הושע הנביא – שיעור מס' 9

Print Friendly

הושע פרק ד פסוקים 14-19 (סוף הפרק)

 

בשיעור שעבר למדנו את אזהרותיו החמורות של אלוהים נגד הכוהנים.

במקום לקרב את העם אל אלוהים, הכוהנים אימצו את התנהגותם ומוסריותם הירודה של העם וביחד הם פנו מאלוהים לפולחן אלילות.

במקום לדאוג למצבם הרוחני של העם ולפעול בכל דרך להסיר כל סממן אלילי וכל חטא, הכוהנים התמקדו ברווחיהם האישיים וראו בבני העם כלי חליבה להאדיר את עושרם.

במשפט אחד קצר הנביא סיכם את התנהגות הכוהנים והעם – 'המירו כבוד בקלון', (ד 7).

לכל הקורא בפרקים ד-ה נדמה כאילו הם מכילים רק דברי זעם הראויים לכוהנים ולעם שחיו לפני כ- 2700 שנים. אך הקורא הזהיר יבחין בלקחים חשובים שראוי לכל אדם בן זמננו לאמץ.

פסוק 14:

יד. לֹא-אֶפְקוֹד עַל-בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל-כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי-הֵם עִם-הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם-הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ; וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט.  [אפקוד – אעניש]

בפסוקים הקודמים הנביא ציין שבני העם פנו לזנות ושיכרות. במקום להתכחש לתאוות הבשר ולבקש מאלוהים את הכוח להישאר קדושים וישרים בדרכו, העם והכוהנים יישרו קו בכל הנוגע לכניעה לחטא.

התוצאה של הזנות והשכרות לא אחרה לבוא. כאשר האבות והאמהות מהווים דוגמא פסולה כל כך, אין להתפלא שילדיהם ילכו בעקבותיהם.

בני ישראל אימצו את עבודת האלילים לבעל ולעשרה כחלק מהפולחן הדתי.

מלבד הפולחן בבית המקדש שבירושלים, רבים לא פסחו על מקדשי האלילים ושם הם השתתפו במעשי זנות שהיו חלק מפולחן עבודת הבעל והעשרה. העם עשה דברים למרות שאלוהים אוסר עליהם באופן הברור ביותר (דברים כג 18).

נשים צעירות הקדישו את בתוליהן לכבוד העשרה. כחלק מהפולחן, הגברים שכבו איתן. מן הסתם גם אז שירות שכזה לא ניתן בחינם ומי שמרוויח מכל העסק מן הסתם היו המדריכים הרוחניים…

והנה, למרות שאלוהים סולד מזנות וניאוף, הוא אומר שהוא לא יעניש את הבנות שזונות ואת הכלות שנואפות.

מדוע שאלוהים לא יעניש אותן?

  1. 1.      ובכן, אין הכוונה שמעשיהן תקינים אלא, שאלוהים לא יוסיף עוד עונש מעבר לתוצאות החמורות שמעשיהם יביאו עליהן.

עיסוק בזנות וניאוף גוררים תוצאות חמורות לחייו של העוסק בהם. אי מעורבותו של אלוהים מאפשרת "לריקבון" להתפשט יותר בחיי החוטא ובחיי העם.

באיגרת אל הרומים א-ב, שאול השליח מציין שאלוהים לא העניש מיד את העוסקים בתועבה (הומוסקסואליות, יחסים לסביים וכו'), אלא נתן לאותם אנשים להמשיך בחטאיהם וכך הם קיבלו על בשרם את התוצאות של המעשים הרעים.

הלקח ברור – העובדה שאלוהים אינו מעניש מיד אינה מלמדת שהוא מאשר את מעשינו. דבר אלוהים הוא אמת-המידה לכשרות מעשינו. אם לא ננטוש מיד את הרע, אנו עלולים לספוג את התוצאה של המעורבות בחטא, והיא לעיתים אינה פחות חמורה מעונשו של אלוהים.

