זכריה הנביא – שיעור מס' 7 – פרק ד (חלק א)

Print Friendly

שיעור מס' 7

זכריה הנביא

פרק ד (חלק א)

מבוא

תזכורת הרקע ומשמעות החזיונות עד כה:

עם ישראל חזר מגלות בת 70 שנה בבבל. הוא התמודד עם אויבים שמנעו ממנו להמשיך את עבודות בניית העיר והמקדש.

ידי העם רפו ולכן נדרש נביא כמו זכריה (ה' זוכר) בן־ברכיה (ה' יברך) בן־עידו כדי להזכיר להם כי ירושלים ועם ישראל עדיין במרכז תכניתו של אלוהים.

שמונה החזיונות (פרקים א-ו) מציינים את התהליך שיעברו עם ישראל והעולם, עד היום שבו יבוא אלוהים בעצמו לשכון בקרב עמו.

חזון 1:  המשיח — האיש הרוכב על הסוס האדום — סורק את היקום ומזהיר את הגויים כי יישפטו בגלל יחסם כלפי ישראל.

חזון 2:  אלוהים שופט כל ממלכה ועם שפגעו בישראל, ולבסוף מקים את ממלכתו.

חזון 3:  המשיח מבטיח לברך את ירושלים, לשכון בה ולהגן עליה כחומת אש.

חזון 4:  המשיח מבטיח לטהר את ישראל מעוונותיו ביום אחד ולהכין אותו לייעודו המקורי — שירות לאלוהים.

חזון 5:  חזון זה מתחבר לקודמו בצורה מופלאה:

           לאחר שעם ישראל ינוקה מעוונותיו, הוא יחזור לייעודו המקורי כעם כוהנים: להביא את אור אלוהים ואת האמת לכלל העמים.

פרק ד:

1 וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. 2 וַיֹּאמֶר אֵלַי: "מָה אַתָּה רֹאֶה?" ויאמר (וָאֹמַר): "רָאִיתִי, וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ, שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. 3 וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ, אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ."

4 וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: "מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי?" 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי." 6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "זֶה דְּבַר יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹח, כִּי אִם בְּרוּחִי,' אָמַר יהוה צְבָאוֹת. 7 'מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת "חֵן חֵן" לָהּ'."

8 וַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 9 "יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה, וְיָדַעְתָּ כִּי יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵכֶם. 10 כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל. שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ." 11 וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ?" 12 וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב?" 13 וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי." 14 וַיֹּאמֶר: "אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ."

 

מנורת הזהב

הפרק פותח בתיאור מפורט של מנורה אשר הייתה דומה לזו שבאולם הקודש בבית המקדש, ממש לפני קודש הקודשים.

מכיוון שהמנורה מהווה סמל חשוב, ראוי ללמוד את משמעותה, וכך נבנה בסיס ללימוד המשך הפסוקים.

●      מהיכן המנורה?

●      מהי סמלה בעבר ומהי מסמלת היום?

●      מדוע היא חלק מהחזון החמישי?

מוצא המנורה:

המנורה מוצגת לבני ישראל כאחת הכלים שציווה אלוהים לבנות במקדש. בשלב זה אלוהים לא הסביר מהיכן צמח הרעיון של המנורה.

בספר שמות פרקים כה-לט יש הוראות רבות שנוגעות למשקלה ולעיצובה ממקשה אחת של זהב טהור.

המנורה עמדה לפני הפרוכת והייתה מקור האור היחידי באולם הקודש, בכניסה לקודש הקודשים. כלומר, אור המנורה האיר את הדרך לקודש הקודשים — למושב אלוהים. אם המנורה לא הייתה דולקת, אי אפשר היה לראות דבר בדרך לנוכחות אלוהים.

למרות יופייה ויוקרה הארצי של המנורה, עלינו תמיד לזכור שכל כלי במקדש הארצי היה בבואה של הכלי במקדש השמיימי והנצחי:

"הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (אל העברים ט 24).

הדבר נכון גם לגבי המנורה. אפילו הקשת בענן כאות שאלוהים לא ימחה את בני האדם במבול (בראשית ט) נלקחה מכסא כבודו של אלוהים: התגלות ד 3: "וְהַיּוֹשֵׁב דּוֹמֶה בְּמַרְאֶה לְאֶבֶן יָשְׁפֶה וְאֹדֶם, וְקֶשֶׁת סָבִיב לַכִּסֵּא דּוֹמָה בְּמַרְאֶה לְבָרֶקֶת." כמו כן אבני החושן על חזה הכוהן הגדול.

