השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח(יוחנן ה,21-47) – שיעור מס' 58

Print Friendly

בשורת יוחנן פרק ה, פסוקים 21-47 – ישוע עונה לפרושים בתגובה לריפוי הנכה ביום השבת בבריכת בית חסדא

השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 58

בשורת יוחנן פרק ה, פסוקים 21-47

 

ישוע עונה לפרושים בתגובה לריפוי הנכה ביום השבת בבריכת בית חסדא (ב)

 
לאחר שנודע לפרושים ולסופרים כי ישוע הוא זה שריפא את הנכה ביום השבת והורה עליו לשאת את משכבו, החל העימות ביניהם.

הפרושים והסופרים מאשימים את ישוע בפשעים הבאים:

א. הפרה של מצוות השבת.

הפרושים טענו שישוע הפר את מצוות השבת בכך שריפא בשבת והורה לנכה שריפא לשאת את משכבו וללכת. בשיעורים שעברו למדנו שהתורה אינה אוסרת על ריפוי בשבת או על נשיאה של מיטה. הפרושים והסופרים ביססו את טענתם על מסורות של רבניהם ולא על תורת אלוהים. מכאן, ישוע לא הפר את מצוות התורה בנוגע ליום השבת (מתי ה 17).

ב. התחזות לאלוהים בכבודו ובעצמו! (פסוק 18: עָשָׂה עַצְמוֹ שָׁוֶה לֵאלֹהִים)

הפרושים והסופרים חושבים שישוע הוא אדם רגיל המתחזה לאלוהים ועל כן ראוי למיתה. ישוע לעומת זאת מסכים עם הטענה שהוא אלוהים ואף מוכיח זאת על סמך עדותו שלו ועדותם של עדים נוספים.

[הטענה הזו ככל הנראה נעלמת מעיניהם של אלו הטוענים שישוע אינו אלוהים או שמעולם לא הציג עצמו ככזה! בפסוקים הבאים ישוע המשיח מוכיח כי הוא אלוהים לכל דבר' למרות שהוא בא בבשר בדמות אדם!]

הבה נקרא את פסוקים 21-29: ישוע מוכיח שהוא אכן אלוהים!
א. לבן האלוהים יש סמכות להעניק חיים ולשפוט…

21 כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מֵעִיר וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, כֵּן גַּם הַבֵּן מְחַיֶּה אֶת מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה.
22 הָאָב אֵינֶנּוּ שׁוֹפֵט אִישׁ, אֶלָּא נָתַן אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּט בְּיַד הַבֵּן
23 כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יְכַבְּדוּ אֶת הַבֵּן כְּמוֹ שֶׁמְּכַבְּדִים אֶת הָאָב. מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַבֵּן, אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ.
24 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים.
25 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, תָּבוֹא שָׁעָה, וְכָעֵת הִיא, שֶׁהַמֵּתִים יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹל בֶּן־הָאֱלֹהִים וְהַשּׁוֹמְעִים יִחְיוּ,
26 כִּי כְּשֵׁם שֶׁלָּאָב יֵשׁ חַיִּים בְּעַצְמוֹ, כָּךְ גַּם נָתַן לַבֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים בְּעַצְמוֹ.
27 גַּם סַמְכוּת נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, כִּי בֶּן־הָאָדָם הוּא.
28 אַל תִּתְמְהוּ עַל זֹאת, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁכָּל שׁוֹכְנֵי קֶבֶר יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ,
29 וְיֵצְאוּ עוֹשֵׂי הַטּוֹב לִתְקוּמָה שֶׁל חַיִּים וְעוֹשֵׂי הָרָע לִתְקוּמָה שֶׁל מִשְׁפָּט.”

ראוי לזכור! ישוע אומר את המילים הללו לאחר שעשה נס בסדר גודל של אלוהים.

ישוע המשיח מבהיר לשומעיו שנס הריפוי של הנכה אינו שיא כוחו! לישוע יש גם סמכות להחיות את מי שיבחר. ממש כמו שאלוהים יכול לעשות! (מלכים ב ה 7).

מכיוון שתקומה סלקטיבית מן המתים מציינת משפט, ישוע ממשיך ומבהיר לפרושים ולסופרים שאכן כך, אלוהים האב נתן בידיו של ישוע את הסמכות לשפוט את בני האדם.

