יואל הנביא – שיעור מס' 8

Print Friendly

יוֹם יהוה – נקמת ה' בהמונים

פרק ד פסוקים 17-9:

9 קִרְאוּ־זֹאת בַּגּוֹיִם, קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה; הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים, יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה. 10 כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים; הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי. 11 עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב וְנִקְבָּצוּ; שָׁמָּה הַנְחַת יהוה גִּבּוֹרֶיךָ. 12 יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט; כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב. 13 שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר; בֹּאוּ רְדוּ כִּי־מָלְאָה גַּת, הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם. 14 הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ; כִּי קָרוֹב יוֹם יהוה, בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ. 15 שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. 16 וַיהוה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלָיִם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וַיהוה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. 17 וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי; וְהָיְתָה יְרוּשָׁלָיִם קֹדֶשׁ, וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד.

כמאה מיליון אמריקנים צפו במשדר הטלוויזיה המיוחד: "היום שאחרי", של רשת "איי.בי.סי".

האומה כולה ראתה לנגד עיניה את העיר לורנס שבקנזס מופצצת בפצצה אטומית. צעירים וקשישים גם יחד עמדו נדהמים וחרדים נוכח אפשרות הישרדותם, במקרה שפצצת אטום אכן תושלך עליהם.

תנועות מחאה ושלום "תפסו טרמפ" על משדר הטלוויזיה המיוחד הזה, והשתמשו בו לקידום תכניותיהם ותביעותיהם להקפאת הנשק הגרעיני ולפרוק נשק כללי. התומכים בתנועות הללו מאמינים ששואה גרעינית תגרום לא רק לחורבן מסיבי, אלא שיש בכוחה להשמיד את כל החיים על פני כדור הארץ.

ומאידך גיסא, קוראים מנהיגים פוליטיים אחרים להגברת הפיתוח הגרעיני כדי לאפשר התמודדות ולהשגת עליונות על הגוש הסובייטי, תוך תקווה להבטיח אגב כך את שלום העולם. הללו מאמינים שמעצמות חזקות אינן תוקפות זו את זו רק מפחד השמדה גרעינית.

מבשרים נוצרים מסוימים תוקעים כבר עכשיו בשופרות האזעקה, ומזהירים שמלחמת הר מגידון אורבת כבר לפתח. הללו טוענים ששואה גרעינית עתידה להתלקח ולפרוץ במזרח התיכון בכל רגע בעקבות התנגשות בין מעצמות העל מסביב לשאלה הישראלית.

האמנם תהיה מלחמת הר מגידון שואה גרעינית שבעקבותיה יושמד כל החי על פני כוכב הלכת שלנו?

לפני שנשיב על שאלה זו, יש לקבוע בבירור מהו פירוש המונח "הַר מְגִדּוֹן" בכתבי הקודש.
הכרזת הר מגידון (פסוקים 9, 10)

אף־על־פי שיואל אינו משתמש במונח "הר מגידון", הרי הוא אחד הנביאים הראשונים המבשרים את בואו. "קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה" (פסוק 9) – זוהי הקריאה המוכרזת בעולם כולו לפני מלחמת הר מגידון. יש לשער שהמונח "לקדש מלחמה" מקורו במנהגים של העמים עובדי האלילים במזרח התיכון לקראת היציאה למלחמה. הללו נהגו להתחנן לאליליהם, ואף להקריב לפניהם קרבנות אדם ובהמה כדי להבטיח את ניצחונם ואת מפלת אויביהם. רמז למנהג זה מופיע גם בתנ"ך: – כאשר שמואל הנביא הקריב תחינות וקרבנות במצפה לפני צאת העם למלחמה על הפלשתים (שמואל א ז 10-8).

לפנינו תמונה של שלום בינלאומי, כאשר לפתע מפריעה הכרזת מלחמה את שלוותו של העולם. מושגים כגון "הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים, יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" (פסוק 9) הנם מונחים צבאיים הקוראים לכל אומות העולם לצאת לשדה הקרב. אפילו "החלש", אשר לעולם אינו יוצא למלחמה, נקרא להתגייס למערך הכללי ולראות עצמו כ"גיבור" (פסוק 10).

