זכריה הנביא – שיעור מס' 6 – פרק ג (חלק ב)

Print Friendly

שיעור מס' 6

זכריה הנביא

פרק ג (חלק ב)

מבוא

להזכירנו: מטרת שמונה החזיונות שקיבל זכריה הייתה לעודד את עם ישראל שחזר מגלות בת 70 שנה.

העם התמודד עם אויבים שמנעו ממנו להמשיך את עבודות בניית העיר והמקדש. ידי העם רפו ולכן נדרש נביא כמו זכריה (ה' זוכר) בן־ברכיה (ה' יברך) כדי להזכיר לעם כי אלוהים לא שוכח אותם.

שמונה החזיונות מציינים את…

●         התהליך שיעברו עם ישראל והעולם עד היום שבו יבוא אלוהים בעצמו לשכון בקרב עמו,

●         שפיטת הגויים,

●         שבירת מרד ישראל נגד המשיח, טיהור רוחני של עם ישראל

●         בנית ירושלים ובית המקדש

●         שירות העם בעבודת אלוהים.

פרק ג עוסק בחזון הרביעי שנושאו הוא טיהור רוחני של עם ישראל בידי המשיח.

 

1 וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יהוה, וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ;וַיֹּאמֶר יהוה אֶל הַשָּׂטָן: יִגְעַר יהוה בְּךָ, הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר יהוה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָיִם; הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.

וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים, וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ.

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר: הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת;

וָאֹמַר: יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ, וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים, וּמַלְאַךְ יהוה עֹמֵד.

6 וַיָּעַד מַלְאַךְ יהוה בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃

7 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר, וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי, וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי, וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה.

8 שְׁמַע נָא, יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה, כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח.

9 כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם, הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד.

10 בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה.

 

הכוהן הגדול מייצג את עם ישראל

בשיעור שעבר כבר עמדנו על זהותו של מלאך יהוה וראינו כי מדובר על המשיח בכבודו ובעצמו. מלאך יהוה — המשיח — הוא הדמות שמסירה את חטאי העם ומטהרת את ישראל.

באיזו צורה / באיזה מעמד רואים אנו את יהושוע הכוהן הגדול עומד מול המשיח? (פסוק 3):

"וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים, וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ".

יהושוע הכוהן הגדול עומד מול המשיח כשהוא לבוש בבגדים מלאים בצואה.

עלינו לזכור כי יהושוע הכוהן הגדול מסמל את ישראל — את מצבה הרוחני לפני אלוהים (פסוק 8).

עוונותיהם של בני ישראל מונעים מהם להיות ראויים לתפקיד כלשהו (אגב, כל אחד מאיתנו נראה כמו יהושוע לפני אלוהים, ורק בחסד אלוהים אנו יכולים להיות ראויים לו).

בעוד יהושוע, הכוהן הגדול, עומד מול המשיח ומביט רק בו, השטן עומד בצדו הימיני של יהושוע ומקטרג. השטן מציג לפני אלוהים את מעשי העם הנפשעים — אחת לאחת. לאור כל מעשיהם הכושלים, הוא מנסה להוכיח לאלוהים כי העם הזה פסול ואינו ראוי להמשיך ולעשות דבר טהור כלשהו.

שיתוק השירות של ישראל (או של כל משרת ה'), פוגע בשמו הטוב של אלוהים.

לא לחינם אמר יוחנן באיגרתו הראשונה בפרק ב 1-6:

"… וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ (סניגור) לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק".

 

ובכן, האם אלוהים קיבל את טענתו של המקטרג — השטן?

לא! במקום לגרש את יהושוע הכוהן הגדול ולהסיר מנגד עיניו את ישראל המכוסה בעוונות, המשיח מצווה על טיהור ישראל ואומר:

"רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ, וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת."

ישעיה הנביא בפרק נג מלמד אותנו כי הטיהור מעוונות אינו רק הצהרה מילולית, אלא פעולה יקרה ביותר. המשיח עצמו שילם בחייו את המחיר עבור סליחת חטאינו כדי שלנו יהיו חיים ובשפע — "חיים תמורת חיים".

