השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח(לוקס טו,11-32) – שיעור מס' 21

Print Friendly

בשורת לוקס פרק טו, פסוקים 11-32 – הבן הסורר ומורה והאב הרחמן

השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 21

בשורת לוקס פרק טו, פסוקים 11-32

 

הבן הסורר ומורה והאב הרחמן

 

המשלים של ישוע נאמרו לאור היחס המבזה, מתנכר ומשפיל של הפרושים והסופרים כלפי המוכסים ושאר החוטאים. ישוע המשיח השתתף בארוחה שמתי המוכס הזמינו אליה. הארוחה עם המוכסים והחוטאים נועדה כדי לחגוג את חזרתו בתשובה של מתי ולתת לשאר המוכסים והחוטאים הזדמנות פז לשמוע מדבר אלוהים, דבר שאחרים לא התנדבו לעשות עבורם.

בעוד שמנהיגיו הרוחניים של העם צריכים להתמיד במאמציהם להביא את בשורת אלוהים לכל אדם בין אם הוא אהוב או שנוא, הם פועלים נגד האחד אשר פועל על פי רצון אלוהים. בעוד הפרושים והסופרים מציגים דוגמא לשנאה ומדון, ישוע המשיח מלמדם שיעור בחסד, סליחה ורחמים.

המשלים נועדו ללמד את הפרושים והסופרים שאלוהים חפץ בישועתו של כל אדם. כל משל, למרות שנשמע דומה, אינו זהה לקודמו ונועד ללמד עקרון חשוב נוסף. המטרה הסופית זהה – אהוב את הזולת מספיק כדי לבשר להם אודות ישועת אלוהים. השמחה בשמים רבה על כל חוטא שחוזר בתשובה.

שיעור שעבר למדנו את המשל על הרועה הטוב שמצא את השה האובד ועל האישה שמצאה את המטבע שאיבדה. בשיעור הזה נלמד את משל הבן האובד.
הבה נקרא מבשורת לוקס פרק טו, פסוקים 11-20:

11 וְעוֹד אָמַר: “לְאִישׁ אֶחָד הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים.
12 אָמַר הַצָּעִיר אֶל אָבִיו: ‘אַבָּא, תֵּן לִי אֶת חֵלֶק הָרְכוּשׁ הַמַּגִּיעַ לִי.’ וְאָמְנָם חִלֵּק לָהֶם אֲבִיהֶם אֶת הַנְּכָסִים.
13 לְאַחַר יָמִים לֹא רַבִּים אָסַף הַבֵּן הַצָּעִיר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְיָצָא אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה וְשָׁם בִּזְבֵּז אֶת רְכוּשׁוֹ בְּחַיֵּי הוֹלְלוּת.
14 אַחֲרֵי שֶׁבִּזְבֵּז אֶת הַכֹּל בָּא רָעָב חָזָק עַל אוֹתָהּ אֶרֶץ וְהוּא הֵחֵל לִסְבֹּל מַחְסוֹר.
15 הָלַךְ לְהִסְתַּפֵּחַ אֶל אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ הַהִיא וְהַלָּה שָׁלַח אוֹתוֹ לִרְעוֹת חֲזִירִים בִּשְׂדוֹתָיו.
16 שָׁם הִשְׁתּוֹקֵק לְמַלֵּא אֶת בִּטְנוֹ בַּחֲרוּבִים שֶׁאָכְלוּ הַחֲזִירִים, אֶלָּא שֶׁאִישׁ לֹא נָתַן לוֹ.
17 כְּשֶׁעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ אָמַר, ‘כַּמָּה מְשָׁרְתִים שְׂכִירִים שֶׁל אָבִי יֵשׁ לָהֶם לֶחֶם בְּשֶׁפַע וַאֲנִי גּוֹוֵעַ כָּאן בָּרָעָב!
18 אָקוּם וְאֵלֵךְ אֶל אָבִי וְאֹמַר לוֹ: אַבָּא, חָטָאתִי לַשָּׁמַיִם וּלְךָ.
19 אֵינֶנִּי רָאוּי עוֹד לְהִקָּרֵא בִּנְךָ. שִׂים אוֹתִי כְּאֶחָד מִשְֹכִירֶיךָ.’
20 הוּא קָם וְהָלַךְ אֶל אָבִיו. בִּהְיוֹתוֹ עוֹד רָחוֹק רָאָהוּ אָבִיו וְנִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו. הוּא רָץ אֵלָיו וְנָפַל עַל צַוָּארָיו וְנָשַׁק לוֹ.

