השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח(יוחנן ה,1-16) – שיעור מס' 56

Print Friendly

בשורת יוחנן פרק ה, פסוקים 1-16 – ישוע מרפא את הנכה ביום השבת בבריכת בית חסדא

השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 56

בשורת יוחנן פרק ה, פסוקים 1-16

 

ישוע מרפא את הנכה ביום השבת בבריכת בית חסדא

 

בשיעור שעבר סיימנו את פרק ד עם נס נוסף שעשה ישוע, ריפוי בנו של איש הממשל במילים:

"לך, בינך חי".

מדברי הימים ב פרק כ למדנו את הפרוצדורה שעל פיה עלינו לנהוג כדי לראות את מלוא כוח אלוהים פועל בחיינו.

בפרק ה, יוחנן ממשיך לתאר את מעשי ישוע כדי להוכיח שישוע הוא אומנם המשיח המיוחל.

המלצה: בכל פעם שאנו לומדים מבשורת יוחנן, עלינו לרענן את הסיבה שלשמה יוחנן כתב את הספר:

"…אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ" (בשורת יוחנן כ 31).

 

הבה נקרא את פרק ה, פסוקים 1-5:

1 אַחֲרֵי כֵן הָיָה חַג לַיְּהוּדִים וְיֵשׁוּעַ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם.
2 בִּירוּשָׁלַיִם, עַל־יַד שַׁעַר הַצֹּאן הָיְתָה בְּרֵכָה, שֶׁנִּקְרְאָה בֵּית חַסְדָּא, וּסְבִיבָהּ חָמֵשׁ אַכְסַדְרָאוֹת בַּעֲלוֹת עַמּוּדִים.
3 בָּאַכְסַדְרָאוֹת הָאֵלֶּה שָׁכְבוּ הַרְבֵּה חוֹלִים וְעִוְרִים וּפִסְחִים וִיבֵשֵׁי אֵבָרִים [בצפיה לתנועת המים,
4 שכן מלאך יהוה היה יורד לעתים מזומנות אל הברכה ומניע את המים, ומי שירד ראשון לתוכה לאחר תנועת המים נרפא מכל מחלה שהיתה לו].
5 הָיָה שָׁם אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְּחָלְיוֹ שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

ישוע עזב את הגליל ושב לירושלים. יחד עם ישוע הגיעו לעיר אנשים רבים וכמו כל חג גדול העיר נתמלאה. יוחנן לא מציין באיזה חג מדובר כי כנראה שהדבר אינו מרכזי להבנת הנושא.

בעוד רוב האנשים הנכנסים משער הצאן (שער האריות) פונים שמאלה לכיוון המקדש או ישר לעבר בתי קרוביהם בעיר, פנה ישוע ימינה, למקום עגום הזועק לשמיים בכאב וסבל.

המקום הוא בריכה שמסביבה חמישה אולמות והנקראת בית חסדא.

 

מי הם האנשים שהגיעו לאותה בריכה?

ליד הבריכה שכבו או עמדו חולים רבים חשוכי מרפא: עיוורים, פסחים, יבשי אברים ושאר חולים אשר רופאי התקופה לא מצאו להם מזור. עבור אותם אנשים, היתה הבריכה התחנה האחרונה של חייהם. או בריאות, או המשך ייסורים עד מותם. בעוד החג הורגש בכל העיר, בבריכת בית חסדא נעה האווירה בין יאוש לבין ניצוץ של תקווה.

באותה תקופה ולצערי עד היום, אנשים רבים האמינו שנכויות אלו באו על אותם אנשים כעונש על חטאיהם או על חטאי הוריהם (ראה פרק ט פסוקים 1-3). מסיבה זו אנשים בריאים או דתיים הדוקים בדרך כלל לא ביקרו בבית חסדא!

 

מדוע התאספו כל אותם מוכי גורל באולמות ליד הבריכה?

