זכריה הנביא – שיעור מס' 1 – פרק א, פסוקים 6-1

Print Friendly

 

שיעור מס' 1

 

זכריה הנביא

פרק א 6-1

 

מבוא

כראוי לכל ספר מן התנ"ך שמתחילים ללמוד ממנו, נפתח ברקע היסטורי קצר ונציין את המסר המרכזי שבפי הנביא.

גלות 70 השנים בבבל, שממנה חזר זכריה לישראל, החלה בשנת 605 לפנה"ס. בשנת 586 לפנה"ס עלה נבוכדנאצר הבבלי שוב על יהודה, הרס אותה, החריב את ירושלים והמקדש והגלה את רוב תושביה.

הגלות בידי הבבלים לא באה בהפתעה. ירמיה הנביא הזהיר את העם שאם לא יצייתו לאלוהים, יישלחו לגלות בת 70 שנים על־ידי נבוכדנאצר (כה 11: "וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה; וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה"; כט 10: "כִּי כֹה אָמַר יהוה: כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם; וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה".

חוסר האמונה באלוהים לא היה מקרה חד פעמי, אלא מחלה כרונית לאורך שנים רבות. במשך מאות שנים עם ישראל לא התייחס לדברי אלוהים ולא ראה לנכון לציית לרצונו.

 

שנת השמיטה

בספר דברי הימים ב פרק לו 21 ניתנת לנו הסיבה שבגללה נשלח עם ישראל ל-70 שנות גלות:

"לְמַלֹּאות דְּבַר־יהוה בְּפִי יִרְמְיָהוּ: עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה."

70 פעם עם ישראל לא ציית לאלוהים ולא שמר את מצוות שנת השמיטה. [שנות היובל כלולות בנושא זה]. מכיוון ששנת שמיטה חלה אחת לשבע שנים, יוצא מכך שחוסר הציות, חוסר האמונה, נמשך כבר מאות שנים.

עבור כל שנת שמיטה שהופרה, יבלה עם ישראל שנה בגלות — דהיינו 70 שנות גלות.

מה כה מיוחד במצוות שנת השמיטה, שבעקבות אי הציות אליהן נשלח העם לגלות?

אלוהים ציווה על קיום שנת שמיטה כאמצעי למבחן אמונה. בשנה השביעית נצטוו בני ישראל לנוח ממלאכת הזריעה ומעבודת האדמה. אלוהים הבטיח שהאדמה תניב את צרכי האדם (ויקרא כה).

המאמין באלוהים יבטח בהבטחה, יניח לאדמתו, ישקיע בלימוד דבר אלוהים לילדיו ולבני ביתו ויזכה לשנת ברכה, שבה יבלה את מרב זמנו בשאיפה להכיר את אלוהים באופן אישי ועמוק יותר.

אלוהים הבטיח שהאדמה תניב מספיק פרי ולחם עבור צורכי העם.

כאשר משפחה מאמינה תראה במו עיניה את הבטחת אלוהים מתגשמת, אמונתה וביטחונה בו יגדלו, וכך בדיוק רוצה אלוהים.

אדם שאינו מאמין ואינו בוטח באלוהים, יתעלם ממצוותו וימשיך לעבוד את אדמתו כאילו דבר לא קרה.

כמה חבל שעם ישראל בחר בדרך הרעה, התעלם ממבחן האמונה של אלוהים ובחר בדרך האלילית, בדרך של ביטחון בעצמו ולא באלוהים. לאורך שנים של חוסר ציות, כהה יחס העם כלפי אלוהים — ועל כך אלוהים כעס מאוד. כעונש, נשלח עם ישראל לגלות בת 70 שנים.

 

חילופי שלטון וחזרה לארץ

בעוד עם ישראל בגלות, ממלכת בבל נפלה לפרסים ולמדים בשנת 539 לפני הספירה.

המלך כורש הפרסי איפשר ליהודים לחזור לישראל ולהקים בית מקדש.

עזרא א 1-2:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר־יהוה מִפִּי יִרְמְיָה, הֵעִיר יהוה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס, וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ, וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר׃ 2 "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יהוה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלָיִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה…"

ישעיה מד 28:

הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ, "רֹעִי, וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם, וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלָיִם, 'תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד'."

הנביא זכריה עלה לישראל זמן קצר לאחר האישור לעלות ארצה – סיום הגלות באופן רשמי, יחד עם עוד כ-50,000 עולים. העלייה הזו הייתה בהנהגת זרובבל המושל שהיה צאצא לבית דוד,  ויְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (עזרא ב, חגי א 1).

