האיגרת השנייה אל התסלוניקים – פרק ב

Print Friendly

שניה לתסלוניקים פרק ב' 1-17

כרונולוגיית ההילקחות

בשיעורים שעברו למדנו ששאול השליח מרגיע את המאמינים בתסלוניקי כאשר הסביר להם שהמאמינים המתים לא יפספסו את הפגישה עם המשיח בהילקחות. כולנו (המאמינים שנפטרו ואנו שעדיין חיים) נעלה ביחד לפגוש את האדון בעננים.

בפרק ה שאול הבהיר להם שהעונשים העתידים לבוא על העולם במסגרת יום-יהוה אינם כוללים את הנושעים.

שאול לימד אותם (באיגרת הראשונה בפרק ה') שיום יהוה יבוא בהפתעה על חסרי האמונה, כגנב בלילה.

שאול אמר שיום יהוה יבוא כאשר יאמרו הבריות; "שלום ובטחון" (שלווה). אז יבוא "עליהם" שבר פתאום, כמו צירי לידה, ומתופת הצרה "הם" (חסרי האמונה, לא אנחנו המאמינים) לא יוכלו להימלט. הנושעים יודעים ששלום ובטחון ללא ישוע אינם שלום ואינם בטחון.

שאול השליח מסיים את הקטע על יום יהוה במשפטי הרגעה באומרו לתסלוניקים:

אלוהים לא יעדנו לזעם, ו- עודדו זה את זה ובנו איש את רעהו (ראשונה לתסלוניקים פרק ה' פסוקים 9,11).

התסלוניקים הבינו מן הכתוב שאלוהים יציל אותם מן הזעם הבא ותוכנית ההימלטות שלהם היא למעשה – ההילקחות, ששאול השליח לימד אודותיה באיגרת הראשונה בפרק ד' פסוקים 13-18

בשיעור זה נלמד מהאיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב ונעמוד על בעיה שהתעוררה בקהילה בתסלוניקי. אנו נשלים מידע נוסף אודות האירועים אשר יאפיינו את 7 השנים הקשות (תקופת הצרה) שדניאל הנביא ויוחנן השליח תיארו (תקופת העונש הקשה הכלולה ביום-יהוה).

האיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב' פסוקים 1-12.

1. "אשר לבוא אדוננו ישוע המשיח (בעננים) ואסיפתנו (ההילקחות למפגש עם ישוע בעננים) אליו, אנו מבקשים מכם, אחי:

2. אל תמהרו לאבד את עשתונותיכם ואל תיבהלו, לא בגלל איזו התבטאות של רוח, לא בגלל איזה דיבור, ולא בגלל איזו איגרת אשר כביכול נשלחה מאיתנו – כאילו הגיע יום יהוה.

3. אל יטעה אתכם איש באיזה אופן שהוא, שכן לא יגיע אם לא תהיה בראשונה העזיבה ויתגלה איש הרשע, בן האבדון,

4. המתקומם ומרומם עצמו על כל הנקרא אלוה או קודש, עד כי ישב בהיכל האלוהים בהצהירו על עצמו שהוא אלוהים.

5. האם אינכם זוכרים כי עוד בהיותי אצלכם אמרתי לכם את הדברים האלה?

6. אתם יודעים מה מעכב אותו כעת כדי שיתגלה בעתו. 

7. הן סוד הרשע כבר פועל, רק שכעת המעכב נמצא עד שיוצא,

8. ואז יתגלה הרשע אשר האדון ימית אותו ברוח פיו ויכלהו בהופעת בואו –

9. את הרשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר

10. ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה,

11. על כן אלוהים שולח להם מדוחים להטעותם להאמין לשקר,

12. למען ידונו כל אשר לא האמינו לאמת אלה חפצו בעוולה."

לפני שנתמקד באיגרת לתסלוניקים פרק ב, חשוב מאוד להבין את התמונה הכללית בפרק א'.

שאול השליח מודה לאלוהים עבור גדילתם הרוחנית של מאמיני תסלוניקי וכל זאת במהלך תקופה קשה של רדיפות נגדם וצרות בגלל אמונתם. הוא מעודד אותם באומרו להם שמכות יום-יהוה אינם מיועדים להם.

שאול השליח מרגיע את המאמינים ומסביר (פרק א פסוקים 5-8) שהעונש העתידי שאלוהים יביא על העולם הלא מאמין זה "התשלום" בעבור שנות הרדיפות שנעשו נגד ילדיו, המאמינים.

הבה נבין את פסוק 1: "אשר לבוא אדוננו ישוע המשיח [בעננים] ואסיפתנו [ההילקחות למפגש עם ישוע בעננים] אליו, אנו מבקשים מכם, אחי:.."

בוא אדונינו ואסיפתנו אליו הינם מונחים נרדפים לאירוע הנקרא – הילקחות.

במילים פשוטות שאול אומר להם: "הבה תקשיבו לנתונים המרגיעים בכל הקשור להילקחות".

בפסוק 2 מתגלה דבר מאוד מוזר:

"…אל תמהרו לאבד את עשתונותיכם ואל תיבהלו, לא בגלל איזו התבטאות של רוח, לא בגלל איזה דיבור, ולא בגלל איזו איגרת אשר כביכול נשלחה מאיתנו – כאילו הגיע יום יהוה…"

בניגוד גמור לרוח התקווה והעידוד של שאול השליח, המאמינים בתסלוניקי מתוארים כאחוזי פחד ונדהמים.

מה קרה?

מישהו הצליח להטעות את המאמינים בתסלוניקי כאילו יום-יהוה כבר החל.

השקר החל בהתבטאות של מישהו או במכתב שיקרי שכביכול נשלח מאת שאול השליח.

מדוע המאמינים בתסלוניקי נבהלו כל כך?

הם נבהלו מכיוון שקישרו את הצרות הנוכחיות עם תחילת יום-יהוה.

אנא תנסו להבין אותם.

בתקופה המדוברת המאמינים בישוע היו נרדפים על ידי השלטונות. הרדיפה היתה ממוסדת וקשה עד להחריד. דמם הפך להפקר. הם ראו את חבריהם נטרפים בזירות נגד אריות וגלדיאטורים. הקושי היומיומי היה לעיתים בלתי נסבל.

מבחינתם, הם חוו את הקשיים הנוראיים ביותר בחייהם, ולכן באמת חשבו שיום-יהוה החל.

המאמינים בתסלוניקי נדהמו מכיוון שידעו שיום ה' נועד עבור הלא מאמינים, והם המאמינים היו צריכים להילקח השמיימה לפני תחילת יום-יהוה.

ולכן, השאלות שהטרידו אותם היו: "מדוע אנו נשארנו כאן?הרי היינו אמורים להילקח…"

אם אנו נמצאים כעת בעולם בשלב זה, כנראה לא נמצאנו ראויים בעיני אלוהים ולא נלקחנו השמיימה…".

אותם מאמינים נבהלו מאוד מכיוון שידעו שלא ניתן להימלט מיום ה' (ראשונה לתסלוניקים ה' 3).  הם פחדו שכעת יהיה עליהם לחוות את זעמו של אלוהים עד תום.

