השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח(מתי ג,7-17) – שיעור מס' 2

Print Friendly

יוחנן המטביל והטפתו – "היכונו למלכות שמים!" (חלק ב)

(מרקוס א 1-8, לוקס ג 1-17, יוחנן א 19-34)

בשורת לוקס ג 1-14:

1 בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְשִׁלְטוֹן הַקֵּיסָר טִיבֶּרְיוֹס, פּוֹנְטְיוֹס פִּילָטוֹס הָיָה נְצִיב יְהוּדָה, הוֹרְדוֹס שַׂר רֹבַע עַל הַגָּלִיל, אָחִיו פִילִיפּוֹס שַׂר רֹבַע עַל מְדִינוֹת יְטוּר וְטַרְכוֹנָה, וְלִיסַנְיָס שַׂר רֹבַע עַל אַבִּילִין.

2 אוֹתָהּ עֵת, בִּימֵי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים חָנָן וְקַיָּפָא, הָיָה דְּבַר אֱלֹהִים אֶל יוֹחָנָן בֶּן זְכַרְיָה בַּמִּדְבָּר.

3 הָלַךְ יוֹחָנָן בְּכָל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וְהִכְרִיז אֶת טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים,

4 כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי יְשַַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: “קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו.

5 כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה;

6 וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר אֶת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.” 7 אָז אָמַר אֶל הֲמוֹן הָעָם שֶׁיָּצְאוּ לְהִטָּבֵל אֶצְלוֹ: “יַלְדֵי צִפְעוֹנִים, מִי הוֹרָה אֶתְכֶם לְהִמָּלֵט מִן הֶחָרוֹן הַבָּא.

8 לָכֵן עֲשׂוּ פְּרִי רָאוּי לִתְשׁוּבָה וְאַל תֹּאמְרוּ בִּלְבַבְכֶם ‘אַבְרָהָם הוּא אָבִינוּ’, כִּי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁמִּן הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יָכוֹל אֱלֹהִים לְהָקִים בָּנִים לְאַבְרָהָם.

9 וּכְבָר מֻנָּח הַגַּרְזֶן עַל שֹׁרֶשׁ הָעֵצִים. עַל כֵּן כָּל עֵץ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב, יִגָּדַע וְיֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הָאֵשׁ.”

10 שָׁאֲלוּ הֲמוֹן הָעָם: “אִם כֵּן, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?” 11 הֵשִׁיב לָהֶם: “מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כֻּתֳּנוֹת יַחֲלֹק עִם מִי שֶׁאֵין לוֹ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָזוֹן יַעֲשֶׂה כֵּן גַּם הוּא.”

12 גַּם מוֹכְסִים בָּאוּ לְהִטָּבֵל. שָׁאֲלוּ: “רַבִּי, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?” 13 הֵשִׁיב לָהֶם: “אַל תִּגְבּוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּקְבַּע לָכֶם.”

14 גַּם אַנְשֵׁי צָבָא שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “וַאֲנַחְנוּ, מַה נַּעֲשֶׂה?” אָמַר לָהֶם: “אַל תַּעַשְׁקוּ אִישׁ וְאַל תִּגְזְלוּ, וְהִסְתַּפְּקוּ בְּמַשְׂכֻּרְתְּכֶם.”

 

בשורת מרקוס א 1-8:

תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים. 2 כַּכָּתוּב בִּישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: “הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכֶּךָ.

3 קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו.” 4 יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוֹפִיעַ בַּמִּדְבָּר כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז עַל טְבִילָה שֶׁל תְּשׁוּבָה לְשֵׁם סְלִיחַת חֲטָאִים.

5 יָצְאוּ אֵלָיו כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וְכָל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וְהוּא הִטְבִּיל אוֹתָם בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן בִּהְיוֹתָם מִתְוַדִּים עַל חֲטָאֵיהֶם.

6 יוֹחָנָן הָיָה לָבוּשׁ שְׂעַר גְּמַלִּים וְחָגוּר חֲגוֹרַת עוֹר בְּמָתְנָיו, וּמַאֲכָלוֹ חֲגָבִים וּדְבַשׁ הַיַּעַר.

7 הִכְרִיז יוֹחָנָן וְאָמַר: “הִנֵּה חָזָק מִמֶּנִּי בָּא אַחֲרַי, אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רָאוּי לְהִתְכּוֹפֵף וּלְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹךְ נְעָלָיו.