כאשר זכריה הנביא עלה לישראל מהגלות, הייתה התלהבות בקרב העם לבנות את בית אלוהים. המזבח נבנה וקורבנות הועלו, אפילו הוכן הבסיס לבניית בית המקדש. מיד לאחר מכן, בגלל לחץ האויבים מבחוץ אשר איימו במלחמה והציגו האשמות שווא למלך פרס נגד בני יהודה, גבר היאוש מבפנים ועבודת בניית המקדש פסקה ל-16 שנים (עזרא ד 24).

בתקופה זו של ייאוש מופיע הנביא חגי, וחודשיים אחריו — הנביא זכריה, כדי לעודד את העם – אוקטובר נובמבר בשנת 520 לפנה"ס.

זכריה מציג לפני עם ישראל את תכניותיו של אלוהים עבורם.

בתכניות אלו יש לעם ישראל תפקיד מכריע. הנבואות מבטיחות: "אלוהים לא שכח אתכם, אלא עדיין אוהב אתכם ואת ציון! יש לכם עתיד נפלא! התעודדו והמשיכו בלהט לעבוד את אלוהים!

בעקבות דברי העידוד של חגי וזכריה, הושלמה מלאכת בניית המקדש בשנת 515 לפנה"ס (עזרא ו 15), כ-5 שנים מהיום שחגי וזכריה החלו בנבואותיהם.

 

מותו של זכריה הנביא

הנביא זכריה לא זכה ליחס אוהד מבני עמו. לאור הכתוב בבשורת מתי כג 35, נרצח הנביא זכריה בבית המקדש.

"…למען יבוא עליכם כל דם נקי שנשפך על הארץ, מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל למזבח…"

בספר דברי הימים ב כד 20, נסקל למוות זכריה בן יהוידע הכוהן על ידי עמו, זאת כאשר בא עם מסר של חזרה בתשובה דומה לזה של זכריה בן ברכיה הנביא שנים מוקדם יותר לזכריה הנביא.

 

הערה:

ספר זכריה מורכב משני חלקים עיקריים:

פרקים א-ח חזיונות ומסרים של חזרה בתשובה

פרקים ט-יד: נבואות משיחיות – עתידיות

מכיוון שקיים שוני בנושאים בין שני החלקים, פרשנים רבים אוחזים בדיעה שמדובר בשני מחברים שונים, ממש כפי שטוענים לגבי ספר ישעיה הנביא.

שינוי בתוכן אינו בהכרח מעיד על מחבר שונה.

יתרה על כך, פרשנים רבים אינם מאמינים בקיום הנבואות והשראתן על ידי רוח הקודש, ומסיבה זו טוענים שפרק ט למשל נכתב כחיבור הסטורי, מאורח יותר, משום שהפרק מתאר באופן מדהים את מהלכי צבא יוון בראשות אלכסנדר הגדול.

לפיכך, חלק גדול מהסיבות לדחיית חיבור הספר על ידי מחבר אחד קדמון נובע מדחיית קבלת הכתוב כדבר אלוהים חיים המלא בנבואות אמת.

במקרה של ספר ישעיה, האדון ישוע המשיח מציין קטעים מספר ישעיה הנביא מחלק א וחלק ב ומשייך אותם לישעיה הנביא.

גם במקרה של זכריה אין כל עדות חותכת לכך שמדובר בשני מחברים שונים. אדרבא, בבשורת מתי כג 35 מציין האדון ישוע שמנהיגי ישראל החוטאים רצחו את זכריה הנביא. וההתייחסות היא מן הסתם לכל הספר שהנביא כתב.

 

זכריה ונבואתו 

זכריה פרק א 1-6:

1 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־יהוה אֶל זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

2 "קָצַף יהוה עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף; 3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: 'כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: "שׁוּבוּ אֵלַי," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, "וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם," אָמַר יהוה צְבָאוֹת.

4 "אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר: 'כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: "שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים ומעליליכם (וּמַעַלְלֵיכֶם) הָרָעִים!" וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי,' נְאֻם־יהוה.

5 "אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם? וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?

6 אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם? וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ: 'כַּאֲשֶׁר זָמַם יהוה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ'." 

 

זכריה היה בן למשפחת לוי אשר נולד בגלות (נחמיה יב 16); שם אביו: "בֶּרֶכְיָה" (אלוהים ברך) ושם סבו: "עִדּוֹ" הכוהן. (זכריה א 1, עזרא ה 1, ו 14)

נובע מכך כי זכריה הוא כוהן ונביא.