אותם חולים האמינו כי מלאך אלוהים יורד מדי פעם ומניע את המים. מי שיורד ראשון לבריכה לאחר תנועת המים – מבריא לחלוטין!

ההסבר הזה אינו מופיע בכתבי הברית החדשה שנכתבו עד 400 שנה לספירה ורק לאחר מועד זה נכלל ההסבר בחלק מהכתבים. יתכן מאוד שהתרחשו מקרי ריפוי, אך האנשים קישרו את הריפוי לדבר שאין לו כל בסיס מהכתובים. אחד מהחולים היה אדם שכבר 38 שנים שכב חולה.

 

הבה נקרא את פסוקים 6-7 ונעמוד על תוכן השיחה בין ישוע לאיש החולה:

6 יֵשׁוּעַ רָאָה אוֹתוֹ שׁוֹכֵב וְיָדַע כִּי זְמַן רַב הוּא חוֹלֶה. שָׁאַל אוֹתוֹ: “אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּרִיא?”
7 הֵשִׁיב לוֹ הַחוֹלֶה: “אֲדוֹנִי, אֵין אִתִּי אִישׁ שֶׁיָּטִיל אוֹתִי לַבְּרֵכָה בְּעֵת תְּנוּעַת הַמַּיִם. עַד שֶׁאֲנִי בָּא, אַחֵר יוֹרֵד לְפָנַי.”

תשובתו של הנכה הבהירה את איכות אמונתו.

אין כל ספק שאותו נכה רצה להבריא!

אך, הנכה תלה את בריאותו בחסדם של שאר בני האדם ולא בידי אלוהים.

אם אין מישהו שיוריד אותי למים – אין בריאות. גם הוא (כמו השומרונית בפרק ד) ראה את הנסיבות מול עיניו ולא לקח בחשבון את כוח ה'.

כבר 38 שנים הוא מקווה ותלוי בטוב ליבם וחסדם של בני האדם, ואף אחד לא מצא לנכון להקדיש לו מעט זמן כדי להביאו למים ברגע הנכון.

עדותו של הנכה מעידה גם על מצבו הרוחני של העם.

גם העם תלה את הצלתו ושינוי מצבו בכוחו או יכולתו למלא את המצוות בשלמות (ו 28).

העם לא האמין שכל אשר אלוהים דורש זו אמונה כנה אשר מניבה מעשים טהורים. הגמול לכזו אמונה היא הצלה שלמה.

בכל אופן, במקום הנקרא בית חסדא, לא היה אפילו גרם אחד של חסד אדם.

 

והנה בא מישהו שכן איכפת לו ורוצה בבריאותו. אלוהים בכבודו!

ישוע מצווה עליו (בפסוקים 8-9):

8 “קוּם, קַח אֶת מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ.”
9 מִיָּד נִרְפָּא, לָקַח אֶת מִשְׁכָּבוֹ וְהִתְהַלֵּךְ…

כוח דבר אלוהים ריפא את האיש לחלוטין מנכותו הפיזית. 

ישוע לא שלח את האיש למים!

אם היה שולח אותו למים, כי אז מה היה ההבדל בין אתמול לשלשום?

המים היו מקבלים את הקדושה ובני האדם היו מפספסים את משיחם וממשיכים לבוא למים, במקום למקור המים, לאדון החסד.

בדרך זו ישוע הציג עצמו שוב בפני העם כמושיע, דבר שלשמו הוא בא.

 

מילותיו של ישוע חיזקו כל שריר וחלק בגופו של האיש, וחתיכת הבשר המנוונת עמדה איתנה עם מספיק כוח להרים את מיטתו וללכת. זה היה מחזה ששום מילים לא יוכלו לתאר.

איך לתאר את הווית פניו של האיש המרגיש את הנס?

איך לתאר את פניהם של הנוכחים המביטים עם פנים קפואות, ומקווים שהם הבאים בתור?