כמו במשלים הקודמים, גם במשל הזה ישוע מתאר מקרה שכל אחד משומעיו יכול היה להזדהות עימו. המשלים של ישוע כמוהם כסיפורים מן החיים! כאשר הפרושים והסופרים מסכימים בלית ברירה למסקנה המתבקשת מן המשל, הם מודים בטעותם בכל הקשור ליחס שלהם כלפי המוכסים והחוטאים.

אני אסכם בקצרה את עיקר המשל מכיוון שהחשיבות הרבה נמצאת בנמשל.

זכרו: במשל הנוכחי הבן האובד נמשל למוכסים והחוטאים, האב נמשל לאלוהים והבן השני המבוגר יותר נמשל לפרושים ולסופרים.
חלק א – הבן הצעיר:

ישוע מתאר מקרה לא נעים אך מה לעשות, שוב סיפור מן החיים. לאיש היו שני בנים, הצעיר ביקש מהאב את החלק היחסי של ירושתו והתכונן ללכת לארץ רחוקה כדי לעשות שם את כל העולה על רוחו. בקשתו של הבן הצעיר היתה מעשה פזיז ולא ראוי, אך למרות זאת האב נתן לבנו הצעיר את החלק היחסי של הירושה וזה הלך לו לארץ רחוקה כדי להגשים את מאוויי נפשו. אין הדבר מציין שהאב הסכים לבקשת הבן, אלא רק שהבן פעל על פי רצונו שלו והגיע להיכן שהגיע בגלל החלטתו השגויה.

הבן הצעיר לא בזבז אף דקה. הלך לארץ רחוקה ובזבז את כל כספי הירושה בחיי הוללות. והכוונה לדרך זנות ומוסר ירוד (פסוק 30).

כשהפסיד את כל כספו ובא רעב על אותה הארץ, החל הבן הצעיר להרגיש מחסור. הבן החל לרעות חזירים כדי למלא את מחסורו. גם כשרעה את החזירים, נאסר עליו לאכול את החרובים שהיו מאכל לחזירים.

יום אחד, הבן הצעיר עשה חשבון נפש! הוא הבין שמעמדו ירוד ועלוב מזה של השכירים של אביו! לשכירים של אביו יש לחם בשפע והוא לעומתם, הבן של האיש העשיר, גווע ברעב!

הבן הצעיר החליט לחזור אל אביו, אך, הבין שהשלב הראשון בחזרה אל אביו היא בקשת סליחה על החטא שעשה.

הבן הצעיר (שנמשל למוכסים ולחוטאים) הבין דבר שרבים אינם מפנימים. כדי לחזור אל האב ולחדש קשר שהרס, עליו לבקש סליחה ולהתנצל. עליו להביע חרטה כנה הדורשת כניעה ללא תנאי. התנצלות ראויה היא כזו הנובעת מן הלב ומבטיחה שהדבר הנפשע שנעשה בעבר לא יחזור על עצמו.

הבן האובד הבין שאינו ראוי לקבל את מעמדו הקודם. הוא שמח להתקבל כאחד השכירים. הדבר מציין שהחרטה אכן נבעה מן הלב.

שימו לב: הבן האובד בטוח שאביו יקבלו אם יתחרט! הוא הבין שהחזרה בתשובה היא התנאי. הבן קם והלך אל אביו! (פסוק 20).

 אחים ואחיות יקרים. ישוע מתאר את הבן האובד במצבים קיצוניים – זנות, חזירים,  ואחר כך את החזרה בתשובה כדי להדגיש את העקרונות הבאים:

א. ללמד את הפרושים והסופרים שכל אדם ולו החוטא הגדול ביותר יכול להשתנות ולחזור בתשובה. ז"א שהמוכסים והחוטאים גם כן יכולים לחזור בתשובה ולכן ראוי להביא לידיעתם את בשורת אלוהים.

ב. ללמד את הפרושים והסופרים אז, ואותנו היום שאלוהים סולח ומקבל בחזרה אל חיקו כל חוזר בתשובה וללא קשר לחטא שעשה. ז"א, אלוהים כן מוכן לקבל את המוכס בחזרה לאחר שהלה יחזור בתשובה. ואם אלוהים עושה כך, גם הפרושים צריכים לעשות כך.

