הושע הנביא – שיעור מס' 8

Print Friendly

הושע פרק ד פסוקים 7-13

 

בשיעור שעבר למדנו שאלוהים פונה אל עם ישראל ומזכיר להם שהמצב ביניהם אינו תקין ולפיכך לטובת כלל העם עליהם לחזור בתשובה מיד.

אלוהים מבהיר לכל העם כי כישלונותיהם וצרותיהם נובעים מעזיבתם את הברית עם אלוהים. חטאי העם פוגעים בהם וגם משפיעים לרעה על הבריאה.

בפרק ד' אלוהים מתמקד בכישלון הכוהנים אשר נועדו להדריך את העם בדרך הטובה, להוכיח אותו על חטאיו ולדאוג בכל ליבם ומאודם לשלומו הרוחני.

במקום למלא את תפקידם באהבה, אמונה כנה ומסירות מוחלטת לאלוהים, הכוהנים בזו בתפקיד המיוחד שהעניק להם אלוהים וניצלו את מעמדם לרווחים אישיים.

מפסוק 7 הנביא מתמקד בכישלון הכוהנים.

ז. כְּרֻבָּם, כֵּן חָטְאוּ-לִי; כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר. 

ככל שגדל מספרם של הכוהנים ניתן היה לצפות שיותר משרתים קדושים יפעלו למען קירוב לבבות העם אל אלוהים ושמירת תורתו.

בפועל, ככול שגדל מספר הכוהנים רבים יותר מהם אימצו את רמת המוסר של העם. הם ניצלו את תפקידם ומעמדם לרווח אישי. בעוד שבתקופת שמואל היו שני כוהנים מושחתים (חופני ופינחס – שמואל א ב) הרי שבתקופת הושע רוב הכוהנים אימצו את דרכם של חופני ופינחס. מסיבה זו גורל דומה ציפה לכוהנים המושחתים.

מהו כבודם של הכוהנים?

כבודם של הכוהנים נובע מקרבתם, התחברותם ונוכחותו הקדושה של אלוהים בחייהם. כאשר הכוהן משרת את אלוהים במקדש ופועל על פי תורת אלוהים, הרי שכבוד אלוהים שורה על המשרת הנאמן.

כבוד אלוהים בקונטקסט הזה מתייחס ל: תפארתו, קדושתו וכוחו של אלוהים הנתון ביד המשרת כדי שזה ימלא את כל שאלוהים דורש ממנו. כאשר בני ישראל עלו לבית המקדש לפגוש את אלוהים, מה שהם ראו זה רק את הכוהנים. הכוהנים היו הדרג שהציג לעם את אלוהים. מי שמכבד ונשמע לכוהנים מבטא בכך את יראת אלוהים שבו.

תהילים ג 4: ואתה יהוה מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי.

מי שזונח או מוותר על כבוד אלוהים הרי שהוא מוותר על תפארת, קירבה, נוכחות וכוחו של אלוהים בחייו. משמע – הוא מתכחש לאלוהים ומאמץ תחליף שהוא אלילי.

הכוהנים מעלו בתפקידם. במקום להיצמד לתורת אלוהים ולמשוך את העם אליהם בהתמדה, מסירות, הקרבה, אהבה ודוגמא אישית, הכוהנים העדיפו לרדת לרמה של העם ולאמץ את הדרך האלילית שהתפשטה בעם. הכוהנים השתתפו בעבודת האלילים ובדרך זו היוו דוגמא רעה לכל העם.

מכיוון שהכוהנים עזבו את דרך אלוהים ופנו לעבר הדרך האלילית (קורבנות על הבמות ועירוב הפולחן האלילי עם פולחן יהוה), הם התרחקו מאלוהים והתקרבו לאלילים. אימוץ התרבות ועבודת האלילים מעמי הגויים.

במעשה זה הם התרחקו מהכבוד והמירו אותו בקלון.

ירמיה ב 11-13: "ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים, ועמי המיר כבודו בלא יועיל.

