חבקוק ב 1-4: איך עלינו לחכות למענה מאלוהים?

Print Friendly

ספר חבקוק: פרשנות מבארת לפרק ב פסוקים 1-4.

כותרת הדרשה:

צדיק, באמונתו יחיה.

 

רעיון עיקרי של הקטע:  [ב' 1-4]

לאחר שהציג את תלונותיו לה', חיכה הנביא לתשובה. ה' ענה: צדק מוחלט יהיה כשיבוא אלוה, בקץ. עד אז נדרש הצדיק להתמיד בחיים מלאי אמונה ונאמנות לה'.

 

רעיון עיקרי של הדרשה:

איך עלינו לחכות למענה ה' לשאלתנו?

 

פתיחה: הצגת הדובר.

במהלך השיעור שיערך כ- 45 דקות, אנו נלמד את הרקע למשפט כה ידוע: צדיק באמונתו יחיה, מספר חבקוק פרק ב פסוקים 1-4. בסוף השיעור אני משוכנע שכולנו נבין את משמעות האמרה ונשאף לקיימה בחיינו האישיים. לפני שניגש לפסוקים, אספר לכם סיפור אמיתי הדומה למקרה שחווה חבקוק.

 

סיפור:

בשמיני בחודש ינואר בשנת 1956 יצאו חמישה גברים ליערות הג'ונגל במזרח אקוודור כחלק מ-'מבצע אאוקה'. החמישה היו צוות שנשלח לבשר לשבטים שמעולם לא שמעו אודות הבשורה. כל החמישה (נייט סיינט, ג'ים אליוט, פיט פלמינג, רוג'ר יודריאן ואד מק-קולי), היו מאמינים בעלי מוטיבציה ושליחות, נשואים, חלקם אבות לילדים, בעלי תארים אקדמיים, מוכשרים ומבטיחים.

            המטרה שעמדה לנגד עיניהם הייתה ישועתם של אותם בני שבטים שנמנעה מהם האפשרות לשמוע את הבשורה שבכוחה להעניק חיים.

            מיד כשנחת מטוסם, התאספו סביבם בני השבט, וללא שהות דקרו את החמישה למוות בכידוניהם כאילו היו אויביהם המרים ביותר. כל החמישה מתו במקום לפני שיכלו לומר אפילו את מסר הישועה.

            לא חלפו שעות רבות לפני שרעיותיהם וילדיהם הבינו שהאבות נרצחו על ידי האנשים שעבור ישועתם התפללו כה רבות, ולהם רצו כל כך לספר על אהבת אלוהים וישועתו.

המשפחות והקהילות ששלחו את הבחורים היקרים הללו עמדו נדהמים ואילמים.

אלוהים אדירים, מדוע אתה מאפשר את הרצח האכזרי של מיטב בניך? הם רצו כל כך לשרת אותך ולקיים את המצווה הגדולה: לכו לכל העמים ועשו תלמידים…

            מה חשבו ילדיהם לאורך השנים? מדוע ה' מאפשר כזה רוע דווקא נגד הצדיקים?  איך אפשר להאמין בדרכי אלוהים אם הרשע והרשעה זוכים לחופש כל כך מטריד ופוגע?

איך המשיכו אותן משפחות לחיות לאחר האירוע המזעזע בחייהם? האם הן המשיכו לאחוז באמונתם? בסוף השיעור אספר מה קרה בחיי אותן משפחות.

 

מתברר שחבקוק עבר חוויה דומה והתמודד עם אותן שאלות בדיוק.

הנביא חבקוק לא רק מציין את הקושיות שעלו במוחו, אלא גם מעניק לנו את התשובה לכל השאלות המטרידות הללו.

הבה נכיר מעט את חבקוק הנביא ונתוודע לאירועים שאפפו את חייו.

 

הקדמה לפרק ב 1-5:

 

משמעות שמו של חבקוק היא "חיבוק". מספר אגדות רבניות צמחו סביב שמו. יש חוקרים הסבורים שחבקוק היה בנה של השונמית אותו חיבק אלישע כאשר הקימו מן המתים, משום שנאמר כי "את חובקת בן" (מל"ב ד' 16). אחרים סבורים שהוא האיש שהופקד לצפות בנפילת בבל אותו מזכיר ישעיה (ישעיה כ"א 6; חבקוק ב' 2). אחרים סבורים שהוא האיש שנשלח על-ידי המלאך להאכיל את דניאל נזיד ולחם כאשר היה בגוב האריות (ספר חיצוני: בל והדרקון).