האומות נדרשות להתכונן למלחמה בכך שייהפכו את כלי העבודה החקלאיים שלהם לכלי נשק: "כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת, וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים" (פסוק 10). לעומת זאת, יש לציין שבתקופת מלכות המשיח ההפך יהיה הנכון: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב 4).
כינוס הר מגידון (פסוקים 11, 12):


"עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב וְנִקְבָּצוּ; שָׁמָּה הַנְחַת יהוה גִּבּוֹרֶיךָ.12 יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם, אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט; כִּי שָׁם, אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב".

אומות העולם נדרשות להאסף בעמק יהושפט לקרב הר מגידון.

אף־על־פי שיואל מתייחס אל עמק יהושפט כאל אתר הר מגידון, הרי שקיימים שלושה אתרים נוספים בארץ ישראל המתאימים לכך. המקום השני הוא עמק יזרעאל או הר מגידו: "וְהוּא אָסַף אוֹתָם אֶל הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְּעִבְרִית הַר מְגִדּוֹן" (התגלות טז 16). מגידו של ימינו היא תל שהוקם מרבדים רבים של עיים – חורבותיהן של עשרים ערים שנבנו זו על גבי זו במשך שלושת אלפי שנות היסטוריה. מגידו ממוקמת דרומית מזרחית לרכס הכרמל, על גבול עמק יזרעאל, והיא משמשת צומת דרכים החוצה את ארץ ישראל. כאן נפגשות שתי הדרכים העיקריות: "דרך הים" ודרך ההר – "דרך המלך".

בשנת 1799 עמד נפוליאון בונפרטה במגידו וכינה את העמק שלפניו "שדה קרב טבעי". ואכן, זהו שדה קרב טבעי באמת ובתמים! בכל הדורות נלחמו כאן יהודים, מצרים, פרסים, צלבנים, דרוזים, תורכים וערבים. באיזור זה הביסו דבורה הנביאה וברק בן־אבינועם את צבא יבין מלך חצור ומצביאו הכנעני סיסרא (שופטים ד–ה). גדעון ניצח פה את המדיינים (שופטים ז); כאן הרג אחזיה את יהוא (מלכים ב ט 27); וכאן נהרג המלך יאשיהו על־ידי פרעה נכה מלך מצרים (שם, כג 30-29). לכאן עתידות כל אומות העולם להיאסף למלחמת הר מגידון.

המקום השלישי המתואר כזירת הקרב הוא ארץ אדום (ישעיהו לד 6, סג 6-1) – כלומר, דרומית מזרחית לירושלים. ואילו המקום הרביעי הוא ארץ יהודה כולה (זכריה יב 11-2, יד 2).

אף־על־פי שה' אמר כי הוא עתיד לקבץ את כל הגויים למלחמה על ישראל (יואל ג 2; זכריה יד 2; התגלות טז 16), הרי שקיימים שני כוחות נוספים העתידים גם הם להעלות את הגויים לארץ.

האומות תעלינה מרצונן החופשי כדי להביס את צבאות צר המשיח (דניאל יא 44-40) אשר יקבע את בסיסו בירושלים כמרכז לשלטונו על כל העולם (התגלות יג 7, 17) וייכפה על כל האומות לסגוד לו כלאל (התגלות יג 8, 12, 15).

למרבה הפליאה, עתיד גם השטן לקבץ את כל אומות העולם למלחמה על ישראל. רוחות שדים דימוניות יצאו מהשטן, מצר המשיח ומנביא השקר, וימשכו את כל מלכי העולם אחריהן באמצעות נסים ונפלאות ומופתי שקר (התגלות טז 13, 14). אולם לשם מה ירצה השטן, שממילא ישלוט על ישראל באמצעות צורר המשיח, להעלות את כל הגויים למלחמה על ישראל?

שים לב! השטן ימשוך אותם למלחמת היום ההוא הגדול: "כִּי הֵן רוּחוֹת שֶׁל שֵׁדִים עוֹשֵׂי אוֹתוֹת — וְהֵן יוֹצְאוֹת אֶל מַלְכֵי הָאָרֶץ כֻּלָּהּ לֶאֱסֹף אוֹתָם לְמִלְחֶמֶת הַיּוֹם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לֵאלֹהֵי צְבָאוֹת" (התגלות טז 14).

השטן יביא את אומות הגויים לישראל מכמה וכמה סיבות:

א. הוא יודח ממקומו בשמים. פירושו של דבר: הגישה החופשית שהייתה לו לפני ה' עד אז – תיחסם לפניו (התגלות יב 9; השווה איוב א 12-6);

ב. הוא יודע שזמנו הקצר הולך ותם, ושעליו לפעול במהירות על מנת לחבל בתכניתו הנצחית של ה' ולהרסה (התגלות יב 12);

ג. הוא ירצה לשפוך את חמת זעמו על ישראל (התגלות יב 6, 13, 15, 17) כדי שזו לא תוכל להוציא את תכנית ה' אל הפועל.