  1. 2.      כִּי-הֵם עִם-הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם-הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ… (ראה גם פסוק יג)

אלוהים לא יוסיף על חטאי הבנות והכלות מכיוון שאבותיהם (הם = אבותיהם) הדריכו אותן לדרך זו. כאשר המשפחות הגיעו למקומות הפולחן האליליים, האבות נפרדו מנשותיהם וילדיהם והתבודדו עם הקדשות (הנשים שהקדישו את גופן למין הפולחני) למטרת מין וזאת כחלק של הזבח.

במקום לבוא רק אל בית אלוהים כפי שאלוהים ציווה ושם להיות צמודים לבני משפחתם כדי שביחד יזבחו לאלוהים וביחד ישמעו את דברי התורה מפי הכוהנים, הבעלים מעלו באחריותם. הם נפרדו מבני משפחתם, נשותיהם וילדיהם, והתאחדו בקשר של זנות וניאוף עם הקדשות. זאת כדי למלא את תאוותיהם.

בשעה שהאבות נאפו עם הקדשות, נשותיהם ובנותיהם למדו מה נדרש מהן לעשות כחלק מהפולחן האלילי.

הן למדו למסור את גופן לזנות כחלק מהפולחן האלילי וכך זיהמו את גופן ונפשן ממעשי זימה ותועבה.

מה אנו צריכים ללמוד מלקחים אלו?

א.      כאשר משפחה באה לבית אלוהים, ראוי שכל בני המשפחה ישבו ביחד. לא ראוי שבני זוג יהללו את אלוהים בבית אלוהים כשהם רחוקים זה מזה. באותה מידה לא ראוי שילדינו המתבגרים יבלו במשחקים במהלך השיעור.

ב.      לפני שאנו באים לבית אלוהים, ראוי שנזכיר לכל המשפחה את הסיבה שלשמה אנו באים לפגישה. בדרך זו כל אחד מבני המשפחה יכול להכין את ליבו למפגש עם אלוהים ומשפחתו הרוחנית.

ג.       כשאנו כבר בבית אלוהים, חשוב שנשמור את עינינו וליבנו מכוונים לאלוהים. חשוב שנקפיד לעזור זה לזה להתמקד באלוהים וזאת באופן הלבוש שלנו, שיהיה מוסרי וצנוע היאה לבית אלוהים, דיבור והתנהגות. אדם יכול להיות נוכח בגופו בבית אלוהים בעוד מוחו וליבו במקום אחר, מרוחק וטמא.

לכל אחד מאיתנו, במיוחד המבוגרים יש אחריות כלפי אח או אחות המביטים אלינו כדוגמא לחיקוי.

ראו איך אלוהים הזהיר בחומרה את הפרושים אשר הסיטו את העם מעבודת האלוהים הנכונה. הם קידשו את הפולחן לאור מסורת הזקנים וזנחו את המעלות שאלוהים חפץ בהן – חסד, אמת ודעת אלוהים. (ראה מתי כ"ג, מרקוס יב 38-40, לוקס יא 37-54, כ 45-47).

בבשורת מתי יח 6-7 ישוע אומר:

"אך כל המכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי, מוטב לו שתיתלה אבן רחיים על צווארו ויוטבע במצולות ים. אוי לעולם מן המכשולים, כי מן ההכרח שיבואו מכשולים, אבל אוי לאיש שהמכשול יבוא דרכו…"

למרות שכל אדם נותן דין וחשבון על כל חטא שהוא נופל בו, הרי שאלוהים יפעיל יד נוקשה במיוחד כלפי אלו המדריכים אחרים לחטא.

כולנו מדריכים בדרך זו או אחרת, הבה נעודד ונמשוך זה את זה קדימה לעבר קדושת אלוהים כדי שנדריך את המביטים אלינו לעבר מקור של חיים – ישוע המשיח.

הנביא מסיים את פסוק 14 באומרו: "וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט…"

המילה ילבט משמע – יכשל, יפול ארצה על פניו. (בערבית 'לבט' משמע נפל). ראה משלי י 8, 10.

מדוע רבים כל כך בעם נפלו בחטא ובמעשים מבישים והרסניים?