אגדות אלו צמחו סביב חבקוק מפני שלא ידוע דבר על מקורו, שושלת היוחסין שלו, עיר המוצא שלו או מקצועו. יש המאמינים כי הוא היה לוי  מפני שכתב, "למנצח בנגינותי" (ג' 19). אנו יודעים כי הוא היה נביא על יהודה (א' 1) ובן-זמנו של ירמיה, יחזקאל, דניאל וצפניה. לכן, כנראה שחי בירושלים.

            ניתן לקבוע שהספר נכתב בתקופת שלטונו של יהויקים (609-597 לפנה"ס), מן הסיבות הבאות:

1.      הכשדים עדיין לא פלשו ליהודה (א' 6 והלאה; מלכים ב' כ"ד).

2.      אין בספר איזכור של 70 שנות גלות בבל (שהחלה בשנת 586 לפנה"ס).

3.      נראה כי המצב המתואר בחבקוק א' 2-4 מתאר את המצב החברתי, הדתי והמוסרי בתקופת שלטונו של יהויקים (609-597 לפנה"ס). גם ירמיה הנביא תיאר את מעלליו של המלך יהויקים במילים הדומות לאלו של חבקוק (ראה ירמיה כב 13).

 

חבקוק ניבא בזמן עליית ממלכת בבל הגדולה. באותה עת, ביהודה, לאחר מות יאשיהו[1], המליך נכו מלך מצרים את יהויקים למלך על יהודה. יהויקים בן יאשיהו לא הלך בדרכי אביו. יתכן שהתאכזב מה' לאחר שאביו הצדיק והירא אלוהים נפל ומת בקרב מגידו נגד המצרים. יהויקים עשק את העם הנתון במצור, דאג לענייניו ותענוגותיו והיווה גורם מרכזי לשגשוג הרשע והחמס בירושלים.[2]

לפיכך, דברי חבקוק מתארים את המוסר הירוד והשלטון המושחת ביהודה מעת מות

יאשיהו ועד לכיבוש יהודה וירושלים על ידי הבבלים.

חבקוק הצדיק לא יכול היה להשלים עם שגשוג הרשע ודיכוי הצדק והצדיקים.

מסיבות אלו התקשה הנביא חבקוק להאמין בדרכי ה'.

 

מדוע חבקוק מתקשה להאמין בדרכי ה'? היכן אלוהי הצדק? (תמצית פרק א)

-          כי נראה שה' מאחר להושיע. הנביא זועק וקורא "עד-אנה ה'", ותשובת אלוהים לא נשמעת… הרשע ממשיך לגבור והצדק נחלש (א: 1-4).

-          כי ה' מקים את הכשדים הרשעים כדי להעניש את החוטאים ביהודה (א: 5-11).

-          כי נראה שה' קדוש מחריש נוכח פעולת הרשע. הרשעים זוכים לחופש להתעלל בצדיקים מהם כאילו היו רמשים חסרי צלם אלוהים. האם יש סיכוי שהרשע יחדל מרשעותו ויחמול על הצדיק ממנו כל עוד רשעותו מכלכלת אותו? (א: 12-17).

 

אלוהים עונה לתוכחת חבקוק ומסביר באופן ישיר וברור שה' עתיד לבוא בקץ ולמגר את הרשע.

א. איך דורש ה' מן הצדיק לחיות עד שיבוא אלוהים להקים את צדקתו? על כך בדיוק עונים פסוקים 1-4 בפרק ב. ולעניינינו: איך דורש ה' מאיתנו לחכות עד שתיענה שאלתנו?

א. עַל-מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל-מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה-יְדַבֶּר-בִּי, וּמָה אָשִׁיב עַל-תּוֹכַחְתִּי. 

ב. וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר: כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. 

ג. כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה-לוֹ, כִּי-בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר. 