 

זכריה נקרא בן-עידו ע"פ הכתוב בספר עזרא (ה 1) ומכאן ניתן לשער בביטחון רב – בנוסף לכתוב בספר זכריה ב 8, שזכריה אכן עלה לישראל עם הגולים בגיל צעיר.

סביר שאביו ברכיה נפטר בגיל צעיר ולכן גדל וחונך זכריה על ברכי סבו.

בפרק ב 8 זכריה מתואר במילים: "הנער הזה…"

זכריה פעל כנביא אלוהים ושרת את אלוהים בנאמנות בהיותו צעיר בשנים.

 

משמעות שמו: "ה' זוכר". לא לחינם בחר אלוהים בנביא בשם הזה כדי להציג את 14 הפרקים שלפנינו.

המסר המרכזי של הספר הוא: "אלוהים זוכר את עמו; הוא ימלא את הבטחותיו וישוב לשכון עמם לעד."

 

משפט אלוהים: הגויים שולטים

שימו לב לפתיח! זכריה מציין את תאריך כתיבת הנבואה באיזכור מלך גוי: החודש השמיני, חשוון,  (אוקטובר / נובמבר, 520 לפנה"ס) בשנת שתיים לדריווש הִיסְטָסְפֶּס (486-522 לפנה"ס).

זיכרו: זכריה החל לנבא חודשיים לאחר תחילת נבואותיו של חגי הנביא (ראה חגי א 1), וכן המשיך זכריה לנבא נבואות של תקווה אודות ירושלים והמקדש מספר שבועות לאחר שחגי ניבא אודות בנית המקדש וחזרת כבוד אלוהים לתוכו (חגי ב 1-9).

מכאן, חייבים לבחון את הכתוב ולהבין את המסר של הנביא זכריה גם לאור לימוד תוכן דברי הנביא חגי.

העובדה שאלוהים הסמיך שני נביאים באותה עת, לאותו קהל ובאותו מקום עם מסר דומה וחופף, נועדה לחזק את ידי העם לחזור בתשובה [ע"פ שני עדים או שלושה...], ולהוציא לפועל את רצון אלוהים עבורם.

רובם המוחלט של הנביאים הקודמים לזכריה מציינים את תקופת נבואתם ביחס למלך ישראל או יהודה.

מה אנו למדים מכך?

אנו למדים שנבואות דניאל כבר נמצאות בהילוך גבוה; נבואותיו בפרקים ב, ז, מציינות כי מלכויות גויים ישלטו על העולם עד שיבוא המשיח.

בשנת 722 לפנה"ס נפלו 10 השבטים לאשורים, ובשנת 605-586 נפלה בשלבים יהודה לבבלים.

מאותה עת שולטים גויים על העולם, וכך יהיה עד שובו של המשיח.

ראה גם ספר הושע ג 4-5:

4 "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יהוה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם; וּפָחֲדוּ אֶל יהוה וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."

אז ילדי אלוהים יפתחו את מכתביהם במילים "בשנה הראשונה למלכות ישוע המשיח על העולם"!

שימו לב כיצד דברי הנביאים מתגשמים בדיוק מוחלט, גם שנים רבות לאחר מותם. העובדה מחזקת את הטענה כי דבריהם נכתבו בהשראת רוח אלוהים.

כשעם ישראל יחזור בתשובה, ילדי אלוהים יפתחו את מכתביהם במילים: "בשנה הראשונה למלכות ישוע המשיח על העולם"!

שימו לב כיצד דברי הנביאים מתגשמים בדיוק מוחלט, גם שנים רבות לאחר מותם.

העובדה מחזקת את הטענה כי דבריהם נכתבו בהשראת רוח אלוהים.

 

חזרו בתשובה!

בששת הפסוקים הראשונים קורא הנביא לעם לחזור בתשובה כנה.

בפסוק 3 אומר זכריה:

"שׁוּבוּ אֵלַי," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, "וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם," אָמַר יהוה צְבָאוֹת.

הקריאה לחזור בתשובה כבר בפסוקי הפתיחה מאוד חשובה, מכיוון שברכות אלוהים המובטחות בשאר החזיונות יבואו רק על אלו אשר יתנו את לבם לאלוהים. השאר יטעמו את זעם אלוהים (ראה יג 8-9).

אלוהים אינו יכול להתעלם מחטא. הוא אינו יכול לומר, "אין דבר!" על פשע.

בדברי הנביא זכריה אנו גם זוכים להבין את משמעות המונח: חזרה בתשובה.

חטאי העם הרחיקו אותם מאלוהים.