כי העם לא הבין.

ברמה המשפחתית – האבות מעלו בתפקידם ולא הקפידו ללמד את דבר אלוהים לבני ביתם. במקום לקחת אותם לבית המקדש לפגוש את אלוהים ודברו, הם הגיעו לשם כדי לעסוק בזימה.

ברמה הלאומית – הכוהנים מעלו בתפקידם ולא הקפידו להשמיע וללמד עד להבנה מוחלטת את דבר אלוהים לבני ישראל.

כתבי הקודש מכילים חוכמה מעשית בכל תחומי החיים.

כאשר זונחים את העקרונות הבסיסיים לחיים קדושים, טהורים ונוחים לזולת, אנשים מן הסתם הופכים להיות חשופים לטעויות רבות ומיותרות.

כאשר בני המשפחה אינם יודעים להבחין בין טהור לטמא אז הם נופלים מהר יותר ובקלות בחטא.

כאשר משפחות רבות זנחו את דבר אלוהים אז משפחות רבות נופלות בחטא ונהרסות.

מכיוון שמשפחות רבות הם למעשה כל העם, יוצא שכאשר כל העם זונח את דעת אלוהים, הוא מביא אסון על עצמו.

כולנו יודעים – חכמה אינה מועברת בגנים.

עלינו ללמד כל דור מחדש את כל מה שאנו למדנו. עלינו ללמד כל הזמן את הדור החדש איך ללמוד בעצמו ולהפיק לקחים. דור שלא לומד את מה שקרה לפניו, עלול לחזור על אותן טעויות ולהביא על עצמו אסון.

לאור דוגמא זו אנו משתדלים לעודד את לימוד הכתובים במשפחתנו ולבסס את התחברותנו הציבורית על לימוד הכתובים וציות לדבר אלוהים.

ישנן ארצות בהן נאסר על פי חוק ללמד את כתבי הקודש בבתי הספר. עמים שכאלו ירגישו את חומרת מעשיהם בדורות הבאים. כמה חבל שעמים ואנשים באופן פרטי מעדיפים ללמוד עקרונות בסיסיים במחיר דם וסבל כה רבים.

בפסוקים 15-16 הנביא מציין מספר דברים שהתרחשו אך בשפה המציינת תקווה שהלוואי שדברים אלו לא היו מתרחשים.

טו. אִם-זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל, אַל-יֶאְשַׁם יְהוּדָה; וְאַל-תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל-תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל-תִּשָּׁבְעוּ, חַי-יְהוָה.

טז. כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה, סָרַר יִשְׂרָאֵל; עַתָּה, יִרְעֵם יְהוָה כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב?.

הנביא הושע משתמש בסגנון דיבור כמו עובדיה. כמו שעובדיה אמר בפסוקים 12-14 לאדום – אל תבוא בשער עמי, אל תרא גם אתה ברעתו ביום אדו וכו', כדי לציין מה שהאדומים כבר עשו, כך הושע מציין את כל הדברים שעשה יהודה.

במקום להתרחק מעבודת האלילים שכבשה את ממלכת ישראל, שבט יהודה ובנימין הלכו בעקבותיהם וטמאו עצמם לדעת.

במקום להתרחק מהמקומות בהם מלכי ישראל הציבו מזבחות כדי למנוע מבני ישראל לעלות לבית המקדש שבירושלים, הלכו בני יהודה ובנימין למקומות אלו כדי למלא מצוות דתיות. השם גלגל מתייחס או למקום ליד יריחו או לזה ליד שכם (הושע ט 15, יב 11, יהושוע ד 19-20, שמואל א יא 13-15, דברים יא 30, מלכים ב ב1, ט 38).

בית אוון הינו שם גנאי לבית אל. (עמוס ד 4, מלכים א יב 29, הושע ה 8).

בעוד הם עוברים על מצוות אלוהים, הם נשבעים בשם אלוהים כדי להדגיש את דתיותם וקרבתם לאלוהים. נשיאת שם אלוהים לשווא היא עבירה על הדיבר הרביעי.