ד. הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. 

 

 

איך מחכים למענה מאלוהים?

1. בציפייה עיקשת והמתמדת לתשובה מה': (ב' 1)

א. עַל-מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל-מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה-יְדַבֶּר-בִּי, וּמָה אָשִׁיב עַל-תּוֹכַחְתִּי. 

הנביא מבהיר שלאחר שהציג תלונתו לפני אלוהים, הוא ציפה וחיכה למענה אלוהים בכיליון נפש, ממש כמו שומר קפדן העומד על משמרתו.[3] הנביא מדגיש את הציפיה העיקשת לתשובה, בכך שמוסיף ואומר: ואתיצבה על מצור.[4] ז"א, הנביא אינו זז ממקומו כאילו היה בעמדה שמירה מבוצרת, עד שישמע את תשובת אלוהים על תוכחתו ויענה לה. הנביא ישעיה השתמש באותו מטבע לשון כדי לתאר את ציפייתו למענה ה' (ישעיה כא 8)

 

האם יתכן שהנביא עמד בפועל במגדל שמירה בחומות יהודה כדי לצפות לתשובת אלוהים?

            למרות שמבחינה טכנית יכול הנביא לחכות בעמדת השמירה לתשובה אלוהים, ויתכן אף כי היה אולי אחד מהשומרים על החומות, נראה הגיוני יותר שהנביא משתמש בשפה סמלית וציורית כדי לציין את עיקשותו ודרישתו הנחרצת לראות את צדקת אלוהים בפועל.

 

אל לנו לפרש באופן שלילי את דרכו של חבקוק. כאבו של חבקוק נובע מכך שצדקת אלוהים נעלמה, ושם אלוהים אינו זוכה לכבוד לו הוא ראוי בגלל שגשוג הרשע. חפצו של חבקוק להגן על צדקת אלוהים ולהשקיט את ליבו בביטחון מחודש בדרכי אלוהים. מטרתו נשגבה וראויה לציון.

 

            יישום אישי: כאשר אנו מחכים למענה אלוהים, אנו ממשיכים בשגרת חיינו. אנו הולכים כל יום לעבודה, ללימודים, מטפלים בילדינו וממשיכים לטפח את חיי משפחתנו. אנו לא יושבים על הגג וצופים לעבר האופק כדי לקבל תשובה כלשהי…

מה אנו כן עושים? מה דומה בחיינו לעמידה בשמירה שציין חבקוק?

א.      אנו בתפילה מתמדת. מוחנו נמצא כל העת ב-mode של תפילה

ב.      אנו קוראים בכתבי הקודש כי לעיתים אלוהים עונה דרך פסוק מיוחד הכולל בתוכו את נתוני התשובה. יתכן שאחד מילדי אלוהים במקרא כבר התלבט באותו נושא כמונו.

ג.       אנו ערניים לכל אירוע וענין המתרחש בחיינו וסביבנו. יתכן שאלוהים עונה דרך אירוע ושינוי מצבים בחיינו.

ד.      אנו בוחנים את נפשנו שאין חטא פתוח בחיינו. טוהר וקדושה הם מצע נפלא של שקט רוחני אשר מאפשר לשמוע היטב את תשובת אלוהים. אל הפילפ. ד 4-9.

 

            במהלך חיי שמרתי בעמדות שמירה ואני יודע היטב עד כמה קשה הערנות התמידית, היא פשוט כואבת. אני זוכר רגעים של צביטה ברגל, התזת מים קרים וסטירה עצמית כואבת על הלחי כדי להישאר ער. הלוואי שתשובת אלוהים תהיה לנו כל כך יקרה, עד כי נצפה למענה בציפייה ועיקשות כה גדולים, בחיים רגישים לרצון ה', כמו הדריכות של שומר במגדל עיר הנתונה להתקפה.

 

איך עלינו לחכות למענה מאלוהים?

2. בביטחון שה' עונה ותשובתו ברורה (ב' 2)

ב. וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר: כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. 

חבקוק שמע את מענה אלוהים. הנביא מאשר זאת גם בפרק ג' בפסוקים 2, 16.

