הושע הנביא – שיעור מס' 3

Print Friendly

הושע פרק ב פסוקים 4-7, 10.

כמו הורה אוהב וחכם, אלוהים אינו מעניש את בני ישראל (או בכלל) כדי להשמידם או מתוך איבוד שליטה ורסן אלא כדי לשמור את העם למען ימלא בסופו של דבר את התכלית למענה אלוהים יצר אותו (שמות י"ט 5-6). בעוד שפרק א' מציין מילות ביקורת ותוכחה שמהן ניתן להסיק שאלוהים החליט "להתפטר" מישראל, הנה פרק ב' פותח בשלושה פסוקים המתארים את העתיד הנפלא והמבטיח המחכה לבני ישראל. בדרך זו אלוהים מבטא שוב את קרבתו ואהבתו לישראל בכך ש:

אינו מתחרט על בחירתו ועם ישראל ימשיך להתקיים למרות ועל אף כל האירועים הקשים העתידים להתרחש (אל הרומים י"א 29, ירמיה ל"א 35-37).

אהבת אלוהים דורשת שייסר את אהוביו כי מי שאוהב גם מחנך ומתקן את ילדיו (אל העברים י"ב 11, משלי י"ג 24).

אם תתמידו ללכת בדרך הישר של אלוהים, לא תענשו אלא תיהנו מכל ברכותיו

בפסוקים 4-15 אלוהים חוזר למילות התוכחה ובהן אנו לומדים כה רבות על עומק אהבת אלוהים כלפי עמו ישראל ומחויבותו לקשר ביניהם.

הבה נקרא את פסוקים 4-7:

ד. "…רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ; וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ. 

ה. פֶּן-אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ; וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא. 

ו. וְאֶת-בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם: כִּי-בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה.

ז. כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.

י. וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר; וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל.

בפסוק 4 אלוהים פונה לילדיה של גומר ומצווה עליהם לפנות לאימם ולדרוש ממנה שתפסיק ללכת בדרך הזנות ותחזור למוטב.

הפסוק מעלה מספר שאלות מאוד חשובות.

1. את מי הילדים מציינים?

גומר הרי מסמלת את בני ישראל שנטשו את אלוהים ופנו לעבוד אלילי ניכר.

מכיוון שרק יקירי אלוהים מסוגלים לייצג את מוסר אלוהים ולדבר בשמו, יוצא אם כן שאלוהים מצפה מבני ישראל שנשארו נאמנים לתורת אלוהים לפתוח את פיהם ולהיות שגריריו הנאמנים בתוך עמו. אלוהים ציפה כך משארית ישראל, מיחזקאל כצופה אשר אם יחריש – ייענש, ומאיתנו (הקהילה) לעשות את אותו הדבר היום גם ברמה העולמית (מתי כ"ח 18-20, מע"ש א' 8, שניה לקורינתיים ה' 11-21).

(זכרו שגם בתקופה קשה רוחנית של מלכות אחאב, אלוהים השאיר 7000 שלא כרעו לבעל).

2. מה המסר שאלוהים דורש מנאמניו לומר לשאר בני ישראל הפונים לחטא?

הפסיקו את הניאוף הרוחני! חיזרו לדרכו הקדושה והטהורה של אלוהים, כי אלוהים לא ימשיך לשבת בחיבוק ידיים לאורך זמן.

עם ישראל פנה לעבודת הבעל בהתמדה וכוונה רבה שלא הייתה מביישת שום עם נוכרי. למרות שהיום אין לנו פסלים של "הבעל" במרכז העיר או בבתי ישראל, הרי שניאוף רוחני ועבודת אלילים היא כל דבר שאנו מקדישים לו את ליבנו ומרצנו ואיננו אלוהים או מאלוהים.

כבר בפסוק זה ואחרים אנו למדים שמסר הבשורה אינו כולל רק את תיאור אהבתו של אלוהים בכך שבא למות מות כפרת חטאים בעבור חוטאים ותיאורים נפלאים אודות גן עדן ומלכות אלוהים. הבשורה המלאה כוללת גם אזהרה ואיום על אלו המתמידים ללכת בדרך החטא וכוללת תיאורים מאוד צבעוניים של אגם האש כדי להבהיר לאלו הדוחים את אהבת אלוהים בישוע מה צפוי להם בדיוק. הלוואי שתמיד נזכור לומר את כל אמת דבר ה' באיזון נכון ובאהבה.

למה הכוונה במילים: כי-היא לא אשתי ואנוכי לא אישה?

האם הכוונה שאלוהים מתגרש מעם ישראל? בוודאי שלא! (אל הרומים י"א 1) שהרי הוא פונה לילדיו הנאמנים שיפצירו באימם לחזור מדרך החטא לדרך הישר.

