הושע הנביא – שיעור מס' 7

Print Friendly

הושע פרק ד פסוקים 1-6

בפרק ד' אלוהים מתאר לפרטים את חטאי בני ישראל. בתיאורים ברורים הנביא מציין את המחלוקת בין ה' ובין ישראל.

מה קורה לעם ישראל? הנביא עונה – אין דעת אלוהים בארץ!

בפסוקים 1-10 הנביא מציין את שחיתות המידות של העם ואשמת הכוהנים.

פסוק 1:

א. "שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כִּי רִיב לַיהוָה עִם-יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אֵין-אֱמֶת וְאֵין-חֶסֶד וְאֵין-דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ."

לאלוהים ריב עם יושבי הארץ. יש מחלוקת בין אלוהים לבני ישראל. האם הושע מתייחס רק לממלכה הצפונית? מתברר שכלל העם התבוסס בחטאים דומים.

מכיוון שאלוהים הוא הצדיק, טהור וקדוש, יוצא מן הסתם שעם ישראל אינו מקבל את קביעותיו והחלטותיו של אלוהים ופועל נגדן. במילים פשוטות, עם ישראל מפר באופן שיטתי את מצוות אלוהים.

מכיוון שהעם פונה לאורך זמן ממצוות אלוהים, ה' קורא את העם למשפט.

בספר משלי שלמה המלך מציין כל כך הרבה פעמים שדבר אלוהים מושלם ואל לו לאדם לשנות את דבר אלוהים. כל מי שחושב שדעתו טובה יותר מזו של אלוהים עתיד להתבייש (משלי ג 1-9, ל 5-6).

ראוי לציין שהתנ"ך אינו מתאר את אלוהים כישות עצבנית שמוכנה להרוס ולשבור את בני האדם ברגע שהם טועים. ההיפך נכון. כשאלוהים בא בטענות שכאלו זה בדרך כלל לאחר מספר דורות שבמהלכם העם מתמיד ללכת בדרך האלילות ולא מראה שום סימנים של חזרה בתשובה.

אלוהים משמיע קול איום בדרך כלל כהתראה אחרונה לפני עונש – לומר – הזדמנות אחרונה לתשובה. אנא עשו זאת כדי שלא אצטרך לפעול נגדכם בכוח.

בדרך זו עם ישראל גם לא יכול לבוא בטענות נגד אלוהים לאחר שהוכה. אזהרותיו של אלוהים כה ברורות והחלטותיו כה צודקות. אנו הטועים ועלינו מוטלת החובה לחזרה בתשובה – לא עליו!

מהן ההאשמות?

"…כִּי אֵין-אֱמֶת וְאֵין-חֶסֶד וְאֵין-דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ."

אין אמת – אין יושר וצדק במשא ומתן שבין אדם לחברו. תנסו לדמיין איך נראה עולם העסקים במקום שבו השקר הינו התכלית. בסוף כל עסקה כל צד מבין שרומה ומשלב זה מתחיל מאבק של נקמה וריב.

אף אדם אינו נאמן, לא רק בעסקים אלא גם לא במסגרת המשפחתית. הכן אינו כן והלא אינו לא. אדם לאדם זאב.

אין חסד – אין אהבה וחמלה ביחס של העשירים כלפי העניים. ראוי לזכור שחסד היא פעולה הבאה מן החזק כלפי החלש. משמע, שהחזקים משתמשים בחלשים ככלים כדי להעצים את עושרם. כלי לחלוב ממנו. החזק מחשיב עצמו לעליון וכל מי שאינו ברמתו הריהו נחות. במקום שכזה גורלו של העני והחלש אינו טוב יותר מכלב.

