חג השבועות

Print Friendly

חג השבועות – חג הביכורים.

כמו בכל חג, נשאלת השאלה, לשם מה?

מדוע אלוהים קבע תאריכים כדי לחוג שבעה חגים לאורך השנה?

חג השבועות, כמו כל שאר החגים המצווים בספר ויקרא כ"ג הינו החג של אלוהים. בספר ויקרא כ"ג 1-4, אומר אלוהים על כל החגים; אלה הם מועדי.

1. "וידבר יהוה אל משה לאמור:

2. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי יהוה אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדי.

3. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו, שבת היא ליהוה בכל מושבותיכם.

4. אלה מועדי יהוה מקראי קודש, אשר תקראו אותם במועדם."

אלוהים מכנה את החגים בשם – מועדי יהוה, ז"א זהו הזמן של אלוהים – לא שלנו. אלוהים בחר את המועד לכל אירוע כדי שיתאים לתוכנית שלו.

במועד זה אלוהים עתיד לבצע פעולה כלשהי וכך נוכל לזהות אותו במועד המתוכנן.

כל החגים ביחד מספרים ומתארים סיפור אחד שלם שנקרא – תוכנית הישועה של אלוהים עבור בני האדם.

כל מועד או חג מציין תחנה אחת בתוך תוכנית הישועה של המשיח ישוע עבורנו.

שאול השליח הדגיש את המסר הזה כאשר כתב באיגרת אל הקולוסים ב' 16-17:

"לכן איש אל יחרוץ עליכם משפט על דבר מאכל ומשקה או על דבר מועד, ראש חודש או שבת, אשר הם צל הדברים העתידים לבוא….." (ראה גם אל הגלטים ד')

ז"א – כלל החגים הינם הצל בעוד ישוע הוא ההגשמה!

מתי חוגגים את חג השבועות? ויקרא כ"ג 15-16 (דברים ט"ז 9).

"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'".

חג השבועות נחוג 7 שבועות לאחר חג תנופת העומר. חג תנופת העומר מהווה נקודת יחוס לספירת 7 השבועות עד חג השבועות.

אלוהים מצווה על בני ישראל לספור 49 ימים מיום ראשון הבא מיד לאחר השבת הראשונה שלאחר חג הפסח.

לדוגמא – אם חג הפסח (י"ד בניסן) חל ביום שישי, אז חג תנופת העומר יהיה ביום ראשון, מיד לאחר השבת הראשונה שלאחר חג הפסח. מיום ראשון מתחילים לספור את 49 הימים עד לחג השבועות.

מדוע אלוהים מקשר בין שני חגים אלו?

בחג תנופת העומר שנחוג ביום ראשון לאחר שבת הפסח, בני ישראל נצטוו להביא עלומות של שעורה מהשדה ולהקריב קורבן. האירוע לימד את העם לבטוח באלוהים שימלא את שדותיהם בתבואה 7 שבועות מאוחר יותר בחג השבועות.

פרק הזמן של 7 השבועות הינו זמן של בחינת הנפש, מבחן אמונה ותפילה לאלוהים שיזכה את עמו בברכה של קיום. העם בוחן את נפשו ומתחנן ליבול חיטה שופע שיבטיח חיים. העם חווה דבר דומה בעשרת ימי תשובה שבין חג התרועה ליום כיפור.

על סמך אמונתם וביטחונם באלוהים, שדותיהם יבורכו וימלאו בתבואה בחג השבועות.

ואומנם, על פי מידת אמונתם וחסד אלוהים, בחג השבועות השדות מלאו בתבואה. בספר שמות ל"ד 22-26 נצטווה העם להביא את ראשית ביכורי אדמתו אל בית אלוהים.

כשבני ישראל הביאו את ראשית הביכורים לפני אלוהים הם זקפו את הברכה לזכותו של אלוהים. "…אלוהים תודה לך בעבור הכל. הכל שייך לך ואנו מודים לך".

מכאן – העם לומד את ההקשר בין חג תנופת העומר לעושר התבואה בחג השבועות.

הנה לפנינו מבחן אמונה וברכה.

אלוהים בחר לציין את החגים סביב עונות חקלאיות מכיוון שרוב בני האדם התקיימו מעבודת אדמה. – זריעה, גשם וקציר. תנובת השדות היתה סם החיים וכך כל העם יכול היה להבין את המסר ולהפנימו.

