המורים כדוגמא ומופת

Print Friendly

כנס מורים – מאי 2011.

הנושא מאוד מאתגר ודורש את כל כולו של האדם.

אינני עומד פה כאחד שהשלים את כל דרישותיו של האדון, אלא כאח ושותף למשימה חשובה שנועדה לפאר את שם האדון.

אנו עתידים לשמוע את הדרישות ממורה בבית אלוהים. אני חושש שיהיו כאלו שידיהם ירפו מלהמשיך במשימה. לא לכך נועדה ההרצאה. ההיפך, אנו לומדים כדי להבין את החשיבות שבהוראה בבית אלוהים כדי שנתעודד להישמר מן הרע ולהתקדם בטוב.

מורה: מדריך, מלמד, מכוון דרך (דבר ה' כהוראה – תהילים קיט 105, כה 4-5, ב-פטרוס א 19-21).

כל בוגר בין אם הוא מורה או רק אדם מבוגר, מהווה דוגמא לצעירים ממנו.

אלוהים ברא אותנו כך שתינוק אינו נולד עם הניסיון של הוריו טמוע בגנים שלו. כל דור חייב ללמוד מחדש את כל הדברים והעקרונות הבסיסיים לחיים.

לפיכך, אדם בוגר נתפס כאחד בעל ניסיון ויכולת להיות מופת ודוגמא לצעירים ממנו, מתוקף היותו בוגר.

דוגמא ומופת נדרשיםבראש ובראשונה בתא המשפחתי.

ההורים הם גרעין החינוך הראשוני, המופת והדוגמא הראשונים במעלה לילדיהם.

עליהם מוטלת האחריות הגדולה לחנך ולהעמיד דור חדש שלמד מהם את הלקחים והעקרונות לחיים מבורכים. את ההדרכה והלימוד לחיים עם שאר בני האדם בשלווה, שלום וכבוד הדדי.

יהושוע בן נון קרא לכל מנהיגי העם בערוב ימיו והזכיר להם את הנפלאות שעשה אלוהים לעמו.

יהושוע בן נון הזהיר אותם לבל ישכחו ויזנחו להזכיר את כל פועלי אלוהים, את ההדרכה הרוחנית לבניהם.

יהושוע בן נון הבהיר לעמו כי כל הטוב והיקר שעיניהם חזו בו, נבע מחסד אלוהים ועל כן עליהם להציב את אלוהים ותורתו במרכז חייהם.

יהושוע בן נון סיים את דבריו במשפט המפורסם: "…ואנוכי וביתי נעבוד את יהוה". (יהושוע כד 15, ראה גם מלאכי ב 15).

כתבי הקודש מרחיבים בכל הקשור לדוגמא ומופת אישיים למען הצעירים יותר.

על הבן הבכור מוטלת האחריות להיות מעין "הורה מחליף".

בספר דברי הימים א פרק ה 1-2 כתוב שהבן הבכור הוא מנהיג אחיו הצעירים וזכאי לירושה כפולה.

הבונוס הנאה מציין את החשיבות הרבה שאלוהים מעניק לתפקיד הזה.

באיגרת הראשונה של פטרוס ה 1-11, שמעון פטרוס מעודד את זקני הקהילות להנהיג את הצאן של האדון באהבה, בנפש חפצה, בענווה – כמופת לצאן, לכבוד שם האדון.

שמעון פטרוס ממשיך ואומר שאלוהים עתיד לתגמל רועים שמהווים מופת לצאן בכך שיעניק להם עטרת כבוד שלא תיבול. כמו כן, זקנים השוקדים על הלימוד ומנהיגים היטב, זכאים למשנה כבוד.

שוב, גודל התגמול מצביע על החשיבות בתפקיד הדוגמא והמופת הראויים בגוף המשיח.

שאול השליח הבין את גודל מעמדו כשליח של האדון.

הוא הבין שתפקידו ומעמדו הם בסיס לקהילה ועל הוראתו ודוגמתו שאר צאן אלוהים צריכים לנהוג (אל האפסים ב 20).

להלן פסוקים בהם שאול השליח מפרט את:

-          תכלית מתנת ההוראה

-          סגנון חייו של מורה בגוף המשיח.

