאת דופן עבור אלוהים, גם תחת רדיפות וקשיים. שמע אמונתם ופועלם התפשט בכל האזור: "…שֵׁמַע דְּבַר יהוה לֹא רַק בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים" (א 8).

מאמיני תסלוניקי היוו עדות מעשית לבשורת ישוע המשיח שבפיהם.

הבחירה מקדם

כשנודע לשאול השליח על אודותם הוא אמר: "…אַחִים אֲהוּבֵי אֱלֹהִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם" (פסוק 4), זאת אומרת שלא היה לו כל ספק לגבי אמיתות ישועתם.

ההצהרה של שאול השליח כבר גרמה לוויכוחים רבים בין המאמינים בישוע.

השאלות הן:

  • אם אלוהים בוחר את מי שיאמין, אז מדוע הוא מעניש את הבלתי מאמינים?
  • מה הצורך בבישור אם אלוהים כבר בחר את ילדיו? האם אפשר לאבד ישועה?

אשתדל במילים פשוטות וברורות להשיב לשאלות:

אלוהים הוא כל יכול, הוא כל יודע ונמצא בכל מקום. הוא יודע את תכניתו, ומתוקף יכולתו ותכונותיו הוא יכול לבחור את ילדיו. עלינו לזכור שהוא בוראינו וזכותו לעשות כטוב בעיניו. את הלקח הזה אלוהים לימד את ירמיהו הנביא בפרק יח (החומר ביד היוצר).

אלוהים מדגיש את העובדה שהוא בחר אותנו:

אפסים א 4: "כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה."

האיגרת השנייה לתסלוניקים ב 13: "חַיָּבִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עֲלֵיכֶם בְּכָל עֵת, אַחַי אֲהוּבֵי הָאָדוֹן, כִּי מֵרֵאשִׁית בָּחַר בָּכֶם אֱלֹהִים לִישׁוּעָה…"

יוחנן טו 16: "לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי, כִּי אִם אֲנִי בָּחַרְתִּי בָּכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי, שֶׁפֶּרְיְכֶם יִתְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם…"

באיגרת אל הרומיים פרקים ט–יא שאול השליח מלמד על אודות בחירתו של אלוהים את ישראל כעם וכן את בחירת ילדיו מבין עמי הגויים. בפרק ט 11-13 הוא מלמד שכל תכניתו של אלוהים מושתתת על בחירה:

"בְּטֶרֶם נוֹלְדוּ בָּנֶיהָ וּבְטֶרֶם עָשׂוּ טוֹב אוֹ רַע נֶאֱמַר לָהּ 'וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר', כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל בְּחִירָה, לֹא מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים אֶלָּא לְפִי קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא – כַּכָּתוּב: וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי."

במילים אחרות: אלוהים כבר עשה את כל עבודתו, וכעת הכל פועל על־פי הנחיה אשר ניתנה כבר מבראשית. אלוהים מבחינתו כבר יודע את כל העתיד. הוא ריבון ושולט על כל מהלך. את אלוהים לא ניתן להפתיע!

הבחירה של אלוהים רק מוכיחה את אלוהותו וריבונותו על גורלנו. כוחו זה של אלוהים צריך לגרום לנו לבקש את חסדו ולהיכנע לו, אך לא לנסות למרוד נגדו או לעמוד נגד רצונו.

מכיוון שאלוהים בחר כבר מבראשית את אלו שיאמינו ויוושעו, הועלו שאלות בנושא – כגון:

 א. מדוע אלוהים מאשים ומעניש את הבלתי מאמינים, הרי הוא לא בחר בהם?

חשוב לדעת שאלוהים אוהב את כל בני האדם, ובעבור כולם הוא העמיד את אפשרות הישועה:

יוחנן ג 16: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם;"

ישעיה נג 6: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ."

ראשונה לטימותיאוס ב 4-6: "…הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת. 5 הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם – הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 6 אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ."

לעומת זאת, מכיוון שאלוהים הוא צדיק וטהור הרי שהוא גם שופט בצדק.