8 אֲנִי הִטְבַּלְתִּי אֶתְכֶם בְּמַיִם, אַךְ הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.”
בשורת מתי ג 7-17:

7 כְּשֶׁרָאָה רַבִּים מִן הַפְּרוּשִׁים וְהַצְּדוֹקִים בָּאִים לְהִטָּבֵל אָמַר לָהֶם: “יַלְדֵי צִפְעוֹנִים, מִי הוֹרָה אֶתְכֶם לְהִמָּלֵט מִן הֶחָרוֹן הַבָּא?

8 לָכֵן עֲשׂוּ פְּרִי רָאוּי לִתְשׁוּבָה 9 וְאַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם לֵאמֹר, ‘אַבְרָהָם הוּא אָבִינוּ’, כִּי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁמִּן הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יָכוֹל אֱלֹהִים לְהָקִים בָּנִים לְאַבְרָהָם.

10 וּכְבָר מֻנָּח הַגַּרְזֶן עַל שֹׁרֶשׁ הָעֵצִים. עַל כֵּן כָּל עֵץ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב יִגָּדַע וְיֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הָאֵשׁ.

11 אֲנִי אָמְנָם מַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּמַיִם לִתְשׁוּבָה, אַךְ הַבָּא אַחֲרַי חָזָק מִמֶּנִּי וְאֵינֶנִּי רָאוּי לָשֵׂאת אֶת נְעָלָיו. הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְאֵשׁ.

12 בְּיָדוֹ קִלְשׁוֹן הַמִּזְרֶה לְנַקּוֹת אֶת גָּרְנוֹ וְהוּא יֶאֱסֹף אֶת דְּגָנוֹ אֶל הָאָסָם, אַךְ אֶת הַמּוֹץ יִשְׂרֹף בְּאֵשׁ בִּלְתִּי נִכְבֵּית.”

13 אָז הִגִּיעַ יֵשׁוּעַ מִן הַגָּלִיל לַיַּרְדֵּן וּבָא אֶל יוֹחָנָן לְהִטָּבֵל אֶצְלוֹ, 14 אֶלָּא שֶׁיּוֹחָנָן נִסָּה לַהֲנִיאוֹ מִכָּךְ בְּאָמְרוֹ: “אֲנִי צָרִיךְ לְהִטָּבֵל אֶצְלְךָ, וְאַתָּה בָּא אֵלַי?”

15 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: “הַנַּח כָּעֵת, כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁנְּקַיֵּם אֶת הַצֶּדֶק כֻּלּוֹ.” וְיוֹחָנָן הִנִּיחַ לוֹ.

16 יֵשׁוּעַ נִטְבַּל וְעָלָה מִיָּד מִן הַמַּיִם. אוֹתָהּ עֵת נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהוּא רָאָה אֶת רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וּבָאָה עָלָיו.

17 וְהִנֵּה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: “זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי.”

 

המסר של יוחנן המטביל לא נפל על אוזניים ערלות בלבד ולראיה, רבים מהאנשים נטבלו במים.

טבילתם הייתה סימן חיצוני להסכמתם עם המסר שבפי יוחנן המטביל והוא:

חיזרו בתשובה, התוודו על חטאיכם, עשו פרי ראוי לתשובה, מלכות שמים הנה באה.

התחושה בחברה באופן כללי הייתה כזו המצפה למשיח וחלק אכן חשבו שיוחנן המטביל הוא המשיח עצמו (לוקס ג' 15).

בבשורת מתי ג' 5 נאמר שאנשים רבים הוטבלו על ידי יוחנן כשהם מתוודים על חטאיהם.

לוקס (ג' 10-14) לעומת זאת מפרט את שאלותיהם של הקהל שבא לשמוע ולעשות כדברי יוחנן המטביל ואת תשובותיו להם. שאלות הקהל היו מאוד נכונות:

"מהו פרי הראוי לתשובה?" במילים פשוטות: מה עלינו לתקן ולעשות כדי להראות שליבנו נתון לאלוהים?

 

לוקס מציין שלוש שאלות ותשובות שנאמרו לשלוש קבוצות של אנשים:

1. המון העם:  להמון אמר יוחנן:"מי שיש לו שתי כותנות יחלוק עם מי שאין לו, ומי שיש לו מזון יעשה כן גם הוא." (לוקס ג' 11)

ההמון נדרש לחלוק את שיש לו עם אלו שאין להם. נתינה וחלוקה נעשים מתוך אהבה ודאגה לזולת. (עזרה לחלש שאינו מסוגל ולא עזרה למתבטל…)

2. מוכסים:  למוכסים אמר יוחנן המטביל: "אל תגבו יותר ממה שנקבע לכם."