לחבקוק היה הביטחון המושלם שאלוהים הוא אל חי המעורב בחיי יראיו. רק אל שכזה עונה לתחינות הלב של החפצים לעשות כרצונו והדואגים לשמו הקדוש.[5] מסיבה זו התמיד הנביא לצפות למענה. אדרבה, בהמשך פרק ב בפסוק 19, הנביא מלגלג על עובדי אלילים אשר מדברים ומתפללים לעץ אשר אין בו חיים ובידיהם גילפו את צורתו.

הביטחון שבאלוהים חי המעורב ועונה לתחינות ילדיו מעודדת אותנו להתפלל ולשפוך ליבנו לפניו. אילו לא היה הביטחון בתשובת אלוהים, לא היינו מתפללים.  

 

הנביא חבקוק מציין עובדה חשובה ומעודדת נוספת. תשובתו של אלוהים אינה כתב חידה המיועד למלומדים בלבד, אלא הוראה ברורה הנגישה לכל החפצים לדעת את רצון אלוהים.

אלוהים ציווה על הנביא לכתוב את החזון, ז"א את המילים שאלוהים יאמר לו לכתוב. חזון, משמע תשובת אלוהים במראה נבואי.[6] הכוונה למענה שהנביא ביקש מאלוהים: עד אנה ישגשג הרשע ותיחלש תורה? (א 2-4).

אלוהים ציווה על הנביא את הדבר הבא: וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. 

למה הכוונה?

המילה "באר" מופיעה גם בספר דברים א 5, כז 8. בשני המקרים ההתייחסות להסבר מפורט וברור שמשה רבנו הסביר לעם ישראל אודות תורת אלוהים. הכוונה היא שדבר אלוהים יהיה ברור לקוראים או לשומעים וכך ידעו בדיוק מה דורש אלוהים מהם. כמו כן, המילה 'באר', עיקר הוראתו חרט, חקק, כרה, ובהשאלה: חדור לתוך דבר, ברר ענין.[7]

 

 

"…לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ."

בגלל ההקשר למילה "באר" ניתן לקבוע בביטחון שאלוהים ציווה על הנביא לכתוב את המענה באופן קריא וברור, כך שכל מי שעובר על פני הלוח, יוכל לקרא ולהבין את המסר.

ירוץ: הכוונה לדעתי להבנה מהירה ולא דווקא למצב בו הקורא צריך לרוץ באופן פיזי מול או ליד הלוח…

כמו כן, יתכן מאוד שכוונת הפסוק היא, שהכתוב הברור יניע את הקורא לציית במהרה לאלוהים. ניתן להגיע למסקנה זו לאור דברי הנביא בפרק ג 19: "שם רגלי כאיילות ועל במותי ידריכני…"

האיילה רצה למקום גבוה לביטחונה…כך יעשה הקורא את תשובת ה'.

ראה גם את דברי הנביא ישעיה בפרק מ' 31: "…וקוי יהוה יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו…"

 

 

סיפור אישי: בשנת 1995 חוויתי חוסר גדילה בקהילה. ממצב בו כל שבוע ראינו פנים חדשות למצב בו במשך חודשים לא בא נפש חדשה לאסיפות הקהילה. זעקתי לאלוהים ובקשתי לדעת את הסיבה לחוסר הברכה. האם היא בי כרועה? האם יש חטא "במחנה" המעכב ברכה? לא היה לי ספק בכך שאלוהים שומע ועונה, אך רציתי בכל מאודי את התשובה "כרגע".

לאחר ארבע חודשים לערך, התקשר אלי חבר רועה קהילה וביקש ממני ללמד שיעור בנושא: מה עלינו לעשות כדי לראות פרי בעמלנו?

שפכתי את ליבי על רעי ואמרתי לו את שעובר עלי כרגע, וכן ששאלתו היא תשובת אלוהים לתחינתי. ברגע שהסתיימה השיחה, רוח אלוהים פקח את עיני והעניק לי את הפסוקים ממעשי השליחים פרקים ב-ה, בהם כתוב: ואלוהים הוסיף נפשות לקהילה. למדתי את שעשו השליחים והורו לנו, והתוצאה נראתה מידית בחיי הקהילה – לכבוד האדון.

