זכריה הנביא – שיעור מס' 5 – פרק ג (חלק א)

Print Friendly

זכריה הנביא — שיעור מס' 5

פרק ג (חלק א)

בשיעור שעבר למדנו על אודות החזון השלישי מתוך שמונה שזכריה קיבל.

מטרת כל החזיונות הייתה לעודד את עם ישראל אשר חזר מגלות של 70 שנה בבבל.

שמונת החזיונות מציינים את התהליך שיעבור עם ישראל והעולם עד לנוכחות אלוהים בעמו: שפיטת הגויים, שבירת מרד עם ישראל נגד המשיח, טיהור רוחני של עם ישראל, בניה מחודשת של ירושלים ובית המקדש ושירות העם בעבודת אלוהים. מן הסתם, כל הנאמר בשמונת החזיונות עתיד להתגשם במלואו באחרית הימים
זכריה פרק ג:

1 וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יהוה, וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וַיֹּאמֶר יהוה אֶל הַשָּׂטָן: יִגְעַר יהוה בְּךָ, הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר יהוה בְּךָ, הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָיִם; הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵש. וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים, וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר: הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת. וָאֹמַר: יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ, וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים, וּמַלְאַךְ יהוה עֹמֵד. וַיָּעַד מַלְאַךְ יהוה בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃ כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר, וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי, וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה. 8 שְׁמַע נָא, יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה, כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח. כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם, הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד. 10 בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה.

א.     הסבר כללי של החזון עד פסוק 7:

זכריה רואה את יהושוע הכוהן הגדול עומד לפני מלאך יהוה. השטן עומד בצד ימין של יהושוע ומקטרג עליו.

שים לב לפסוק 3: יהושוע עומד מול מלאך יהוה וכל בגדיו מכוסים בצואה.

מה המשמעות? — יהושוע הכוהן הגדול מסמל את ישראל ומצבה הרוחני (ראה פסוק 8).

אז, יהוה — שהוא "מלאך יהוה" המוזכר בפסוק 1 — אומר לשטן:

"יהוה, הבוחר בירושלים, יגער בך! איך אתה מעז להמשיך ולהאשים את ירושלים? הרי ירושלים בקושי בחיים!"

מלאך יהוה מצווה על משרתיו להסיר את בגדיו מלאי הצואה של יהושוע הכוהן הגדול ולהחליפם בבגדי כבוד. החלפת הבגדים הצואים הנה סמל להסרת העוונות.

זכריה מתערב ומבקש שתרבוש, "צָנִיף", יונח על ראש יהושוע, כיאה לכוהן הגדול, וכך נעשה.

לאחר הטיהור אומר מלאך יהוה ליהושוע הכוהן הגדול:

אם תלך בדרכיי ותשמור את דבריי, גם אתה תדין את ביתי, תשמור את חצרי (בית אלוהים) ויהיו לך מהלכים — מקום של כבוד ומעמד — בקרבת אלוהים, כלומר, אתה תהיה כלי עסוק ומכובד בשירות אלוהים.

ב.     זהות המשתתפים ומשמעות מעשיהם:

פרק ג שוב מציג את מלאך יהוה. גם פה הוא מתואר כ"יהוה" בכבודו ובעצמו.

פסוק 2 מתאר את יהוה מדבר עם יהוה, וכך מלמדנו על אודות קיום מספר ישויות באלוהים. הדבר אינו חדש! בספר בראשית פרק יח אנו קוראים כי אלוהים ירד ארצה בדמות אדם ובא לבקר את אברהם אבינו, ובפרק יט 24 כתוב: "וַיהוה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת יהוה מִן הַשָּׁמָיִם" — כלומר, הכתוב מדווח לנו על שיחות ופעולות הנעשות בין שתי דמויות אשר שתיהן יהוה.

המילה "אלוהים" המוצגת בגוף רבים מצביעה גם היא על ריבוי הוויות אשר כולן מהוות שלמות אלוהית אחת.

שלוש הוויות קיימות באלוהים:

1.         רוח אלוהים, רוח הקודש (בראשית א 2).

2.         אל שדי — ההוויה שאותה בני אדם מורשים לראות פנים אל פנים.

