השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח(מתי יב,22-32) – שיעור מס' 67

Print Friendly

בשורת מתי פרק יב, פסוקים 22-32 – ריפוי האיש העיוור-אילם אחוז השד ודברי ישוע אודות החטא שלא ייסלח

השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 67

בשורת מתי פרק יב, פסוקים 22-32

(הקטעים המקבילים: מרקוס ג 20-30; לוקס יא 14-23; יב 10)

 

ריפוי האיש העיוור-אילם אחוז השד
ודברי ישוע אודות החטא שלא ייסלח

 

בשיעור שעבר למדנו אודות הריפוי של שני העיוורים והאילם אחוז השד (מתי ט 27-34).

ישוע המשיח ריפא את שני העיוורים שהלכו אחריו וצעקו: "בן דוד רחם עלינו…", ומאוחר יותר הביאו אליו אילם אחוז שד שגם נרפא על ידו.

הריפוי של אותם עיוורים ושל האילם אחוז השד היה עדות ברורה למשיחיותו ואלוהותו של ישוע.

למרות העדות הברורה שישוע הציג כדי להוכיח את משיחיותו ואלוהותו, הפרושים שהיו עדים לאירועים סרבו להאמין שישוע הוא אכן משיח בן-דוד המובטח והעזו להכריז שישוע פועל גבורות שכאלו בעזרתו של בעל זבוב, שר השדים.

מי הוא בעל-זבוב שר השדים?

לאור הכתוב בספר מלכים ב' פרק א' אנו למדים שבעל-זבוב היה אלוהי עקרון, אלוהי הפלשתים. מאוחר יותר השם בעל-זבוב היה שם נרדף לשטן בכבודו ובעצמו.

במילים אחרות, הם טענו שישוע אחוז בכוחו של השטן ובזכות כוחו של השטן הוא עושה ניסים שכאלו…

למרות שהאירוע הכתוב בבשורת מתי פרק יב 22-32 לא התרחש מבחינה כרונולוגית אחרי האירוע מפרק ט', אני אלמד את הפסוקים הללו בשלב זה בגלל הדמיון בין שני המקרים ותגובתו של ישוע לפרושים.
הבה נקרא את פסוקים 22-32:

22 אָז הוּבָא אֵלָיו אִישׁ אֲחוּז שֵׁד וְהוּא עִוֵּר וְאִלֵּם. יֵשׁוּעַ רִפֵּא אוֹתוֹ וְהָאִלֵּם דִּבֵּר וְגַם רָאָה.
23 הִשְׁתּוֹמְמוּ כָּל הֲמוֹנֵי הָעָם וְאָמְרוּ: “הַאִם לֹא זֶה בֶּן־דָּוִד?”
24 כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת הַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ: “זֶה אֵינֶנּוּ מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים אֶלָּא בְּעֶזְרַת בַּעַל־זְבוּל שַׂר הַשֵּׁדִים.”
25 הוֹאִיל וְיָדַע אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם אָמַר לָהֶם: “כָּל מַמְלָכָה הַמְפֻלֶּגֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ סוֹפָהּ שֶׁהִיא נֶחֱרֶבֶת, וְכָל עִיר אוֹ בַּיִת הַמְפֻלָּגִים בְּתוֹךְ עַצְמָם לֹא יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד.
26 אִם הַשָֹטָן מְגָרֵשׁ אֶת הַשָֹטָן, כִּי אָז הִתְפַּלֵּג בְּתוֹךְ עַצְמוֹ וְאֵיךְ תַּעֲמֹד מַמְלַכְתּוֹ?
27 וְאִם אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים בְּעֶזְרַת בַּעַל־זְבוּל, בְּעֶזְרַת מִי מְגָרְשִׁים אוֹתָם בְּנֵיכֶם? לָכֵן הֵם יִהְיוּ שׁוֹפְטֵיכֶם.
28 אַךְ אִם עַל־יְדֵי רוּחַ אֱלֹהִים אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים, כִּי אָז הִגִּיעָה אֲלֵיכֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים.
29 אוֹ אֵיךְ יוּכַל אִישׁ לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל גִּבּוֹר וְלִטֹּל אֶת כֵּלָיו אִם לֹא יִכְפֹּת תְּחִלָּה אֶת הַגִּבּוֹר? רַק אַחֲרֵי כֵן יָבֹז אֶת בֵּיתוֹ.
30 מִי שֶׁאֵינֶנוּ אִתִּי נֶגְדִּי הוּא, וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹסֵף אִתִּי – מְפַזֵּר.
31 עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל חֵטְא וְגִדּוּף יִסָּלַח לִבְנֵי אָדָם, אַךְ גִּדּוּף כְּלַפֵּי הָרוּחַ לֹא יִסָּלַח.
32 כָּל הַמְדַבֵּר דָבָר נֶגֶד בֶּן־הָאָדָם יִסָּלַח לוֹ, אֲבָל כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא.”

