השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח(מתי ה,27-30) – שיעור מס' 36

Print Friendly

בשורת מתי פרק ה, פסוקים 27-30 – הדרשה של ישוע על ההר (חלק יא)

השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 36

בשורת מתי פרק ה, פסוקים 27-30

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק יא)

 
הפרושים והסופרים, מנהיגי הדת בתקופתו של ישוע, הדגישו את החיצוניות בעוד פנימיותם נשארה טמאה.

לאור זאת, ישוע כעת מלמד את שומעיו את הכוונה המקורית של המצוות. כך ילדי אלוהים הראויים למלכות צריכים להבין וליישם את מצוות אלוהים. זה סימן ההיכר של הנחשבים לצדיקים בעיני אלוהים.
הבה נקרא את פסוקים 27-30:

27 “שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר ‘לֹא תִּנְאָף’.
28 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁכָּל הַמַּבִּיט בְּאִשָּׁה מִתּוֹךְ תַּאֲוָה אֵלֶיהָ כְּבָר נָאַף אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ.
29 אִם עֵינְךָ הַיְמָנִית תַּכְשִׁיל אוֹתְךָ, נַקֵּר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ, כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ מִשֶּׁיֻּשְׁלַךְ כָּל גּוּפְךָ לְגֵיהִנּוֹם.
30 וְאִם יָדְךָ הַיְמָנִית תַּכְשִׁיל אוֹתְךָ, קַצֵּץ אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ, כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ מֵרֶדֶת כָּל גּוּפְךָ לְגֵיהִנּוֹם.”

אחרי שישוע מבהיר למה אלוהים התכוון במצווה 'לא תרצח', הוא מציין את המצווה 'לא תנאף' (שמות כ 14; דברים ה 18).

איך התנ"ך מגדיר ניאוף?

לאור התיאורים וההסבר בספר ויקרא פרק כ', ניאוף זה הפרה מרצון של ברית הנישואין על ידי אחד מבני הזוג דרך קיום קשר מיני עם צד שלישי. העונש בתורה על ניאוף זה מוות! (בסקילה – יחזקאל טז 38, 40; בשורת יוחנן ח 5).

ראוי לציין שאין בתנ"ך דוגמאות לביצוע עונש הניאוף וזאת מכיוון שככל הנראה העניין נסגר בגירושין, או בסליחה, אך בכל אופן לא בפורום ציבורי מפאת הבושה (ראה מתי א 19). היום, על פי החוק האזרחי, ניאוף אינו נחשב לעבירה.

 

אלוהים קבע שהתא המשפחתי בנוי מגבר ואישה שבאו בברית נישואין ונחשבים לבשר אחד (בראשית ב 24). כדי לשמור את קדושת המשפחה וניקיון הזרע, אלוהים קבע שיחסים מיניים צריכים להיות רק בין בעל ואשתו וכל הפרה היא חטא חמור ביותר. אלוהים קבע את החוק הזה עבורנו, כדי לשמור עלינו ולהבטיח את הברכה שהוא רוצה ומתכנן להביא עלינו ועל ילדינו. מי שמפר את המצווה הזו, מסכן את עצמו, עלול להרוס את משפחתו ואת עתיד ילדיו. מסיבה זו גם כן אומר משה: שעלינו לחיות על פי המצוות למען נחיה.

מכיוון שבני אדם אינם יכולים לקרא מחשבות אלא רק לשפוט על פי מעשים, ספר ויקרא מציין את סוג החטא שנעשה בפועל ולא במחשבתו של האדם. התורה אם כן שפטה רק לאור עובדות, בעת או לאחר מעשה! לא בגלל אי יכולתו של אלוהים אלא כדי להתאים את המצווה ליכולת הפיקוח של בני אדם.

 

למרות שהתורה הגדירה עונשים רק לאור עובדות חיצוניות, יראי אלוהים לאורך כל הדורות, לפני קבלת התורה ולאחריה, ידעו טוב מאוד שאלוהים שופט על פי תוכן הלב ולכן כדי למנוע פשע "חיצוני" הם פעלו כדי לשמור על טוהר וקדושה "פנימית".