המוכסים נדרשו לאסוף מסים מן העם כדי למלא את המיכסה הנדרשת מהם. בדרך כלל המוכסים גבו כסף רב יותר משנדרש על ידי השליט כדי להתעשר מהר יותר.

מהם נדרש לגבות כחוק ולא לקחת יותר משצריך. (ראו את הדוגמא של זכי בבשורת לוקס י"ט 1-10).

3. אנשי צבא:  לחיילים אמר יוחנן המטביל: "אל תעשקו איש ואל תגזלו, והסתפקו במשכורתכם."

אנשי הצבא נהגו להשלים את הכנסתם בביזה וגזילה מתושבי הארץ. משכורתם היתה בנויה משכר בסיסי והשאר משלל וביזה.

היה נהוג ששלל מהווה חלק נכבד ממשכורתו של איש הצבא.

והנה, מכל קבוצה דרש יוחנן לעשות דבר שנראה קשה כדי לבחון את אמיתות חזרתם בתשובה.

מכל קבוצה יוחנן דרש דבר מאוד ברור: לתת! וזאת מכיוון שכך הם מכבדים את רצון אלוהים.

 

ישוע ענה לאיש אחד ששאל אותו: מה עלי לעשות כדי לרשת חיי עולם?

התשובה הנכונה הייתה: "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ובכל שכלך, ואהבת לרעך כמוך."  (לוקס י' 25-28).

מי שאכן אוהב את אלוהים בכל מאודו, יביע את אהבתו לאלוהים באהבתו את רעיו!

זה פרי הראוי לתשובה! וכך אומנם דרש יוחנן המטביל מכל קבוצה.

אין זה משנה במה אתה עוסק, פרי ראוי לתשובה תמיד יהיה כזה הדורש ממך לתת ולחלוק באהבה ממה שיש לך עם רעיך!

בתוך ההמון הרב שבא אל יוחנן המטביל, היו קבוצה של פרושים וצדוקים. הללו נשלחו על ידי ראשי העם כדי לחקור את יוחנן המטביל.

הם לא באו לשמוע, להקשיב ולעשות.

הם לא שואלים: "איזה פרי ראוי לתשובה עלינו לעשות?"

לטענתם, הם הרי יודעים הכל! ועושים הכל ללא צורך בתיקון!!! (ראה – יוחנן ט').

הם באו לחקור אדם אשר עושה פעולה שהם ראו את עצמם ראויים לעשות, או לפחות צריך לעשות בשיתוף איתם.

הפרושים והצדוקים היו חלק מקבוצות דתיות מרכזיות בעם. הם נבדלו בעיקר בנושאים כגון:

מסורות , החיים שלאחר המוות, מלאכים וכוחות רוחניים והאם הכל נקבע מראש או ביד האדם לשנות את גורלו.

יוחנן השליח, לוקס ומתי מפרטים יותר אודות השיחה בין יוחנן המטביל למשלחת של הפרושים והצדוקים שבאו מירושלים.

בעוד המון העם התעניין במסר של יוחנן המטביל ונכנע לו, הכוהנים והלוויים שבדרך כלל היו חלק מכת הצדוקים התענינו בזהותו הרוחנית של יוחנן המטביל.

 

הצדוקים היו הקבוצה ששלטה במקדש, באוצר העם והיו בקשר קרוב יותר למושל הרומי.

"מי אתה?" הם שאלו אותו. (בשורת יוחנן א' 19).

יוחנן המטביל ענה להם מיד – "אינני המשיח".  התשובה הזו נבעה מהרעיון שבעת שבה הציפייה למשיח כה גדולה, צצים כל מיני משיחי שקר שעלולים להמיט אסון על העם.

יוחנן המטביל אינו משיח שקר כלשהו!

הם המשיכו לשאול אותו: "אם כן מי אתה? האם אתה אליהו?"  כי המסר שלו מתאים לכתוב בספר מלאכי ג' המציין את מעשי הנביא אליהו כשיחזור לפני בוא המשיח.

יוחנן המטביל אמר שהוא לא אליהו הנביא!

למרות שהמסר של יוחנן המטביל היה כמסר של אליהו, הוא לא היה אותו אחד שעלה השמיימה וחזר!  (לוקס א' 17)

נשארה רק אופציה נוספת אחת!