על מנת להרגיעם ולהוכיח להם שיום-יהוה עדיין לא החל, ושצרותיהם הנוכחיים קשים ככל שהם, אינם חלק מצרות יום-יהוה, שאול השליח ציין שני אירועים שחייבים להתגשם לפני בוא יום-יהוה, ואירועים אלו עדיין לא התרחשו.

פסוק 3: "…אל יטעה אתכם איש באיזה אופן שהוא, שכן לא יגיע אם לא תהיה בראשונה העזיבה ויתגלה איש הרשע, בן האבדון…"

שאול השליח אמר בפסוק 3 שלפני שיום-יהוה יגיע, תתרחש "העזיבה" ויתגלה "איש הרשע", בן האבדון.  (בתרגומים אחרים: "המרד" = "העזיבה",  "איש החטאה" = "איש הרשע")

מכיוון ששני אירועים אלו (העזיבה והתגלות איש הרשע) עדיין לא התרחשו עד לכתיבת שורות אלה, יכלו התסלוניקים (וגם אנחנו היום) להתעודד, להמשיך בחייהם להתכונן ולצפות להילקחות, מבלי לחשוב שהם תחת עונש אלוהים.

האם אנו יכולים לדעת מתי יתרחש "המרד" (תתרחש העזיבה) ומתי יתגלה איש החטאה?

האם דבר ה' מכיל את הנתונים הללו?

לפני שנתעסק בכרונולוגיות של האירועים העתידים להתרחש, הבה נכיר קודם את המושגים הללו:

1. "העזיבה", "המרד"

המילה עזיבה (מרד) ביוונית היא 'אפוסטסיה' ובאנגלית 'אפוסטסי' שמשמעה: עריקה מן האמת, לעזוב, לסור מן האמת (מע"ש כ"א 21). לאחר עזיבת האמת יתגלה איש הרשע.

מתי זה יקרה?

שאול השליח מתאר באיגרת השניה לטימותיאוס פרק ג 1-10 את ההתנהגות של יושבי תבל באחרית הימים, בסמוך לעת שבה אלוהים יטיל את עונשו עליהם.

מדובר על תקופה בה אנשים מנוכרים איש לרעהו, חסרי אהבה, פוגעים קשות איש ברעהו, חוצפנים, ממוקדים בעצמם, חסרי כבוד לסמכות ולהוריהם. רבים מהם בעלי חזות דתית, אך תוכנם ריק לחלוטין מאלוהים.

מועד שיא העזיבה של אמת אלוהים אינו ידוע אך הדבר יהיה [לאור הכתוב בפסוקים 7-8] לאחר ההילקחות.

רבים שחשבו עצמם למאמינים יפנו את כעסם כלפי אלוהים בכך שיפנו גבם לו. לעומתם יהיו אלו שיבינו כי דחו את האמת ויחזרו בתשובה. אחרי הכל, המאמינים השאירו מאחריהם עדות בעל-פה ובכתב אודות ההילקחות.

ההילקחות של המאמינים מן העולם תדרוש הסבר להיעלמותם. איש הרשע או אנשים בעלי אופי דומה יסלפו את האמת, ילוו את מעשיהם בכוחות על טבעיים ויגרמו לרבים לסטות ממנה ולהתרחק מאלוהים ודברו.

ההילקחות אם כן תהיה מאורע שיגרום לרבים בעולם לסטות מאלוהים וללכת שבי אחר שקרי איש הרשע, ולעומתם מעטים יחסית שיבינו כי טעו ויחזרו בתשובה.

2. מיהו איש הרשע בן האבדון?

פסוק 4:"…. המתקומם ומרומם עצמו על כל הנקרא אלוה או קודש, עד כי ישב בהיכל האלוהים בהצהירו על עצמו שהוא אלוהים…"

שאול השליח אומר שאיש הרשע יהיה אדם אשר ישאף להיחשב אל!

פסגת הצהרתו תהיה כאשר הוא ישב בהיכל אלוהים (הוכחה לבניה מחודשת של בית המקדש בעתיד! דניאל ט' 27) ויכריז על אלוהותו. האיש הזה הוא צר המשיח!

על פי דניאל הנביא, איש הרשע, צר המשיח, ישב בבית המקדש ויכריז על עצמו אל באמצע תקופת הצרה הגדולה, ז"א לאחר שלוש וחצי שנים מתחילת תקופת הצרה (ראה בשורת מתי כ"ד 15).

אחים ואחיות יקרים, שימו לב:

רצונותיו ושאיפותיו של איש הרשע בן האבדון זהות לחלוטין לאלו של השטן בכבודו ובעצמו.

בספר ישעיה יד 12-15 ובספר יחזקאל כח 13-16 מתוארים תכונותיו וחטאו של הילל בן שחר, הלו הוא השטן בכבודו ובעצמו.

את כסא אלוהים הוא חפץ לקחת ולהחשיב עצמו אל.

לעומת שאול השליח אשר ציין את נקודת הפסגה אשר אליה יגיע איש הרשע, דניאל הנביא ויוחנן השליח תיארו לפרטים את מעשיו של איש הרשע כשלוש וחצי שנים לפני הצהרתו להיותו אל! (דניאל ז' 7-8, 20, 23-24,  התגלות יג 15-16, י"ז 12-13, 16-17)

מהם הסימנים שעל פיהם יהיה ניתן לזהות את צר המשיח?

א. בעתיד, תקום מחדש האימפריה הרומית בדמות איחוד 10 מדינות (דניאל ז').

ב. איש הרשע, בן האבדון, צר-המשיח, יהיה השליט האחד עשרה שיקום מתוך איחוד 10 האומות שיקומו בעתיד.

ג. איש הרשע יפיל שלושה שליטים מתוך העשרה.

ד. איש הרשע יעמיד את עצמו כשליט על איחוד של אותן מדינות.

ה. כשליט על איחוד המדינות, איש הרשע יכריח את ישראל לחתום ברית. אותה ברית (ככל הנראה ברית הגנה או הסכם שלום) הינה נקודת ההתחלה של 7 שנות הנבואה האחרונות של דניאל הנביא (ט' 27). זאת נקודת ההתחלה של יום יהוה או במילים אחרות – צרת יעקוב.

אותה הברית עם השליט הזה תניב תקופה של בטחון לישראל. כך יוכלו הבריות לומר – "שלום ובטחון".

בשלב זה של ההסבר שנתן שאול השליח לתסלוניקים הם יכלו לנשום לרווחה. התנאים המקדימים ליום יהוה עדיין לא התגשמו.

למרות הרדיפות והצרות אשר היו מנת חלקם, הם התעודדו כי ידעו שהצרות הנוכחיות אינן זעם אלוהים עליהם. אינם "טועמים" את עונש אלוהים על עולם חסר אמונה. הצרות והרדיפות בימיהם חישלו אותם לבטוח באלוהים, אך צרות יום יהוה באות מסיבה שונה לגמרי.

בפסוקים 5-8 שאול מציין עוד סיבה כדי להוכיח שיום ה' לא החל עדיין.

5. "… האם אינכם זוכרים כי עוד בהיותי אצלכם אמרתי לכם את הדברים האלה? 