אם כן, על מה מתבסס משפט הצדק של אלוהים? איך אלוהים מוצא את הבלתי מאמינים אשמים וראויים למשפט?

בתהילים פרק יט 2 נאמר שהטבע והבריאה נותנים עדות ברורה לקיומו של אלוהים: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ."

שאול השליח מציין באיגרת לרומים (פרקים א, ב) כי אלוהים מצפה מבני האדם להגיב לסימנים העל־טבעיים בבריאה.

בני האדם ניחנו בהבנה כי בריאה שכזו חייבת להיעשות על־ידי בורא, ועל כל אחד לחפש אותו. מי שנכשל לעשות זאת, נמצא אשם לפני אלוהים.

רומים א 18-21:

"18 וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת; 19 כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם.

20 הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵֹכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק,

21 שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי."

פסוקים אלו רק מוכיחים את אהבתו וחסדו על כל בני אדם. הוא לא הסתיר את קיומו, אלא הדגיש זאת בכל חלק מבריאתו.

פרעֹה הנו דוגמא לאדם שידע על אודות אלוהים אך בחר לדחותו. כחלק מעונשו, אלוהים היקשה עוד יותר את לבו והעצים את עונשו.

מלוא האחריות לדחיית קיומו של הבורא מוטלת על האדם, ולכן שפיטת הבלתי מאמינים מוצדקת.

ב. מה הצורך בבישור אם אלוהים בחר במאמינים כבר מבראשית?

ישוע אמר לתלמידיו בבשורת מתי פרק כח 18-20:

"נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם."

מכאן פעולת הבישור שלנו בעולם הנה מילוי מצוותו של ישוע המשיח.

שאול השליח אמר באיגרת השנייה לקורינתים ה 19-20:

"אֱלֹהִים הָיָה בַּמָּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ מִבְּלִי לַחְשֹׁב לָהֶם אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, וְהוּא שָׂם בָּנוּ אֶת דְּבַר הָרִצּוּי. לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלֹהִים!"

לאור דברי שאול השליח אנו "שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ". על השגרירים מוטלת האחריות להציג ולייצג את שולחם.

באיגרת אל הרומים פרק י 14-17 נאמר שהאמונה באה על־ידי שמיעה:

"14 אַךְ כֵּיצַד יִקְרְאוּ אֶל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ? וְכֵיצַד יַאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ? וְכֵיצַד יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מְבַשֵֹר? 15 כֵּיצַד יְבַשְֹרוּ אִם לֹא יִשָּׁלְחוּ? הֵן כָּתוּב: 'מַה נָּאווּ רַגְלֵי מְבַשְֹרֵי טוֹב!'

16 אֲבָל לֹא הַכֹּל צִיְּתוּ לַבְּשׂוֹרָה, שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר: 'אֲדֹנָי, מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ?' 17 לְפִיכָךְ הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה – בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ."

אם האמונה באה בשמיעה, הרי שחובה עלינו לבשר ולהשמיע את דבר הבשורה בכל העולם. הבישור הוא צו (מצווה) אלוהי.

  • שאול השליח כותב באיגרת השנייה לתסלוניקים ב 14 שאמונתם של התסלוניקים הנה תוצאת הבישור שלו, של סילוונוס ושל טימותיאוס: "וּבְאֶמְצָעוּת בְּשׂוֹרָתֵנוּ אַף קָרָא אֶתְכֶם לְנַחֲלָה בְּתִפְאַרְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."
  • אלוהים שלח את יונה הנביא לעיר נינווה על מנת להזהיר את תושביה מהעונש העתיד לבוא עליהם. אנשי נינווה שמעו את דבר הבשורה, חזרו בתשובה וניצלו.

אף־על־פי שאלוהים הוא הבוחר מראשית את ילדיו, מתברר שהוא מאפשר לבני האדם להשתתף בפעולה המבורכת הזו. השתתפותנו בעבודת אלוהים רק מדגישה את חסדו ואהבתו אלינו.

לנו, בני האדם, אין כל ידיעה מראש לגבי אלו שאלוהים בחר אותם, ולכן עלינו לבשר בנאמנות לכולם ובכל מקום. מסיבה זו הקהילה מקציבה אמצעים רבים לבישור.

