הושע הנביא – שיעור מס' 6

Print Friendly

הושע פרק ג' פסוקים 1-5

פרק ב' מסתיים בהבטחות נפלאות עבור עם ישראל בעתיד. למרות שבעת הנוכחית עם ישראל מפנה כתף סוררת לאלוהים, הוא נשאר נאמן להבטחותיו ומתנחם בידיעה שבעתיד העם יחזור בתשובה ולחיק אלוהים.

בפרק ג' אלוהים מחזיר את הנביא למציאות העגומה ושוב מסיים את הפרק בתקווה נפלאה.

כאמור, אלוהים משתמש בחייו האישיים של הושע כדי ללמד את עם ישראל אודות היחסים בינו לבין עם ישראל.

א. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: עוֹד לֵךְ אֱהַב-אִשָּׁה, אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת, כְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם פֹּנִים אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים."

בפרק א' אלוהים ציווה על הושע לקחת לו לאישה את גומר שלאחר נישואיה אליו פנתה לזנות.

הושע בוודאי כאב עד מוות את בגידתה של אשתו אהובתו אך לא התפלא על מהלכיה של גומר מכיוון שאלוהים הסביר לו היטב שכך היא עתידה לעשות. בדיוק כפי שעם ישראל עשה לאלוהים מבחינה רוחנית.

כעת, לאחר שנישאו וילדו ילדים [שחלקם ככל הנראה נבעו מעיסוקה בזנות של גומר], היא עוזבת את בית בעלה ועוסקת בזנות.

אילו הושע היה מניח לאשתו ונותן לה ספר כריתות, לא היה בא אליו אף אדם בטענות. התורה מאפשרת לבעל להתגרש מאשתו אם מצא בה ערוות דבר ועל ניאוף היא בכלל הייתה נסקלת (דברים כ"ד 1-5, כ"ב 13-29).

והנה אלוהים אינו מניח להושע לשכוח את אשתו ולפתוח "דך חדש" עם אישה אחרת.

אלוהים מצווה על הושע להחזיר את גומר בחזרה אליו.

אין ספק שרגשותיו של הושע פועלים כרגשותינו. כל אדם הנבגד על ידי בן או בת זוגו מרגיש שהעולם מתמוטט על ראשו. מי שנבגד מרגיש שלעולם לא יוכל לבטוח בלב שלם בבן הזוג. במידה וימשיכו ביחד, עד סוף ימיו הוא יחיה עם הספק.

אלוהים דורש מהושע להתעלם מרגשותיו וכאביו ולפעול על פי מצוות אלוהים.

מדוע?

חיינו נפדו בדם המשיח ולכן גופנו רכוש אלוהים. עלינו ללמוד (לעיתים בקושי רב) שחיינו שייכים לאלוהים ולכבודו ולא נועדו רק לספק את מהוויינו (אל הרומים י"ב וראה את חיי איוב).

אלוהים מצפה מכל אחד מאיתנו לפעול על פי דברו והנחייתו ולא רק לסמוך על רגשותינו (משלי ג', ירמיה י"ז 9). אנו יודעים שאלוהים חכם ויודע טוב יותר. עלינו להפנים את המסר הזה ולבטא זאת בחיינו.

יש אלו שאומרים – האהבה חלפה ולכן צריך להיפרד.

אלוהים אינו רואה זאת כך. בדוגמא של אלוהים עם ישראל אנו לומדים שכאשר יש משבר צריך לפעול לתקן ולאחות שברים ולא לפרק.

אלוהים מציג דוגמא קיצונית ללמדנו שכאשר מאמצים את עצתו גם הקיצוני והקשה ביותר ניתנים לפיתרון.

לאור הנצחיות של מוסד הנישואין עלינו להקדיש מאמץ בתפילה, יעוץ ובדיקה הדדית לגבי כניעתנו לסמכות דבר ה' כדי להיות בטוחים שבן הזוג הוא אכן זה המיועד מאלוהים. לאחר שנישאים עלינו לעשות הכול על פי רצון אלוהים כדי לשמור על שלמות הנישואין בטוהר וקדושה.