ד. הוא יאסוף אותם יחד כדי להילחם במשיח בעת שיבתו (תהילים ב 4-2) משום שהוא סבור כי אם יעלה בידו למנוע מהמשיח מלהשתלט על הארץ, הוא יוכל לשמור את השלטון לעצמו (התגלות טז 14).

מוראותיו של הר מגידון (פסוקים 13-15):

13 שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר. בֹּאוּ רְדוּ כִּי־מָלְאָה גַּת, הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם. 14 הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ; כִּי קָרוֹב יוֹם יהוה, בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ. 15 שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם.

בעיני הנבואה רואה יואל את העתיד: "הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים" של חיילים נוהרים לעמק יזרעאל, כשהם שועטים לעבר אבדנם. המילה "המון" נגזרת מהשורש "המה", המדבר על רעש גדול – המיה. המוני הצבאות יעלו קול שאון מחריש אוזניים בהתקדמותם הנחרצת אל "עֵמֶק הֶחָרוּץ".

כתבי הקודש מפרטים את הארצות שמהן יבואו האויבים הללו:

1. "מלך הדרום" – הכוונה כנראה לשליט מצרים העתיד להעלות צפונה לארץ ישראל בראש קונפדרציה של ארצות צפון אפריקה ואפריקה השחורה (דניאל יא 40: "וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב…").

2. "מלך הצפון" – הכוונה כאן לסוריה אשר תעלה על ישראל מצפון (דניאל יא 40: "… וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת, וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר").

3. "מלכי המזרח" יעוטו על ישראל אחרי שיעברו את נהר הפרת בחרבה (התגלות טז 12; דניאל יא 44) עם צבא בלווית מאתיים מיליוני חיילים (התגלות ט 16: "וּמִסְפַּר צִבְאוֹת הַפָּרָשִׁים עֶשְׂרִים אֶלֶף רְבָבוֹת…") כדי להצטרף לשאר האומות.

4. צבאות אירופה המערבית יהיו כבר בארץ ישראל, כשהם עוזרים לצר המשיח להגן על עמדותיו.

מלחמה נוראה עתידה לפרוץ בין הצבאות השונים הללו. אנו מכנים זאת בשם "מלחמת הר מגידון". לא יהיה קרב אחד אלא מלחמה של ממש, משום שהמילה היוונית "פולמוס" פירושה מלחמה או מערכה (התגלות טז 14). אף־על־פי שעיקר המלחמה עתיד להתנהל בסביבות ירושלים (זכריה יד 12) הרי שהיקפה ישתרע על שטח ברדיוס של כשלוש מאות קילומטרים מסביב לעיר (התגלות יד 20).

יואל מתאר את המשפט עצמו ואת השפטים אשר יפלו בחלקם של הגויים שיהיו ב"עֵמֶק הֶחָרוּץ" (פסוק 14), לפני שהוא מציג את שיבת המשיח לשפוט את הגויים.

"עֵמֶק הֶחָרוּץ" הנו תיאורי וציורי מאוד. המילה "חרוץ", כמו "חרוט", נובעת מהשורש "חרץ" שמשמעותו לחרוץ, לחתוך, לחדד. מכאן שהיא משמשת כמשל לנחרצות ה' לגזור את הגויים לגזרים, לטחנם ולדושם במורג החרוץ של משפטו.

ה' מאריך רוחו לבני האדם "אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה" (השנייה לפטרוס ג 9). אולם, בני האדם בזים לטובו, לחמלתו ולאורך רוחו, ומשום כך משפטם הנו בלתי נמנע (רומים ב 6-2).

יואל מתאר את אומות העולם כראויות לקציר – למשפט. הוא קורא: "שִׁלְחוּ מַגָּל, כִּי בָשַׁל קָצִיר" (פסוק 13). בפרק יד של התגלות, יוחנן מכריז שאומות העולם בשלות למשפט. הוא משתמש בשתי מילים יווניות שונות לציון בשלותן:

האחת מתארת את הענבים הבשלים יתר על המידה, עד שהם מתחילים להרקיב ולכמוש (התגלות יד 15: "וּמַלְאָךְ אַחֵר יָצָא מִן הַהֵיכָל, קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל הַיּוֹשֵׁב עַל הֶעָנָן: שְׁלַח אֶת מַגָּלְךָ וּקְצֹר, כִּי בָּאָה הַשָּׁעָה לִקְצֹר, כִּי יָבֵשׁ קְצִיר הָאָרֶץ").