חטאי העם אשר עליהם לא התוודו, השאירו את העם מרוחקים מאלוהים מבחינה רוחנית.

רחוק מאלוהים משמע – רחוק מברכה.

רחוק מאלוהים = רחוק מהגנה.

רחוק מאלוהים = רחוק מחסד ועזרת אלוהים המלאה (ראה ירמיה ד 1).

 

אלוהים אינו יכול לעצום עינו מראות חטא.

לכן, ומכיוון שאלוהים אינו החוטא, מוטל עם העם להתוודות על חטאיהם ולחדש את ההתחברות עם אלוהים.

חזרה בתשובה מאפשרת חידוש התחברות ואת הדבר הזה בדיוק זכריה מבקש מהעם לעשות.

חזרה בתשובה כנה אינה מסתכמת בהצהרה אלא מתחילה בה.

חזרה בתשובה כנה נובעת מלב שבור המצטער ומתחרט שחטא נגד אלוהים.

חזרה בתשובה כנה מבטיחה שהמתוודה שואף לתקן את טעותו ומשתדל בכל מאודו לא לחזור על אותם חטאים.

אלוהים שומע ורגיש לליבו של חוזר בתשובה כן (תהילים נא, יוח"א א 9).

לעומת זאת אלוהים מתעב את זעקתו של המתחזה, הפושע המבקש מאלוהים עזרה אך אינו מתחרט על פשעיו.

 

בפסוק 2 אומר הנביא:

"קָצַף יהוה עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף."

… כלומר, מעשי עם ישראל היו רעים כל כך, נוגדים לחלוטין את מצוות אלוהים ולזמן כה רב.

הנביא מציין את אלוהים כקוצף על עמו וזאת כדי לציין את עומק רשעת העם וריחוקם מתורת אלוהים. מסיבה זו העניש אלוהים את אותו הדור בעונש של גלות.

יש לנו אלוהים קדוש אשר אינו סובל חטא ואינו יכול לברך את אלו המעניקים מחסה לחטא.

המסר של זכריה מאוד ברור: לפני ברכה צריכה לבוא חזרה בתשובה. ללא תשובה — אין נחמה, שלום וברכה.

אם תמשיכו בדרכי אבותיכם – תחוו את זעם אלוהים.

אם אתם חפצים לחוות את כל ברכות אלוהים, אז כעת ועכשיו, חיזרו בתשובה.

 

השבים ארצה יכלו להסיק שאם הם כעת חוזרים ארצה, כי אז הם מוצאים חן בעיני אלוהים וכל שעליהם לעשות זה לחכות לעזרת אלוהים.

לא כך.

השבים חזרו מן הגלות בגלל נאמנות אלוהים למילתו ולהבטחותיו.

השבים אינם טהורים יותר מאבותיהם שקצף אלוהים היה עליהם.

לכן מבקש מהם הנביא – חיזרו בתשובה כנה, שובו בחזרה אל אלוהים. אימצו באמונה ולב שלם את מצוותיו למען ישוב ויברך אתכם.

 

מתוך דברי זכריה וחגי ניתן להסיק שאלוהים הראה את חסדו ונאמנותו בכך שהחזיר את העם לאדמתו לאחר 70 שנים כפי שהבטיח.

אלוהים עשה את חלקו – הוא בא אליכם…

כעת אתם, עם ישראל – שובו אל ה'!

 

יחזקאל הנביא מציין בפרק י בספרו שכבוד אלוהים סר מתוך בית המקדש ויצא מן הארץ.

כעת הנביא כל כך רוצה שכבוד אלוהים ישוב לשכון בתוך עמו, אך התנאי הוא חזרה בתשובה כנה – לשוב אל אלוהים. לנטוש את דרך החטא ולהיכנע בלב שלם ותמים לרצון אלוהים הכתוב בתורתו.

 

בכל עת עלינו לזכור שהמצב המדיני ביהודה לא היה פשוט.

גם אז העמים השכנים – ערבים, עמונים ושאר אלו שלא שמחו בראותם את בני יהודה שבים לנחלתם ובונים את ארצם, פעלו בכל דרך, מקומית ובין-לאומית, להרפות את ידי השבים, להפחידם, ולגזול מהם כל דבר מועיל וטוב.

הנביא וכן כל בר דעת מבחינה רוחנית הבינו שהלחץ מן האויבים ורפיון ידי בני יהודה מהווה ציון לריחוקם מאלוהים.

אילו יחזרו בתשובה – יפעל אלוהים בעבורם ויסיר כל מכשלה מלפניהם – ראה פרק ד 6.