שומו שמיים על זאת, ושערו חרבו מאוד נאום יהוה.

כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים." (ראה גם תהילים קו 20).

מה הגדרת המילה "קלון?"

ביזיון, חרפה.

לכן, בריחוקם מאלוהים הם קיבלו אות קלון. הם בזויים ומגיע להם כל בושה. כל עוד הם אוחזים בדרך הקלון, אינם ראויים לשרת את אלוהים.

כבוד אלוהים והקלון מתורגמים לברכה וקללה.

כל עוד העם מכבד את אלוהים הרי שדרכם תימלא בהצלחה, שלום ופוריות.

כשהעם ממיר כבוד בקלון, הרי שאז גם הברכה תומר בקללה והפסד.

הדבר נכום לכוהנים אך גם לכל אחד מאיתנו היום.

אלוהים הוא הכבוד וכל ריחוק ממנו מקרב אותנו לאליליות אשר משמע קלון ואחריתה אבדון.

בפסוק 8 הנביא מפרט את חטאי הכוהנים.

ח. חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ, וְאֶל-עֲו‍ֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ.

הכוהנים מתפרנסים בעיקר מהקורבנות שהעם מביא אל המקדש. אין בכך כל פסול ואת העיקרון הזה קבע אלוהים (ויקרא ז 7-10, 28-34, במדבר יח 8-19, דברים יח 1-5).

אך במקום להתמקד בהכוונת לבבות העם לאלוהים ולבטוח באלוהים שיספק את כל צורכיהם, הכוהנים הדריכו את העם להרבות בקורבנות על פי התורה ועל פי דרך הדת האלילית וזאת כדי לרצות את אלוהים כביכול (הושע ו 6, מיכה ו 6-8, הושע ח 11-13).

הכוהנים לא הזילו דמעה או התאבלו כשגברו חטאי העם, אדרבא, הם שמחו כי כך רבו רווחיהם.

מה שהכוהנים לא אכלו הם מכרו והתעשרו.

במקום לזעוק לאלוהים כדי שירחם על העם ובמקום להוכיח את העם ולדרוש ממנו לנטוש את דרך החטא וללכת באמונה בדרך מצוות אלוהים, הכוהנים ראו בעם כלי לעשיית רווח אישי.

במקום ללמד את העם לעשות חסד, לפעול בדרך הצדק והאמת ולהרבות בידיעת דבר אלוהים, הכוהנים הרבו להתעסק במילוי כרסם וכיסם.

הכוהנים "דחפו" את העם לעבר החטא ומחטאי העם הם הפיקו רווח אישי (שמואל א ב 13-17).

הפסוקים הללו מהווים קו הנחיה ברור למשרתי אלוהים בקהילות.

כאשר שאול השליח ציין את התכונות הנדרשות ממשרתי אלוהים בקהילה באיגרת לטימותיאוס וטיטוס, עמדו לנגד עיניו כל הדוגמאות הללו מהתנ"ך.

אוי לנו אם משרתים בקהילה יראו בשירותם דרך להשגת עושר. משרת נאמן דואג למצב הרוחני של צאן אלוהים ואלוהים בתמורה דואג לצרכיו. אסור שהנוסחה הזו תשתנה. מי שאינו פועל כך חייב להתוודות על חטאו ואם אינו עושה כך על הקהילה לפעול להסרת סמכותו והשפעתו בקהילה.

ישנן קהילות רבות בעולם שבהן הרועים מלמדים את מה שהקהל אוהב לשמוע או עושים פעילויות רק כדי למשוך קהל.

ישנם רועים שמנסים בכל מחיר לשמור את האנשים אצלם כי ממעשרותיהם הם חיים.

כמו שהכוהן צריך להתמיד לומר את דבר אלוהים גם אם הדבר אינו נוח לאוזניהם של החוטאים, כך גם רועה הקהילה חייב להתמיד וללמד בטוהר ואמת את דבר אלוהים גם אם הלקחים אינם נעימים לחלק מבני הקהילה.