6. אתם יודעים מה מעכב אותו כעת כדי שיתגלה בעתו. 

7. הן סוד הרשע כבר פועל, רק שכעת המעכב נמצא עד שיוצא, 

8. ואז יתגלה הרשע אשר האדון ימית אותו ברוח פיו ויכלהו בהופעת בואו…"

שאול מציין שהנתונים שהוא עומד לכתוב להם אינם התגלות חדשה. הוא אמר להם את אותם הדברים בעבר, כאשר ביקר בקהילתם בפעם הקודמת.

לפיכך, שאול חוזר שוב על אותם דברים שאמר להם בעבר וזאת כדי להרגיעם.

תסלוניקים יקרים:

למרות שסוד הרשע כבר פועל:

למה הכוונה?

ז"א, הלך רוחו של השטן פועל בבני האדם בעולם. שר העולם הזה הוא השטן בכבודו ובעצמו (אל האפסים ב 2, ו 11-12).

מעשים רעים ונסיונות של בני האדם לשלוט בעולם בנפרד מאלוהים אינו דבר חדש.

רדיפות מאמינים עד מוות מתרחשים לאורך כל ההיסטוריה.

למרות כל הנאמר, איש הרשע, שהוא התבטאות הרשע בשיאה, צר-המשיח אשר עתיד לשלוט בעולם בכוחו של השטן שיואצל עליו לא יתגלה עד שיסור המתווך – המעכב – המונע מאיש הרשע להתגלות ולמלא את רשעתו בעולם.

מיהו או מהו "המעכב" (בתרגומים אחרים – "המתווך")?

מכיוון שהמעכב עוצר את השטן מלהוציא לפועל את תוכניתו, הרי שהמעכב עליון בריבונותו על השטן!. שהרי אם השטן יכול היה לגבור על המעכב, הוא היה עושה זאת ממזמן.

מה שמונע את התפשטות הרשע והדרדרות החטא בעולם זה פעולת אלוהים אשר נמצאת בעולם.

נוכחות אלוהים בעולם קיימת בגוף המאמינים, בקהילה! (ראשונה לקורינתיים ג' 16, ופרק ו').

לפיכך, מרגע הסרת גוף המשיח מהעולם באירוע הנקרא – הילקחות, יסור המרסן – המעכב – המתווך –  אשר מונע מאיש הרשע להתגלות.

(אל הרומיים י"ג 3-6, בראשית ו' 3, ראשונה לפטרוס ב' 13-14, אל הגלטים ה' 16-17, ראשונה ליוחנן ד' 4, …הוא אשר בכם, גדול מזה אשר בעולם).

מה ששאול השליח אמר למאמינים זה: איש הרשע יוכל להתגלות במלוא רשעתו ולהשלים את משימתו רק לאחר שהם קהילת המאמינים בעולם יילקחו השמיימה לפגוש את ישוע בעננים.

האם הילקחות הקהילה מן העולם מסירה גם את רוח הקודש מן העולם?

לא ולא!

רוח הקודש ימשיך לפעול בחיי השארית הנבחרת שאותה אלוהים בחר להושיע.

1. אנו מודעים למאה ארבעים וארבעה אלף הנושעים מכל שבטי ישראל.

2. אנו מודעים לרבבות ואלפי אלפים אשר ייוושעו ויומתו בגלל אמונתם בישוע (התגלות פרק ז).

3. אנו יודעים שבמהלך הצרה יפעלו שני העדים אשר יהיו מלאים ברוח אלוהים (התגלות יא).

העיקרון שאותו שאול מלמד אינו זר לאוזן היהודית. כבר בעבר אלוהים הציל והסיר את יקיריו ממקום שהוא יעד להרס וחורבן.

א. לפני שאלוהים הרס את האנושות החוטאת במבול, הוא לקח את נוח ומשפחתו מתוכם והכניסם לתיבה לפני שהמבול החל.

ב.לפני שאלוהים הרס את סדום ועמורה על יושביה החוטאים, הוא שלח את מלאכיו להוציא את לוט ומשפחתו מתוכם.

ג. כשאלוהים היכה את המצרים במכות, הוא פסח על בני ישראל.

ד. בספר ההתגלות פרק ג' 10 ישוע המשיח מבטיח למאמינים בקהילת פילדלפיה את ההבטחה הבאה: "…מפני ששמרת את מצוותי לעמידה בסבלנות, גם אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ…".

ישוע הבטיח למאמינים שישמור אותם משעת הניסיון וכך ציין את הפרדת ילדיו מאותו מקרה שעתיד לבוא…

ה. בספר ההתגלות בפרקים ו' עד י"ט השליח מפרט את האירועים בעולם במהלך צרת 7 השנים. (יום יהוה). לאורך כל תיאור הצרה המילה 'קהילה' איננה מופיעה אך המילה 'ישראל' מופיעה גם מופיעה. ללמדנו שאלוהים מסיר את הקהילה לפני שיעניש את יושבי תבל הלא מאמינים.

אחת מהמטרות העיקריות של תקופת הצרה היא לזקק את עם ישראל על מנת שיחזור בתשובה וימלא את ייעודו כממלכת כוהנים ואור לגויים.

ו. אלוהים מציין שעונשו העתידי יחול על הרשעים:

ירמיה ל' 23-24:"…הנה סערת יהוה חימה יצאה סער מתגורר, על ראש רשעים יחול. לא ישוב חרון אף יהוה עד עשותו ועד הקימו  מזימות ליבו, באחרית הימים תתבוננו בה."

העקרון ברור. לפני שאלוהים יביא על העולם את עונשו הממוקד, הוא יסיר את ילדיו מעל פני הארץ. זאת ההילקחות שתתרחש באחרית הימים לפני שתחל צרת יעקוב.

הבה נעשה סדר בכרונולוגית האירועים:

א.      הילקחות הקהילה אשר מהווה מרסן בגלל נוכחות רוח הקודש במאמינים.

ב.      העזיבה – המרד נגד האמת של אלוהים.

ג.       התגלות איש הרשע, בן האבדון (צר המשיח)

ד.      יום יהוה – תחילת צרת יעקוב. עת מלחמות ומגפות בעולם כחלק מעונשו של אלוהים נגד בני אנוש הדוחים את דברו, סמכותו וישועתו (התגלות פרקים ו'-י"ט).

ה.     חזרתו של ישוע המשיח ארצה עם הקהילה בגוף חדש כדי להקים את מלכותו בת אלף השנים.

האם נתונים אלו לא מעודדים?

התסלוניקים שמחו להבין שלא פספסו את ההילקחות ושיום יהוה לא החל.

על פי דברי שאול השליח, מאמינים אשר באמת נתנו לישוע את ליבם וחייהם, לא יהיו נוכחים לראות את התגלותו של איש הרשע מכיוון שהוא יתגלה רק לאחר הסתלקותם.

אין הדבר אומר שלא נהיה בעולם במהלך התהוות האירועים המציינים את אחרית הימים, אך לא נחווה את "העזיבה" (אפוסטסיה) "והתגלות איש הרשע".

מסקנה.