אנו יודעים שאלוהים משתמש בחגים כסמלים לתאר את תוכנית הישועה של ישוע המשיח.

אם כן, איך חג תנופת העומר וחג השבועות מתקשרים לתכנית הישועה של ישוע המשיח?

לפני שנרחיב בנוגע לנושא שלנו ראוי שנזכור את הפרטים הללו:

ישוע נצלב כשה החטאים בדיוק בחג הפסח!

ישוע ניקה אותנו מחטא וכך מתגשם חג המצות הבא מיד לאחר הפסח. (ראשונה לקורינתים ה' 7-8).

ישוע שהה שלושה ימים בקבר וקם לתחייה ביום ראשון בבוקר.

אותו יום ראשון שבו ישוע המשיח קם מן המתים היה חג תנופת העומר. (יוחנן י"ט 42 ופרק כ')

כמו שישוע נצלב וקם לתחייה במועדי יהוה, כך עתיד להתרחש אירוע מיוחד בחג השבועות, שבעה שבועות לאחר תקומתו של ישוע. (ראשונה לקורינתיים ט"ו ,20 רומיים ח' ,23 יעקב א' 18).

ובכן, מה קרה באותו חג השבועות בירושלים לאחר תקומתו של ישוע מהמתים?

לאחר שישוע קם מן המתים הוא היה עם תלמידיו במשך 40 יום (מעשי השליחים א'). לפני שישוע עלה למרום לעיני תלמידיו, הוא ציווה עליהם להישאר בירושלים עד שתצלח עליהם רוח הקודש ויהיה להם הכוח להיות עדיו בירושלים ובשאר העולם.

עלינו לזכור שרוח הקודש (רוח אלוהים) היא הוויה אלוהית. ישוע למעשה אמר לתלמידיו שבעוד עשרה ימים אלוהים עתיד לשכון בגופם. התכוננו לפגישה עם אלוהים בעוד מספר ימים בודדים (יוחנן י"ד-ט"ז, ראשונה לקורינתים ג' 16-17).

איך מתכוננים לפגישה עם אלוהים?

אני משוכנע שהתלמידים בחנו את נפשם, העמיקו בדבר אלוהים, התפללו והתחננו לפני בורא עולם כדי שיעמדו נכונים להימלא ברוחו.

ארוע דומה התרחש כ 1400 שנים מוקדם יותר במעמד הר סיני.

בספר שמות יט 1 נאמר:

"בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני…"

בני ישראל יצאו ממצרים בחג הפסח, ז"א אמצע חודש ניסן.

החודש השלישי יהיה סיוון, זהו חודשו של חג השבועות.

מכאן ההנחה ההגיונית שמעמד הר סיני גם כן התרחש בדיוק בחג השבועות.

גם אז התכוננו בני ישראל לפגוש את אלוהים ולקבל ממנו את התורה.

אנו מרבים להשתמש במילים הללו: "מתן תורה", אך לא מדברים מספיק על משמעות התורה ומה כלול בה.

באיגרת השניה של שאול לטימותיאוס בפרק ג 16 אמר שאול לטימותיאוס עד כמה חשוב דבר אלוהים שבכתבי הקודש:

"…כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב."

דבר אלוהים נכתב בהשראת רוח אלוהים. ז"א, הכתוב כולל את הסמכות האלוהית בתוכו. לדבר אלוהים יש את כוחו של אלוהים בכבודו ובעצמו.

כל המובטח בו יתגשם.

כל העצה בו אמת היא ולא תופר.

כל אדם המאמץ באמונה את המילים וההנחיות, יזכה לכל המובטח בכתבי הקודש.

כתבי הקודש אינם מספרים לנו סיפורים כלליים אלא מטפלים בחיי היומיום שלנו ובכל התחומים.

הם מציינים את אופיו ותכונותיו של אלוהים.

על פי הדרך הזו אנו חייבים לנהוג איש ברעהו

איך עלינו להתייחס לסמכויות או במקום עבודתנו

דבר אלוהים מציין את תכלית חיינו וכך מאפשר לנו לבדוק בכל רגע בחיינו אם אנו הולכים על פי עצת אלוהים או לא – ואת דרך התיקון.