הושע נדרש לאהוב את גומר שכרגע זוכה ל"אהבה" מידידים ונואפת איתם. אהובת-רע ומנאפת קשורים זה בזה. רע יכול להתייחס לידיד או לבעל (ירמיה ג' 20) אך התוכן מצביע על ידידים שעושים איתה מה שראוי רק לבעל – משמע שהיא נואפת.

ניתן לכתוב את הפסוק כך: הושע, אהב את גומר [שהיא כרגע נאהבת על ידי ידידים ונואפת איתם] כמו שאלוהים אוהב את בני ישראל הנואפים עם אלילים…

 

איזו סוג של אהבה אלוהים דורש מהושע כלפי גומר?

הושע נדרש לאהוב את גומר כמו שאלוהים אוהב את עם ישראל. הכוונה לאהבה מוחלטת, לא חצויה, מקריבה וללא תנאים למרות שכרגע גומר נמצאת עם גברים אחרים ומתלהבת מעינוגי החטא של העולם.

אלוהים אינו אומר שגומר ראויה לאהבה כלשהי. אהבתו של הושע אליה נועדו להדגיש את אהבתו העצומה ונאמנותו המוחלטת של אלוהים לישראל.

באותו אופן גם היום אלוהים פועל למענינו לא בגלל טיב מעשינו אלא בגלל טיב אהבתו, חסדו ונאמנותו.

למה הכוונה במילים: "…וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים."

אשישי ענבים הינם עוגות צימוקיםענבים שהיו נוהגים להביא לכבוד העשתורת אלילת ההפריה בימי חג הבציר והאסיף (בקונטקסט הנדון- ירמיה ז' 18, מ"ד 19, שמואל ב' ו' 19).

עם ישראל לא פנה לאלילים רק מכיוון שחילקו עוגות צימוקים במקדשיהם. הכוונה היא שהעם מעדיף לפנות לדברים שמגרים את חושיו וממלאים את תאוותיו.

עם ישראל מעדיף את תענוגות החטא מאשר להתכחש לתאוות הבשר ולהתמיד בדרך הצדק והקדושה של אלוהים שלעיתים הן קשות אך מניבות פרי טוב יותר ונצחי.

לא קל להיאבק נגד חולשת הבשר ופיתויי העולם על בסיס יומיומי.

לא קל 'ללכת על המים' בכל רגע ביום.

אבל זה בדיוק מבחן האמונה ומחיר ביטוי הישועה.

מי שנושע באמת מתמיד ללכת עם אלוהים, מתכחש לבשר וחי בכוח רוח הקודש כל רגע בחייו.

אילו כלים יכולים לעזור לנו להתרחק מן החטא ולהתמיד בדרך אלוהים?

התרחקות ממקום או מצב בו אתה נופל בחטא לעיתים קרובות, בין אם מדובר בהתחברות עם אנשים רעים או במקום עבודה. התחברות עם מאמינים בוגרים, תפילה ולימוד הינם כלי עזר קריטיים לחיים משיחיים תקינים.

למרות הכול, גם המאמינים האדוקים ביותר אינם חסינים מנפילה בחטא.

עלינו לזכור שאלוהים דורש התוודות ונאמן לסלוח לנו ולעזור לנו עוד ועוד (ראש. ליוחנן א' 9).

אסור לנו לומר – נפלנו מספר פעמים אז אין לנו עוד סיכוי…

בכל מקרה, אלוהים אינו מוכן לקבל תשובה כמו: אני לא יכול יותר, אני נכנע לחטא!

עם ישראל פנה לדרך הקלה – מילוי תאוות הבשר. זו דרך שבתחילה מענגת אך אחריתה מרה.

מי שמעדיף 'אשישי ענבים' ידע לו שבפיו הם יהיו מתוקים אך בבטנו הם יהיו מרים מאוד.