א.      אם המנורה במקדש הארצי היוותה בבואה, אז מהי משמעותה הנצחית?

בספר התגלות כא 24-23 כתוב:

23 "וְהָעִיר אֵינֶנָּה צְרִיכָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בָּהּ, כִּי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵאִיר אוֹתָהּ וְהַשֶֹה הוּא מְנוֹרָתָהּ. 24 הַגּוֹיִם יֵלְכוּ לְאוֹרָהּ וּמַלְכֵי הָאָרֶץ מְבִיאִים אֶת כְּבוֹדָם אֵלֶיהָ."

כלומר, המנורה היא סמל של המשיח ישוע, המאיר את הדרך אל נוכחות אלוהים. ישוע עצמו הצביע על עצמו כמקור אור כאשר היה בארץ. בספר בשורת יוחנן ח 12 אומר ישוע על עצמו:

"אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ", ובפרק ג 19 כתוב עליו: "הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם…"

למדנו כי ישוע הוא המנורה, הוא האור שלאורו יכולים בני האדם להגיע לאלוהים. אם כן, …

ב.      מהי משמעותה הסמלית, הזמנית, של המנורה?

ב 1.      עם ישראל כמנורה

במעמד הר סיני אמר אלוהים למשה, ודרכו לעם ישראל:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט 6).

אלוהים יעד את ישראל להיות העם שדרכו יבוא משיח העולם. דרך המבט על ישראל יכולים שאר העמים להכיר בקיום אלוהים, וגם לזהות את תכונותיו ואת רצונו.

ישעיה הנביא תיאר זאת בפרק ס 1-3:

1 "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יהוה עָלַיִךְ זָרָח. 2 כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יהוה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. 3 וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."

הנבואה הזו תתגשם בתקופת מלכות ישוע בארץ, אך מלכתחילה היא נועדה להתקיים מהרגע שעם ישראל היה מזהה את ישוע ומקבלו כאדון ומושיע אישי מן החטא – כמלך העולם.

נבואתו של ישעיה תתגשם בדיוק באותה עת שתתגשם נבואתו של זכריה מפרק ח 23:

"בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם".

כאשר המשיח יחזור לאחר הצרה הגדולה, שארית ישראל תקבל אותו. היא תחייה על פי רצון אלוהים, ואז הגויים יראו את אור אלוהים דרך התנהגותה ופועלה.

ב 2.      קהילת המשיח כמנורה

אלוהים בחר להראות את אורו דרך עם ישראל, אולם העם דחה אותו.

מכיוון שכרגע עם ישראל דוחה את רצון אלוהים, משתמש ה' בקהילתו — יהודים וגויים המאמינים בישוע כאדון ומושיע מן החטא [עד להילקחות הקהילה השמיימה] על מנת לשאת את אור המשיח לכלל בני האדם.

מדוע אלוהים לא עוצר את כל תכניתו עד שישראל יחזור בתשובה? מדוע בוחר אלוהים את הקהילה כאור זמני עד שישראל יפקח את עיניו?

הישועה באה על־ידי שמיעה, ואם אין מי שיכריז כיצד בני אדם יאמינו ויוושעו?

"אַךְ כֵּיצַד יִקְרְאוּ אֶל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ? וְכֵיצַד יַאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ? וְכֵיצַד יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מְבַשֵֹר? …לְפִיכָךְ הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ" (רומים י 4, 17).

אלוהים משתמש בקהילה כדי שכלל העמים יזכו לראות את אור המשיח, וזאת מכיוון שעם ישראל כרגע מסרב למלא את ייעודו. כך אלוהים מוכיח שוב את גודל חסדו לעולם השורה בחטא בדרכו לאבדון.

בספר התגלות א 20 אנו למדים שכל קהילה מקומית כמוה כמנורת זהב לפני אלוהים, וייעודה של המנורה הוא להאיר:

"אֶת סוֹד שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר רָאִיתָ בִּימִינִי וְשֶׁבַע מְנוֹרוֹת הַזָּהָב: שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הֵם מַלְאֲכֵי שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת, וְשֶׁבַע הַמְּנוֹרוֹת הֵן שֶׁבַע קְהִלּוֹת."