הסיפוק והשמחה בקבלת מענה מאלוהים בלתי נתפסים. רציתי לקפוץ לשמים ולחזור. הידיעה שה' ריבון, בורא עולם ענה לי תשובה ברורה ומידית, היא תענוג וסיפוק עילאיים. תשובת אלוהים כמוה כאישור, כוח, אהבה, התחברות ושלווה ששום אדם לא יבין אלא אחד שחווה את אותו הדבר. התעודדתי להתפלל ולשפוך שיחי לפניו. כי יש לנו אל חי ואוהב העונה לזעקותינו בתשובות ברורות וישירות.

 

איך מחכים למענה מאלוהים?

3. בידיעה שאלוהים אינו מאחר (ב' 3)

ג. כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה-לוֹ, כִּי-בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר. 

חבקוק רצה לדעת עד אנה יעלוזו רשעים?…ועל כך עונה אלוהים: עוד חזון למועד. ז"א, החזון הזה יתקיים אך לא עתה במידי. ראה שפה דומה בדניאל י' 14: "כי עוד חזון לימים."

הכתב על הלוח יהיה כעד לאשר דיבר אלוהים ואז בעת ההתגשמות ידעו כולם כי אל חי הוא וצדיק. (ראה לדוגמא ישעיה ח' 1)

            מועד: העת בה יתגשם המאורע שימגר את הרשע ויעמיד את צדקת אלוהים לעיני כל. ז"א, היום הנועד למשפט העולמי הגדול

וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב: החזון יפיח, כלומר ידבר על הקץ וכל אשר יאמר אכן יתגשם, כי אלוהים אינו מכזב.

            בשלב זה חבקוק קיבל את התשובה לשאלתו המרכזית: עד אנה?…א' 2.

ואלוהים עונה: עד הקץ! הרשע והרשעה ימוגרו בקץ!

 

            תשובת אלוהים ממשיכה ועימה נתונים מרתקים.

"…אִם-יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה-לוֹ, כִּי-בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר." (ב: 3ב)

למה מתכוון אלוהים במלים אלו? מי עלול או עשוי להתמהמה?

האם ההתייחסות לחזון?  או ההתייחסות לאישיות אשר עתידה לבוא?

 

            ובכן, התשובה תלויה אם שואלים פרשנים רבניים או פרשנים משיחיים…

פרשנים רבניים בדרך כלל משוחדים מבחינה רעיונית ואמונתית בכל הקשור לפסוקים משיחיים. הם מתחמקים מפרשנות העלולה לדעתם לחזק את הדיעה שהמשיח יבוא בדמות אדם וישועת העולם טמונה בכפרתו. לפיכך הרוב המוחלט של הפרשנים הרבניים אוחזים בדיעה שכוונת המחבר היא לחזון. ז"א, על חבקוק לחכות בסבלנות עד שהחזון יתגשם.

 

            לעומת זאת, אם פונים לפרשנויות שנכתבו על ידי פרשנים משיחיים, או מאפשרים לחבקוק עצמו לפרשן את מילותיו, כי אז זוכים לקבל התייחסות עניינית יותר לפסוק.

            בפרק ג 3 חבקוק מציין שאלוה יבוא…כל פרק ג הינו הלל ושבח לאלוהים על ישועתו, זאת לאחר שחבקוק הבין את תשובת אלוהים וכעת מתמקד באלוהים ולא בנסיבות חייו. כמו כן, בפסוק 13 חבקוק ממשיך ומדבר אודות אלוה, וזה יצא לישע עמו…

מיכה הנביא משתמש בלשון דומה לזו של חבקוק ואומר בפרק ב 3: "כי הנה יהוה יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ…" המשך דברי מיכה הנביא דומים וחלקם זהים לתיאור דברי חבקוק בפרק ג' אודות בואו של אלוה…

דוד המלך חוגג במזמור כ"ד את בואו של מלך הכבוד. מי בא? שואל דוד…ועונה: מלך הכבוד בא, יהוה בכבודו ובעצמו.

            חבקוק בפרק ג 13 מתאר את מיגור מקור הרשעה ותואם לכתוב בבראשית ג 15.