 

ישוע בחר לרפא את האיש הזה מכיוון שכך העדות תהיה רחבה ביותר.

האיש לקח את משכבו והתחיל ללכת.

 

אנו צריכים ללמוד מכך שאלוהים לעולם לא יצווה עלינו לעשות דבר מבלי לתת לנו את הכוח והאמצעים למלא את רצונו! (ראשונה לקורינתים י' 13, אל הפיליפים א' 6).

הפנמת האמת הזו תעודד אותנו לציית לאלוהים בכל תחום ובכל מצב.

לא קל להישמר טהור ונקי מטומאת העולם!

לא קל לציית לאלוהים בכל תחום… הציות נראה לנו לעיתים קשה מדי ובלתי אפשרי…

אך עלינו לזכור שאלוהים תמיד ייתן לנו את הכוח לציית לכל אשר הוא דורש.

איזה עידוד ושמחה לדעת שיש לנו מושיע כל יכול וגם כה מתחשב ואוהב.

 

הנס היה יכול להסתיים בשקט יחסי אלמלא עובדה קטנה אחת. זה קרה ביום שבת!

ישוע עשה זאת בכוונה ביום השבת כדי ללמד את העם וההנהגה הרוחנית לקח מאוד חשוב!
מה היתה תגובת הנוכחים? הבה נקרא את פסוקים 10-13:

10 אָמְרוּ רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים לָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא: “שַׁבָּת הַיּוֹם; אָסוּר לְךָ לָשֵׂאת אֶת מִשְׁכָּבְךָ.”
11 הֵשִׁיב לָהֶם: “זֶה שֶׁרִפֵּא אוֹתִי, הוּא אָמַר לִי, ‘קַח אֶת מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ’.”
12 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “מִיהוּ הָאִישׁ שֶׁאָמַר לְךָ ‘קַח וְהִתְהַלֵּךְ’?”
13 אֶלָּא שֶׁהַנִּרְפָּא לֹא יָדַע מִיהוּ, כִּי יֵשׁוּעַ חָמַק בִּהְיוֹת הָמוֹן רַב בַּמָּקוֹם.

 

מכיוון שהנכה הלך כשהוא נושא משא ביום שבת, הוא מיד עורר את תגובתם של הפרושים והסופרים שבסביבה הרואים עצמם כשומרי התורה. כחרדים למילוי כל מצוות המסורת, הם פנו אל האיש ואמרו לו – שבת היום, אסור לך לשאת את משכבך…

הנכה שנרפא הסביר להם שהאיש שריפא אותו אמר לו לשאת את משכבו וללכת. הנכה שנרפא ידע טוב מאוד איזה עונש הוא עתיד לקבל מאותם פרושים אילו ימצא אשם בהפרת המצוות באופן ציבורי. ראה פרק ט'.

הפרושים והסופרים התעלמו מנס הריפוי והתענינו בדבר אחד!

מי הוא האיש שאמר לך לשאת את משכבך ביום השבת…

 

מדוע הם התעלמו מהנס?  מה גרם לתגובה המוזרה שלהם?

יותר מ- 400 שנים לפני בואו של ישוע המשיח ארצה, בתקופתם של עזרא ונחמיה, המנהיגים הרוחניים למדו את דבר ה' דרך כתבי מסורת הזקנים.

כתבי המסורת והפרשנויות הפכו את דבר ה' לאוסף יבש של חוקים – עשה ועל תעשה, ובכך הוציאו מדבר ה' החי כל רגש וחסד והפכוהו לטורח, עול  ומאס.

התורה אכן אסרה על מלאכה בשבת כאשר הכוונה למלאכת הפרנסה היומיומית אך הרבנים פרשו את האיסור ב- 39 סעיפים של אל תעשה ואחד מהם היה איסור נשיאת משאות ביום שבת ממקום אחד למשנהו. (משנה שבת ז' 2, י' 5).

