זכריה הנביא – שיעור מס' 8 – פרק ד (חלק ב)

Print Friendly

שיעור מס' 8

זכריה הנביא

פרק ד (חלק ב)

מבוא

בחלק א של פרק ד למדנו על המנורה שזכריה ראה בחזונו. למדנו שהמנורה הנה סמל של המשיח המאיר את הדרך לבני האדם על מנת שיבואו לנוכחות אלוהים.

את סמל המנורה האציל אלוהים על ישראל כעם נבחר כדי שיאיר את אור אלוהים לשאר העמים.

הימצאות המנורה בחזון הצביע על:

א.        תקווה של חזרת עם ישראל לשירות אלוהים כאור לעולם.

ב.        בניית המקדש, מקום משכנה של המנורה.

ג.         העובדה שרק בעזרת רוח אלוהים ניתן להשלים ולעשות את רצון אלוהים (זאת בהמשך).

פרק ד

נתמקד עתה  בפסוקים 5 ואילך:

…וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: "מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי?" 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי."

בפסוקים 4-5 זכריה מבקש הסבר על אודות המנורה — את משמעותה בחזון, לא משמעות כללית.

את המשמעות הכללית הוא ידע, כי הרי הוא כוהן שלמד לשרת במקדש.

המלאך ענה לזכריה: אתה הרי יודע! — "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה". זכריה מתעקש ואומר כי אינו יודע. זכריה לא הבין את המשמעות המידית של המנורה לזמנו, לבעיה הנוכחית שבה הוא חי. זכריה לא הבין מה אלוהים רוצה ללמדו דרך הסמל של המנורה בחזון.

משמעות המנורה לתקופת זכריה

בפסוקים 6-10 המלאך מסביר לזכריה את המסר המידי של המנורה בחזון:

6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "זֶה דְּבַר־יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכוח, כִּי אִם בְּרוּחִי,' אָמַר יהוה צְבָאוֹת. 7 מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת "חֵן חֵן" לָהּ'."

8 וַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 9 "יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה, וְיָדַעְתָּ כִּי יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵכֶם. 10 כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל. שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ."

לפני שנדון בתשובת המלאך, חשוב לזכור:

בניית המקדש נעצרה כבר כ-16 שנים [בין השנים 536-520 לפנה"ס], וזאת בגלל לחץ האויבים מבחוץ וייאוש העם מבפנים.

הסיבה: העם ניסה בכוחות עצמו לבנות ולהתמודד עם נכלי האויבים.

התוצאה: ייאוש, עצב, דיכאון — עצירת מלאכת הבנייה.

-         605 לפנה"ס: תחילת גלות בבל. נבוכדנאצר מגלה את עילית החברה ביהודה לבבל – דניאל

-         597 לפנה"ס: הגליית חלק נוסף מיהודה בבלה – יחזקאל נלקח לגלות

-         586 לפנה"ס: נבוכדנאצר מגלה את שארית בני יהודה בבלה ושורף עם האדומים את המקדש. ירושלים נחרבת.

-         539 לפנה"ס: פרס כובשת את בבל והכרזת כורש המאפשרת ליהודי הגולה לשוב ליהודה.

-         538-7 לפנה"ס: כחמישים אלף איש חוזרים ליהודה תחת הנהגת זרובבל, יהושוע הכוהן הגדול וששבצר.

-         520 לפנה"ס: זכריה וחגי מנבאים ביהודה

-         516 לפנה"ס: בית המקדש השני נבנה.

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכוח — כִּי אִם בְּרוּחִי!

כשהעם במצב ירוד בא דבר אלוהים במילים אלו (פסוקים 6-7):

6 …"זֶה דְּבַר־יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכוח, כִּי אִם בְּרוּחִי,' אָמַר יהוה צְבָאוֹת. 7 מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת "חֵן חֵן" לָהּ'."

מילות העידוד של המלאך מזכירות עיקרון חשוב ביותר, הן עבור זרובבל והן עבור כל אחד מאיתנו היום. במילים אחרות:

"זרובבל, לפניך עומד פרוייקט כה גדול ומסובך ששום כוח אנושי הנתון לרשותך לא יספיק כדי להשלימו.

א.        המשימה שלפניך דורשת יותר ממה שבני אדם יכולים לעשות. משימת בניית בית אלוהים מול האיומים מבחוץ דורשת את הדרכתו וכוחו של אלוהים.

           כוחו של אלוהים מובטח לך אם תסמוך על הדרכת ופעולת רוח אלוהים בחייך.

ב.        זרובבל, דע לך, לא ניתן לעשות דבר עבור אלוהים או לשרותו ללא הנוכחות וההדרכה של רוח אלוהים."