מסקנות:

אלוהים בוחר את ילדיו. לכן האדם נושע לעולם ולא יוכל לאבד את ישועתו.

האם אלוהים יכול לטעות בבחירתו? האם האדם ישנה את תכנית אלוהים? – ודאי שלא!

בשורת יוחנן י 27-30: "צֹאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי, וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי. אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד הָאָב. אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ."

יוחנן ה 24: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים."

רומים ח 34-39:

"34 מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ? 35 מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב?

36 כַּכָּתוּב: 'כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.' 37 בְּרַם בְּכָל אֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים.

38 וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, 39 לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ."

 מה לגבי אלו הטוענים שפעם האמינו וכעת כבר לא?

אדם הטוען כי בעבר האמין בישוע וכעת איננו מאמין בו יותר, למעשה הוא אומר כי מעולם לא האמין!

שאול השליח אמר לתסלוניקים כי הוא משוכנע שהם נבחרו מכיוון שמעשיהם הוכיחו את אמונתם. הם למדו עוד שיעור בריבונות אלוהים על האדם.

שאול אמר כי הוא ידע שהם אכן נושעו מכיוון שהם הלכו בעקבותיו ובעקבות המשיח:

"וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (פסוק 6).

השליח מלמד אותנו עיקרון מאוד חשוב! תפקידו היה להוות דוגמא לחיקוי, מודל, אשר כולם היו צריכים להיות מעוצבים על־פיו. באותה המידה שהוא חיקה את ישוע, כך התסלוניקים חיקו את שאול השליח בהתנהגותו ובדוגמת חייו.

שאול השליח רווה נחת מהמאמינים בתסלוניקי מכיוון שהם הלכו בדיוק בדרך הלימוד שהתווה להם כאשר היה ביניהם, וגם לאחר שנאלץ לעזוב.

ייתכן שבעקבות הניסיון בתסלוניקי, שאול השליח כתב באיגרת אל העבריים: "שִׁמְעוּ בְּקוֹל מַנְהִיגֵיכֶם וְהִכָּנְעוּ לָהֶם, כִּי מַשְׁגִּיחִים הֵם עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם כַּעֲתִידִים לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן; נַהֲגוּ כָּךְ, לְמַעַן יַעֲשׂוּ זֹאת בְּשִׂמְחָה וְלֹא בַּאֲנָחָה, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין זֶה לְתוֹעֶלֶת לָכֶם" (פרק יג 17).

אחריות המנהיגים

שאול השליח ציין כי "מנהיגי הקהילה משגיחים על נפשותיכם ועתידים לתת דין וחשבון לפני אלוהים על כל אחד מכם".

ההוראה אינה נובעת מרצון לשלוט על אחרים, אלא להדריכנו בדרך אלוהים על מנת שכל אחד מאתנו יתברך.

דברי שאול מטילים אחריות לא רק על זקני הקהילה, אלא גם על בני הקהילה.

באותה מידה שעל זקני הקהילה מוטלת האחריות ללמד היטב, כך מוטלת על כל מאמין האחריות לציית לדבר אלוהים במלואו.

דבר ה' מצווה על כל אחד מאתנו להישמע על מנת שעבודת אלוהים לא תיעשה בלחץ ובדמעות, אלא בשמחה. אם אתה מסרב לציית לדבר אלוהים, אנא בחן זאת שוב על מנת לשמח את אלוהים, אותנו כאחים ואת עצמך!

נזכור את התסלוניקים! גם אם נעבור תקופת סבל, שמחת אלוהים לא תיעלם מחיינו – כך היה להם, וכך גם יכול להיות  לנו.

שאול השליח היה בטוח שאנשי תסלוניקי נבחרו, נושעו, בגלל פועל אמונתם.

פועל אמונתם נראה באופן שהם חיו והיה ביטוי לציותם ללימוד דבר ה' ששמעו מפי שאול השליח. הם היו כה חרוצים ביישום דבר ה' עד כי חייהם היוו מסע בישור אזורי.

הבה נלמד מהמאמינים בתסלוניקי! נבטח באלוהים ונחיה את דברו.