ועל פי מה ישוע המשיח שופט את בני האדם לחיים או להשאירם במוות רוחני?

ישוע אמר זאת במפורש –  פסוק 23 "…מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו!"

יוחנן ו 40: "…הן זהו רצון אבי, שכל הרואה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי עולם ואני אקים אותו ביום האחרון…" (ראה גם פסוק 44).

מי שמכבד את הבן, שומע לדברו ומאמין בו, הריהו מקבל חיים!

רבותיי, האמת הזו לא הומצאה במסגרת הברית החדשה!

האמת הזו היתה מאז ומתמיד לנגד עיניהם של אוהבי אלוהים לאורך כל הכתובים.

תהילים ב 12: "נשקו בר… אשרי כל חוסי בו…", כאשר הכוונה למשיח בן האלוהים, מלך ישראל והעולם (ראה גם משלי ל 4 ואיגרת אל העברים פרק יא)

הנביא ישעיה כבר ניבא אודות עבד יהוה שעתיד לבוא אלינו ולשאת את חטאותינו בכפרת דמו! – כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו… (ישעיה נג 6).

במילים פשוטות: היחס שלנו אל ישוע כמושיע מן החטא וריבון חיינו הינו המדד לישועתנו ותקומתנו לחיים נצחיים!

ניתן לראות את האמת הזו גם בבשורות ובאיגרות:
בשורת יוחנן ג 16-18:

16 כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם.
17 הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו.
18 הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד.

אל הרומים י 8-10:

8 אֲבָל מַה הִיא אוֹמֶרֶת [(הכוונה לתורה]? “כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ.” זֶהוּ דְּבַר הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ מְבַשְֹרִים.
9 וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – תִּוָּשַׁע.
10 הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע.

לפיכך, שום יהודי אינו יכול לומר, 'איני יודע מי הוא ישוע המשיח'. מי שטוען כך רק מוכיח שמעולם לא העמיק בדבר אלוהים ולא טרח להאמין לכתוב (ראה אל הגלטים ג 23-25).

הדבר היהודי ביותר זה להאמין בישוע!

 

אם בשלב זה הרמזים של ישוע לא הובנו, הרי שבפסוקים 27-29 ישוע משתמש במושגים וביטויים השגורים היטב בפיהם של הפרושים והסופרים.

ישוע מצטט מילים ותכנים מספר דניאל בפרקים ז 13, יב 2, המתקשרים למשפט אלוהים על בני האדם ותקומת הצדיקים ודיראון הרשעים.

ליד הקבר הפתוח של המת מצטטים את מילות התקווה הכתובות בספר דניאל פרק יב המתייחסים לתחייתם של הצדיקים.

ישוע המשיח מצביע על עצמו כאחד הקובע מי יקום לתחיית נצח ומי יקום לעונש ודיראון עולם!

ישוע לא יכול להשתמש במילים יותר ברורות כדי לתאר את כוחו כאלוהים!

 

מסקנת ביניים: בני האדם נשפטים לחיי נצח או לדיראון עולם על פי יחסם לישוע.

  • מי שמכיר את ישוע כאדון ומושיע מן החטא – לחיי נצח;
  • מי שדוחה אותו – הריהו דוחה את ישועתו ולאור זאת נשאר בעיוורונו הרוחני ונדון כבר לדיראון עולם.

ישוע טוען שהוא אלוהים ובידו הסמכות להעניק חיים ולשפוט בני אדם לנצח עם אלוהים או לדיראון עולם. 

 

ב. ועל סמך איזו עדות ניתן להאמין לישוע?
דבר אלוהים דורש לפחות שני עדים כדי לבסס עדות (במדבר לה 30; דברים יז 6) ובפסוקים 30-47 ישוע מציין ארבעה עדים המאמתים את טענותיו!