ג. ישוע מתאר את מעשיו הקיצוניים של הבן הצעיר כדי להדגיש את גודל הסליחה והאהבה של האב, מאוחר יותר כשהבן יחזור. לעומת זאת, הפרושים אינם מוכנים לסלוח למוכסים ולחוטאים.

חלק ב – תגובת האב:

הבה נמשיך עם המשל בפסוקים 20-24:

20 הוּא קָם וְהָלַךְ אֶל אָבִיו. בִּהְיוֹתוֹ עוֹד רָחוֹק רָאָהוּ אָבִיו וְנִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו. הוּא רָץ אֵלָיו וְנָפַל עַל צַוָּארָיו וְנָשַׁק לוֹ.
21 אָמַר לוֹ הַבֵּן, ‘אַבָּא, חָטָאתִי לַשָּׁמַיִם וּלְךָ וְאֵינֶנִּי רָאוּי עוֹד לְהִקָּרֵא בִּנְךָ.’
22 אַךְ הָאָב אָמַר לַעֲבָדָיו, ‘הָבִיאוּ מַהֵר אֶת הַגְּלִימָה הַנָּאָה בְּיוֹתֵר וְהַלְבִּישׁוּהוּ, שִׂימוּ טַבַּעַת עַל יָדוֹ וְנַעֲלַיִם לְרַגְלָיו,
23 הָבִיאוּ אֶת הָעֶגֶל הַמְפֻטָּם וְשַׁחֲטוּ אוֹתוֹ וְנֹאכַל וְנִשְׂמַח,
24 כִּי בְּנִי זֶה הָיָה מֵת וְהִנֵּה חָזַר לַחַיִּים, אָבַד וְהִנֵּה נִמְצָא.’ וְהֵם הֵחֵלּוּ לִשְׂמֹחַ.

הבן האובד עזב את הארץ בה היה והלך לבית אביו. עוד מרחוק, זיהה האב את בנו המתקרב ורחמיו נכמרו עליו. האב רץ אל בנו, חיבק אותו ונשק לו. כל זאת לפני שהבן פצה ולו מילה אחת מפיו!

המשל חורט בראשי את תמונת האב המביט אל האופק כדי לראות אם בנו חוזר, כך כל יום עד שהגיע אותו יום מלא ברכה ושמחה. אהבת אלוהים לא נמוגה או נחלשה בעקבות החטא של הבן, אלא השאירה פצע פתוח וכואב! כל יום שהבן המשיך בדרך החטא גרם להעמקת הכאב של האב האוהב.

אוצרו של הבן האובד נמשל לכשרונות שלנו ולכל האמצעים הניתנים לנו כדי לחיות ולפעול בדרך מועילה. הבן האובד בזבז את כל אלו לשווא במקום להעמידם בשירות אלוהים.

האם גם אנו מבזבזים את הכשרון והיכולות שאלוהים נותן לנו על דברים טפלים או מעמידים הכל לרשות אלוהים?

רבותיי, האם אנו מודעים לכאב שאנו גורמים לאלוהים בכל יום שאנו ממשיכים ללכת בדרך החטא? או חוטאים בכלל?

הדבר נכון גם לגבי רגשות הורים הכואבים כל כך כאשר ילדיהם מתמידים ללכת בדרך החטא.

המסר לפרושים מאוד ברור: אם האב חיכה כל כך לבן שחטא בחטאים כה קיצוניים, עד כמה עליכם, הבנים הבוגרים – פרושים וסופרים, לחכות בסבלנות ובאהבה עד כי המוכסים והחוטאים יחזרו בתשובה.

כשנפגשו השניים, הבן התוודה לפני אביו ואמר: "חטאתי לשמים ולך ואינני ראוי עוד להיקרא בנך" (21).

האב לא "סגר חשבונות" עם הבן המתנצל, אלא אמר לעבדיו להביא גלימה נאה ביותר, לענוד לבן טבעת על ידו ונעלים לרגליו. כמו כן לשחוט את העגל המפוטם ולהכינו לארוחה. לשמוח כי הבן שהיה בבחינת מת, חזר לחיים, אבד ונימצא וצריך לשמוח.