מי שנכנע לתאוות הבשר יזכה לתענוג רגעי אך בסופו יטעם אבדון מר ונצחי.

לעומת זאת, מי שמעדיף לאמץ את דבר אלוהים ידע לו שחייו צפויים להיות מאבק קשה וממושך נגד תאוות הבשר אך בסוף הוא יחווה את השמחה האמיתית והנצחית של חיים לנצח עם אלוהים.

פסוק 2:

ב. "…וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף; וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים…"

הושע מציית לאלוהים ועושה הכול לשם כך.

הושע נדרש לרכוש את גומר בכסף. מתברר שבשלב זה גומר נמצאת ברשות אדם אחר ועל תקן של עבד, שפחה או זונה, לא כאישה נשואה לאחר.

על מנת להחזירה אליו הושע משלם 15 מטבעות כסף ואת שאר הסכום בסחורה (שעורה) כך שסך ערך הכספי ששילם היה 30 מטבעות כסף (יחזקאל מ"ה 11, מלכים ב' ז' 1 מציינים שהערך הכספי של כמות השעורה ששילם הושע הינם 15 מטבעות כסף) שזה מחירו של עבד (שמות כ"א 32).

העובדה שהושע שילם חלק בכסף וחלק בסחורה יכולים ללמד שהוא רושש עצמו כדי להחזיר את גומר בחזרה אליו.

כך אלוהים עשה כדי להחזיר כל אחד מאיתנו אליו. אלוהים נתן את בנו יחידו ואהובו כדי לשלם את מחיר כפרת החטאים שלנו (יוחנן ג' 16). כזאת היא אהבתו של אלוהים ואהבה שכזו אלוהים רוצה שנאהב אחד את השני.

פסוקים 3-5:

ג. וָאֹמַר אֵלֶיהָ יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי, לֹא תִזְנִי וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ; וְגַם-אֲנִי אֵלָיִךְ.

ד. כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים.

ה. אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם; וּפָחֲדוּ אֶל-יְהוָה וְאֶל-טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."

[תשבי לי – תחכי לי, תתעכבי]

ובכן, הושע מביא את גומר בחזרה הביתה. האם כעת הם יחיו כזוג יונים?

מתברר שגומר נדרשת הביתה כדי להמשיך ולהוות דוגמא מטפורית למצב עם ישראל ואלוהים.

גומר מצווית על ידי הושע בעלה להינזר ממין באופן מוחלט – גם ממנו.

הושע מטיל על עצמו את אותה גזירה – ז"א שגם הוא יינזר מכל מין ולא יהיה עם אישה אחרת.

מדוע?

תקופת ההינזרות מיחסים מציינת את התקופה בה עם ישראל לא ייהנה מהתחברות רגילה וטבעית עם אלוהים. זו תקופה בה עם ישראל לא יחווה את כל הברכות שאלוהים הבטיח לישראל זו תקופה של מבחן נפש.

הנביא מציין בפסוקים 4-5 נתונים המרמזים על גלות.

הנביא מציין זוגות של ביטויים:

מלך ושר, זבח ומצבה, אפוד ותרפים.

ללא מלך ושר: משמע שהעם יחווה תקופה ארוכה בה אינו זוכה להנהגה לאומית, אך יהיה תחת שלטון זרים.

ללא זבח ומצבה: המצבה היא אבן זקופה ליד המזבח, שהיו יוצקים עליה שמן. – אינו זוכה למערכת דתית וקורבנות מסודרת – ללא מרכזים דתיים.

ללא אפוד ותרפים: "אפוד" מוזכר בשופטים ח' 27 במשמעות של פסל שהציגו לכבוד אלוהי ישראל. בשופטים י"ז 5, בא הצירוף "אפוד ותרפים" כנרדף ל "פסל ומסכה". ולכן הכוונה שעם ישראל ישב בלי סמלי האלילות (מצבה).

כל הנתונים הללו אופייניים לעת גלות או כיבוש על ידי עם אחר ובעת שכזו העם בוחן את נפשו.