 

שימו לב שזכריה אינו מבקש מהעם להתחזק ולהתאמן כדי לגבור על אוייביהם בדרך הכוח והנשק (ד 6).

חוזקו של העם טמון בשיבתו לאלוהים (ט 12).

אלוהים הוא כוחו של עם ישראל, וכשזה יחזור בתשובה, יוכל העם לחוות תמיד את ההבטחה: אתם תחרישון ויהוה ילחם לכם (שמות יד 14).

 

אנא, למדו מטעויות האבות!

מפסוק 4 זכריה מבקש משומעיו לבל יעשו את הטעויות שעשו אבותיהם. הכוונה לטעותם של האבות בני התקופה שלפני הגלות.

ירמיה לה 15:

וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר: "שֻׁבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם, וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם! וּשְׁבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם." וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.

מה הייתה טעותם?

הם לא שמעו לאזהרות נביאי יהוה — "לֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ".

מה עשו אבותיהם לנביאים הראשונים?

הם התעלמו מהם; עינו אותם. לכן אומר הנביא: "כתוצאה ממעשי אבותיכם נבעה הגלות. אל תחזרו על אותה טעות!"

שימו לב! בפסוק 4 הנביא ציין כי דחיית דברי הנביא כמוה כדחיית אלוהים.

מעלליכם: פעולות הנוגדות את רצון אלוהים. פעולות הפוגעות במשרתי ה' עד כדי עינוי. תיאור כללי של מעשים נפשעים שעשה העם אשר הובילו את אלוהים להענישם בעונש כה חמור כגלות.

בפסוקים 5-6 זכריה מנסה לזרז את תשובת העם לאלוהים במילים: "אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם?" — איפה אבותיכם?

ובכן, רובם המוחלט מתו בגולה, מתו בחרב, ממחלות ומצער. אם הם היו פה היום, היו מעידים כי טעו וכי העונש שבא עליהם נבע מאי ציותם לדבר אלוהים.

זכריה ממשיך לשאול: "וְהַנְּבִאִים, הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?" — "אתם חושבים שהנביאים חיים לנצח? — אתם חושבים שכל יום אלוהים יביא לכם נביא שיזהיר אתכם מחדש? — לא ולא! תקופת אזהרתו של הנביא מאוד מוגבלת וקצרה, אחריה עלולה לבוא יד אלוהים. לכן, לאור זמניות הנביאים ולאור רצינות אלוהים, הקדימו את חזרתכם בתשובה — אל תחכו למחר!"

 

בפסוק 6 זכריה מבהיר לעם ישראל, ולכולנו היום:  

"למרות זמניותם של נביאי אלוהים, דבר אלוהים כן עומד לנצח. תשאלו את אבותיכם! הם יעידו כי כל דברי הנביאים התגשמו במדויק." [ראה ישעיה נה 10-11]

 

סיכום שיעור מס' 1:

1.         אלוהים בחר בנביא בשם זכריה (יהוה זוכר) על מנת לעודד את עמו בתקופת שפל.

זכריה מציג לפני עם ישראל את תכניותיו של אלוהים עבורם. ה' זוכר את עמו. הוא ימלא את הבטחותיו וישוב לשכון עמם לעד. זכריה הנביא פעל במקביל לחגי הנביא. המסר בפי שניהם היה דומה: חיזרו בתשובה ואלוהים ישוב וישכון בתוך עמו.

2.         לפני שזכריה מציג את תכניתו המבורכת של אלוהים עבור ישראל, הוא דורש מהעם לחזור בתשובה כנה.

מדוע? — מכיוון שלפני ברכה צריכה לבוא חזרה בתשובה. ללא תשובה, אין נחמה, שלום וברכה.

לפני כבוד מאלוהים, חייבים לבקש את כפרת החטאים שהמשיח ישוע (אל שדי) נתן לנו (ראה פרק יב).

3.         גם היום רוב עם ישראל אינו מציית לדברי נביאי אלוהים, כפי שהם כתובים בתנ"ך. לכן דברי זכריה רלוונטים היום ממש כפי שהיו לפני 2500 שנים.

אל תדחו למחר את כניעתכם לאלוהים! אל תנסו להשתיק את מכריזי דבר ה' או להתעלם מדבריהם! הם אולי ישתקו, אך דבר ה' יעמוד לעד.

 

היום הוא הזמן לישועה, מכיוון שאיננו יודעים עד מתי יעמדו חסדיו ורחמיו של אלוהים! הבה נקבל היום את משיח אלוהים — את ישוע.