חבקוק מוסיף בפרק ב 14 פסוק הכתוב גם בישעיה יא 9. שם ההתייחסות לשלטון הצדק של שורש ישי העתיד לשוב. הלא הוא האדון ישוע המשיח, אותו אלוה אשר עתיד לשוב לשפוט את הרשעים והרשעה ולהקים את מלכותו הארצית (התגלות יט 11 ואילך). מכאן, חבקוק מתייחס בפרק ב 3 לאישיות, ואותה אישיות היא אלוה, המשיח ישוע. המשיח עתיד לבוא בעת שיקבע אלוהים, והוא לא יאחר, גם אם נדמה לנו כך.

 

סיפור אישי: בקהילתנו אח יקר שבמשך שנים התפלל שאלוהים יביא לחייו את הרעיה הנכונה. לאורך השנים הוא ראה איך אלוהים עונה לכולם ומדלג עליו…לבסוף ענה לו אלוהים והעניק לו את שאהבה נפשו. כעת מודה האח שטוב היה לחכות לאלוהים כי בחירתו של אלוהים אינה מאחרת וכאשר היא באה, היא שווה את הזמן שחיכה לה…

 

איך עלינו לחכות למענה מאלוהים?

4. בחיים מלאי נאמנות לאלוהים (ב' 4)

ד. הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. 

 

לאחר שאלוהים הבהיר לחבקוק מתי יבוא אלוה כדי למגר את הרשע והרשעה – בקץ, במועד שקבע אלוהים, כעת מנחה אלוהים את חבקוק איך ראוי לצדיק לחכות, עד לבואו של אלוה. מהו סגנון החיים של הצדיק עד יראה את אלוה?

1.      הדוגמא הרעה – זו של הגאה וחסר יראת ה' – הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ;

עֻפְּלָה: הפועל עפל, שמשמעו: התרומם, התנשא, מלשון עופל, תל, גבעה (ראה מיכה ד 8)

עפולים: פצעים נפוחים, אבעבועות (דברים כח 27).

מכאן הכוונה להתנשאות חולנית אשר משלי ט"ז 18 אומר עליה: לפני שבר גאון. מכאן, גורל הכשדים הרשעים וכל השותפים להלך ליבם הינו משפט אלוהים.

 

2.      הדוגמא הטובה: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה

בניגוד לרשע והגאה, הצדיק יחיה בזכות נאמנותו ואמונתו באלוהים.

הצדיק נדרש להמשיך בחיים מלאי נאמנות להוראת אלוהים שבכתבי הקודש ועשיית מצוות אלוהים באהבה, ללא קשר בנסיבות האופפות אותו. אלו אשר מתמקדים באלוהים באהבה ואמונה – יחיו! את אלו מושיע אלוהים ולהם מבטיח חיים נצחיים בנוכחותו.

            הפסוק הנפלא הזה מצוטט על ידי שאול השליח באיגרות אל הרומים ואל הגלטים, שם הדגש הינו על ישועה הנובעת מאמונה ולא על סמך שלמות עשיית מצוות (אל הרומים א 17, אל הגלטים ג 11). מחבר אל העברים מצטט את הפסוק בפרק י 37-38 ושם מפרש אותו בדרך הצמודה יותר לקונטקסט של חבקוק: "כי "עוד מעט קט והבא יבוא, ולא יאחר. וצדיק באמונתו יחיה. ואם יסוג לא רצתה נפשי בו."

            מחבר אל העברים ממשיך להסביר שאמונה מושיעה היא כזו המתבטאת באחיזת האדון בכל הנסיבות. הוא מבקר את אלו שנטשו את דרך האדון וחזרו לחיק היהדות הרבנית מחשש לחייהם ומהרצון להימנע מהסבל הכרוך בהזדהות כמשיחי. ולכן מי שנסוג מן האדון בגלל קושי נסיבתי, מוכיח שאינו צדיק ואינו נושע.

            אם כן, תשובת אלוהים באה גם עם אזהרה:

אלוה יבוא בקץ, אך עד אז, צדיק נבחן אם הוא נשאר נאמן לאלוהים בכל מצב. הצדיק יחיה עם אלוהים.