השנייה מתארת את הענבים בשיא בשלותם כשהם ראויים לבציר (התגלות יד 18: "שְׁלַח אֶת מַגָּלְךָ הַחַד וּבְצֹר אֶת אֶשְׁכְּלוֹת גֶּפֶן הָאָרֶץ, כִּי בָּשְׁלוּ עֲנָבֶיהָ").

בעזרת המלאכים שולח המשיח את מגלו החד והמלוטש, ובוצר את האומות ביום הדין (התגלות יד 19, 16-14).

גת הזעם של אלוהים מלאה ועולה של גדותיה (פסוק 13). הדימוי הוא של ענבים הנדרכים בגת ברגלים יחפות עד שתירושם נסחט מהם, במטרה לייצר יין. אולם כאן נשפך דם, ולא מיץ ענבים, מגת חמתו של ה' (התגלות יד 20-14). ביום נקמתו של ה' יוכתמו בגדיו בדם ההרוגים (ישעיהו סג 3-1; התגלות יט 13).

אז ירוצץ ה' את הגויים במילה אחת אשר תצא מפיו, והם ייראו כנדרכים בגת (התגלות יט 15: "מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת").

הטבח יהיה גדול ונורא כל כך, שהדם יגיע עד רסני הסוסים (בערך בגובה של מטר וחצי) ברדיוס של כשלוש מאות קילומטרים: "הַגַּת נִדְרְכָה מִחוּץ לָעִיר וְהַדָּם יָצָא מִן הַגַּת עַד רִסְנֵי הַסּוּסִים לְמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטֶר" (התגלות יד 20).

כשהאדון מדבר על המשפט, הוא מתאר את צבא האויב במילים: "… הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל־רַגְלָיו …" (זכריה יד 12). המילה "נמק" פירושה רקבון, והיא מתארת הסרה מוחלטת של הבשר מעל העצמות, כבשר המצורע. בהר מגידון ירקב הבשר במהירות וינשור מעל העצמות, כשרק שלד העצמות המפלצתי יישאר – ממה שהיה פעם חייל קרבי.
הופעת המשיח (פסוקים 17–15):

15 שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. 16 וַיהוה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלָיִם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ; וַיהוה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. 17 וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי. וְהָיְתָה יְרוּשָׁלָיִם קֹדֶשׁ, וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד.

זמן קצר לפני משפט ה', מזכיר יואל שוב את הנסים העתידים להתרחש בשמים: "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (פסוק 15; השווה מתי כד 29; מרקוס יג 25-24; התגלות ו 13-12).

להופעת המשיח, כדי להכריע במלחמת הר מגידון, תהיה השפעה משולשת על בני האדם:

א. הם לא יוכלו לראות דבר, משום שאפלה תאפוף אותם עם החשכת המאורות. אלה שיסרבו לקבל את אור דבר ה', המספק ישועה באמצעות ישוע המשיח, יוכלו רק לגשש באפלה כשהם נטושים מאל וממושיע רק כדי להשמד ב"זוהר הופעתו" (השנייה לתסלוניקים ב 8: "וְאָז יִתְגַּלֶּה הָרָשָׁע אֲשֶׁר הָאָדוֹן יָמִית אוֹתוֹ בְּרוּחַ פִּיו וִיכַלֵּהוּ בְּהוֹפָעַת בּוֹאוֹ").

ב. שמיעתם של בני האדם תיפגע כאשר "יהוה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלָיִם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (פסוק 16). בעוד בני האדם מגששים סביבם כעיוורים בניסיון נואש למצוא אור על מנת להקל על מצוקת עיוורונם, יישמע קול ה' משמים כאריה שואג, המודיע על נוכחותו לפני בלעו את טרפו. שאגה זו תפיל עליהם חרדה נוראה! אלה אשר סרבו להטות אוזן לעדותם של מאה ארבעים וארבעה אלף היהודים בעת הצרה הגדולה (התגלות ז; מתי כד 14) יקבלו משמים תרמית נוראה שתאלץ אותם לשמוע ולהאמין בשקריו של השטן (השנייה לתסלוניקים ב 11). בדבר פיו וברוח שפתיו ישמיד אז המשיח את כל הגויים אשר נקבצו עליו למלחמה (ישעיה יד 4; התגלות יט 15).