מכיוון שהמאמינים נלקחים לפני התגלות איש הרשע, בן האבדון, יוצא מכך שלא נהיה פה בשלב שבו אלוהים מעניש את יושבי תבל במכות הכלולות ביום-יהוה.

הבה נקרא את פסוקים 8-12 ונלמד אודות האירועים שיעזרו לאיש הרשע, צר-המשיח, להכריז על עצמו אל.

8. ואז יתגלה הרשע אשר האדון ימית אותו ברוח פיו ויכלהו בהופעת בואו –

9. את הרשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר

10. ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה,

11. על כן אלוהים שולח להם מדוחים להטעותם להאמין לשקר,

12. למען ידונו כל אשר לא האמינו לאמת אלה חפצו בעוולה."

מה יהיו האירועים בעולם או באיזורנו אשר יאפשרו לצר המשיח, איש הרשע, להכריז על עצמו אל?

הנביא יחזקאל בפרקים ל"ח-ל"ט ודניאל הנביא בפרק י"א 40-45  שופכים אור על אירועי אותה תקופה.

שליט סוריה (מלך הצפון) ושליט מצרים (מלך הדרום) יתאחדו לתקוף את ישראל. בתגובה, יפלוש אליהם צר המשיח מתוקף ברית ההגנה אשר כרת עם ישראל.

לאחר שפלש לסוריה הוא יורד דרומה למצרים. בעודו שם, הוא שומע כי צבאות רבים באים מצפון ומזרח.

גוג וצבאותיו עולים על ישראל שבאותה עת שוכנת ללא גבולות מוגנים, בשלווה, בשלום ובטחון כשהיא נהנית מכלכלה משגשגת חסרת תקדים. גוג וצבאותיו עולים על ישראל כדי לנצל את ההזדמנות שצר המשיח וצבאותיו רחוקים מישראל כדי לכבוש את הארץ ולקחת שלל רב (יחזקאל לח 8-12).

כאשר צר המשיח שומע כי צבאות גוג באים על ישראל, הוא מיד מתחיל את חזרתו צפונה. בעוד צר המשיח עולה עם צבאו בחזרה צפונה, משמיד אלוהים באופן על טבעי בעזרת איתני הטבע, מגפות ובלבול רב את כל צבאותיו של גוג אשר הגיעו מצפון ומזרח (יחזקאל לח 18-23).

צר המשיח מגיע ורואה שכולם נפלו לרגליו. צר המשיח משייך את האירוע ליכולתו העל-טבעית ומחליט לשבת בבית המקדש בירושלים ולהכריז על עצמו – אל!

דניאל הנביא מציין שכניסת צר המשיח לבית המקדש וחילולו יתרחשו באמצע תקופת צרת יעקב (דניאל ט 26-27, מתי כד 15-28, התגלות יב).

בשלב זה עם ישראל יזהה את זהותו האמיתית של איש הרשע. עם ישראל יבין כי אותו גיבור אינו המשיח אלא צר המשיח בכבודו ובעצמו אשר כל כוחו של השטן הואצל עליו.

עם ישראל יסרב להשתחוות לו ומכאן ואילך צר המשיח מפנה את כל כוחו להשמדת עם ישראל.

רדיפת ישראל נמשכת 1260 יום שהם שלוש וחצי שנים (התגלות יב 6, 14) ואשר בסופה שורדים רק שליש מעם ישראל (זכריה י"ג 8-9).

הנביא ישעיה בפרק כו 20-21, ניבא אודות האירוע הזה בו שארית ישראל תשהה במחבוא עד יעבור זעם אלוהים על הארץ:

"לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.

כי הנה יהוה יוצא ממקומו לפקוד עוון יושב הארץ עליו וגילתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה".

השליש הנותר מן הצרה יזוקק וישרת את המשיח כממלכת כוהנים במלכות המשיח בארץ.

אז תתגשם נבואתו של שאול השליח אשר אמר: "כל ישראל ייוושע" (אל הרומים יא 26).

בעוד עם ישראל נרדף ומוכה, שאר העולם ממשיך לספוג את עונש אלוהים.

7 שנות הצרה עומדות לפני סיום ומשאירות מאחוריהן הרס גלובלי ויותר מחצי מתושבי כדור הארץ מתים!.

אנשים רבים יתחילו להאמין בישוע המשיח במהלך הצרה ואף יאבדו את חייהם תוך רדיפות וצרות אחרות (התגלות ז' 9-17). לקראת סיום הצרה, נשארים בחיים פחות מ- 50%  מתושבי העולם וכמו שצוין, שליש אחד בלבד מתוך עם ישראל.

לקראת סיום צרת יעקב, עולים צבאות כל העמים בהנהגתו של צר המשיח כדי להשמיד אחת ולתמיד את חלק משארית ישראל אשר בארץ, ובמיוחד בירושלים.

בשלב קריטי שכזה, כאשר סכנת כליה מרחפת על ישראל, בא המשיח משמיים עם צבא אלוהים, על מנת להציל את שארית עמו ואת שארית הפליטה מן העמים מיד צר המשיח ונאמניו (מתי כ"ד 22, ישעיה ס"ג 1-6, זכריה י"ב-י"ד, התגלות י"ט מפסוק 11)

משלב זה ואילך אני ארחיב בפרטים על מנת שנכיר בצורה ברורה את האירועים המתלווים לביאתו השניה של המשיח לארץ!

בספר ההתגלות פרק י"ט 11-21, ניתן לנו תיאור חזרתו של ישוע המשיח לארץ.

זכרו היטב! ההילקחות התרחשה לפני יותר מ- 7 שנים, ואז הקהילה עלתה השמיימה לפגוש את ישוע.

באירוע הנוכחי, בסיום תקופת הצרה, ישוע המשיח יורד משמיימה אל הארץ.

בפסוק 14 אומר יוחנן, שישוע המשיח יבוא עם צבאות השמיים.

ישוע המשיח הבטיח שלאחר שנילקח אליו, נישאר עימו כל הזמן, ולכן אנו גם יורדים איתו כחלק מצבא השמים (התגלות י"ז 14, בשורת יוחנן י"ד 3, זכריה יד 5, ראשונה לתסלוניקים ד' 17)

בפסוק 15, אנו למדים שמטרת בואו של המשיח זה להילחם נגד צבאות העמים.

היכן יתרחש הקרב בין ישוע לצבאות כל העמים?

על פי זכריה י"ד 2-4, מעשי השליחים א 10, ישוע המשיח יחזור לירושלים. הוא יעמוד על הר הזיתים במו רגליו וההר יבקע לשניים (העיר ירושלים תחווה שינויים גיאוגרפיים רבים במהלך שבע שנות הצרה בעקבות רעידות אדמה רבות שיתרחשו – ראה ספר התגלות פרקים ו'-י"ט)

בחזרה לספר ההתגלות פרק י"ט 19, צבאות העמים נאספו מסביב לירושלים ובראשם איש הרשע, צר המשיח אשר מונע על ידי השטן, אותו האחד אשר רואה עצמו כ- אל.

הנה הגיע יום המבחן!  מי ינצח? מי הוא ריבון העולמים?

ישוע המשיח ישמיד עם חרב פיו (פסוק 15) את כל צבאות העמים. ראה גם א' 16.

