יואל הנביא – שיעור מס' 1

Print Friendly

מבוא

ספר יואל נושא את שם מחברו. פירוש השם: "יה (או יהוה) הוא אל".

מעט מאוד ידוע על מוצאו ועל הרקע של יואל, לבד מהעובדה ששם אביו היה פתואל (א1).

יואל לא תיארך את מועד כתיבתו. מלומדים שמרניים במקרא מניחים שהוא כתב ככל הנראה בין השנים 756-838 לפנה"ס. יש שתי סיבות לקבלת תאריכים אלה:

1. יואל לא הזכיר את הפלישה האשורית (722 לפנה"ס) או הבבלית (587 לפנה"ס) לארץ ישראל.

2. יש להעדיף תקופה זו, משום ששום מלך אינו מוזכר בכל הספר. יש לשער איפוא שהנביא חי בתקופה שבה לא היה מלך בוגר ביהודה.

אחרי מות המלך אחזיה, אמו המלכה עתליה, טבחה את כל זרע המלוכה, ורק חייו של יְהוֹאָשׁ התינוק ניצלו (השריד היחיד מבית המלכות). הוא הוסתר על־ידי יְהוֹשֶׁבַע דודתו ויְהוֹיָדָע הכהן בתוך מתחם בית המקדש. שבע שנים לאחר מכן הוכתר יהואש כמלך על יהודה (מלכים ב יא 12); והמלכה עתליה הומתה בידי בני עמה (שם 16). יש להניח שהספר נכתב סמוך למועד ההכתרה, דהיינו בשנת 835 לפנה"ס.

יואל כתב במיוחד לארץ יהודה ולירושלים (ג 1, 17 [עברית ד 1, 6, 20]). הוא ניבא על המקדש, על הכהונה ועל הקרבנות (א 9). כאשר הזכיר יואל את שם ישראל, הוא לא התייחס לעשרת השבטים שבממלכה הצפונית, כי אם לשנים עשר השבטים העתידים להיות ב"יוֹם יהוה" (ד 2, 16).

הנושא של ספר יואל הוא "יוֹם יהוה" (א 15, ב 1, 11, 31, ג 14, [עברית ג 4, ד 14]).

למרות שהנושא כבר הוזכר על־ידי הנביא עובדיה (פסוק 15), יואל הוא הנביא אשר פיתח אותו.

הביטוי "יוֹם יהוה" מתייחס להתערבותו הישירה של ה' בענייניהם של בני האדם. לנושא זה משמעות גדולה.

למרות שהממלכה הצפונית – עשרת השבטים, והממלכה הדרומית – יהודה, חוו מלחמות קשות והרס רב וגלות על ידי אשור ובבל, נבואת הזעם של יואל מתייחסת לתקופה בעתיד בה יעלו עמים על אדמת ישראל להרוס ולהשמיד באופן ועצמה שבני ישראל לא הכירו בעבר.

יואל מתייחס לתקופת הצרה הגדולה, אשר תגיע לשיאה עם שיבת המשיח בכבוד תפארתו כדי לייסד את מלכותו בת אלף השנים.

יוֹם יהוה יהיה, אם כן, לא רק תקופת משפט על אויבי ישראל, אלא גם עידן של ברכה רבה על צדיקי ישראל, אשר יהנו במלכות אלף שנות שלטון המשיח.

למרות שאין אנו יודעים מה היה מקום הולדתו או מגוריו, ניתן לשער שהוא נולד בנחלת שבט יהודה והתגורר בירושלים. היו מלומדים שהציעו את האפשרות שיואל היה כהן, אולם טיעון זה מוטל בספק, משום שהוא אינו כולל את עצמו איתם (א 14-13, ב 17). לוקס גם הוא מונה את יואל בין הנביאים שקמו ביהודה (מעשי השליחים ב 16).

יואל לא תיארך את מועד כתיבתו. מלומדים שמרניים במקרא מניחים שהוא כתב ככל הנראה בין השנים 756-838 לפנה"ס. יש שתי סיבות לקבלת תאריכים אלה:

חלוקת הספר לראשי פרקים:

א. מכת החרקים (א 20-1).

1. הכרזת ה' (3-1).

2. חורבן על־ידי הארבה (4, 7-6).

3. קינה מרפת ידיים  (8, 5-14).

4. יום ה' (15).

5. בצורת בארץ (20-16).

ב. תחזית בדבר הפלישה (ב 11-1).

1. תרועת האזעקה (2-1).

2. כוחו של האויב (9-4). צבא.

3. מראות המוראות (ג 10).

4. צבאות המושיע (11).

ג. תפילת הפגעה (ב 17-12).

1. קריאה לתשובה (14-12).

2. על בני האדם לשוב בתשובה (16-13).

3. על הכוהנים לשוב בתשובה (17).

ד. הבטחת ההתערבות (ב  27-18).

1. רחמים על המקוננים (18).

2. הבטחה למקוננים (20).

3. הגנת האל (19).

4. רווחה ושגשוג מה' (19, 27-21).

ה. שיבת המשיח (ג 5-1).

1. שכינת רוח הקודש (1-2).

2. אותות הצליחה (4-3).

3. ישועת ישראל (32).

 

ו. הגמול להמונים (ד 8-1).

1. מקום המשפט (2-1).

2. מטרת המשפט (3-2).

3. העמים העתידים להשפט (6-4).

4. הכרזת המשפט (8-7).

ז. נקמת ה' בהמונים (ד 17-9).

1. הכרזת מלחמת הר מגידון (10-9).

2. כינוס הר מגידון (12-11).

3. מוראותיו של הר מגידון (15-13).

4. הופעת המשיח (17-16).

ח. השיקום במלכות אלף השנים (ד 21-18).

1. שיקומה של ישראל (18).

2. חורבנן של מצרים ואדום (19).

3. תושבי ישראל (21-20).