אבוי לנו אם רועה ידאג לפרנסתו ובעקבות כך ילמד את מה שהקהל נהנה לשמוע…

רבותי, מאוד פשוט לבחון אם מנהיגי הקהילה דומים לכוהנים המושחתים המתוארים בספר הושע.

כוהן מסור משנן את דבר אלוהים ומתמיד ללמדו

זקני הקהילה חייבים להיות בקיאים, משננים אותו ומסוגלים ללמדו.

הכוהן חייב לאמץ דרך חיים ומוסר התואמים לאופיו ותכונותיו של אלוהים.

זקני הקהילה חייבים לחיות על פי אמות המידה הקדושות הכתובות באיגרת הראשונה לטימותיאוס ג וטיטוס א שהן זהות לדרישות מכוהנים.

הכוהנים נדרשים להכין את לבבות העם כלפי אלוהים ולהדריכם לבגרות רוחנית.

זקני הקהילה חייבים להכשיר את הקדושים לעבודת השירות אפסיים ד' 12.

אם יש בינינו מישהו שנימצא בקהילתנו זמן מה ולא זכה לגדול בהבנת דבר אלוהים, הרי זה לא תקין. הוא חייב לבחון אם הדבר נובע מכישלון הנהגת הקהילה או מעצלנותו.

כולנו עתידים לעמוד מול כס המשיח ולתת דין וחשבון על כל מעשינו (שניה לקור. ה' 10, אל הרומים יד 10).

בפסוקים 9-10 הנביא מציין את העונש

ט. וְהָיָה כָעָם, כַּכֹּהֵן; וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו, וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ.

י. וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ, הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ: כִּי-אֶת-יְהוָה עָזְבוּ לִשְׁמֹר.

אלוהים אומר שגורל העם יהיה כגורל הכוהנים.

הושע אינו הראשון המתאר מצבים קשים שכאלו. היה זה ישעיה הנביא שבפרק כ"ד מתאר איך השתוו רמותיהם של הכוהנים לרמתם הירודה של העם ובעקבות כך כל הארץ סבלה.

כמה כואב שהמורה אינו טוב יותר מהתלמיד.

אלוהים מברך רבות את אלו המובילים את ילדיו לבארות של מים חיים.

אך באותה מידה אלוהים אינו עיוור לשחיתות של מנהיג זה או אחר.

אלוהים ידרוש צדק וישיב לו כגמולו.  [דרכיו – מעלליו = שמות נרדפים]

על פי ישעיה כד, אלוהים עתיד להסיר מן הארץ מנהיגים שכאלו ואת האנשים שאימצו את דרכם הרעה. "אנוש מזער" ישעיה כד.

מה שהכוהנים ניסו להרוויח בדרך החטא, אלוהים עתיד לקחת מהם וייתן להם את ההיפך ממה שקיוו.

הכוהנים קיוו לקבל הרבה אוכל אך ה' יקח מהם את השובע ויקלל את הרווח שיעשו מהכסף שהשיגו במרמה.

יהיה להם עושר – אך לא יוכלו ליהנות ממנו בכך שיהיו חולים, חסרי שלווה ומאוימים במלחמות.

הכוהנים והעם ירבו להטיל זרעם אך לא יזכו לראות הרבה בנים. בין אם מדובר בקללת עקרות או מגפות ומלחמות.

 

מדוע יבואו עליהם כל הדברים האיומים הללו?

כי עזבו את הברית עם אלוהים. דברים כז-ל.

עלינו לזכור שכל המצוות שאלוהים נתן לנו נועדו כדי לשמור על חיינו. אם אנו עוזבים את הדרך הבטוחה אל נתפלא אם חיינו יהיו מלאים בטרור

כמו שהם לא שמרו את אלוהים בליבם, כך אלוהים לא ישמור עליהם.

זיכרו את תהילים קכא – ה' שומרך ה' צילך

המזמור מתחיל במילים: אשא עיני אל ההרים מאין יבואר עזרי? עזרי מעם יהוה —ולא מעם אלילים.