אם אלוהים לא יטהר אותנו, אזי, נשאר מטונפים בחטא, לא ראויים לשירות ונתונים לקטרוג של השטן וללא עזרה.

פסוק 2: מלאך יהוה, המשיח, גוער בשטן ואומר לו:

"… יִגְעַר יהוה בְּךָ, הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר יהוה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָיִם; הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ".

מדוע השטן בוחר בירושלים? מדוע הוא לא מוותר לבני ישראל החלשים שנראים כמו חתיכת עץ שניצל מכיליון?

השטן פוגע בירושלים ובעם ישראל רק מכיוון שירושלים הנה העיר שבה אלוהים בחר לשכון, וישראל — העם שדרכו אלוהים בחר להביא משיח כדי לשרתו.

מאז בראשית השטן מנסה להשמיד את ישראל על מנת שהבטחת אלוהים לישראל ולעולם לא תתממש.

גם היום ניתן לראות את המלחמה בין השטן לאלוהים שבמרכזה עומדת ירושלים.

שימו לב לכתוב בפרק יב 2-3:

2 הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלָיִם סַף־רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב, וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלָיִם.

3 וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלָיִם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים, כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ, וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

העמים הגויים מעוניינים לקחת חלק מירושלים. עיר זו מהווה פיתוי גדול לכל העמים, אך כל מי שיגע בה ימצא את מותו.

מדוע ניתן לקבוע שעמים רבים בימינו מהווים כלי ביד השטן?

כל עם שאינו מקבל את קביעת אלוהים שירושלים שייכת לישראל, הריהו מורד נגד אלוהים.

עם המורד נגד רצון אלוהים, בין אם ביודעין או לאו, הריהו כלי ביד השטן. השטן משתמש בעמים המסרבים לציית לרצון אלוהים. הם הכלים שמוציאים לפועל את תכניתו האפלה.

דוגמא נוספת:

גוג מארץ המגוג [יחזקאל לח)

יחזקאל הנביא מציין שבאחרית הימים, בעת בה עם ישראל נהנה משלום [שווא], ובעקבות אותו שלום שווא עם ישראל מוותר על הגנתו בכוחות עצמו, יעלו על ארץ ישראל עמים מהצפון הרחוק.

גוג, מנהיג מארץ אשר בירכתי צפון – רוסיה, יאסוף צבאות עמים בעלי מכנה משותף, ויעלו כולם על הרי ישראל כדי לבזוז ולקחת שלל.

אלוהים בחסדו אומר שכאשר יעלו גוג וצבאות שאר העמים על ישראל, הוא אלוהים ישמיד את כל הצבאות הללו עד החייל האחרון שבהם.

אותם עמים בחרו להיות כלי בידו של השטן – וההחלטה האומללה הובילה אותם לאובדנם.

כך אלוהים יוכיח שוב את כוונתו הריבונית לגבי ירושלים.

היא שלו!

פסוק 5:

"וָאֹמַר: יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ, וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים."  

אנו רואים את זכריה מתערב בדיון ומבקש כי צניף טהור יושם על ראשו של יהושוע הכוהן. בקשתו של זכריה היא כי עם ישראל ימלא בשלמות את ייעודו ככוהן לאלוהים בין העמים (השווה ישעיה סב 3: "וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יהוה, וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ").  כמו כן ראה ויקרא ח 9: המצנפת על הראש היא חלק מתלבושת הכוהן המכהן בקודש.

התנאי לקבלת הברכה: טוֹהר

לאחר שיהושוע הכוהן מנוקה מצואתו, אומר לו מלאך יהוה / המשיח / אל שדי:

"כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר, וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי, וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה." 

במילים אחרות אומר ה': אם תלך בדרכי — ידיך יהיו מלאות בשירות למען אלוהים.

הלקח מאוד ברור! טוהר וצדק הם הדרך הסלולה לשירות אלוהים. בלעדיהם אין שירות.

לאורך כל התנ"ך אלוהים מבטיח ברכות לילדיו, אך הברכה הגדולה מכולן היא בואו של המשיח.

מדוע?