הארוחה, או המשתה נמשל למלכות אלוהים שאליה הבן הצעיר מוזמן וזאת בגלל שחזר בתשובה כנה.
שימו לב:

א. האב רץ אל הבן האובד עוד לפני שהלה התנצל על מעשיו. בדרך זו האב מביע את אהבתו שהיא ללא תנאי, גם כשאנו רחוקים ממנו בגלל חטאינו.

ב. הבן התנצל וזה היה מספיק בשביל האב כדי להחזיר לבן את המעמד שהיה לו לפני שהלך לדרך החטא. לבוש הגלימה, וענידת הטבעת.

הבן קיבל את הכל בחזרה לא בגלל שהיה מגיע לו, אלא כמתנת חסד מאביו. קיבל הכל בחזרה מכיוון שהבין את טעותו וחזר בתשובה כנה.

הנמשל ברור: גם המוכסים והחוטאים, למרות שהלכו בדרך של חטאים קיצוניים, אילו יחזרו בתשובה כנה אל אביהם שבשמים, הרי שבאותו הרגע גם ייהנו ממעמדם כבנים שווי ערך ומעמד לשאר ילדי אלוהים. כך הפרושים והסופרים היו צריכים להבין שמוכס וחוטא החוזר בתשובה אינו פחות ערך מהם.
חלק ג – תגובת הבן הבוגר:

מפסוק 25 שוב חוזר הבן הגדול למשל:

25 אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה בְּנוֹ הַגָּדוֹל בַּשָֹדֶה. כְּשֶׁחָזַר וְהִתְקָרֵב הַבַּיְתָה שָׁמַע קוֹל נְגִינוֹת וְרִקּוּדִים.
26 הוּא קָרָא לְאַחַד הַנְּעָרִים וְשָׁאַל לָדַעַת מָה הַדָּבָר.
27 הֵשִׁיב לוֹ הַנַּעַר, ‘אָחִיךָ בָּא, וְאָבִיךָ שָׁחַט אֶת הָעֵגֶל הַמְפֻטָּם מִפְּנֵי שֶׁחָזַר אֵלָיו בָּרִיא וְשָׁלֵם.’
28 כָּעַס הַבֵּן הַגָּדוֹל וְלֹא רָצָה לְהִכָּנֵס. אָז יָצָא אָבִיו לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ.
29 אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו, ‘הִנֵּה זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אֲנִי עוֹבֵד אֶצְלְךָ וּמֵעוֹלָם לֹא עָבַרְתִּי עַל מִצְוָתְךָ, וְאַתָּה מֵעוֹלָם לֹא נָתַתָּ לִי גְּדִי כְּדֵי שֶׁאֶשְׂמַח עִם יְדִידַי.
30 אֲבָל כְּשֶׁבָּא בִּנְךָ זֶה אֲשֶׁר בִּזְבֵּז אֶת רְכוּשְׁךָ עִם זוֹנוֹת, שָׁחַטְתָּ בִּשְׁבִילוֹ אֶת הָעֵגֶל הַמְפֻטָּם.’
31 אָמַר הָאָב, ‘בְּנִי, אַתָּה תָּמִיד אִתִּי, וְכָל אֲשֶׁר לִי שֶׁלְּךָ הוּא.
32 אֲבָל מִן הָרָאוּי לָשׂוֹּשׂ וְלִשְׂמֹחַ, כִּי אָחִיךָ זֶה הָיָה מֵת וְהִנֵּה חָזַר לַחַיִּים, אָבַד וְהִנֵּה נִמְצָא.’”

להזכירנו, הבן הצעיר נמשל למוכסים ולחוטאים, הבן המבוגר נמשל לפרושים ולסופרים והאב נמשל לאלוהים.

כל כך מוזר שהבן המבוגר התעצבן על כך שאחיו הצעיר חזר. מדוע שיתעצבן?

האם האח הצעיר לקח חלק כלשהו מרכושו? לא! הרי האב חילק ונתן לכל אחד מהם את חלקו (פסוק 12).

אם העצב היה נובע רק מהעובדה שהאח חוטא, הרי שחזרתו בתשובה הייתה סיבה לשמחה. נובע מכך שהאח הבוגר העדיף לראות את האח הצעיר רחוק מחיק האב!

ממש כמו שהפרושים העדיפו לראות את המוכסים והחוטאים מנודים ומרוחקים מאהבת אלוהים וחסדו.