כמו במקרה הקודם המצוין בפרק ט, גם כאן ישוע מרפא עיוורון, אילמות וגירוש שד, אך במקרה הנוכחי, כל הנכויות היו באותו האיש.

הקהל שהיה עד לנס הבין שישוע חייב להיות המשיח בן-דוד כדי לפעול פעולה שכזו וזאת לאור הבטחות מפי נביאי התנ"ך (ישעיהו סא 1-3). הסבר מפורט נמצא בשיעור הקודם.

בפסוק 24 נכנסים לתמונה הפרושים שבאו מירושלים כדי לבחון את ישוע (ראה מרקוס ג):

24. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת הַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ: “זֶה אֵינֶנּוּ מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים אֶלָּא בְּעֶזְרַת בַּעַל־זְבוּל שַׂר הַשֵּׁדִים.”

הפרושים הבינו שמעשיו של ישוע הינם על טבעיים! אם כן, מדוע שלא ישתחוו לפניו ויחזרו בתשובה?

אותם פרושים ושולחיהם האמינו שהם צדיקים בעיני אלוהים, שליחיו הנאמנים והצודקים, מורי תורתו ואינם צריכים לחזור בתשובה כלשהי. אדרבה, כל מי שמצביע עליהם כחוטאים, הריהו חוטא בעצמו ואינו מאלוהים.

מכיוון שחשבו עצמם לצדיקים, וישוע פועל בכוחות על טבעיים נגד דעתם, הם קבעו שכוחו של ישוע נובע מהשטן בכבודו ובעצמו.

רבותיי, הפרושים לא באו מירושלים לראות את ישוע כדי לחזור בתשובה! הם היו שם כדי למצוא כל דרך לפסול את עדותו ולהרחיק את ההמון מישוע או את ישוע מההמון.

אילו היו טוענים שישוע הוא בן-דוד, כי אז הם היו צריכים לכרוע ברך לפניו ולחזור בתשובה.

מכיוון שקבעו שישוע פועל בכוחו ובשירותו של השטן בכבודו ובעצמו, הרי שכעת הפרושים אינם צריכים לשנות פסיק ממהלך חייהם, הם יכולים להמשיך במעשיהם מתמול שלשום ומי שיעז ללכת אחרי ישוע, כמוהו כאחד ההולך אחרי השטן!

בפסוקים 25-29 ישוע עונה במשלים ברורים כדי להוכיח שמעשיו אינם יכולים להיות מונעים בכוחו של השטן:

25 הוֹאִיל וְיָדַע אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם אָמַר לָהֶם: “כָּל מַמְלָכָה הַמְפֻלֶּגֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ סוֹפָהּ שֶׁהִיא נֶחֱרֶבֶת, וְכָל עִיר אוֹ בַּיִת הַמְפֻלָּגִים בְּתוֹךְ עַצְמָם לֹא יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד.
26 אִם הַשָֹטָן מְגָרֵשׁ אֶת הַשָֹטָן, כִּי אָז הִתְפַּלֵּג בְּתוֹךְ עַצְמוֹ וְאֵיךְ תַּעֲמֹד מַמְלַכְתּוֹ?
27 וְאִם אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים בְּעֶזְרַת בַּעַל־זְבוּל, בְּעֶזְרַת מִי מְגָרְשִׁים אוֹתָם בְּנֵיכֶם? לָכֵן הֵם יִהְיוּ שׁוֹפְטֵיכֶם.
28 אַךְ אִם עַל־יְדֵי רוּחַ אֱלֹהִים אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים, כִּי אָז הִגִּיעָה אֲלֵיכֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים.
29 אוֹ אֵיךְ יוּכַל אִישׁ לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל גִּבּוֹר וְלִטֹּל אֶת כֵּלָיו אִם לֹא יִכְפֹּת תְּחִלָּה אֶת הַגִּבּוֹר? רַק אַחֲרֵי כֵן יָבֹז אֶת בֵּיתוֹ.