למעשה, כל אחד מאתנו זקוק לשמוע את המסר הזה שקיבל זרובבל.

האם העיקרון הזה חדש לזרובבל, או בתנ"ך בכלל? — לא!

1.         במדבר יא 25: "הסנהדרין" הראשון החל ללמד את העם ולהדריכו לתועלת אלוהים רק לאחר שרוח אלוהים הואצל עליו:

           "וַיֵּרֶד יהוה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ."

2.         מלכים וכוהנים נמשחו בשמן לאות שרוח ה' עליהם, ורק לאחר מכן החלו בתפקידם. זאת ללמדם כי ללא רוח אלוהים, עבודתם אינה ראויה לאלוהים:

תהילים מה 8: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ."

שמואל א טז 13: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ־יהוה אֶל דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה…"

 3.        בשורת יוחנן פרק ג: נקדימון למד מישוע כי ללא רוח אלוהים אי אפשר לראות את אלוהים:

הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים."

 4.        מעשי השליחים פרק ב: הקהילה החלה לתפקד כגוף המשיח רק לאחר שרוח אלוהים צלח עליה ושכן באיבריה.

המסר הזה מתאים כמו כפפה ליד לפעולת התאורה של המנורה בחזון של זכריה: כמו שהמנורה פעלה ללא עזרת אדם ואספקת השמן הייתה תמידית ונצחית, כך השלמת בניית בית אלוהים תלויה בנוכחות ובפעולת רוח אלוהים, ולא בכוח או בחכמת אדם כלשהו.

"ובכן, זרובבל בן שאלתיאל, מה עליך לעשות כרגע לאור דבר ה' שניתן לזכריה בחזון?

התפלל ובקש מה' כי רוחו ישכון בך וידריך אותך לדעת את רצונו. אם תציית, מובטח לך כי תנהיג את העם לברכה ותשלים את בניית בית אלוהים."

איך מתרגמים את זה למציאות?

המילים הללו יפות מבחינה תיאורטית, אך איך מתרגמים אותן לדבר מעשי יום יומי?

לפני שנעשה זאת, חשוב שנזכור את תפקיד רוח אלוהים ששוכן בכל מאמין:

●         בבשורת יוחנן יד–טז נאמר כי רוח הקודש ילמד אותנו ויזכיר לנו את כל מה שישוע אמר — את דבר אלוהים.

●         כאשר אנו מונחים על פי רוח אלוהים, מובטח לנו שכל אשר נבקש בשמו של ישוע הוא יעשה — לא אנחנו — כך ההצלחה והשלמות מובטחות (יוחנן יד 14, 26: "אִם תְּבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי דָּבָר בִּשְׁמִי, אֲנִי אֶעֱשֶׂה"… "אֲבָל הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם").

כעת נלמד, אנו וזרובבל, איך ההבטחה כבר הושמה על־ידי ילדי אלוהים בתנ"ך:

●         כלב בן־יפונה ויהושוע בן־נון יעצו לעם ישראל להיכנס ולכבוש את כנען למרות עליונותם הצבאית של עמי כנען. הם זכרו את הבטחת אלוהים הכתובה: הארץ ניתנה להם; הם בטחו בהבטחת אלוהים ובאמונה נכנסו וכבשו. אלוהים נתן להם כוח לכבוש, והצלחתם הייתה מובטחת.

●         דניאל הנביא פנה לאלוהים בתפילה שיעלה את עם ישראל בחזרה מבבל — זאת בהסתמכו על דברי הנביא ירמיה כי הגלות תארך 70 שנים ובסיומה יחזרו בני ישראל לארצם.

           דניאל זכר את הבטחת אלוהים. הוא בטח באלוהים ופנה אליו באמונה שיממש את הבטחתו. זה בדיוק מה שיתגשם: אלוהים העלה את ישראל מבבל.

●         המלך יהושפט פנה לאלוהים כאשר שמע על פלישת ארם ועמון לישראל. הוא זכר את הבטחת דבר אלוהים: "…אם תחזרו בתשובה ותבקשו ממני עזרה, אשמע והושיע אתכם!" (דברי הימים ב פרק כ).

           יהושפט בטח בהבטחת אלוהים. הוא ועמו חזרו בתשובה כנה. הם פעלו באמונה. ומה עשה אלוהים? — אלוהים בעצמו השמיד את כל הפולשים ללא התערבות כלשהי של צבא ישראל.

הדוגמאות הללו מלמדות את זרובבל, ואותנו, את הלקח הבא:

1.         זכור את דבר ה'! — רק רוח אלוהים יכול להזכיר ולהסביר לך את דבר אלוהים.

2.         בטח בהבטחת אלוהים! — רק אלוהים יכול לתת את הביטחון הזה.