כמו אז גם היום, לרע יש השפעה הרסנית על כל דבר שמסביבו. כמו השפעת ישראל על יהודה.

הדרך הטובה ביותר להימנע מהשפעה רעה היא להתרחק מן הרע. לא לחינם ספר תהילים פרק א מתחיל עם הפסוק:

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב…".

לא רק לילדים שלנו יכולים להיות חברים רעים שעליהם להתרחק מהם. גם אנו לעיתים צריכים לפקוח עין ולבדוק לאן מושכים אותנו אנשים כאלו ואחרים אשר מציגים עצמם כיראי אלוהים. אם אנו מגיעים למסקנה שעם אדם כלשהו אנו פונים מאלוהים ועושים דברים שאנו מצטערים עליהם, כדאי לנו להתרחק מאותו אדם כמה שיותר מהר (ראה גם ראשונה לתסלוניקים ה 22 וכן ספר משלי… אודות השפעתה של חברה רעה).

בפסוק 16 הנביא מסביר מדוע אלוהים נמנע מלברך את העם.

העם מתנהג כפרה סוררת, לא מרוסנת, שמתנגדת לכל ניסיון למשוך אותה או להביא אותה למקום מבטחים. במקרה של פרה סוררת ניתן לתקן את המצב באמצעים הבאים:

א.      להכות בה עד שתיכנע

ב.      לעשות ממנה סטיק טוב.

מאחר שמדובר בעם ישראל הרי שהטיפול שונה.

אלוהים אוהב את עמו וכואב מאוד את התנגדות העם להנחיותיו.

במצב שכזה אומר הנביא:

כל עוד עם ישראל מתנגד לידו האוהבת והמכוונת של אלוהים, איך אלוהים יכול להעניק לעם את כל ברכותיו? (בהשוואה לשחרור כבש בעמק פורה ושופע – תהילים יח 20, ישעיה ל 23).

אילו אלוהים יברך את העם במלוא ברכותיו בעודו סורר הרי שהעם יחשוב שדרכם הסוררת היא דרך הטוב שעליהם להתמיד בה…

הלקח נכון גם לגבינו היום.

אלוהים כתב את ההנחיות והמצוות שבכתבי הקודש כדי שאנו נחיה עם מלוא ברכותיו.

כאשר אנו מתעקשים לדחות את מצוותיו של אלוהים אנו מביאים על עצמינו את התוצאות של הרע – ריחוק מאלוהים וחוסר התחברות עימו.

במצב זה כוחו של אלוהים וברכותיו אינם עומדים לצידנו ואנו צריכים להתמודד עם קשיי החיים בכוחנו הדל. במצב שכזה הקושי והייאוש מתגברים.

כמו הורה טוב, גם אלוהים מעוניין להיות מעורב בחיינו. הוא לפחות יודע לעשות זאת טוב יותר מהורינו ולכן חבל להתנגד לו.

פסוקים 17-19:

יז. חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם, הַנַּח-לוֹ. (חבור – כבול, מחובר. עצבים = אלילים)

יח. סָר סָבְאָם; הַזְנֵה הִזְנוּ, אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ. (סבאם = שיכרונם מיין)

יט. צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ; וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם. 

כמה מצערים הפסוקים הללו. ממלכת ישראל הייתה כל כך כבולה ומכורה לעבודת אלילים עד כי אלוהים אומר: הנח לו. תעזוב אותו. (ראה ה 15)

אוי לנו אם נגיע למצב בו הרע כל כך כובש אותנו עד כי אלוהים יאמר – הנח לו.

הפסוק הזה אינו מלמד שאלוהים אינו יכול ברגע לשנות את מצב העם אלא –

הנח לו משמע: אינני מתערב יותר בחייו כדי להצילו או למנוע ממנו את תוצאת מעשיו הרעים. תן לו להעמיק ברעתו עד כי הוא יפגע כל כך ואז יבין עד כמה הוא חטא.

כמה כואב לנו כאשר ילדינו מפנים לנו גבם, מאמצים דרכים פסולות ומתעקשים ללכת ברע.