דבריו של ישוע מאוד ברורים!

מכיוון שהשטן הוא זה השולח את שדיו לשכון בבני אדם ולגרום להם לסבל, יוצא מכך שפעולתו של ישוע לרפא את האיש מאחיזת השד היא פעולה נגד השטן ולא בשירות השטן.

מכיוון שישוע גירש את השד, יוצא מכך שכוחו חזק מכוחו של השד ושל השטן ופעולתו של ישוע היא נגד פעולת השטן ולא עימו!.

ישוע הבהיר להם שאין היגיון במסקנתם וכך גם הוכיח את חוסר כנותם:

א. אילו השטן היה נלחם נגד עצמו הריהו "יורה בעצמו" ודבר שכזה אינו הגיוני ואינו קורה!

ב. גירוש שדים לא התבצע רק על ידי ישוע. יהודים טובים וכשרים התפללו וביקשו חסד מאלוהים שיסלק שדים מיקיריהם ועובדה היא שאלוהים אף שמע לקריאות ילדיו וריפא אותם מאחיזת שדים.

 

ישוע אומר לפרושים: האם ילדיכם, ז"א, יהודים אחרים שמתפללים לגירוש שדים, מתפללים לאלוהים או לשטן כדי שיגרש שדים? כמובן שהם מתפללים לאלוהים!

האם מישהו מהם התפלל לשטן שיסלק שד ונענה בחיוב?! ודאי שלא!

אם כן, מכיוון שהשטן מעולם לא גירש שד מבן אדם, יוצא מכך שישוע פועל בכוח אלוהים ולא בכוח השטן.

לאור זאת, אפילו "ילדיכם" ההולכים אחרי הוראותיכם, לא יסכימו למסקנותיכם ויוכיחו אתכם על טעותכם.

בפסוק 28 ישוע אומר דבר מדהים: "…אך אם על־ידי רוח אלוהים אני מגרש את השדים, כי אז הגיעה אליכם מלכות האלוהים…"

ז"א, מכיוון שישוע גירש את השד בעזרת כוח רוח אלוהים, משמע, שהשטן נוצח, מוגר, וממלכתו נוצחה!

לעיני העדים מוצג המשיח הבא להקים את ממלכת אלוהים!.

איזו מתנה נפלאה! לפניהם עומד מלך המשיח, האחד שיוחנן המטביל כה קיווה לו והצביע עליו. אל מול עיניהם עומד מלאך הברית, האדון שהעם כה חפץ לו כפי שאמר מלאכי הנביא (מלאכי ג' 1-2).

האם הפרושים ושאר האנשים מכינים עצמם לקבל את מרותו של אדון המלכות הבאה?

יוחנן המטביל זעק וקרא לכולם כדי שיכינו עצמם לבוא המלך המשיח.

יוחנן המטביל ציין שכל החוזרים בתשובה באמת ובתמים יקבלו את רוח קודשו של אלוהים, אך אלו הדוחים את המשיח "ייטבלו" באש המשפט! (מתי ג 7-12).

 

בפסוק 30 ישוע אומר בקול רם את מה שהפרושים קבעו בליבם ודואגים לומר לכל מי שאינו מקבל את מרותם:

30 "מִי שֶׁאֵינֶנוּ אִתִּי נֶגְדִּי הוּא, וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹסֵף אִתִּי – מְפַזֵּר."

משמע: מי שאינו הולך עם ישוע הריהו הולך עם השטן!

הפרושים הזהירו את כולם שמי שילך אחרי ישוע הריהו מנותק מישראל ומכר נשמתו לשטן. (ראה יוחנן ט').

ישוע לעומת זאת הוכיח שהוא פועל בדרך אלוהים ובכוח אלוהים ולכן מי שאינו הולך עימו הריהו הולך בדרך השטן ולאבדון – יחד עם הפרושים.

