השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח(מתי ה,21-26) – שיעור מס' 35

Print Friendly

בשורת מתי פרק ה, פסוקים 21-26 – הדרשה של ישוע על ההר (חלק י)

השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 35

בשורת מתי פרק ה, פסוקים 21-26

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק י)

 

מול ים כינרת ישוע יושב עם תלמידיו וקהל נוסף מצטופף לידו.

ישוע מלמד את התנאים הנדרשים מבני האדם כדי שיוכלו להיכנס למלכות המשיח.

ישוע פותח בסדרת פסוקי ה-'אשרי' (פסוקים 3-12) וכבר בפתיח מבהיר שאלוהים דורש את האמונה שבלב, את השינוי הפנימי שחל באדם המקדיש את כל כולו לשירות אלוהים.

אלו שנתנו לאלוהים את כסא הכבוד בליבם נקראים ילדי אלוהים והם "המלח והאור" בארץ.

למרות שלימודו של ישוע נשמע חדש ומהפכני, הוא מבהיר לשומעיו: לא באתי לבטל את התורה כי אם לקיים!

ישוע לא בא להתחרות בתורה והנביאים. שומעיו לא נדרשים לבחור בין משה לבין ישוע. ישוע הוא תכלית התורה והנביאים (אל הרומים י 4), ישוע בא ללמד את כוונת אלוהים ולחיות על פיה כדי לתת מופת (אל הגלטים ד' 4).

דבריו של ישוע נשמעו כה חדשים מכיוון שבמשך דורות רבים עם ישראל ניזון מפרשנויות מוטעות מפי הפרושים והסופרים וזקני העם.

ישוע הדגיש את ריחוקם של הפרושים והסופרים מהאמת של אלוהים באומרו בפסוק 20: "אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים."

הפרושים והסופרים הדגישו את החיצוניות בעוד פנימיותם נשארה טמאה. לאור זאת, ישוע כעת מלמד את שומעיו את הכוונה המקורית של המצוות. כך ילדי אלוהים הראויים למלכות צריכים להבין וליישם את מצוות אלוהים. זה סימן ההיכר של הנחשבים לצדיקים בעיני אלוהים.
הבה נקרא את פסוקים 21-26:

21 “שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים ‘לֹא תִּרְצַח’, וְ’כָל רוֹצֵחַ יְחֻיַּב לְדִין’.
22 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: כָּל הַכּוֹעֵס עַל אָחִיו יְחֻיַּב לְדִין; הָאוֹמֵר לְאָחִיו ‘רֵיק’ יְחֻיַּב לְמִשְׁפַּט הַסַּנְהֶדְרִין; וְהָאוֹמֵר ‘אֱוִיל’ יְחֻיַּב לְאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם.
23 לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ דָּבָר נֶגְדְּךָ,
24 עֲזֹב אֶת קָרְבָּנְךָ שָׁם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ תְּחִלָּה לְהִתְרַצּוֹת לְאָחִיךָ וְאַחַר כָּךְ בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ.
25 מַהֵר לְהִתְפַּיֵּס עִם אִישׁ רִיבְךָ בְּעוֹדְךָ בַּדֶּרֶךְ אִתּוֹ, פֶּן יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹפֵט וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹטֵר וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר.
26 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.”

ישוע מציג אחת מתוך סדרת מצוות שנתן אלוהים למשה במעמד הר סיני, המצווה 'לא תרצח' (שמות כ 13), וכן "וכל רוצח יחויב בדין" – ציטוט מתוך הדין האזרחי הידוע לשומעיו.

רצח זו פעולה המשחיתה ולוקחת חיים מבריאה שנוצרה בצלם אלוהים. אלוהים כל כך מתעב את הרצח ולכן קבע שמי שירצח ימות. בראשית ט' 6.

למרות שכמעט כל אדם בתבל מודע לאיסור החמור של רצח, בכל יום נרצחים אלפים רבים של אנשים! כאלו שנרצחים בזדון, הפלות מלאכותיות והתאבדויות (רצח עצמי).

 

ישוע מצטט את המצווה שניתנה למשה על ידי אלוהים, ומשה העביר לראשונים (קדמונים),ז"א, לבני הדור שיצאו ממצרים.