האח הבוגר גם סירב להשתתף במשתה. האח רצה את תשומת הלב והכבוד לעצמו ולא לראות את אחיו שחטא וחזר בתשובה זוכה לכך.

כך גם הפרושים סירבו להשתתף במשתה שישוע הוזמן אליו על ידי המוכסים והחוטאים ובאותה מידה מסרבים לקבל את הזמנתו של ישוע למלכות השמים שהוא עומד בראשה ואליה מזמין את כל אלו שיחזרו בתשובה.

סירובו של הבן הבוגר להישמע לאביו נמשל לסירובם של הפרושים והסופרים להישמע לישוע. בכך מוכחת מרדנותם וחטאם ממש כמו שהבן הצעיר חטא. אלא, כעת הבן הסורר חזר בתשובה והבוגר עדיין מתבוסס בעקשנותו.

 

האב מזמין גם את הבן הבוגר למשתה. האב מדבר אל ליבו אך הבן הבוגר עומד בשלו. בדרך זו המשל מלמד שאלוהים מזמין את כולם למלכותו אך הכניסה מותנית בקבלת רצון אלוהים – חזרה בתשובה.

 

בפסוק 29 הבן הבוגר פותח את פיו ונסתרי ליבו מתגלים.

הבן הבוגר מתלונן על כך שמעולם לא קיבל כזו קבלת פנים למרות שעבד אצל האב ומילא אחר מצוותיו. הבן הבוגר מקשר בין עבודתו לתמורה אך אינו מציין כל קשר אישי ואוהב בינו לבן האב.

כך גם נראה הקשר של הפרושים והסופרים אל אלוהים. הם ממלאים אחר אות כתובה אך אין להם את הקשר האישי והאינטימי עם אלוהים. עובדה, את בן האלוהים, המשיח, אינם מכירים ואף פועלים נגדו.

ריחוקו של הבן הבוגר מן האב מוכח גם בעובדה שהוא סובל ומוטרד מחזרתו של אחיו בעוד האב שמח.

אילו הבן הבוגר היה אוהב את האב ובקשר אינטימי עימו, גם הוא היה שמח בשמחת האב.

 

האב לעומת זאת מעודד את הבן הבוגר ומזכיר לו עובדות חשובות: פסוק 31:

31. "…אמר האב, 'בני, אתה תמיד אתי, וכל אשר לי שלך הוא…"

ז"א, אתם הפרושים והסופרים חלק מעם נבחר המופקד על דבר אלוהים (אל הרומים ג' 1-2, ט' 4). אתם זוכים לכבוד מתוקף מעמדכם בעם. במקום להתרגז עליכם לשמוח ששאר האחים מצטרפים למלכות!

שנאתם את המוכסים והחוטאים מוכיחה את ריחוקם מאביהם שבשמים. מה שיש להם בידם זה אות כתובה שעדיין לא נחרטה באהבה וכניעה על ליבותיהם! 

 

סיכום:

1. המשל מלמד שגם החוטא הגדול ביותר יכול לעשות חשבון נפש ולחזור בתשובה. אלוהים מחכה לרגע שנחזור אליו, וכשאנו חוזרים בתשובה, אנו מתקבלים כבנים ולא כעבדים!! (ראה אל הרומים ח').

 

2. מכיוון שאלוהים מוכן לקבל כל חוטא שחוזר בתשובה, נדרשים גם אנו להיות מלאי רחמים ומוכנים לסלוח ולקבל באהבה את אלו החוזרים בתשובה כנה.

 

3. החטאים שלנו פוגעים באבינו שבשמים ובאוהבים אותנו פה בארץ. למרות שהאוהבים אותנו סולחים לנו, עלינו לזכור שהחטאים שלנו בעולם הזה משאירים צלקות הפוגעות בעדות שלנו וביכולת שלנו מאוחר יותר לשרת את האדון. הבה לא ננסה את דרך החטא כדי לבדוק את גודל סליחת אלוהים. הבה נתמיד להישאר צמודים אל האב כדי לשמח אותו ולשמוח עימו. מי שליד האב אינו סובל מחסור. פסוק 17.

 

שיעורים באים:

משלי ישוע על דבר חסד ואהבת אלוהים.

1. האישה החוטאת בבית שמעון הפרוש: לוקס ז' 36-50.

2. הפרוש והמוכס: לוקס י"ח 9-14.