●         שמות לג: "וְדִבֶּר יהוה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ…";

●         בראשית יח, יז 1: "וַיֵּרָא יהוה אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים";

●         שמות ו 2-3: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי יהוה, 3 וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יהוה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".

3.         ההוויה שאין אנו מורשים לראות את פניה.

           שמות לג 20: "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי; כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי".

גם הנביא ישעיהו מלמד כי ישנן שלוש הוויות (ישעיהו מח 16): "קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ".

מלאך יהוה בזכריה פרק ג, המזדהה גם בשם "יהוה", הוא אותו האיש שרכב על הסוס האדום בפרק א, והוא אותו האיש עם חבל המידה בפרק ב.

מכיוון שאנשים לאורך כל התנ"ך ראו את יהוה כאיש, פנים אל פנים, הרי שהם ראו את אל שדי, את ההוויה באלוהים שלבשה בשר והופיעה לפני אבותינו (שמות ו 2-3); הם ראו את "מלאך הפנים" של אלוהים (ישעיה סג 8-10); הם ראו את המשיח ישוע לפני שבא כמשיח מכפר (ללימוד מעמיק בנושא, הזמן את הספר "ישוע בתנ"ך" באתר זה, תחת "חינם / ספרים").

מכאן, מלאך יהוה בפרק ג הוא לא אחר מאשר המשיח ישוע לפני שבא כמשיח מכפר.

באיזה צורה או מעמד עומד יהושוע הכוהן הגדול מול המשיח?

פסוק 3:

"…הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים, וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ."

הוא עומד מול המשיח כשהוא לבוש בבגדים מלאים בצואה.

עלינו לזכור כי יהושוע הכוהן הגדול מסמל את ישראל ומצבה הרוחני לפני אלוהים (פ. 8).

המצב שבו יהושוע הכוהן הגדול נראה, הנו המצב האמיתי שבו עם ישראל נראה אז ועד היום. מבחינה רוחנית עם ישראל מכוסה בצואה ואינו מתאים או ראוי כעת לתפקיד כלשהו.

ישעיהו הנביא אמר דברים דומים (ישעיהו סד 5-6):

"וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ; וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, וַעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ; 6 וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ, מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ, כִּי הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ".

בפרק א הוא אמר כי בעוד החמור והשור מכירים את בעליהם ונכנעים למרותם, עם ישראל אינו יודע את אלוהיו ואינו חוקר ומנסה לדעת:

3 "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".  

אגב, כל אחד מאיתנו נראה כמו יהושוע לפני אלוהים, ורק בחסד אלוהים אנו יכולים להיות ראויים עבורו!

המקטרג

בעוד יהושוע עומד מול המשיח, השטן עומד בצד ימין של יהושוע הכוהן הגדול ומקטרג נגד יהושוע — נגד ישראל.

השטן עומד שם, כמו בבית משפט, כדי להציג את כל רעת בני ישראל (תהילים קט 6: "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע, וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ").

מה אומר השטן למלאך יהוה, למשיח, נגד יהושוע הכוהן הגדול — נגד עם ישראל?

השטן "מקטרג". הוא מציג לפני אלוהים את מעשי העם הנפשעים, את כישלונותיהם של ישראל, את כל חטאי העם, אחת לאחת, ולאור כל מעשי העם הכושלים הוא מנסה להוכיח לאלוהים כי העם הזה פסול ואינו ראוי להמשיך ולעשות דבר טהור כלשהו.

אם השטן יצליח לשתק את עם ישראל מפעולה, הרי שפעולת אלוהים תעמוד ותכניתו לא תושלם. מצב שכזה יעמיד את אלוהים כנכשל ואת השטן כמנצח!

חשוב לזכור! השטן עושה בדיוק את אותו הדבר גם היום נגד ילדי אלוהים (ראו התגלות יב 10, שם הוא מתואר כ-"שׂוֹטֵן אַחֵינוּ הַמְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלַיְלָה").

לא לחינם אמר יוחנן השליח (איגרת יוחנן הראשונה פרק ב 1-6):

"וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ, יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ (סניגור) לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק."

השטן תמיד ינסה להראות אותנו כנכשלים ולא ראויים. הוא תמיד ינסה להרוס את האפשרות שלנו לשירות מבורך. אך חסד אלוהים תמיד גדול יותר, ותמיד יכול להפוך את החוטא לתלמיד מזהיר.

האם השטן מציג נתונים אמיתיים?