מכיוון שישוע אינו מתחרה במשה או בלימודו של משה, (ז"א שהמצווה של משה ומצוותי אחת הן), יוצא מכך שישוע מתכוון לומר:

'כך לימדו הקדמונים, הדורות הקודמים את המצווה שנתן משה. ולעומת לימודם, אני אומר לכם!'

מכאן, לא המצווה שניתנה מפי משה היא העומדת למבחן אלא הפרשנות והלימוד שחיברו לה כבר הדורות הראשונים.

עלינו לזכור – לא בכל אוהל או בית היה ספר תורה! לא כולם ידעו לקרא! מה שלימדו הסופרים והפרושים היה עבור רוב העם כדבר אלוהים. הטקסט לא היה פשוט ולעיתים בלתי מובן וכך אותם מורים לימדו את מה שחשבו מבלי לעמוד לביקורת כלשהי.

ראו מה קרה בתקופת נחמיה (ח' 8): התורה נקראה ואז בני העם לומדו את משמעות הכתוב בשפה ובאופן המובן להם. היה צורך בהסבר וברוב המקרים ולאורך דורות, ההסבר היה שגוי ומטעה!

בימיו של ישוע, העם כבר פעל על פי מסגרת ברורה שנקראת מסורת הזקנים (מרקוס ז'). רוב העם החשיב את מסורת הזקנים לתורה עצמה. מאוחר יותר (שנת 200 לספירה) הכתבים הללו נקראו 'משנה' ומאוחר יותר נוספו עוד פרשנויות (עד 500 לספירה) שנקראו 'גמרא'. החיבור של משנה וגמרא זה 'התלמוד'. תהליך דומה התרחש בכנסיה הקתולית בימי הבניים.

 

לאחר שישוע מציין את המצווה 'אל תרצח', הוא מעמיד עצמו כבעל סמכות המפרש נכונה את דבר אלוהים. ישוע אומר: "ואני אומר לכם…"

רבותיי, אנו חייבים להבין שמשפט כזה, לו היה יוצא מפי אדם רגיל, היה מצביע על אותו אדם כשחצן, יהיר וגאוותן. ישוע חוזר על המשפט הזה שישה פעמים!, בדרשה על ההר.

ישוע אמר את המשפט הזה מכיוון שלאור דבריו הקודמים הוא ציין עצמו כאלוהים! (ראה לוקס ד' 16-30, מתי ה' 17-20).

 

לאור הנאמר, שימו לב: משלב זה אתם זוכים לשמוע את מה שהתכוון אלוהים כאשר אמר לראשונה את המצווה – לא תרצח!

ישוע אומר: "…כל הכועס על אחיו יחויב לדין. האומר לאחיו 'ריק' יחויב למשפט הסנהדרין, והאומר 'אוויל' יחויב לאש גהינום.

שימו לב: ישוע מציין את המילה אח, כדי להדגיש את היחס שלנו כלפי האחים באמונה או הקרובים לנו.  (דוגמא נכונה ומשפט, מתחילים בבית אלוהים)

יש כעס מוצדק! כעס או רוגז מוצדק באים כאשר אנו עדים לחטא של אח. במצב שכזה עלינו לפנות אל האח החוטא ולהדריך אותו להימנע מחטאיו ולחזור בתשובה (אל האפסים ד' 26, בשורת מתי י"ח 15).

לעומת זאת, ישוע מתייחס לכעס שאינו מוצדק כלפי אח!

כעס שכזה נובע מתוך קינאה, שנאה, רכילות, רוע לב כלפי אדם אחר.

כעס שכזה לעיתים בא בלב ילדיך כאשר הם מתמרדים ומסרבים לציית להוריהם אשר כל רצונם להציל אותם מדרך רעה שתביא עליהם אסון.

במקרה הזה הבעיה שנמצאת בלב האדם הכועס לחינם עלולה לגדול לממדים גדולים ולהסתיים באסון!, בפעולה רעה.