באיגרת אל האפסיים פרק ו' 17, נאמר שהחרב אשר בה המאמין נלחם נגד נכלי השטן היא למעשה – דבר אלוהים.

ישוע המשיח לא יצטרך מטוסים, טנקים ואמצעים טכנולוגים כאלו או אחרים. אלוהים בכבודו ובעצמו פשוט ישמיד את כל צבאות העמים בדבר פיו.

בפסוק 20 כתוב שהמשיח ישמיד את איש הרשע, האיש אשר הנהיג את כל המלחמה העולמית הזו ואת נביא השקר וישליך את שניהם לאגם האש.

ראו עד כמה יותעו האנשים!

השטן הציג לפניהם שילוש כוזב.

השטן העמיד עצמו כאלוהים, את איש הרשע כמשיח ואת הנביא אשר הקסים באותות את האנשים, כאילו הוא רוח הקודש! (ראה התגלות פרק יג).

שאול השליח כבר ניבא את ההטעיה הזו באיגרת השניה לתסלוניקים ב' 9-12.

בספר ההתגלות פרק כ' אלוהים בסמכותו כובל את השטן ואוסר אותו ל- 1000 שנים, על מנת שלא יתעה עוד את העמים.

מה תהיה תגובת שארית עם ישראל כאשר יראו מי הוא המשיח האמיתי?

הנביא זכריה אומר בפרק י"ב 10: "והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד.."

כששארית עם ישראל יביטו לראות את המשיח אשר נדקר בא להושיע, הם יבכו בכי חרטה. הם יתאבלו כהורים שאיבדו את בנם יחידם. סוף סוף עם אלוהים יכיר ויקבל את המשיח אשר הובטח להם מפי כל הנביאים.

כעת העם המזוקק רוחנית יכול לשרת את אלוהים כממלכת כוהנים כפי שנובא על ידי משה רבינו בספר שמות יט 5-6.

שני אירועים חשובים יתרחשו אחרי חזרתו של ישוע המשיח ארצה ולפני הקמת ממלכתו בת 1000 השנים בארץ ושמרכזה בירושלים.

1.  ברירת הנותרים

בשורת מתי י"ג 24-30, 36-43.  כ"ד 40-42  כ"ה 31-46,  לוקס י"ז.

כל העמים יתאספו לפני כסא כבודו של המשיח והוא יפריד אותם, חלק לימינו וחלק לשמאלו. אלו אשר הועמדו משמאלו של המשיח יהיו אלו אשר יטענו כי הם מאמינים אך ליבם מעולם לא הוקדש לאלוהים. הם ידעו לומר את המילים הנכונות אך מעולם לא נתנו פסיק מחייהם עבור אלוהים.

להם יאמר המשיח: "לכו ממני..ארורים, אל אש עולם המוכנה לשטן ומלאכיו". מתי כ"ה 41.

לעומדים מימינו יאמר המשיח: "בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל" מתי כ"ה 34.

תופעה דומה מתרחשת גם לאחר תקופת ממלכת 1000 השנים ולפני תקופת הנצח בעולם חדש.

2. תחיית מתים

דניאל י"ב 2,13,  התגלות כ' 4, איוב יט 25, דברים לב 39, יוחנן ה 28-29.

בשובו ארצה יקים המשיח מן המתים את המאמינים שמתו במהלך תקופת הצרה, כדי להיכנס ישירות לממלכתו בת 1000 השנים. יחד עימם יקומו לתחיה כל המתים הנושעים אשר מתו לפני תחילת הברית החדשה בדם המשיח ישוע.

משחלפו להם 75 יום מאז סיום תקופת הצרה, אומר דניאל: אשרי אלו אשר יגיעו ליום הזה. דניאל י"ב 13.

אני משער שבעת זו יקים המשיח את ממלכתו.

לבסוף יגשים אלוהים את היעוד המקורי אשר נועד עבור עמו הנבחר, להיות גוי קדוש וממלכת כוהנים בקרב העמים. התגלות כ' 6. ספר שמות י"ט 5-6.

תקופת הצרה נועדה למעשה להכין את העולם לקבל את המשיח כמלך פה בארץ!

ישנם שישאלו: מה בדיוק נעשה אז? מה עושים ככוהנים ומשרתי אלוהים?

סיום תקופת הצרה השאירה עולם מפורק לרסיסים. יש צורך להעמיד מחדש רשויות ושלטונות על מנת לנהל עולם.

העולם יהיה שונה מכיוון שהשטן כבול בשאול והחטא מרוסן. זאב יטייל עם כבש ונער ישחק עם נחש ארסי. ישעיה הנביא אמר שאדם בן 100 יקרא נער, מכאן שחיי האדם יתארכו (ישעיה פרקים ב' י"א ו-ס"ה)

המשיח ישוע ישב בהיכלו אשר בירושלים וכל העמים יבואו להשתחוות לפניו בחג הסוכות ולשמוע מהיהודי את דבר אלוהים (זכריה ח' 23 ופרק י"ד, מיכה ד, ישעיה ב, ישעיה סא).

בני האדם יחיו בעולם הדומה יותר לתקופת בראשית שלפני החטא של אדם וחווה. זה שלב אחד לפני הנצח.

בעת מלכות המשיח בת אלף השנים יהיו בעולם שני סוגים של אנשים:

1. אנשים אשר שרדו את הצרה ונכנסו לממלכת המשיח, ימשיכו להוליד ולחיות כמו שחיו בעבר.

2. בני הקהילה אשר קמו לתחיה ונלקחו השמיימה יחד עם המאמינים החיים לפני תחילת צרת יעקב, וכעת חוזרים עם ישוע המשיח בגוף חדש שאינו נתון יותר להשפעת החטא. בנוסף, יהיו עם גוף חדש גם הנושעים אשר מתו לפני הקמת הברית החדשה בדם ישוע. אלו יקומו לתחיה מיד לאחר חזרתו של ישוע המשיח ארצה.

אם יש מישהו שעדיין אינו מתלהב מהחיים עם ישוע, אז הבה נראה מה תהיה האופציה השניה. בספר ההתגלות כ' 11-15 יוחנן מתאר את שפיטת חסרי האמונה בתום תקופת ממלכת האלוהים בת 1000 השנים.

הם יושלכו לאגם האש, למקום שאליו נשלח השטן, איש הרשע, נביא השקר ומלאכי השטן.

למרות שמשפט אלוהים צודק וראוי, עלינו לזכור שרבים ממכירינו היום עלולים להיות בין אלא שיבלו נצח נצחים באגם האש.

אין שום דבר טוב שם.

המחשבה הזו ואהבת האנשים היא חלק מהתמריץ שלנו לבשר את בשורת הישועה לכל אדם.

בפסוקים 9-12 שאול השליח מציין נתון מאוד חשוב:

יש סף אשר ממנו אדם לא יוכל להיוושע.

9. את הרשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר

10. ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה,

11. על כן אלוהים שולח להם מדוחים להטעותם להאמין לשקר,

12. למען ידונו כל אשר לא האמינו לאמת אלה חפצו בעוולה."

שאול השליח מציין עובדה שרבים לא רוצים לשמוע או להפנים.