לכן, מי שחוגג את חג מתן תורה אך בחייו אינו נכנע לכתוב בה, הריהו מרמה את עצמו,  – כי אלוהים מכיר את אשר לו.

מי שרוח לאוהים בו, הריהו תורה מהלכת – ואת הפרי הזה כולם יכולים לראות!

הבה נחזור לתקופת השליחים בחג השבועות בירושלים.

חלפו מספר ימים בודדים מאז עלה האדון ישוע לשמים וחג השבועות הגיע!

כמו בכל אחד משלושת הרגלים, (פסח, שבועות וסוכות) העיר ירושלים מלאה במבקרים שעלו מרחבי הארץ וקצווי העולם. כל מלון מלא וכל פינה תפוסה. כולם באים בידיים מלאות ביכורים, ואם באו מארץ רחוקה, הרי שבאו עם כסף אשר תמורתו יקנו קורבן לאלוהים.

בעוד העם מתרכז סביב המקדש, התאספו כ- 120 המאמינים הראשונים בישוע בחדר ככל הנראה באחד האולמות בבית המקדש) אשר בו התגשם חג השבועות. (מע"ש א' 15)

הבה נקרא ממעשי השליחים פרק ב' פסוקים 1-4.

"ביום מלאת שבעת השבועות היו כולם יחדיו. פתאום היה קול מן השמיים, כקול משב רוח עזה, והוא מילא את כל הבית אשר ישבו בו. אז הופיעו לנגד עיניהם לשונות כלהבות אש, שהתפזרו ונחו אחת אחת על כל אחד מהם. וכולם נתמלאו רוח הקודש והחלו לדבר בלשונות אחרות כפי שנתנה להם הרוח לדבר".

לשונות אש התפזרו ונחו על ראשי המאמינים. זה היה סימן חיצוני להוכיח שרוח הקודש נחה על המאמינים הראשונים בדיוק כמו שישוע הבטיח להם.

אותם המאמינים החלו לדבר בשפות שמעולם לא למדו, ובכל שפה הם היללו ושבחו את שם אלוהים ופועלו.

אלוהים בחר באות מופת שכזה כדי לסגור מעגל שנפתח במגדל בבל (בראשית י"א).

במעמד מגדל בבל אלוהים הפריד את האנשים לעמים שונים בכך שבלל את שפתם. כעת אלוהים משתמש בכל השפות כדי להלל את שמו ולהביא את דבר בשורתו לכל אוזן כדי שיתאחדו באמונה אחת לישועה אחת.

שאר האנשים שהיו בסביבה, אותם עולי רגל ומקומיים התפלאו, איך אפשרי שאנשים שמקורם בגליל, חסרי השכלה גבוהה, מדברים בשפות של עמים אחרים שמעולם לא למדו.

אותם אנשים היו המומים מהמחזה של האש והשפות.

מה סימלה עבורם אותה אש שירדה מהשמיים על המאמינים?

אותם אנשים הבינו כי אש מן השמיים (כזו שאינה מכלה את האנשים) מהווה אישור מאלוהים לגבי אמונתם, טוהרם הרוחני ונוכחות אלוהים עם התלמידים של ישוע המשיח. האש מהשמים על ראשי המאמינים בישוע היוותה אישור אלוהי שישוע הוא אכן המשיח היהודי המובטח.

המאורע מזכיר את מבחן המזבחות של אליהו הנביא (מלכים א' פרק י"ח).

גם שם אש מן השמיים היתה ההוכחה לאמונת האמת. גם שם המחזה גרם לאנשים לחזור בתשובה ולהלל את אלוהים.

בעוד במקדש במרחק של מאות מטרים ספורים מהם היתה נדלקת האש בכוח אדם מהאדמה כלפי השמים הרי שבחדר שבו התאספו ילדי ישוע המשיח נדלקה האש על ידי ה' וירדה משמיים ארצה.

העדים למחזה המופלא הבינו שאלוהים פועל לנגד עיניהם ולכן שמעו בסבלנות את כל דבריו של שמעון כיפא.

שמעון כיפא הסביר לשומעים כי ישוע הוא המשיח, התקווה לגאולת ישראל והעולם.

הוא הסביר להם שהאחד אשר עשה גבורות, ריפא חולים והקים מן המתים, הוכה על ידי עמו, הוסגר ונצלב, הינו המשיח המובטח של ישראל.