שימו לב: בעוד הפרושים מבסים את עדותם על מסורות ושמועות, ישוע מבסס את עדותו על סמך דבר אלוהים. כך גם עלינו לנהוג…
הבה נקרא את פסוקים 30-47:

30 “אֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבִּי. לְפִי מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוֹפֵט. וּמִשְׁפָּטִי צוֹדֵק, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת רְצוֹנִי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי.
31 אִם אָנֹכִי מֵעִיד עַל עַצְמִי, עֵדוּתִי אֵינֶנָּה אֱמֶת.
32 יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלַי, וְיוֹדֵעַ אֲנִי כִּי עֵדוּת אֱמֶת הוּא מֵעִיד עָלַי.
33 אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עַל הָאֱמֶת,
34 אַךְ אֲנִי לֹא מֵאָדָם מְקַבֵּל אֶת הָעֵדוּת. אוּלָם אוֹמֵר אֲנִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁאַתֶּם תִּוָּשְׁעוּ.
35 הוּא הָיָה הַנֵּר הַדּוֹלֵק וּמֵאִיר וְאַתֶּם חֲפַצְתֶּם לִשְׂמֹחַ לְשָׁעָה בְּאוֹרוֹ,
36 אַךְ אֲנִי יֵשׁ לִי עֵדוּת גְּדוֹלָה מֵעֵדוּת יוֹחָנָן, שֶׁכֵּן הַמַּעֲשִׂים שֶׁנָּתַן לִי הָאָב לְהַשְׁלִימָם – אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה – מְעִידִים עָלַי שֶׁהָאָב שְׁלָחַנִי.
37 וְהָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי הוּא הֵעִיד עָלַי. אֶת קוֹלוֹ מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם וְאֶת מַרְאֵהוּ לֹא רְאִיתֶם.
38 דְּבָרוֹ אֵינוֹ שׁוֹכֵן בָּכֶם, כִּי אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לָזֶה אֲשֶׁר הָאָב שְׁלָחוֹ.
39 אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי.
40 וְאִלּוּ אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים.
41 אֵין אֲנִי לוֹקֵחַ לִי כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם.
42 וְאוּלָם אֲנִי מַכִּיר אֶתְכֶם: אֵין לָכֶם אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם.
43 אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי וְלֹא קִבַּלְתֶּם אוֹתִי; אִם יָבוֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ־אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ.
44 כֵּיצַד תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְקַבְּלִים כָּבוֹד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְאֶת הַכָּבוֹד מֵאֱלֹהִים הָאֶחָד אֵינְכֶם מְבַקְשִׁים?
45 אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אֶטְעַן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי. מֹשֶׁה אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בּוֹ בִּטְחוֹנְכֶם הוּא הַטּוֹעֵן עֲלֵיכֶם.
46 אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב.
47 אֲבָל אִם לִכְתָבָיו אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?”

 

ישוע מציין ארבעה עדים המקובלים על שומעיו:

1. יוחנן המטביל: פסוקים 33-35

אלוהים בחסדו העניק לבני האדם עדים כמו יוחנן כדי שיצביעו לשאר האנשים על האור ההולך ביניהם (ראה מלאכי ג 1; ישעיהו מ 3).

אנשים רבים וביניהם פרושים וסופרים באו לשמוע את יוחנן ונהנו מאמירות פיו (למרות שלא עשה כל נס – יוחנן י 41). אותם אנשים האמינו שיוחנן המטביל הוא נביא אך בפועל הם התעלמו מדבריו. הם הסתפקו בשמיעה ולא נתנו לדבריו לשנות את חייהם ולהיכנע לשה האלוהים שיוחנן הצביע עליו כמשיח נושא חטאים (יוחנן א 29-30).

2. מעשי ישוע: פס' 36

א. כל מעשיו של ישוע נעשו על פי הנאמר בדבר אלוהים. (ישעיהו לה 5-6, "אז תפקחנה עיני עיוורים ואוזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פיסח ותרון לשון אילם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה…";  ראה גם ישעיהו סא 1-2; יוחנן יב 41).

ב. ישוע לא דרש כסף או טובת הנאה אישית עבור מעשיו.

ג. כל שישוע עשה נועד לכוון את בני האדם לעבר מושיעם (יוחנן כ 30-31).
נקדימון, שהיה אחד מראשי היהודים, הבחין במעשיו של ישוע והשכיל להבין שאלוהים עימו (יוחנן ג 1-2).

3. אלוהים האב: פס' 37-38

באלו מקרים אלוהים האב העיד על ישוע המשיח?

א. בטבילה של ישוע: "והנה קול מן השמים אומר: "זה בני אהובי אשר בו חפצתי…" (מתי ג 17).

ב. בהר ההשתנות: "עודו מדבר וענן בהיר סכך עליהם והנה קול אומר מתוך הענן: "זה בני אהובי אשר חפצתי בו, אליו תשמעון." (מתי יז 5).