אני מציין את הפסוקים הללו למען נבין שאלוהים מייעד מורים ומדריכים להיות דוגמא ומופת לא רק בידע האינטלקטואלי שלהם אלא בעיקר בדוגמת חייהם המחקה את זו של ישוע המשיח בכבודו ובעצמו.

באיגרת אל האפסים ד 11-16 שאול השליח הגדיר באופן מדויק את תפקיד בעלי מתנות ההוראה בגוף המשיח: להביא את כל אברי גוף המשיח לבגרות רוחנית המתבטאים במעשים טובים.

אל האפסים ד 11-16:

11. "…והוא נתן את אלה להיות שליחים, את אלה נביאים, את אלה מבשרים, ואת אלה רועים ומורים,

12. כדי להכשיר את הקדושים לעבודת השירות, לבנית גוף המשיח,

13. עד כי נגיע כולנו אל אחדות האמונה ואחדות ידיעת בן האלוהים, אל האדם השלם, אל שיעור קומתו המלא של המשיח.

14. וכך לא נהיה עוד ילדים נדפים ומטלטלים ברוח של כל תורה המופצת על ידי בני אדם בערמה ובתרמית כדי להטעות,

15. אלא נדבר את האמת באהבה ונגדל בכל דבר אליי המשיח, אשר הוא הראש,

16. ועל ידיו כל הגוף מורכב ומתחבר באמצעות כל קשר מסייע, בהתאם לפעולה המיועדת לכל איבר ואיבר, כדי שיגדל הגוף ויבנה באהבה."

הפסוקים הללו כוללים נתונים רבים מאוד.

1. הכשרה – לימוד והדרכה של כל עצת אלוהים ובכל התחומים. להכין את כל אחד מאברי הגוף למצב בו שירות ונתינה נחשבים למעלה גבוהה ורצויה.

מכיוון שלכל מאמין מתנות שונות (א-קורינתים יב), הרי שתפקיד המורים לזהות את מתנות הרוח בחיי כל אדם ולעודד ולהדריך כל מאמין להגשים את הייעוד שנתן לו האדון במסגרת גוף המשיח.

2. הדוגמא והמופת האולטימטיביים – ישוע המשיח.

מטרת המורים ללמד ולהטמיע את הבשורה והנתונים אודות אלוהים בלב כל אחד מבני הקהילה כך שלא ניפול במלכודות של תורות שקר שיכולות לגרום להרס עדות חיינו, לפירוד והרס הקהילות.

3. את המשימות הללו על המורים לעשות בדברם אמת ובהציגם את אהבת המשיח בחייהם כלפי כל אחד מאברי הקהילה. מטרת המורים לכוון את לב הבריות לעבר האדון ישוע המשיח.

התוצאה מדהימה: הגוף יגדל באופן בריא!  [ראה גם מע"ש ב 41-47, ד, ו].

  • אל האפסים ב 10, טיטוס ב 14: מראי מקומות בהם נאמר שנושענו כדי לעשות מעשים טובים לכבוד האדון. על המורים מוטלת הוראת ההדרכה כדי להגשים את התכלית הזו בחיי אברי גוף המשיח.

מורים רבים באוניברסיטאות מתמקדים בהוראה אינטלקטואלית, אקדמית, ומפרידים לחלוטין בין תפקיד ההוראה שלהם לבין הדוגמא האישית בחייהם.

מורה בבית ספר יכול ללמד כל מקצוע ברמה מקצועית מעולה, לנהל חיי מוסר ירודים מאוד, ועדיין להיחשב מורה מעולה.

לא כך בבית אלוהים.

כל מורה בבית אלוהים מחוייב לחיות את מה שהוא מלמד בבית אלוהים ובביתו הפרטי כאחד.

הפה והלב של כל מורה חייבים להיות זהים.

אדרבה – כתבי הקודש אוסרים על מורה ללמד אם חייו אינם תואמים את אמות המוסר הכתובים בהם – ראה התניות לתפקיד זקני קהילה ושמשים (א-טימותיאוס ג, טיטוס ב).

זו מטרה גבוהה. עלינו כל הזמן לזכור שאנו משרתים ומייצגים את אדוננו ישוע.

ראו את דבריו של שאול השליח למאמינים בפיליפי:

1. אל הפיליפים ג 17-21.

17. "…אחי, התנהגו כמוני. שימו לבכם אל האנשים המתהלכים על פי הדוגמה שיש לכם בנו.