 

לכן, כשאותם מנהיגים רוחניים ראו את האיש נושא את משכבו, הם לא חשבו על גבורת אלוהים, על חסד, על התרגשות על חמלה ואהבת אלוהים. כל מה שראו לנגד עיניהם זה אדם המפר את חוקי השבת (על פי הבנתם!) בכך שנשא את משכבו.

מה שהם מחפשים כרגע זה עבריין שהפר את מצוות שמירת יום השבת.

 

האם ישוע המשיח הפר את מצוות השבת?

האם ישוע ציווה על הנכה להפר את מצוות התורה?

אלוהים קבע את השבת ליום מנוחה, אך אותה מנוחה לא נועדה לרוקן את המוח ולבזבז זמן יקר אלא נועדה לאפשר לכל אדם לשבות ממלאכת היום-יום שנועדה לפרנסה, להקדיש זמן רב יותר להתחברות ולהכיר את אלוהים.

אלוהים קבע כי אסור לשאת משאות בשבת (ירמיה יז 21-22), אך הכוונה למשאות של מטען מסחרי למטרת עשיית מסחר ורווח.

הנכה שנרפא לא נשא כל מטען מסחרי או מטען למטרות רווח כספי לפרנסתו ולכן לא עבר על שום עברה ולא הפר את מצוות השבת שאלוהים קבע.

 

להלן דוגמאות נוספות שבהם אלוהים לימד איך עלינו לחיות את הוראותיו.

א. בספר יהושוע פרק ו מצווה אלוהים את בני ישראל לכבוש את יריחו.

כל יום במשך שישה ימים הקיפו צבא ישראל והכוהנים את חומות העיר יריחו וביום השביעי ביצעו שבע הקפות. לאחר שהחומות נפלו, כבש העם את העיר.

רבותיי, שבע הקפות וכיבוש עיר ביום השביעי זה הכל חוץ ממנוחה! ולמרות זאת אלוהים רצה זאת.

ב. בשורת מתי יב 11-12 ישוע מוכיח את אותו סוג של מתנגדים בצביעותם ואומר להם כי הם היו מצילים כבש שנפל לבור ביום שבת אך מסרבים לרפא אדם ביום שבת.

ג. בבשורת לוקס יג 15 אמר להם, אתם מובילים את השור והחמור לשתות מים בשבת אך מסרבים לרפא אדם בשבת.

ישוע הזכיר להם באותה שיחה כי הכוהנים עובדים ביום השבת בבית המקדש ואין עליהם אשמה (מתי יב 5).

ישוע סיכם את שיחתו איתם במילים:

"מותר לעשות את הטוב בשבת" – והכוונה כמובן לטוב בעיני אלוהים.

השבת ניתנה לאדם עבור האדם ולא נוצרה כדי לשעבד את האדם אליה (מרקוס ב 27).

יום השבת הוא דגימה מסגנון ואיכות החיים בממלכת אלוהים הנצחית.

 

אם כן, ישוע ציווה על האיש לשאת את משכבו ביום השבת כי הדבר נועד להדגיש את כוח דבר ה', את חסדו, ואת תפארתו. פעולה זו יכולה להתבצע גם בשבת ואפילו במסגרת מילוי מצוות תורת משה!

ישוע לא הפר את התורה אלא הראה איך מיישמים את מצוותיה בחיי היום יום (מתי ה 12).

 

הדוגמא הזו שוב מבהירה לנו עד כמה מסוכן להיכנע למצוות בני אדם ולמסורות מיותרות.

כשאנו נכנעים למסורות פרי מוחם של בני אדם, אנו משתעבדים לדברים ולאיסורים הפוגעים בחירותנו ובשמחתנו ומונעים מאיתנו לשרת את אלוהים בשמחה, חופשיות וביטחון (אל הגלטים ה 1).