דוגמא ראשונה: דוגמא נפלאה כתובה בספר איוב פרק לא פסוקים 1-10:

1. "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל-בְּתוּלָה.
2. וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל, וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרוֹמִים.
3. הֲלא-אֵיד לְעַוָּל, וְנֵכֶר לְפוֹעֲלֵי אָוֶן.
4. הֲלא-הוּא יִרְאֶה דְרָכָי, וְכָל-צְעָדַי יִסְפּוֹר.
5. אִם-הָלַכְתִּי עִם-שָׁוְא, וַתַּחַשׁ עַל-מִרְמָה רַגְלִי.
6. יִשְׁקְלֵנִי בְמאזְנֵי-צֶדֶק, וְיֵדַע אֱלוֹהּ תֻּמָּתִי.
7. אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶך, וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי, וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם.
8. אֶזְרְעָה וְאַחֵר יאכֵל, וְצֶאֱצָאַי יְשורָשׁוּ.
9. אִם-נִפְתָּה לִבִּי עַל-אִישָּׁה, וְעַל-פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי.
10. תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי, וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין."

 

איוב חי בתקופה מקבילה או קרובה לזו של אברהם. איוב לא ידע דבר וחצי דבר על מצוות משה רבנו. לעומת זאת איוב כן ידע את אלוהים ולאור הכרתו האישית את אלוהים, הוא ידע שאלוהים קדוש, צדיק וטהור, דורש את אותן תכונות ומעלות מאלו המשתחווים לו!

איוב כרת ברית עם עיניו!

ז"א, הוא עשה הסכם מחייב והמשכי עם עצמו מול אלוהים, שבכל פעם שהוא מביט על אישה, מבטו יהיה נקי ולא מבט של תאווה. איוב ידע עד כמה חמור החטא הזה ובעצמו ציין איזה עונש עלול לבוא עליו אם יחטא בניאוף בליבו.

הלוואי שכל אחד מאיתנו יעשה כמו איוב, ברית עם עיניו, כך שבכל פעם שאנו מביטים על אנשים אחרים, יהיה מבטנו מבט טהור ולא מבט של תאווה.

כאנשים החיים בעולם, אנו לא יכולים להימנע מלראות אנשים אחרים, אך עלינו:

א. לבדוק את עצמנו אם מבטנו הינו מבט טהור או מבט של תאווה.

ב. להתרחק ולהימנע מללכת או להיות נוכח במקום שבו מראים או מתנהלים דברים שהעין לא צריכה לראות, האוזן לא צריכה  לשמוע, כולל סרטים, ספרים ותוכניות מלוכלכות. 

 

דוגמא שנייה: לעומת הדוגמא של איוב, הבה נבחן את חייו של דוד המלך (שמואל ב פרק יא).

דוד יצא לטייל על גג הארמון ושם יכל לראות את בת שבע, אישתו של אוריה החיתי. דוד לא חטא כשטייל על הגג וראה את בת שבע. דוד חטא כאשר מבטו היה מבט של תאווה אשר הוליד רציחות רבות וצער רב ביותר לאורך כל ימי חייו, עד שמת.

 

דוגמא שלישית: ספר משלי פרק ה פסוקים 18-23:

18. "יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ.
19. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת-חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל-עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד.
20. וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה, וּתְחַבֵּק חיק נָכְרִיָּה.
21. כִּי נוֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי-אִישׁ, וְכָל-מַעְגְּלוֹתָיו מְפַלֵּס.
22. עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת-הָרָשָׁע, וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמךְ.
23. הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר, וּבְרוֹב אִיווַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה."

(ראה גם משלי ו 20 עד סוף פרק ז.)

דוגמא רביעית: אלו הבקיאים בתורה ידעו היטב את שאלוהים דורש! הם ידעו שהתורה יכולה למדוד מעשים אך אלוהים מודד ושופט גם על סמך כוונות ומחשבות.

בספר בשורת יוחנן פרק ח', פרושים וסופרים מביאים לישוע אישה שנתפסה נואפת. כולם ידעו שהעונש הוא מוות בסקילה וציפו מישוע שיקבע את העונש כדי להכשילו.