האם אתה הנביא?

הצדוקים התכוונו לנביא שמשה מבטיח שאלוהים יקים כפי שכתוב בספר דברים י"ח 15-17. יוחנן המטביל טען שאיננו אותו נביא.

שאלתם של הצדוקים הוכיחה את חוסר ידיעתם בדבר אלוהים. אותו "נביא" שמשה מדבר עליו הוא המשיח ישוע בכבודו ובעצמו. (מעשי השליחים ג' 22-23).

יוצא אם כך שהם שאלו שתי שאלות זהות וכך הוכיחו את חוסר הבנתם בכתובים שהם צריכים ללמד את העם.

אם יוחנן המטביל איננו המשיח, או אליהו או הנביא.. אז מי הוא?

יוחנן המטביל עונה: "אני קול קורא במדבר פנו דרך יהוה, כמו שאמר ישעיה הנביא."

יוחנן מתייחס לעצמו כאל קול ולא כאל אישיות מרכזית. הוא מצביע על הגדול ממנו שעתיד לבוא, ורואה עצמו זניח.

* האם גם אנו מספיק ענווים להסתפק בשירות שנתן לנו המשיח או שאנו מעונינים "בכסא הכבוד"? האם גם אנו מוכנים לא "להסתיר" את ישוע?

יוחנן המטביל כעת עונה לשאלתם של פרושים שבאו לחקור אותו.

מכיוון שיוחנן אמר שאינו המשיח, אליהו או הנביא… אז שאלתם הייתה, באיזה סמכות אתה מטביל?

טבילת האנשים הייתה כהצהרה שהם מזדהים עם יוחנן המטביל ודרך הוראתו.

במילים אחרות, הפרושים רואים לנגד עיניהם אדם המקים כת חדשה הטוענת לטוהר וקירבה לאלוהים גדולה משיש להם!

יתרה על כן, אם המסר של יוחנן המטביל נכון, הרי הם הפרושים ושאר מנהיגי העם חוטאים כמו כולם ונדרשים להתוודות על חטאיהם שאחרת הם לא יהיו ראויים להיכנס למלכות שמיים.

טבילתם ההמונית של ההמון כמוה כהכרזה לשלטון הרוחני -אין לכם תשובה לתיקון המצב הנוכחי!

מחשבה שכזו לא הייתה קבילה בעיני הפרושים שהאמינו שדרכם הדתית מושלמת ויהדותם ושייכותם לעם ישראל הינם כרטיס הביטוח לישועתם.

אותם פרושים ומנהיגים רוחניים האמינו ששייכותם לעם ישראל היא היא ישועתם.

הם האמינו שלכול ישראל יש מקום בעולם הבא ואברהם אבינו יושב על שפת גהינום ומציל כל יהודי שמגיע לשם בטעות…

לאנשים כאלו אומר יוחנן המטביל – אתם טועים! אל תשענו על מוצאכם וייחוסכם הביולוגי לאברהם. עליכם להישען על קרבתכם לאמונתו של אברהם!

יוחנן המטביל איים על מעמדם ולכן הם יפעלו כדי להסיר את האיום הזה (יוחנן י"א 50).

יוחנן זיהה את הלך מחשבתם של הפרושים והצדוקים ופנה אליהם במילים קשות ביותר: לוקס ג' 7-9, מתי ג' 7-12.

ילדי צפעונים!  – המונח מאוד פוגע ולמעשה מציין שבכל הנוגע להלך מחשבתם הם חושבים ופועלים בדומה להלך מחשבתו של השטן.

הם לא באו להתוודות אלא לפגוע ולחבל בעבודת אלוהים. (ישוע דיבר כך לפטרוס כשזה ניסה להניאו מללכת לירושלים כדי לסבול – מתי ט"ז)

יוחנן המטביל ממשיך את המסר שלו לפרושים והצדוקים ואומר: (מתי ג' 10-12)

"…וכבר מונח הגרזן על שורש העצים. על כן כל עץ אשר איננו עושה פרי טוב יגדע וישלח לתוך האש. 

אני אומנם מטביל אתכם במים לתשובה, אך הבא אחרי חזק ממני ואינני ראוי לשאת את נעליו. הוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש. 

בידו קלשון המזרה לנקות את גרנו והוא יאסוף את דגנו אל האסם, אך את המוץ ישרוף באש בלתי נכבית."

יוחנן מבהיר -

א. משפט אלוהים קרוב  – יותר קרוב משאתם משערים.