אין דעת אלוהים בארץ – הנביא אינו מתייחס להכרה שכלית של מהות האלוהים וההבנה של מצוותיו. המקדש היה קיים וידי הכוהנים היו מלאים בעשייה דתית. בחגים קראו את כל הפסוקים שהיו צריכים לקרא והועלו הקורבנות כפי שכתוב בספר. לא הייתה חסרה אינטליגנציה או דתיות, אלא הייתה חסרה יראת אלוהים. חסרה הכניעה לכתוב ולרצון אלוהים בחיים האישיים. העם התרחק מאלוהים ולא פעל מתוך אהבת אלוהים והתמסרות לו. העם לא פעל בליבו בדרך המשפט והצדקה. אילו העם היה ירא את אלוהים כי אז הייתה הערכה וכבוד הדדי בין בני אדם.

הנביא ירמיה (כב 15-17) אמר:

טו. הֲתִמְלֹךְ, כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז; אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, אָז טוֹב לוֹ. 

טז. דָּן דִּין-עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז טוֹב; הֲלוֹא-הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם-יְהוָה.

יז. כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם-עַל-בִּצְעֶךָ; וְעַל דַּם-הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ, וְעַל-הָעֹשֶׁק וְעַל-הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת."

(ראה עוד – הושע יב 2, מיכה ו 2, ירמיה ד 22-26, ישעיה א)

רבותי, אנשים רבים טוענים להיותם ילדי אלוהים נושעים. איך אנו יכולים לזהות את ילדי אלוהים האמיתיים?

על פי הפירות תכירו אותם – מתי ז 20, אל הגלטים ה' 19-23, אפסיים ד 32, קולוסים ג 12.

ראו מי שם מבטחו בקורבן הישועה של בן האלוהים ישוע המשיח ומיישם באהבה את רצון אלוהים ביחסו עם הזולת. (ראה משלי ל 1-4 – מה שמו ומה שם בנו כי תדע…). ראו מי מאוהב בדברים שאלוהים חפץ בהם (אל הפיליפים ב, אפסיים ד)

בעוד שבפסוק 1 הנביא ציין את הבעיה בראשי פרקים, הרי שבפסוקים 2-3 הנביא הושע מפרט את החטאים של עם ישראל וכך אנו לומדים על עומק הריחוק בין ישראל לאלוהים.

ב. אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ, וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ.

ג. עַל-כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל-יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם, וְגַם-דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ."

אלה וכחש – שני פעלים הקשורים לחטא אחד – שבועת שקר.

אלוהים הזהיר את העם לבל ישבע לשקר או יישא את שמו לשווא. (שמות כ 7, דברים ה 11, במדבר ה 19-23).

רצח, גניבה וניאוף – חטאים קיצוניים שבכוחם להרוס את כל רובדי החברה האנושית.

הנביא מציין את הפשעים הללו מכיוון שלא היה מדובר בבעיה מקומית אלא בתופעה כלל עממית.

הנביא אומר שכל החטאים הללו "פרצו" ז"א גברו במידה שהם קיימים ונמצאים בכל מקום וכולם חוטאים בהם (ראה אזהרה זהה בירמיה ז 9).

לא צריך בחכמה רבה כדי להבחין שהעם דרס ברגל גסה את עשרת הדברות.

רבותי – עשרת הדברות מציינים את אופיו הצדיק, הטהור והנצחי של אלוהים.

עשרת הדברות אלו תכונות וקווים לחיים שכל עם אשר יאמץ אותם – גם אם ללא אמונה באלוהים, יחווה חיי חברה טובים יותר בארץ מעם שיפר אותם. אלוהים נתן אותם למען נחיה, לטובתנו ולמענינו.

על אחת כמה וכמה ייהנה ויתברך עם שיאמצם מתוך אמונה ואהבת אלוהים.

מה קרה בארץ כאשר העם דרס את המצוות הבסיסיות הללו?

א.      דמים בדמים נגעו –  אנשים פגעו זה בזה כל כך הרבה עד כי שלוליות הדם של הנרצחים נגעו זו בזו. אדמת הארץ ספוגה בדם הנרצחים.

