זכריה הנביא – שיעור מס' 9 – פרק ד (חלק ג)

Print Friendly

שיעור מס' 9

זכריה הנביא

פרק ד (חלק ג)

מבוא

בפרק ד זכריה רואה חזון אשר נועד לעודד את זרובבל, המנהיג המדיני של עם ישראל.

בחזון מנורה בת שבעה קנים —  כמוה הייתה במקדש —  אשר השמן מוזן באופן תמידי וללא מגע יד אדם.

למדנו שהמנורה במקור הנה סמל של המשיח המאיר את הדרך לבני האדם שיבואו לנוכחות אלוהים.

את סמל המנורה האציל אלוהים על ישראל כעם נבחר שיאיר את אור אלוהים לשאר העמים.

למנורה בחזון היה תפקיד נוסף, עיקרי, המיועד להעביר מסר מיוחד לזרובבל:

"זרובבל, אם רוח אלוהים ידריך את חייך, לא יעמוד לפניך כל מכשול —  לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר יהוה צְבָאוֹת."

כמו שהמנורה בחזון מאירה בזכות השמן (סמל לרוח הקודש), המוזן באופן רציף וללא עזרת יד אדם, כך בניית בית המקדש תתבצע בעזרתו של רוח אלוהים ובתלות בלעדית בו. ההצלחה תבוא למרות איומי האויבים וייאוש העם, ולא בזכות כוח אנושי כלשהו.

נבואת העידוד

זכריה ד 14-8:

8 וַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 9 "יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה, וְיָדַעְתָּ כִּי יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵכֶם. 10 כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל. שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ."

11 וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ?" 12 וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב?" 13 וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי." 14 וַיֹּאמֶר: "אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ."

בפסוק 8 הנביא מתחיל במסר נוסף המשלים את החזון.

על מנת לעודד את העם, מציב זכריה תנאי — נבואה שעל סמך התגשמותה יבחנו את כל שאר דבריו: הידיים של זרובבל התחילו את הבנייה, וידיו גם יסיימו אותה.

"אם כך יהיה, כל אשר אמרתי הוא דבר אלוהים! אם לאו, אני נביא שקר על כל המשתמע מכך" (דברים פרק יח: עונש מוות).

מכיוון שהנבואה הייתה צריכה להתגשם במהלך חייו של זרובבל, הרי שעליה להתגשם תוך פרק זמן יחסית קצר.

לא חלפו יותר מחמש שנים, והעם זכה לראות את זרובבל מעמיד את אבן ראש הפינה המציינת את השלמת הבנייה (עזרא ג).

זכריה הוכיח כי ה' דיבר וכל דבריו אמת הם.

מטרת הנבואות

מדוע אלוהים ממלא את התנ"ך בנבואות, בנסים ובנפלאות? האם כדי להתגאות? — בוודאי שלא! לנבואות בתנ"ך ישנן מספר מטרות:

1.         להוכיח כי אלוהים הוא ריבון כל־יכול היודע את העתיד, ולכן כדאי להקשיב לו ולפעול על פי הוראותיו.

2.         להבדיל את אלוהים מהאלילים, כי הוא היחיד שיכול להגשים הבטחות ב- 100%.

3.         לאפשר לנו, בני האדם, לבטוח באלוהים ללא חשש ובידיעה כי הוא אל עליון ואין אחר.

4.         ללמד אותנו כי אם אלוהים מצווה דבר כלשהו, חשוב מאוד שנמלא את רצונו באהבה על מנת שנתברך.

ובכן, כל הנבואות שפג זמנן התגשמו ב- 100%. ישנן עוד נבואות המתייחסות לעתיד שבהן זכריה מציג את האסון אשר יהיה מנת חלקם של אלו הדוחים את המשיח ישוע.

מכיוון שכל הנבואות האחרות התגשמו בדיוק של 100%, גם הנבואות העתידיות יתגשמו ב- 100%.

אם מישהו עדיין לא הולך בדרך הלימוד של זכריה, שיחשוב וישקול שוב!