ג. בכניסתו של ישוע לירושלים כשהוא רכוב על עיר בן אתונות: "…אבי פאר את שמך!" אז יצא קול מן השמים ואמר: "כבר פארתי ושוב אפאר." (יוחנן יב 28).

אלוהים האב אמר את דברו בנוגע לישוע, אך רק אוזניי ילדיו שמעו את קולו ושינו את חייהם.

האם אתה מסוגל לשמוע את קול אלוהים מדברו? האם אתה מסוגל לראות את יד אלוהים פועלת מסביבך?

אם לא, חזור בתשובה לישוע וחיי בקדושה וטוהר כי רק כך תראה את יד אלוהים ותשמע את קולו.

4. משה והכתובים: 39-47

א. כשישוע הלך עם האנשים בדרך לעמאוס הוא הוכיח להם מהתורה ומהכתובים אודותיו (לוקס כד 25-35).

ב. במשל על האיש העני והעשיר בבשורת לוקס ט"ז 29-31 נכתב: "השיב לו אברהם, 'יש להם משה והנביאים, שישמעו בקולם.' אמר האיש, 'לא, אבי אברהם: אם ילך אליהם אחד מן המתים, יחזרו בתשובה.' אמר לו אברהם, 'אם אינם שומעים אל משה ואל הנביאים, לא ישתכנעו גם אם יקום אחד מעם המתים'."

ג. כששאול השליח ישב ברומא הוא הוכיח את משיחיותו ואלוהותו של ישוע דרך התורה והנביאים (מעשי השליחים כח 23).

ד. התורה ניתנה כאומנת כדי להדריך את העם אל המשיח. מי שנתן את ליבו לתורה ואיפשר לה להיכתב על ליבו באמונה, הכיר את ישוע ונושע! (אל הגלטים ג 23-25).

 

בעיני הפרושים והסופרים נחשבה תורת המצוות שניתנה ביד משה רבנו כאסמכתא סופית.

למרות שהם החשיבו את התורה למילותיו של אלוהים, למדו את התורה והתרברבו בפילפוליה, הם לא נתנו למילים הללו להיכתב על ליבם ולא חיו באמונה את לקחיה.

ישוע מציין שהם החשיבו את ידיעתם את הכתובים כזכות המקנה ישועה או קרבה לאלוהים.

עד היום חוכמתו של החרדי נמדדת במספר דפי הגמרא שהוא לומד!

התנ"ך מלמדנו שלא הידע מושיע אלא האמונה באלוהים המתבטאת בכניעה מוחלטת לרצונו.

ואיך אנו מתייחסים לפסוקים שאנו קוראים? האם אנו מאפשרים לדבר אלוהים להיחרט על ליבנו ולהכתיב לנו את מהלך חיינו?

האם דבר אלוהים הינה הוראה או המלצה?

מפאת הזמן לא ניתן לציין את כל המקומות שבהן משה רבינו תיאר את המשיח בתורה. ניתן לקרא על כך בהרחבה באתר האינטרנט www.yeshua.co.il  (ישוע בתנ"ך).

ס י כ ו ם :

1. הפרושים והסופרים קבעו שישוע הפר את מצוות התורה בנוגע לשבת ועשה עצמו שווה לאלוהים. הם האשימו את ישוע על סמך מסורות מוטעות ולא השכילו להכיר את המשיח היהודי העומד לנגד עיניהם.

ישוע לעומתם הוכיח את דבריו על סמך מעשיו ועל סמך עדות דבר אלוהים.

2. בני אדם נשפטים לחיי נצח עם אלוהים או לדיראון עולם על סמך אמונתם ויחסם לישוע המשיח.

מי הוא ישוע בעיניך?

ישוע המשיח הוא אלוהים הבן שלבש דמות אדם וירד לעולם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים של בני האדם. ישועה ניתנת על סמך אמונה כנה בישוע כאדון ומושיע מן החטא.

3. כתבי הקודש מצביעים על ישוע! מי שנותן לכתובים להיחרט על ליבו ומקבלם באמונה – ישכיל להבין ולהכיר את מושיעו.

מי שטוען כי הוא יודע את התורה והכתובים אך אינו מכיר את ישוע כאדון ומושיע, הריהו מוכיח שאינו מבין את התורה ואינו חי את התורה ולא את הכתובים. אדם שכזה מזלזל ודוחה את כל העדים!