כהורים אנו מנסים לדבר, להזהיר, אך לעיתים כל מילה שאנו אומרים גורמת למריבה וחיכוך.

כל ניסיון שלנו להועיל מתפרש כאילו אנו מוסיפים שמן למדורה.

ואז בלית ברירה ובלב שבור אנו אומרים: הנח לו – הוא ישבור את עצמו, ירד לתחתית היכן שאין יותר לאן לרדת. אז אנו מקווים שהוא ירים את ראשו כדי לומר – אלוהים סלח לי, תציל אותי.

במצב שכזה כהורים אנו מקווים שלא יהיה מאוחר מדי. לא נותר לנו להתמיד בתפילה ולקוות לחסד אלוהים (ה 15 – בצר להם ישחרונני...).

בפסוק 18הנביא ממשיך לתאר את עומק העיסוק בחטא של העם על כוהניו ומדוע כדאי להתרחק מאפרים…:

כשנגמר להם היין המשכר, הם לא בזבזו שום רגע אלא מיד פנו לזנות.

האם מנהיגי (מגינה) העם היו חכמים יותר משאר בני העם?

לא!

גם הם העדיפו קלון – בושה ובזיון, על פני כבוד ה'.

המנהיגים "אהבו הבו", משמע – הבו לנו.

במקום לדאוג למצבו של העם, הם דאגו לכיסם. אוצר המילים השגור בפיהם היה – הבו לנו!

בפסוק 19 הנביא מציין שלאותם אנשים לא יהיה כל רווח ממעשיהם.

יט. צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ; וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם. 

הרוח תעיף אותם ממקומם, לא יישאר להם דבר.

המשפט הזה מהווה רמז לגלות שבאה על ממלכת ישראל על ידי האשורים בשנת 722 לפנה"ס ועל יהודה על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס.

כשהם ישבו בגולה והם חסרי כל, הם יתביישו במעשיהם הרעים שעשו. הם יתביישו שהם זבחו לאלילים במקום לאלוהים חיים (דניאל ט 3-19).

לכן אחים ואחיות, לא לקנא ברעים המצליחים. הצלחתם זמנית ולבסוף הם יחזיקו רוח בחופניהם.

ילדי אלוהים אולי יהיו עניים בעולם הזה, אך אין עושר גדול יותר מלהיות נושע ובעל ההבטחות להיות עם אלוהים לנצח נצחים.

לסיכום:

א.כשאנו באים לבית אלוהים, עלינו להכין את לבבנו ואת לב בני משפחתנו לפגישה עם אלוהים ועם בני משפחתנו הרוחניים. בבית אלוהים ראוי שנשב סמוך אחד לשני ונהלל את אלוהים ביחד.

מכיוון שאנו מורים לילדינו, הבה נפעל נכון בכל תחום כדי שנשמח לראות אותם מחקים את דרכינו.

ב.עם לא יבין – יכשל וייפול. עם ישראל נפל בקלות לתוך כל רע כי זנח את לימוד דבר אלוהים ולא ידע להבחין בין טוב לרע, קדוש וטמא. הדבר נכון במיוחד גם ברמה המשפחתית. ולכן, אבות ואימהות החדירו את דבר אלוהים באהבה לילדיכם כדי שיהפך לחלק מחייהם.

ג.הדרך הטובה להימנע מליפול ברע היא על ידי:

ישועה – כי כך רוח אלוהים שוכן במאמין ועוזר לו לעשות את הצעדים הבאים…

לימוד דבר אלוהים

תפילה

התרחקות מדברים או אנשים המושכים לכיוון החטא.

התחברות עם מאמינים בוגרים שיכולים לעודד אותי להתמיד בטוב.

ד.מי שמתעקש להתמיד ברע מונע מאלוהים לברכו.

במצב קיצוני אלוהים עלול להחליט להניח לו כדי שייפול עד התחתית ואז יבין עד כמה טעה.

חכמה מתבטאת בנטישת הרע והתמדה בהליכה עם אלוהים.