עבור עם ישראל בתקופת זרובבל, המסר היה זהה. מכיוון שה' הוא זה שמשח את זרובבל ואת יהושוע לתפקידם, הרי שמוטלת על העם החובה לשמוע, לציית ולעזור להם במילוי משימתם עבור אלוהים.

מה נותן ערך לבית המקדש?

פסוק 10:

"כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל. שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ."

בפסוק זה זכריה מצביע על נקודה חשובה ביותר. על אף שבניית המקדש הושלמה, שמחת העם מהולה בעצב. עבורם, יום חנוכת המקדש נחשב לאירוע "זול", מכיוון שהמקדש אינו מהודר כפי שהיה מקדשו של שלמה המלך.

יהודים רבים מלכתחילה לא רצו לבנות את המקדש בעת ההיא. טענתם הייתה: "אין לנו מספיק כסף לבניית מקדש מהודר בתקופה שבה רוב אוצרותינו נשלחים לפרס כמסים!" (חגי הנביא א 2, ב). במילים אחרות: מבחינתם, מקדש מהודר הוא מקדש בעל ערך כספי — ארצי — רב.

אך מה המסר של אלוהים?

הדרו של מקדש אינו נקבע לפי ערכו בכסף או בזהב, אלא על פי עובדת נוכחות אלוהים בו. היא מקור היופי, ההדר והערך של.

חגי הנביא בפרק ב 9 הדגיש את מעלתו של בית אלוהים לא בשוויו הכספי, אלא בכך ששלום אלוהים בו, כלומר — נוכחות אלוהים:

"גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן," אָמַר יהוה צְבָאוֹת, "וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת.

עם יקר, שמחו בבניית "מקדש מעט" זה, מכיוון שה' שוכן בו! ולכן, המקדש הפעוט הזה הוא יקר.

מה אני לומד מזה?

גם אנו היום לעתים מודדים הצלחה וברכה לפי פאר חיצוני, אך זאת היא טעות!

עושר כספי אינו בהכרח מצביע על ברכה וסיפוק; בית גדול אינו בהכרח מצביע על עושר רוחני או שלום פנימי.

אלה שאין להם את רוח ה', מודדים ברכה על פי גודל ופאר חיצוניים. לעומתם, אלה שיש להם את רוח ה' מודדים יופי כמו ה' —  על פי נוכחותו של ה'.

העיקרון הזה מחנך אותנו להיות ממוקדים באדון ובשירות עבורו. אזי שמחתנו תהיה מהשירות שאנו נותנים לו בכלים שברשותינו, ולא מעצם ערכם הכספי או גודלם הפיזי מנקר העיניים של כלים אלה.

כאשר שמעון, שליחו של ישוע, הדריך את הנשים לחיות חיים מבורכים ולהביא שלום לביתם, הוא אמר להן: "וּפְאֵרְכֶן אַל יְהֵא פְּאֵר חִיצוֹנִי שֶׁל מַחְלְפוֹת שֵׂעָר וַעֲדִי זָהָב וּבְגָדִים, 4 אֶלָּא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסֵתֶר הַלֵּב, הַפְּאֵר הַבִּלְתִּי נִשְׁחָת שֶׁל רוּחַ עֲנָוָה וּשְׁקֵטָה אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מְאֹד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים" (הראשונה לפטרוס ג 3-4); — כלומר, שהפאר שלהן יתבסס על פרי רוח הקודש, על התלות בפעולת אלוהים בחייהן.

על מנת להתמקד באלוהים ולא ברכוש וחומרנות, כדאי שנזכור:  "מעט, זה המון כאשר אלוהים נמצא בו!"

אבן הבדיל

זכריה ממשיך ואומר: העם ישמח כאשר יראה את זרובבל מחזיק בידו את אבן הבדיל.

מהי "אֶבֶן הַבְּדִיל"?

א.        שם נרדף לאבן הראש. זאת האבן הנבדלת מלכתחילה לסיום הבניין.

           זו לא אבן האנך, מכיוון שאמצעי זה היה בשימוש בהתחלת הבנייה. הוא אינו בהכרח מתקשר לסיום הבנייה.