ב. חזרה בתשובה ופרי ראוי לתשובה נדרש מכולם! מהמון העם וממנהיגי העם.

מי שלא ייכנע למסר הזה ייגדע וישלח לאש, כמו עץ שאיננו עושה פרי.

יוחנן שוב מדגיש את קטנותו לעומת האחד שעתיד לבוא ואומר:

אני רק מטביל במים, ז"א עושה פעולה חיצונית. לעומת זאת, הבא אחרי, קרי המשיח, יטביל ברוח הקודש ובאש.

 

מהי הטבילה ברוח הקודש ומהי הטבילה באש?

טבילה ברוח הקודש מתייחסת להבטחת הישועה והשלב שבו רוח אלוהים חותמת וחיה בתוך המאמין בישוע.

טבילה באש מתייחסת למשפט ולעונש שאותו יחוו אלו שידחו את ישוע המשיח!

אלו שיאספו אל האסם, ז"א אל ממלכתו של ישוע, הם המאמינים בו המקבלים אותו כאדון ומושיע.

אלו שדוחים את ישוע הם כמו המוץ. כמו שהמוץ נשרף באש כי אינו יעיל ואינו טוב לדבר כלשהו, כך הם יידונו לאגם האש לנצח נצחים! (ראה מתי י"ג 30,42. חזון יוחנן כ' 11-15).

האם המסר של יוחנן המטביל מקובל על אלוהים? האם דבריו סמכותיים?

פעולתו של ישוע מול יוחנן המטביל מאמתת את המסר.

כשישוע הגיע למקום שבו יוחנן המטביל הטביל, הוא ביקש מיוחנן המטביל להטביל אותו.

 

מה מציינת טבילתו של ישוע?

מכיוון שישוע לא חטא ולא היה צריך להתוודות על חטא כלשהו, טבילתו מציינת שהמסר של יוחנן המטביל אמת הוא!

ז"א – אנשים אכן צריכים לבחון את לבבם ולהתוודות על חטאיהם. אמת היא שמלכות אלוהים קרבה ואמת היא שישוע האחד שבא להקימה!  (מתי ט"ז 19)

העובדה שישוע נטבל על ידי יוחנן המטביל מצביעה על כל אלו שדחו את טבילת יוחנן כחוטאים הדוחים את מסר אלוהים!

כשישוע נטבל, רוח הקודש נחתה על ראשו בצורה גשמית של יונה. האות הוכיח ליוחנן המטביל ולכל העם שישוע הוא אכן מקים ממלכת השמים ומלכה! (יוחנן א' 33-34)

קולו של אלוהים האב חתם את האישור כשאמר: "זה בני אהובי אשר בו חפצתי."

אלוהים האב ציין את ישוע המשיח כבן האלוהים המובטח אשר כל הבריאה מחכה לישועתו.

תהילים ב' 7: "אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה, אני היום ילדתיך".

משלי ל' 4: "מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחופניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע".

אלו שהכירו את דבר אלוהים ראו ונדהמו! עבורם האות היה החלק האחרון בפאזל. כה חבל שמספרם תמיד מועט…

משלב זה שבו יוחנן המטביל הצביע על ישוע כמקים המלכות, אנו ניווכח שהוא ילך ויעלם וישוע יעלה ויבוא!

סיכום

א. כל רובדי החברה בעם הגיעו את יוחנן המטביל, ההמון, המנהיגים הרוחניים וגויים. כך אנו למדים שמסר הבשורה והצורך בישוע הוא לכלל בני האדם, גויים ויהודים כאחד.

ב. יוחנן המטביל ציין שפרי ראוי לתשובה הוא כזה המבטא את המצוות החשובות בתנ"ך, קרי: ואהבת את אלוהים בכל לבבך ומאודך, ואהבת את רעך כמוך.

מי שאוהב את ה' מכיר את ישוע, ומי שמכיר את ישוע כאדון, עושה את מצוותיו ולכן יראה פרי של תשובה בחייו?

ג. אלוהים האב אמר שישוע (אלוהים הבן) הוא האחד שבו הוא חפץ, ובמה אנו חפצים?

האם ישוע הוא מרכז חיינו? האם אנו נכנעים לרצונו?

הבה נתפלל ונעודד זה את זה להיכנע לפניו ולהיות ראויים להיקרא אזרחי מלכותו.

לאחר שישוע המשיח נטבל הוא החל את שירותו הציבורי כמשיח, על כך בשיעורים הבאים.