אותם מנהיגים רוחניים אסרו על האיש להמשיך ולשאת את משכבו מכיוון שהם ינקו את הבנת הכתובים ממסורות של רבנים מדורות קדומים ולא מדבר אלוהים. כבר דורות רבים הם משועבדים ונכנעים למסורת אבותיהם ולא לכתוב הברור בדבר אלוהים. התוצאה כה כואבת – הם הפכו להיות עיוורים לאמת עד כי אלוהים עומד לנגד עיניהם ופועל והם אינם מזהים אותו.

הם באו להילחם על מה שנראה בעיניהם כבודו של אלוהים ולמעשה הם נלחמו נגדו (ישעיהו כט 13-14).

האיש שנרפא הבין כי אותם אנשים יכולים להענישו בנידוי ולהביא עליו עונשים כבדים ולכן בפסוק 11 הוא הצטדק בכך שמילא הוראות בסך הכל. מה אני יכול לעשות נגד אדם שריפא אותי? אתם לא הייתם עושים כמוני?

מכיוון שהאיש לא ידע כי ישוע הוא שריפא אותו, הניחו לו לדרכו – בעודם אטומים לחסד ה' ההולך לפניהם!

 

בפסוק 14 פוגש ישוע את האיש במקדש:

לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה נִרְפֵּאתָ. אַל תּוֹסִיף לַחֲטֹא פֶּן תְּאֻנֶּה לְךָ רָעָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת.”

מתברר שאותו אדם נברא פיזית אך עדיין לא נתן את ליבו לאלוהים, הוא עשה מה שנאמר לו אך הוא לא נולד מחדש מבחינה רוחנית.

ישוע הבהיר כי עונש פיזי חמור ככל שיהיה לא ישתווה לעונש שבא בעקבות חוסר אמונה.

בעוד נכות פיזית הינה זמנית עבור המאמין, נכות רוחנית, חוסר הכרת ישוע כמשיח, גוררת ניתוק נצחי מאלוהים.

 

שמע האיש את אזהרת ישוע וטבעו האמיתי פרץ החוצה.

פסוקים 15-16:

15 הָלַךְ הָאִישׁ וְסִפֵּר לְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים כִּי יֵשׁוּעַ הוּא שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ.
16 לָכֵן הֵם רָדְפוּ אֶת יֵשׁוּעַ, כִּי עָשָׂה זֹאת בְּשַׁבָּת.

במקום ליפול על ברכיו ולהשתחוות לפני משיח ה', נותן החיים, רץ האיש כדי למסור את המידע להנהגה הרוחנית הפועלת לתפוס את ישוע.

לא חלף זמן רב לפני שהם עמדו לפני ישוע כדי לשמוע ממנו מדוע הוא ציווה על האיש לשאת משא בשבת ובאיזה סמכות.

את זה נלמד בשיעור הבא.
לסיכום:

ישוע לימד אותי מספר לקחים מפסוקים אלו:

1. אלוהים מוכיח את אהבתו וקרבתו לבני האדם אשר ברא בכך שהוא שופך את חסדו על

כולם ללא הבדל. אלוהים מצפה מאיתנו להביט אליו ולזהות אותו כמקור החסד.

2. כשאלוהים מצווה עלי למלא את רצונו, הוא תמיד נותן לי את הכוח, היכולת והכלים למלא את רצונו! לעולם אי אפשר להאשים את אלוהים כשאנו נכשלים במילוי רצונו.

3. כניעה לדבר אלוהים מניבה חירות, ביטחון ושלום. לעומת זאת, כניעה למצוות אדם מניבה שיעבוד, חולי, פחד וכאב. הבה נלמד את דבר אלוהים ונפעל לממש את רצונו של אלוהים בלבד!

4. ישוע לימד כי בריאות פיזית הינה זמנית ואינה מצביעה בהכרח על בריאות רוחנית.

בריאות רוחנית לעומת זאת תעמיד אותנו לנצח עם אלוהים ובריאות שכזו מוצאים רק אצל ישוע המשיח.