הוא אשר נצלב, הומת ונקבר לפני כ- 7 שבועות, ניצח את המוות וקם לתחייה, שהרי כל מה שראיתם כרגע, נעשה בכוחו. (מעשי השליחים ב' 33).

אותם אנשים לא יכלו להתווכח עם שמעון כייפא מכיוון שעיניהם ראו ושמעו את הכל.

האנשים התעצבו מאוד מכיוון שחשבו ש"פספסו" את המשיח. הם חשבו שהפסידו את האפשרות לגאולה ולכן שאלו בעצב:

"מה עלינו לעשות כעת?" ב' 37.

שמעון כיפא ענה להם: חיזרו בתשובה!

ואיך חוזרים בתשובה כנה?

א. קבלו את ישוע כאדון ומשיח מכפר מהחטא.

ב. התוודו על חטאיכם.

ג. היטבלו וחיו על פי רצון אלוהים בעזרת רוח הקודש שתשכון בכם. מעשי השליחים ב' 38-39.

דבריו של שמעון כיפא לא נפלו על אוזניים ערלות. לאחר שסיים את דבריו, רבים מהנוכחים קיבלו את ישוע כאדון ומושיע מן החטא.

3000 מהם הוכיחו את רצינות אמונתם וציותם – בטבילה.

3000 מאמינים חדשים בחג השבועות הינם פרי הביכורים של חג תנופת העומר שבו ישוע קם מן המתים.

אותם 3000 מאמינים חדשים סימלו את שפע הפרי הנוסף אשר עומד בשדות ושבעוד זמן קצר יהלל וישבח את שם אלוהים. בספר מעשי השליחים פרק ד' פסוק 4 הגיע מספר המאמינים ל- 5000.

אותם מאמינים חזרו למושבותיהם בגולה ושם בישרו את בשורת סליחת החטאים של ישוע המשיח.

באותו חג שבועות, נולדה קהילת ישוע המשיח.

קהילה מקומית צייתה לדבר האדון והפכה לקהילה עולמית המביאה את בשורת אלוהים לכל קצווי תבל. גוף הבנוי מיהודים וגויים הקשורים לאלוהים בברית חדשה, ברית שהנביא ירמיה ניבא אודותיה וכעת התגשמה – ירמיה ל"א 31-34.

תפקיד הקהילה הינו זמני. עד שעם ישראל ייכנע לאלוהים וימלא את ייעודו הראשוני – ממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים.

בני הקהילה, יהודים וגויים כאחד, טועמים את הברית החדשה, אשר עתידה להתגשם בכל נפש יהודי באחרית הימים. (אל הרומים י"א 26, זכריה י"ג 8-9, י"ב 10).

לסיכום:

1. ישוע המשיח מגשים כל אחת מתחנות הישועה בדיוק במועד שקבע אלוהים עוד מקדם. ישוע כבר הגשים את ארבעת החגים הראשונים בהופעתו הראשונה.

כשיחזור ישוע המשיח, הוא יגשים את שלושת התחנות האחרונות הקשורות לישועת ישראל וגאולתו בראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות. זכריה פרקים י"ב – י"ד.

2. חג תנופת העומר וחג השבועות קשורים זה בזה מכיוון ששפע התבואה בחג השבועות תלוי בגודל בטחון האמונה שהופגן בחג תנופת העומר.

כך גם עם ישוע.

3000 המאמינים הראשונים וקצב גדילת הקהילה הראשונה הוכיחו את ברכת אלוהים אך גם ציינו שאם אלו הביכורים, הרי ששדות הבישור מלאים!

ישוע היה הראשון שקם מן המתים וכך כל המאמינים עתידים לחוות תחייה מן המוות וחיי נצח עם אלוהים.

3. גם בימינו קיים יחס הדוק בין גודל אמונה ופרי!

ככל שנגדל להכיר את מושיענו ולבטוח בו כאדון ומושיע, כך נזכה להציג לפניו פרי ביכורים רב יותר. למרות שהפרי המוצג בידינו נפלא ומבורך, הרי שיש מקום לעוד פרי רב!

מתברר שעלינו לגדול רבות באמונה. הבה נעשה זאת באהבה ובלימוד נכון של דבר אלוהים.