קיים מצב אשר ממנו אדם כלשהו כבר לא יכול להיוושע.

הדוגמא הראשונה והטובה ביותר היא זו של פרעה מלך מצרים.

אלוהים הראה את חסדו לפרעה מלך מצרים כמו שהוא מראה לכל אדם ואף יותר מכך.

כתבי הקודש מלמדים שקיומו של אלוהים וריבונותו ניתנות להבנה דרך עוצמת הבריאה (תהילים יט, אל הרומים א 20).

לפרעה ניתן חסד גדול פי כמה יותר ממה שאדם רגיל חווה.

פרעה זכה לשמוע את דבר אלוהים מפיו של משה. פרעה יכל לשאול את כל שחפצה נפשו מאדם שראה ושוחח עם אלוהים פנים אל פנים (שמות ג, לג 11).

פרעה זכה לראות ולחוות את הניסים והאותות ממש לנגד עיניו (ראה את כל מכות מצריים והאותות שקדמו להם).

ומה בחר פרעה לעשות?

להתעלם מכל מה ששמע, ראה וחווה ולאמץ את דרך האלילות. יתרה על כך, פרעה בחר להילחם נגד שליחיו ובחיריו של האל העליון אשר הוכיח לו באותותיו את ריבונותו.

מכיוון שפרעה היה חשוף לכל מנת הבשורה שאלוהים העניק לאדם ודחה את האמת המושיעה על הסף, הוא הפסיד ולתמיד את האפשרות לחזור בתשובה ולהיוושע. מנקודה זו ואילך, פרעה כאדם נחשב לאבוד ומהווה כלי לאבדון גם אם אינו מת עדיין (אל הרומים פרקים א, ט).

דוגמא מאלפת נוספת כתובה באיגרת אל העברים פרק ו 4-8:

4. "הן אלה שכבר הוארו עיניהם וטעמו ממתנת השמיים וניתן להם חלקם ברוח הקודש

5. וטעמו את דבר אלוהים הטוב וכוחות העולם הבא,

6. ונסוגו – אי אפשר לחדש אותם עוד לתשובה, בהיותם צולבים להם מחדש את בן האלוהים ושמים אותו לחרפה.

7. הרי אדמה השותה את הגשם היורד עליה פעמים רבות ומוציאה עשב טוב לעובדים אותה, נושאת ברכה מאת אלוהים.

8. אבל אם תצמיח קוצים ודרדרים, פסולה היא וקרובה לקללה וסופה להישרף."

הפסוקים אינם מלמדים שאדם נושע יכול לאבד ישועה. חס וחלילה. עשרות רבות של פסוקים מבטיחים לנו שאלוהים הוא זה הבוחר את ילדיו ומבטיח את נוכחותו הנצחית בחייהם.

אדם נושע לנצח ואלוהים יודע היטב מי אכן נושע.

הפסוקים הללו מתארים את אותם אנשים אשר ראו במו עיניהם את ישוע המשיח מלמד ופועל בכוח אלוהים, חוו חלק מהניסים על חייהם וגופם, נרפאו ממחלות או היו עדים לתקומה מן המתים של יקיריהם ו- או אכלו מן הניסים שחולל לנגד עיניהם (דוגמת נס הפיכת המים ליין בקנה, הלחם והדגים ליד הכינרת וכו).

אותם אנשים שמעו את האמת ישירות מפיהו של אלוהים והוכח להם מגוף ראשון שישוע הוא המשיח המובטח מפי נביאי אלוהים.

למרות העושר הרב של העדות אשר לה היו חשופים, אותם אנשים בחרו להיכנע לחטא ולתאווה.

מכיוון שאותם אנשים היו חשופים למקסימום "האור" שאלוהים העניק לבני אדם אשר מספיק להציג את כל אמת הבשורה, ודחו זאת, לא נשאר יותר מה להראות או להשמיע להם.

אותם אנשים דחו את האפשרות היחידה לישועה וקבעו את דינם לאבדון עוד לפני מותם הפיזי.

ומה קורה להם בשלב זה בעולם?

חלק מעונש אלוהים עליהם זה שהם כבר לא יכולים יותר להיוושע.

ליבם הפך לאבן והם חשופים לכל השקרים וההטעיות שהעולם יכול לסנוור אותם בהם.

זה בדיוק יהיה גורלם של חלק מבני האדם במהלך תקופת צרת יעקב, יום-יהוה.

באיגרת השניה לתסלוניקים ב פסוקים 9-12 שאול מבהיר שצר-המשיח ושלוחיו יהנו ממנת כוח אדירה שבעזרתה הם יוכלו לבצע אותות ומופתי שקר (ראה גם התגלות יג).

צר המשיח ושלוחיו יוכלו להתחרות עם שליחיו של אלוהים ברמת האותות והמופתים, כך שרבים בעולם יתפתו להאמין למסר של צר המשיח ונביא השקר (התגלות יא).

רמת השקר וכוחות האל-טבעי תהיה כזו שלבבות רבים יפלו במלכודת השקר של השטן המובילים לאבדון נצחי.

ומה אומר על כך אלוהים?

אלוהים מאפשר לכל הרע הזה להיות בסביבתם של אותם אנשים שדחו אותו וזאת כחלק מעונש אלוהים עליהם.

ליבם התקשה וכעת הם כלי אבדון, ממש כפי שקרה לפרעה מלך מצרים.

אותם אנשים מתבוססים בתוצאת מעשיהם והחלטותיהם. אין להם במה להאשים את אלוהים אלא רק את עצמם.

ומה לגבינו היום?

מנין לנו לדעת אם אדם כלשהו נמצא במצב אל-חזור?

מניין לנו לדעת אם האדם שאיתו אנו משוחחים כבר אינו מיועד לישועה?

אין לנו דרך מדוייקת לקבוע דבר שכזה.

לא לנו ההחלטה הזו.

לנו נותר להמשיך ולהכריז את הבשורה לפני כל אדם החפץ בכך כל עוד אנו יכולים לעשות זאת.

אנו נסתפק בתפקיד כרוז דבר אלוהים, וניתן לאלוהים להיות שופט נפש כל אדם.

לאחר ששאול הבהיר במילים הברורות ביותר לתסלוניקים ש:

1. מכות וצרות יום-יהוה אינם כוללים את ילדיו הנושעים של אלוהים,

2. ההילקחות של הנושעים השמיימה תתרחש לפני תחילת צרות יום-יהוה

3. ולאחר שהזהיר כי קיים סף דחיית אמת אשר לאחריו אדם כבר לא יוכל להיוושע,

הוא מקדיש את פסוקים 13-17 לעודד את המאמינים בתסלוניקי להמשיך בחיים קדושים, טהורים מלאים בעשיה מבורכת ולא מפחד מיותר.

פסוקים 13-17:

13. "…חייבים אנו להודות לאלוהים עליכם בכל עת, אחי אהובי האדון, כי מראשית בחר בכם אלוהים לישועה בקידוש על ידי הרוח ובאמונה באמת.

14. ובאמצעות בשורתנו אף קרא אתכם לנחלה בתפארתו של אדוננו ישוע המשיח.