ב.      תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים, וגם דגי הים יאספו – תוצאת חטאי העם אינם מתבטאים רק בפגיעה בבני אדם אלא גם בפגיעה קשה ביותר בשאר פריטי הבריאה. בעקבות חטאי העם אלוהים מענישם בבצורת, מגיפות ושאר מכות איומות שפוגעים בחיות, בדגים ובסביבה באופן כללי. הנביא אומר באופן סמלי – כל הארץ לובשת בגדי אבל, אומלל כל מי שבה – בני אדם, חיות ודגה. ראה הבצורת בתקופת אחאב (מלכים א יז 18)

הנביא אומר – "דגי הים יאספו".

האם הים יתייבש? יתכן שהנביא מתייחס באופן מיידי לדגת הנחלים ואגמים שבוודאי יכולים להתייבש. אין להוציא מכך שאלוהים אינו יכול לייבש ים. לו ירצה, אלוהים יכול לכך, הדבר רק תלוי בעומק הריחוק של בני האדם מאלוהים (ויקרא כו 14-46, דברים כח 23-24).

לאור המילים הללו ניתן להסיק מסקנה מאוד ברורה.

היובש החמור בכינרת או תיקון חור באוזון או פגעי טבע כאלו ואחרים הינם פועל יוצא של חטאי בני האדם.

כאשר לב האדם יחזור ליד אלוהים, גם הבריאה תיהנה מכך מאוד (ראה יואל א 17-20, אל הרומים ח 19-22).

הנביא משתמש בתיאורים קיצוניים של עונש מכיוון שהעם מתרחק מאלוהים באופן קיצוני.

הריחוק הקיצוני מאלוהים הינה הקרבה הגדולה ביותר לשטן!

במקום שבו האדם יתרחק מאלוהים באופן קיצוני, שם אלוהים יכה במכות קיצוניות את האדם ואת האדמה עליה הוא דורך.

העיקרון הזה נכון גם ברובד המשפחתי.

כאשר הורים דוחים את עקרונות החינוך של אלוהים והאמונה בו כמושיע אישי, התוצאה תיראה בחיי ילדיהם או בחיי נכדיהם. הסטייה של הדורות הבאים מאלוהים גם תיראה על כל הסובב אותם.

פסוקים 4-6:

ד. "…אַךְ אִישׁ אַל-יָרֵב וְאַל-יוֹכַח אִישׁ; וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן      

ה. וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם, וְכָשַׁל גַּם-נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה; וְדָמִיתִי אִמֶּךָ.

ו. נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת:  כִּי-אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ, ואמאסאך (וְאֶמְאָסְךָ) מִכַּהֵן לִי, וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם-אָנִי." 

הנביא מציין את המצב הרוחני העגום של הכוהנים והעם במילים קשות.

אל נא ינסה איש להוכיח אותנו ולריב עמנו (עמוס ב 12).

למה הכוונה?

אף אחד אינו מנסה לתקן את רעהו. העם אחוז אדישות מוסרית.

מדוע?

בני אדם מאיימים או משפילים כל אחד שינסה לתקן את דרכם. אנשים גם היום מעדיפים לומר: מי אתה שתגיד לי מה לעשות? מה זה עניינך? מאשר להביט לתוך ליבם בענווה ולתקן את המעוות.

"אל תתעסק בענייניי ואני לא אתערב בענייניך…" זו הסיסמה אז ובחיי רבים גם היום – כולל מאמינים.

אלוהים מצפה מאיתנו להיות ערבים זה לזה – אל האפסים ב' 4 – כל אחד אל ידאג רק לענייניו אלא גם לענייניו של זולתו.

אלוהים מצווה עלינו להחזיר את החוטא לדרך האמת – באהבה וחסד – יעקב ה 20.

מי שאוהב את שכנו יפעל להחזירו למוטב. מי שמתעלם מחטאו של רעהו הרי שאינו אוהבו – גלטים ו 1.

הנביא מציין שהעם כמריבי כוהן:

העם דוחה את הוראת הכוהנים – מדוע?

א.      מי שדוחה את אלוהים גם דוחה את משרתיו. ראה דברים יז 8-13 ועל כך אלוהים זועם.