ג. עם שיבת המשיח עתידה שאגתו לזעזע ולהרעיד את השמים ואת הארץ במשפט (פסוק 16). בני האדם ירגישו כאילו ההרים וכל מוסדות הארץ מתמוטטים ונופלים עליהם. עוויתות איתני הטבע יהוו אות מאלוהים שיום חסדו ורחמיו על העולם הרשע הגיע אל קיצו. זה יהיה יום דינו של האלוהים.

הופעתו של האדון תהיה מחרידה באמת. לפתע פתאום עתיד הוא להופיע בעננים, וזוהר כבוד תפארתו יאיר את היקום כולו (מתי כד 30). המשיח ישב אז על סוס הקרבות הלבן שלו, וראשו מעוטר בכתרים רבים – סמל להיותו "מלך המלכים ואדון האדונים" (התגלות יט 12-11, 16). עיניו תזהרנה כשלהבת אש ומלבושו מגואל בדם (שם, 13-12) – זוהי תמונה של משפטו הנוראי על הגויים. יחד עמו יופיעו צבאות קדושיו מכל הדורות, וגם מלאכי השמים (שם, 14).

איך יגיבו הגויים למראה הופעת האדון? האם ישובו בתשובה ובענווה בנוכחותו? – לאו דווקא!

"יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ־יָחַד עַל־יְהוָה וְעַל־מְשִׁיחוֹ", בתקווה להשמידו (תהילים ב 3-2).

אולם כאשר תראינה אותו, תקוננה כל אומות העולם מפחד וחרדה, ביודען את הגורל המחריד הצפוי להן (מתי כד 30: "אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם וְאָז יִסְפְּדוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְיִרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רַב").

אך מה יעלה בגורלם של הצדיקים בישראל שיישרדו מן הצרה הגדולה?

"וַיהוה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ, וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (יואל ד 16ב).

ה' יגן על ישראל באורח על־טבעי, הן מנכלי צורר המשיח והן ממשפט המשיח החוזר (התגלות יב 14, 17; זכריה יג 9).

כאשר ישמיד המשיח את אויבי ישראל, עתיד הוא לפקוח סוף סוף את עיני עמו, והם ידעו שהוא היה משיחם ומגנם בכל ההיסטוריה. "וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי; וְהָיְתָה יְרוּשָׁלָיִם קֹדֶשׁ, וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד" (פסוק 17). כשהמשיח ישכון בתוך ירושלים, תשב ישראל לבטח. היא תדע ששכינתו ונוכחותו בקרבה היא היא שתערוב לביטחונה מפני כל תוקפן זר העתיד לבוא (ב 27).
ירושלים "נרמסה ברגלי הגויים" (לוקס כא 24) במשך מאות שנים. אולם מיום שיבת המשיח ואילך, הגויים לא ישעבדוה עוד. בכל תקופת מלכות אלף השנים, הערלים בגוף ובנפש לא יורשו עוד לטמא את ירושלים בנוכחותם (התגלות כא 3, 27).

נשובה נא לשאלתנו המקורית המוצעת בפרק זה: האם תהיה מלחמת הר מגידון שואה גרעינית אשר תשמיד את כל החי על פני כדור הארץ?

– אף־על־פי שבני האדם ישרדו גם אחרי הר מגידון, הרי שאין להוציא לוחמה גרעינית מכלל אפשרות. כלי נשק גרעיניים פותחו כבר לדרגה כזאת שאפשרות של שימוש מקומי ומוגבל לשם השמדת ארץ אחת או צבא מסוים, מתקבלת בהחלט על הדעת. יש לזכור שמלחמת הר מגידון לא תהיה קרב בודד, כי אם סדרת קרבות שבהם עתידים חיילים רבים מספור להישמד לפני שיבת המשיח לארץ.

המצב הנוכחי השורר בעולם הנו עדות חותכת לכך ששעונו הנבואי של ה' מתקרב לשעת חצות – השעה שבה תתקיים מלחמת הר מגידון.

אנחנו, המודעים לפורענויות העתידות לבוא מידי ה' על העולם החוטא, חייבים לשכנע את כל אלה החיים בפחד מתמיד מפני השואה של הר מגידון –שהישרדותם מובטחת אך ורק אם ישימו את מבטחם ותקוותם בישוע המשיח.

עוד צפוי "יום שאחרי" – זה יהיה יום נהדר לכל אלה שהאמינו בישוע המשיח כמושיעם האישי.

היכן אתה עומד… ומה אתה מחליט?