בפסוק 11 הנביא מציין את אחת מהסיבות לפחות שגרמו לכוהנים (והעם) לעזוב את ה'.

יא. זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ, יִקַּח-לֵב.

כל אדם בר דעת יסכים ששכרות וזנות הם דברים מסוכנים והנה כל כך הרבה נופלים בזאת ואינם יכולים לצאת ממעגל החטא.

הנביא מציין את הפעילות המרכזית במקדשי האלילים או בפולחן האלילי וכך כולנו מבינים מדוע כל כך הרבה אנשים אימצו את דרך הפולחן הזה.

בעוד אלוהים קדוש וצדיק דורש מלחמה עד סוף חיינו נגד תאוות הבשר, שזה מהלך חיים מאוד קשה, הנה באים עובדי האלילים ואומרים לכולם – תנו לגופכם את כל מה שהוא רוצה – אין במעשים אלו כל דבר רע, זה הטבע וכך נבראנו, בואו אלינו ותיהנו ואל תרגישו אשמה.

אנשים אכן נהנו במסגרת הפולחן האלילי אך על כך הם ומשפחותיהם שילמו הרבה לאחר שהתענוג נגמר.

כמו שאמר הנביא בפרק ג'. הכוהנים והעם העדיפו "אשישי ענבים", את הדברים המגרים והמענגים על פי הציות לדבר אלוהים.

שאלה:

מה המילה המושכת ביותר את העולם הלא נושע?

מין!

מה המילה שצריכה למשוך את עיני כל הנושעים?

קדושה!

העולם אומר: תביט, תדמיין, תן לזה למלא אותך, אל תתנגד, תזרום, תרגיש נפלא

אלוהים אומר: הסר עיניך מן החטא, התפלל, שנן את דבר אלוהים, תתרחק מן החטא על כל צורותיו, התכחש לעצמך – (אל הרומים ו 12-14, אל הגלטים ב 20, אל הרומים יב 1, אל האפסים ד-ו).

אלוהים יודע עד כמה קשה הפיתוי שבבשר והוא יודע עד כמה רצינית ותובענית המלחמה הרוחנית.

אין לנו בני האדם סיכוי להתמודד עם קרבות רוחניים בכוחנו. מסיבה זו דבר אלוהים מלמדינו לפנות לאלוהים בתפילה.

בזכות הכפרה של ישוע יש לנו את הכוח להתנגד לנכלי החטא ולנצח (אל הרומים ז 7 – ח 11, אל האפסים ו 10-16).

גם אם אנו נופלים, אלוהים מצווה עלינו להתוודות ומבטיח לטהר אותנו מכל עוולה (ראשונה ליוחנן א 9).

מאחר שהעם נכנע למעשים המקהים את חושיו, אין פלא שהחל לעשות דברים "משוגעים" – פסוקים 12-13:

יב. עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל, וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ: כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה, וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם.

יג. עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ, וְעַל-הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה, כִּי טוֹב צִלָּהּ; עַל-כֵּן, תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם, וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה.

במקום לפנות בכל עניין ודבר אל אלוהים חי וקיים המקיים הבטחות, העם החל לדבר אל עצים ולשאול חפצים מה עליהם לעשות.

מהיכן קיבלנו את השם: 'אלון מורה' שליד שכם? [בראשית יב 6]

מהיכן קבלנו את השם 'אלוני ממרא' שליד חברון? [בראשית יג 18]

עמי כנען היו מחשיבים עצים גדולים ורבי צל כאילו היו אל. הם היו זובחים להם ומבקשים לדעת את עתידם מהעצים הללו. לפיכך נקרא המקום – אלון מורה.

העם החל לאמץ את האלילות העתיקה שכבשה את לבבות עמי כנען. במקום להיות עם למופת, ישראל נהיה כאחד העמים.

רבותי, מי שסוטה מדרך אלוהים ומתמיד בה, ידע לו שהוא מאפשר לשטן להוליכו למקומות רעים ולעשות מעשים שישאירו צלקות עמוקות וקשות בחייו.