ב.      מכיוון שהכוהנים אינם טובים מן העם.

הנביא אינו חוסך את ביקורתו הקשה על הכוהנים גם כן. העם עד לשחיתות הכוהנים ורואה בהם צבועים הדורשים ממנו מה שאינם דורשים ועושים בעצמם. (ראה פסוק 8).

מכיוון שהעם דוחה את הביקורת היחידה שנועדה להחזירו לדרך אלוהים, הרי שאין יותר מחסום שימנע ממנו לרוץ לעבר אובדנו.

מסיבה זו אומר הנביא בפסוק 5: "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם, וְכָשַׁל גַּם-נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה; וְדָמִיתִי אִמֶּךָ."

הנביא מדבר אל כלל העם, כולל הכוהנים והנביאים שהשחיתו .

אתם עתידים להיכשל בכל שתעשו בין אם זה יהיה ביום או בלילה.

זכרו שבתקופה ההיא לא חסרו נביאי שקר בישראל.

למה הכוונה במילה – וכשלת?

לא יצלח כל דבר שתעשה או תתכנן. לא תהיה ברכה בכל עמלך, לא יענה לך אלוהים, ויבגדו בך אנשים. במילים פשוטות תהיה – מת חי.

הנביא מסיים את הפסוק במילים: "ודמיתי אימך"

שורש המילה – ד.מ.מ

דממה הנובעת ממוות. הכוונה שהעם עלול לחוות מוות ברמה של אסון לאומי.

אלוהים מציין ששחיתות כל ההנהגה הרוחנית תביא כליה על העם.

אם כל ההנהגה מושחתת משמע שהעם אינו שונה ממנה. לאור זאת אומר אלוהים – ודמיתי אימך, משמע, אהרוג את העם, את האומה כולה.

בפסוק 6 הנביא מציין נתון שכדאי לכולנו לחרוט על לוח ליבנו, למענינו ולמען ילדינו:

ו. נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת:  כִּי-אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ, ואמאסאך (וְאֶמְאָסְךָ) מִכַּהֵן לִי, וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם-אָנִי." 

הנביא חוזר שוב על המילה דעת אלוהים ומציין שחסרונה בעם היא הסיבה לכל צרותיהם.

המילה "נידמו" כמו המילה "דמיתי" באות מאותו השורש ד.מ.מ המציין דממה, שבקונטקסט הזה באה בגלל מוות, פגיעה או חורבן.

אלוהים מצביע על הכוהנים ואומר להם שהמוות המתעצם בעם נובע מכיוון שהכוהנים מאסו ללמוד וללמד את דעת אלוהים – הם לא למדו בעצמם ולכן לא יכלו ללמד אחרים.

הכוהנים לא הקדישו את מרצם ואת כל ליבם כדי ללמוד את מלוא דבר אלוהים כדי שידעו איך לפעול ואיך לנהוג במצבי החיים.

הכוהנים מאסו את דעת אלוהים, את הדרכתו ועצתו של אלוהים בכל עניני החיים.

דבר אלוהים דורש מאיתנו שינויים יומיומיים הדורשים מאבק יומיומי נגד תאוותינו.

במקום לחיות באמונה ולהוות דוגמא טהורה עבור שאר העם, הכוהנים התפתו למלא את זמנם בדברים המגרים את חושיהם וממלאים את תאוותיהם במקום בדעת אלוהים. בפרק ג הנביא ציין את ההתנהגות הזו במילים: "אוהבי אשישי ענבים".

הכוהנים העדיפו סיפורים ומעשיות ודברים המושכים את אוזני האנשים במקום להיות נאמנים למנהל העליון שלהם – אלוהים, וללמד את דברו ודעתו.

כשקראו את דבר אלוהים הם הרגישו אשמה ולכן העדיפו להתרחק מהדבר המצביע על אשמתם.