לא כל עם ישראל זנח את אלוהים ולכן דברים אלו אינם מופנים לכל אדם שהוא מישראל באופן כוללני.

אלו שדוחים את אלוהים וממשיכים בחטאם למרות ההפצרות של אלוהים וילדיו הנאמנים, שידעו להם: הם אלו המתגרשים מאלוהים בכך שעזבו אותו והלכו אחר אלוהים אחרים.

אלוהים מציין עובדה קיימת. בכך שנטשתם אותי והלכתם אחר אלוהים אחרים, הפרתם את הברית שבינינו ואינכם נהנים יותר מיחס של בעל ואישה החיים ביחד ומספקים איש את צורכי רעהו. זה לא שאלוהים אינו מעוניין לאהוב אלא שאתם הנוטשים את אלוהים אינכם מוכנים לקבל את אהבתו שיש בה תנאי – נאמנות לאלוהים וללא ניאוף רוחני.

אלו העוזבים את אלוהים מנתקים עצמם מחסדו ומאספקתו לכל צורכי חייהם (ראה פסוקים 5,6,8,11, והראשונה לקורינתיים ז' 15). [ראה משמעות מילותיו של אלוהים למשה בספר שמול ל"ג 19 – אחון את אשר אחון וארחם את אשר ארחם...]

האם יש סיכוי לאלו הפונים לאלילים לחזור בתשובה או שהגירושים מאלוהים הם נצחיים?

אלוהים שונא שלח (מלאכי ב')! אלוהים שונא גירושים ואת תוצאותיהם. אלוהים רואה את הנישואים כדבר נצחי שאסור להפר (בראשית ב' 24).

אהבת אלוהים מתבטאת גם בעובדה שזרועותיו נשארות כל הזמן פתוחות לכל הבנים האובדים (ראה משל הבן האובד).

השלב שבו אדם לא יוכל לחזור בתשובה (מנקודת ראות אנושית) הינו שלב המוות. לאחר המוות אין אפשרות לחזרה בתשובה, אין צ'אנס נוסף! (ראה לוקס ט"ז)

לפיכך, טוב יעשה אדם אם יאמץ מעט ענווה, יחזור בתשובה כנה עוד היום מכיוון שאיננו יודעים את יום מותנו – היום זה יום ישועה.

בעובדה שאלוהים מבקש מילדיו (הנאמנים) של הושע להפציר באימם לחזור בתשובה, אנו למדים שאלוהים נשאר אוהב ונאמן לעם ישראל.

את אותה גישה אלוהים מצפה מילדיו הנאמנים לאמץ כאשר הם מתנסים במצבים דומים בחייהם.

הלוואי שנדע לסלוח. הלוואי שנשכיל לחזור בתשובה. הלוואי שנוכל לחכות בסבלנות למרות הכאב והעיקר שלא ניכנע לבשר ונבחר בפתרון שנראה הכי קל ולעיתים הגיוני אך כזה שאלוהים סולד ממנו.

פסוקים 5-6:

ה פֶּן-אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ; וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא. 

ו וְאֶת-בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם: כִּי-בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה.

בפסוקים אלו אלוהים מציין את העונשים העתידים לבוא על עם ישראל בעקבות נטישת הברית עם אלוהים לטובת אלילים. מצבים אלו התרחשו בגלות לאשור (עשרת השבטים), בחורבן בית שני (כלל ישראל), ועתידים להתרחש גם בעתיד בעת צרת יעקב.

רבותיי, לאחר כל אסון או שואה עולה השאלה: היכן היה אלוהים? איך אלוהים רב חסד ורחמן מאפשר מעשים כה אכזריים? מדוע היו כל כך הרבה קורבנות בקרב הילדים? מה אשמים כל אותם נפשות שלא עשו כל דבר רע?

מכיוון שאלוהים צדיק, הוא חייב למלא את הבטחתו להעניש באותו דיוק שהוא ממלא את הבטחתו לברך. צדקת אלוהים דורשת את הפועל הזה.

המלחמות שבאו על ישראל יחד עם כל שאר פגעי הטבע וכל שאר האסונות נבעו כולם ללא יוצא מן הכלל רק בגלל שעם ישראל ברובו הפר את הברית שיש לו עם אלוהים ופנה לדרך החטא.

גודל האסון בדרך כלל יחסי לעומק הסטייה ואורך הזמן בה היא מתרחשת.

במקום לשאול את השאלות הללו לאחר כל אסון מדוע שלא נהיה חכמים ונמנע מלעשות את המעשים המביאים עלינו אסונות?