 

 

 

האם חבקוק הבין את המסר שנתן לו אלוהים באופן מבואר?

 

בהחלט. המסר המבואר של אלוהים משתרע על כל פרק ב ושם אומר אלוהים שהוא עתיד להעניש את הרשע על כל פשעיו. אלוהים אינו עתיד להעניש את הרשע בלבד אלא גם עתיד למגר את הרשעה המניע את הרשע, ולמלא הארץ בחכמתו וצדקתו.

חבקוק מקדיש את פרק ג כולו כמזמור הלל לאלוהים המושיע. זאת תשובת חבקוק הצדיק לתוכחת אלוהים.

חבקוק הפסיק להתמקד בנסיבות ואירועים הסובבים אותו אלא באלוהים. חבקוק בוטח באלוהים ולכן שמחתו אינה מושפעת מנסיבות החיים.

פרק ג 17-19:

יז. כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים. כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל; גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים. 

יח. וַאֲנִי, בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה:  אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי. 

יט. יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי, וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי; לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי.

 

            כעת אסיים את הסיפור שאיתו פתחתי את השיעור.

חלפו מספר שנים ואלמנתו של ג'ים אליוט – אליזבת', ואחותו של נייט סיינט חזרו לאקוודור כמסיונריות עם ארגון SIL, וחיו במחיצת בני השבט שרצחו את הבחורים. בעקבות כך רבים מבני השבט נושעו, ביניהם גם חלק מהרוצחים עצמם. מאז כלל בני השבט חשופים לבשורה והיא פועלת ביניהם ומשנה את חייהם. הנשים הללו הוכיחו לכל שהן צדיקות בעיני אלוהים. הן בחרו להתמקד באלוהים ולא נתנו לנסיבות לקבור את שמחתם ולהסיט אותן מאלוהים.

למרות שהתהליך היה קשה ומזעזע בעיני כל אדם, הרי שבעיני אלוהים הרואה את הסוף מן ההתחלה, הכל היה מושלם ופועל על פי צדק, אמת וטוהר.

לפיכך, כאשר אנו מתמקדים באלוהים, הוא נוצר את שלומנו בו ומאפשר לנו להמשיך ולחיות חיים המפארים את שמו (אל הפיליפים ד 4-9).

 

לסיכום:

חבקוק כאב את שגשוג הרשע וחולשת הצדק ביהודה ולכן זעק לאלוהים: עד אנה?

אלוהים ענה לחבקוק ולימד אותו ואותנו, איך הוא מצפה מאיתנו לחיות כאשר אנו מצפים למענה ממנו ובכלל.

א.      בציפייה עיקשת ומתמדת למענה אלוהים, שכן תשובת אלוהים ממלאת אותנו בביטחון ושלווה שאנו פועלים כרצונו וממלאים את יעוד חיינו.

ב.      בביטחון שה' עונה בדרך המובנת לנו ואינו מאחר בפעולתו.

ג.       בחיים מלאי אמונה באלוהים המתבטאים בציות לדברו. זו משמעות המשפט: צדיק באמונתו יחיה.

הבה נאמץ את דרכו של חבקוק. הוא הבין שדרך אלוהים צודקת גם אם איננו מבינים את כולה בזמן אמת. הוא בחר להתמקד באלוהים ולכן יכול היה לשמוח ולהימלא גיל גם אם נסיבות חייו המשיכו להיות קשות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



[1]מלכים ב' פרק כג 28-30. ראה גם תרי עשר מוסד הרב קוק מבוא לחבקוק.

[2]מלכים ב' כג 36 – כד 7.

[3]תרי-עשר. מוסד הרב קוק. חבקוק עמ' 8.

[4]הכוונה למשמר – ראה דבה"ב יא 5: "ויבן ערים למצור ביהודה".

[5]ה' עונה לתחינות יראיו: ירמיה לג 3, ישעיה סה 24, תהילים ג 5, כ' 7, 10, לח 16, פו 7, קיח 5, 21, קיט 42.

[6]תורה נביאים כתובים. תרי-עשר. קאסוטו. הוצאת יבנה 1982. עמ' 120.

[7]תרי-עשר עם פרוש גרדון. הוצאת גליל 1992.