בהתגלות ב 5 מוזהרת קהילת אפסוס שאם לא תחזור לאהבתה הראשונה, יסיר אלוהים את מנורתה ממקומה:

"לָכֵן זְכֹר מִנַּיִן נָפַלְתָּ וַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וַעֲשֵׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרִאשׁוֹנִים; שֶׁאִם לֹא כֵן, אָבוֹא אֵלֶיךָ וְאָסִיר אֶת מְנוֹרָתְךָ מִמְּקוֹמָהּ — אִם לֹא תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה."  

במילים אחרות אומר המשיח: "אם אין אהבת אלוהים ביניכם, לא יראו את אור אלוהים בכם."

המילים הללו אינן תיאורטיות. הן נכונות ומעשיות לכולנו ממש היום! ללא איזון בין לימוד דבר אלוהים ואהבתו בין האחים, יסיר אלוהים את מנורת הקהילה (אפסים ד 25: "…דַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי אֵיבָרִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ").

בבשורת מתי מפרק ה, ישוע מציג את הרמה הנדרשת מילדי אלוהים בממלכת אלוהים. בפסוקים 13-16 (פסוקי הפתיח) ישוע מזכיר למאמינים כי הם מלח הארץ, הם אור העולם. לכן עליהם להיות ברורים בעדותם, כדי שאנשים נוספים יבואו לאלוהים:

13 "אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ, וְאִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ, כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ? הֵן לֹא יִצְלַח עוֹד לְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לִהְיוֹת מִרְמָס לְרַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת. 14 אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. 15 גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי, אֶלָּא עַל כַּן שָׂמִים אוֹתָהּ וְאָז תָּאִיר לְכָל בָּאֵי הַבַּיִת. 16 כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם."

שאול השליח מכנה את המאמינים בשם "שגרירי המשיח":

"לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ…." (קור"ב ה 20).

סיכום ביניים:

●         ישוע הוא אור העולם. הוא צוין כמנורה המאירה את הדרך לנוכחות אלוהים.

●         אלוהים בחר במנורה כסמל של אור. הוא העניק את הסמל הזה לעם ישראל שאמור להביא את אור אלוהים לכל העמים.

●         מכיוון שישראל כרגע מסרב לשרת את אלוהים, בחר אלוהים בכלי זמני אחר — בקהילה — כדי שישועתו תמשיך להגיע לכלל העמים.

●         עם ישראל עוד יחזור בתשובה. הוא יתפוס את מקומו כמבשר לעולם ויתנהג כיאות למנורה המאירה את הדרך לישועת אלוהים.

חשוב לזכור!

המנורה במקדש שונה מהמנורה שרואה זכריה בנקודה אחת רבת חשיבות:

●         המנורה במקדש נזקקה לטיפול תמידי ויומי של מילוי שמן וקיזוז פתילי הנרות. היא ניזונה משמן שניתן מטוב לבם של בני ישראל.

●         לעומתה, אספקת השמן של מנורת זכריה הייתה נצחית וללא מגע יד אדם. לצדיה עמדו שני זיתים (או עצי זית), מחוברים בצינורות למיכל שעמד על ראש המנורה, והוא סיפק שמן נצחי למנורה.

סיכום שיעור מס' 7:

א.        המנורה הדולקת מסמלת את הייעוד ואת המטרה של עם ישראל בין הגויים. עם ישראל נבחר על מנת להציג את אור אלוהים בין העמים כדי שאלה ייוושעו.

           אלוהים הציג את המנורה בחזונו של זכריה על מנת לעודד במסר כפול:

1.         בית המקדש ייבנה — כי המנורה צריכה להיות מוצבת שם (על כך בשיעור הבא);

2.         עם ישראל עוד ימלא את ייעודו כאור ה' לעמי העולם.

ב.        נאמני אלוהים מאז ומתמיד נקראים "אור העולם". האם כל מאמין בקהילה יכול לומר כי התנהגותו, דרך חייו ועדותו מהוות אור בעולם חשוך?

מה לגביי, האם אני אור יעיל עבור אלוהים?

עלינו תמיד לזכור: אם אלוהים מעניש את העם היהודי, עם הבחירה, בגלל חוסר אמונה ואי ציות, על אחת כמה וכמה הוא נכון להעניש גוי מאמין שאינו מציית (אל הרומים יא).

דבר אלוהים מלמד שגוף המאמין בישוע הוא מקדש אלוהים. לכן, מנורת אלוהים נמצאת בי ובך! — האם היא דולקת או כבויה? מוסתרת או בוהקת?

הבה נתפלל שמנורת אלוהים בנו תאיר בעוז, על מנת שחסד אלוהים ייראה לכל אדם.