כעס שאינו מוצדק משחית את פנים האדם ומשפיע על חזותו והתנהגותו כלפי הסובבים אותו. חטא פנימי שאינו בא על פתרונו, כמוהו כפצצת זמן! זה כמו וירוס המשחית כל חלקה טובה. (אל האפסים ד' 27 – אל תתנו מקום לשטן). זהו חטא בחיים שלנו שבגללו אלוהים אינו פועל בנו ומשתמש בנו באופן מלא. הדרך היחידה לפתור כעס זה על ידי התוודות על חטא. (ראשונה ליוחנן א' 9).

מכיוון שישוע משתמש במילה "אח", הרי שהוא מתאר את היחסים בינינו לאלו הנמצאים בקרבה לנו גם כקהילה. ולכן, יחס לא תקין בתוך גוף הפועל ביחד יביא לפירוד ולנזק עצום לעדות.

ישוע משתמש במילה "אח" בין היתר ללמדנו שההנחיות הללו מציינות את כללי השיטור וההתנהגות שיהיו בממלכת אלוהים ולנו היום כבני מלכות אלוהים.

 

ישוע ממשיך ומציין שני ביטויים נוספים שכל אחד משומעיו השתמש בהם בחייו:

ריק – כמו לומר למישהו שהוא אפס, שווה לכלום.

אוויל – טיפש, מטומטם.

לצערנו המילים הללו הפכו ל"לחם חוקינו". אנו משתמשים בהם כמעט כמו המילה בוקר טוב או בתיאבון. כמה חבל!

ישוע אומר: מי שישתמש בביטויים אלו כלפי אחיו, יהיה ראוי לעמוד למשפט חמור ביותר (סנהדרין), כמו בית משפט עליון ועונשו אף יהיה גזר דין מוות.

ראשונה ליוחנן ג' 15: כל מי ששונא את אחיו רוצח.

 

מה המסקנה מדבריו של ישוע?

רצח ופשע מתחילים מהלב והמוח! הפשע הגרוע ביותר מתחיל מהמחשבה וכבר שם אלוהים רוצה שנפתור את הבעיה.

כל רצח ורעה גדולה כמו השואה, החלו בתכנון מוקדם של מוח קודח בחטאים!

אלוהים שופט את האדם על פי הלך ליבו ומוחו!

כשאלוהים אמר "לא תרצח", הוא התכוון שעלינו לא לרצוח כבר במחשבה ובלב, כדי להבטיח שלא נרצח בידינו!

 

רבותיי, חישבו לרגע!, מה חשב כל אחד מהשומעים את ישוע? מה כל אחד מאיתנו מרגיש?

הפרשנות של ישוע גרמה לכל אחד מן השומעים להרגיש אשם! כל אדם יצא משם בהרגשה שהוא רוצח, כי כולנו כועסים ומקללים…

אלוהים אדירים, אם תשפוט אותי אני ראוי למיתה, ממש כמו שמגיע לרוצח. אנא עזור לי, אל תיתן לי את מה שמגיע לי.

המסקנה הזו צריכה להיות בכל לב, וכל לב צריך לפנות לסליחת אלוהים ולכפרה שהוא נותן בחסדו. את הכפרה הזו ישוע שילם בדמו. ישעיה נ"ג, בשורת יוחנן ג' 16-18.

בפרשנות של ישוע למצוות, ישוע הדגיש שאלוהים שופט אדם על פי טוהר ליבו!

האם ישוע מלמד עיקרון זר לדברי הנביאים בתורה?

לא!

תהילים נ"א 18-19: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה. זבחי אלוהים רוח משברה לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה."

שמואל א' ט"ז 7: "…כי האדם יראה לעיניים ויהוה יראה ללבב…"

מלכים א' פרק ח' 39: "…כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם."

(משלי ט"ז 2, – ה' בוחן את המניע.  ירמיה י"ז 10: הלב עקוב..)

אלוהים לימד כבר מבראשית שאם צדקה לא נמצאת "בפנים" אז היא גם לא נמצאת "בחוץ".  (ראה דברים ו' 4-9…בכל לבבך…)

 

לאור ההבנה הזו ישוע ממשיך בפסוקים 23-26:

23 "לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ דָּבָר נֶגְדְּךָ,
24 עֲזֹב אֶת קָרְבָּנְךָ שָׁם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ תְּחִלָּה לְהִתְרַצּוֹת לְאָחִיךָ וְאַחַר כָּךְ בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ.
25 מַהֵר לְהִתְפַּיֵּס עִם אִישׁ רִיבְךָ בְּעוֹדְךָ בַּדֶּרֶךְ אִתּוֹ, פֶּן יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹפֵט וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹטֵר וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר.
26 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.”