ב.        אבן הבדיל יכולה להיות אבן אשר עליה כתובה הקדשת הבניין, כתובת זיכרון לדורות.

בכל מקרה, הקשרה של האבן נעוץ בסיום בניית בית אלוהים ולכן האירוע משמח.

עיני ה'

באמצע פסוק 10 זכריה מציין את תשובת המלאך בנוגע לשבעת הנרות של המנורה:

שבעה הנרות מסמלים את עיני ה' הרואות כל דבר המתרחש על פני היקום: "…עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ."

עיניים בנבואות התנ"ך מסמלות חכמה וידע.

שבע עיניים מציינות מלוא החכמה והידע.

המסר הוא: ביטחו בה', כי הוא יודע הכול ויכול לעשות הכול.

מפסוק 11-14 זכריה שוב שואל על אודות משמעות הפרטים המופיעים בחזון:

מה משמעותם של שני עצי הזית משני צדי המנורה?

"וַיֹּאמֶר: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ."

"בְנֵי־הַיִּצְהָר" — כלומר, השניים המשוחים לתפקיד בשם אלוהים ובידי אלוהים.

מה משמעות המילים "הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ"?

מדובר במשרתים שעומדים בשירות של אדון כל הארץ — של אלוהים. הכוונה פה לזרובבל ויהושוע, אשר אלוהים בחר בהם לשרת אותו, האחד בתחום המדיני והשני בתחום הרוחני.

המסר לעם הוא: "אלוהים משח אותם לתפקיד. לכן, היו עמם ועזרו להם! שלומכם תלוי בעזרה וביחס שתתנו להם!"

המסר הזה דומה לכתוב בחזון יוחנן פרק יא:

●         שם, שתי הדמויות נקראות "עדים" — כלומר, יש עדות על אירוע חשוב שקרה ("עַל־פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל־פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר"; דברים יט 15; ב־קורינתים יג 1).

●         כאן הם נקראים "זיתים" ו"בני יצהר", כי אלוהים משח אותם לתפקיד.

●         הם גם נקראים "מנורות", כי העדות שבפיהם נועדה להוות אור שעל פיו יבואו אנשים לנוכחות אלוהים (התגלות א-ב).

זהות שני העדים אינה חשובה, אך משימתם והיחס של בני האדם אליהם היא העיקר.

סיכום שיעור מס' 9:

א.     ישנם מספר מסרים עיקריים בחזון הנוכחי:

1.         "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי," אָמַר יהוה צְבָאוֹת.

           שירות לאלוהים לעולם לא יוכל להיות מושלם בכוח אנוש. שירות לאלוהים חייב להיות מבוסס על הדרכת רוח אלוהים ועל כוח אלוהים.

2.         המסר הנוסף הוא: רק מי שרוח אלוהים שוכן בו יוכל לזכות ולראות כיצד מכשולים נפתרים. אין גבול לעושרו של אלוהים, ואין גבול לחסד שהוא ממטיר על ילדיו האמיתיים.

ב.        התנ"ך מלא בנבואות — כאלו שהתגשמו וכאלו שיתגשמו בעתיד.

1.         מטרת הנבואות היא להוכיח את ריבונותו הבלעדית של אלוהים ביקום.

2.         מטרת הנבואות היא להציג את תכנית אלוהים, על מנת שרצונו יעצב את מחשבותינו, את חיינו ואת תוכניותינו.

לאור התגשמות הנבואות ב-100% יש לנו ביטחון ללכת על פי רצון אלוהים באש ובמים. — מדוע? — מכיוון שהוא כל־יכול, וכול־יודע, והוא הבטיח להיות עמנו בכל מקום.

ג.         מעט, זה המון כאשר אלוהים נמצא בו!

המדד ליופי, לעושר ולהדר אינו נעוץ בחפץ כזה או אחר, אלא בנוכחות אלוהים.

נתפלל שכך נבנה את ביתנו, ועל־פי עקרונות אלו נגדל את ילדינו.