18. הן רבים המתהלכים אשר פעמים רבות אמרתי לכם עליהם – ועתה גם בבכי אני אומר – שהם אוייבי צלב המשיח.

19. אנשים אשר סופם אבדון, אשר הכרס היא אלוהיהם. תפארתם היא במעשיהם הבזויים והארציות ממלאת את ליבם.

20. אשר לנו, אזרחותנו בשמים היא. משם גם יבוא מושיע אשר מחכים אנו לו – האדון ישוע המשיח,

21. אשר יחליף את גופנו הנחות ויעשהו דומה לגופו ההדור כבוד, כפי כוח יכולתו לשעבד אליו את הכל."

שאול פותח את המשפט בהכרזה יומרנית: "התנהגו כמוני."

בפרק ד 8-9 הוא אומר: "מה שראיתם בי את זה עשו".

ההכרזה הזו לא נבעה ממגלומן הרודף כבוד עצמי אלא ממשרת אלוהים נאמן ועניו.

שאול אמר זאת מתוך ביטחון בדרך האדון ומתוך אהבתו לבני הקהילה, שהרי אם באמת ילכו אחר הוראתו באמונה ואהבה, הם ימצאו ישועה ובגרות רוחנית.

גם אנו אומרים לאחרים שאמונתנו היא האמת – זו אימרה יומרנית ביותר.

אנו לא אומרים זאת מתוך גאווה אלא מפני שאנו יודעים שרק בישוע יש ישועה וכפרת חטאים.

אנו אומרים זאת מתוך אהבת אדם ורצון לראות אנשים נושעים מקללת החטא.

אנו עושים זאת מתוך אהבת המשיח הדוחקת בנו (ב-קורינתים ה 14).

שאול מזכיר להם וגם לכל קורא היום – אזרחותנו בשמים.

למרות שאנו חיים פה בארץ, אנו חיים על פי אמות צדק ואמת של המדינה ממנה נובעת אזרחותנו – מלכות אלוהים. מי שמעוניין לדעת מהם כללי המוסר וההתנהגות המחייבים כל אזרח שמיים, צריך לקרא את הדרשה של ישוע המשיח על ההר בבשורת מתי ה-ז.

2. ב-קורינתים יא 2.

"…מקנא אני לכם קנאת אלוהים, כי הארסתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו."

שימו לב איזו אחריות גדולה יש לכל אחד מן המורים.

שאול אומר שהוא מקנא לנו – הכוונה, אוהב אותנו כל כך שליבו מחסיר פעימה אם חס וחלילה נסטה מדרך הישר או שמישהו רע יתקרב אלינו ויצליח להסיט את עינינו מהמשיח ישוע (ראה גם את הסיבה לכתיבת איגרת אל הגלטים – א 6-9).

אני קורא את המילים הללו ונפעם כל פעם מחדש.

האם כך פועל הלב של כל מורה?

האם זהו המניע של כל אחד מאיתנו ללמד?

שאול רואה עצמו כאחראי להכין כל אחד מאיתנו לחתנונה עם ישוע.

תדמיינו איזו עבודה כרוכה בהכנת הכלה לחתונתה…האם מישהו יעז לקרוע את שמלתה, ללכלך את בגדיה של הכלה ליד האמא שלה?…

והנה הוא מדמה זאת למשימתנו, אך לאורך כל החיים.

תפקיד המורה להכין את התלמידים להכיר את ישוע, ללמוד את דברו ולהיות מאוהבים בו עד מעבר לראשם, כל זאת כאשר בליבנו – המורים- קנאות אלוהים בעבור כל אחד מתלמידנו.

כמה מאיתנו יכולים לעמוד מול כיתת תלמידים או מול קהילה ולומר:

"התנהגו כמוני!"

זה רק מראה לנו עד כמה חשוב תפקיד המורה וההוראה עם דוגמא אישית.

עד כה למדנו שתפקיד המורים – (שאול כשליח גם היה מורה):

1. להעמיד את שאר המאמינים מוכנים ככלה לפגוש את אדונם.

2. שעלינו לעשות זאת כאשר ליבנו מלא אהבה ומיקוד בילדי אלוהים (קינאה חיובית)

בפסוקים הבאים אנו נלמד מהו האופי והתכונות הנדרשות מכל מורה (חייב להיות נושע ולא רק בעל כשרון ללמד…) שמהווה דוגמא ומופת בגוף המשיח.