3.         עשה כפי שכתוב, על פי העיקרון שבדבר אלוהים! — כוח אלוהים עמך, ה' יעשה למענך:

"גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ, וּבְטַח עָלָיו — וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז 5).

אלוהים מתערב לטובת ילדיו

זרובבל בטח בדברי הנביא זכריה המוסר את דבר אלוהים. באמונה בוטחת הוא בנה את בית המקדש, למרות איומיהם של האויבים השכנים.

פסוק 7 מתאר איך זרובבל גבר על מתנגדיו ועל אויביו:

"מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת 'חֵן חֵן' לָהּ."

ההר מסמל מכשול, והמישור — דרך נוחה וחלקה.

במקרה שלנו, ההר ציין את הממלכה, מלכים וכוחות אשר עמדו נגד זרובבל ויהושוע הכוהן הגדול בכל הקשור לבנית המקדש.

גם ישעיה מ 4 מלמד אותו עקרון:

"כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה."

כתוצאה מביטחונו ואמונתו של זרובבל באלוהים, אלוהים בעצמו עמד מול אויבי העם ונלחם נגדם. אלוהים לקח על עצמו את המאבק ונתן לזרובבל שלווה וביטחון כדי שיעסוק בהנחיית העם ובהשלמת בניית בית המקדש.

זרובבל זכה לסיים את בניית בית המקדש ולהניח את אבן ראש הפינה. באותו מעמד של סיום הבנייה, הוא זכה לשמוע את תשואות ה"חן-חן" של העם:

עזרא ג 11:

"וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית־יהוה."

סיכום שיעור מס' 8

א.        החזון נועד בראש ובראשונה ללמד את זרובבל, המנהיג המדיני, כי את רצון אלוהים ניתן להשלים ולבצע רק בעזרת רוח אלוהים. אם הוא יבטח באמת של אלוהים ויחיה על פיה, רוח אלוהים יסיר כל מכשול לפניו ויעניק לו את החכמה ואת הכוח להשלים את הבנייה ולהדריך את העם.

ב.        מדוע אלוהים אמר: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי"?

           מכיוון שבני אדם ללא אמונה לא יכולים לקשר בין רוח לכוח. דרושה אמונה אמיתית ועמוקה כדי להבין שרוח אלוהים הנו כוחו של אלוהים. מי שמבין זאת וחי על פי העיקרון, גם זוכה לראות את כוח אלוהים פועל בחייו.

           אמונה כנה היא זו המכירה בישוע כמשיח אישי אשר בדמו כיפר על חטאיי. רק אמונה שכזו מאפשרת ומבטיחה את חתימת רוח הקודש בחיי.

ג.         העקרונות שזרובבל ואנחנו צריכים לזכור על מנת לראות בחיינו את התגשמות הפסוק "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר יהוה צְבָאוֹת", הם:

1.         זכור את דבר אלוהים — למד ושנן!

2.         בטח באמת של דבר אלוהים ובעקרונות שהוא מלמד!

3.         עשה כמו שאלוהים מבקש!

ברור מעל לכל ספק שרק אדם אשר רוח אלוהים שוכן בו, יכול לראות את התהליך בשלמותו.

נתפלל שאלוהים תמיד יזכיר לנו לבקש את הדרכתו ואת נוכחותו. רק עמו נוכל לעשות דבר מושלם.

הלקח שלמד זרובבל מאוד חשוב לחיינו:

כאשר אנו ניצבים לפני מבחן או בעיה, אנו בדרך כלל מנסים לפתור אותה בכוחינו. כאשר הבעיה נפתרת, אנו גאים ומתפתים להמשיך כך תמיד. בדרך זו אלוהים אינו מעורב בחיינו, ואנו לא לומדים להודות לו או לסמוך עליו.

מה יקרה אם נתרגל להתמודד לבד עם בעיות, ואז תופיע בעיה הגדולה מאיתנו? אנו נפסיד, נתמוטט תחת עול הבעיה ונגיע עד ייאוש.

את הכאב וההשפלה הזאת אלוהים מעוניין לחסוך מילדיו. הוא מדריך אותנו לשמור על קרבה, המבוססת על אמונה בוטחת וכנה.

כאשר נעמוד לפני בעיה או מבחן, אלוהים דורש מאיתנו להציג את הבעיה לפניו — להשוות את גודל הבעיה מול כוחו ויכולתו שלו, ולא שלנו.

כאשר אנו משווים את כל הבעיות והמבחנים מול כוחו ויכולתו של אלוהים, שמחתנו נשמרת מכיוון שאלוהים גדול יותר מכל בעיה אנושית (ראה גם האיגרת אל הפיליפים ד).