אלוהים מציין שהוא יציג את בני ישראל הנוטשים את בריתו במערומיהם וימית אותם בצמא.

למה הכוונה? אלוהים יסיר מבני ישראל את כל הדברים בהם הם יוכלו להתגאות או להגן על עצמם. (ירמיה ט' 22-23). כערומים מבחינת הגנה ואספקה, וללא מעורבותו של אלוהים בחייהם האישיים והלאומיים, בני ישראל יהיו חשופים לפגיעה מכל אויביהם. ממש כמו אדם ערום וצמא במדבר.

אלוהים מזהיר את בני ישראל שאם לא יחזרו בתשובה הוא יחזיר אותם למצב העגום כפי שהיה להם במצרים כעבדים – יחזקאל ט"ז 4-8, 39, נחום ג' 5.

יופיים של בני ישראל אינו נובע מהגיאוגרפיה של הארץ, פרי האדמה או הטכנולוגיה המתקדמת.

יופיים של בני עם ישראל נובע מנוכחות אלוהים בקרבם!

באותה מידה הפסוקים הללו מלמדים אותנו המאמינים בישוע שיופיינו נובע מנוכחות רוח אלוהים בחיינו ולא בגלל עושרנו ויכולותינו האישיים. עם ישוע אנו יפים בעיני אלוהים וללא ישוע אנו חסרי כבוד!

מסיבה זו עלינו להודות לאלוהים בעבור הכול, להישאר ענווים ולבקש שישמור אותנו יפים – לכבודו.

שימו לב למשמעות שבין השורות.

תפקידו של הבעל זה להגן על אשתו ולספק לה את כל צרכיה וכל זאת באהבה ובמסירות.

כשעם ישראל נוטש את אלוהים הוא מונע מאלוהים לממש את תפקידו כבעל מסור.

הניאוף הוא הפרה של הברית המונעת מאלוהים לתת את כל שהוא יכול לתת.

שימו לב למילים שבדרך כלל מתווספים לעונש על אלו המפרים ברית עם אלוהים.

אלוהים מוסיף: ואת בניה לא ארחם…

רבותיי, יש תוצאה לחטאיהם של הורים.

המעשים שלנו כהורים בהחלט משפיעים על חיי ילדינו.

בידינו ההורים להביא ברכה או להסיר ברכה מבתינו. כשאנו כהורים מאמצים בקדושה וטוהר את דבר אלוהים, אנו מביאים ברכה על משפחתנו. כשאנו כהורים פוסחים על שני הסעיפים או נוטשים את דרך האדון, הברכה סרה מבתינו ומשפיעה גם על חיי ילדינו.

גם למאמינים אני אומר: הבה ניכנע לישוע ולכל דבר מדברו היום, כדי שלא נעלה על דל שפתנו בעתיד את המילים: למה עשית לילדנו?

בפסוקים 7 ו-10 אלוהים מפרט נתונים כואבים במיוחד.

ז כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.

י וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר; וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל.

בני ישראל התמידו להשתחוות לבעל, ממש כמו שאר העמים הנוכריים, בתקווה שיבולם ופרנסתם יתברכו. כל יום שעבר בשקט ובכל פעם שירד הגשם והעונות התחלפו בדיוק כפי שהחקלאים ובעלי המקנה קיוו, עם ישראל הודה לבעל בעבור טובו. בעקבות כך בני ישראל העמיקו את קרבתם לבעל והשתחוו לו מעומק ליבם ונפשם.

ומי באמת היה זה שדאג להביא את הגשם בעיתו ולברך את יבול השדות והפרנסה של בני ישראל?

אלוהים ולא אחר!

הבעל אינו קיים באמת. הבעל הינו אליל פרי מחשבת הלך רוח של השטן והשדים.

אלוהים היה זה שבנאמנותו ובאהבתו שאינה יודעת גבול, ספג את העלבון לאורך דורות רבים והמשיך לספק את כל צורכי עמו בעוד הם מודים מקרב ליבם ומעניקים את מתנותיהם – לבעל!

כמה פעמים אנחנו עיוורים לעובדה שאלוהים הוא זה שעושה למעננו ולמען משפחתנו ואנו ברוב חטאינו וגאוותנו טופחים על שכמינו או מודים לבני אדם?

הלוואי שנהיה פקחים ורואים מבחינה רוחנית כדי להבין שכל טוב שמתרחש בחיינו הוא מנת חסדו של אלוהים ורק לו אנו צריכים להודות ורק לו אנו חייבים.

מתי אנו ערים מאוד לעובדה הנפלאה הזו?

כאשר אנו שוכחים אותו ואז אלוהים "סוגר את הברז". על כך בשיעור הבא.