כדי להבין את משמעות דבריו של הושע ראוי ללמוד את הכתוב בספר דברי הימים ב טו 1-10.

שם קיימים גם כן הזמדיםהנזכרים בהושע ובתוכן דומה.

מהשוואת הפסוקים ניתן לקבוע שהתואר שר מקביל לכהן-מורה

צריך לזכור שהושע אמר את הנבואה הזו לפני שממלכת ישראל הוגלתה לאשור (722-) ולפני שיהודה הוגלה לבבל (586-).

בגלות העם יוכל להגות על מעשיו ויחסיו עם אלוהים וכך ישאף לחזור בתשובה.

תהליך שכזה התרחש כאשר עם ישראל חזר מגלות בבל בתקופת עזרא ונחמיה. אז התרחשה התעוררות רוחנית.

בעתיד יתרחש מצב דומה בו העם מאבד את עצמאותו ובורח למדבר (ב' 16-20 – תקופת צרת יעקב). שם ישקול העם את מעשיו ויחזור בתשובה. במדבר לא יהיה לעם הנהגה לאומית עצמאית, לא מרכזים רוחניים אך גם לא יעסוק באלילות. [ראה סוף תקופה זו – זכריה י"ג 1].

הנביא מציין שעם ישראל יבקש את אלוהיו ואת דוד מלכם.

בעת שנאמרו מילותיו של הושע העם היה מפולג לשני ממלכות. הממלכה הצפונית דחתה את מלכות בית דוד כבר מעת תקופתו של ירובעם בן נבט.

הנביא מציין את איחוד העם גם בעובדה שכל העם יקבל את קביעתו של אלוהים שהמלך הרצוי יבוא מבית דוד.

למה הכוונה במילים רוצים את דוד מלכם?

דוד מלכם אינו מתייחס לדוד באופן ספציפי אלא למלך מבית דוד והכוונה העיקרית היא – משיח ישראל.

הכוונה שהעם ירצה את דרך אלוהים, שבטו ומשענתו. עם ישראל ירצה את אלוהים בכל ליבו ולא ימרוד בו יותר לעולם. העם לא יפזול שוב לאלילים אלא יישאר לעולם בידו הנאמנה של אלוהים.

הנביא מציין שהעם יפחד אל ה' ואל טובו באחרית הימים.

הכוונה שהעם ימהר לשוב אל אלוהים בלב חרד כדי למלא כל מצוות אלוהים ובהתרגשות רבה (ירמיה ל"א 14).

הביטוי "באחרית הימים" מחזק את ההנחה שהנבואה תתגשם במלואה בעת שובו של המשיח ארצה.

לסיכום:

א.      אלוהים מצווה על הושע להחזיר את אשתו אליו בכל מחיר ובכל תנאי. בדרך זו אנו למדים על גודל אהבתו המוחלטת של אלוהים לישראל ועל אדיקות ונצחיות הקשר בין ה' לישראל.

ב.      אלוהים מחשיב את מוסד הנישואין לדבר נצחי. לאור זאת עלינו להשקיע מאמצים רביםן ומתמשכים כדי לשמור על רעננות וטוהר מוסד הנישואין. כשנישואינו מבוססים על הכתוב בכתובים, אז יהיה להם את כל הסיכויים להישמר ולהישאר לכל חיינו.

ג.       חיים רוחניים אינם קלים. התכחשות לבשר באופן מתמשך זו משימה קשה מנשוא. למרות זאת זהו בדיוק רצון אלוהים עבורנו. ה' מבטיח להעניק לנו את הכוח הנחוץ כדי להישמר מפיתויי החטא. עלינו להתפלל ולהתמיד בלימוד דבר אלוהים כדי שנדע לזהות את החטא ושיהיה לנו הכוח להתרחק ממנו. עלינו לעשות הכול כדי שלא נגיע למצב בו אנו מעדיפים – "אשישי ענבים", ז"א להיכנע לתאוות הבשר.