ישוע אמר להם: "..מי מכם נקי מחטא, שיהא הוא ראשון להשליך עליה אבן…"

כל אחד מהם עזב את המקום ואף אחד לא זרק את האבן על הנואפת.

למרות שהם נראו מושלמים (חיצונית) מבחינת קיום מצוות התורה ולאף אחד לא היתה כל הוכחה לפשע שהם ביצעו, כל הפרושים והסופרים עזבו את המקום מבלי שאחד מהם יסקול את הנואפת.

הפרושים והסופרים ידעו טוב מאוד שאינם נקיים מחטא למרות שכך הם מצטיירים לפני הקהל.

מול אלוהים גם הם עומדים אשמים באותו חטא!

ישוע היה היחיד שהיה ראוי לסקול אותה אך הוא בחר לא לעשות זאת. זה חסדו! והחסד ניתן לנואפת המצטערת על מעשיה וחוזרת בתשובה.

ישוע לא לימד שיש לוותר לכל נואף או נואפת אלא ביקר את הסופרים והפרושים מכיוון שבאו במטרה לפגוע בזדון בחוטאת בעוד שהם חוטאים באותו החטא!

 

לאור הדוגמאות הללו אנו למדים שעוד לפני מתן תורה ולאחריה, יראי אלוהים ידעו היטב שאלוהים דורש לב נקי ומבט טהור כלפי הזולת. יראי אלוהים ידעו שניאוף מתחיל במבט העין ובמחשבה.

לאור האמת הזו עלינו לשאול עצמנו: האם אני מתלבש באופן הקורא למבט תאווה או לא?

מה אני עושה ומה אני תורם כדי לא להכשיל אחרים? 

 

כל מי שקורא בתנ"ך מתפלא על כך שאבותינו לא הפנימו את המצווה 'לא תנאף' בחייהם.

לרבים מהדמויות הנכבדות בתנ"ך היה מספר רב של נשים.

למרות שמפורסמים בתנ"ך נישאו לנשים רבות, אין הדבר מלמד אותנו לחקות את מעשיהם. אלוהים מעולם לא ביקש זאת או אישר פעולה שכזו. אדרבה, ריבוי נשים מעולם לא הועיל לאדם כלשהו או לצאצאיו אחריו. אלוהים בחסדו סלח ולא העניש על פי חומרת הדין. אותם אנשים אימצו את מסגרות החוק והתרבות שבה הם חיו, במקום לאמץ את רצונו של אלוהים!

הבה נבחר ברצון אלוהים על פני חוקי התרבות שבה אנו חיים.

 

ניאוף אינו חטא במסגרת הפיזית בלבד אלא קיים גם במימד הרוחני.

ניאוף רוחני זה סטייה מדרך ההשתחוויה והאמונה ביהוה! ירמיה ג' 8-9, יחזקאל ט"ז 32, כ"ג 7, חזון יוחנן ב' 22. אלוהים העניש את העם במכות של גלות ומוות. חומרת העונש ציינה את חומרת העברה.

ניאוף רוחני זה לקבל סמכות רוחנית אחרת במחיר של פשרה על טוהרו וקדושתו של אלוהים.

ניאוף רוחני זה כאשר מאמין בישוע מצטייר כדתי הנתון למרות הרבנים כשהוא ליד דתיים אך כמאמין בישוע כשהוא ליד מאמינים.

ניאוף רוחני זה כשמאמין בישוע מתגייר רק כדי להיחשב יהודי על פי הרבנות ולקבל את ההטבות הכרוכות בכך.

ניאוף רוחני זה לחשוב שאפשר לחבק את ישוע המשיח ויחד איתו לחבק אמונה אחרת הנוגדת לישוע או שאינה תחת מרותו וסמכותו.

אלוהים מתאר את ההתרחקות של עם ישראל ממנו כחטא של ניאוף מכיוון שהיחס של עם ישראל לאלוהים מתואר כיחס של בעל לאישתו! ירמיה ב' 2, ג' 14, י"ג 27, ל"א 32, הושע ח' 9. מתי י"ב 39, ט"ז 4, מרקוס ח' 38. הקהילה מתוארת ככלתו של המשיח: חזון יוחנן י"ט.