כאשר אנו מדברים על שאול השליח כדוגמא, ישנם אלו החושבים שהמטרה גבוהה מדי ולא מעשית.

אינני מסכים איתם, אך לצורך העניין, הבה ניקח דוגמא שיתכן קרובה יותר למידותינו – טימותיאוס…וטיטוס. שניהם בחורים צעירים שפגש שאול במסעותיו והכינם לשירות הוראה בגוף המשיח.

לשניהם כתב שאול ואמר להם להיות מופת ודוגמא לאחים ואחיות בקהילה (טיטוס ב 7)

בספר מעשי השליחים טז כתוב ששאול השליח פגש את טימותיאוס באחד ממסעותיו (דרבי – ליסטרה). טימותיאוס היה בחור צעיר, בן לאישה מאמינה ואב יווני. היה לו שם טוב בין האחים.

שאול הבחין במעלותיו החיוביות של הבחור והחליט לטפח אותו כדי שיהיה דוגמא ומופת לאחרים.

הבה נקרא את דברי העידוד וההנחיה של שאול השליח לטימותיאוס.

כאמור, מראי המקומות הבאים מדגישים את האופי והתכונות של מורים ודמויות הדוגמא והמופת בקהילה.

 

א-טימותיאוס ד 6-16: [ו 11-12, ב-טימ. ב 14-26, ג 10-17, טיטוס ב 6-8, ]

א.      המשרת – המורה ניזון מדבר אלוהים.

הכוונה – חיים המאופיינים בקריאה, לימוד, שינון של דבר אלוהים. זאת כדי שכל מחשבה והחלטה יהיו מבוססים על עקרונות שאלוהים העניק לחיינו.

כמו שלא יתכן שנמשיך בחיינו ללא כל אוכל, כך לא יתכן שלא נאכל אוכל רוחני.

אנו נהיה חלשים מבחינה רוחנית ולא ראוי שכך יאופיינו חיינו.

ב.      המשרת – המורה, מתרחק מאגדות טפלות ונפסדות.

העולם מושך אותנו להתעסק ולהגיב לכל מיני דברים שאין בהם כל תועלת רוחנית.

עלינו לשים לב במה אנו משקיעים את זמננו ואת מחשבותינו.

אין הדבר אומר שהמאמין אינו יכול לענות על שאלה שאנה מתייחסת לכתבי הקודש. אין הדבר אומר שהמאמין אינו יכול ללמוד פיזיקה או נושא טכני או אקדמי אחר, אלא, הכוונה שלא נתמקד לדוגמא בחקר הקבלה, או בודהיזם או איסלם כאילו זו מטרת חיינו. זה יהיה בזבוז זמן.

נכון, כדי לענות ולומר מדוע האיסלם אינו אמת ראוי ללמוד ולשמוע מספר הרצאות, אך לא הייתי משקיע את כל מרצי כדי להכיר את הטעות באופן כה אינטימי…אני אעדיף לבלות זמן רב יותר בחקר האמת.

ג.       אמן עצמך לחסידות

הכוונה, התאמן ובקש בתפילה את חסד אלוהים להתמיד בנושאים ובדברים המכבדים את האדון.

לא קל להשקיע זמן בלימוד דבר אלוהים.

לא קל לומר לא לפיתויי העולם

לא קל לומר לא לחברים קרובים הרוצים לעשות דבר הנוגד את אופיו של אלוהים

ריסון עצמי ובחירה בטוב הינם לעיתים דברים קשים. העולם יצחק לנו. יהיו כאלו שיתרחקו מאיתנו.

עלינו להחליט: האם חברת אלוהים נעימה וחשובה לנו יותר?

זוהי חסידות.

זיכרו:

אלוהים אינו אדיש לצרכינו

הוא מבטיח לתת לנו את כל שאנו זקוקים לו כדי למלא את רצונו (תהילים לז 4-5, א-יוחנן ה 14-15).

ד.      אל תתבייש לשרת את אלוהים גם בגיל צעיר

העולם אינו רגיל לראות צעירים המקדישים חייהם לשירות אלוהים.