15. לפיכך, אחי, עמדו עמידה איתנה והחזיקו במסורות שלומדתם הן על ידי דברים שאמרנו והן על ידי איגרת שכתבנו.

16. והוא, אדוננו ישוע המשיח, ואלוהים אבינו, אשר אהב אותנו ובחסדו נתן לנו נחמת עולם ותקווה טובה,

17. הוא ינחם את לבבכם ויכונן אתכם בכל דיבור או מעשה טוב."

התסלוניקים חיו בתקופה מאוד קשה.

מלבד קשיי היומיום ואיבוד יקיריהם בעקבות רדיפות השלטון, הם נלחצו ללא סיבה בגלל החשש המוטעה שהם חיים בתקופת יום-יהוה הכולל צרות צרורות שמהן הם לא יוכלו להימלט.

שאול השליח השקיט את ליבם וכעת הם יכולים להתמקד בדבר שלשמו אלוהים הושיע אותם. דווקא בעת שכזו, של קושי ורדיפות, בטחונכם באדון ושמחת ישועתכם חייבת להראות בשיא גדולתה.

בפסוקים 13-14, שאול השליח מציין את ההבטחות הנפלאות שהאדון הבטיח לילדיו וזאת כדי להרים את רוחם של התסלוניקים המפוחדים החיים כבר זמן רב תחת החרב המאיימת של המשטר.

1. אתם אהובי האדון:

האדון מסר את נפשו עבור אהוביו ולכן הוא קרוב אליכם, רואה את סבליכם, מבין אתכם ועונה לתפילותיכם. ראו את תשובת האדון ישוע ליוחנן על האי פטמוס בספר ההתגלות א-ג. ישוע פותח כל אחת מהאיגרות לקהילות במילים: "אני יודע".

אוהב משמע – קרוב ופועל למענכם.

2. אלוהים בחר אתכם מקדם – ביטחון בישועתכם.

אחים יקרים, אלוהים הוא זה שבחר בכם מקדם ימי עולם להיות ילדיו (אל האפסיים א 4).

מכיוון שבחירתו של אלוהים מבוססת על ידיעתו וכוחו הריבוני, משמע שאף אחד לא יוכל לקחת אתכם מידו (יוחנן י 29-30). שום דבר ושום כוח לא יוכל להפריד אתכם מאהבת אלוהים שבמשיח יושע (אל הרומים ח 34-38).

3. הופרדתם מן העולם – קודשתם – בחתימת רוח הקודש אשר בכם.

כדי להדגיש את נצחיות ישועתכם, אלוהים הפקיד ערבות חשובה בגוף כל אחד מילדיו – את רוח הקודש – אותו עצמו (הראשונה לקורינתים ג 16-17, אל האפסים א 13-14).

ערבון הרוח בגופנו מפריד אותנו מן העולם

ערבון הרוח בגופנו מאפשר לנו לזכור את דבר אלוהים שקראנו ושמענו ולהפנימו לחיינו (יוחנן יד-טז).

נוכחות רוח אלוהים מאפשר  לנו להאמין באלוהים ונותן לנו כוח לציית להוראותיו

נוכחות רוח אלוהים מוכיח אותנו על חטא ועוזר לנו להחליט לחזור בתשובה

נוכחות רוח הקודש עוזר לנו להתרחק מן הרע על כל צורותיו ולהימשך לטוב ולטהור המפאר את שם האדון.

נוכחות רוח הקודש מנחמת אתכם ומעניקה לכם את המילים הנכונות בזמן הנכון. היא שומרת את ליבנו ממוקד באדון וכך שומרת את שלום אלוהים בחיינו.

4. מובטחת לכם נחלה בתפארת האדון ישוע.

תפארת האדון ישוע היא מקום שבטו כמלך העולם.

שם, בקרבת אדון האדונים ומלך המלכים הכין לנו האדון נחלה נצחית (יוחנן יד 1-3).

שם לידו אין חטא ולא סימני החטא

שם לידו אין מוות, סבל, צער או בכי (התגלות כא).

שם בתפארת האדון נחיה לנצח עימו ולידו ונשרת אותו בשמחה אמיתית ובשלווה, בטוהר וקדושה לעולמי עולמים.

לאור ההבטחות הנפלאות הללו ששום אדם אינו יכול לדמיינן במלואן, שאול כעת מבקש מן המאמינים להתנהג בהתאם לקריאה שלהם:

פסוקים 15-17:

15. לפיכך, אחי, עמדו עמידה איתנה והחזיקו במסורות שלומדתם הן על ידי דברים שאמרנו והן על ידי איגרת שכתבנו.

16. והוא, אדוננו ישוע המשיח, ואלוהים אבינו, אשר אהב אותנו ובחסדו נתן לנו נחמת עולם ותקווה טובה,

17. הוא ינחם את לבבכם ויכונן אתכם בכל דיבור או מעשה טוב."

המסר ששאול נותן בפסוקים אלו דומה מאוד למילותיו האחרונות של ישוע המשיח לתלמידיו, לפני שנלקח השמיימה.

קראו את המשפטים האחרונים של ישוע בכל אחת מן הבשורות ותגלו שהמכנה המשותף בכולן הוא:

1. בשרו את הבשורה

2. התהלכו בדרך האמת כי כך אתם מקדמים את מלכות האלוהים.

3. קבלתם את רוח הקודש כדי למלא את כל המשימות שהפקדתי בידכם

שימו לב מה כלל האדון ישוע כמרכיבים החשובים בתפילה בדרשה על ההר בבשורת מתי ו 9-10: "אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ…"

בפסוק 33 אמר ישוע:

"אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם."

ולכן, אחים יקרים, אתם אלו שבתסלוניקה או בכל מקום אחר.

אלוהים לא מבטיח לנו שלא נחווה סבל בעולם הזה, אדרבה, ההיפך נכון. כי כל מי שחי בחסידות מובטח לו שיירדף (ב-טימותיאוס ג 12).

אלוהים מבטיח שלא נחווה את זעמו שנועד לחסרי האמונה שדוחים אותו.

ולכן, לאור ההבטחות הנפלאות, אנו נדרשים:

לומר את הבשורה בכל מקום ובכל הזדמנות כי רק בדם המשיח ישוע יש כפרת חטאים וישועה לחוטאים (יוחנן יד 6, מע"ש ד 12).

עלינו לחיות את רצון אלוהים בתחום האופי והתכונות למען יראו הסובבים אותנו את כוח אלוהים הפועל בנו.

כאשר יחיה האדון בלב כל אדם, יעשו כל בני האדם את רצון האלוהים וכך מלכותו תיראה ותתבלט בכל עניני האדם בעולם.

שאול סיים בהזכירו ביטוי \ מונח השמור להילקחות:

"תקווה טובה": היא ביטוי המתייחס להילקחות אשר בה נילקח השמיימה בגוף חדש כדי לנחול את כל הבטחות הישועה שהבטיח לנו האדון.

שאול השתמש במילים דומות באיגרת לטיטוס ב 14:

"אשר נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים."

לסיכום

באיגרת הראשונה והשניה לתסלוניקים שאול כתב כדי לעודדם שצרות יום-יהוה אינן כוללות את ילדי אלוהים.