כן! כוונותיו אינן כנות, אך הנתונים במקרה זה נכונים. ראו את פסוק 3: עם ישראל המיוצג בידי יהושוע אמנם חטא, ומבחינה רוחנית — כמכוסה צואה. לכן הוא לא ראוי לתפקיד כלשהו.

האם אלוהים קיבל את טענתו של המקטרג, של השטן?

לא! — במקום לגרש את יהושוע, להסיר מנגד עיניו את ישראל המכוסה בעוונות, המשיח מצווה על ניקוי ישראל ואומר:

"רְאֵה, הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת".

המשיח (לא כמו ישראל) נאמן להבטחתו לשמור את ישראל, לרחם עליו ולהקים אותו.

על פי הפסוקים הבאים, אלוהים הבטיח כי לא יעזוב את עמו, אלא יכין אותם בעצמו לעבודת שירות בעבור שמו: ויקרא כו 40-45; ירמיה לא 36-37, לב 40; יחזקאל לו 22-23, אל הרומים יא 1-2.

ישעיה הנביא בפרק נג מלמד אותנו כי הטיהור מעוונות אינו רק הצהרה מילולית, אלא פעולה יקרה ביותר שעלתה בחייו של המשיח.

המשיח היה צריך להקריב על עצמו, ולשלם בדמו את העונש שאנו היינו צריכים לשאת. זהו שיעור מאלף ללמוד: אם אלוהים לא יטהר אותנו…

●      נשאר מטונפים בחטא

●      לא נהיה ראויים לשירות,

●      נהיה נתונים לקטרוג של השטן ללא עזרה.

אם כך גם נמות, הרי שנישלח ובצדק לאגם האש לאבדון נצחי.

שים לב לנקודה חשובה:

לאורך כל האירוע יהושוע הכוהן מביט רק אל עיני המשיח. הכוהן (שמייצג את ישראל) אינו מתווכח או מתדיין עם השטן.

אין לנו דין ודברים עם השטן. עלינו להמשיך ולהביט רק לעבר המשיח; והוא, הפרקליט, יסתום את פיו של השטן. זיכרו את הנאמר בספר שמות יד 14:

"יהוה יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן!" 

לא לחינם בחר אלוהים כוהן גדול בשם יהושוע (משמעו: יהוה מושיע).

●        למה התכוון אלוהים באומרו: "הֲלוֹא זֶה (ירושלים) אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ"?

●        מדוע השטן בוחר בירושלים?

●        מה המשמעות של "להסיר את העוונות ביום אחד"?

●        מהי אותה אבן בעלת שבע העיניים ("עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם")?

ההמשך יבוא בשיעור הבא.

סיכום שיעור מס' 5:

החזון הנוכחי מציג את מצבה הרוחני של ישראל כ"מכוסה בצואה" — סמל העוונות.

מול המצב הקשה הזה עומד המשיח ואומר: … גם כך הם שלי! אני אנקה ואכשיר אותם למשימה שיעדתי עבורם.

קורא יקר,

יהושוע הכוהן, עם ישראל, וגם אנחנו — לעולם לא נוכל לטהר את עצמנו בכוחנו.

הפרק הזה הנו ההוכחה ששום מצווה או מעשה אדם יכולים להכשירנו לעבודת אלוהים, אלא חסדו של אלוהים בלבד. חסד אלוהים ניתן למי שמאמין אמונה כנה בישוע המשיח ובקורבנו המכפר על כל חטא. חסד אלוהים ניתן למי שנועץ מבט קבוע והנחוש בעיני ישוע המשיח. רק עבורו יהיה המשיח לפרקליט. אבוי לכל מי שישוע אינו פרקליטו!

המאמינים אינם נמצאים בדו-שיח עם השטן. הם עומדים מול ישוע, מביטים אליו בלבד והוא יעשה. כך נאמר בתהילים לז 5: "גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ, וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה."

את אלוהים ניתן לשרת רק לאחר טיהור ותוך כדי הליכה צמודה אליו. אי אפשר לגרור חטא, להסתירו או להשלים איתו. טוהר פותח צוהר לשירות מבורך.

כך ברמה האישית כמו בלאומית: עם ישראל זקוק ליום כיפור לאומי לפני שיוכל לשרת את אלוהים ולהיות ברכה לעמי העולם (יותר על כך בפרק יב).