אנשים ילעגו, יצחקו, ישפיעו עליך לנטוש את דרך הצדק והקדושה לטובת הדרך בה הם חיים.

על תשים ליבך אליהם. הקפד להביט לעבר האדון.

כצעיר, אינך יודע הכל ואין לך ניסיון עשיר בכל תחום.

מסיבה זו עליך לסמוך יותר על הוראת האדון באמונה עיוורת.

ה.     הייה מופת בתחומים הבאים:

1. דיבור

על כולנו לשים לב לכך שנדבר בשפה מכובדת. אנו לא חייבים להכיר את כל החידושים הלשוניים של שפת ההוראה, אך כן חשוב שיצא לנו שם של אנשים שהמילה המלוכלכת או השפה הירודה אינה חלק מחיינו.

הלוואי שכל משפט שיצא מפינו יהיה כזה שאנשים יחפצו לשמוע.

2. התנהגות

3. אהבה.

4. אמונה

5. טהרה

מראי מקומות נוספים לגבי ההתנהגות האישית הנדרשת ממורים:

אל האפסים ד 17-32, אל הפיליפים ב, ד, שימו לב להוראה ללימוד והתקדמות אישית שבלעדיה איך אקדם את הצעירים קדימה?

המורה הצעיר והמבוגר חייבים להבין שהקטנים רואים אותנו כדוגמא ליישום המצוות של האדון בכתבי הקודש. אנו בעבורם, הדוגמא לחיים משיחיים בכל תחום ועניין.

אחים ואחיות יקרים:

לחלק מהילדים הורים שאינם נושעים.

לחלק מהילדים ההוראה המשיחית קיימת רק בבית הקהילה.

החלק שלכם בחיים הרוחניים שלהם הוא דומיננטי ביותר. כל מה שהם יודעים על ישוע ועל אלוהים בא מכם… ממילותיכם והחיים האישיים שלכם.

הילד אינו יכול להפריד בין חיי הבית לחיי הקהילה.

הוא בוחן אותי – ולא משנה היכן אני נמצא.

הוא בוחן אותי בתגובות שלי, בדיבור שלי, בסבלנות שלי, בידיעת הכתובים, ביחס שלי לאשתי ולילדיי, לסובבים אותי.

תחלס: המורה הוא אדם החי תחת זכוכית מגדלת. את האמת הזו גם המורים הצעירים חייבים לדעת ולהסכים לה.

שימו לב: כולנו זקוקים למורים נוספים ולעיתים אנו סומכים ידיים מהר מדי.

חשוב וטוב לערב ולשתף את הדור הצעיר בהוראה אך חשוב יותר שתקופת ההדרכה תהיה מספיק ארוכה כדי לוודא שהנער נערה, אכן מהווים מופת ודוגמא – וגם יודעים מה נדרש מהם.

שימו לב שהמורה הצעיר – וגם המבוגר, לא יחיה חיים כפולים. ז"א, בקהילה הוא קדוש ובבית חסר קדושה.

שימו לב עם מי מתרועע הצעיר, מהם אהבותיו, במה הוא ממלא את זמנו.

דעו לכם שהקטנים ערים לכל פיפס.

מורים בוגרים, השקיעו בחייהם של המורים הצעירים.

התקשרו אליהם, שאלו אותם מה נשמע ומה מתרחש בחייהם – לא בכל שעה…

בקשו מהם מדיי פעם להתלוות אליכם לשיעור שאתם מעבירים, ולא פחות חשוב אם אפשר גם לשיעור שאתם מכינים…

הראו להם שהכנת השיעור אינה מתבצעת ביום שישי חמש דקות לפני השינה, אלא זוכה לזמן תפילה, מחשבה, קריאה וכתיבה.

לאור הנדרש ממורים, ראוי שכל קהילה תשקיע אמצעים ומאמצים בחינוך וקידום המורים שבקהילה.

הדבר נעשה דרך השתלמויות ובהזדמנויות לשרת וללמד בקהילה.

ראוי להציג את המורים כנושאי תפקידים רמים ולמד את הילדים וגם את המבוגרים לכבד את המורים.

תפקיד ההוראה דורשת הקרבה.

לגלטים בפרק ב 19-20 אמר שאול השליח:

נצלבתי עם המשיח.

משמע – חיי אינם שלי, זמני אינו שלי, אלא כל כולי שייך לו.