כי אז נהנה מהתחברות קרובה יותר עם אלוהים, ונחיה עמו בעולם אשר בו החטא מרוסן. הנביאים מתארים את אותה תקופה כאחת שבה גם החיות יחיו יחדיו בשלום:

ישעיהו פרק יא: 6 "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם; 7 וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן; 8 וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. 9 לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי; כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יהוה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

בסוף פסוק 8:

"…הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח."

יהוה צבאות מבטיח את הברכה הגדולה. — זיכרו! ההבטחה הזו באה לאחר טיהור עם ישראל מעוונותיו.

מי הוא "עַבְדִּי צֶמַח"?

לאורך הכתובים זהו אחד התארים של המשיח. "עַבְדִּי צֶמַח" הנו המשיח, נצר ממשפחת דוד המלך. כשיבוא, יהודה תשב לבטח וכל העמים יקראו לצמח: "יהוה צִדְקֵנוּ", אף על פי שמקורו ממשפחת בני אדם.

כך נאמר בירמיה כג 5-6:

5 "הִנֵּה יָמִים בָּאִים", נְאֻם־יהוה, "וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק, וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. 6בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. וְזֶה־שְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְרְאוֹ: 'יהוה צִדְקֵנוּ'." (ראה גם ירמיה לג 16-15)

ירמיה הנביא מציין את תכונותיו ואופיו של הרועה הטוב, המלך הנאמן, וזאת לאחר שבפסוקים הקודמים 1-4 הוא תיאר את רשעתם של הרועים הרעים, מורי השקר, אשר כל מעיינם היא לנצל את העם לטובתם האישית.

והנה, הרועה הטוב, המלך הנאמן הוא: צמח צדיק.

על פי הנתונים מספר ירמיה כג 5-6 וכן לג 14-16 הצמח הצדיק הוא:

1. נצר למשפחת דוד המלך

2. מלך ישראל

3. חכם וצדיק – שופט צדק

4. יביא שלום לישראל ולעולם.

5. ירושלים תשכון לבטח.

בפרק ו 12-13, זכריה מציין גם כי אותו צמח, המשיח, ישב על כיסאו וימשול.

יב. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר:  הִנֵּה-אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ, וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת-הֵיכַל יְהוָה.  יג. וְהוּא יִבְנֶה אֶת-הֵיכַל יְהוָה, וְהוּא-יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל-כִּסְאוֹ; וְהָיָה כֹהֵן עַל-כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. 

בפרק ו הנביא זכריה מתאר דמות – את צמח יהוה, אשר ממלא את תפקיד המלך והכוהן הגדול תחת כובע אחד.

עלינו לזכור שאלוהים אסר על מלך אדם רגיל למלא גם תפקיד של כוהן במקביל להיותו מלך.

אלוהים יעד את המלוכה לבית דוד משבט יהודה ואת הכהונה לשבט לוי.

מסיבה זו נענש המלך עוזיהו כאשר התעקש למלא את תפקיד הכוהן (ציטוט).

והנה, צמח יהוה עתיד להיות:

1. איש

2. יבנה את היכל אלוהים

3. יהיה מלא בהוד

4. ישב על כסא המלך בהיכלו

5. יהיה כוהן על כסא המלך

6. שלמות ושלום בין הכוהן והמלך

הנביא ישעיה מתאר את אופיו, מעמדו, זהותו ופעולותיו של עבד יהוה גם בפרקים: ב, ד, יא, יב, נג ובפרקים רבים נוספים.

בכל הפרקים הללו אנו מקבלים תיאור נאמן של עבד יהוה, הצמח הצדיק.

כל התיאורים מתאימים בדיוק לישוע המשיח שבא ממשפחת דוד המלך.

פסוק 9:

"כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם, הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, "וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד."

בפסוק זה ישנה הקבלה בין "עבדי צמח" לאבן בעלת שבע העיניים.