 

במשפטים הללו ישוע מדגיש עד כמה חשוב יותר הטוהר הפנימי מהציות החיצוני.

מבחינה חיצונית, אדם המביא את קורבנו המפואר לבית המקדש נראה לכל האנשים כצדיק האוהב את אלוהים ומוכן לתת לו את הטוב ביותר.

לעומת זאת, אלוהים אינו מעונין בקורבן הטוב ביותר אם לב האדם אינו נקי וטהור מחטא!

כדי להדגיש את העיקרון ישוע אמר: עזוב את הקורבן ולך להתרצות עם אחיך!

ישוע אומר: עזוב את מה שנראה טוב בעיני העולם ולך תעשה קודם את מה שנראה טוב בעיני אלוהים.

עבודת אלוהים טהורה היא זו שמתחילה בלב נקי וטהור! רק אז תפילותינו נשמעות ונענות.

 

האם כל מחשבה שעולה לי לראש היא חטא?

לא!

אינני אשם אם ציפור עפה מעל ראשי אך אני אשם אם היא בונה קן על ראשי! על אותו משקל, עלינו לבחון את מחשבותינו ולראות אם אנו מתענגים על מחשבה פסולה או מסירים אותה ומבקשים חסד וכוח מאלוהים לא להתעסק בזה שוב.

אז איך שומרים על לב ומוח נקי?

א. להתפלל ולבקש עזרה רבה מאלוהים ולפרט את כל הקשיים שלנו לפניו. להתוודות לפניו על חטאינו.

ב. ללמוד את דבר אלוהים ולדעת מה טוב ורצוי בעיניו

ג. לציית לדבר אלוהים.

ד. התחברות עם שאר אחים ואחיות לאמונה כדי להתחזק ולשרת את גוף המשיח.

 

ישוע הבהיר לשומעיו!

אלוהים בז למה שהפרושים והסופרים החשיבו לעילוי! ולכן, אם צדקתכם תהיה רק חיצונית כמו זו של הפרושים, לא תכנסו למלכות אלוהים. (מתי ה' 20).

דבריו של ישוע היו חדשים ומרעננים לאוזני כל בני האדם עד כי בסיום דבריו בפרק ז' 28-29 הם אמרו:  "כי לימד אותם כבעל סמכות ולא כדרך שלימדו סופריהם…"

(מכיוון שדבריו של ישוע מתארים את כללי השיטור בממלכת אלוהים, לא מן הנמנע שבממלכת אלוהים יידרש כל אדם לבדוק את ליבו טרם הציגו את קורבנו לפני ה' במקדש [ראה יחזקאל פרקים מ' – מ"ז, המקדש ועבודת הקודש בממלכת המשיח)

 

לסיכום:

1. ישוע מבהיר לתלמידיו שהפרשנות למצוות אלוהים היו מוטעות כבר מן הדור הראשון ליציאת מצרים.אלוהים דרש מאז ומתמיד, טוהר פנימי אשר מתבטא בטוהר חיצוני.

 

2. ישוע לימד שכעס חינם או קללה, כמוהם כרצח. יוצא אם כן שכל אדם הפר את הצוות 'לא תרצח'. לכן כל אחד מאיתנו זקוק לחסדי אלוהים כדי שיסלח לו על חטאיו.

 

3. מכיוון שאלוהים דורש מאיתנו לשמור על מחשבות טהורות, הרי שעלינו לבקש את עזרתו ונוכחותו בחיינו כדי שיהיה לנו סיכוי למלא את רצונו.

עלינו להתפלל, להיות עסוקים בדברו, לציית לרצונו ולהתחבר עם שאר המאמינים הפועלים כמונו.

במידה וחטאנו, עלינו להתוודות על חטא ולהמשיך לחיות עבור אלוהים בטוהר ובקדושה.