על מנת להוכיח שילדי אלוהים הנשעים אינם כלולים כחייבים בזעם אלוהים, שאול מפרט את האירועים בסדר כרונולוגי:

א. הילקחות.

ב. עזיבה.

ג. התגלות איש הרשע.

ד. "יוֹם יהוה".

ה. חזרתו של ישוע המשיח ארצה כדי להקים את ממלכתו בת אלף השנים.

כעת כל אחד ישאל את עצמו את שאלת מליון הדולר:

האם אני נושע?

האם אני מאמין שישוע הוא אכן בן האלוהים שבא לעולם בדמות אדם כדי למות כקורבן כפרת החטאים שלי?

האם אני מאמין שאלוהים האב אומנם הקימו מן המתים?

האם אמונתו אכן מתבטאת בפרי הרוח ששוכן בכל אדם נושע?

הבה נזכור:

מעשי השליחים ד 12: "וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע."

אל הרומים י 9-10: "וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלוֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע."

נספח לשיעור: הבחירה מקדם

להלן אוסף של פסוקים בנוגע לנצחיות הישועה, הבחירה מקדם של ילדי אלוהים.

1. אלוהים בחר את ילדיו מקדם. זהו ביטוי לריבונותו (ירמ' א 5; לוקס א 17-13; רומ' ט 13-11; אפס' א 4; תסל"ב ב 14-13; טימ"ב א 9-8; פטר"א א 15).

2. אלוהים בחר בעם ישראל מיֹזמתו ולמען תכלית מיוחדת, עוד לפני היותו לעם (שמות יט 6-5; דבר' ז 8-7; שמ"א יב 25-22; ישע' מג 7, 21, מד 23).

3. כל בני האדם חוטאים וזקוקים לכפרת חטאים (תהל' נא 7; קוהלת ז 20; רומ' ג 23).

4. דוד המלך הבין כי הוא נבחר להיות למלך בחסד אלוהים ולא בזכות מעשיו (דהי"א כח 5-4).

5. שאול השליח נושע בדרך לדמשק כשהיה בדרכו להרוג את ילדי אלוהים. שאול לא התכוון להיכנע לישוע מרצונו החופשי (קור"א א 1; גלט' א 16-15; פיל' ג 10-1).

6. אלוהים הוא אלוהי צדק, אמת, חסד ורחמים (שמות כ 6, לד 6; במד' יד 18; דבר' ה 10; ישע' מה 21; ירמ' ט 23; תהל' כה 10, קג 4, קמה 17, דני' ט, נחמ' א 10-5). אם לאדם טענות כלשהן, הרי שהן נובעות מכישלונו וחסרונותיו, ולא מכישלון מצד אלוהים (ישע' נה 10-7).

7. אין אלוהים אחר מלבד האלוהים המוצג בתנ"ך ובברית החדשה (ישע' מג 11-10; מד 8-6, מה 7-5, 14, 23-21).

8. אלוהים ישפוט את כל בני האדם שדוחים את ישועתו (דני' יב 2; התג' כ 15-11).

9. אלוהים ברא את האדם עם מצפון שמאפשר לו להבחין בין טוב ורע (רומ' א, ב).

10. אלוהים מוכיח את קיומו ואת עצמותו בבריאה הנפלאה, אותה כל אדם יכול לראות (תהל' יט).

11. אלוהים הוא המושיע ומכפר החטאים הבלעדי (ישע' מג 25, נג 6; יוח' ג 16).

12. אלוהים חפץ שכולם ייוושעו. הוא מכוון את בשורת החיים לכלל בני האדם (ישע' ב; מתי כח 20-18; מה"ש א 9-8; א–טימותיאוס ב 5-3).

13. האדם ניחן ביכולת השכלית ובאחריות להבין שיש בורא לעולם (תהל' יט; רומ' ב).

14. מי שמחפש באמת את הבורא ― ימצאהו (תהל' נא 19).

15. האדם לא משתווה לאלוהים לעולם, ולכן לא מסוגל להבין את מלוא היקף חכמתו ואת מניעיו. מסיבה זו הוא גם לא יכול להתלונן נגד אלוהים (ישע' נה 9-8; איוב מ 5-1).

16. האדם הנושע מבין ורואה את מעשי אלוהים בעזרת רוח הקודש השוכן בו. הבלתי נושע "עיוור" לפעולת אלוהים (יוח' ג 8-5; קור"א ב 16-10).

17. אלוהים מבטא את אהבתו לבני האדם בכך שנתן את בנו יחידו, ישוע המשיח, כקורבן לכפרת חטאים, וזאת למען "לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוח' ג 16).

18. שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת המשיח (רומ' ח 39-31).

19. אלוהים, שבחר אותנו והתחיל את פעולתו בנו, מבטיח לסיים את מה שהתחיל (פיל' א 6).

20. לאחר שאדם "מוצא" את הבורא, הוא מגלה שאלוהים בחר בו מקדם, עוד לפני היווסד תבל.

21. האמונה באה בשמיעה והשמיעה — בהכרזת דבר המשיח (רומ' י 17).

22. אלוהים מצווה על בניו להודיע את דבר הבשורה, למען ישמעו בני האדם וייוושעו (מתי כח 20-18; מה"ש א 8).

23. ילדי אלוהים הנושעים מבשרים את בשורת הישועה מפני שאהבת האדון בוערת בקרבם (יחז' ג; קור"ב ה 21-11).

24. אלוהים הוא ריבון, צדיק וקדוש. זכותו לעשות עם ברואיו כרצונו, כי הרי כולם חוטאים וראויים לעונש (ירמ' יח).

25. לא ראוי לאדם להתעמת עם אלוהים או לנסות להתווכח ולטעון שאלוהים טועה (איוב מ 5-1).

לאור העובדות והעקרונות הנ"ל ניתן לקבוע:

אלוהים בוחר את ילדיו;

אלוהים מציג את האמת לכולם ודורש התייחסות;

מי שאינו מחפש את הבורא יעמוד לפניו למשפט.

אלוהים הוא אל צדיק, קדוש וטהור. כל מעשיו ודרכיו נכונים ומלאי חכמה. הוא אמנם בוחר את ילדיו, אך בחסדו הוא גם מאפשר לנו להשתתף במלאכת הפצת הבשורה (מה"ש א; רומ' י 17).

אלוהים אומר בישעיהו נה 9-7:

7. "…יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָשׁוֹב אֶל יהוה וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלוֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ.

8. כִּי לא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם יהוה.

9. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבוֹתַי מִמַּחְשְׁבוֹתֵיכֶם…" (ראה גם את ההמשך עד פסוק 13).

גם אם אינך מבין לחלוטין את ריבונותו של אלוהים בבחירת ילדיו ובשפיטת אלו הדוחים אותו, עובדות ועקרונות אלה (שהם רק מבחר מצומצם ביותר ממה שניתן למצוא בכתובים)

אמורים להיות מספיק כדי לגרום לך לפנות אל הבורא ולבקש שיפעל בחייך ויפקח את עיני לבבך להכירו כגואל ופודה, אדון חייך המושיע אותך מחטא.