ראה גם חזון יוחנן פרק ה 6:

"וְרָאִיתִי בֵּין הַכִּסֵּא וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת וּבֵין הַזְּקֵנִים עוֹמֵד שֶׂה כְּמוֹ טָבוּחַ; שֶׁבַע קַרְנַיִם לוֹ (סמל לכוח ומלכות), וְשֶׁבַע עֵינַיִם (סמל לחכמה וראיה כוללת) אֲשֶׁר הֵן שֶׁבַע רוּחוֹת הָאֱלֹהִים הַשְּׁלוּחוֹת אֶל כָּל הָאָרֶץ."

מכאן: "עַבְדִּי צֶמַח" = האבן = השה = המשיח.

האם עם ישראל מכיר את "עַבְדִּי צֶמַח"?

האם הוא מכיר היום את האבן — את המשיח ישוע? — לא!

כך נאמר כבר בתהילים קיח 22:

"אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה." [ראה גם ישעיה ח 14-15]

אותה "אֶבֶן" — המשיח שיבוא בעתיד — יכה בגויים הנלחמים נגד ה' (דניאל פרק ב, ז).

אך עד היום שבו יחזור המשיח, אומר יהוה צבאות: "הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ".

למה הכוונה?

מבחינה סמלית, הכוונה שאלוהים מכין את אבן הפינה. הוא כביכול "מסתת" עליה את הקדשתו ואת שמות הנכתבים עליה (התגלות ג 12: "… וְאֶכְתֹּב עָלָיו אֶת שֵׁם אֱלֹהַי וְאֶת שֵׁם עִיר אֱלֹהַי, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, הַיּוֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם מֵאֵת אֱלֹהַי, וְאֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ").

משמעות הדבר: אלוהים מכין את בואו. — הוא קרב ובא!

 

איזה דבר מיוחד עתיד עוד לעשות המשיח?

יום הכיפורים

פסוק 9:

"…וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד."

הפסוק מאיר לנו את המשמעות המלאה של התגשמות יום הכיפורים — כפרת עוונות לאומית ביום אחד (על הנושא הזה נרחיב בפרק יב).

בעתיד, ביום הכיפורים הסמוך לחזרתו של המשיח, כל עם ישראל — כל הנותרים — יביטו אל האדון ישוע, וכעם, יחזרו בתשובה.

באותו יום כיפורים, המשיח ישוע יסלח לעם ישראל. זה יהיה היום שבו יוסרו עוונות העם.

מיום זה ואילך, יזכה ישראל לשרת את ישוע המשיח כממלכת כוהנים וגוי קדוש בין העמים.

פעולה זו תתרחש בפתח מלכות 1000 השנים של המשיח.

כמו כן, ישנה אפשרות נופת להבין את הפסוק.

כאשר יחזור המשיח ישוע ארצה, הוא יסיר מעליה את כל מתנגדיו.

כל אשר יישארו, יהיו אלו אשר יחזרו בתשובה כנה.

לפיכך, בעוד עם ישראל חווה את יום הכיחפורים ברמה הלאומית, שאר הנותרים מן הצרה מכלל העמים חווים יום של חזרה בתשובה גם כן, ונכנעים באמונה אמיתית וכנה לרגלי האדון ישוע.

אין פלא שהפרק מסתיים במילים:

"בַּיּוֹם הַהוּא," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, "תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה."

כך יתבטאו השלווה והשלום בממלכת המשיח (מיכה ד 1-8).

מי שרוצה לטעום מחיים שכאלה, כדאי לו עוד היום להתחנן לטיהור בדם הכפרה של ישוע המשיח.

סיכום שיעור מס' 6:

החזון בפרק ג מציג בשלמות את פעולתו של המשיח ואת ייעוד ישראל בשירות האדון. הפרק גם מבהיר בצורה חד משמעית כי האישיות המרכזית בחיי ישראל, או בחיי כל בן אנוש, הוא המשיח:

●         המשיח מגן עלינו מהאשמות השטן.

●         המשיח מטהר את עוונותינו, כי אין בכוחנו לעשות זאת.

●         המשיח מכין את ילדיו לעבודת השירות.

●         המשיח עוד יחזור, ואז — ביום אחד — הוא יסיר את עוונות ישראל.

הבשורה הזו נועדה לעודד את עם ישראל שנמצא באווירה קשה, אך העיקרון נותר נכון לגבינו גם היום: רק עם ישוע יש כפרה, שירות, שלום ושלווה.