הפסוק הזה מקביל לדברי ישוע בבשורת יוחנן יד 6. שם ישוע טען שהוא הדרך האמת והחיים, וכל מי שבא אל האב חייב לבוא דרכו!

רבותיי, ישוע הוא נקודת הייחוס לישועתנו ולאמונתנו. ישוע הוכיח את כוחו, הפרושים לא!

בין המאמינים בישוע, אלו שאכן נולדו מחדש על ידי רוח הקודש, ישנם הבדלים לגבי הבנת הכתובים אך אין שום ויכוח לגבי אלוהותו ומשיחיותו של ישוע. ההבדלים בינינו נובעים מחולשתנו הרוחנית אך למרות זאת כולנו בצד אחד, – הצד של ישוע ואזרחי ממלכתו.

לעומת זאת, אלו הדוחים את ישוע כאדון, ריבון ומושיע, אינם נושעים ומחכים כל יום למשפטם הנצחי, אלא אם כן יחזרו בתשובה לפני מותם.

 

בפסוקים 31-32 ישוע מציין עד כמה מסוכנת וחמורה אותה החלטה אומללה של הפרושים:

31 "…עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל חֵטְא וְגִדּוּף יִסָּלַח לִבְנֵי אָדָם, אַךְ גִּדּוּף כְּלַפֵּי הָרוּחַ לֹא יִסָּלַח.
32 כָּל הַמְדַבֵּר דָבָר נֶגֶד בֶּן־הָאָדָם יִסָּלַח לוֹ, אֲבָל כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא.”

ישוע מציין שישנו מקרה שבו אדם שחטא נגד אלוהים במהלך חייו לא יוכל יותר לחזור בתשובה ולמעשה גורלו נחרץ לאגם האש עוד בהיותו בחיים!

כדי להבין כהלכה את אזהרתו וקביעתו של ישוע, עלינו להבין היטב את האירוע המדובר.

הפרושים וכמוהם אנשים רבים אחרים זכו בחסד אלוהים לראות את אלוהים בכבודו ובעצמו לנגד עיניהם כשהוא מבצע פעולות על טבעיות המוכיחות שדבריו אכן אמת.

אותם אנשים היו מודעים לנבואות מפי הנביאים ולראיה הם הלכו אחרי ישוע וכינו אותו בשם התואר: "בן-דוד, משיח".

ישוע המשיח עשה ניסים רבים ואף הקים מן המתים. חלקם טעמו על בשרם את הריפוי ובפיהם את ניסי האוכל שעשה לנגד עיניהם ומילא את בטנם.

אלו שראו את ישוע במו עיניהם והיו עדים לפעולותיו, ושמעו את ישוע מדבר ומלמד, זכו לראות את המקסימום שאלוהים בחר להראות כדי להוכיח את אמיתות דבריו!

מכיוון שהמקסימום עדות שאלוהים בחר להראות להם לא היה מספיק עבורם, הרי שעדות גדולה מזו שראו הם לא יראו יותר ולכן גורלם נחרץ עוד בחייהם!

הם דחו את המתנה היחידה שיכלה להושיעם מאגם האש ולכן אין עוד דבר שיוכל להושיעם!

לעומתם ישנם אלו שרק שמעו אודות ישוע מפי אחרים אך לא נחשפו עדיין לפועלו במו עיניהם.

אנשים אלו עדיין אינם מאמינים בישוע וזאת מתוך בורות שיכולה להיסלח ולכן גורלם הנצחי לא נחרץ. הם יוכלו לחזור בתשובה בעתיד כל עוד הם חיים! (ראה את עדותו של שאול השליח כפי שכתב באיגרת הראשונה לטימותיאוס א' 13: "…אף שקודם לכן הייתי מגדף, רודף ומבזה. אבל רוחמתי מפני שבהיותי חסר אמונה פעלתי בלי דעת…")

 

חיזוק לקביעה הזו ניתן גם ללמוד מדברי מחבר איגרת אל העברים פרק ו פסוקים 4-8:

4 הֵן אֵלֶּה שֶׁכְּבָר הוּאֲרוּ עֵינֵיהֶם וְטָעֲמוּ מִמַּתְּנַת הַשָּׁמַיִם וְנִתַּן לָהֶם חֶלְקָם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ
5 וְטָעֲמוּ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים הַטּוֹב וְכֹחוֹת הָעוֹלָם הַבָּא,
6 וְנָסוֹגוּ – אִי אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ אוֹתָם עוֹד לִתְשׁוּבָה, בִּהְיוֹתָם צוֹלְבִים לָהֶם מֵחָדָשׁ אֶת בֶּן־הָאֱלֹהִים וְשָׂמִים אוֹתוֹ לְחֶרְפָּה.
7 הֲרֵי אֲדָמָה הַשּׁוֹתָה אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד עָלֶיהָ פְּעָמִים רַבּוֹת וּמוֹצִיאָה עֵשֶׂב טוֹב לָעוֹבְדִים אוֹתָהּ, נוֹשֵׂאת בְּרָכָה מֵאֵת אֱלֹהִים.
8 אֲבָל אִם תַּצְמִיחַ קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, פְּסוּלָה הִיא וּקְרוֹבָה לִקְלָלָה וְסוֹפָהּ לְהִשָֹרֵף.

 

המחבר מציין את אלו שראו וטעמו ממתנות אלוהים במו עיניהם וגופם ולמרות כל זאת דוחים את עדות משיחיותו ואדונותו של ישוע.

אם את "הארוחה" הטובה ביותר של אלוהים הם דחו , ואלוהים אינו מתכנן שום שדרוג למה שכבר נתן, הרי שאותם אנשים גזרו את דינם הנצחי עוד במהלך חייהם!

באותה מידה שאדמה המקבלת את כל הנתונים להצמיח יבול טוב ואינה מניבה דבר, סופה להישרף והיא נחשבת לאדמה מקוללת! שום ניסיון זריעה לא יתבצע בה וכל ניסיון זריעה ייחשב כבזבוז!

באותו האופן ניתן להבין את אזהרתו של אלוהים לעם ישראל מפי משה רבינו:

דברים כ"ט 18-19: "…והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך, למען ספות הרווה את הצמאה. לא יאבה יהוה סלוח לו כי אז יעשן אף יהוה וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, ומחה יהוה את שמו מתחת השמים…"

בני ישראל ראו את אלוהים הולך לפניהם במדבר, חצו את הים ביבשה, שתו מים היוצאים מן הסלע, אכלו מן כל בוקר ושלווים שבאו אליהם בכל יום. הם ראו את יד יהוה מנצחת מלחמות וכובשת עמים. דחיית העדות הזו שנראתה להם בגוף ראשון היא ביזוי אלוהים בדרגה הגבוהה ביותר ומכאן העונש החמור כל כך.

חשוב לציין:

הקטע הזה אינו מלמד שניתן לאבד ישועה!

הקטע מתייחס לאלו שראו וטעמו מכוחותיו של אלוהים אך מעולם לא קיבלו על עצמם את מרותו ולא מתו לעצמם וחיו עבור ישוע. הם מעולם לא נושעו ולכן אינם יכולים לאבד דבר שמעולם לא קיבלו.

(ישועה היא מתנת חסד מאלוהים והנושע נושע על סמך בחירתו מקדם של אלוהים. מכאן, ישועה שנקבעה על ידי אלוהים היא מתנת חסד נצחית ואיננה ניתנת לאיבוד כי אלוהים אינו מתחרט על מתנותיו ובחירתו. אל האפסים א' 4, רומיים ח' 34-38, י"א 29, יוחנן י')

ניתן לומר אם כן, שהחטא נגד רוח הקודש שאינו נסלח עוד במהלך חייו של החוטא, אינו קיים במצב שבו אלוהים אינו יורד לעולם ומציג עדות בגוף ראשון.

רבותיי, אין הדבר מציין שעלינו לזלזל בחזרה בתשובה מיידית…

איננו יודעים מתי נחזיר את נשמתנו לבורא ולכן הבה נוודא שחטאינו כופרו בדם ישוע המשיח וחיינו שמורים לנצח בידו, כרגע!

ראוי לזכור: אין שם אחר שבו נוכל להיוושע אלא בשמו של ישוע המשיח – מעשי השליחים ד' 12מי שמת ללא אמונה מושיעה, לעולם לא יוכל לחזור בתשובה!

הבה נכרע ברך לפני בוראינו, ניכנע לרצונו ונאפשר לו להשתמש בחיינו ככלי לכבוד והדר לשמו.