כמו שהאמונה שלנו שבלב צריכה להיות רק באלוהים ולא באלילים וכמו שבלב שלנו רק אלוהים צריך לשבת, כך בלב איש נשוי צריכה לשבת אשתו בלבד ובלב אישה נשואה צריך לשבת בעלה בלבד.

ההשוואה בין ניאוף רוחני לניאוף פיזי בא להדגיש את החשיבות והחומרה המיוחסת לחטא הזה!

 

בפסוקים 29-30 ישוע מציין מה עלינו לעשות כדי להימנע מליפול בחטא הניאוף.

29. "אם עינך הימנית תכשיל אותך, נקר אותה והשלך אותה ממך, כי מוטב לך שיאבד אחד מאבריך משיושלך כל גופך לגהינום.

30. ואם ידך הימנית תכשיל אותך, קצץ אותה והשלך אותה ממך, כי מוטב לך שיאבד אחד מאבריך מרדת כל גופך לגהינום."

לכל בר דעת ידוע שכריתת יד או עין לא תפתור את בעיית הניאוף. גם נכים חסרי איברים חוטאים בחטא של ניאוף. אם כן, למה ישוע התכוון?

יד ימין ועין ימין מציינים דבר חשוב ביותר.

ישוע אומר – הייה מוכן להקריב את החשוב לך ביותר כדי להימנע מליפול בחטא שכזה.

הייה מוכן לעזוב מקום עבודה או כל רווח ארצי כדי לא לעמוד במקום שבו נפילתך בחטא הניאוף היא וודאית. ראה לדוגמא את יוסף שברח מאשת פוטיפר (בראשית ל"ט).

טוהרו וקדושתו של אלוהים בחיינו הינם מטרה נעלה שבעבורה עלינו לוותר על דברים חשובים אחרים.

כוונתו של ישוע גם מתבטאת במשמעת קהילתית. קהילה לעיתים עומדת במצב שבו היא דורשת מאחד החברים הממשיך בחטאו לעזוב את הקהילה וזאת כדי לשמור על העדות הטהורה של גוף המשיח. למרות הכאב, טוהרו וקדושתו של המשיח חשובים יותר. מתי י"ח 15-17.

 

אם כן, איך עלינו לפעול כדי להימנע מליפול בחטא הניאוף? מספר הצעות.

1. תפילה: בקשה כנה ואמיתית מאלוהים למען יחדש את מוחנו וייתן לנו הכוח להתנגד למאוויי הבשר.

2. קריאה בדבר אלוהים כדי להכיר את רצונו וללמוד מדוגמאות הכתובות בתנ"ך. לקבל את דבר אלוהים כסמכות בלתי מעורערת. משלי ג' 1-7.

3. התרחקות מהבלי העולם והקדשה רבה יותר להתחברות עם שאר המאמינים הפועלים באותה נחישות כדי לשמור על עדות קדושה וטהורה. שניה לטימותיאוס ב' 22, ראשונה לקורינתים י"ד 20, איוב ל"א, תהילים קי"ט 37-40.

 

לסיכום:

1. ניאוף זה הפרה מרצון של ברית הנישואין על ידי אחד מבני הזוג דרך קיום קשר מיני עם צד שלישי. העונש בתנ"ך על כך זה עונש מוות. באותה מידה גם קיים ניאוף רוחני והוא מתבטא בסטייה מדרך ההשתחוויה והאמונה ביהוה.

2. לאור דבריו של ישוע כל שומעיו הבינו שניאוף מתחיל במוח ובלב וכל אדם ללא יוצא מן הכלל נימצא אשם לפני אלוהים וזקוק למחילה וחסד כדי שלא ייענש בעונש מוות. אין לאדם את היכולת לבדו להתמודד עם פיתוי הניאוף ללא עזרת אלוהים וחסדו למחול.

3. עלינו לעשות את כל שביכולתנו כדי להימנע מליפול בחטא הניאוף. שום דבר אינו יקר יותר מלשמור על טוהר וקדושת אלוהים כבר בלבנו ובמוחנו.

הבה נעשה כמו איוב מבחינה פיזית ורוחנית:

"ברית כרתי עם עיני לבל אביט על מישהו במבט תאווה ולבל אסור מדרך המשיח ישוע."

הבה נעודד ונשמור זה על זה כדי לקיים ברית שכזו.