נפדתי כדי לשרתו, ואני עושה זאת במלא אהבה ורצון.

כאשר אנו קוראים את הפסוקים הללו, חלקנו חושבים שוב אם אנו ראויים או בכלל רוצים להיות מורים בקהילה.

אינני אומר שהמשימה קלה, שאיננו נכשלים לעיתים, אך אני כן יכול לומר שרוח אלוהים עוזר ומעניק כוח, אמונה ויכולת למלא את היעוד שהאדון קרא לנו.

חלקכם צעירים מאוד.

ההרצאה הזו לא נועדה להרפות את ידיכם מלמלא תפקיד כמורים, אלא לעודד אתכם להוציא לפועל את שנקראתם אליו.

ההוראה היא התפקיד הרם ביותר שקיים בגוף המשיח.

התפקיד כל הזמן יזכיר, ידחוף ויעודד אותכם להישמר מנכלי השטן

הסיפוק הגדול ביותר שיפול בחיקכם זה לראות איך מילתו של אלוהים משנה חיים ומכוונת נפשות לעבר האדון ולשירותו.

אני שומע לעיתים קרובות הזמנות לכנסי לימוד – איך להיות מנהיג.

אחים ואחיות יקרים.

מנהיג הוא אדם המביט אחורה ורואה אנשים הולכים אחריו…

מנהיג שמתעצל להתכופף ולנקות לכלוך הנקרא בדרכו – אינו ראוי להיות מנהיג.

מנהיג הוא אדם המכבד את המילה "משרת" – ולא רואה בה תפקיד בזוי.

מנהיג חביב על אלוהים הוא כזה המוביל את צאן אלוהים להכרת הרועה הטוב – ישוע המשיח.

שימו לב:

בית ספר לטיסה לוקח את התלמיד המצטיין כדי שיהיה המורה לדור הבא.

בית ספר לקצינים בוחר מן המצטיינים את דור ההמשך של המורים

מדוע?

כי המורים הם אמת המידה והבגרות שאליה יגיעו הילדים – הדור הבא

אנו זקוקים כל העת למאמינים האוהבים את האדון ומבטאים זאת בלימוד ויישום הוראותיו בחייהם, באהבה ואמונה.

אנו כל העת זקוקים למורים המוכנים לצלוב בשרם ולחיות עבור פאר של האדון ישוע.

גדעון (ספר שופטים ז 17) הנהיג 300 גברים שאלוהים הפקיד בידיו. 300 הגברים היו הנכשלים וחסרי ניסיון לחימה. להם אמר גדעון: "…ממני תראו וכן תעשו…".

גדעון לא ידע אז שארבעת המילים הללו יהפכו ללוגו של בית הספר לקצינים בישראל.

ישוע דורש מכל אחד מאיתנו להיות מסוגל לומר למאמין צעיר יותר:

"התנהגו כמוני"

האתגר ענק – אבל יש לנו אלוהים ענק שהבטיח להשלים את מה שהוא החל בנו (אל הפיליפים א 6).

אלוהים העניק לנו את רוח הקודש אשר מאציל עלינו את כל הכוח והיכולת הנדרשים כדי למלא את רצון אלוהים בהצלחה.

אל לנו לחשוב שאלוהים מצפה מאיתנו להצליח בכוחנו (יוחנן ג 3-4).

הוא הדורש והוא המעניק את הכוח למלא – אלוהינו, אדוננו.

אין תפקיד רם יותר בגוף המשיח מאשר תפקיד ההוראה.

ואין הוראה ראויה אלא זו המלמדת אותנו להכיא את ישוע כאדון ומושיע, ומדריכה לשרת בענווה ובחפץ לב בעבור שם האדון ישוע.

עלינו לזכור שהוא אשר היה אלוהים במעמדו, הריק מעצמו ובא לעולם להיות עבד – עד הצלב. בעבור המופת והדוגמא שלו, העניק לו אלוהים האב את הכבוד הרם שכל ברך תכרע וכל לשון תודה שישוע הוא האדון (אל הפיליפים ד 5-11).

אז ממי אנו לומדים את הדוגמא האולטימטיבית?

מישוע

הוא האדון, הוא הדוגמא, הוא המופת.

הוא חי ומתגמל את משרתיו, אוהביו.