הידע הכתוב בדבר אלוהים חשוב מאוד לחיינו. עלינו לקרא וללמוד את כתבי הקודש כדי שהמוח שלנו יהגה בדבר אלוהים.

אלוהים כתב את כל הדעת כדי שנחיה.

אלוהים דורש מאיתנו ללמוד הכול וליישם בחיינו מתוך אמונה ואהבה כדי שכך הוא יוכל לברך אותנו במלוא ברכותיו.

לאור הפסוק הזה כל קהילה משיחית צריכה להבין שהוראת דבר אלוהים באופן מדויק הנובע מאהבה לכתוב חייב להיות במקום מרכזי בכל פעילויותיה. תפקיד הקהילה ללמד ולא לשעשע.

חברי הקהילה צריכים להבין שרוב זמנם של זקני הקהילה חייב להיות מוקדש ללימוד דבר אלוהים והוראתו (מע"ש ו').

זקני קהילה שאינם מקדישים זמן עיקרי בלימוד דבר אלוהים והוראתו מפרים אמונים.

מכיוון שהכוהנים מאסו בדבר אלוהים והוראתו לאורך שנים עד כי הספיקו לשכוח את תורתו, אלוהים אומר במילים הברורות והקשות:

"…וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם-אָנִי." 

אלוהים מבהיר לכוהנים שצאצאיהם הישירים גם עתידים לסבול בגלל שנטשו את תורת אלוהים.

הכוהנים היו כמו פה של אלוהים בעבור העם. אם הכוהנים שותקים או מסלפים את דבר אלוהים, איך יכירו העם את אלוהים?

למעשה, העונש של אלוהים על צאצאי הכוהנים הוא פועל יוצא של חטאי הכוהנים.

אם הם אינם מלמדים את בניהם את תורת אלוהים ואיך לשרתו נכונה, ילדיהם יסטו מדרך הישר ולא ישמשו עוד ככוהנים.

לפיכך, מורה דבר אלוהים שאינו מקדיש את הזמן הראוי ללמוד וללמד את דבר אלוהים באהבה ואמונה, אינו ראוי לעמוד מול קהל אלוהים וללמדם.

מי שמואס בדבר אלוהים ימצא שאלוהים מואס בו ובבני ביתו.

לפיכך, מדוע הכוהנים הפסיקו ללמד את דבר אלוהים?

מכיוון שהעם לא רצה לשמוע.

במקום לזעוק לאלוהים ולהתוודות על חטאיהם וללכת אל כל כפר ועיר כדי לעודד כל בן ישראל לחזור בתשובה, אימצו הכוהנים את הלך הרוח של העם והפכו להיות כמוהם. הכוהנים אינם טובים יותר מהעם אשר פנה מאלוהים.

בהמשך אלוהים מפרט את חטאי הכוהנים ומדוע הם אשמים לא פחות בחטאי העם.

סיכום

א.      כל חברה וכל אדם באופן פרטי עתידים לתת דין וחשבון לפני אלוהים.

ב.      אלוהים דורש מאיתנו לנהל את חיינו באמת וחסד המלווים בידיעה של דבר אלוהים.

            אלוהים מצפה מאיתנו לבטא את אופיו ותכונותיו זה כלפי זה ובכך לבטא את אמונתנו,             אמוננו וביטחוננו בו.

ג.       במקום שבו חסרה יראת אלוהים, שם יפגעו בחלש והחברה תדרדר עד שתשמיד עצמה לדעת.

ד.      לימוד דבר אלוהים חשוב מאוד לחיינו. אלוהים סיפק לנו את כתבי הקודש כדי שנדע איך להגיב נכונה לכל מצבי החיים וכדי שנחיה. מסיבה זו הוראת הכתובים הינו עיקר עיסוקה של קהילה משיחית

מי שאינו מוכן לקבל תוכחה – ייפול. מי שאינו מוכן ללמוד מאחרים, יגלה שהוא טועה לעיתים קרובות מאוד – הרבה יותר ממה שהיה טועה לו רק היה מוכן לשמוע וללמוד מאחרים.