זיכרו:

אלוהים נתן לנו את המצוות למען נחיה בברכה. מי שסוטה מדרך הברכה מביא את הקללה והבושה בעצמו על חייו.

מי שאינו ירא אלוהים ואינו מקבל את חוקי אלוהים כדרך מחייבת, הרי שעתיד להתבלבל היכן לקבוע את הקווים האדומים בחייו. מי שעוזב את ידו המגנה של אלוהים אינו יודע עד כמה עמוק הוא עתיד ליפול. כאשר ההורים מאמצים את הרע כתחביב, עלולים ילדיהם להפוך את הרע למקצוע.

מסיבה זו ממשיך הנביא ואומר בפסוק 13:

עַל-כֵּן, תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם, וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה.

להורים ולמנהיגים יש אחריות עצומה.

הילדים שלנו ואנשים אחרים כל הזמן מביטים עלינו ורוצים לבחון איך אנו מגיבים ופועלים בכל מצב.

כאשר הדוגמא נכשלת ואינה מתקנת את טעויותיה התוצאות מאוד הרסניות.

למרות שכולנו טועים, רובנו הגדול מתוודה על חטא וגם את זה ילדינו רואים.

חשוב שילדינו יראו איך אנו מתקנים ומודים לאלוהים שעזר לנו לצאת מן הרע ולחזור לדרך הטוב.

כשאנו לא נוטשים את הרע, גם ילדינו עלולים להמשיך בה.

כמו שאבות ואימהות נטשו את טוהר הנישואין, כך הלכו אחריהם בנותיהם וכלותיהם.

האלילות פוגעת בראשי הבית אשר פוגעים בתא המשפחתי ואשר גורמים להרס החברה וכל העם.

כך גם נכון בחיים שלנו.

מי שאינו מתרחק מן החטא ומשתעשע איתו שידע לו שלחטא יש נטייה לכבוש את כל הלב ולקשור את כל מחשבותיך ומעשיך בכיוון שלו.

הדרך הטובה להינצל מהמעשים הרעים הללו היא כאשר אנו מתרחקים מן הרע על כל צורותיו (הראשונה לתסלוניקים ה' 22).

הכוח להתמודד נגד הפיתוי טמון ב:

  • נוכחות רוח אלוהים בחיינו – ישועה.
  • תפילה
  • לימוד ושינון של כתבי הקודש
  • ציות לכל הנלמד מכתבי הקודש
  • התחברות עם מאמינים בוגרים.

לסיכום:

  1. 1.      כבוד זה פועל יוצא של קרבה אינטימית וקדושה בינינו לאלוהים. כל ריחוק מאלוהים ולא משנה לאיזה כיוון הינו התרחקות מכבוד והמרתה בקלון שהוא בושה ובזיון.
  2. 2.      הכוהנים מעלו באמון. במקום לזעוק לאלוהים למען העם, ללמדם ולעודדם לזנוח את דרך הזימה האלילית, הכוהנים ירדו לרמת העם והתענינו ברווחתם האישית. הם ניצלו את מעמדם והשפעתם לרווח אישי.
  3. 3.      אלוהים אינו עיוור לחטאי משרתיו וכאשר אלו מועלים בתפקידם, אלוהים עתיד לבוא עימם בחשבון.
  4. 4.      שמירה על חיים קדושים היא משימה קשה הנדרשת מכל מאמין לאורך כל חייו בבשר. הדרך היחידה להתמודד נגד נכלי השטן והחטא היא בכוח דם כפרת החטאים של ישוע המשיח.

בזכות ישועתנו יש לנו גישה אל אלוהים האב לבקש כל דבר כדי לשמור את קדושתנו. יש לנו את רוח הקודש להעניק לנו כוח וחוכמה איך לפעול בכל מצב. עלינו רק להשתמש בכלים שאלוהים נתן לנו כדי להבטיח ניצחון.

הבה נשתמש בכלים אלו ונעודד זה את זה להתמיד בכך.